Did Einstein steal his theory of relativity from his first wife?

Allen Esterson and David C. Cassidy have published a new book: Einstein’s Wife. The Real Story of Mileva Einstein-Marić.

The last part of the book considers the question: Did Einstein’s first wife coauthor his 1905 path-breaking papers. In this part the author Allen Esterson fails to mention my work on the subject:

Did Mileva Marić assist Einstein in writing his 1905 path breaking papers?

And the MIT Technology Review report about my paper:

Did Einstein’s First Wife Secretly Coauthor His 1905 Relativity Paper?

I expanded on the aforementioned topic in my book:

Einstein’s Pathway to the Special Theory of Relativity (2nd Edition), Chapter E.

And in 2013 I corrected Esterson’s draft on Mileva Marić and Einstein (the topic of the book).

It is also a pity that Esterson does not mention Don Howard’s wonderful analysis of the possible Einstein-Marić collaboration. Howard brings in a completely new perspective to the conversation. The problem is multifaceted, reflecting several different points of view and Howard presents these points of view.

Esterson’s chapter begins with Desanka Trbuhovic-Gjuric’s biography of Mileva Marić: Im Schatten Albert Einsteins, das tragische Leben der Mileva Einstein-Marić (In the Shadow of Albert Einstein: The Tragic Life of Mileva Marić).


Esterson writes:



Esterson tries to refute one item after the other. While refuting  Trbuhovic-Gjuric’s thesis, Esterson tells in much detail how Marić was a good student and almost graduated the Polytechnic, she travelled to her parents’ home in Novi Sad to secretly give birth to a daughter, Liesel, in early 1902. Liesel was born before the couple’s (Einstein-Marić) marriage, and so forth.

In his book, Esterson repeats the John Stachel theme that Marić did not contribute to Einstein’s relativity paper of 1905 and Stachel’s altercations with feminists authors and with Evan Harris Walker.

Esterson also analyses Peter Michelmore’s biography, Einstein, Profile of the Man and writes on page 107:


Yes, Michelmore mentioned the couple Einstein and Marić, writing that “Mileva checked the [relativity] article again and again, then mailed it. ‘It’s a very beautiful piece of work’, she told her husband” (Michelmore’s book 1962, page 46).

Michelmore interviewed Hans Albert Einstein. Michelmore wrote that Einstein’s son  “answered all my questions, and waited while I wrote down the answers. He did not ask to check my notes, or edit my book. He trusted me”. Thus, if Einstein’s son did not check Michelmore’s notes and the latter did not base his book on archival material, then Michelmore’s biography is not a primary source and we can consider it as almost pure imagination. See my book, Einstein’s Pathway to the Special Theory of Relativity (2nd Edition) for further analysis.

Esterson also refers to secondary sources and biographies to make a point about Marić’s life and influence on Einstein’s 1905 ground-breaking papers. He refers to Walter Isaacson’s 2007 biography of Einstein and says that Isaacson “examined archival material newly released in 2006” (Esterson’s book 2019, page 136). This is absolutely true. Esterson explains in an endnote:


However, Isaacson fell into the trap of Trbuhovic-Gjuric’s biography of Mileva Marić:


In my book, Einstein’s Pathway to the Special Theory of Relativity (2nd Edition) I explain it. I write the following passage about Isaacson’s biography of Einstein, which I paste here:

In late summer 1905 Albert, Mileva and Hans Albert visited Belgrade, Mileva’s hometown Ujvidek (now Novi Sad). Walter Isaacson described Mileva Marić’s role in Einstein’s work: Albert and Mileva took a vacation together in Serbia to see her family and friends. “While there, Marić was proud and also willing to accept part of the credit. ‘Not long ago we finished a very significant work that will make my husband world famous’, she told her father, according to stories later recorded there […] and Einstein happily praised his wife’s help. ‘I needed my wife’, he told her friends in Serbia. ‘She solves all the mathematical problems for me'” (Isaacson’s biography of Einstein 2007, page 136).
The source is Dennis Overbye’s historical romance, Einstein in Love, in which Overbye has written (Overbye’s book 2000, page 140): “‘Not long ago we finished a very significant work that will make my husband world famous’, Mileva told her father in a conversation widely repeated through the years. To the villagers and relatives who remembered her as a childhood genius in mathematics, Mileva had a heroic aura, the local girl who had gone out into the world and made good. Now she had brought back a handsome, adoring husband. Albert knew how to play the crowd. ‘I need my wife’, he is reported to have said, ‘She solves all the mathematical problems for me'”. And so they lived happily ever after in the world of the historical romance; and unfortunately, in some books and papers that quoted this last sentence.
Overbye quotes a dubious source, Desanka Trbuhovic-Gjuric’s biography of Marić: Im Schatten Albert Einsteins, das tragische Leben der Mileva Einstein-Marić (In the Shadow of Albert Einstein: The Tragic Life of Mileva Marić), which was translated to English for him (Trbuhovic-Gjuric 1983). This book first appeared in Serbian in 1969 and a German edition was posthumously published in 1983. Highfield and Carter write that the book relies heavily on hearsay. Around 1905, for example, Einstein is alleged to have told Mileva’s father in Serbia that everything that he had created and attained “I owe to Mileva […] Without her I would never have begun my work not finished it”. These comments come to us “fourth-hand” from Mileva’s student friend from Zurich, Milana Bota. In an interview with a Belgrade journalist in 1929, Bota claimed to have been told by Mileva of her role in relativity five or six years earlier. Trbuhovic-Gjuric repeated many such comments from Mileva’s relatives and acquaintances. Milana Bota’s account reflects her great affection for Mileva, and perhaps also her lingering resentment against Einstein: “the German, whom I hate” (Highfield and Carter 1994, 110).

The above passage is from my book which was edited by John Stachel. It is well-known that Highfield and Carter had conversations with Stachel.

Isaacson and Overbye simply fell into the trap of Desanka Trbuhovic-Gjuric’s biography of Mileva Marić. This one minor fly in the ointment in Isaacson’s otherwise good intentioned book would pass unnoticed by the reader. But Esterson is citing Isaacson’s biography in a book the title of which is Einstein’s Wife. The Real Story of Mileva Einstein-Marić, and he thus has to rectify this trifling inadvertency.



הבריונים מומחי האיינשטיין מהאוניברסיטה העברית חסמו אותי בקיר איינשטיין העולמי

הבריונים שאחראים על מורשת איינשטיין ועל כתביו באוניברסיטה העברית בירושלים חסמו אותי מלהגיב ומלעשות לייקים בקיר הרשמי העולמי של אלברט איינשטיין, שמנוהל על ידי האוניברסיטה העברית. כפי שאתם רואים בתמונה למטה אני לא יכולה להגיב וגם לא לעשות לייקים. בריוני האוניברסיטה העברית משתיקים מומחים לאיינשטיין שלא מוצאים חן בעיניהם וזאת בניגוד גמור לערכי האקדמיה והחופש האקדמי והאוניברסיטה העברית כרגיל מגוננת על הבריונים שלה. אילו איינשטיין ההומניסט היה יודע שכתביו מנוהלים על ידי בריונים כוחניים ומתעמרים שסותמים פיות ומשתיקים אנשים הוא היה מסלק אותם מיד מהכתבים שלו

ועכשיו לטובת הקוראים הרבים שלי מעבר לים

I am being blocked from commenting and liking on the international official Albert Einstein Facebook page. The Hebrew University of Jerusalem in Israel runs this page and the bullies there silence me. This toxic culture of silencing academics and experts in Einstein’s legacy is typical to the Hebrew University. The professor below, Hanoch Gutfreund (the head of the Einstein Archives and the Einstein business at the Hebrew University) is behaving like a bully. And the Hebrew University defends bullies but does not defend freedom of speech. If Einstein were alive today, he’d piss off all the Hebrew University of Jerusalem’s bullies and immediately kick them off his papers and manuscripts! 


This image is from the official Abert Einstein page. As you can see, I cannot comment on posts nor can I like posts.

Einstein’s 140th Birthday: this is not Einstein’s Legacy!

Yesterday the Einstein Archives (at the Hebrew University in Jerusalem) celebrated with much pomp and circumstance Einstein’s 140th birthday. It was overwhelmed with grandeur and was definitely Einstein’s “wishful thinking” (as you probably all know Einstein was so humble).
In 2004 my Ph.D. supervisor passed away from cancer. After her death, I learned from colleagues about the presence of overt or covert conflict between my mentor and another professor in her department of history and philosophy of science at the Hebrew University of Jerusalem (see my Hebrew posts). Not only did that professor cancel my mentor’s field of expertise after her death, but she would bend over backward to kick me off the academy. She would try to get rid of me plain and simple. And then with puppy dog eyes, people would tell me: don’t make a big mountain out of something small, we like you… People in the academy behave like thugs in the street and speak of both sides of their mouth.
But let us delve into Einstein’s 140th celebration. Ever since of my mentor’s death, Prof. Hanoch Gutfreund (celebrating on Einstein’s 140th birthday and is seen everywhere in the photos and interviews) would spin the web around me in such a way that he would do anything in his power to block me and not let me participate in any conference, project, any event organized by the Einstein archives/institute at the Hebrew University.
I am a well-known female scholar of the history of Einstein’s physics and mathematics. Prof. Gutfreund began to present my ideas as his own and use my ideas without mentioning my name. The organizers of the 2015 Berlin Century of General Relativity conference on Einstein failed to invite me to the conference (though I requested to lecture there) but Gutfreund gave the main plenary evening lecture at the conference and he made use of my works and failed to mention my name. He was feted by important people while presenting my ideas. But this was not the first and last time this would happen.
It’s not water under the bridge because the end result of this ordeal is that Gutfreund is celebrating with much pomp and circumstance with important people Einstein’s 140th birthday, and he’s presenting Einstein’s new documents. But here I am with no job and no money and I am ostracized by the entire academy. Something is way out of whack here because this is absolutely and unequivocally not Einstein’s legacy! Obviously, it is making a deal with the devil.


Photo from here

הפוסט טראומה שלי מהיסטוריה של המדע ומארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית

לרגל יום האישה הבינלאומי שחל היום אני מקדישה את הפוסט הקצר הזה לשני פרופסורים באוניברסיטה העברית שגרמו לי נזק רב. אתמול ראיתי כתבה בחדשות “כאן” על התעמרות בעבודה. הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי אמר “התעמרות בעבודה כהגדרתה בחוק היא מתרחשת פי ארבעה יותר מאשר הטרדות מיניות” (ראו סרטון למטה). התעמרו בי שני פרופסורים מהאוניברסיטה העברית פרופ’ חנוך גוטפרוינד ופרופ’ ימימה בן מנחם. נתחיל בימימה
ימימה הייתה חברה טובה של המנחה שלי לדוקטורט פרופ’ מרה בלר שנפטרה בשנת 2004 מסרטן בגיל 59. כאשר מרה הייתה עוד בחיים ימימה כתבה לי מכתב המלצה: “גלינה היא מן המוכשרות ביותר בין התלמידים שהיו אי פעם בתכנית להיסטוריה  ופילוסופיה של המדע. עבודת הדוקטורט שלה על פואנקרה מקורית ומרתקת והיא כותבת מאמר אחר מאמר בשקידה מדהימה ובהצלחה מרשימה בתחום הפרסום”. אולם אחרי פטירתה של מרה, ימימה הפכה את עורה והתחילה להתנכר לי. מסתבר שעוד לפני שהגעתי לאוניברסיטה העברית היה סכסוך בין ימימה למרה ואני שילמתי את המחיר אחרי שזו האחרונה נפטרה
מרה הציעה לי לכתוב דוקטורט על איינשטיין ופואנקרה בגלל שאת עבודת המאסטר שלי כתבתי על פואנקרה וכאוס. הדוקטורט שלי אושר ב-1999. ואז התברר שימימה רצתה לכתוב על אותו נושא בדיוק. אין לי מושג מה היה בין ימימה למרה וזה גם לא מעניין. אבל כמה שנים אחרי פטירתה של מרה הבנתי לאיזו צרה צרורה נכנסתי. ב-2006 ימימה פרסמה ספר על פואנקרה ודברה בו גם על איינשטיין. ואחר כך היא ניסתה לסלק אותי למרות שהיא ידעה שאני אמא חד-הורית ושיש לי מוגבלות. ב-2008 אנשים מהתחום לחצו על ימימה שתזמין אותי ללמד שיעור על איינשטיין באוניברסיטה העברית. בשיעור הועבר סקר רמת הוראה והסטודנטים מילאו את השאלונים. אבל האוניברסיטה העברית לא חישבה את סקר רמת ההוראה. ואחרי סמסטר אחד נסגר השיעור שלי. ימימה טענה שהיא עזרה לי והאוניברסיטה טענה שהוזמנתי ללמד רק סמסטר אחד. אבל בפועל אנשים הבינו שסולקתי ללא סקר רמת הוראה. מוסדות אקדמיים אחרים בארץ הבינו שפוטרתי מהאוניברסיטה העברית, והפסדתי הזדמנויות ללמד במקומות שונים ויצא לי שם של מרצה לא טובה
באפריל 2009 התקיים כנס של האגודה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע במוזיאון המדע בירושלים. בצהרים התקיים הדיון המרכזי שבו נכחו מרבית העוסקים בתחום. בדיון הזה הפרופסורים הקובעים בתחום הביעו את דעתם. כאשר הגיע תורה של ימימה היא מיד נטפלה אלי. היא התחילה לומר שאני עוסקת באיינשטיין בצורה לא מדעית והיא אמרה שאני לא מה”בייאס” שלה. באותו הרגע היא חיסלה אותי מקצועית בפני כל העוסקים בתחום שלנו בארץ, כי היא מוערכת ואוטוריטה בתחום. התגובה שלה אחר כך הייתה: “אני לא אוהבת שמתלוננים”. אסור לחוקרת זוטרה להתלונן כאשר חוקרת בכירה מנצלת את מעמדה כדי להרוס אותה
אני סובלת ממחלות כרוניות ואני לוקחת תרופות אז ההתעמרות בי גרמה להרעה במצב הבריאותי שלי ונזקקתי לעוד תרופות; דחפו לי עוד פרדניזון ותרופות, והמצב הבריאותי שלי הורע בגלל התאוות של ימימה והמשקעים שלה שלא קשורים אלי בכלל ושגעון הגדלות של חנוך גוטפרוינד שעליו אדבר מיד
בינתיים ארכיון איינשטיין והאוניברסיטה העברית השיקו פרויקטים ותערוכות על איינשטיין והעסיקו אנשים שהם הרבה פחות מומחים ממני לאיינשטיין ובייחוד לפיסיקה ולחישובים שלו וזה בלשון המעטה ונמנעו מלהעסיק אותי ומלשתף אותי. ימימה וחנוך עשו את עצמם כאילו הם עוזרים לי אבל למעשה הם עשו את הכל כדי למנוע ממני תעסוקה, למנוע ממני מלהשתתף בפרויקטים שקשורים באיינשטיין ולהרחיק אותי מאירועים ומכנסים. פרופסור ממכון כהן באוניברסיטת תל אביב אמר לי בהקשר זה על חנוך גוטפרוינד: “למה הוא לא רוצה להעסיק אותך במוזיאון [איינשטיין שמתוכנן לקום] או בארכיון או בכלל לעזור לך למרות שהוא יכול בקלות וחושב שמגיע לך בקלות. או שאת חושבת שזה לא משונה?” אכן אנשים פנו אליו וביקשו ממנו שיעזור לי באוניברסיטה אבל הוא התעלם מכך
כתבתי ספר אקדמי על איינשטיין ודרכו לתורת היחסות הפרטית וביקשתי זכויות להשתמש בציטוטים של איינשטיין בספר מהאוניברסיטה העברית. את הספר ערך פרופ’ ג’ון סטצ’ל שנחשב למומחה מספר 1 בעולם למורשת איינשטיין ולתורות שלו והיה מאוד מיודד עם מרה כאשר היא הייתה עוד בחיים. ארכיון איינשטיין והאוניברסיטה העברית לא הסכימו לתת לי זכויות במשך איזה שנתיים. ברברה וולף ארכיונאית בארכיון לקחה את כתב היד הביתה וטענה שיש בו שגיאות. זה היה ממש מגוחך כי היא לא מבינה כלום בתורת היחסות של איינשטיין ובפיסיקה שלו. היא בעצמה אמרה לי שהיא לא מבינה בפיסיקה של איינשטיין והספר שלי עוסק בתורת היחסות של איינשטיין. אין לה דוקטורט ויש לה רק הרבה ידע בחייו הפרטיים של איינשטיין בגלל שהיא ישבה שנים רבות בארכיון. אבל האוניברסיטה העברית רצתה שאני אתקן את הספר בהתאם לתיקונים של הגברת!! מחברים בעולם מקבלים במהירות זכויות ורק לי האוניברסיטה העברית עשתה את המוות. בסוף אחרי שנתיים קבלתי זכויות והיה צריך לשלם עליהם. אחד מגדולי חוקרי האיינשטיין בעולם כתב לי: זו פעם ראשונה שאני שומע שצריך לשלם על זכויות לשימוש בציטוטים בספר אקדמי על איינשטיין. מי שאחראי על כל ענייני איינשטיין באוניברסיטה העברית הוא חנוך גוטפרוינד
ב-2015 האוניברסיטה העברית מארגנת כנס בינלאומי לרגל 100 שנה לתורת היחסות של איינשטיין במכון ון ליר. חנוך גוטפרוינד אחראי על הכנס. הוזמנו חוקרי איינשטיין הגדולים ביותר בעולם וכמה מרצים מהארץ. ימימה ארגנה את הכנס והייתה אחראית על שיבוץ המרצים. אני מומחית ידועה למורשת איינשטיין ותורת היחסות הכללית ולא הוזמנתי להרצות בכנס. במקומי שובצה פרופסור מהאוניברסיטה העברית שאין לה מושג בתחום של איינשטיין. בקהל ישבו גדולי המומחים מהעולם לאיינשטיין והיא מלמלה משהו על תורת היחסות הכללית ולא הבינו בכלל מה היא מדברת והיא גרמה בושה לאוניברסיטה העברית. תארו לכם אילו הייתי מרצה בכנס הזה: חוקרים היו מתרשמים מהמחקר שלי על איינשטיין ותורת היחסות הכללית, יתכן והם היו מזמינים אותי לכנסים בחו”ל או/וגם עושים איתי יחד מחקר; אולי הם גם היו מציעים לי משרות ועוד הצעות. אבל גם ימימה וגם חנוך גוטפרוינד מנעו זאת ממני בכוונה ובגלל מה שנראה כמו הרצון של חנוך גוטפרוינד להיות המומחה היחיד למורשת איינשטיין באוניברסיטה
באותה שנה חנוך גוטפרוינד מרצה בכל מיני כנסים בעולם שהוקדשו לחגיגות ה-100 שנה לתורת היחסות הכללית של איינשטיין, חלקם היו שיתוף פעולה של האוניברסיטה העברית ומכון מקס פלנק בברלין, שאליהם אני כמובן לא הוזמנתי למרות היותי מומחית ידועה בתחום. ימימה גם נסעה לאיזה כנס אחד לפחות. גוטפרוינד קורא את המאמרים שלי (ששלחתי לו מבוסטון ב-2012) ואת הספר הראשון שלי (שאותו הוא הזמין מאמזון) והוא משתמש ברעיונות מהם ולא מציין את השם שלי בהרצאות ובפרסומים שלו

ויש עוד דברים שאני מנועה מלספר אותם ובגללם המצב שלי הוא כפי שהוא היום וגם המצב הבריאותי שלי הורע ואני עדיין סובלת מפוסט טראומה מכל מה שעברתי במהלך 10 השנים האחרונות

לרגל יום האישה דיכוי נשים בפיסיקה ובהיסטוריה של היחסות

האוניברסיטה העברית מודיעה: “האם ידעתם שאיינשטיין לא ידע לשחות?” ומודיעה שהגיעו לארכיון איינשטיין באוניברסיטה 110 פריטים חדשים. בנוגע לפרטים אישיים כאלה, האם איינשטיין ידע לשחות או לנהוג או שהיו לו מאהבות כאלה ואחרות או איך הוא ניגן בכינור וכולי, אז בארכיון איינשטיין ישנם אנשים שידעו להסביר את המסמכים החדשים

 במסמכים החדשים ישנה גם פיסיקה: חישובים ומשוואות וצריך לקשר אותם לפרסומים ולכתבי היד של איינשטיין. נוהגים להציג מסמכים בתערוכות וצריך להסביר אותם בהקשר ההיסטורי. מהיכרותי עם התחום, אין אף אחד באוניברסיטה העברית שיוכל לעשות את זה. פרופ’ חנוך גוטפרוינד, שמופיע בסרטון ובתמונה למטה הוא פיסיקאי, והוא יוכל לעשות את זה באופן חלקי בלבד. אבל אין לו התמחות בהיסטוריה ובביצוע מחקר היסטוריוגראפי. כאשר עוסקים בכתבי היד ובמכתבים של איינשטיין צריך קודם לדעת לעשות מחקר היסטורי ואז לדעת היטב פיסיקה. אז מה עושים? האוניברסיטה העברית פונה לחוקרים גברים בחו”ל, שותפים למחקר והם מסייעים בפירוש המסמכים

אני יכולה בקלות לפרש מסמכים ראשוניים מקוריים שבהם יש פיסיקה ומשוואות ולקשר אותם לפרסומים ולכתבי היד של איינשטיין. אבל ב-15 השנים האחרונות לפחות האוניברסיטה העברית, ארכיון איינשטיין, וכל הפרויקטים שעוסקים באיינשטיין ומסונפים אליהם לא פנו למומחיות נשים בכל מה שנוגע לפיסיקה ולמתמטיקה של כתבי היד המקוריים של איינשטיין

בארכיון איינשטיין יושבות נשים שיכולות ליייעץ רק בתחום של חייו האישיים והפרטיים של איינשטיין, אבל הן לא מבינות כלום בפיסיקה שלו. כמה פעמים הגעתי לארכיון איינשטיין וישבה שם הארכיונאית ברברה וולף. היה לה הרבה מאוד ידע בתחום של חייו הפרטיים של איינשטיין, ההתעניינות שלו במוזיקה, הזיקה שלו לפוליטיקה וכולי. אבל אי אפשר היה לשאול אותה כלום בנושא של הפיסיקה של איינשטיין. היא אמרה לי בפירוש: אני לא מבינה כלום בפיסיקה של איינשטיין

וככה העקרון הבלתי כתוב בתחום של איינשטיין הוא: לא מכניסים נשים למועדון של החוקרים שעוסקים במורשת ובהיסטוריה של הפיסיקה של איינשטיין ובמשוואות שלו. ככל שאישה יותר בקיאה בתורת היחסות הכללית ובתורות הפיסיקאליות של איינשטיין ככה היא יותר מוחרמת ומתאמצים יותר לסלק אותה. לאישה אסור להתעסק בפיסיקה ובמתמטיקה של איינשטיין, כלומר ב”תורת הנסתר” של הגבר אלברט איינשטיין. הבנתן נשים? הנה מסיבת העיתונאים שמנוהלת על ידי הגברים בה פרופ’ גוטפרוינד אמר: “זה יום חשוב. אני גאה שהאוניברסיטה משמשת בית נצחי למורשת האינטלקטואלית של אלברט איינשטיין.” ואני מניחה שהוא גם גאה בכך שמדירים נשים מהחיפוש אחר בסיס מדעי ומתמטי לרבים מהחישובים המתמטיים והכתבים המדעיים המופיעים באוספי איינשטיין ובאוסף החדש


לכן בין 110 הפריטים שארכיון איינשטיין קיבל אני מחכה לראות שהגיע עוד פריט שאומר: “האם ידעתם שאיינשטיין לא אהב שרק חוקרים גברים מתעסקים בפיסיקה שלו?” לרגל יום האישה