הנדסה גנטית ומשפט: האם לשבט אדם ניאנדרטאלי

האם לשבט אדם ניאנדרטאלי?

בימים האחרונים דובר רבות על השאיפה להחיות חומר לא חי באמצעות הביולוגיה הסינתטית. היום הביולוגיה הסינתטית בעיקר עוסקת בתיקון אורגניזמים קיימים. בונים מאפס קבוצת הוראות לחיים ומוסיפים זאת למשהו שהוא כבר חי. לאחר מכן הביולוגים הסינתטיים מחליפים את ההוראות שאותן יצר הטבע במה שהם בעצמם יצרו. במובן זה יש הסבורים, שזה מיותר לשחזר תא קיים על ידי יצירת כזה מתוצרת אנושית. ניתן במקום, להשתמש בתא קיים, טוען ג’ורג’ צ’רץ’ – פרופסור לגנטיקה בבית הספר לרפואה בהרווארד – ולבצע בו מניפולציה. כך למשל אם מתכנתים בקטריות מחדש הן מסוגלות לפלוש לגופנו כדי לרפא ולפעול כצבא רופאים בתוכנו. אבל צ’רץ’ עוסק בתחום נוסף שבזמן האחרון עלה לכותרות ועורר ויכוח במקומות שונים.

השאיפה שלו היא שיבוט של אדם. התהליך מסובך להפליא אבל נראה בלתי נמנע. עולות שאלות מוסריות כגון, האם ניתן לשבט אדם ללא ידיעתו וללא אישורו? וגם עולה האפשרות שהאדם המשובט ילמד מהטעויות של המקור ולא יחזור עליהן. כיצד יוצרים שיבוט? על ידי העברה גרעינית. מוציאים את הגרעין – החלק שמכיל את החומר הגנטי של התא – מתא הביצית התורמת. ואז מחליפים אותו בגרעין שמכיל דנ”א משובט. זה היה טוב עבור דולי הכבשה ב-1996. אבל מסובך הרבה יותר עבור בני אדם. כבר שבטו בני אדם, אבל אף אחד מהם לא גדל עדיין מעבר לשלב המוקדם של גוש תאים מורוס.

שאלה מעניינת שעלתה לאחרונה היא, מה יקרה אם ישבטו דנ”א של אדם ניאנדרטאלי? למרות שהדנ”א הרוס ועבר תהליך של התאבנות, ניתן עדיין להוציא דנ”א מהמאובנים. מאובן ששמור היטב יכול להניב כמות מספיקה של מולקולות כדי ליצור גנום שניתן לשבטו. בצורה זו ניתן לשבט אדם ניאנדרטאלי ובכלל להחיות מיני בני אדם שנכחדו. אולי אפילו הם יזדווגו עם ההומו סאפיאנס. ומה יצא?… ומה לגבי הניאנדרטאלי? אם אי פעם ניאנדרטאליים יהלכו שוב פעם על כדור הארץ?

מה שבטוח, יהיה זה יצור שהוא כולו מהונדס היישר מהמעבדה. אולי אפשר יהיה לראות מקרוב את קרוב משפחתנו זה ולהבין את הביולוגיה שלו ולחקור אותו לא רק דרך מאובנים. לאור שכלול טכניקות השיבוט, חוקרים העלו את האפשרות של שיבוט תאים ניאנדרטאליים או חלקי גוף ניאנדרטאליים תוך כמה שנים. כמובן שישנם מכשולים טכניים. ההרס התאי שמופיע לאחר המוות לא מאפשר להבין את הביטוי הגנטי הניאנדרטאלי. פירושו שיצירת שיבוט זהה למישהו שחי לפני 30,000 שנה הוא כמעט בלתי אפשרי. נניח שיוכלו להתגבר על מכשולים אלה בעוד מספר שנים וניתן יהיה להשתמש בגנום נכחד כדי ליצור שיבוט ניאנדרטאלי בריא וחי, יצור ניאנדרטאלי מדבר. האם יש ליצור אותו? מאמר שפורסם לפני חודש במגזין ארכיאולוגיה – מטעם המכון הארכיאולוגי של אמריקה – בוחן בצורה מקיפה את הסוגיה. להלן כמה נקודות עיקריות שהופיעו במאמר.

טכניקת שיבוט האדם הניאנדרטאלי

ג’ורג’ צ’רץ’ מסביר שניתן להחדיר תאי גזע עם דנ”א ניאנדרטאלי לבלצוסיסט – גוש תאים בהליך התפתחות של עובר. אחרי ההשרשה, מונעים מכל התאים הלא ניאנדרטאליים מלהתפתח. היצור שמתפתח מבלצוסיסט זה יהיה לגמרי התולדה של גנים ניאנדרטאליים וכך יתקבל שיבוט ניאנדרטאלי. צ’רץ’ מאמין, שלאחר השלבים המוקדמים של ההתפתחות, הגנים יבטאו עצמם בדיוק כפי שהם היו עושים זאת ביצור המקורי – תוך שמשמיטים כל השפעה מתאים של האדם המודרני או השימפנזה.

אבל, מוסיף צ’רץ’, כל מי שיעבור שיבוט בהליך זה עדיין לא יהיה חשוף לגורמים הסביבתיים והתרבותיים שהשפיעו על היצור הניאנדרטלי המקורי. השיבוט יהיה משהו אחר. צ’רץ’ מכנה את היצור החדש “ניאו-ניאנדרטאלי”.

לפיכך עלתה ההצעה, לא רק שיש ליצור את הניאנדרטאליים, אלא גם את הסביבה שלהם, את מקום מגוריהם ובכלל ליצור כמה מהם ולהקים שכונה ניאנדרטאלית שלמה – כדי שלניאנדרטלי המשובט יהיה עם מי לדבר וכדי שהוא לא ירגיש בודד. ובעיקר כדי שיחיה בנישה שלו. נוכל כך ללמוד הרבה יותר מניאנדרטלי בוגר שחי בסביבתו מאשר קבוצת תאים ניאנדרטאליים שרובצים במעבדה. וכאשר יהיה כאן ניאנדרטאלי משובט לבטח המדענים ירצו גם לשבט מדענים מהעבר כדי שיגלו להם תגליות מדעיות עתידיות… את גלילאו, ניוטון, קופרניקוס ואינשטיין.

ג’ורג’ צ’רץ מאמין, שאם רוצים לשבט אדם ניאנדרטאלי יש להתחיל ברמה התאית. קודם יש ליצור תאי כבד, לבלב או מוח. תאים ניאנדרטאליים יכולים להיות חשובים לטיפול במחלות שהן בעיקר אופייניות רק לבני אדם, כמו איידס, פוליו ואבעבועות. אם הניאנדרטאליים הם מספיק שונים מבני האדם המודרניים, עשוי להיות להם חיסון גנטי כנגד מחלות אלה. הביולוגיה שלהם גם עשויה להיות שונה. דבר שעשוי להוביל לתרופות חדשות או לטיפולי תרפיה גנטית.

בעיות רפואיות ואתיות בשיבוט ניאנדרטאליים

כאן עולה הבעיה הרפואית – שיבוטים שנוצרים מגנום שהוא בן יותר מ-30,000 שנה הם חסרי מערכת החיסון שיש לנו למגוון מאוד רחב של מחלות. חלק מהמחלות האלה כנראה תהיינה מאוד קטלניות עבור הניאנדרטאליים. הניאנדרטאליים לא יוכלו לסבול לקטוז, יהיה להם קושי לעכל אלכוהול, הם יטו יותר לפתח את מחלת האלצהיימר, ואולי החשוב ביותר, המוח שלהם יהיה מאוד שונה מזה של בני אדם מודרניים.

מכל הבחינות, הרפואית, התרבותית, החברתית והמוסרית, שיבוט ניאנדרטאלי או ניאו-ניאנדרטאלי ישיב את הניאנדרטאליים לעולם שהם לא שייכים אליו יותר. זה כמו לנסוע במכונת זמן ולהגיע לעתיד. מיד מתקיים פרדוקס, סוג פרדוקס חדש – לא פרדוקס הסבא המפורסם שמאפיין נסיעה לעבר. אלא פרדוקס מסוג חדש, פרדוקס הסתגלות. אולם לא כולם מסכימים שהניאנדרטאליים היו כה שונים מבני אדם. יש הטוענים שאם נגדל ניאנדרטאלי במשפחה מודרנית הוא יוכל ללמוד לתפקד ולדבר בדיוק כמו כל בן אדם מודרני.

מחקרים אחרונים מראים שהניאנדרטאליים נראו כמו מאין אסקימוסים מוזרים. הם הולידו ילדים בצורה אחרת מאיתנו, הפנים והאוזניים שלהם נראו אחרת, הגנטיקה שלהם שונה, קצב ההתפתחות שלהם היה שונה. יש המאמינים שהם הגיעו לבגרות בגיל 15. מאידך, יתכן שהניאנדרטאליים לא היו עד כדי כך שונים כדי להחשיבם למין נפרד. ישנם בני אדם על כדור הארץ היום שהם יותר שונים זה מזה במאפיינים הפיזיים – הפנוטיפים.

היבטים משפטיים בשיבוט ניאנדרטאליים

אם משבטים ניאנדרטאלי יש להכיר ביצור זה כבעל זכויות אדם תחת החוק והאמנה הבינלאומית. החוק לא מגדיר מיהו בן אדם. אבל חוקרים בתחום המשפט מתווכחים ביניהם בנושא זכויות האדם בכל שנוגע להנדסה גנטית. אם ישנו אירוע שמשנה את קבוצת המין, הוא משנה את הדרך שבה אנחנו יוצרים דור חדש. עד איזה שלב הגנום האנושי צריך להשתנות, בו כבר הפרט שנוצר ממנו לא נחשב לאנושי יותר?

ב-1997 סטיוארט ניומן, פרופסור לביולוגיה מבית הספר לרפואה בניו יורק ניסה לרשום פטנט על גנום של שעטנז בין שימפנזה לבן אדם. זאת מתוך מחשבה של בלעדיות. משרד הפטנטים סירב לאשר את הפטנט מהנימוק שהוא מפר את התיקון ה-13 של חוקת ארה”ב האוסר על קיומה של עבדות בארה”ב. סירוב זה מראה שליצור בעל גנום שחציו שימפנזה וחציו בן אדם מגיעים זכויות אדם. לניאנדרטלי יהיה גנום שהוא אף יותר קרוב לזה של האדם מאשר השעטנז של ניומן. אם יתנו לניאנדרטלי זכויות אדם, מה יקרה ליצור הניאנדרטאלי? למשל, תהייה לו הזכות לא להיות נתון למחקר, והרי זו הסיבה הראשונית בכלל שבעטיה הוא נוצר. ולכן היא תהיה הפרת זכויות יסודית.

 

חוק זכויות האדם שנפוץ בעולם קובע שאין איסור אוניברסאלי על שיבוט. ב-8 לאוגוסט, 2005 האו”ם הצביע בעד איסור שיבוט ובכך הוא שלח מסר ברור למרבית הממשלות שסבורות ששיבוט הוא לא אתי. אבל האיסור הוא לא גורף. העניין המשפטי סביב שיבוט אדם ניאנדרטאלי כולל את זכויותיו. תחת החוקים הקיימים, ניתן לרשום פטנטים על גנומים. פירושו של דבר שמישהו או חברה כלשהי יכולים להיות בעלי הקוד הגנטי של אדם שמת מזמן וזה כולל את הקוד הגנטי של האדם הניאנדרטאלי.

Advertisements

One thought on “הנדסה גנטית ומשפט: האם לשבט אדם ניאנדרטאלי

  1. לפני שמתימרים לשבט אדם, שיוכיחו שהצליחו לשבט חיה משלד ישן שהיא הרבה יותר פשוטה ואז גם לא יהיו בעיות אתיות

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s