ההיסטוריה של הדגים: ניוטון מוציא לאור את הספר החשוב בהיסטוריה באגודה של לובשי פאות

 

בחנות סטימצקי בקניון רמת אביב. מצטלם עם פו הדב. 

איך מוציאים לאור את אחד הספרים החשובים והמהפכניים ביותר בהיסטוריה באגודה בריטית של לובשי פאות? לא מוציאים לאור.

  

להלן עלילות הפרנקיפיה של ניוטון בערבות לובשי הפאות הבריטים

 

 

יום אחד רוברט הוק, מדען בריטי חשוב, טען, בידי הבסיס לחוק הכבידה. הוק התרברב והיה עקשן. לא רק שאני יכול להגיע לחוק, הוא אמר, אלא אני יכול לקבל את חוקי המכניקה השמימית כולם מהחוק הנדון. וכבר למעשה קבלתי את החוק מזמן. אולם הוק לא הסכים לחשוף את ההוכחה שלו. לסיר כריסטופר ורן היו ספקות רבות בנוגע להוק. הוא היה אסטרונום שעבר לארכיטקטורה וסייע לבנות מחדש את לונדון לאחר השריפה הגדולה. אם כך, ורן אמר, אני מציע, מי שיביא לכאן את ההדגמה אודות חוק הכבידה תוך חודשיים יקבל פרס. ומהו הפרס? ספר שלא יעלה יותר מארבעים שילינג. ורן הרגיש שלמעשה אין כל סכנה לארבעים השילינג שלו לנוכח ההתרברבות של הוק.

עברו חודשיים והאתגר אכן נותר ללא תשובה. אבל אדמונד האלי החליט לבקר בקיימבריג’ בטרינטי קולג’. שם היה איש שאולי יכל לפתור את המשימה. הוא היה ידוע כעילוי, בעיקר על בסיס עבודתו מלפני שנים על טבע האור והצבעים. אומנם זה היה לפני שנים והוא בינתיים התעסק בנושאים אזוטריים. הוא עסק בחיפוש אחר מרשמים אלכימאים. הוא עסק במתקפות תיאולוגיות חריפות על תיאולוגים שעבר זמנם. הוא לא הצליח ליצור יחסים עם נשים ולמעשה לא הצליח ליצור יחסים תקינים עם אף אדם. הוא היה נתון להתקפי פרנויה ודיכאון ונראה שהוא לא הצליח להשלים שום דבר שהתחיל. עדיין הוא היה ידוע כמתמטיקאי מבריק. מה גם שהאלי גר בלונדון, לא רחוק מקיימבריג’. וכך בבוקרו של יום קיץ אחד ב-1684 האלי יצא לדרכו מלונדון לקיימבריג’ לאיזיק ניוטון.

האלי הגיע לניוטון וביקש ממנו את מאמריו כדי להופכם לספר. ניוטון חיפש וחיפש ולא מצא אף מאמר מאלו שכתב לפני עשרים שנה. הוא הבטיח להאלי שישלח לו כאשר ימצא. ואכן בנובמבר ניוטון שלח במסירה ידנית להאלי ללונדון מאמר בן תשעה עמודים על התנועה של גופים במסלולם. המאמר הכיל הוכחה שחוק הכבידה מתחייב משלושת חוקי קפלר וגם הכיל יסודות של מדע דינמיקה חדש לגמרי. האלי הבין מיד את ההישג של ניוטון במאמר ומיהר חזרה לקיימבריג’ והוציא מניוטון הבטחה להרחיב את רעיונותיו לכדי ספר ולעשות זאת מהר ככל האפשר. ניוטון שהיה רדום עד כה במשך שנים לפתע התעורר מהתרדמת ובמשך שנה וחצי הוא חי בפרישות ועבד על ספרו החדש, הפרנקיפיה.

 

ההיסטוריה של הדגים

 

בינתיים האלי שב ללונדון. להאלי הייתה משרה באגודה המלכותית של לונדון, הרויאל סוסייאטי: פקיד במשרה מלאה, הוא עסק בהתכתבות וטיפל בענייני הפגישות וערך את כתב העת של האגודה Philosophical Transactions . זו הייתה משרה כדאית, כי האלי נחשף לכל מה שמתרחש במדע. הוא נבחר למשרה זו ב-1686, אבל משרה זו פירושה היה ויתור על חברות ברויאל סוסיאטי, ישיבה בקצה הנמוך של השולחן וויתור על הכבוד של לבישת הפאה.

כאשר ניוטון החל כותב את כתב ידו, האלי פנה לרויאל סוסיאטי בהצעה שהם יפרסמו את העבודה. כולם הסכימו שהספר חשוב, והסוסיאטי תחת תנאים רגילים אכן הייתה מסכימה לכך. כתב היד ההתחלתי הגיע באפריל 1686 ונתקל בבעיה. הסוסיאטי לא הייתה מוציא לאור בעצמה. אולם היא קבלה כתב יד חשוב והיא הייתה מחויבת לו. בייחוד לנוכח זה שהיה תקדים ב-1685: בשנה זו ג’ון ריי השלים ספר בשם Historia piscium (ההיסטוריה של הדגים) מאת הפטרון שלו שנפטר, פרנסיס ווילובי. ריי היה מרושש והאלמנה של ווילובי לא התעניינה בספר. אבל ד”ר אנקרד רובינסון מהרויאל סוסיאטי שכנע את הסוסיאטי לפרסם את הספר. הספר הכיל הרבה לוחות והוא היה פרויקט יקר מאין כמוהו וכך הספר בזבז את כספי הרויאל סוסיאטי, שבמילא היו דלילים, בדיוק בערב שבו הגיע כתב היד של ניוטון. הסוסיאטי נתקעו כתוצאה עם כמות ניכרת של עותקי הספר ההיסטוריה של הדגים:

 

  

 

 

הספר (שכמעט בא במקום הפרנקיפיה). “דגאינה” כפי שהבן שלי היה קורא לזה פעם או גפילטאפיש.

 

ב-19 למאי 1686 האלי אמר ברויאל סוסיאטי שיש להדפיס את הפרנקיפיה. התקציב היה שייך למועצה של הרויאל סוסייאטי וכאשר המועצה נפגשה בשני ליוני 1686 היא החליטה לאפשר להאלי לבחוש בקדרה שאותה הוא בישל. “כבר הוזמן, שהספר של מר. ניוטון יודפס, ומר. האלי יבצע את העסק של ההשגחה עליו וידפיס זאת על חשבונו, מה שהוא התחייב לעשות”.

האלי לכן החליט שהוא ישלם עבור הפרסום של הספר של ניוטון מכספו שלו. האלי נטל כאן סיכון רב, שכן ניוטון לא הראה להאלי את עבודתו בספר הראשון והשני אותו הוא כתב ולהאלי לא היה מושג מה כתוב שם. ולכן האלי הימר על פי האינטואיציה שלו, שמדובר ביצירה מהפכנית על סמך המאמר שניוטון שלח לו. האלי לקח על עצמו את האחריות להיות הסוכן, העורך, המוציא לאור והמגיה לפרנקיפיה של ניוטון. ואולם היה לו תפקיד נוסף. האלי גם היה הפסיכותרפיסט למחבר של הספר: הוא חשש שניוטון ישמע על המריבות עם הוק (שטען כל העת שניוטון גנב ממנו רעיונות) ממקורות פחות נדיבים וזה יסיט את ניוטון מכתיבת הספר השלישי וידיר אותו מהפרויקט. ולכן האלי דיבר לניוטון בהערכה, הוקיר אותו ואף התחנף אליו, כי יותר מכל הוא חשש מהתנהגותו הבלתי צפויה של ניוטון, שהרי לניוטון הייתה נטייה לא להשלים דברים. רק תכתוב ותשלים את הפרויקט, אמר האלי. וכך היה.

מאוחר יותר ביוני המועצה בקשה מהנשיא של הסוסיאטי, סמואל פפיס, שלא היה נוכח דרך אגב, לתת רישיון לספר כאילו להדגיש את הקשר שבין גורל הפרנקיפיה לעבודה של וילובי על ההיסטוריה של הדגים. המועצה הצביעה באותו היום כדי לעודד את מדידת כדור הארץ על ידי זה שהיא מציעה להאלי 50 פאונד או 50 עותקים של ההיסטוריה של הדגים, כאשר הוא ימדוד את האורך של מעלה אחת לסיפוקה של המועצה. עד סוף השנה, הסוסיאטי שלמו להאלי את משכורתו בעותקים של ההיסטוריה של הדגים. האלי כך סחב הביתה 75 עותקים של הספר ההיסטוריה של הדגים

ב-5 ליולי 1685 הנשיא חתם על הרישיון הרשמי לפרסום הספר. היה זה כאילו שהרויאל סוסיאטי חשבה לעצמה, אהיה בעסק של הצנזורה של ספרים. וכך הפרנקיפיה הופיעה תחת הרישיון של הרויאל סוסיאטי.

 

לאכול את הגפילטאפיש ולהשאירו שלם

 

בינתיים האלי החל להיות המוציא לאור של הפרנקיפיה. אולם הבעיות לא תמו. ניוטון השלים את הספר הראשון וכתב בהדרגה את הספר השני של הפרנקיפיה. כאשר נראה שהשלים אתה הספר השני מתישהו בקיץ 1686-7 תהליך הפרסום נתקע. הסיבה העיקרית הייתה משבר בין הרויאל סוסיאטי לבין האלי. ב-29 לנובמבר 1686 המועצה פתאום החליטה להעמיד להצבעה את המשך כהונתו של האלי בתפקידו כפקיד באגודה. עתה הם רצו לבחור מועמד חדש במקומו. ב-5 לינואר הבא, המועצה מינתה ועדה שתחקור את תפקודו ואת מטלותיו. לא ידוע הרבה אודות מתקפה זו. נראה על פניו שהמתקפה הייתה פוליטית. הועדה החליטה לבחור נציג חדש שיחליף את האלי יום לפני שהפגישה השנתית של הבחירות התקיימו, ב-30 לנובמבר 1686, רוברט הוק נבחר למועצה באותה השנה. ב-5 לינואר כאשר כנסו את הועדה כדי לחקור את האלי, הועדה הזמינה את הוק כדי להציע ניסויים ודיונים – במשכורת כמובן. במהלך רוב 1687 האלי והוק התחרו על התקציבים הדלים של האגודה. וכך ב-15 ליוני המועצה הצביעה לשלם להאלי 50 פאונד עבור שירותו ב-1686, אבל הצביעה בהמשך אותו היום על ביצוע החלטה מוקדמת יותר לשלם להוק בטרם היא משלמת לכל אחד אחר. ביולי המועצה הציעה לשלם לשני האישים בחמישים עותקים של ההיסטוריה של הדגים. הוק דרש במקום כסף מזומן והוא בסוף קבל אותו. למרות שהאלי המשיך בסוף בתפקידו בסוסיאטי, הוא לא קבל כל תשלום עד אוקטובר 1690. וגם אז הוא קבל משכורת רק על מה שהוא הרוויח ב-1687 ובשנים שלאחר מכן. ולכן יש בסיס להאמין שחוג תומכיו של הוק החלו במתקפה על האלי, כנראה בגלל תפקידו המוביל בהליך האישור של הסוסיאטי את הפרנקיפיה. למרות שראוי לציין שאין כל עדות בהתכתבויות של האלי לכך שהוק הוביל כזו נקמת דם. בסוף ב-9 לפברואר 1687 הועדה של המועצה נטתה לטובת האלי. הוא השלים את הדפסת שלושת כרכי הפרנקיפיה ב-5 ליולי 1687, שבועיים אחרי שנגמרה השנה בטרינטי קולג’ (הוא קיווה להספיק בדיוק לסוף השנה). ניוטון, כמו שאומרים הבריטים, could have his cake and eat it too

 

ניוטון קבל עשרים עותקים של הפרנקיפיה וחילק עותקים למכריו ולראשי הקולג’ים בקיימבריג’. התגובה הייתה: “כמה מהם (בייחוד ד”ר בבינגטו מטרניטי) אמרו שייקח להם ללמוד זאת שבע שנין בטרם הם יבינו משהו מזה”. מרטין פוקס שמע את ניוטון מספר את הסיפור הבא. יום אחד הוא הלך ברחוב ועבר לידו סטודנט. הסטודנט ברך אותו ואמר: “הנה הולך האיש שכתב את הספר שלא הוא ולא אף אחד מבין”.                                                                                                                 

 

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s