כיצד האבולוציה הדרווינית יכולה להתאים לסיפור אדם וחווה? האם הם היו דמויות היסטוריות?

כיצד האבולוציה הדרווינית יכולה להתאים לסיפור אדם וחווה? האם הם היו דמויות היסטוריות?

ישנם מספר ניסיונות לגשר בין הסיפור התנכי לבין האבולוציה, שואפים לחפש את המשותף בין הדת למדע ולראות כיצד ניתן לסגור את הפערים ביניהם. להלן ליקטתי מספר טיעונים נפוצים שקיימים ברשת ובכלל ומהווים הצצה להסבר סיפור הבריאה התנכי בהתאם לניסיונות הגישור בין המדע ולדת. במקום המלחמה בין הבריאתנים לתומכי האבולוציה ישנו כאן ניסיון לפשרה בין שתי העמדות.

אדם וחווה: הסיפור התנכי

בפרקים המוקדמים של ספר בראשית פוגשים את אדם וחווה. “וייצר ה’ אלוהים את-האדם עפר מן-האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה: ויטע ה’ אלוהים גן בעדן מקדם וישם שם את- האדם אשר יצר: ויצמח ה’ אלוהים מן-האדמה כל-עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע:” (בראשית ב, פסוקים ז-י). אדם נוצר מעפר האדמה ואילו חווה מצלעו. הם ממוקמים בגן יפה בעל שני עצים מסתוריים, האחד מעניק דעת והשני חיים.

אלוהים אומר לאדם וחווה, “ויצו ה’ אלוהים על-האדם לאמר מכל עץ-הגן אכל תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (פסוק יח). אבל כידוע אדם וחווה מפרים ציווי זה, אוכלים מפרי העץ, מגלים כי הם היו עירומים וחסרי ידע ואלוהים קורא לאדם, “מי הגיד לך כי עירם אתה המן-העץ אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו אכלת:” (פסוק יב). ואז כתוב: “ועתה פן-ישלח ידו לקחת גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם: וישלחהו ה’ אלוהים מגן-עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם: ויגרש את-האדם וישכן מקדם לגן-עדן את הכרבים ואת להט החרב התהפכת לשמר את-דרך עץ החיים:” אדם וחווה מקוללים ומגורשים מגן עדן ואלוהים מציב מלאכים בעלי חרב לוהטת בכניסה לגן עדן כדי שלא יוכלו לשוב. בזה נותק הקשר של אדם וחווה עם אלוהים.

קריאה סימבולית של סיפור אדם וחווה מייצגת אלגוריה על היחסים בין האדם לאלוהים. בקריאה זו הגירוש של אדם וחווה מגן עדן אינו מאורע היסטורי, אלא אלגוריה למצב האנושי המשותף של כולנו: החטא והפגם. במובן זה מלכתחילה לא הייתה כוונה לראות באדם וחווה דמויות היסטוריות. מעשיהם מייצגים את הפעולות של כל בני האדם ומזכירים לנו את החלק הבעייתי בטבע האנושי.   

קריאה היסטורית של סיפור אדם וחווה

נשאלת השאלה כיצד סיפור זה יכול להתאים להיסטוריה אבולוציונית, לפיה כדור הארץ קיים מזה מיליארדי שנים ומוצאו של האדם הוא כנראה באפריקה לפני מאות אלפי שנים? קודם כל יש לשאול האם יש לפרש את הסיפור של אדם וחווה ככתבו וכלשונו כסיפור היסטורי, או האם הוא אלגוריה, סיפור סימבולי?

על פני ההיסטוריה פרשו את הפרקים הראשונים של ספר בראשית ככתבו וכלשונו. ניסו לחפש היכן נמצא על המפה גן העדן, ציירו מפות שימקמו את גן העדן ואת המקום אליו אדם וחווה גורשו. קריאה זו פירושה, שככתוב, אלוהים יצר את אדם וחווה מעפר וכל בני האדם הם צאצאים של שני הורים אלה. אדם וחווה נוצרו, כך שהיה להם קשר מושלם עם אלוהים, וברגע שלא צייתו לו הדבר המיט קללה על כלל האנושות, כולל צאצאיהם. אולם מסתבר שקריאה כזו ככתבו וכלשונו של סיפורי הבריאה מיד מובילה לבעיות.

קודם כל המין האנושי לא יכול היה להתפתח רק משני אנשים התחלתיים. לדוגמא, מאיפה באה אשתו של קיין, בנו של אדם? האפשרות היחידה היא – אם קוראים את התנ”ך בצורה היסטורית – שהיא הייתה אחותו של קיין. אולם זה עומד בסתירה לפסוקי תנ”ך מאוחרים יותר, בייחוד גילוי עריות.

בנוסף, אם קוראים בצורה היסטורית את בראשית, בפסוק טו (בראשית ד) כתוב: “ויצא קין מלפני ה’ וישב בארץ נוד קדמת-עדן: וידע קין את-אשתו ותהר ותלד את-חנוך…”. אילו אנשים גרו בארץ נוד? עדיין לא היו אנשים ליישבה.

אם נקרא בצורה היסטורית את הסיפור של קין והבל, קין גורש מארצו בגלל שרצח את אחיו הבל. הוא חשש לגורלו: “ויאמר קין אל-ה’ גדול עוני מנשוא: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני” (בראשית ד, פסוקים יג-טו). מי יהרוג אותו? עוד לא היו מספיק אנשים בעולם שיכלו למצוא אותו ולהרוג אותו. האנשים שיכלו למצוא ולהרוג אותו הם לא הצאצאים של אדם וחווה. האנשים שניסו להרוג את קין היו צריכים להיות המשפחה המורחבת שלו – קרובי משפחה, בני דודים, אחיינים וכולי. אבל הם עדיין לא נולדו. ונניח שהם היו נולדים, האם הם היו מאוחדים כדי להורגו?

לקין כאמור הייתה אישה ונולד להם בן חנוך. ואז כתוב בבראשית ד, פסוק יח: “ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך”. ואחרי הפסוק הזה מתואר שלחנוך נולד עירד ולעירד נולד אחר כך מחויאל וכולי. קין בנה עיר וקרא לה חנוך. מי אכלס את העיר הזו? מי סייע לקין לבנות את העיר הזו? אי אפשר לבנות עיר לבד.

נקודות אלה ואחרות מעלות סימן שאלה לגבי קריאה היסטורית ככתבה וכלשונה של התנ”ך ותומכות בקריאה סימבולית של סיפורי הבריאה.

אדם וחווה בצלם אלוהים והאבולוציה

עתה נעבור לקריאה מדעית של סיפורי הבריאה. העדויות הגנטיות מצביעות על כך שבני האדם נולדו לפחות מאוכלוסיה של כמה אלפי אנשים ולא משני אנשים, אדם וחווה. לבסוף, נתוני מאובנים ודנ”א מאששים בצורה חזקה בריאה של אדם וחיות שיש ביניהם קשר ולא עליונות של הראשון על פני האחרונים. ההשוואה בין הכרומוזומים של השימפנזות ובני האדם מספקת כמה מהעדויות המכריעות לסוג בריאה כזה. הכרומוזומים של שני המינים תואמים כמעט במדויק, זאת מלבד הכרומוזום האנושי 2, שמופיע כאיחוי של שני כרומוזומים שהיו שונים באב קדמון פרימט במין שלנו. טענה זו אומתה כאשר רצפים שבדרך כלל מוצאים רק בקצה הכרומוזומים נתגלו באמצע כרומוזום 2, בדיוק היכן שחשבו שצריך להתרחש האיחוי. כיום אנו נושאים בגופנו עדות זו של שייכות למינים אחרים: אב קדמון משותף לפרימטים ובני אדם.

קריאה היסטורית משולבת בקריאה מדעית מציעות שאוכלוסיה הרבה יותר גדולה התקיימה בנקודה ההיסטורית שבה התקיימה הבריאה התנכית. בבראשית א, פסוק כז כתוב: “ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם: ויברך אתם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה…”

כאשר אלוהים ברא את האדם הוא ברא אותם בצלמו. מה פירוש “בצלמו”? ציורים ברנסנס, למשל, ציירו את אלוהים מבין עננים בשמים כדמות מואנשת והויכוחים הם האם בצלמו פירושו מראה או תכונות? אם מדובר בתכונות, כמו למשל היכולת לחשוב, להבחין בין טוב ורע, לאהוב, להיות רחום, מוסרי, לעבוד את האדמה ולהיות אחראי מוסרית על המתרחש בארץ – כל התכונות האלה דורשות התפתחות שכלית כלשהי. התפתחות שכלית כזו פירושה התפתחות המוח האנושי באבולוציה. כדי שהאדם יוכל לשקף את צלמו של האל, הוא לא יכול להיות אדם ניאנדרטאלי, למשל, עליו להיות אדם בשלב התפתחות כלשהו, הומו ספיאנס – אדם מודרני. המוח האנושי של האדם היה צריך להתפתח לנקודה שבה הוא יכל להבין אחריות, מוסר, מהי אהבה ומה זה יחסים והבחנה בין טוב ורע.

לכן, בקריאה היסטורית-אבולוציונית, כאשר אדם וחווה נבראו בצלמו של האל, הם כבר התפתחו באבולוציה של שנים רבות לנקודה שבה הם יכלו להבין את ההבדל בין טוב לרע, אחריות והיו מסוגלים לבצע מטלות אנושיות אחרות.

מכאן, שאם לוקחים בחשבון את תהליך האבולוציה, אנשים אחרים היו קיימים כבר כאשר אלוהים ברא את אדם וחווה והקנה להם את צלם אלוהים. ואכן רואים זאת בפסוק שצוטט למעלה: “ויאמר קין אל-ה’ גדול עוני מנשוא: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני” (בראשית ד, פסוקים יג-טו). קין חושש מאנשים אחרים שימצאו ויהרגו אותו. ובאותה מידה קין מוצא אישה – שהיא לא אחותו – אלא בין האנשים האחרים.

לפי הפירוש הזה אדם וחווה לא היו שני בני אדם יחידים בעולם ובהיסטוריה. אלא הם ייצגו אוכלוסיה גדולה יותר של בני אדם ראשונים, שהתפתחו בהליך אבולוציוני לדמות האדם המודרני בצלמו של האל. בהתאם לתרחיש זה, שממזג בין האמונה למדע, אלוהים השתמש בהליך האבולוציוני כדי להקנות צלם אנושית ותכונות מוסריות לתחילת הקשר בין האדם לאל.    

 

 

 

 

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s