פרופסור יוד ופרופסור מם

אני רוצה לדבר על פרופסורית שנקרא לה כרגע יוד. לפני איזה חודש שמעתי הרצאה שלה באוניברסיטה העברית בירושלים. האמת, באתי במקרה לכנס ובדיוק נפלתי על ההרצאה שלה. באתי אחרי שהייתי ביריד תעסוקה באקדמיה למדעים. זה לא מפליא שאיכשהו קלעתי בול להרצאה שלה. כי משום מה נדמה לי שהיא מרצה בכל מקום. היא הרצתה במכון דוידסון לפני חודש ומשהו והיא תרצה באוניברסיטת חיפה השבוע. וגם מאחורי הקלעים מבלי שרואים היא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להרוס לי את הקריירה. היא ניצלה עד תום את המחלות הכרוניות שלי ואת המוגבלויות שיש לי. העיקר שהיא ממשיכה להרצות ולא משעמם לה בפנסיה

 יש עוד כמה אנשים שהיא פגעה בהם בדרך זו או אחרת. למענם ולמען טוהר האקדמיה נכתב הפוסט הזה. כל מה שנאמר בו הוא אמת. אם כן פרופ’ יוד מבוגרת ממני ב-20 שנה. היא הייתה החברה הכי טובה של המנחה שלי לדוקטורט שנקרא לה פרופ’ מם. ב-2004 המנחה שלי נפטרה מסרטן בגיל 59. לפני שהמנחה שלי נפטרה פרופ’ יוד הייתה גם חברה שלי ולכאורה אהבה אותי. ואני עזרתי לפרופ’ יוד. היא ביקשה ממני: “גלינה את יכולה להביא לי מפריס את הספר על פואנקרה, אני אשלם לך”. ברור שהיא תשלם מתקציב המחקר שלה. אז שלחתי לה מאמרים וסחבתי לה בומבה של ספר במזוודה כאשר חזרתי מפריס. זה ספר בלטה, אסופה של מאמרים על הנרי פואנקרה. באותה תקופה עוד לא היה אמזון ולא היו משלוחים של ספרים דרך האינטרנט. במכתב המלצה שאותו היא כתבה לי בשנת 2000 והוא הגיע לידי אחר כך היא כתבה עלי: “גלינה היא מן המוכשרות ביותר בין התלמידים שהיו אי פעם בתכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע. עבודת הדוקטורט שלה על פואנקרה מקורית ומרתקת והיא כותבת מאמר אחר מאמר בשקידה מדהימה ובהצלחה מרשימה בתחום הפרסום”. הנה

Galina

ואז ב-2004 המנחה שלי לדוקטורט נפטרה. ואחר כך פרופ’ יוד עשתה 360 מעלות סיבוב פרסה והתחילה לא לסבול אותי. התחלתי להבין שכנראה פרופ’ יוד לא הייתה כל כך חברה טובה של המנחה שלי פרופ’ מם. נשמות טובות באקדמיה הסבירו לי שהיו סכסוכים ביניהן. ואכן התגלה שהן לא היו כאלה חברות טובות. אז מה קרה? אמרו לי: תראי, “יוד מרגישה (לא בטוח שזה נכון) ש-מם לקחה ממנה את הרעיון לעבודה על ההיסטוריה של פיסיקת הקוונטים, מם התקדמה בקריירה ובכך מנעה מ-יוד לעבוד על הנושא הזה. אם כך, במחשבה של יוד היא פשוט מחזירה. אבל היא מחזירה למישהו אחר [אני] שהיא עצובה. במבט לאחור. נראה שעשינו טעות שלא הבהרנו את הנושא הזה כאשר מם הייתה עדיין בחיים. יתכן שאף אחת מהן לא הייתה מוכנה להודות שהאחרת הייתה בתחרות חזיתית”. בקיצור, היה ריב בין נשים על מחקר ואני התחלתי לשלם את המחיר אחרי שהמנחה שלי פרופ’ מם נפטרה

כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי על איינשטיין ופואנקרה וגיליתי שגם על זה היה ריב: פרופ’ יוד רצתה לכתוב על פואנקרה והמנחה שלי פרופ’ מם הציעה לי לכתוב דוקטורט על איינשטיין ופואנקרה וככה אני הראשונה שכתבה על פואנקרה בהנחייתה. אז מה עושים? פרופ’ יוד החליטה להתנקם בי כי פרופ’ מם כבר נפטרה. ולמה הריבים והסכסוכים האלה – שהם בכלל לא קשורים אלי והם כנראה התחילו עוד לפני שהגעתי לעשות דוקטורט באוניברסיטה העברית – צריכים להרוס לי את הקריירה? כי אולי ככה מטפסים בדרגות באקדמיה בארץ על ידי זה שדורסים את האנשים שעובדים קשה

אני הגעתי לתכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית וכתבתי דוקטורט על איינשטיין, פואנקרה, קונבנציונליזם ותורת היחסות הפרטית והכללית. עבודה מקורית שעבדתי עליה ימים ולילות ונסעתי לפריז ולננסי לארכיון פואנקרה בשבילה. הגשתי את הדוקטורט ב-1998 והוא אושר ב-2000. שנה אחר כך, פרופ’ יוד פרסמה מאמר על פואנקרה ו-6 שנים אחרי שסיימתי דוקטורט היא הוציאה לאור בהוצאת קיימבריג’ ספר על פואנקרה. בפרקים בספר של פרופ’ יוד שבהם היא מדברת על השילוב של פואנקרה-איינשטיין-תורת היחסות-קונבנציונליזם, החיבור שאני עשיתי בדוקטורט שלי ודברים שאותם הזכרתי בדוקטורט שלי, היא לא הזכירה את שמי בהערות שוליים. היא כנראה הרגישה שלא צריך לעשות זאת כי אני הייתי חוקרת זוטרה והיא הייתה חוקרת בכירה; וב-2009 היא התחילה פתאום לטעון שהיא חשבה על השילוב הזה של פואנקרה-איינשטיין-תורת היחסות-קונבנציונליזם עוד לפני שאני כתבתי את הדוקטורט. הבעיה היא שהיא לא פרסמה כלום על השילוב הזה לפני שסיימתי דוקטורט. אז פרופ’ יוד טענה שיש לה הוכחות לכך שהיא חשבה על השילוב הזה קודם ובנוסף היא התחילה לומר שפרופ’ מם באה לשאול אותה רשות: “האם גלינה יכולה לכתוב דוקטורט על פואנקרה?” ואז פרופ’ יוד אמרה: “נתתי לפרופ’ מם רשות”. עד עצם היום הזה לא ראיתי את ההוכחות והסיפור של פרופ’ יוד והרשות לפרופ’ מם נשמע לי עוד סיפור של סכסוך שלא קשור אלי בכלל

אני לימדתי באוניברסיטה העברית במשך כמעט 10 שנים. כלומר, לימדתי שם פיסיקה ופילוסופיה של המדע מ-1994 ועד 2003. כמעט עד שהמנחה שלי נפטרה. ואז ב-2008 הנשמות הטובות, שספרו לי על הסכסוכים שלמעלה, לחצו על פרופ’ יוד שתזמין אותי ללמד שיעור על איינשטיין באוניברסיטה העברית. לא הייתה לה ברירה והיא נאלצה לעשות זאת. בשיעור שלי על איינשטיין הועבר סקר רמת הוראה והסטודנטים מילאו את השאלונים. אבל האוניברסיטה לא חישבה את סקר רמת ההוראה ואחרי סמסטר אחד נסגר השיעור שלי. השיעור של הסמסטר היה מלכודת ומוסדות אקדמיים אחרים בארץ הבינו שפוטרתי מהאוניברסיטה העברית. כמובן בלי שום הצדקה

פרופ’ יוד לא הייתה צריכה לומר עלי שום דבר רע. אבל בין השורות כל המוסדות האחרים בארץ הבינו שפוטרתי: בפועל לא בוצע סקר רמת הוראה והשיעור שלי הופסק אחרי סמסטר. סימן שאני מרצה גרועה. יש דברים שלא צריך לומר אותם ואנשים קוראים אותם בין השורות ומבינים דברים שהם לא נאמרים. זה חיסל אותי כאשר הייתי בתחרות על משרות. והיו לי לא מעט הזדמנויות ללמד במקומות שונים בארץ. אבל השיעור הזה בתכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים, סמסטר אחד ואחריו פוטרתי, פשוט פסל אותי בראיונות

ואז יום אחד בתחילת אפריל 2009 התקיים כנס של האגודה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע במוזיאון המדע בירושלים. לכנס הגיעו כל האנשים שעוסקים בתחום של היסטוריה ופילוסופיה של המדע בארץ. היו הרצאות רבות ואז בצהרים התקיים הדיון המרכזי שבו נכחו מרבית העוסקים בתחום, דיון שכותרתו הייתה: “על פרשת דרכים” – חברי האגודה דנו על העבר, ההווה והעתיד של התחום של ההיסטוריה והפילוסופיה של המדע בישראל. בדיון הזה הפרופסורים הקובעים בתחום הביעו את דעתם. ואז הגיע תורה של פרופ’ יוד והיא מיד נטפלה אלי. היא אמרה שיש לה “בייאס” לתחום של פילוסופיה של המדע ותרבות ושיש אחרים שמתעסקים בהיסטוריה של המדע, כמו למשל גלינה שעוסקת באיינשטיין ולא מן ההיבט המדעי. והיא התחילה שם לדבר עלי ועל המחקר שלי על איינשטיין ועל זה שאני עוסקת באיינשטיין בצורה לא מדעית, מתמקדת באדם אחד, בביוגרפיה שלו והיה ברור ממה שהיא אומרת שזה שלילי ולא טוב, כי אני לא מה”בייאס” שלה. באותו הרגע היא חיסלה אותי מקצועית בפני כל העוסקים בתחום שלנו, כי היא מוערכת ואוטוריטה בתחום. והתגובה של פרופ’ יוד אחר כך הייתה: “אני לא אוהבת שמתלוננים”. לחוקרת זוטרה אסור להתלונן כאשר חוקרת בכירה מנצלת את מעמדה להרוס אותה

אז יכולתי היום ללמד במקום כלשהו, אוניברסיטה או מכללה בארץ ואני לא מלמדת במוסדות כאלה. יכולתי להרצות בכנסים ובסמינרים. ראיתם פעם את השם שלי כמרצה בכנסים או בסמינרים? לא. אבל את השם של פרופ’ יוד רואים מרצה בכל מקום. אחר כך פרופ’ יוד גם הוציאה לי שם רע ללא שום הצדקה. בזמן הדוקטורט המנחה שלי פרופ’ מם הפגישה אותי עם פרופסור מבוסטון והוא נהיה המנחה שלי אחר כך. ב-2012 הוא רצה לעזור לי והוא ביקש מפרופ’ יוד להיפגש איתו לארוחת ערב בבוסטון במיוחד למטרה זו (כאשר פרופ’ יוד ובעלה היו בבוסטון). ובמקום לעזור לי היא שוחחה עם הפרופסור מבוסטון על הבעיות הנפשיות שלי. אז אני מודיעה כאן שאין לי שום בעיות נפשיות, מימי לא הייתי אצל פסיכיאטר וגם לא בטיפול פסיכולוגי. פרופ’ יוד ניצלה את בעיות הבריאות שלי תוך שהיא יודעת היטב עוד מזמן שלמדתי דוקטורט בתכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע שיש לי בעיות בריאות. קודם כל כדי לסלק אותי ואחר כך כדי להפיץ עלי שאני לא נורמלית

ב-2015 האוניברסיטה העברית ארגנה כנס בינלאומי על איינשטיין במכון ון ליר. הוזמנו חוקרי איינשטיין הגדולים ביותר בעולם וכמה מרצים מהארץ. פרופ’ יוד ארגנה את הכנס והייתה אחראית על שיבוץ המרצים. כמובן שרק אני לא הוזמנתי להרצות בכנס. הגעתי לכנס ושאלתי אותה: למה לא הוזמנתי להרצות, הרי אני ידועה בעולם כחוקרת מומחית לאיינשטיין? והיא לא ענתה. במקומי שובצה פרופסורית מהארץ חברתה הקרובה, שאין לה מושג בתחום של איינשטיין, וכאשר היא דברה על תורת היחסות הכללית לא הבינו מה היא רוצה לומר

כמעט שנה אחר כך פנה אלי מרכז שלם בירושלים: “אנו נמצאים בעיצומו של תהליך גיוס למשרת איש סגל בכיר בתחום הפילוסופיה במרכז שלם. סגרנו את המכרז להגשות מועמדות חיצוניות, אך אני פונה אליך…” וכולי. ולאימייל צורף הקול קורא: “המרכז האקדמי שלם מחפש אשת סגל בכירה למשרה מלאה בתחום הפילוסופיה”… ישבתי והגשתי את כל המסמכים הדרושים ומרכז שלם פנו אלי וביקשו עוד מסמכים. ולא התקבלתי למרות שיש לי מעל 50 פרסומים וניסיון בהוראה באוניברסיטאות. ואז  ראיתי באתר של מרכז שלם בתכנית הבינתחומית בפילוסופיה ובהגות יהודית את אשת הסגל החדשה שלהם, הפרופסור יוד. היא בפנסיה מהאוניברסיטה העברית (ובטח מקבלת פנסיה תקציבית נאה), בת 70 פלוס והיא קבלה משרה נוספת במרכז שלם

בינתיים גיליתי שהיו אנשים שעלו על העגלה של ההתעללות בי של פרופ’ יוד. אמרו לי משהו כמו: אנחנו חושבים שפרופ’ יוד לכלכה עליך במחלקה/במכון זה וזה, ולכן לא קבלת את המשרה. וכבר לא ידעתי האם היא באמת עשתה את זה או לא. למען האמת היא לא הייתה צריכה באמת לעשות את זה כמו שאתם רואים. אז היא ממשיכה לפרוח גם בפנסיה, להרצות בכל מקום בארץ והקולגה שלה מהאוניברסיטה העברית, גם הוא מזמן בפנסיה בן 80 פלוס, הפרופסור המומחה לאיינשטיין שגם עשה פלגיאט לעבודות שלי, שניהם מנצחים על אופרת ההתעללות בי. הם משגשגים היום בארץ כי אנשים בתחום שלי – ההיסטוריה והפילוסופיה של המדע – מאפשרים לאנשים כמוהם לשגשג. אבל בחו”ל פרופסורים ואנשי אקדמיה יודעים בדיוק מה שהיא וחברה ה”איינשטנולוג” עשו לי. בחו”ל, בניגוד לאקדמיה בארץ לצערי, אנשים הם לא סלחנים להתנהגות בריונית

blowing-out-someone-elses-candle-wont-make-yours-shine-brighter-32132251

 

Advertisements

האוניברסיטה העברית מעניקה פרס לפרופסור חנוך גוטפרוינד שעשה לי פלגיאט

האוניברסיטה העברית החליטה להעניק לפרופסור חנוך גוטפרוינד את פרס שמואל רוטברג. אני שואלת: האם פרופסור חנוך גוטפרוינד מקבל את הפרס על זה שהוא עשה לי פלגיאט למאמרים ולספר שלי על אלברט איינשטיין ותורת היחסות הפרטית והכללית בהרצאה שהוא נתן בכנס בברלין ב-2015? האם הוא מקבל את הפרס על זה שהוא סילק אותי מכנסי איינשטיין והתעלל בי? אספר לכם את הסיפור כהלכתו: האוניברסיטה העברית וארכיון איינשטיין בראשות פרופסור חנוך גוטפרוינד ארגנו בינואר 2015 כנס בינלאומי לרגל מאה שנה לתורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין. זהו בדיוק תחום ההתמחות שלי, אלברט איינשטיין ותורת היחסות הפרטית והכללית. כתבתי בנושא זה שני ספרים שנרכשו על ידי אוניברסיטאות מובילות בעולם, כתבתי מאמרים רבים על אלברט איינשטיין ותורת היחסות הפרטית והכללית, מאמרים שהתפרסמו בכל העולם. מן הראוי שכבוגרת האוניברסיטה העברית אוזמן להרצות בכנס. אבל “למרבה הפלא” מארגני הכנס, פרופסור חנוך גוטפרוינד (מהאוניברסיטה העברית), פרופסור ימימה בן מנחם (מהאוניברסיטה העברית) ופרופסור דיאנה בוכוולד (מפרויקט איינשטיין), שיבצו במקומי מרצים, שתחום התמחותם כלל אינו איינשטיין ותורת היחסות הפרטית והכללית, מרצים שלא מבינים כלום באיינשטיין ובתורת היחסות וגמגמו וקשקשו שטויות וטעויות בהרצאה שלהם וכל זה בפני קהל מדענים שכלל כמה מומחים בעלי שם מהעולם בתחום תורת היחסות הכללית, הוי לאותה בושה! הנה ההודעה על הכנס

einst2

כמה חודשים אחר כך בחודש דצמבר 2015 יצא המרצע מן השק: נערך בברלין במכון מקס פלאנק כנס בינלאומי לרגל 100 שנה לתורת היחסות הכללית של איינשטיין. כמובן פניתי וביקשתי להרצות בכנס אבל לא הוזמנתי להרצות. הנה ההודעה על הכנס

conference Berlin

וכך כשאני יושבת בבית צפיתי בהרצאות הכנס שהועלו לאינטרנט. והנה בהרצאת הפתיחה בארוחת הערב החגיגית קיבל פרופ’ חנוך גוטפרוינד את כבוד מתן ההרצאה הראשונה. פרופ’ חנוך גוטפרוינד הרצה על: “מאה שנים לתורת היחסות הכללית – מה אנו חוגגים?”. וראו איזה פלא, פרופ’ חנוך גוטפרוינד, נשיא האוניברסיטה העברית לשעבר, מרצה רעיונות מתוך המאמרים והספר שלי, מבלי להזכיר את שמי. בדיון בשולחן עגול פרופ’ חנוך גוטפרוינד אפילו ציטט מבלי להרגיש טעות אחת שנפלה במאמר שלי ובספר שלי. אם כך יש סיבה לכל דבר: סולקתי מכנסי איינשטיין כדי שלא אפריע לפלגיאט והוא, שכנראה לא היה מודע לנפלאות האינטרנט, חשף את הגניבה. בסוף ההרצאה זכה פרופ’ חנוך גוטפרוינד למחיאות כפיים סוערות. אודה על האמת מאוד נהניתי ממחיאות הכפיים הסוערות. ועל כך רבותי מוענק פרס שמואל רוטברג לפרופ’ חנוך גוטפרוינד

נכתב The Road to Relativity בספר של פרופ’ חנוך גוטפרוינד

cosmo

הערה מספר 4 מציינת את המקורות הביבליוגרפיים. כמובן שהשם שלי והמאמר שלי לא נמצאים שם למרות שמה שכתוב למעלה לקוח ממאמר שכתבתי ב-2013 כפי שתראו מיד. אז למה לא להוסיף גם את השם שלי ואת המאמר שלי להערה מספר 4? כי זה לא מכובד להוסיף את השם שלי אז פשוט גונבים ממני

notes

תשוו את זה לקטעים מהמאמר שלי שנכתב שנתיים קודם לכן

George Gamow and Albert Einstein: Did Einstein say the cosmological constant was the “biggest blunder” he ever made in his life?”, ArXiv: 1310.1033v [physics.histph], 03 Oct, 2013.

gamow2

gamow

blunder1

blunder2

אני קבלתי את ההודעה הבאה

gate

חמישים אנשים קראו את המאמר שלי אבל לא ציטטו אותו. לעומת זאת ציטטו את הספר של פרופ’ חנוך גוטפרוינד בדיוק בקטע שמדבר על ג’ורג’ גמוב ואלברט איינשטיין במאמר הבא

Allen I. Janis writes in his review: “The Road to Relativity: The History and Meaning of Einstein’s ‘The Foundation of General Relativity’.” American Journal of Physics 84, 2016:

cite

Gamow