הסילקת וגם ירשת מהכנס לרגל מאה שנה לתורת היחסות בברלין

 מכון מקס פלנק להיסטוריה של המדע בברלין העלה לרשת את ההרצאות והדיונים מהכנס הבינלאומי לרגל מאה שנה לתורת היחסות הכללית

conference Berlin

איינשטיין מביט עלינו כאן בתמונה ודומה שהוא לא כל כך מרוצה מבני השבט שלו, כי לא הוזמנתי להרצות בכנס הגדול והחשוב הזה בברלין וגם בכנסי איינשטיין חשובים אחרים. בדרך כלל הגיוני לחשוב, שאם אתם מפרסמים מאמרים וספרים שנקראים על ידי אנשים רבים, מן הסתם ירצו להזמין אתכם להציג את העבודה שלכם בכנסים. שהרי איך בכל זאת תדעו אם כתבתם משהו גדול? מובן מאיליו, אם יזמינו אתכם להרצות בכנס ויצטטו את העבודות שלכם. אההה, לא ולא. בלי שום ספק כדאי שתכירו כלל אצבע חשוב באקדמיה: אם כתבתם מאמר באמת מקורי, או אז לא יזמינו אתכם להציג את עבודתכם בכנסים! במקום זאת, פרופסור חשוב יציג את העבודה שלכם במקומכם ויעשה זאת כאילו העבודה שלכם היא לגמרי שלו. דבר זה קרוי בעברית “פלגיאריזם”. ככה הבעיה באה על פתרונה בשיטת הפשרה הידועה: “הקטנים” נשארים תמיד בבית ולא מוזמנים לכנסים החשובים ואילו עבודתם נוסעת לכנסים מפוארים בכל קצוות תבל ונגנבת. וכך הכל הולך למישרין. פרופסור חנוך גוטפרוינד מהאוניברסיטה העברית נתן את ההרצאה הראשית בכנס בברלין ובהרצאתו “מאה שנים לתורת היחסות הכללית – מה אנו חוגגים?” הוא השתמש בקטעים מהעבודה שלי. ובכן, מה אנו באמת חוגגים? אנו חוגגים את גניבת עבודתה של ד”ר גלי וינשטיין. תודה על כך שרוח מאמריי שרתה בהרצאה הראשית של הכנס. אני חייבת לומר שעונג רב הוא לי. בלי ספק פרופ’ גוטפרוינד פשוט סיכם כמה קטעים מרכזיים מהעבודה שלי מבלי להזכיר את שמי והקהל של הפיסיקאים וההיסטוריונים והפילוסופים של הפיסיקה התענג מהרעיונות שלי ומחה כף, בייחוד הפרופסורים המכובדים שישבו במקומות הקרובים והיקרים באולם. היו שם כל המי ומי. זוכי פרס נובל ופרופסורים מפורסמים

אקדים ואודה שאני כותבת את הפוסט הזה, כי כבר כל כך נמאס לי מהמצב! וכדי לאזן את התמונה אומר שזו גם לא הפעם הראשונה שזה קורה. בקיץ היה כנס באוניברסיטה העברית, אליו הוזמנו 15 זוכי פרס נובל מהארץ ומהעולם

פואנקרה5

בפאנל בשם “רגע יוריקה!” פרופ’ גוטפרוינד ישב יחד עם שלושה זוכי פרס נובל ודיווח על דברים שקרא בספר הראשון שלי, שעוסק באיינשטיין ובדרכו לתורת היחסות הפרטית, מבלי להזכיר את שמי. הוא סיפר על מקס ורטהיימר שראיין את איינשטיין, והוא שרבב גם את שמו של הנרי פואנקרה, הוא דיבר על היצירתיות של פואנקרה ושל איינשטיין. הוא סיפר את הסיפור על פואנקרה, שלא הצליח למצוא פתרון לבעייתו המתמטית. פואנקרה יצא לטיול ואירועי הטיול גרמו לו לשכוח מעבודתו. הוא נכנס לאוטובוס וברגע שהוא שם את רגלו על המדרגה, יוריקה הפתרון לפתע הופיע לו, ללא כל הכנה מוקדמת (ראו פירוט בגרסה האנגלית לפוסט הזה). סליחה, אני כתבתי על זה בספר שלי! התואיל בטובך להסביר לקהל שמדובר בשילוב מיוחד ומקורי שביצעתי בספר שלי? לא, לא מאוחר מידי, הקהל כבר התפזר מזמן. ובינתיים אבירי המוסר והאתיקה מהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים בשתיקתם מאפשרים פלגיאריזם בתחום. פקעה סבלנותי כי הסילקת וגם ירשת? למטה אשווה בין קטעים מההרצאה של פרופ’ גוטפרוינד בכנס לרגל מאה שנה לתורת היחסות הכללית בברלין לקטעים מהמאמרים שלי. ראו את הגרסה האנגלית לפוסט הזה להשוואה מלאה ולדיון בהרצאה

ג2

בהרצאתו בכנס בברלין, “מאה שנים לתורת היחסות הכללית – מה אנו חוגגים?” פרופ’ חנוך גוטפרוינד תאר את הטעויות של איינשטיין ואמר על איינשטיין: “דבר נוסף שהוא יכל לעשות, ובכן הוא כבר הכיר את פתרון שוורצשילד, בגלל שהתכתבות שוורצשילד הייתה בדצמבר. הוא כתב את המאמר [מאמר הסקירה שלו מ-1916] מאוחר יותר. הוא מסר אותו לפרסום רק במרץ. ולכן הוא יכל להשתמש בפתרון שוורצשילד הזה שהדגים דריבציה פשוטה יותר של תנועת הפריהליון והתעקמות האור והוא לא עשה זאת”. ואז הוא עבר לדבר על משהו אחר

ג3

שוורצ-מה? קרל שוורצשילד עליו כתבתי מאמר שנה לפני שפרופסור גוטפרוינד הרצה בכנס מאה שנים לתורת היחסות הכללית בברלין! תיארתי במאמרי “איינשטיין, שוורצשילד, הפריהליון של תנועת מרקורי וסיפור הדסקה המסתובבת” מ-2014 את הממצאים שלי

אבסטרקט: “ב-18 בנובמבר, 1915 איינשטיין דיווח לאקדמיה הפרוסית שתנועת הפריהליון של מרקורי מוסברת על ידי תורת היחסות הכללית: איינשטיין גילה פתרונות מקורבים למשוואות השדה שלו מה-11 בנובמבר, 1915. לא ניתן לפתור את משוואות השדה של איינשטיין במקרה הכללי, אבל ניתן לפתור אותן במקרים מסוימים. הראשון להציע פתרון מדויק כזה היה קרל שוורצשילד. שוורצשילד הציע אלמנט קווי אחד, שסיפק גם את התנאים של איינשטיין על השדה הכבידתי של השמש וגם את משוואות השדה שלו ממאמרו מה-18 בנובמבר, 1915. ב-22 בדצמבר, 1915 שוורצשילד אמר לאיינשטיין שהוא ביצע מחדש את החישוב שלו ממאמר הפריהליון של מרקורי מה-18 בנובמבר, 1915. כתוצאה שוורצשילד שלח לאיינשטיין כתב יד, שבו הוא קיבל את הפתרון המדויק למשוואות השדה של איינשטיין. ב-13 בינואר, 1916, איינשטיין דיווח על המאמר של שוורצשילד בפני האקדמיה הפרוסית למדעים וחודש אחר כך, המאמר פורסם. במרץ 1916, איינשטיין מסר לפרסום לאנאלן דר פיזיק מאמר סקירה על תורת היחסות הכללית. המאמר פורסם חודשיים אחר כך במאי 1916. מאמר הסקירה נכתב אחרי ששוורצשילד גילה את הפתרון המדויק השלם למשוואות השדה של איינשטיין מה-18 לנובמבר, 1915. איינשטיין העדיף במאמרו מ-1916 לכתוב את הפתרון המקורב שלו מה-18 בנובמבר, 1915 עלפני הפתרון המדויק של שוורצשילד (והסינגולריות של הקואורדינטות שבו)”. עד כאן האבסטרקט

במאמר אני מדגימה שבמאמר הסקירה שלו מ-1916 איינשטיין קיבל את התעקמות האור בשדה כבידה באמצעות הפתרון המקורב שלו מה-18 בנובמבר, 1915 ובעזרת עקרון הויגנס והשתמש באותה נוסחה להתקדמות הפריהליון של מרקורי כמו במאמרו מה-18 בנובמבר, 1915; זאת בעוד שהוא יכל להשתמש בפתרון שוורצשילד שאותו הוא הציג לאקדמיה הפרוסית חודשיים קודם לכן. ואכן בהערה בסוף המאמר מ-1916 איינשטיין הזכיר את המאמר של שוורצשילד, שאותו הוא הציג בפני האקדמיה הפרוסית למדעים

ג1

בהרצאתו פרופ’ גוטפרוינד התמקד בטעויות של איינשטיין. הוא אמר על איינשטיין: “טנזור רימן הוא לא טנזור העקמומיות. אין קשר אפיני. אין טרנספורט מקבילי, כל זה, כל הגיאומטריזציה שהיא הסממן של התורה כולה, ההנחה המוקדמת שהובילה אותו לתוצאות הסופיות. הוא יכל לעשות זאת, אולי בצעד אחר. איך אנו יודעים שהוא יכל לעשות זאת? ב-1914 הוא כתב מאמר סקירה נוסף שהיה מאמר הסקירה של תורת האנטוורף, מאמר ארוך, הוא כתב אותו כאשר הוא היה בטוח שזו הייתה התורה הנכונה ושם הוא מגיע לנקודה שבה הוא צריך להסביר נגזרות קובריאנטיות. הוא מעיר הערה: אני יודע שלוי-צ’יביטה אמר לנו כיצד לעשות זאת בדרך זו, אולם אני מעדיף לעשות זאת באופן שונה, ואופן שונה זה הוא גרוע. אני יכול לומר לכם, אם תביטו בטקסט כיצד זה מבוצע. וכאשר הוא כתב את [מאמר] הסקירה מ-1916, הוא הלך כמעט מילה במילה בעקבות זאת, מלבד אותו הפרק שבו הלגראנג’יאן צריך להופיע, מלבד שם הוא הלך בדיוק בעקבות מה שהוא עשה, ולכן הוא יכל לעשות זאת”. ואחרי הסבר זה פרופ’ גוטפרוינד הסביר על איינשטיין שלא השתמש בפתרון שוורצשילד במאמר הסקירה מ-1916 (ההסבר הקודם למעלה) ויכל גם לעשות זאת

ג6

ההסבר הזה מתחלק לשניים. לגבי החלק השני של ההסבר של פרופ’ גוטפרוינד. במאמר שלי מ-2012, “ממשוואות השדה של ה-‘אנטוורף’ בברלין ועד לטנזור איינשטיין 2: מנובמבר 1915 ועד מרץ 1916” (עמודים 1-2), אני עוסקת במאמר הסקירה של איינשטיין מ-1914 ובהערה שאותה הוסיף איינשטיין מאוחר יותר במאמרו הראשון בתורת היחסות הכללית מנובמבר 1915. ראו הסבר בגרסה האנגלית לפוסט הזה. לגבי החלק הראשון של ההסבר. מדובר ברעיון של פרופ’ ג’ון סטצ’ל. אני תיארתי את הרעיון הזה של פרופ’ סטצ’ל במאמר שלי מ-2012, “מאבקיו של איינשטיין מ1912-1913 עם תורת הכבידה: חשיבות תורת שדות הכבידה הסטטיים”, בעמוד 20: עד 1912 לאיינשטיין לא הייתה הגיאומטריה הרימאנית והחשבון הטנזורי כפי שפותח בתחילת המאה, כלומר על בסיס המושג של הטנזור המטרי; ולאחר 1912 כאשר הוא כבר השתמש באלה, היו חסרים לו כלים מתמטיים יותר מתקדמים (הקשר האפיני); אלה יכלו מאוחר יותר לעכב אותו במשך מספר שנים נוספות. אם נשפוט מנקודת המבט ההיסטורית של זמנו, איינשטיין לא ביצע טעות, בגלל שלא היו ברשותו הכלים המתמטיים הדרושים. למעשה בראייה לאחור הסיפור הוא מורכב יותר. דבר שהיווה לבסוף מקריות עבור איינשטיין מאוחר יותר התברר כתוצאה שמתקבלת באמצעות כלים מתמטיים חדשים, הקשר האפיני, שהומצא אחרי שאיינשטיין הגיע למשוואות השדה הקו-וריאנטיות הכלליות

פרופ’ גוטפרוינד דיבר על מיקלה בסו, חברו הקרוב של איינשטיין, שביקר אותו בציריך ושניהם ניסו למצוא פתרון למשוואות השדה של איינשטיין מ-1913, משוואות ה”אנטוורף”, כדי לפתור את בעיית התקדמות הפריהליון של מרקורי. הוא אמר את הדברים הבאים: “איינשטיין יחד עם חברו המאוד טוב, שבדרך כלל היה לוח התהודה שלו במקרה זה, שותף, במקרה זה כאשר הם עבדו יחד הוא היה לוח התהודה של איינשטיין. הם כתבו… את כתב היד איינשטיין-בסו… ובמסמך זה הם חישבו את תנועת הפריהליון”. והוא הסביר בכלליות את נושא הפריהליון של מרקורי

Besso3

שוב גם כאן דומה שהוא קרא את מאמריי. במאמר שפרסמתי ב-2012 תחת הכותרת, “המתודולוגיה של אלברט איינשטיין” כתבתי: “מאוחר יותר ב-1913 בסו הגיע לציריך והשתתף עם איינשטיין בצורה פעילה בפתרון משוואות הכבידה של איינשטיין-גרוסמן (ה’אנטוורף’). הם שניהם ניסו למצוא פתרונות לבעיה של התקדמות הפריהליון של מרקורי. יתכן שאיינשטיין הצעיר החשיב את בסו ללוח התהודה שלו, אבל האם בסו היה עדיין לוח התהודה של איינשטיין ב-1913?” הסברתי במאמר שלי שב-1913, בסו עדיין תפקד כלוח התהודה של איינשטיין כאשר שניהם עבדו על כתב היד איינשטיין-בסו: “אכן כאשר איינשטיין כתב לבסו סדרת מכתבים בין 1913 ל-1916, ותיאר בפניו צעד אחר צעד את תגליותיו ביחסות הכללית, בסו אכן תפקד שוב כלוח התהודה הישן והמוכר כמו לפני 1905”. פרופ’ ג’ון סטצ’ל היה הראשון להראות שמיקלה בסו תפקד כלוח התהודה של איינשטיין ובעקבות שיחות עם פרופ’ סטצ’ל אני הרחבתי את הרעיונות שלו לרעיונות במאמר שלי ופרופ’ גוטפרוינד שדד את אופן ההצגה המיוחד שלי

בספר שלי, דרכו של איינשטיין לתורת היחסות הפרטית, הקדשתי פרק שלם ל”לוחות התהודה” של איינשטיין. בתת-הפרק שעוסק בתפקיד של מיקלה בסו כלוח התהודה של איינשטיין כתבתי בעמוד 218: “אפילו ב-1913, בסו היה עדיין לוח התהודה של איינשטיין. ביוני 1913, בסו ביקר אצל איינשטיין בציריך והשתתף עם איינשטיין בצורה פעילה בפתרון משוואות הכבידה של ה’אנטוורף’ איינשטיין-גרוסמן. הם שניהם ניסו למצוא פתרונות לבעיה של התקדמות הפריהליון של מרקורי בשדה הסטטי של השמש. עבודתם המשותפת ידועה ככתב היד איינשטיין בסו“. כלומר, בסו היה ונשאר לוח התהודה של איינשטיין

האמת היא שמאוד רציתי להרצות בכנס על איינשטיין על המאמר שלי “המתודולוגיה של איינשטיין” כי חשבתי שאולי הוא מאמר פילוסופי טוב. אבל עכשיו אחרי שפרופ’ חנוך גוטפרוינד הציג חלק ממנו בכנס הבינלאומי הגדול על איינשטיין הוא איבד מהמקוריות שלו

Hilbert2

בהרצאתו פרופ’ גוטפרוינד עסק בהתהוות הקוסמולוגיה. הוא דיבר על המודל של פרידמן והתגובה של איינשטיין למודל של פרידמן

אני אתן קצת רקע: ב-1922 אלכסנדר פרידמן פרסם מודל של יקום מתפשט. איינשטיין שהתעקש שהיקום הוא סטטי בגלל רעיונותיו של ארנסט מאך, ולשם כך הוא אף הוסיף את הקבוע הקוסמולוגי למשוואות השדה שלו ב-1917, סירב לקבל את המודל של פרידמן ולכן הוא לא היה מרוצה מהמודל והגיב מיד בהערה בכתב העת שבו פורסם המודל של פרידמן. איינשטיין חשב שהוא מצא שגיאה בתוצאות של פרידמן, שאם הוא יתקן אותה הפתרון של פרידמן יוביל למודל הסטטי של איינשטיין. פרידמן בתגובה שלח לאיינשטיין את החישובים שלו וביקש ממנו לפרסם תיקון להערה שלו. איינשטיין לבסוף הסכים לתקן את הטעות

 פרופ’ גוטפרוינד הסביר בהרצאתו: “אבל כאן אתם רואים יש לנו את המכתב לעורך, המכתב הזועם. אתם רואים את המשפט האחרון שהוא מחוק. אז אני אומר לכם מהו המשפט האחרון. המשפט האחרון אומר: ‘נובע שמשוואות השדה, מלבד הפתרון הסטטי’; ישנם כאלה פתרונות סטטיים וכולי. אבל אז מה שמחוק הוא ‘אבל בקושי ניתן לשייך משמעות פיסיקאלית אליהם'”. ופרופ’ גוטפרוינד הקרין שקופית שעליה היה כתוב: “נובע שמשוואות השדה, מלבד הפתרון הסטטי, מאפשרות פתרונות דינמיים ספיריים (כלומר, משתנים עם קואורדינאטות הזמן) עבור המבנה המרחבי. הוא הוסיף את המילים: ‘אבל בקושי ניתן לשייך משמעות פיסיקאלית אליהם’, שאותן הוא מחק בטרם הוא שלח את ההערה לעורך.”. עד כאן השקופית

snake3

מדבריו של פרופ’ גוטפרוינד ומהשקופית שלו ניכר שהוא קרא את המאמר שלי מ-2013, “הנחש המיתי שבולע את זנבו: עולם החומר של איינשטיין”. במאמר שלי בעמוד 40 כתבתי: “למעשה, איינשטיין מעט התרשם מהמודלים של פרידמן. בטיוטא של איינשטיין להערה השנייה לצייטשריפט צור פיזיק, שבה הוא נסוג מההתנגדות הקודמת שלו לפתרונות הדינמיים של פרידמן למשוואות השדה, הוא מחק את הקטע האחרון במשפט: ‘בקושי ניתן לשייך משמעות פיסיקאלית אליהם’ בטרם הוא שלח את ההערה לעורך של ה-צייטשריפט צור פיזיק, כך איינשטיין במקור כתב בטיוטא: “נובע שמשוואות השדה, מלבד הפתרון הסטטי, מאפשרות פתרונות דינמיים ספיריים (כלומר, משתנים עם קואורדינאטות הזמן) עבור המבנה המרחבי. הוא הוסיף את המילים: ‘אבל בקושי ניתן לשייך משמעות פיסיקאלית אליהם’. 127“. הערה 127 מתייחסת לקטע ממאמר של פרופ’ ג’ון סטצ’ל מ-1986

דומה שפרופ’ גוטפרוינד לא טרח לדפדף עד לסוף המאמר שלי ולקרוא את הערה 127 שמפנה למאמר של פרופ’ ג’ון סטצ’ל מ-1986. פרופ’ סטצ’ל כתב במאמרו מ-1986 “אדינגטון ואיינשטיין” בעמוד 469: “מאמרו של פרידמן עורר את תשומת לבו של איינשטיין. הוא חשב שהוא מצא טעות בטיעון של פרידמן, והוא אמר זאת בדפוס. כאשר הוא השתכנע שהטעות לא הייתה של פרידמן הוא חזר בו מההתנגדות המתמטית שלו, אבל הוא נצמד למודל הקוסמולוגי הסטטי שלו. ניתן להבחין עד כמה מעט איינשטיין התרשם מהמודלים של פרידמן מהמשפט הסופי בטיוטת החרטה שלו, ש(למזלו שלו) איינשטיין מחק לפני שהיא פורסמה: “נובע שמשוואות השדה, מלבד הפתרון הסטטי, מאפשרות פתרונות דינמיים ספיריים (כלומר, משתנים עם קואורדינאטות הזמן) עבור המבנה המרחבי [שאליהם בקושי ניתן לשייך משמעות פיסיקאלית.]”. החלק בסוגריים נמחק בכתב היד”. כך פרופ’ סטצ’ל

איך יודעים שפרופ’ גוטפרוינד כנראה לא טרח לקרוא את הטקסט המקורי של פרופ’ סטצ’ל? השקופית של ההרצאה של פרופ’ גוטפרוינד כמעט זהה לחלוטין לקטע מהמאמר שלי ושונה למדי מהמאמר של פרופ’ סטצ’ל

גוטפרוינד

השקופית מההרצאה של פרופסור גוטפרוינד

והקטע מהמאמר שלי

snake

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s