For the Love of Mozart

אתמול שדרו ב-יס 3 את הסרט אמדאוס מ-1984. שלוש שעות קנאה של אנטוניו סליארי בוולפגנג אמדאוס מוצרט וגאונות של סרט על מוצרט ויצירתו. אין זה משנה האם הסרט הוא מדויק היסטורית, כנראה שיש בסרט אי דיוקים היסטוריים. אבל הסרט הוא אומנות, סרט מרהיב ביופיו והמשחק מעולה. סרט מדהים שלא נס לחו עם מסר אנושי: הקנאה הורסת (ודורסת) את העולם לא פחות מהמלחמות. הכעס של מי שנולד בלי כישרון ורוצה להרוס את המוכשר. הנה סצנת הפתיחה וסצנת הסיום וקצת על מה שביניהן; ובסוף קטע נגינה. אלברט איינשטיין מנגן את מוצרט, המלחין האהוב עליו: גאון מנגן גאון. כמובן שאיינשטיין היה גאון בפיסיקה ולא גאון בנגינה ואת זה ראוי לזכור

Opening scene. Salieri is confessing to the Priest.

Salieri, court composer: “How well are you trained in music?”

Priest: “I know a little. I studied it my youth, here in Vienna”.

Salieri: “You must know this”. (plays on the harpsichord).

Priest: “I can’t say that I do. What is it?”…

Salieri plays a few pieces and…

Priest: “I regret it is not too familiar”.

Salieri: “Then you recall no melody of mine. I was the most famous composer in Europe. I wrote 40 operas alone. Here… What about this one?” (plays on the harpsichord).

Priest: “pam… pam… pam… pam…. pam… yes I know that! Well that’s charming! I’m sorry, I didn’t know you wrote that”.

Salieri: “I didn’t. That was Mozart. Wolfgang Amadeus Mozart.

Salieri: “All I wanted was to sing to God. He gave me that longing… and then made me mute. Why? Tell me that. If he didn’t want me to praise him with music, why implant the desire? Like a lust in my body! And then deny me the talent?” On Mozart: “This was a music I had never heard. Filled with such longing, such unfulfillable longing. It seemed to me that I was hearing the voice of God”. He composed the best yet written opera’s and melodies. But Salieri thought Mozart was saying that he was yet to achieve mediocrity. Salieri: Mozart “showed my mediocrity to all”. As Salieri sat there understanding that he was not even possessing a little of Mozart’s talent, he sought to ruin Mozart through his influence as Austria’s court composer.


Mozart kisses Salieri’s hand in thanks for what he thinks his great help.

Ending scene. Salieri is confessing to the Priest.

Salieri: “ha… ha… ha… ha… your merciful god, he destroyed his own beloved rather than let a mediocrity share in the smallest part of his glory. He killed Mozart and kept me alive to torture. 32 years of torture. 32 years of slowly watching myself become extinct. My music going fainter, all the time fainter, till no one plays it at all. And I speak for all mediocrities in the world. I am their champion. I am their patron saint. Ha… ha… ha… mediocrity is everything. I absolve you. I absolve you. I absolve you…”

In the early 1920s, Albert Einstein was expected to speak as guest of honor at a reception. Instead of making a speech, he played the violin. He performed Mozart and Bach and was enthusiastically applauded by an audience that was grateful perhaps not to have to cope with the relativity theory…

Einstein plays Mozart. Mozart was his favorite composer.


Einstein’s 135 Birthday: Einstein and the Violin

In his travels, Einstein always took his violin, and was constantly eager for a chance to play. In the early 1920s he went to Prague for a lecture at the university. He liked the city where he had once been a young professor, honing his mathematics and playing chamber music until dawn. Furthermore, Prague had shown hospitality to Mozart, whose “Don Giovanni” premiered there October, 28, 1787. After his lecture, Einstein was expected to speak as guest of honor at a reception. “Instead of making a speech”, he announced, “I’m going to play my violin”, and he did. He performed Mozart and Bach and was enthusiastically applauded by an audience that was grateful perhaps not to have to cope with the relativity theory at a party. x

For more Einstein stories and anecdotes: Roy Meador “The Scientist who Loved to Fiddle”, Toledo Magazine, October, 2-8, 1988. x


במסעותיו איינשטיין נהג לקחת עמו את הכינור והוא תמיד חיפש אחר הזדמנות לנגן. בתחילת שנות ה-1920 הוא נסע להרצות באוניברסיטת פראג. הוא אהב עד מאוד את העיר פראג, שבה היה בצעירותו פרופסור; בעיר זו הוא טיפח את הכושר המתמטי והפיסיקאלי שלו וגם ניגן מוזיקה בחברותא במשך שעות. כמוכן, פראג ארחה את מוצרט, המלחין האהוב על איינשטיין, ובה נערכה ב-28 לאוקטובר 1787 הבכורה של האופרה של מוצרט “דון ג’ובאני”. אחרי הרצאתו של איינשטיין בפראג, ערכו לכבודו קבלת פנים והקהל חיכה שינאם כאורח כבוד. “במקום לנאום”, הוא הכריז, “אני הולך לנגן בכינור”, וכך אכן עשה. הוא ניגן מוצרט ובאך והקהל הנרגש הריע לו בהתלהבות, בהיותו אסיר תודה למדען הדגול על כך ששחרר את קהלו מהתמודדות עם תורת היחסות במסיבה.