אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

 

עדה יונת: “מה שמטריד אותי בפמיניזם”…“הרבה מאוד נשים בגילי אומרות ‘…לא יכולתי להתקדם כי הייתי אישה’.

 

ישראל, יום ששי, 4 לדצמבר 2009. ערוץ 2 משדר ביומן ששי את הראיון של דנה ויס עם פרופ’ עדה יונת, ממש רגע לפני שהיא עולה לבמה כדי לקבל את פרס הנובל מידי מלך שוודיה. מלך שוודיה קרל גוסטב ה-16 יעניק את פרסי הנובל בכימיה, פיזיקה, רפואה, ספרות וכלכלה ביום חמישי ה-10 לדצמבר ותוכנית הטקס תועבר בשידור חי. פרס הנובל לשלום יוענק באוסלו בנורבגיה. מדענים קראו לפרסי נובל בתחומים חדשים, אבל בסופו של דבר הפרס מוענק כתמול שלשום כבר מעל מאה שנה בטקס המסורתי.

 

בראיון ביום ששי עדה יונת קראה תיגר על המוסכמות. היא התנערה מהניסיון לרתום אותה לדגל הפמיניסטי רק בגלל העובדה שהיא האישה הראשונה שזוכה בפרס נובל לכימיה מזה 45 שנה. ראו כאן.

“מה שמטריד אותי בפמיניזם”, אומרת פרופ’ עדה יונת, “זה שהרבה מאוד נשים בגילי אומרות ‘אני לא יכולתי להתקדם כי הייתי אישה’. ‘ואיתי תמיד התחילו, ותמיד היו צוחקים עליי כי הייתי אישה'”.

“נכון. צחקו עליי”, מודה יונת, “אבל אני אף פעם לא חושבת: כי הייתי אישה. צחקו עליי כי לקחתי פרויקט קשה'”. 

 

פרופ’ מיכאל סלע, נשיא מכון ויצמן לשעבר הסביר בכתבה את הצלחתה של יונת: “בתוך הטירוף הזה היה גם מזל גדול. אבל בדרך כלל אני חושב שצריך שלושה דברים: צריך אופטימיות, צריך התמדה וצריך מזל. אבל לא סתם מזל. אלא כשהמזל פוגש את המוח שמסוגל לתפוש את המזל. ומתברר שהיה לה את שלושתם”.

 

משעדה יונת הצליחה להגיע לפרס הנובל, היא התלוננה בכתבה, שלא מפסיקים לשאול אותה: איזו שמלה תלבשי בטקס קבלת פרסי הנובל, מתי תלכי לספר ומה תעשי עם הכסף? “שיירדו ממני עם השאלות האישיות האלה”, אומרת יונת. עדה יונת תקבל שליש מפרס הנובל שהוא 10 מיליון קרונר שוודיים.

 

עדה יונת והריבוזום.

 

 

לא מפסיקים לשאול אותה איזו שמלה תלבשי ומתי תלכי לספר?  (צילום: גלי)

 

וכאן אכן מתבקשת השאלה, האם גם את הגברים זוכי פרס הנובל שואלים, איזו חליפה תלבש לטקס ומתי תלך לספר?…  כנראה שלא במיוחד שואלים. ויותר מזה, עדיף שיבואו פרועים ויראו בדיוק כמו אותו מדען שיצא זה עתה מהמעבדה שהתפוצצה.

 

אשה מדענית שבאה פרועה לטקס גאלה כדי לקבל פרס נובל היא לא מדען גאון. היא מקסימום מוכשרת ואם היא לא הלכה למספרה יש לה טעם מזעזע. ואילו מדען לא מסורק ופרוע הוא אינשטיין.

פתחו מועדון שיער לגברים בהשראת אלברט אינשטיין ושאלו ברשת שאלות כמו, אם הוא ידע כל כך הרבה על הכבידה למה השיער שלו עמד ככה למעלה ולא נמשך למטה?

 

 

דברנו על אינשטיין נכון? אלברט אינשטיין בכלל לא בא לטקס פרסי הנובל ב-10 לדצמבר 1922 בשטוקהולם כדי לקבל את פרס הנובל בפיזיקה. אינשטיין היה באותה העת בביקור ביפן והוא הפסיד את הרכבת לשוודיה (בזמנים ההם רכבות נסעו ימים רבים…). בהיותו אזרח גרמני ושווצרי כאחד, השגרירים של שתי המדינות רבו ביניהם מי יבוא לקחת את הפרס במקומו מידי המלך גוסטאב החמישי. לבסוף שגריר גרמניה הגיע ולקח את הפרס. לו אינשטיין היה מצליח להגיע בזמן לשטוקהולם, לבטח הוא היה מגיע כהרגלו בלי גרביים ובשיער פרוע. או אז היו פותחים מועדון לגברים שבאים לטקסים עם חליפות ולובשים נעליים ללא גרביים… 

 

מרי קירי: “אני מאמינה שאין כל קשר בין עבודתי המדעית ועובדות חיי הפרטיים”…

 

פריס, 5 לדצמבר 1911. כמעט מאה שנה קודם. מרי קירי זוכה בפרס נובל לכימיה. למרי קירי היה רומן עם פול לנג’בן, הפיזיקאי הנודע שניסח את פרדוקס התיאומים ותגליות מדעיות רבות. דבר הרומן התפרסם בעיתונות בכל צרפת. מרי קירי בסך הכל חיפשה אהבה ופול לנג’בן חיפש ניחומים בעת הליך גירושין מתוקשר.

 

משוודיה ביקשו ממרי קירי שלא תבוא לקבל את פרס הנובל “אני מתחנן בפניך”, כתב חבר האקדמיה לפרסי הנובל, “אנא הישארי בצרפת ואל תיסעי לשטוקהולם, כי איש לא יכול לחזות מה יתרחש בטקס הענקת פרס הנובל. הכבוד וההערכה לאקדמיה שלנו, כמו גם למדע עצמו ולארץ אבותייך, דורשים ממך שתחת נסיבות כאלה תוותרי על הרעיון לבוא לכאן ולקבל את הפרס”.

 

מרי קירי הגיבה באלה המלים ב-5 לדצמבר: “אני חייבת לפעול לפי אמונתי. המהלך שאתה מייעץ לי לנקוט נראה לי טעות גדולה מצידי. הפרס ניתן לי על גילוי הרדיום והפלוטוניום. אני מאמינה שאין כל קשר בין עבודתי המדעית ועובדות חיי הפרטיים, שאנשים חסרי ידע וידועים לשמצה משתמשים בהן נגדי. אינני יכולה לקבל את העיקרון לפיו קביעת ערכה של עבודה מדעית מושפעת מעיוות ומהשמצה בנוגע לחיים הפרטיים. אני פגועה מאוד מכך שאתה עצמך לא מחזיק בדעה זו גם כן. כאשר יגיע מכתב זה לידיך תדע שאני כבר הסכמתי להופיע בשטוקהולם לטקס. אולם אני חשה כה חולה שאינני יודעת האם יהיה זה אפשרי עבורי לנסוע”.

 

בדצמבר 1911, למרות בריאותה הרעועה, נסעה מרי קירי 48 שעות לשטוקהולם יחד עם בתה בת ה-14 אירן וקבלה את פרס הנובל בכימיה.

 

 

פגשתי את עדה יונת בסוף אוקטובר בועידת הנשיא. ישבתי לידה באולם בועידה.

בדיוק באותו היום Ynet פרסמו את המאמר שכתבתי על מרי קירי, הרומן שלה עם פול לנג’בן וכיצד כמעט ונמנע ממנה פרס הנובל בכימיה. ספרתי לעדה יונת שפרסמתי היום מאמר בידיעות על מרי קירי והצרות שעשו לה בדרך לפרס הנובל בכימיה ויונת צחקה. היא הראתה לי תמונה של הנכדה הקטנה שלה על גבי המחשב. סבתא גאה. סבתא גאה ומדענית: ישבנו יחד באולם בבניני האומה וחיכנו לדיון של שמעון פרס עם ריי קורצוייל, שעמד להתחיל תוך רבע שעה. האולם היה מלא. עדה יונת עבדה במחשב הנייד והוציאה מהתיק ערימת מאמרים ושמה אותם על הרצפה לידה. הסדרנית התקרבה אליה ובקשה ממנה שתאסוף את המאמרים ותרים אותם. מדובר באולם, אירוע חגיגי… נשיא המדינה עמד להכנס, שועי עולם וראשי המדינה ישבו באולם… ולא מדובר במעבדה או במשרד. עדה יונת אמרה לה, “לא, תשאירי אותם שם למטה, זה נוח לי ככה”. ויונת המשיכה לעבוד, לקרוא מיילים ולקרוא על הכנס משטוקהולם במחשב הנייד, כאשר המאמרים מפוזרים על הרצפה. בין לבין היא גם אמרה תודה לכל המברכים ולא ענתה כאשר העיתונאים התקרבו, צילמו אותה ושאלו: “את עובדת בכל מקום?” מדענית אשה עובדת בכל מקום.

 

 

(צילום: גלי)

 

אליזבט בלקברן: “כיצד הצלחת לעשות זאת כאישה?”… “התחפשתי לגבר… זה עצוב”.

 

שטוקהולם, יום ראשון 6 לדצמבר 2009. השנה האקדמיה בשטוקהולם החליטה להיפתח במיוחד לנשים מצטיינות. פרסי נובל הוענקו לעדה יונת וגם במקביל לשתי נשים מדעניות ברפואה. זו הפעם הראשונה שבה שתי נשים זוכות בפרס נובל מדעי אחד. על פני השנים רק עשר נשים זכו בפרס נובל לרפואה.

האקדמיה בשוודיה העבירה בכך מסר למכוני המחקר המדעיים בעולם. וזאת, במקביל להענקת פרס הנובל לשלום לברק אובמה, הנשיא השחור הראשון שנבחר בארה”ב והראה תכונות הצטיינות דיפלומטיות ורצון עז לקדם תהליכי שלום בעולם. שתי זוכות פרס הנובל ברפואה העניקו ראיון בשטוקהולם על מקומה של האישה במדע.

 

שתי זוכות פרס הנובל ברפואה, האמריקאיות אליזבט ה. בלקברן וקרול וו. גריידר, דברו במסיבת עיתונאים לכתבים לפני טקס פרס הנובל שיערך ביום חמישי. הן שתיהן תקבלנה את פרס הנובל ברפואה בסך של 10 מיליון קרונר יחד עם ג’ק סזוסטק על התגלית: האופן שבו מגוננים כרומוזומים על עצמם בעוד תאים מתחלקים (עבודה שהובילה לטיפולי סרטן ולמחקרי זקנה).

 

שתי הזוכות בפרס הנובל ברפואה קוראות למוסדות המדעיים לשנות את מבנה הקריירה שלהם ולסייע ליותר נשים להגיע למשרות רמות. הן סבורות שבתחילה, אותו מספר של נשים וגברים מתחילים בקריירה מדעית. אולם, עלפי רוב, הנשים אינן מסוגלות להתקדם לאחר שהן יולדות ילדים, בגלל העדר גמישות. בלקברן אמרה לסוכנות הידיעות במסיבת עיתונאים בשטוקהולם, “מבנה הקריירה הוא במידה רבה מבנה קריירה שהוא עובד עבור גברים”. היא הוסיפה, “נשים רבות, בשלב בו הן בצעו את ההכשרה שלהן, כבר רוצות לחשוב על משפחה… והן פשוט נרתעות מאוד ממבנה הקריירה. לא מהמדע, שבו הן מצליחות היטב”.

 

 

The 2009 Nobel laureate in medicine Elizabeth H Blackburn of ... 
Photo/Janerik Henriksson/Scanpix Sweden
אליזבט ה. בלקברן במסיבת העיתונאים ביום ראשון
 

בלקברן נזכרת, בגלל שהיא הייתה אישה, אמרו לה פעם שהיא לא יכולה להיות מדענית. היא גדלה באוסטרליה לזוג הורים רופאים והיא ראתה במדע כזכות מלידה. היא מביטה לאחור על הקריירה שלה ומאמינה שהיא נתקלה באמונות תפלות רבות: בדיוק כמו נשים מצליחות רבות בתחומים לא מסורתיים, היא פשוט התרגלה להתכחש להן: “הייתי מתעלמת מהן”, היא נזכרת, “וזו הדרך שהתמודדתי. זה היה במידה רבה עלבון. אילו הייתי נעצרת וחושבת על כך, הייתי חשה מאוד פגיעה לכך”.  

 

מה שהניע אותה קדימה הייתה התשוקה לעבודה. כמו נשים רבות היא לא פעם חשבה לעזוב את המערכת לקראת סוף הפוסט דוקטורט. “בשלב מסוים חשבתי שאני בהריון”, היא אומרת, “וחשבתי, ‘נו טוב, רק יהיה לי ילד, ולא אצטרך לחשוב על הלחץ הזה’. אינני יודעת האם זה יהיה לטווח קצר או לא”. היא מוסיפה, “אני מביטה לאחור ואני חושבת כמה בקלות ניתן להיות מוסחת בגלל שנמצאים בשלב מרתיע כמו למשל כאשר צריכים להיות בחוץ ולחפש משרה”.

 

בלקברן ילדה רק ילד אחד. היא מסבירה, “נשים רבות תוהות, ‘כיצד אצליח לעשות זאת ושתהיה לי גם משפחה?’ כי חלק מתרבות המדע היא, אם את לא נמצאת שם עד מאוחר, את לא באמת עושה זאת, וזאת הטינופת העצומה. כל אותן שעות והשיחות והדברים כמו אלה לא הופכים את המדע לטוב יותר”.

היה לה מזל, כך היא מרגישה, שהיא מצאה שמרטף לילד, שניתן לסמוך עליו. “מזל”, היא המלה שבה בלקברן משתמשת לעתים קרובות כאשר מדברים על נשים וקריירה. היא מרגישה ברת מזל – המנחים שלה עודדו אותה, היה לה מזל שהמחקר שלה הצדיק את המחויבות שלה, מזל שהיא מצאה השגחה אוהבת ותומכת לבנה היחיד, מזל שהייתה לה משרה מספקת, נישואים משמחים וכולי.

 

לא פעם שאלו אותה, “כיצד הצלחת לעשות זאת כאישה?”, והיא עונה, “אני אומרת משהו שמפתיע אפילו אותי לפעמים: ‘התחפשתי לגבר’. לא הבנתי למעשה עד לשיחה זו שזה מה שעשיתי. בשעתו, לא חשבתי על זה כדבר עצוב, אבל זה עצוב”.

 
בלקברן טוענת, שגישה גמישה יותר למחקר במשרה חלקית או הפסקות בקריירה תסייע לנשים להמשיך ולהתקדם בקריירות שלהן במהלך השנים בהן הן מגדלות ילדים. “אינני מדברת על ביצוע מדע באיכות מדרגה שנייה, רחוק מזה”, היא אמרה. ” ניתן לבצע מחקר ממש טוב כאשר עושים אותו במשרה חלקית”.

וגריידר מוסיפה, שהיא במיוחד רוצה לראות מהלכים שיבוצעו במטרה לראות יותר נשים בועדות ובמשרות של מקבלי החלטות. “לדעתי”, היא אומרת, “משהו מעשי צריך להיעשות כדי לבצע זאת, מכיוון שעברו שנים רבות מידי בהן נשים נכנסו ברמה של 50 אחוז, ועדיין ברמות של הדרגים הגבוהים המצב לא השתנה בהרבה”.

 

עדכון: מחקר חדש מצא, שנשים שנטלו מנות גבוהות של טסטוסטרון לא בהכרח הראו התנהגות אגרסיבית. להפך נשים שקבלו טסטוסטרון מתנהגות בנדיבות מופלגת (האם תכונה זו תוביל אותן להסתדר בעולם הגברים?) לכן מי שתהתה בדבר השאלה: איך היא הצליחה ואנחנו לא? התשובה היא כנראה לא בעזרת הטסטוסטרון… 🙂

 

האם נשים בעלות טסטוסטרון גבוה הן יותר אגרסיביות? מחקר חדש שפורסם אתמול כמכתב בכתב העת Nature מצא שנשים שקבלו מנות של טסטוסטרון לא הראו התנהגות אגרסיבית. להפך. חוקרים מאוניברסיטת ציריך בדקו 121 נשים ונתנו לחלקן 0.5 מיליגרם טסטוסטרון ולחלקן פלסיבו. זאת ארבע שעות לפני שהן התקבצו לשחק משחק יחדיו, שהיה קשור ברווח והפסד כספי. לפני המשחק הן נתבקשו לומר מי מהן סבורה שהיא קבלה טסטוסטרון ומי מהן חושבת שהיא קבלה פלסיבו. במשחק אחר כך, נשים שקבלו טסטוסטרון הראו נדיבות מופלגת יותר לעומת אלה שקבלו פלסיבו. אבל הנשים שהאמינו שקבלו טסטוסטרון, בין אם אכן קבלו או לא, היו הרבה יותר אגרסיביות. החוקרים העריכו שהתנהגותן נבעה מהאמונה שהטסטוסטרון (הורמון המתקשר בתודעה עם אגרסיביות) מעניק תירוץ מראש להתנהג באגרסיביות. 

מנות גבוהות יותר של טסטוסטרון לא בהכרח מובילות להתנהגות יותר אגרסיבית. כאן.

 

Angry  girl

 

הטקס

הרצאת הפתיחה.

 

ההודעה מה-7 לאוקטובר.

פרסי נובל לפי אזרחות:

6 מבין הזוכים הם אזרחי ארה”ב, 1.5 אזרחי ארה”ב אזרחית ישראלית אחת וחצי אזרח סיני.

3 מהם ילידי ארה”ב, אחד יליד בריטניה, אחד יליד אוסטרליה, אחד יליד סין, אחד יליד הודו, ואחת ילידת ישראל.  

בגלל עדה יונת שלנו ועדת פרס הנובל תרגמה במיוחד את ההודעה על זכיית פרס הנובל לכימיה לעברית! הנה התרגום משפת הטבח השוודי לעברית שפת הקודש

עדה יונת מקבלת את פרס הנובל:

המלך (קרל גוסטאב) והמלכה שלנו (עדה יונת)

 

צילום: רויטרס

 

3 מתוך 14
צילום: AFP

מכאן

Advertisements

37 thoughts on “אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

  1. לנשים ככלל לא מגיע נובל ומבחינה שכלית הן לא מסוגלות להשיג אותו. יש כאן הפלייה מתקנת ומחפירה בשם הליברליזם הפמיניסטי הנאצי.

  2. במקום לעדה יונת. אתה גבר ובטח מגיע לך פרס נובל.
    רק לא ברור לי בכלל מה הקשר בין פמניזם לנאציזם, קשר שבטח תוכל להסביר אותו בהרצאת הנובל שתישא כאשר תקבל את הפרס מידי מלך שוודיה.

  3. רון הוא מומחה מטעם עצמו, בכל מה שקשור לשוביניזם תסמכו עליו… אבל עכשיו ברצינות. אני מאוד מאוכזבת מעדה יונת. היא כנראה מדענית דגולה אבל יודעת לעצום עיניים כשלא בא לה לראות. אני אוהבת את כותרת המאמר שלך גלי, אבל במהלכו יש לך נפילה. עדה יונת לא נוכנה להירתם לדגל הפמיניסטי? היא לא צריכה להירתם, הדגל הפמיניסטי מתנופף מעליה אם היא רוצה ואם לא. אני יותר מעריכה את אליזבט בלקברן שמודה בכנות שלפעמים היתה צריכה להתחפש לגבר… זו האמת לאמיתה גם היום, בשביל נשים שרוצות להצליח.

  4. אני לא מבין למה גזענות היא פסולה אבל שובניזם ושנאת נשים היא לגיטימית, זה מחליא אותי האיפא ואיפא הזו, גזענות נגד נשים פסולה לא פחות מאשר יהודים שחורים וכדומה.

  5. הסבתא ההיא, הגננת, האישה המופלאה ששפר מזלה של עדה יונת לפגוש בינקותה… גם היא, כן גם מעל ראשה, מתנפנף דגל הפמיניזם. היא לא חשבה שהעתיד של ילדה קטנה ומבריקה הוא לא חשוב.

  6. רון הוא פשוט גזען.
    ואני בטוחה שבכל תחומי החיים הוא גזען ולא רק כלפי נשים. אם זה נורא יפריע לקוראים כאן אני אמחק את התגובה שלו.

  7. הבן אדם מזהם את האתר בצורה קבועה במשנתו הגזענית שובניסטית וגורם לי ולנשים אחרות אי נוחות.

  8. נכון. הבאתי את הסיפור של עדה יונת כדי להראות כמו שאת אומרת: גם כאשר היא לא מסכימה עם האמרה, “כי הייתי אשה”, האמרה הזו – בלבוש זה או אחר – רודפת אותה… אם כדגל פמיניסטי כמו שאת אומרת או בצורת השאלות הקטנות אודות השמלה והתסרוקת.
    והבאתי את הסיפור של מרי קירי מלפני מאה שנה, כאשר אז החברה הייתה יותר שמרנית, אבל האם השתננו מאז הרבה?… והבאתי את המחאה של אליזבט בלקברן, זוכת פרס הנובל לרפואה עכשיו. נכון היא התחפשה לגבר כדי להגיע וכנראה שגם עדה יונת עשתה אותו הדבר…

  9. נשמע כמו סוג של טינופת שיצאה מפה של כלומניק.

    עדה יונת נשמעת כמו אדם אחד מול כל העולם. כעת שיש הצלחה מאחוריה, ולא כישלון יתום, פתאום צצים כל מיני פוליטיקאים (ופוליטיקאיות) המנסים לנכס לעצמם את הצלחתה. אני שמח שהיא לא נפלה למלכודת הזאת. כולל לגבי הטפילות הממשללתית. כי מי שמאמין באנשים שכמותה צריך להוכיח זאת בתיקצוב ולא בנאומים.

  10. התעסקו המון זמן בחליפה שהוא עומד ללבוש, והקדישו לכך הרבה יותר מילים מאשר לתיאור הסיבות לזכיה. אז הסירי דאגה מליבך…

  11. התגעגעתי אליך כל כך וגם כמובן לכל הפנסיונרים שמגיבים אצלי בבלוג. זהו שגם אני פנסיונרית וישישה בטרם עת. למרות שיש לי עוד שלושים שנה עד שאני אצא לפנסיה משומקום. כלומר מהבלוג.
    אולי פעם גם אני אקבל פרס נובל בחדשנות ובעוד כל מיני דברים מעניינים. ואז כל מגיבי הבלוגים יבואו לשטוקהולם כדי לשאול: גלי למה לא הסתרקת, מה את לא יודעת שכוח הכבידה מוריד את השערות למטה? עד מעמקי האנדרגראונד?
    ואני אנאם על הבמה מול המלך גוסטאב העשרים (עד אז הוא כבר יגיע למספר עשרים או אולי שלושים)
    ואני אומר בנאומי החגיגי: תראה הוד מעלתך, קרל גוסטאב היקר, אחרי שלושים שנים בעומק האדמה כאן במשרד, סוף כל סוף האקדמיה הלאומית בסקנדינביה הכירה בבטלה, אחרי שלפני שנים רבות היא הכירה בשמועות.
    איזה שמועות, ישאלני המלך גוטסטאב השלושים?
    זוכר את העיתונאי שלך שדיווח על הסחר בגופות והקים כאן מהומות ואת אותו טרול בשם רון שהגיב אצל גלי בבלוג לפני שנים רבות וגם כן יצר מיני סערה?

  12. להאכיל את הטרול זה יופי של תיאור, אבל אני רוצה להציע מבט אחר. הוא מעצבן, נכון, הוא דוחה, נכון, אבל הוא העולם שם בחוץ, אסור לשכוח את זה לרגע. זה שאנחנו כאן מתפלפלים על ניואנסים לא משנה את העובדה שהבולדוזרים בחוץ שונאים נשים, אלימים לנשים, וחושבים את מה שרון אומר ויודעים לא להגיד את זה בקול רם. אני מביאה דוגמא את המאמר המחפיר של בוקי נאה:
    http://www.news1.co.il/BringHtmlDoc.aspx?DocId=43083&SubjectId=3
    ותבינו למה אני מתכוונת.

  13. את קופת החולים של החרדים. מפרידים בין נשים לגברים, ובמכולת ישנם שעות שבהן מותר לגברים להכנס וישנן שעות שבהן מותר לנשים להכנס – חס וחלילה עוד אברך יכנס כאשר אישה נכנסת ויעמוד לו. זה הכל מתחיל ונגמר בקטן של הגבר. ובאוטובוס החרדי הגברים יושבים מקדימה והנשים מאחורה. הפרדה. למה שהגברים לא ישבו מאחורה והנשים מקדימה? אין אצלם זכות קדימה לנשים. הנשים הן פרות.
    אבל יש ארצות שבהן אסור לאישה לצאת מהבית בלי הרשות של הבעל. והמוני נשים שותקות ומקבלות את הדיכוי. אם מישהו מתעסק עם האישה אז מי את הורגים בגלל כבוד המשפחה?…

    טוב נתקדם למחוזות משכילים לכאורה. שם המצב אולי מעט יותר טוב. אבל עדיין באקדמיה, למשל, ישנן רק 25 אחוז פרופםוריות.

    פרופ’ רבקה כרמי נסתה לעשות שינוי באוניברסיטה שלה והיא יצאה באג’נדה של קידום נשים באקדמיה, אבל היא גם לא מצליחה לעשות שינוי, כי היא נשיאה וברגע שהיא הגיעה להיות נשיאה היא כמו גבר. אני התכתבתי איתה והייתי איתה בקשר. ומעניין שכאשר היא נכנסה לנעלי הנשיאה היא מתנהגת כמו גבר, למרות שהיא יוצאת באג’נדה של קידום נשים. ולמה? כי היא יושבת בתפקיד של גבר: נשיא אוניברסיטה.

    לגבי פרסי הנובל.

    כמו שכתבתי, אחת ההחלטות השנה לתת פרס נובל לעדה יונת הייתה בגלל שועדת פרס נובל השנה נפתחה לנשים. ההחלטה הייתה גם מצוינות מחקרית וגם הועדה נפתחה השנה לנשים.
    ולדעתי זהו הישג מאוד חשוב בועדת פרס נובל.
    בייחוד אחרי מה שהם עשו למרי קירי לפני כמעט מאה שנה.
    פרופ’ יקיר אהרונוב לא קבל את פרס הנובל לפיזיקה השנה למרות שהשנה זה 50 שנה לאפקט אהרונוב בוהם ובוהם עבד עם אלברט אינשטיין.
    כל התחזיות הראו שאהרונוב צריך היה לקבל את הפרס. והיה מגיע לו פרס הנובל – בתור אחת שנמצאת בתוך תחום הפיזיקה, אני אומרת לך שהוא היה המועמד הודאי לפרס.
    אבל השנה ועדת פרס נובל החליטה לתת פרסי נובל יותר לנשים (פרס נובל לרפואה). ולכן עדה יונת הישראלית, שהיא בדרגה של אהרונוב, זכתה השנה בפרס ולא אהרונוב.
    מה שעדה יונת אמרה, שהיא מסרבת שירתמו אותה למאבק הפמיניסטי… זה מכעיס אותי מאוד. למרות שפגשתי את עדה יונת ודברתי איתה והיא מאוד חביבה.
    ולמה זה מכעיס אותי?
    כי לנשים בפירוש קשה להתקדם בכל המעמדות ודופקים אותן – החל מרמת הניקיון ועד לרמה הגבוהה ביותר. בתור אחת שיש לה כמה פוסט דוקטורטים וקבלה גם פרסים וכולי ואני אמא לשני ילדים, אני אומרת לך שהאקדמיה לא פתוחה לנשים אמהות. את יכולה להתקדם אם יש לך ילד אחד מקסימום, או אם יש לך בעל בתפקיד מפתח שמכניס אותך ודוחף אותך. שוב הגבר כאן משחק תפקיד.
    היו תקופות שהייתי הולכת לכנסים מדעיים בחו”ל – 100 איש – והייתי פשוט האשה היחידה בכל הכנס. או אולי הייתה עוד אישה אחת וזהו.
    אז גם כאשר לכאורה מדובר בנשים “חופשיות” לגמרי, כלומר נשים שלא צריכות לבקש מהבעל רשות כדי לצאת מהבית ונשים שלכאורה הן שוות זכויות במדינה שמצהירה על עצמה שהיא נאורה… הנשים הן לרוב מופלות.
    ואם אשה סוף סוף אחרי 45 שנה זוכה בפרס נובל בכימיה אז העולם בבעיה גדולה מאוד.

  14. ובעצם, נשאלת השאלה, איך הן לא רואות את ההבטים המגדריים? האם הן לא רואות? האם כן? האם לא עולה בהן לרגע השאלה – איך רק אני הצלחתי וכל האחרות לא?

    יש משהו בסיפורים שלהם שמבהיר יותר מכל דבר אחר מהו פמיניסם ליבראלי, על מחיריו. את המחיר הן שילמו. התמורה היא פריצת הדרך.

  15. איך רק אני הצלחתי וכל האחרות לא?
    זו שאלה מעניינת שהעסיקה אותי הרבה.
    ניקח את הדוגמאות של הנשים המצליחניות שאני בקשר איתן.
    פרופ’ רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון.
    היא הצליחה להגיע להיות נשיאת אוניברסיטה. נשים בדרך כלל לא מצליחות להגיע לדרגה ניהולית גבוהה כזו. גברים דוחפים אותן ואת יודעת את זה. וגם בנוסף לא רוצים למנות נשים להיות נשיאות אוניברסיטה.
    את יודעת איך רבקה כרמי מציגה את עצמה? ככה:
    “פרופ’ רבקה כרמי נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, האישה הראשונה (והיחידה עד כה) המכהנת כנשיאת אוניברסיטת מחקר בישראל”.
    יש את פרופ’ חגית מסר ירון, שמונתה אחרי פרופ’ רבקה כרמי להיות נשיאת האוניברסיטה הפתוחה. אבל היא לא נשיאת אוניברסיטת מחקר. להציב אשה בראש אוניברסיטת מחקר בישראל – או בראש אוניברסיטת מחקר בארץ לבנטינית… זה באמת התקדמות.
    בארה”ב זה נפוץ. אם אני לא טועה בראש האמ אי טי עומדת נשיאה או בראש הארברד, אחת משתיהן.
    אבל אצלנו כאשר ממנים אשה להיות נשיאת אוניברסיטה, אז היא צריכה להיות סופר מוכשרת. וכאשר ממנים גבר להיות נשיא אוניברסיטה, זה רוטציה והוא סתם רגיל או אפילו בינוני…
    ולא מזמן שמענו על פרופסורית ערביה ראשונה בגליל. למה רק עכשיו מעניקים דרגת פרופסור לאשה ערביה? אני ממש נדהמתי שרק לא מזמן מונתה אשה ערביה ראשונה לדרגת פרופסור. זה פשוט גובל בחוצפה. אין לי מלים אחרות לתאר את האפלייה, הגזענות והגועל נפש.

  16. בשנת 1962 קיבלו ווטסון, קריק ווילקינס פרס נובל על גילוי מבנה הדי.אן.איי. רוזלין פרנקלין, האשה שאת תוצאות עבודתה ניכס וילקינס ללא רשותה, בעורמה ובפטרונות, היתה מתה מזה ארבע שנים, לאחר שנפטרה בגיל 37 בלבד

    די ברור שהיחס המשפיל, המזלזל, הפטרוני, הלא אתי ולא חברי, שהוביל לנובל שנוי במחלוקת לוילקינס והשכיח את פרנקלין מלב למשך שנים רבות (בשיתוף פעולה של וטסון וקריק) הוא סוג בוטה במיוחד של סקסיזם אקדמי (בקולג’ שבו לחדר הסגל היתה כניסה לגברים בלבד)

    מומלץ לקרוא כאן, בערך בויקיפדיה, בסעיף “קורבן של סקיזם”, ולהסתכל בכמה מההפניות, למי שחשב שמדע טהור הוא טהור

    http://en.wikipedia.or/wiki/Rosalind_Franklin

    גם בערכים של קריק ווטסון (גזענים ותומכי אויגניקה בפני עצמם) יש תיאור של הפרשה

  17. כי היא הייתה יהודיה? וגם כי היא הייתה אשה?
    ברלין 1935 – פרדריק שטרסמן, ואוטו האן הפגיזו אורניום בניטרונים ומצאו בריום, יסוד קל יותר מאורניום. הם סכמו שכנראה זה איזוטופ רדיום חדש. אבל האם רדיום יכול להיות מופק מאורניום?
    לא יתכן אמרו להם נילס בוהר, ליז מייטנר ותיאורטיקנים אחרים והאן ושטרסמן שבו למעבדה. במכתב לליז מייטנר מ-19 לדצמבר, 1938, אוטו האן שאל את מייטנר: “האם תוכלי להסביר את התוצאות המוזרות שהתקבלו?”
    מייטנר ואחיינה אוטו פריש פתרו את הבעיה בעת חופשת חג המולד. האורניום התפצל ותוך כדי כך השתחררה אנרגיה מאוד גבוהה – בערך 200 מיליון וולט בסך הכול. הפיצול של גרם אחד של אורניום ישחרר אנרגיה שוות ערך לשניים וחצי טונות של פחם. כמות קטנה מאוד של חומר הניבה המון אנרגיה. אוטו פריש כתב לאמו מהחופשה, “חשתי כמו מישהו שתפס פיל בזנב”.
    כך מייטנר גלתה את הביקוע הגרעיני.
    ומי זכה בפרס הנובל?
    http://nobelprize.org/nobel_prizes/chemistry/laureates/1944/
    אוטו האן כמובן. והסיפור הזה הרי ידוע…

    היום מלך שוודיה ביקש מעדה יונת שלנו להתלוות אליו אישית וגם היא תדבר בשם זוכי פרס הנובל בכימיה.
    יש בזה מן הצדק. ולא רק בגלל שהיא אשה.
    כי עדה יונת הייתה הראשונה שנכנסה למשחק הריבוזום.
    ב-1980 עדה יונת לראשונה הצליחה ליצור את הגבישים מאיכות נמוכה הראשונים של הריבוזום. ב-1990 היא כבר הגבירה את האיכות של הגבישים שלה. אבל היא עדיין נאבקה לקבל את המבנה הטוב. שטייץ, יחד עם הקולגה שלו מאוניברסיטת ייל, פיטר מור, נכנס למשחק רק בשנת 1995, כאשר הוא הולך בדרכה של עדה יונת ועוקב אחר המרשם שלה ליצירת גבישי ריבוזום. ב-1998, הם השתמשו ברעיונות נוספים מתחום המיקרוסקופיה האלקטרונית ובשנת 2000 הם הגיעו לפריצת דרך.
    בינתיים הקבוצות של עדה יונת ורמקרישנן פרסמו מבנים ברזולוציה מעט נמוכה יותר של התת-יחידה הקטנה יותר, מהקבוצה של שטייץ, בחודש אחר כך.
    אז מי התחיל עם כל העסק? עדה יונת!

  18. בראש שתי האוניברסיטאות של קיימברידג’, ארה”ב, עומדות נשים; פרופ’ דרו פאוסט בראש הרוורד ופרופ’ סוזן הוקפילד בראשות אמ.איי.טי.

  19. הפרס הוא על שם ממציא/מגלה הדינמיט, מה כבר אפשר לצפות ממנו? ברור שהוא יהיה סקסיסטי… אולי אם הפרס יהיה על שם מרי קירי (למשל) אז אולי יהיה לו אופי אחר?!

  20. הפרס הוא על שם ממציא/מגלה הדינמיט, מה כבר אפשר לצפות ממנו? ברור שהוא יהיה סקסיסטי… אולי אם הפרס יהיה על שם מרי קירי (למשל) אז אולי יהיה לו אופי אחר?!

  21. היה מרי קירי זה היה משנה את אופי הועדות? ממש לא. ככלל זכו אנשים ראויים מאוד בפרסי נובל. יש דיון נרחב על כך שלא זכתה אישה בכימיה כבר הרבה זמן. האם יש דוגמאות רבות לנשים מסדר הגודל בתחום הכימיה?

  22. סוזן הוקפילד.
    באפריל 2009 הייתה תגלית ירוקה באמ איי טי:
    וירוסים מהונדסים גנטית מרכיבים עצמית ברמת הננו סוללות באנרגיה ירוקה.
    סוזן הוקפילד נשיאת האמ אי טי הלכה במיוחד לבית הלבן אל הנשיא ברק אובמה כדי להדגים בפניו את הטכנולוגיה הזו של אנרגיה נקייה.
    מה יצא בסוף? האם הוא פתח את הארנק?
    כמו שאומרים באמריקה… גוד נווס…
    http://www.notes.co.il/gali/54815.asp

  23. לצערנו בארץ אין הרבה נשים מהסדר גודל של יונת מכמה סיבות:
    1) המדינה לא משקיעה במדע ולכן נשים צעירות שמסיימות כאן דוקטורט במדעים ובכלל בתחומי ידע אחרים מבינות זאת והולכות לחפש את עתידן בארה”ב בעיקר או באירופה.
    2) עדה יונת נכנסה למכון ויצמן בשנות הששים בערך. היא הרי היום בת שבעים. אז באותה תקופה האקדמיה הייתה אחרת מאשר היום. היום יש בוז למדע ולאקדמיה והיא קורסת.
    היום מדענית כמו עדה יונת הייתה יכולה לקבל תשובת סירוב לקבלה לעבודה מטעם מכון ויצמן והיא הייתה מתקבלת לעבודה באמ איי טי.
    ואתה יודע שזה ככה בארץ שלנו. הרבה מדענים שלא מצליחים כאן נוסעים לארה”ב ומתקבלים בהארברד. וזה כי כאן אין להם מעבדה, או שאין תקציבים.
    בועידת הנשיא הייתה אחת כזו וזה הכעיס את פרופ’ מנואל טרכטנברג – ראש ות”ת במל”ג – שישב לידה בפאנל.
    בחורה צעירה, בערך בגילי, אולי חמש שנים צעירה ממני. לא מצאה את מקומה בארץ והלכה ועזבה את הארץ והיום היא בהארברד. והיא דברה ואחריה פרופ’ מנואל טרכטנברג דיבר והוא לא יכול היה להרגע מזה שהיא שם בהארברד ולא רוצה לחזור לארץ. למה שהיא תחזור? מישהו בכלל רוצה אותה כאן? וטרכטנברג שוב ושוב הזכיר אותה בהרצאה שלו.. אבל היא… והיא ואנחנו רוצים להחזיר כמוהה… וכולי.
    כי תראה אכפת לו מזה שישראלים יושבים במקומות טובים בחו”ל והאקדמיה בארץ קורסת.
    ועדה יונת בעצמה אמרה שישראל לא התערבה במחקר שלה כל השנים ולמעשה לא עזרה בכלום, וזה היה בתקופה שישראל עוד החשיבה את האקדמיה. אבל היא שמחה שלא הערבו לה בעניינים שלה, כי במדינה אחרת כבר היו יותר מתערבים.
    אבל אילו עדה יונת הייתה היום בשנת אלפיים אשה צעירה, אני אומרת לך במאת האחוזים, שהיא לא הייתה מוצאת מקום עבודה בארץ. וזה מאה אחוז ממש. כי היא אסטרונאוטית כזו – ואני פגשתי אותה ודברתי איתה והיא לא נורמטיבית.
    אז לפני ארבעים שנה השילוב של מזל, מצוינות וחברה ישראלית אוהדת מדע אפשרו למדענית מחוננת לחקור כאן.
    אחרת היא הייתה צריכה לגלות לאמ אי טי או להארברד או לקיימבריג’.
    וזה ככה עם מדענים מוכשרים היום: ישראל לא נותנת להם הזדמנות כאן בארץ ואז כאשר הם מבצעים תגלית, זה על שם אוניברסיטה בארה”ב.

  24. לגבי פרס נובל. נובל העניק את הכסף. בכלל לגבי פרסים ומדע. יש הרבה אינטרסים וברגע שיש ממליצים, יש דחיפות, ואינטרסים (אמרתי את זה כבר…), ואחד שונא את השני. במדע ובכלל באקדמיה תדעי לך שאחד לא אוהב את השני וכאשר נפגשים כל אחד מחייך זה לזה.
    ככה זה: אחד מדבר על השני ולפעמים אחד גונב מהשני. ואי אפשר לקרוא לזה גנבה כי כל דבר הוא שונה קצת מהדבר השני. אין שני תאומים שהם זהים…
    וצריך לדעת להסתדר עם זה שהלבן מדבר על השחור והמזרחי כועס על האשכנזי והחכם לא סובל את הטיפש והאירופאי שונא את הישראלי, אבל הם כולם משחקים כאילו הם אוהבים זה את זה… הבנת?… זהו טבע האדם? אולי. האדם המעצבן.
    וזה בהקצנה רבה כמובן….
    אני אתן לך דוגמא מפרסי הנובל.
    שטייץ הוא יריב של עדה יונת. תשמעי עדה יונת הייתה ראשונה ושטייץ לקח את השיטה שלה ושכלל אותה. יריבים. והוא כמו שאומרים באנגלית:
    jumped on the wagon
    לביטוי הזה יש משמעות במדע ובכלל בטכנולוגיה.
    כאשר את יוצאת עם המצאה חדשה, מיד הקהילייה המדעית “קופצת על העגלה” ויכולה לעשות הנדסה חוזרת מתוחכמת להמצאה שלך.
    אז את לא תגלי את ה-
    blueprint
    או לא תחשפי את האב טיפוס לפני שיש לך את המכונה הגמורה או את ההמצאה הגמורה.
    בעיה.
    (כתבתי על הנושא הזה של פטנטים במאמר מקצועי שפרסמתי בכתב עת – תחפשו בגוגולסקולר)
    טוב עדה יונת כנראה הייתה קצת תמימה. וקפצו לה על הרעיון ושכללו אותו.
    עשו את זה לאינשטיין בתורת היחסות הכללית.
    אינשטיין ביקר בגטינגן הרצה על התורה החדשה ומי היה בקהל? הילברט. הילברט שמע על תורת היחסות הכללית והחליט להכנס למירוץ ולמצוא את הפתרון ליחסות הכללית. הסוף היה שאינשטיין הקדים אותו וגם הילברט אמר: היחסות הכללית היא של אינשטיין.
    היום הטכנולוגיה מתקדמת כמו איזה תמנון רב זרועות לכיוונים רבים. וברגע שקופצים על העגלה גם משכללים שיטות חדשות ברזולוציות חדשות ודבר נבנה על דבר וכבר אי אפשר לומר שתורה או תגלית היא של בן אדם אחד. כי הטכנולוגיה מתחלפת בקצב מסחרר. ולכן שני אלה שקפצו על העגלה של עדה יונת קבלו יחד איתה פרס נובל. אבל הממציאה הראשונה היא יונת.

  25. אבל למה שאני התכוונתי זה שהרדיום שאותו גילתה מארי קירי משמש לריפוי מחלות קשות וחוץ מזה ציטוט מויקיפדיה:בצעד יוצא דופן קירי לא רשמה פטנט על תהליך בידודו של הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית מחקר ללא הפרעה.
    שני דברים שמבדלים אותה מאדון נובל הנכבד על שמו הפרס…

  26. אדיסון רשם פטנטים והיו מדענים שלא רשמו פטנטים. אדיסון היה ההיפוך של אינשטיין. אינשטיין היה פיזיקאי תיאורטיקן ואילו אדיסון היה יזם וממציאן – מה שאנחנו היום נקרא “מדען שיושב בחברת סטרטאפ”. הוא גם הקים חברת סטרטאפ, שמתאימה למאה ה-19 והוא קרא לה מנלו פארק. מרי קירי יותר דומה לאינשטיין (והם גם היו בקשר דרך אגב). אינשטיין רשם פטנט רק על המצאה אחת שהיא הייתה תעשייתית. ולכן מרי קירי לא רשמה פטנט על התגליות שלה. לעומת זאת בהמצאת הרדיו על כל פסיק רשמו פטנטים, אבל מרקוני רשם ולא המתחרים שלו באקדמיה – בהזדמנות אני אספר לכם את הסיפור של המצאת הרדיו.
    לגבי נובל. הוא המציא את הדינמיט והסיפור הולך שהיו לו רגשי אשמה ולכן בצוואתו הוא הותיר את כספו למטרות שלום ותגליות.
    כדי לתת פרס צריך כסף. ונובל השאיר כסף. מזה הכל התחיל.
    נכון הוא המציא דינמיט. אבל את יודעת הרבה פעמים ממציאים משהו והוא אחר כך מתגלה כהרסני. זה כמו המצאת הביקוע הגרעיני. או גילוי הניטרון. שתי המצאות אלה בידעבד הובילו לפצצת הביקוע הגרעיני שידועה בשמה היותר נפוץ, פצצת האטום. תראי גם הרדיום, למעשה הקרינה הרדיואקטיבית הרגה את קירי. נכון זה גם ריפוי וזה גם קרינה.
    למדע הרבה פעמים יש שני צדדים.
    וזה למעשה לא שייך לבעיה של מקומה של האשה במדע ולבעייתיות של מצבה של האשה במדע.
    עדה יונת היא אשה מאוד חביבה. זה שהיא לא נרתמה למאבק הפמיניסטי, גם אני כועסת. אבל היא לא עשתה את זה בגלל שהיא נגד נשים. היא עשתה את זה בגלל שהיא אסטרונאוטית ולא מבינה בעובדות החיים הבסיסיות. היא פשוט אדם לא נורמטיבי ונונקונפורמיסטית. היא מבינה רק במדע ולכל מקום שהיא הולכת היא פותחת את המחשב הנייד שלה ומראה ישר את התמונה של הנכדה הבלונדינית שלה וממשיכה לעבוד. היא לא מבינה בענייני דיומא ובבעיות שיש לנשים וכולי. חנה בית הלחמי שאלה כאן שאלה מאוד נכונה:
    איך הן לא רואות את ההבטים המגדריים? האם הן לא רואות? האם לא עולה בהן לרגע השאלה – איך רק אני הצלחתי וכל האחרות לא?
    זהו שהן לא רואות את ההבטים המגדריים ולא עולה בהן השאלה איך אני הצלחתי וכל האחרות לא.
    למה? כי הן לא מודעות כמעט לשום דבר חוץ מלענייני המדע.
    וזה עד אשר הן נתקלות בהערות סקסיסטיות או באפלייה על רקע מגדרי. אז הן מקבלות את שוק חייהן…

  27. תודה על הידע המעניין.
    אני מעדיפה לחשוב שעדה יונת תמימה, ועם זאת אני רואה נשים בעמדתה שמיתממות… הכל רק שלא יחשבו שאני פמיניסטית, רחמנא ליצלן, אחת כזו גברית ששונאת גברים מגדלת שפם ושורפת חזיות. טפו.

  28. לנשים בעמדה בכירה נוח להתמם.
    נוח להן להשאיר את המצב כמו שהוא ולא להלחם בטחנות רוח.
    מי שהגיעה למשרה נחשקת או לדרגה גבוהה, אז מה אכפת לה מהאחרות, בינינו…
    זה רק אלו שלא מצליחות להגיע אוכלות את כל החרא…
    לפמיניזם יש תדמית עממית של גבריות או של לסביות.
    אבל יש את העניין של זכויות האשה. והרי על זה אנחנו מדברות – לא על נטייה מינית ולא על האם אשה היא גברית או לא. אנחנו מדברות על דבר אחד: זכויות האשה.
    בארץ איסלאמית זה יתבטא בכך שאשה צריכה לבקש מהבעל רשות לכל דבר וכולי. בארץ שלנו זה מתבטא בדברים אחרים: ביכולת הצלחה בקריירה, בקבלה למשרות, בניצול מיני וכולי.

  29. לעניין נשים במדע, יש לי כמה השגות על דבריך:

    1. השאלה שלי לא כוונה לנשים בישראל אלא לנשים במדע בכלל. אנו שהרי שואלים את עצמנו מדוע יש מעט נשים שזוכות בנובל או בכיבודים מדעיים גבוהים אחרים. מעבר לכך, אפילו אם נסתכל על ישראל בלבד, הרי חוסר השקעה במדע אינו מפלה בין נשים לגברים. אז מדוע הנקודה הזו רלוונטית?

    2. מדוע את חושבת שבשנות ה-60 היה טוב יותר? כשפרופ’ יונת נכנסה למכון היא הסתפקה בחדר קטן יותר ובציוד מאיכות נמוכה. חוקר שנכנס היום מקבל מעבדה נאה ומצויידת. אפילו פרופ’ יונת התייחסה לכך כשאמרה שפעם היינו מפגרים ביחס למובילי העולם המדעי והיום אנחנו קבר מתתחילים להתקרב אליהם. את יכולה גם להשוות את דבריו של זוכה אחר, פרופ’ צ’חנובר שסיפר על התנאים המחפירים שבהם ערך את מחקרו במעבדתו של מי שהיה אז כבר חוקר בטכניון, פרופ’ הרשקו (שזכה עם צ’חנובר בנובל). בנוסף, אני דווקא יודע שמי שמסיים דוקטורט מעולה ופוסט מוצלח דווקא מחוזר על ידי האוניברסיטאות. הבעיה עם אנשים כאלה היא אחרת – התנאים שהאונ’ בישראל יכולות לתת מבחינת סביבת מחקר הם נחותים מאלה שבאונ’ מעולות בארה”ב, ואותם חבר’ה מעולים בוחרים להישאר שם “בגלל המדע”. סיבה נפוצה נוספת היא המנגנון לקבלת קביעות – אנשים רבים מקבלים הצעות לקביעות בחו”ל אבל בארץ אומרים להם “תבוא ונראה”. שני העניינים האלה הם העניינים הקריטיים ביותר מבחינת מדענים והם לא קשורים לכך שדוחים מישהו. הם כן קשורים לבעיות מנהליות של האונ’ עצמן והדרך שבה הן מנהלות את תקציביהן. כך שאני לא מבין על מה נשענים דבריך. האם תוכלי לפרט?

  30. אני דווקא מאמין לדברי יונת. אני לא חושב שאם גבר היה מכריז – “אני הולך להבין את מבנה הריבוזום” היו צוחקים פחות; אם אנדרו ווילס היה מכריז “אני הולך לפתור את השערת פרמה” כל עמיתיו היו חושבים שהשתגע.
    עדה יונת לקחה על עצמה פרוייקט אדיר שלכל המומחים בתחום היה ברור ש”זה בלתי סביר”. ברור למדי שיגכחו. למזלה – היא הצליחה. זה ממש לא קשור לענייני מגדר.

  31. לא כל כך הבנתי את השאלה הראשונה.

    זה לא אני חושבת שבשנות הששים היה טוב יותר. את זה מראים הנתונים הסטטיסטיים שנטלו אותם במועצה להשכלה גבוהה ובארגונים דומים.
    התנאים אז היו אחרים כי הטכנולוגיה בשנות הששים לא הייתה הטכנולוגיה של היום.
    בארה”ב הטכנולוגיה הייתה יותר מתקדמת מאיתנו גם בדברים אחרים.

    לגבי מי שמסיים דוקטורט מעולה ופוסט מוצלח.
    זה בדיוק מה שאומרים לי: “תראי, מי שמסיים דוקטורט מעולה ופוסט מוצלח דווקא מחוזר על ידי האוניברסיטאות”. אבל המוני בינוניים נמצאים באוניברסיטאות ונכנסו לשם על ידי פרוטקציה.
    וזו עוד סיבה להפסיק לכתוב כאן בבלוג ברשימות. כי הכתיבה המדעית היא מסובכת מאוד ואני לא רוצה יותר לתת ידע מדעי ייחודי וגם מקצועי בחינם.
    לגבי התנאים שהאוניברסיטאות בישראל יכולות לתת לדוקטורים מבחינת סביבת מחקר: אין לי מושג וגם לא מעניין אותי. אנשים מעדיפים להשאר בחו”ל כי הממשלה לא משקיע במדע, שישארו שם. בחו”ל גם קשה לקבל קביעות ולדעתי צריך לבטל בכלל את הקביעות לסגל הבכיר והמנגנון צריך להיות בדיוק כמו בהיי טק. ואז לא יהיו באקדמיה כל כך הרבה אידיוטים.

  32. השאלה הראשונה, בניסוח מדויק יותר היא –
    מבין 100 הכימאים הטובים בעולם כמה הן כימאיות? אני חושב שרק לאחר מענה על השאלה הזו אפשר בכלל להתחיל לדון בהטיה של ועדות פרסי נובל.

    לעניין השני – אני חושב שהאמירה “המוני בינוניים נכנסו בפרוטקציה” היא לא ממש מבוססת. האם את יכולה להפנות למקרה ספציפי אחד במדעי הטבע שבו מבין כמה מועמדים קיבל משרה מי שכישוריו נפלו באופן מובהק משל כמה מהמתחרים האחרים? אם כן – מה פרטי המקרה, וכמה כמותו יש? אם לא – אז מה הרבותא בטענתך?

    לעניין תנאים וכו’ – זה דווקא כן צריך לעניין אותך אם את מתעניינת בתשובה לשאלה למה אנשים מעולים לא חוזרים לפה. האונ’ בהחלט יכלו לספק תנאי מחקר מעולים וקביעות מיידית לחבר’ה הטובים ביותר לו רק היו משנות סדרי עדיפויות (למשל – מקצצות בפנסיה התקציבית אותן הן מעניקות מבלי שקיבלו לכך אישור, או מקצצות את הכפילויות הקיימות במערכת המנהלית). את העובדה הזו אי אפשר לפטור ב”הממשלה לא משקיע במדע” ובשאר סיסמאות כמו “צריך לבטל את הקביעות” (אולי צריך ואולי לא. בכל מקרה, קביעות קיימת גם באונ’ פרטיות והיא מנגנון שמצליח לפצות על הפער בין התשלום שניתן למדענים בתעשיה לבין מה שאונ’, אפילו הן הרווארד, יכולות לשלם. הצד השני של המטבע הוא מערכת של תגמול ביחס למצויינות במחקר). העניינים האלה מצריכים דיון מעט יותר מעמיק שמסתמך על עובדות.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s