הרומנים הנפוליטנים של היסטוריה ופילוסופיה של המדע

בעוד עשרה ימים ב-16 ליוני יתקיים הכנס השנתי של האגודה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע במכון ון ליר. אין חדש תחת השמש. אותם אנשים יהיו שם וינהלו את הפאנלים. פרופ’ ימימה בן-מנחם שדברתי עליה בפוסט הקודם תנהל פאנל גם בכנס הזה ותככב בעוד שני כנסים נוספים בפילוסופיה של המדע שאורלי שנקר ארגנה עבורה במרכז אדלשטיין. בקיצור, כל פעם כאשר אני מקבלת הודעה על הכנס השנתי של האגודה זה מזכיר לי את הטלנובלה או הרומנים הנפוליטנים של היסטוריה ופילוסופיה של המדע

אילו המנחה שלי פרופ’ מרה בלר הייתה חיה היום היא לבטח הייתה כבר מוציאה לאור את הספר השני שלה. ואכן ימימה הוציאה לאור את הספר השני שלה בדיוק לפני שנה. כאשר מרה הייתה עוד בחיים היא הכירה לי את חברתה הטובה, שנקרא לה כאן לצורכי זיהוי “לה-מיקה ג’נייאל’ה”. השאלתי את השם מאלנה פֶרַנְטֶה. אמנם לא בדיוק מדובר בחברה גאונה, אבל הסיפורים שאני אספר לכם כאן הם כאילו לקוחים מהרומנים הנפוליטאנים של פֶרַנְטֶה. אז נקצר את שמה ל-“לה-מיקה”. כולם הכירו אותה. היא דמות צבעונית למדי, דוקטורית שחיה הרבה מאוד שנים בארה”ב. אחרי מותה של מרה, היא עברה להיות חברתה הטובה של ימימה. היא הייתה מגיעה להעביר הרצאות חד-פעמיות בכנס השנתי של האגודה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע ובאוניברסיטה העברית ומתארחת בביתה של ימימה בן-מנחם

בקשר לימימה. לפני כמה ימים דפדפתי בספר החדש של ימימה בגוגל בוקס. בפרק 4, בעמוד 90 ראיתי ראש פרק: “1. הגישה של שרדינגר” ובעמוד 94 ראיתי את ראש הפרק השני: “2. הגישה של פיטובסקי”. כלומר

2. Pitowsky’s Approach

3

 עמוד 94, הספר של ימימה

פרופ’ איתמר פיטובסקי ז”ל היה חוקר מאוד טוב ובאמת מוכשר מאוד. הוא נפטר כמעט בגיל 60 מסרטן באותו הגיל שבו נפטרה מרה בלר מאותה מחלה. נורא טראגי. אבל עם כל הכבוד, להציב את איתמר פיטובסקי באותה דרגה של ארווין שרדינגר זה לא רק מוגזם אלא אפילו מגוחך. שרדינגר היה מדען ענק ואחד מהאבות המייסדים של מכניקת הקוונטים וזוכה פרס נובל לשנת 1933. פיטובסקי כתב על שרדינגר ופיסיקאים גדולים אחרים שעסקו בקוונטים כי הוא היה פילוסוף של המדע. אז כאשר קוראים את ראש הפרק “2. הגישה של פיטובסקי”, ישר קופצת השאלה: האם ימימה הייתה מאוהבת בו? אני מרגישה רגשי אשמה כאשר עוברת במוחי המחשבה הזו. אבל יש משהו בראש הפרק הזה שעורר אצלי את התהייה הזו. אני לא יכולה לענות לכם על השאלה כי אני לא הייתי דוקטורנטית שלה וגם לא של פיטובסקי 

אחרי שמרה נפטרה, אני הייתי שקועה עד צוואר בצרות. ואז כמו אמא תרזה המושיעה, חברתה הטובה של מרה, שלצורך הפוסט הזה כאמור קראתי לה “לה-מיקה”, הופיעה בתור המומחית הבינלאומית לענייני אקדמיה. אני הייתי תמימה ולא הבנתי כלום בענייני אקדמיה. היא התחילה “לייעץ” לי מה לעשות בנוגע למצב העגום והמסובך אליו נקלעתי. מאוחר יותר הבנתי לאיזה בור וקופת שרצים נפלתי. היא הייתה מגיעה להתארח בביתה של ימימה, יושבת אצלה במטבח ומדברת איתה ואחר כך נפגשת איתי בבית קפה בתל אביב ומספרת לי את תוכן השיחות ואני הייתי מגיבה ואל תתפלאו אם זה לא פעל דו-סיטרי

 יום אחד היה לי ראיון עבודה במכון דוידסון. “לה-מיקה” שלחה לדוקטורית שראיינה אותי מכתב המלצה. במכתב המלצה היה כתוב: “הכרתי את גלי דרך המנחה שלה מרה, כאשר אני נתתי כמה הרצאות אורח באוניברסיטה”… והיא סיפרה על מרה שקבלה פרס על מאמר, על מרה שפרסמה ספר, שפרסמה מאמר בכרך ש”לה-מיקה” ערכה, שמרה כתבה ו”לה-מיקה” ערכה וכולי. הייתה לקורא הרגשה שמכתב ההמלצה הוא על “לה-מיקה” ולא עלי. ואז היא כתבה בקצרה שמותה של מרה הוא אבדה גדולה. אבל הנחמה היא בסטודנטים שאותם היא הכשירה, כמו גלי. “לה-מיקה” הפליגה במכתב בשבחים על מרה תוך שהיא מציינת את האינטראקציה של עצמה עם מרה. אחר כך “לה-מיקה” ספרה איך היא נתנה הרצאות במחלקה להוראת המדעים באוניברסיטה העברית והיא לכן יכולה להעיד שהיסטוריה של המדע חשובה להוראת המדעים. זה כמובן רלוונטי לראיון העבודה במכון דוידסון שמתמחה בהוראת המדעים, אבל זו המלצה על הכישורים של “לה-מיקה” ולא על הכישורים שלי

ופתאום לא נשאר כבר מקום במכתב ההמלצה לדבר עלי ועל הכישורים שלי! מה עושים? במשפט אחד “לה-מיקה” ציינה בקצרה את הקשר שלי עם פרופ’ ג’ון סטצ’ל ואת זה שהוא תרם מאמר לכרך שאותו היא ערכה. ואז היא כתבה את הדבר הבא: “לבסוף, אני רוצה להוסיף שאת כל לימודי הדוקטורט והפוסט דוקטורט שלה, כמו גם את המלגה שלה בתור חוקרת צעירה, גלי השיגה תחת תנאים מאוד קשים של היותה אם חד-הורית לשני ילדים קטנים. אני מכירה מעט קולגות שהשיגו כל כך הרבה תחת אילוצים חברתיים ומגדריים כאלה. אם את (ואני) נדהמות מזה שהיא מעט חסרת סבלנות, אז יש לה בהחלט סיבה טובה להיות כזו”. כלומר, אימהות חד-הוריות הן חסרות סבלנות ונשים נשואות הן רגועות וסבלניות

בראיון, הדוקטורית שראיינה אותי במכון דוידסון אמרה לי בקול חשדני: “קבלתי מכתב המלצה עליך מארה”ב”… אז אני לא יודעת האם לצחוק או לבכות. במקרה שלי זה לבכות

“The university doesn’t free women but completes their repression”.

אלנה פֶרַנְטֶה, הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו

1 thought on “הרומנים הנפוליטנים של היסטוריה ופילוסופיה של המדע

  1. Pingback: טיעון החור בפילוסופיה של המדע במרכז אדלשטיין באוניברסיטה העברית – My Albert Einstein Posts

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s