סוג חדש של שזירה קוונטית מאפשר טלפורטציה מהעבר לעתיד

יום אחד ב-1935 עלה במוחו של אינשטיין רעיון נהדר. הוא חשב שבעזרתו הוא ישלול אחת ולתמיד את כניסת ההסתברות לתוך הפיזיקה ובכך יביס את נילס בוהר בויכוח המפורסם ביניהם אודות הקוונטים. אינשטיין עם שני רעיו בוריס פודולסקי ונתן רוזן עבדו את הרעיון לכדי מאמר. הם הציעו את הניסוי הידוע בשם “ניסוי אפ”ר” (שקרוי מן הסתם על שם שלושתם).

תורת הקוונטים זקוקה להסתברות בגלל שהמשוואות שלה לא בדיוק מתארות דברים כמו מיקום מדויק של החלקיקים. במקום זאת, הנוסחאות של מכניקת הקוונטים מתארות גלים שידועים בשם גלי שרדינגר. מה שקרוי בשם אמפליטודת הגלים האלה במיקום מסוים מתורגמים בדיוק להסתברות שהחלקיק ימצא בנקודה המסוימת הזו. והנה ניסוי אפ”ר מציין, שאם שני חלקיקים – למשל, אלקטרונים – רוטטים בתחילה יחדיו במצב שקרוי קוהרנטיות, הם יכולים להישאר בסנכרון דמוי גלי אפילו אם הם מופרדים זה מזה במרחק עצום; נגיד האחד מצוי על הירח והשני על כדור הארץ, ואפילו אם שני האלקטרונים מופרדים זה מזה בטריליוני קילומטרים או בשנות אור. עדיין גל שרדינגר בלתי נראה מחבר ביניהם כמו מעין חבל טבור. אם משהו קורה לאלקטרון אחד, חלק ממידע זה מידית משודר לאלקטרון האחר, וזאת מהר יותר ממהירות האור. תופעה מוזרה זו – חלקיקים אשר רוטטים להם בקוהרנטיות ובעלי חיבור עמוק כלשהו – מכונה בלעז “אנטנגלמנט” קוונטי ובעברית שפת קודש, “שזירה קוונטית”. אינשטיין בלגלוג מסוים כינה זאת לחברו מקס בורן ב-1947 “פעולה למרחוק של רוחות רפאים”. הוא החשיב זאת כמשהו ש”מוכיח” שתורת הקוונטים הינה שגויה לחלוטין, והוא היה בטוח שבידו טיעון המחץ נגד התורה, מכיוון ששום דבר לא יכול לנוע מהר יותר ממהירות האור לפי תורת היחסות הפרטית.

ב-1964 ג’ון בל הציע לבצע את ניסוי אפ”ר של אינשטיין וב-1980 הוא בוצע למעשה והתוצאות היו בהסכמה עם תורת הקוונטים. מאז הניסוי בוצע שוב ושוב וברמת דיוק גבוהה יותר. אולם הפיסיקאים עדיין לא ממש מבינים את התופעה המוזרה של השזירה והתופעה נחקרת מאז. לפני עשרה ימים פורסם מחקר חדש על השזירה. שני חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, ג’יי אולסון ותימותי ראלף, טוענים שגילו סוג חדש של שזירה. אם עד כה השזירה התרחשה על פני המרחב ובזמן נתון (חלקיקים שמרוחקים זה מזה במרחב), עתה טוענים החוקרים, יש לנו משהו חדש להציע, שזירה על פני הזמן ובמקום נתון. אם נתון חלקיק בעבר וחלקיק בעתיד (כלומר, שני חלקיקים שהם מרוחקים זה מזה בזמן), החלקיק בעבר יכול להשפיע על החלקיק בעתיד אם הם ממוקמים באותו המקום. החוקרים נותנים דוגמא. נגיד שיש גלאי ומדליקים ומכבים אותו בסביבות השעה 11:45. ניתן לשזור אותו עם גלאי שנמצא בדיוק באותו מקום בעתיד, כאשר מדליקים ומכבים את אותו גלאי ב-12:15. החוקרים מכנים שזירה כזו, טלפורטציה בזמן.

אם בוחנים את השזירה החדשה מקרוב רואים שאין היא שונה ממה שקורה לנו יום-יום: מה שקרה בעבר משפיע על מה שקורה בעתיד. השאלה היא האם יש בכלל תועלת מתהליך כזה. מסתבר שהמהלך של החוקרים אך ורק מקצר את המסע מהעבר לעתיד. במקום לשבת 20 שנה בכלא המהלך של טלפורטציה מהעבר לעתיד יקצר את העונש נגיד לדקה…. במובן זה, למשל, הוא יכול להיות יעיל ביותר לאסירים. וגרוע לנו… וכך ניתן לנוע מהעבר לעתיד מבלי להיות נוכח בהווה שבין העבר לעתיד, מבלי להיות נוכח בתעלה שמקשרת בין העבר לעתיד; כמו קפיצה בין העבר לעתיד.

בינתיים לא ברור כיצד בכלל ניתן לבצע את הניסוי של החוקרים בפועל. החוקרים מדגימים שיש קשר בין השזירה דמוית המרחב לזו דמוית הזמן. ואולי ניתן להמיר את זו האחרונה לשזירה הרגילה ו”המוכרת” בין שני גלאים מרוחקים במרחב. כנראה שזה רק עניין של זמן בטרם מישהו ירים את הכפפה ויבצע את הניסוי בפועל…

קראו כאן.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s