אלברט אינשטיין יוצא נגד הטייקונים בשנת 1949

במאי 1949 אינשטיין פרסם את המאמר “מדוע סוציאליזם?” בגיליון הראשון של כתב העת:

Monthly Review, an Independent Socialist Magazine 1. להלן קטעים מהמאמר.

האם מומלץ לאדם שאינו מומחה בכלכלה ובתחום החברתי להביע את דעותיו בנושא הסוציאליזם? אני מאמין מכמה סיבות שכן. […]

לדעתי האנרכיה הכלכלית כפי שהיא קיימת היום בחברה היא המקור האמיתי לרוע. אנו עדים לקהילה עצומה של יצרנים שחבריה חותרים ללא הרף לגזול זה מזה את פירות העבודה הקולקטיבית שלהם – ולא בכוח, אלא בדרך כלל על ידי כניעה נאמנה ובעזרת כינון של כללים שנקבעו בצורת חוקים. במובן זה, חשוב להבין שאמצעי היצור – כלומר, יכולת היצור הכוללת הדרושה ליצור מוצרי צריכה וגם ההון היצרני – יכולים להיות, וברוב המקרים הם אכן בבעלות הפרטית של אנשים יחידים.

[…]

ההון הפרטי נוטה להתרכז בידי כמה ידיים מועטות, חלק מזה כתוצאה מהתחרות בין בעלי ההון, ומקצת בגלל שההתפתחות הטכנולוגית וחלוקת העבודה ההולכת וגדלה מעודדים את ההיווצרות של מנגנוני יצור גדולים על פני המנגנונים הקטנים יותר. התוצאה מההתפתחויות האלה היא אוליגרכיה של ההון הפרטי וכוח עצום, שאפילו חברה פוליטית מאורגנת בצורה דמוקרטית אינה יכולה לבדוק אותו בצורה אפקטיבית. הדבר ניכר כאשר המשתתפים בגופים המחוקקים חברים במפלגות פוליטיות; הן לרוב ממומנות על ידי או לחילופין מושפעות מבעלי ההון הפרטי [הטייקונים], שמכל הבחינות המעשיות מפרידים את ציבור הבוחרים מבית המחוקקים. התוצאה היא שנציגי העם אינם מייצגים מספיק את האינטרסים של הסקטורים המקופחים באוכלוסייה. מלבד זאת, בתנאי קיום אלה, זה בלתי נמנע שבעלי ההון הפרטי ישלטו, ישירות או בעקיפין, במקורות המידע העיקריים (העיתונות, הרדיו, מערכת החינוך). זה לכן מקשה ביותר על היחיד, ואכן במרבית המקרים הוא כמעט ולא יכול לעצב לו דעה אובייקטיבית משלו ולהשתמש בתבונה בזכויותיו הפוליטיות.

המצב הנפוץ בכלכלה שמבוססת על בעלי הון פרטי היא לכן מאופיינת על ידי שני עקרונות: ראשית, אמצעי היצור (ההון) הם רכוש פרטי והבעלים שולטים בהם כראות עינם. שנית, חוזה העבודה הוא חופשי. כמובן, שחברה שהיא קפיטליסטית טהורה כזו אינה קיימת בשום מקום. […] אבל באופן כללי, הכלכלה של היום אינה שונה בהרבה מהקפיטליזם ה”טהור”.

היצור נעשה בשביל הרווח ולא למטרת הביקוש. אין ערובה שכל אלה המסוגלים ורוצים לעבוד תמיד יהיו בעמדה שהם ימצאו עבודה. כמעט תמיד קיים “צבא של מובטלים”. העובד תמיד חושש שיאבד את משרתו. המובטל והעובד שמקבל שכר נמוך לא מועילים למשק, ולכן היצור של מוצרי צריכה עבורם הוא מוגבל, וכתוצאה ישנה מצוקה. הקדמה הטכנולוגית לעתים קרובות גורמת לגידול באבטלה במקום שהיא תקל בעומס העבודה של כולם. מניע הרווח בצירוף עם התחרות בין בעלי ההון הם שאחראים לאי היציבות בשימוש ובניצול של ההון, וזה מוביל לשפל חוזר ונשנה בתדירות רבה יותר. תחרות חסרת רסן מובילה לבזבוז עצום בכוח העבודה, ולניוון החברתי שהזכרתי קודם.

[…]

אני משוכנע שישנה רק דרך אחת לחסל את הרעות החמורות האלה, דהיינו באמצעות ההנהגה של כלכלה סוציאליסטית, שתבוא יחד עם מערכת חינוך המושתתת על מטרות חברתיות. בכלכלה כזו, אמצעי העבודה יהיו רכוש החברה עצמה והיא תשתמש בהם בצורה מתוכננת. כלכלה מתוכננת, שתתאים את יצור הסחורות לביקוש של החברה, תחלק את העבודה שיש לבצע בין כל האנשים שמסוגלים לעבוד ותבטיח מחיה לכל גבר, אישה וילד. בנוסף לקידום יכולותיו האישיות של היחיד, מערכת החינוך תפתח בו את חוש האחריות לשירות לזולת, במקום האדרת העצמה וההצלחה שקיימים בחברה הנוכחית שלנו.

 

Advertisements

4 thoughts on “אלברט אינשטיין יוצא נגד הטייקונים בשנת 1949

  1. לפני כעשר שנים, כשהתעוררה בקרב סטודנטים בארץ מחאה לנוכח קיצוצים בפקולטות למדעי הרוח, ניבאו המוחים את שקורה ממש בימים אלה: החברה תהיה נשלטת בידי תועלתנים שוחרי רווח, בוגרי הפקולטות ל”מקצועות שימושיים”, שידירו את שאר הרוח לשוליים כי הוא לא משתלם. אותם שוחרי כלכלה חופשית מציעים היום למפגינים באוהלים לא רק לעבור לפריפריה אלא גם לעשות הסבה מקצועית, כלומר, לא לנסות להילחם במאבק הצודק על צמצום הפערים אלא לרדוף אחרי הכסף, גם אם במחיר הידלדלות הרוח וההומניות. אינשטיין ייחל ל”מערכת חינוך המושתתת על מטרות חברתיות” כי הרגיש את תאוות הרווח מכריעה את רוח הסולידריות. ושישים שנה מאוחר יותר, במחוזותינו לפחות, לנוכח האטימות שמפגינים רבים מהמזלזלים במחאת יושבי האוהלים, החזון הזה נראה נאיבי מתמיד.

  2. מסתבר שגאון בתחום אחד יכול להיות דביל גמור וחסר הבנה מוחלט בכל תחום אחר. איזו ערימת הבלים (החל מהעובדות וכלה בהסקת המסקנות). למרבה המזל, אותו סוציאליזם אליו מתכוון מר איינשטיין שלו סגדו רבים במערב באותה תקופה בה נכתב המאמר התנפץ להם בפרצוף ללראשונה אחר מותו של סטלין והמשיך להתנפץ להם בפרצוף מאז ועד היום. לסוציאליזם אין תוחלת, אי אפשר לממשו לאורך זמן בשום דרך והנסיון למימושו תמיד יוביל אנשים להיות עניים יותר ויותר. אין מדובר בתיאוריה – זו עובדה (ולמי שרוצה לקפוץ עם המדינות הסקנדינביות, שיקפוץ. הן מהוות דוגמא נהדרת לדברי). המאמר הטוב ביותר שמסביר זאת הוא “סוציאליזם” של לודוויג פון מיזס.

  3. שירלי, מה את מציעה בדיוק לאותם יושבי אוהלים? אני למשל, לא מציע להם לעבור לפריפריה. אני לא מציע להם דבר. אני יכול לומר מה הייתי עושה במצבם – 1. הייתי מחפש מקום זול יותר לגור בו, 2. הייתי מנסה להבין מאין נובעת הבעיה של מחירי הדיור (והמזון וכו’) בישראל כדי שאוכל להבין מה צריך להיות הפתרון הראוי.

    אני לא יכול לצפות שמישהו יקבל את המלצה 1 שלי. לעומת זאת המלצה 2 היא חיונית. אפשר לדבר על “שוק חופשי” עד מחרתיים אולם אליה וקוץ בה – שוק הדיור בישראל רחוק מאוד מאוד מלהיות שוק חופשי. אמת שיש משכירי דירות והללו חופשיים לנקוב בכל מחיר שיחפצו בו על הנכס שלהם. אולם גם מי שמוכר ספות יכול לעשות זאת ואילו מחירי הספות ירדו בשנים האחרונות לעומת מחירי הדירות שעלו. מדוע אלו הם פני הדברים? מדוע בשוק אחד שאין בו מגבלה על המוכרים המחירים יורדים ואילו בשוק אחר שאין בו מגבלה על המוכרים המחירים עולים? הסיבה היא שבשוק הדיור יש המון מגבלות. החל מהמדינה שלא משווקת קרקעות ולא מאשרת תוכניות ותוקעת תוכניות בהליכי אישור שנים, מערימה מיסים על מיסים בקניית דירה (כך שמחירה מאמיר מאוד. רק היום התפרסם שהמס על דירה חדשה בישראל גבוה ב-75% מהממוצע במדינות ה-OECD), מתקנת תקנות שבגללן צפיפות הדיור בישראל חייבת להיות מאוד נמוכה בהשוואה לאירופה למשל (שלא לדבר על מקומות אחרים) ועוד כהנה וכהנה עניינים שהופכים את מחירן של הדירות לאסטרונומי. כיוון שיש צימוד לא רע בין מחירי הדירות למחירי השכירות (הדבר מאושש אמפירית. ההסבר לכך הוא שיש מי שרואים בדירות השקעה סולידית שמהווה תחליף בתקופות שבהן הריבית במשק נמוכה להשקעה באגרות חוב. שכר הדירה הופך לכן לתשואה על הנכס, בדר”כ בגובה של 3-4%. שימי לב שגם כאן למדינה יש חלק בבעיה – הורדת הריבית על ידי נגיד בנק ישראל לפני כמה שנים פשוט שפכה שמן על מדורת הנדל”ן, והעובדה היא שהשוק הרדום הזה התעורר לחיים בדיוק אז).

    לאור האמור לעיל איני מבין מה הטעם לדבר על תחלואי השוק החופשי כשהשוק לא חופשי. אם מדינת ישראל תוציא המון קרקעות למכירה (ולא במשורה כפי שנהוג כיום, שיטה שמאוד מסייעת לקבלנים הגדולים לאגור שטחים לעתיד לבוא וכך להעלות את מחירי הנכסים אפילו עוד יותר), תקצץ בירוקרטיה של אישורי תוכניות, תאשר בניה לגובה ובצפיפות רבה יותר (ואופן כללי תחסל את רוב החקיקה בתחום למעט כל מה שקשור בתקני בטיחות) תוריד מיסים ובנק ישראל יקבע שערי ריבית הגיוניים יותר יהיה מעט יותר טעם לדון בהשפעת תחלואי השוק החופשי על יוקר הדירות. אלא שלא מאוד ברור לי שהבעיה תמשיך לעמוד אז. מה שסביר שיקרה הוא שמחיר דירת 4 חדרים ממוצעת מ-1.2 מליון היום לכדי מחצית מכך. גם דמי השכירות ירדו באופן דומה (אולי לא זהה, אבל דומה מאוד) כפי שכבר הסברתי לעיל.

    חקיקת חוקים “סוציאליסטיים” כמו אלו שכמה אנשים מטיפים להם היום (למשל “דיור בר השגה” “רנט קונטרול” וכו’) רק תביא לעליה במחירי רוב הדירות ולעליה בכמות השחיתות (אם צריך הסבר אני אסביר). בכל מקום שבו נוסתה השיטה הזו זה מה שקרה (את מוזמנת לעיין בקורות הרנט קונטרול ו”דיור בר השגה” במקומות כמו ניו-יורק או קיימברידג’ מסצ’וסטס או ברקלי קליפורניה ולראות מה מתחולל שם בפועל). הדרכים הללו נשמעות טוב להדיוטות כלכליים אך מי שלומד את העובדות וגם מנסה להבין לעומק מה עשוי להשפיע על תופעות כלכליות מבין היטב שאין בכך ממש.

  4. הי, גיל. ראשית, עם רוב הדברים שאמרת אני מסכימה לחלוטין (השוק בישראל ובפרט שוק הנדל”ן – 93% מהקרקעות בידי המנהל המיושן וסרבן השחרור שלהן – לא חופשי ולא נעליים). שנית, אם מה שהבהיל אותך כל כך הוא המחשבה שאני תומכת בסוציאליזם, אתה יכול להירגע, אני לא. כלומר, לא לגמרי. אני חושבת שיש הרבה מה לומר בגנות השיטה הזו בדיוק כפי שיש הרבה מאוד מה לומר בגנות הקפיטליזם ואפשר (זה הוכח במדינות אחרות) למצוא איזו דרך ביניים בין דורסנות “היצע וביקוש” שזונחת את השוליים באכזריות, ובין מדינת רווחה שדואגת גם למי שרוצה לחיות קצת אחרת (לא כולם רוצים להיות זוג צעיר שגר ליד גן ילדים, עם רכב פרטי ומשכנתא). אבל אם תציץ במאמר המעניין מאוד הזה: http://www.tlv1.co.il/?p=4958 תיווכח שלמצוא “מקום זול יותר לגור בו” (תוך שקלול עלויות הדיור והתחבורה יחד וניסיון לא לפגוע באיכות החיים, אלא אם ציפייה כזו היא “פינוק”) כפי שאתה מציע זה לא כזה עניין פשוט. ואני “מציעה לאותם יושבי אוהלים” (שלא זקוקים לעצות שלי, או של אף אחד אחר, לצורך העניין, הם זקוקים בעיקר לפתרונות ולסולידריות כי בהיקף הרחב של מחאתם, הם נלחמים למען שכבות רבות באוכלוסייה) פשוט להמשיך ולהיאבק, לערוך עצרות ולדחוק בממשלה להמציא פתרונות כי זה תפקידה. המוחים זועקים את המצוקה והמנהיגים נדרשים להקשיב ולפתור אותה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s