האם החופש האקדמי מגן על מכחישי שואה סמויים?

תחת אצטלת החופש האקדמי באוניברסיטאות בחו”ל ישנם מרצים מכחישי שואה סמויים. הדבר מהווה בעיה בעיקר בשעורי היסטוריה אירופאית מודרנית. מצפים שסטודנט להיסטוריה של המאה העשרים ירכוש ידע בסיסי אודות השואה. המחקר ההיסטורי מתמקד בפירוש של מקורות ראשוניים ומסמכי ארכיון. אולם ניתן לטעון שהיום עדיין אין את כל המסמכים ומחר נגלה מסמכים חדשים שישפכו אור חדש על האירוע. בעייתיות היסטורית זו מאפשרת חלון הזדמנויות לגורמים אינטרסנטיים לטעון תחת אצטלת חופש הדיבור, שהם מפרשים את המסמכים “בצורה אחרת”, וכך הם מוגנים תחת עקרון החופש האקדמי.

מרצה המלמד את תחום ההיסטוריה בתקופת מלחמת העולם השנייה אמנם נדרש לידע על השואה, אבל הוא יכול לחמוק מדרישה זו בתחכום רב. למרות שלנו הדבר נראה ידע קריטי וכה משמעותי, באוניברסיטאות בחו”ל החופש האקדמי הוא מעל לכל ויותר חזק ותקף. 

הכרוניקל להשכלה גבוהה מספר על כאוכב סידיק שמלמד ספרות ותקשורת המונים באוניברסיטת לינקולן בפנסילבניה. הוא השתמש בפורומים ציבוריים מחוץ לכיתה באוניברסיטה כדי להכריז שהשואה היא “תעלול”, “מיתוס” וסתם “סיפור”. הוא ציטט את דיוויד אירווינג. סידיק מסביר שעל ידי זה שהוא מקדם הכחשת שואה הוא מציג את ה”צד השני של המטבע”. כלומר מראה את שני הצדדים של ההיסטוריה, היסטוריה מאוזנת: את הטענות בעד קיום השואה ונגד קיומה. אולם שום היסטוריון שמכבד את עצמו לא תומך בהכחשת השואה.

בתחומים מסוימים כמו הנדסה, רפואה, חשבונאות, כימיה, כלכלה – השואה היא לא חלק מתוכנית הלימודים. וישנו הפרופסור להנדסה מאוניברסיטת נורסווסטרן, מכחיש השואה הידוע ארתור ר. בוץ, ששומר על השקפותיו מחוץ לכיתה. והוא אכן נמצא בתפקיד שלו כבר שנים בלי שיעיפו אותו. הוא גם פרסם ספר בארה”ב ב-1976: The Hoax of the Twentieth Century: The Case Against the Presumed Extermination of European Jewry ומאז דומה שדעותיו לא השתנו. שאלו את בוץ מה דעתך על השקפותיו של נשיא איראן מחמוד אחמדיניג’ד על השואה, והוא ענה שהוא מברך עליהן. הוא אמר שהוא רק מצר על כך שאין זהו ראש מדינה מערבית שמדבר כך. ועדיין משאירים אחד כזה באוניברסיטה. מהו הנימוק לכך?

בניגוד לבוץ, סידיק מהלך על החבל הדק בין דיבור מחוץ לכיתה לבין דיבור בתוך הכיתה. סידיק מלמד בתחום שבו השואה רלוונטית לכיתה. האוניברסיטה שלו לכן אמרה, שכל עוד הוא פועל רק מחוץ לכיתה, אזי לא ניתן לפטר אותו. לא ניתן לפטר מרצה בגלל פעילות מחוץ לקמפוס. ולכן את ארתור בוץ לא פיטרו בגלל פעילותו נגד השואה מחוץ לקמפוס. ואפילו מסתבר שסידיק יכול לדבר בפורום ציבורי בתוך הקמפוס ולנאום נגד השואה בתוך האוניברסיטה על במה בדשא ועדיין הוא מוגן על ידי האוניברסיטה שלו.

אבל במידה שהוא מכריז שהשואה היא פיקציה בתוך הכיתה, או אז הוא מוזמן לועדת שימוע. כי במקרה זה יש חשש שהוא יכפה את דעותיו על הסטודנטים בכיתה. ברור הדבר שאם סידיק נואם מחוץ לכיתה את הדעות שלו ומפרסם מאמרים מכחישי-שואה, הסטודנטים שלו ישאלו אותו בכיתה על הדעות שלו האלה. זאת כי הוא מלמד תחומים שהם קרובים לנושא השואה. ולכן החופש האקדמי שכל כך נשמר בארה”ב מגן על סידיק וסידיק הפנאטי מנצל אותו ומנצל את המערכת האקדמית שמגוננת על החופש האקדמי הזה.

האיגוד האמריקאי לפרופסורים באוניברסיטה מבחין בין דיבור שעומד בסטנדרטים מקצועיים לבין דיבור שאין לו רלוונטיות לכישורים המקצועיים. לדוגמא, ביולוג שיקבע שהאבולוציה היא שטויות במיץ עגבניות הוא בסכנת פיטורין. הכחשת שואה למישהו שמלמד היסטוריה או ספרות תציב גם אותו במצב דומה. אולם מסתבר שבמצב אחרון זה יש פתח מילוט למכחישים הסמויים. הם יכולים לא להסכים על המשמעות של השואה, המשמעות של האירוע ההיסטורי היא לכאורה פתוחה לדיון. הם יכולים כאמור לטעון, כל העובדות עדיין לא ידועות, עדיין לא נתגלו כל המסמכים ואי אפשר לגלות את כל המסמכים. מסיבה זו הנאצים לא ביצעו משהו מאורגן, מתועש, ולא הייתה להם תוכנית מאורגנת מראש להרוג יהודים בצורה מסיבית. הכחשת שואה סמויה כזו משאירה את סידיק בתפקיד.

 

Advertisements