“אליס בארץ הפלאות”: חור תולעת לבטן האדמה

“אליס בארץ הפלאות”: חור תולעת לבטן האדמה

היום מוקרנת הבכורה של הסרט התלת ממדי החדש “אליס בארץ הפלאות”. אליס הבוגרת נופלת בחור לבטן האדמה הישר לארץ הפלאות ומשם מתחילות עלילותיה בהשראת הסיפור המקורי של לואיס קרול, אליס בארץ הפלאות.

חור אל בטן האדמה

בימיו של לואיס קרול, מספר מרטין גרדנר, היו ספקולציות רבות בנוגע למה יקרה אם ניפול היישר לבטן האדמה. ב-1909 קמיל פלמריון הציע במאמרו “חור דרך כדור הארץ” שחזור של מסע אל בטן האדמה וחישב את הזמן שלוקח להגיע למרכזו.

כנראה שפלמריון הושפע מספרו של ז’ול ורן בן ארצו מ-1863, מסע אל בטן האדמה. המסע כולו מצד אחד של כדור הארץ לצד השני ימשך 84 דקות – כאשר לוקח 21 דקות להגיע אל מרכז כדור הארץ, 21 דקות להגיע לאוסטרליה ולניו זילנד ועוד 42 דקות לשוב לנקודת ההתחלה. אם מתחילים את המסע בפתח באחד מהרי המישור הגבוהים של דרום אמריקה בגובה של 2000 מטר והוא מסתיים בגובה הים בצד השני, אדם שנפל אל החור יגיח באוסטרליה או בניו זילנד כאשר הוא עדין נע במהירות עצומה. צופים בחוץ יראו אותו כאילו היה קליע מוזר שנורה לגובה של 2000 מטר לאוויר ועף כך החוצה מכדור הארץ. וזה הרי מה שקורה לאקסל ולפרופסור מהסיפור של ז’ול ורן – כאשר הם יוצאים מההר בסיציליה: הם מועפים כמו קליע החוצה. אם מאידך שני צידי הפתח לקרקע מתחילים ומסתיימים בפני הים, יהיה זה אפשרי לדבר עם הנוסע אל בטן האדמה בהגיעו חזרה מהמסע הזה. ומדוע? כי ברגע שיגיע הוא לא יעוף כמו קליע באוויר, אלא יצא מהפתח בצורה נינוחה לרגע בטרם הוא ייפול מההדף לקרקע חזרה. כמובן שפתח כזה אל בטן האדמה הוא מעבר ליכולת האפשרויות.

נפילה לבטן האדמה כאמצעי כניסה לארץ הפלאות מופיעה באליס בארץ הפלאות של לואיס קרול, ספר שיצא לאור ב-1864 – שנה אחרי שמסע אל בטן האדמה של ורן יצא לאור. לואיס קרול, הלא הוא צ’רלס לוטוויג’ דודסון, כתב על אליס פליסאנס לידל שיושבת על גדות הנהר ואחר כך אצה רצה אחרי הארנב הלבן לעבר יקום מקביל, ארץ הפלאות, שמצוי גם כן בבטן האדמה. ישנו חלק מפורסם בסיפור בו אליס רודפת אחרי הארנב הלבן במורד החור במאורה (בתרגום הידוע של אהרון אמיר):

והנה פתאום שפן לבן חכלילי-עיניים חולף-עובר על פניה. בזאת לא היה דבר מופלא כל כך; עליזה  גם לא נתמהה כל כך לשמוע את השפן אומר לנפשו, אלי! אלי! הלא אאחר!… אבל כיון שהעלה הארנב שעון מכיס חזיתו, והביט בו, ואחר חפז לו בדרכו, ניתרה עליזה ממקומה, כי חלף בה הרהור שמעולם עוד לא ראתה ארנב אשר כיס-חזיה לו, או שעון להעלותו מזה, ומלהטת סקרנות, דלקה אחריו בשדה, אף הספיקה לראותו גולש יורד במאורת שפן גדולה תחת למשוכה. כהרף עין עטה אחריו עליזה, וגם רגע לא נתנה אל לבה איך וכיצד תשוב לצאת. מרחק-מה תמשכה המאורה כאחת המנהרות, ואחר צללה פתאום, פתאום כל-כך עד שלא הייתה לעליזה אפילו שהות של רגע להתעשת ולעצור בטרם תמצא עצמה נופלת בתוך כמין באר עמוקה מאוד. אולי הייתה הבאר עמוקה מאוד, ואולי נפלה לאט מאוד, על כל פנים היו עתותיה בידה להביט על סביבה אגב רדתה ולחשוב מה עתיד לקרות. תחילה ניסתה להשפיל עין ולראות אנה היא באה, אבל החשכה הייתה עבה מידי; אחרי-כן הסתכלה בפאות הבאר וראתה כי טעונות הן ארונות ומדפי ספרים: פה ושם ראתה מפות ותמונות תלויות בווים. כעברה לקחה לה צנצנת מאחד המדפים: תווית שעל הצנצנת נאמר  “רבת תפוזים”, אבל ריקה הייתה, למרבה האכזבה; כיוון שלא חפצה לשמוט את הצנצנת, מפחד פן תהרוג מישהו, התחכמה לשים אותה באחד הארונות עם שחלפה על פניו. 

 

אליס נופלת במורד חור תולעת אל בטן האדמה לארץ הפלאות

במאה העשרים ואחת איך תגיעו ליקום של אליס? נחפש אולי חור תולעת עקב הפרעה קוונטית כדי להיכנס היישר אל בטן האדמה. אולי נטוס אל מרחבי היקום בזמן קצר אם נרצה לבצע מסע כזה שאותו תכננו עבורנו ז’ול ורן ולואיס קרול. האם יתכן דבר כזה?

ב-1935 אינשטיין והפיזיקאי נתן רוזן השתמשו ביחסות הכללית כדי לבחון את צורת המרחב-זמן סמוך לכוכב מאוד מסיבי. הם מצאו שהמרחב-זמן התעקם למנהרה, חור ביקום. אינשטיין ורוזן שמו לב שמנהרה זו תוביל לאזור אחר של היקום. הם רצו לדעת מה קורה לאלקטרונים שעוברים דרך המנהרה. הם הבינו שמעבר דרך המנהרה הזו דרש מהירויות גבוהות יותר מזו של האור. מכיוון שזה היה אסור עלפי תורת היחסות הפרטית, אינשטיין ורוזן הסיקו שפתרון זה הוא רק מקרה מוזר מתמטי ללא ממשות פיזיקאלית והיחסות לא מאפשרת מעבר דרך גשר זה. אם גשר כזה איכשהו נפתח הוא ייסגר מיד בטרם פוטון בודד אחד יכול לעבור דרכו וכך תישמר הסיבתיות של תורת היחסות.

ב-1988 שלושה פיזיקאים ביניהם קיפ תורן פרסמו את המאמר הרציני הראשון אודות חורי התולעת בכתב העת היוקרתי פיזיקס רביו לטרס. הרעיון למאמר היה ספר וסרט מדע בדיוני בשם מגע מאת קארל סאגן. סאגן היה אסטרונום והכיר היטב את תורת היחסות והחורים השחורים.  הוא שאל את קיפ תורן האם מסע בזמן יתכן דרך חור תולעת? תורן הבין שגשר אינשטיין-רוזן יכול לשמש כמכונת זמן. אולם תורן הזהיר שחור תולעת צריך להכיל חומר אקזוטי שלא קיים בעולמנו, חומר שיצור אנטי-כבידה או דחייה כבידתית כדי לאפשר לנוסע בזמן לעבור דרך חור התולעת מבלי שהחור יקרוס על עצמו. דחייה כבידתית יכולה להיווצר על ידי אנרגיה שלילית או לחץ שלילי.

חורי התולעת וגשר אינשטיין-רוזן הם ככל הנראה לא מעשיים, אבל כידוע לכם בארץ הפלאות של לואיס קרול מתרחשים תהליכים מוזרים כאלה בדיוק ולכן בינתיים הכי קרוב שנוכל להגיע למסעות בחלל ודרך חור תולעת אל עולמות אחרים זה בדמיון או בקולנוע תלת-ממדי, שנותן תחושה וירטואלית ממשית של מסע כזה… הכינו את המשקפיים והיכנסו אל העולם הווירטואלי.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s