For the Love of Mozart

אתמול שדרו ב-יס 3 את הסרט אמדאוס מ-1984. שלוש שעות קנאה של אנטוניו סליארי בוולפגנג אמדאוס מוצרט וגאונות של סרט על מוצרט ויצירתו. אין זה משנה האם הסרט הוא מדויק היסטורית, כנראה שיש בסרט אי דיוקים היסטוריים. אבל הסרט הוא אומנות, סרט מרהיב ביופיו והמשחק מעולה. סרט מדהים שלא נס לחו עם מסר אנושי: הקנאה הורסת (ודורסת) את העולם לא פחות מהמלחמות. הכעס של מי שנולד בלי כישרון ורוצה להרוס את המוכשר. הנה סצנת הפתיחה וסצנת הסיום וקצת על מה שביניהן; ובסוף קטע נגינה. אלברט איינשטיין מנגן את מוצרט, המלחין האהוב עליו: גאון מנגן גאון. כמובן שאיינשטיין היה גאון בפיסיקה ולא גאון בנגינה ואת זה ראוי לזכור

Opening scene. Salieri is confessing to the Priest.

Salieri, court composer: “How well are you trained in music?”

Priest: “I know a little. I studied it my youth, here in Vienna”.

Salieri: “You must know this”. (plays on the harpsichord).

Priest: “I can’t say that I do. What is it?”…

Salieri plays a few pieces and…

Priest: “I regret it is not too familiar”.

Salieri: “Then you recall no melody of mine. I was the most famous composer in Europe. I wrote 40 operas alone. Here… What about this one?” (plays on the harpsichord).

Priest: “pam… pam… pam… pam…. pam… yes I know that! Well that’s charming! I’m sorry, I didn’t know you wrote that”.

Salieri: “I didn’t. That was Mozart. Wolfgang Amadeus Mozart.

Salieri: “All I wanted was to sing to God. He gave me that longing… and then made me mute. Why? Tell me that. If he didn’t want me to praise him with music, why implant the desire? Like a lust in my body! And then deny me the talent?” On Mozart: “This was a music I had never heard. Filled with such longing, such unfulfillable longing. It seemed to me that I was hearing the voice of God”. He composed the best yet written opera’s and melodies. But Salieri thought Mozart was saying that he was yet to achieve mediocrity. Salieri: Mozart “showed my mediocrity to all”. As Salieri sat there understanding that he was not even possessing a little of Mozart’s talent, he sought to ruin Mozart through his influence as Austria’s court composer.

Tom-Hulce-and-F-Murray-Ab-001

Mozart kisses Salieri’s hand in thanks for what he thinks his great help.

Ending scene. Salieri is confessing to the Priest.

Salieri: “ha… ha… ha… ha… your merciful god, he destroyed his own beloved rather than let a mediocrity share in the smallest part of his glory. He killed Mozart and kept me alive to torture. 32 years of torture. 32 years of slowly watching myself become extinct. My music going fainter, all the time fainter, till no one plays it at all. And I speak for all mediocrities in the world. I am their champion. I am their patron saint. Ha… ha… ha… mediocrity is everything. I absolve you. I absolve you. I absolve you…”

In the early 1920s, Albert Einstein was expected to speak as guest of honor at a reception. Instead of making a speech, he played the violin. He performed Mozart and Bach and was enthusiastically applauded by an audience that was grateful perhaps not to have to cope with the relativity theory…

Einstein plays Mozart. Mozart was his favorite composer.

 

אוכל למחשבה – אלברט איינשטיין הכינור והמוסיקה

 Food For Thought on Relativity

ביום רביעי ראיתי את התכנית “אוכל למחשבה” עם גיל חובב בערוץ 23. התכנית בהשראת המסעדה הלונדונית הצמחונית המפורסמת Food For Thought

 חובב ראיין את פרופ’ חנוך גוטפרוינד, “איינשטיינולוג בכיר” (כפי שחובב הגדירו) שסיפר על איינשטיין, גישתו לדת, יחסו לציונות, תורת היחסות, הקוונטים ותורת איחוד השדות

פעם ב-1916 איינשטיין כתב לאסטרונום וילהלם דה סיטר, תמיד הרגשתי שאני מונע על ידי הרצון להכליל (mein Verallgemeinerungsbedürfnis). ג’רלד הולטון כתב שהצורך הזה החל מתורת היחסות הפרטית, דרך תורת היחסות הכללית ועד לתורת איחוד השדות.

גוטפרוינד סיפר על חייו הפרטיים של איינשטיין ואמר שהוא מתבסס על הספר של ההיסטוריון הגרמני פרידריך הרנק: איינשטיין נחר ולכן ישן בחדרים נפרדים מאשתו, היה צמחוני ואהב שיבשלו לו אוכל איטלקי, בגד באשתו השנייה והיא העלימה עין וכדומה. אבל הספר של הרנק מבוסס על סיפורים ורכילויות מפיה של הרטה ולדאוו מברלין שהגיעו לאוזניו של הרנק

Herneck, Friedrich, Einstein privat, Herta Waldow erinnert sich an die Jahre 1927 bis 1933, 1978, Berlin: Buchverlag Der Morgen

נו אז שהרנק לא יפרסם אותן?… אבל הרנק בכל זאת היה היסטוריון מכובד והוא גם כתב ביוגראפיה על איינשטיין. לכן אפילו בספר “איינשטיין פריבט” הרנק לא רק עסק ברכיל’ס… הרנק מספר שאיינשטיין נהג לקרוא כתבים רבים במדעי הרוח. הוא הושפע מפרידריך שילר ובייחוד מיוהן וולפגנג פון גתה. ואכן כך, כאשר איינשטיין נפטר, כמה חברים קרובים שלו התאספו ואוטו נתן ציטט את החרוזים האחרונים של אפילוג לשיר הפעמון של שילר מאת גתה

Epilog zu Schiller’s Glocke

Wir haben alle segensreich erfahren,
Die Welt verdank ihm, was er sie gelehrt;
Schon längst verbreitet sich in ganze Scharen,
Das Eigenste, was ihm allein gehört.
Er glänzt uns vor, wie ein Komet entschwindend,
Unendlich Licht mit seinem Licht verbindend.

לא בכדי איינשטיין אהב את שילר ואת גתה, שהרי הוא בעצמו נהג להמציא חרוזים ושירים.

בתכנית “אוכל למחשבה” גיל חובב בישל את האוכל שאיינשטיין אהב, שהרי זה חלק מ”המתכון” של התכנית. אבל הדבר החשוב והמרכזי ביותר בחייו של איינשטיין לא היה האוכל. הדבר החשוב ביותר בחייו היה הכינור והמוסיקה. איינשטיין אולי נחר וכנראה גם בגד באשתו. אבל הכינור… המוסיקה הנפלאה של הכינור והסונטות של מוצרט היו חסרים בתכנית “אוכל למחשבה” שעסקה באלברט איינשטיין ולא הוזכרו בה.

ואם בשירה ובמוסיקה עסקינן, יורם טהרלב פעם כתב לי:

נדמה לי שאיינשטיין בעצמו אמר פעם באיזה קונגרס שבו הוזמן לנאום: אולי יהיה זה נעים ומובן יותר אם לא אשא נאום, אלא אנגן לכם איזה קטע בכינורי…

אכן זה היה כך בביקורו החוזר של איינשטיין בפראג בשנות העשרים של המאה העשרים.

בביקורו הראשון אצל חברו, מקס בורן, איינשטיין הגיע עם כינורו. איינשטיין נהג להסתובב לכל מקום עם הכינור. אשתו של בורן חשבה לתומה: הו, בעלי אסף מהרחוב עוד נגן רחוב תימהוני. איינשטיין שלף החוצה את הכינור מהנרתיק, השליך את הנרתיק לפינה ופתח בנגינה. באותו הזמן הוא אהב לנגן סונטות של היידן. איינשטיין, שנהג להמציא שירים חרז שיר בדרך לארוחה. בכמה חרוזים גאוניים של שיר איינשטיין העביר מסר ציני על ארוחת “שינקן” (חזיר ושטויות) וביקורת על המבקרים את התעקמות האור בתורת היחסות הכללית. וכל זאת כאשר הוא מנגן ברקע בכינור את היידן…

להלן השיר מובא באנגלית – בתרגום ובאדפטציה שלי (כמה שורות מההתחלה וכמה שורות מהסוף);  ואחר כך מובא בגרמנית משובחת ומעולה של איינשטיין במקור…

Mr. Newton once said, momentum conservation
Teach einStein [one Stone] acceleration,
If it is in empty space
moving straight on a trace
And flies, never to return

then nothing remained of it again,

Your teaching will be happier there

space bends forwards and towards the rear,

einStein, he thinks is hurtling across

It is deflected by matter of course.

…. [not Kosher and thus not included… 🙂 🙂 :)]…

Don’t let a whole year from Mars to pass too vast

until we see you again, you must!

As a Hayden-missioner you will appear

in a short Einstein year!

And the full original verse in German:

Herr Newton sagte einst voll Schwung

Erfahrt einStein beschleunigung

Wird er im Raum, wenn dieser leer,

Auf grader Bahn getrieben

Und fleucht auf Nimmerwiederkehr,

Bis nichts von ihm geblieben.

Viel froher macht mich Ihre lehr’:

Der Raum er Krümmt sich hin und her,

EinStein, er fort zurasen denkt,

Wird durch materie abgelenkt,

Er schnuppert rings um sie herum,

Denn dorten ist der raum sehr krumm.

Einstein passiert auf seiner seiner bahn

Haus born, er muß sich wieder nahn

(So sehr er mich auch dauert),

Weil hier materie lauert:

Ein rosiger Schinken träumet feist

Und harret der da kommen,

bis man ihn dermaleinst verspeist

Zum Heile aller Frommen.

Drum laßt kein Marsjahr erst vergehn,

Bis wir Euch dürfen wiedersehn!

Erscheint als Haydn-Missionar

In einem kurzen Einsteinjahr!