אובמה ופרס הנובל לשלום: האם נצחנו במלחמה אבל לא בשלום?

 

אובמה ופרס הנובל לשלום: האם נצחנו במלחמה אבל לא בשלום?

אתמול ברק אובמה קבל את פרס הנובל לשלום. כמה ימים קודם לכן הוא אישר שליחת חיילים נוספים לאפגניסטן. בנאומו אובמה הסביר את האג’נדה שלו: אני שוחר שלום “שנשבע להגן על ארצו”. כלומר, מנקודת המבט של פרס נובל לשלום, הוא פצפיסט עם הנחות. מסתבר שגם נורבגיה עצמה נוקטת בדיוק באותה עמדה ולכן הענקת פרס נובל לשלום באוסלו היא לא ממניעים של פציפיזם טהור.

אובמה פנה אתמול בנאום פרס הנובל שלו באוסלו אל האומה בנורבגיה. את נורבגיה נמצאת עם אמריקה במלחמה במדינה רחוקה, ומעניקה לי פרס נובל לשלום: “אבל אולי הסוגיה המעמיקה ביותר שאופפת את קבלת הפרס הזה על-ידי, היא העובדה שאני המפקד העליון של אומה שנמצאת בעיצומן של שתי מלחמות. אחת מהמלחמות האלו נחלשת. השנייה היא קונפליקט שאמריקה לא חיפשה; באחת מהן משתתפות איתנו 43 מדינות נוספות – כולל נורבגיה – במאמץ להגן על עצמנו ועל כל האומות מפני עוד תקיפות”.

אובמה נטל על עצמו את מלוא האחריות: “ועדיין, אנחנו במלחמה, ואני אחראי להצבתם של אלפי אמריקנים צעירים בשדה הקרב במדינה רחוקה. חלקם יהרגו. חלקם ייהרגו. וכך אני בא לכאן עם הבנה אקוטית של המחיר שגובה עימות מזוין – מלא בשאלות קשות לגבי מערכת היחסים בין מלחמה ושלום, והמאמץ שלנו להחליף אחת בשני”.

הקלישאה אומרת שלאומות העולם צריכה להיות הנחישות להלחם בגורמים עוינים. ביטול המלחמה יעשה באמצעות פעולה משותפת. אבל אובמה מסביר שמלחמה תמיד הייתה כאן, כמו תופעת טבע, ולכן לא ניתן להימנע ממנה: “השאלות הללו אינן חדשות. מלחמה, בצורה זו או אחרת, הופיעה עם האדם הראשון. בשחר ההיסטוריה, לא תהו לגבי המוסריות שלה; זו הייתה פשוט עובדה, כמו בצורת או מחלה – הצורה שבה שבטים ולאחר מכן ציביליזציות ביקשו להשיג כוח וליישב מחלוקות”.

אובמה לכן נקט בעמדה הפילוסופית של שוחר שלום, אבל “שנשבע להגן על ארצו”. גם במעמד פרס הנובל הוא לא יכול לאמץ את העמדה של פצפיסט טהור: “עם הזמן, כפי שחוקי המוסר ביקשו לשלוט באלימות בקרב קבוצות, ניסו גם פילוסופים, אנשי דת ומדינאים לווסת את החוק ההרסני של המלחמה. הרעיון של ‘מלחמה צודקת’ נוצר בניסיון להראות שמלחמה היא מוצדקת רק כשהיא עומדת בכמה תנאים מקדימים: אם פותחים בה כמוצא אחרון או כהגנה עצמית; אם הכוח שבו משתמשים הוא פרופורציונאלי ואם, כשאפשר, אזרחים לא נפגעים.”

שוחר השלום, שהוא “ראש מדינה שנשבע להגן על ארצו”, מאמין שישנן נסיבות שבהן מלחמה היא צודקת. הוא מאמין שהשימוש בכוח הוא מתאים לאור אויב שמצהיר, שהוא רוצה להשמיד ולהרוס ללא תנאים את העם שלו. בכל המקרים האחרים הוא סבור שזה שגוי ומזיק להשתמש בכוח ליישוב סכסוכים בין לאומים. כאשר ניצבים מול אויב ששואף להרס של חיים כמטרה בפני עצמה, המלחמה היא מוצדקת. נוהגים היום בעולם לתת את אחמדיניג’ד כדוגמא לאויב כזה. בכל המקרים האחרים שוחר השלום מאמין שאין ללכת בדרך המלחמה כדי ליישב סכסוכים בין לאומים. ולכן, אמר אובמה, מכיוון ש”רוע אכן קיים בעולם”. כמובן ש”תנועה בלתי-אלימה לא הייתה יכולה לעצור את הצבא של היטלר. משא ומתן לא יכולים לשכנע את מנהיגי אל-קאעידה להניח את נשקם”.

אבל אובמה מודע לבעייתיות שכאן. איך נגדיר מהי מלחמה צודקת? מתי מלחמה היא צודקת ומתי היא לא צודקת? ניקח את הדוגמא של מלחמות במדינות רחוקות כמו אפגניסטן ועיראק. זה רחוק מלהיות ברור איזו מדינה מאיימת על הקיום של האחרת – האם ארה”ב על עיראק או עיראק על ארה”ב? האם נורבגיה על אפגניסטן או עיראק או אלה על זו? אכן, זה אפילו מוטל בספק האם איום כזה בעצם קיים. במצב כזה האם המשך גישה מלחמתית היא מוצדקת? האם שליחת חיילים כדי לסייע בהוצאת חיילים מוצדק? או, אם ניקח את הדוגמא של מלחמות הדת. כאן זה עוד יותר רחוק מלהיות ברור איזו דת מאיימת על הקיום של האחרת: המוסלמים הקיצונים חושבים כי להשליט את האסלאם במקומות שונים בעולם זה צודק. הנוצרים בימי הביניים חשבו שלהשליט את הדת הנוצרית במקומות שונים זה היה צודק. היהודים חשבו שהיהדות היא צודקת. מה צודק? אובמה אומר: “לאורך רוב ההיסטוריה, לעתים נדירות הקפידו על הרעיון של מלחמה צודקת. היכולת של בני אדם לחשוב על דרכים חדשות להרוג אחד את השני הוכחה כבלתי נדלית, כמו גם היכולת שלנו לא לרחם על אנשים שנראים אחרת או מתפללים לאל אחר. מלחמות בין צבאות הפכו למלחמות בין מדינות – מלחמות טוטאליות שבהן ההבחנה בין לוחם לבין אזרח מעורפלת. לאורך 30 שנה, שפיכות דמים כזאת הטביעה פעמיים את היבשת הזאת. ובזמן שקשה לחשוב על סיבה יותר מוצדקת מאשר הבסת הרייך השלישי ומדינות הציר, מלחמת העולם השנייה הייתה עימות שבו מספר האזרחים שמתו עלה על מספר החיילים”.

מכאן

נצחנו במלחמה אבל לא בשלום מאת אלברט אינשטיין 

בדצמבר 1945 אלברט אינשטיין נאם במהלך ויכוח פוליטי סוער בארוחת ערב באירוע לכבוד מקבלי פרסי הנובל. אינשטיין תאר את מצב העולם לקראת סוף 1945. נראה שאינשטיין הצליח לזהות מספר מגמות שהן לצערנו נכונות למצב העולם הגלובאלי העכשווי: 

“פיזיקאים רבים מוצאים עצמם בעמדה דומה לזו של אלפרד נובל. אלפרד נובל המציא את חומר הנפץ החזק ביותר שהיה ידוע בזמנו, אמצעי להרס לשמו. בכדי לכפר על כך, לשחרר את מצפונו האנושי הוא הקים פרסים לקידום השלום ולהשגת שלום. כיום, הפיזיקאים שהשתתפו בעיצוב הנשק הנורא והמסוכן ביותר בכל הזמנים נרתמים באותה תחושה של אחריות, שלא לומר אשמה. ואנחנו לא יכולים לחדול מלהזהיר ולהזהיר שוב. אנחנו לא יכולים ולא צריכים להחליש במאמצינו לגרום לאומות של העולם ובמיוחד לממשלות שלנו מלהיות מודעות להרס הנורא שהן באופן ודאי מעוררות. אלא אם הן ישנו את גישתן זו לעבר זו ולעבר המטרה של עיצוב העתיד. אנחנו עזרנו ליצור את הנשק החדש הזה בכדי למנוע מהאויבים של האנושות מלהשיג אותו לפנינו; בהינתן המנטאליות של הנאצים, פירושו היה הרס בל יתואר והשעבוד של שאר העולם. אנחנו מסרנו את הנשק הזה לידיים של העם האמריקאי והבריטי כנאמנים של האנושות כולה, כלוחמי השלום והחופש. אך עד כה נכשלנו לראות כל ערובה לשלום, איננו רואים כל ערובה לחופש שהובטח לאומות באזור האטלנטי. נצחנו במלחמה, אבל לא בשלום. הכוחות הגדולים, מאוחדים בלחימה, עתה הם חלוקים בקשר להסכם השלום. הבטיחו לעולם חופש מפחד, אבל למעשה הפחד רק גדל בצורה משמעותית מאז הפסקת המלחמה. הבטיחו לעולם חופש מדלות, אבל חלקים גדולים בעולם ניצבים בפני רעב בעוד אחרים חיים בשפע. הבטיחו לאומות שחרור וצדק. אבל אנחנו היינו עדים ואנחנו אפילו עדיין עדים למחזה עצוב של צבאות “משחררים”, שיורים אל תוך אוכלוסיות הרוצות את עצמאותן ואת השוויון החברתי שלהן; ומפלגות ואישים כאלה, שמופיעים כמתאימים ביותר לשרת טובות הנאה, תומכים בארצות האלה באמצעות כוח הזרוע. שאלות וטיעוני כוח טריטוריאליים, כמה שהם מיושנים, עדיין גוברים על תביעות נחוצות של רווחה וצדק כללי…

התמונה של העולם אחרי המלחמה אינה ורודה. בכל שנוגע לנו הפיזיקאים, אנחנו לא פוליטיקאים וזו מעולם לא הייתה משאלתנו להתערב בפוליטיקה. אבל אנחנו יודעים כמה דברים שהפוליטיקאים אינם יודעים. ואנו מרגישים את החובה לדבר בקול ולהזכיר לאלה האחראים שאין תקווה לנוחיות קלה, לא נראה שניתן להתקדם קדימה בצורה איטית ולדחות לעתיד לא ברור את השינויים ההכרחיים. לא נותר זמן לעסקנות קטנונית. המצב קורא למאמץ אמיץ, לשינוי רדיקאלי בגישה שלנו כולה, בתפישה הפוליטית כולה. מי ייתן והכוונה שהניעה את אלפרד נובל ליצור את המוסד הענק שלו, הרוח של האמון והביטחון, של הנדיבות והאחווה בין בני האדם תשרור במחשבות של אלה שמכריעים את גורלם. אחרת יחרץ גורל התרבות האנושית”.

 

 

 

Advertisements

אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

אם ראיתי רחוק יותר זה כי עמדתי על כתפי ענקיות

 

עדה יונת: “מה שמטריד אותי בפמיניזם”…“הרבה מאוד נשים בגילי אומרות ‘…לא יכולתי להתקדם כי הייתי אישה’.

 

ישראל, יום ששי, 4 לדצמבר 2009. ערוץ 2 משדר ביומן ששי את הראיון של דנה ויס עם פרופ’ עדה יונת, ממש רגע לפני שהיא עולה לבמה כדי לקבל את פרס הנובל מידי מלך שוודיה. מלך שוודיה קרל גוסטב ה-16 יעניק את פרסי הנובל בכימיה, פיזיקה, רפואה, ספרות וכלכלה ביום חמישי ה-10 לדצמבר ותוכנית הטקס תועבר בשידור חי. פרס הנובל לשלום יוענק באוסלו בנורבגיה. מדענים קראו לפרסי נובל בתחומים חדשים, אבל בסופו של דבר הפרס מוענק כתמול שלשום כבר מעל מאה שנה בטקס המסורתי.

 

בראיון ביום ששי עדה יונת קראה תיגר על המוסכמות. היא התנערה מהניסיון לרתום אותה לדגל הפמיניסטי רק בגלל העובדה שהיא האישה הראשונה שזוכה בפרס נובל לכימיה מזה 45 שנה. ראו כאן.

“מה שמטריד אותי בפמיניזם”, אומרת פרופ’ עדה יונת, “זה שהרבה מאוד נשים בגילי אומרות ‘אני לא יכולתי להתקדם כי הייתי אישה’. ‘ואיתי תמיד התחילו, ותמיד היו צוחקים עליי כי הייתי אישה'”.

“נכון. צחקו עליי”, מודה יונת, “אבל אני אף פעם לא חושבת: כי הייתי אישה. צחקו עליי כי לקחתי פרויקט קשה'”. 

 

פרופ’ מיכאל סלע, נשיא מכון ויצמן לשעבר הסביר בכתבה את הצלחתה של יונת: “בתוך הטירוף הזה היה גם מזל גדול. אבל בדרך כלל אני חושב שצריך שלושה דברים: צריך אופטימיות, צריך התמדה וצריך מזל. אבל לא סתם מזל. אלא כשהמזל פוגש את המוח שמסוגל לתפוש את המזל. ומתברר שהיה לה את שלושתם”.

 

משעדה יונת הצליחה להגיע לפרס הנובל, היא התלוננה בכתבה, שלא מפסיקים לשאול אותה: איזו שמלה תלבשי בטקס קבלת פרסי הנובל, מתי תלכי לספר ומה תעשי עם הכסף? “שיירדו ממני עם השאלות האישיות האלה”, אומרת יונת. עדה יונת תקבל שליש מפרס הנובל שהוא 10 מיליון קרונר שוודיים.

 

עדה יונת והריבוזום.

 

 

לא מפסיקים לשאול אותה איזו שמלה תלבשי ומתי תלכי לספר?  (צילום: גלי)

 

וכאן אכן מתבקשת השאלה, האם גם את הגברים זוכי פרס הנובל שואלים, איזו חליפה תלבש לטקס ומתי תלך לספר?…  כנראה שלא במיוחד שואלים. ויותר מזה, עדיף שיבואו פרועים ויראו בדיוק כמו אותו מדען שיצא זה עתה מהמעבדה שהתפוצצה.

 

אשה מדענית שבאה פרועה לטקס גאלה כדי לקבל פרס נובל היא לא מדען גאון. היא מקסימום מוכשרת ואם היא לא הלכה למספרה יש לה טעם מזעזע. ואילו מדען לא מסורק ופרוע הוא אינשטיין.

פתחו מועדון שיער לגברים בהשראת אלברט אינשטיין ושאלו ברשת שאלות כמו, אם הוא ידע כל כך הרבה על הכבידה למה השיער שלו עמד ככה למעלה ולא נמשך למטה?

 

 

דברנו על אינשטיין נכון? אלברט אינשטיין בכלל לא בא לטקס פרסי הנובל ב-10 לדצמבר 1922 בשטוקהולם כדי לקבל את פרס הנובל בפיזיקה. אינשטיין היה באותה העת בביקור ביפן והוא הפסיד את הרכבת לשוודיה (בזמנים ההם רכבות נסעו ימים רבים…). בהיותו אזרח גרמני ושווצרי כאחד, השגרירים של שתי המדינות רבו ביניהם מי יבוא לקחת את הפרס במקומו מידי המלך גוסטאב החמישי. לבסוף שגריר גרמניה הגיע ולקח את הפרס. לו אינשטיין היה מצליח להגיע בזמן לשטוקהולם, לבטח הוא היה מגיע כהרגלו בלי גרביים ובשיער פרוע. או אז היו פותחים מועדון לגברים שבאים לטקסים עם חליפות ולובשים נעליים ללא גרביים… 

 

מרי קירי: “אני מאמינה שאין כל קשר בין עבודתי המדעית ועובדות חיי הפרטיים”…

 

פריס, 5 לדצמבר 1911. כמעט מאה שנה קודם. מרי קירי זוכה בפרס נובל לכימיה. למרי קירי היה רומן עם פול לנג’בן, הפיזיקאי הנודע שניסח את פרדוקס התיאומים ותגליות מדעיות רבות. דבר הרומן התפרסם בעיתונות בכל צרפת. מרי קירי בסך הכל חיפשה אהבה ופול לנג’בן חיפש ניחומים בעת הליך גירושין מתוקשר.

 

משוודיה ביקשו ממרי קירי שלא תבוא לקבל את פרס הנובל “אני מתחנן בפניך”, כתב חבר האקדמיה לפרסי הנובל, “אנא הישארי בצרפת ואל תיסעי לשטוקהולם, כי איש לא יכול לחזות מה יתרחש בטקס הענקת פרס הנובל. הכבוד וההערכה לאקדמיה שלנו, כמו גם למדע עצמו ולארץ אבותייך, דורשים ממך שתחת נסיבות כאלה תוותרי על הרעיון לבוא לכאן ולקבל את הפרס”.

 

מרי קירי הגיבה באלה המלים ב-5 לדצמבר: “אני חייבת לפעול לפי אמונתי. המהלך שאתה מייעץ לי לנקוט נראה לי טעות גדולה מצידי. הפרס ניתן לי על גילוי הרדיום והפלוטוניום. אני מאמינה שאין כל קשר בין עבודתי המדעית ועובדות חיי הפרטיים, שאנשים חסרי ידע וידועים לשמצה משתמשים בהן נגדי. אינני יכולה לקבל את העיקרון לפיו קביעת ערכה של עבודה מדעית מושפעת מעיוות ומהשמצה בנוגע לחיים הפרטיים. אני פגועה מאוד מכך שאתה עצמך לא מחזיק בדעה זו גם כן. כאשר יגיע מכתב זה לידיך תדע שאני כבר הסכמתי להופיע בשטוקהולם לטקס. אולם אני חשה כה חולה שאינני יודעת האם יהיה זה אפשרי עבורי לנסוע”.

 

בדצמבר 1911, למרות בריאותה הרעועה, נסעה מרי קירי 48 שעות לשטוקהולם יחד עם בתה בת ה-14 אירן וקבלה את פרס הנובל בכימיה.

 

 

פגשתי את עדה יונת בסוף אוקטובר בועידת הנשיא. ישבתי לידה באולם בועידה.

בדיוק באותו היום Ynet פרסמו את המאמר שכתבתי על מרי קירי, הרומן שלה עם פול לנג’בן וכיצד כמעט ונמנע ממנה פרס הנובל בכימיה. ספרתי לעדה יונת שפרסמתי היום מאמר בידיעות על מרי קירי והצרות שעשו לה בדרך לפרס הנובל בכימיה ויונת צחקה. היא הראתה לי תמונה של הנכדה הקטנה שלה על גבי המחשב. סבתא גאה. סבתא גאה ומדענית: ישבנו יחד באולם בבניני האומה וחיכנו לדיון של שמעון פרס עם ריי קורצוייל, שעמד להתחיל תוך רבע שעה. האולם היה מלא. עדה יונת עבדה במחשב הנייד והוציאה מהתיק ערימת מאמרים ושמה אותם על הרצפה לידה. הסדרנית התקרבה אליה ובקשה ממנה שתאסוף את המאמרים ותרים אותם. מדובר באולם, אירוע חגיגי… נשיא המדינה עמד להכנס, שועי עולם וראשי המדינה ישבו באולם… ולא מדובר במעבדה או במשרד. עדה יונת אמרה לה, “לא, תשאירי אותם שם למטה, זה נוח לי ככה”. ויונת המשיכה לעבוד, לקרוא מיילים ולקרוא על הכנס משטוקהולם במחשב הנייד, כאשר המאמרים מפוזרים על הרצפה. בין לבין היא גם אמרה תודה לכל המברכים ולא ענתה כאשר העיתונאים התקרבו, צילמו אותה ושאלו: “את עובדת בכל מקום?” מדענית אשה עובדת בכל מקום.

 

 

(צילום: גלי)

 

אליזבט בלקברן: “כיצד הצלחת לעשות זאת כאישה?”… “התחפשתי לגבר… זה עצוב”.

 

שטוקהולם, יום ראשון 6 לדצמבר 2009. השנה האקדמיה בשטוקהולם החליטה להיפתח במיוחד לנשים מצטיינות. פרסי נובל הוענקו לעדה יונת וגם במקביל לשתי נשים מדעניות ברפואה. זו הפעם הראשונה שבה שתי נשים זוכות בפרס נובל מדעי אחד. על פני השנים רק עשר נשים זכו בפרס נובל לרפואה.

האקדמיה בשוודיה העבירה בכך מסר למכוני המחקר המדעיים בעולם. וזאת, במקביל להענקת פרס הנובל לשלום לברק אובמה, הנשיא השחור הראשון שנבחר בארה”ב והראה תכונות הצטיינות דיפלומטיות ורצון עז לקדם תהליכי שלום בעולם. שתי זוכות פרס הנובל ברפואה העניקו ראיון בשטוקהולם על מקומה של האישה במדע.

 

שתי זוכות פרס הנובל ברפואה, האמריקאיות אליזבט ה. בלקברן וקרול וו. גריידר, דברו במסיבת עיתונאים לכתבים לפני טקס פרס הנובל שיערך ביום חמישי. הן שתיהן תקבלנה את פרס הנובל ברפואה בסך של 10 מיליון קרונר יחד עם ג’ק סזוסטק על התגלית: האופן שבו מגוננים כרומוזומים על עצמם בעוד תאים מתחלקים (עבודה שהובילה לטיפולי סרטן ולמחקרי זקנה).

 

שתי הזוכות בפרס הנובל ברפואה קוראות למוסדות המדעיים לשנות את מבנה הקריירה שלהם ולסייע ליותר נשים להגיע למשרות רמות. הן סבורות שבתחילה, אותו מספר של נשים וגברים מתחילים בקריירה מדעית. אולם, עלפי רוב, הנשים אינן מסוגלות להתקדם לאחר שהן יולדות ילדים, בגלל העדר גמישות. בלקברן אמרה לסוכנות הידיעות במסיבת עיתונאים בשטוקהולם, “מבנה הקריירה הוא במידה רבה מבנה קריירה שהוא עובד עבור גברים”. היא הוסיפה, “נשים רבות, בשלב בו הן בצעו את ההכשרה שלהן, כבר רוצות לחשוב על משפחה… והן פשוט נרתעות מאוד ממבנה הקריירה. לא מהמדע, שבו הן מצליחות היטב”.

 

 

The 2009 Nobel laureate in medicine Elizabeth H Blackburn of ... 
Photo/Janerik Henriksson/Scanpix Sweden
אליזבט ה. בלקברן במסיבת העיתונאים ביום ראשון
 

בלקברן נזכרת, בגלל שהיא הייתה אישה, אמרו לה פעם שהיא לא יכולה להיות מדענית. היא גדלה באוסטרליה לזוג הורים רופאים והיא ראתה במדע כזכות מלידה. היא מביטה לאחור על הקריירה שלה ומאמינה שהיא נתקלה באמונות תפלות רבות: בדיוק כמו נשים מצליחות רבות בתחומים לא מסורתיים, היא פשוט התרגלה להתכחש להן: “הייתי מתעלמת מהן”, היא נזכרת, “וזו הדרך שהתמודדתי. זה היה במידה רבה עלבון. אילו הייתי נעצרת וחושבת על כך, הייתי חשה מאוד פגיעה לכך”.  

 

מה שהניע אותה קדימה הייתה התשוקה לעבודה. כמו נשים רבות היא לא פעם חשבה לעזוב את המערכת לקראת סוף הפוסט דוקטורט. “בשלב מסוים חשבתי שאני בהריון”, היא אומרת, “וחשבתי, ‘נו טוב, רק יהיה לי ילד, ולא אצטרך לחשוב על הלחץ הזה’. אינני יודעת האם זה יהיה לטווח קצר או לא”. היא מוסיפה, “אני מביטה לאחור ואני חושבת כמה בקלות ניתן להיות מוסחת בגלל שנמצאים בשלב מרתיע כמו למשל כאשר צריכים להיות בחוץ ולחפש משרה”.

 

בלקברן ילדה רק ילד אחד. היא מסבירה, “נשים רבות תוהות, ‘כיצד אצליח לעשות זאת ושתהיה לי גם משפחה?’ כי חלק מתרבות המדע היא, אם את לא נמצאת שם עד מאוחר, את לא באמת עושה זאת, וזאת הטינופת העצומה. כל אותן שעות והשיחות והדברים כמו אלה לא הופכים את המדע לטוב יותר”.

היה לה מזל, כך היא מרגישה, שהיא מצאה שמרטף לילד, שניתן לסמוך עליו. “מזל”, היא המלה שבה בלקברן משתמשת לעתים קרובות כאשר מדברים על נשים וקריירה. היא מרגישה ברת מזל – המנחים שלה עודדו אותה, היה לה מזל שהמחקר שלה הצדיק את המחויבות שלה, מזל שהיא מצאה השגחה אוהבת ותומכת לבנה היחיד, מזל שהייתה לה משרה מספקת, נישואים משמחים וכולי.

 

לא פעם שאלו אותה, “כיצד הצלחת לעשות זאת כאישה?”, והיא עונה, “אני אומרת משהו שמפתיע אפילו אותי לפעמים: ‘התחפשתי לגבר’. לא הבנתי למעשה עד לשיחה זו שזה מה שעשיתי. בשעתו, לא חשבתי על זה כדבר עצוב, אבל זה עצוב”.

 
בלקברן טוענת, שגישה גמישה יותר למחקר במשרה חלקית או הפסקות בקריירה תסייע לנשים להמשיך ולהתקדם בקריירות שלהן במהלך השנים בהן הן מגדלות ילדים. “אינני מדברת על ביצוע מדע באיכות מדרגה שנייה, רחוק מזה”, היא אמרה. ” ניתן לבצע מחקר ממש טוב כאשר עושים אותו במשרה חלקית”.

וגריידר מוסיפה, שהיא במיוחד רוצה לראות מהלכים שיבוצעו במטרה לראות יותר נשים בועדות ובמשרות של מקבלי החלטות. “לדעתי”, היא אומרת, “משהו מעשי צריך להיעשות כדי לבצע זאת, מכיוון שעברו שנים רבות מידי בהן נשים נכנסו ברמה של 50 אחוז, ועדיין ברמות של הדרגים הגבוהים המצב לא השתנה בהרבה”.

 

עדכון: מחקר חדש מצא, שנשים שנטלו מנות גבוהות של טסטוסטרון לא בהכרח הראו התנהגות אגרסיבית. להפך נשים שקבלו טסטוסטרון מתנהגות בנדיבות מופלגת (האם תכונה זו תוביל אותן להסתדר בעולם הגברים?) לכן מי שתהתה בדבר השאלה: איך היא הצליחה ואנחנו לא? התשובה היא כנראה לא בעזרת הטסטוסטרון… 🙂

 

האם נשים בעלות טסטוסטרון גבוה הן יותר אגרסיביות? מחקר חדש שפורסם אתמול כמכתב בכתב העת Nature מצא שנשים שקבלו מנות של טסטוסטרון לא הראו התנהגות אגרסיבית. להפך. חוקרים מאוניברסיטת ציריך בדקו 121 נשים ונתנו לחלקן 0.5 מיליגרם טסטוסטרון ולחלקן פלסיבו. זאת ארבע שעות לפני שהן התקבצו לשחק משחק יחדיו, שהיה קשור ברווח והפסד כספי. לפני המשחק הן נתבקשו לומר מי מהן סבורה שהיא קבלה טסטוסטרון ומי מהן חושבת שהיא קבלה פלסיבו. במשחק אחר כך, נשים שקבלו טסטוסטרון הראו נדיבות מופלגת יותר לעומת אלה שקבלו פלסיבו. אבל הנשים שהאמינו שקבלו טסטוסטרון, בין אם אכן קבלו או לא, היו הרבה יותר אגרסיביות. החוקרים העריכו שהתנהגותן נבעה מהאמונה שהטסטוסטרון (הורמון המתקשר בתודעה עם אגרסיביות) מעניק תירוץ מראש להתנהג באגרסיביות. 

מנות גבוהות יותר של טסטוסטרון לא בהכרח מובילות להתנהגות יותר אגרסיבית. כאן.

 

Angry  girl

 

הטקס

הרצאת הפתיחה.

 

ההודעה מה-7 לאוקטובר.

פרסי נובל לפי אזרחות:

6 מבין הזוכים הם אזרחי ארה”ב, 1.5 אזרחי ארה”ב אזרחית ישראלית אחת וחצי אזרח סיני.

3 מהם ילידי ארה”ב, אחד יליד בריטניה, אחד יליד אוסטרליה, אחד יליד סין, אחד יליד הודו, ואחת ילידת ישראל.  

בגלל עדה יונת שלנו ועדת פרס הנובל תרגמה במיוחד את ההודעה על זכיית פרס הנובל לכימיה לעברית! הנה התרגום משפת הטבח השוודי לעברית שפת הקודש

עדה יונת מקבלת את פרס הנובל:

המלך (קרל גוסטאב) והמלכה שלנו (עדה יונת)

 

צילום: רויטרס

 

3 מתוך 14
צילום: AFP

מכאן

האם באי ועידת האקלים בקופנהגן יבצעו פשעי אקלים מבלי שירגישו?

האם באי ועידת האקלים בקופנהגן יבצעו פשעי אקלים מבלי שירגישו?

 

הפגישה ה-15 של כנס החברות -(Conference of the Parties (COP-15 של האומות המאוחדות:

(Framework Convention on Climate Change (UNFCCC מייצגת את התקווה הגדולה ביותר של הקהיליה העולמית לעבודה משותפת להפחתת הפליטות של גזי החממה שדוחפות את הפלנטה שלנו לעבר משבר עולמי ולהרס שיגרום לשינויי האקלים. הפגישה תערך בין ה-7 ל-18 לדצמבר בקופנהגן ויהיו נוכחים בה 192 נציגים מכל העולם במאמץ להגיע להסכם גלובאלי שיסייע להגן על הפלנטה מההשפעות של שינויי האקלים. המטרות של הועידה הן למנוע שינויים קטסטרופאליים באקלים, להתכונן להשפעות אקלימיות שלא ניתן למנוע אותן, כמו גם להמנע מלהעלות את הטמפרטורה של הפלנטה יתר על המידה עקב התיעוש. בנוסף ישנה השאיפה להפחית עד כמה שניתן את הסכנות בתיעוש ואת פליטות גזי החממה שיוצרים שינויי אקלים וזאת עד לשנת 2050. השאיפה היא להוציא פרוטוקל מהועידה שיניח את היסודות לפעולה מיידית שתנקט על ידי מדינות כדי שהעולם יצעד לעבר עתיד טוב יותר מבחינה סביבתית. הפרוטוקול אמור להניח את היסודות לאסטרטגיה גלובאלית לפיתוח כלכלה, שמבוססת על פליטות נמוכות של גזי חממה ופחמן דו חמצני. כלכלה זו אמורה להתמודד עם שינויי האקלים, בעודה מבטיחה שהאומות יכולות להמשיך להנות מצמיחה כלכלית ומשפע.

 

ועידת קופנהגן – האג’נדה

 

תוכנית הועידה, למי שמתכנן לבוא…

מחר ידונו בסחר החופשי, מנועי השוק ודיפוזיה טכנולוגית: מבט על התחדשות האנרגיה והסקטור המבני.

ב-10 לדצמבר יהיה דיון על פי הזמנה בלבד (למי שמתכנן לטוס…): “שינוי אקלים, חקלאות ומסחר”.

החל מה-11 לדצמבר שוב ידונו בשינויי אקלים עד ל-14 לדצמבר. להלן האג’נדה של דיוני האקלים בועידה.

בעוד המוזמנים סועדים (שלא יזרקו אוכל ויזהמו בכך את הסביבה), הם יקשיבו לדיון כלכלי והשפעתו על הסביבה.

ה-15 לדצמבר יהיה “יום למסחר וסביבה”.

ב-16 לדצמבר תהיה התוכנית הבאה: טכנולוגיות לשינוי אקלים.

ב-17 לדצמבר ידונו בדליפת פחמן (ואנחנו כאן גם נדון בכך).

ב-18 לדצמבר יעסקו בבפטנטים שיתרמו לאנרגיה נקייה.

שימו לב לאלמנט הבא בתוכנית היומית:

בין 10:00 ל-10:15 באי הועידה יבצעו פשע סביבתי בלתי נסלח: תהיה להם הפסקת קפה. מה?? הפסקת קפה?… ועלכן נתחיל מהפשע הסביבתי הנ”ל.

בעוד שועידת האקלים בקופנהגן של האו”ם נפתחת היום, להלן כמה נזקים סביבתיים שהכנס עשוי לגרום  מבלי לשים לב:

 

האורחים יקבלו כוס קפה ועוגה. פויה מזיק לסביבה! כוס קפה שחור מסונן ממוצעת אחראית ל-125 גרמים של פליטות CO2. מזה שני שלישים באים מהיצור והשאר מהחליטה. אינסטנט קפה מפחית את המספרים ל-80 גרמים של פליטות CO2. עדיין פירושו שש ימים בשבוע הרגל של קפאין ויותר מ-175 קילוגרם של CO2 כל שנה. פליטה זו היא שוות ערך לטיסה מעל אירופה מקופנהגן לאוסלו (לקבלת פרס נובל לשלום) או מלונדון לרומא. עכשיו תוסיפו לכוס הקפה חלב, כי אחרת הקפה לא טעים נכון? מי מניב לנו את החלב? מו מו הפרה. החלב מגדיל את הפליטות שמשנות את האקלים ביותר משליש. חברת סטארבקס השיקה תוכנית לשמירת הפלנטה, שמטרתה לצמצם את ההשפעה הסביבתית. לעג לרש, פחות פליטה?

כמה כוסות קפה ישתו באי ועידת האקלים בקופנהגן?

 

האורחים ילכו בין הרצאה להרצאה לשירותים. יחכה להם שם נייר טואלט רך וענוג כמו בכל מסיבת קוקטייל יוקרתית. נייר טואלט מיוצר – כמו דפי נייר – מעצים. הולכים ליערות ומורידים עצים. אחר כך מעבדים אותם וחורשות טבעיות אט אט נעלמות. מעבדים את הנייר בעזרת מים וחשמל, כל קילוגרם של נייר טואלט מעובד כאשר הוא צורך בין שלושה לארבעה קילוואט לשעה חשמל. קילוואט אחד של חשמל אחראי לפליטה של בערך 500 גרם של CO2   כלומר נפלטים בין אחד וחצי לשני טונות CO2 לכל טונה נייר טואלט. התוצאה היא אכן נייר טואלט רך וענוג למגע.

 

 

יחתכו לי את העץ כדי ליצור ממנו נייר טואלט לאורחים בועידות? קראו כאן.

 

חברות החלו להשיק את נייר הטואלט הממוחזר במאת האחוזים כדי לא לקטוע ולעבד עצים חדשים ולמנוע את פליטת ה-CO2. בצורה זו חוסכים גם אנרגיה בעיבוד העצים ושומרים על החורשות הטבעיות. פעם נייר הטואלט היה עיתון שבו סיפרו על מיטב חדשות עולמנו. אחר כך מחזרו אותו והוא נהפך לנייר טואלט שמנגבים איתו. לכן הוא הפך ידידותי לסביבה. אבל אליה וקוץ בה. נייר הטואלט הממוחזר הוא פעמים רבות כמו נייר זכוכית ולכן מרבית האנשים מעדיפים את נייר הטואלט הרך והנעים למגע שמיוצר מעץ חדש.

כמה גלילי נייר טואלט יבזבזו באי ועידת האקלים בקופנהגן?

 

ישנו דקדנס נוסף של מסיבות קוקטייל או לחילופין כנסים, אם תרצו. מחלצות האורחים. בשנות התשעים יצור המחלצות והטקסטיל עמד על ארבעים מיליון טונות. עשר שנים אחר כך מספרים אלה עלו כבר לששים מיליון טונות. וזה הכל בגלל המחלצות. מגמות שינוי האופנה ומחירי מותגי האופנה המתחלפים גורמים לנו להשליך ולמסור בגדים מהר מאוד ולקנות חדשים. בצורה זו נשים, כן נשים וגם אורחי כנסים למיניהם זורקים יותר ממיליון טונות של בגדים ומזהמים את הסביבה בכמה מיליוני טונות של פליטות CO2 כל שנה. בסוף הבגדים מגיעים לחירייה או ששורפים אותם.

הפתרון: למחזר בגדים או בדים לא רצויים. קחו שמלה או חולצה מ”זארה” או מותג אחר ותמחזרו אותה. מסתבר שכל קילוגרם של כותנה ממוחזר בשימוש חוזר בבגד יד שנייה חוסך 65 קילוואט שעות של אנרגיה וזה שווה ערך ל-33 קילוגרם של CO2.

הנזק הסביבתי לא נגמר בקניית הבגדים. אחר כך אותם בגדים זקוקים לכביסה. מסתבר ש-80 אחוזים לפחות מפליטות ה- CO2נוצרים בזמן הכביסה והייבוש. מכונת הכביסה שהיא מלאה בבגדים משתמשת ב-5 קילוואט חשמל לשעה לכל מחזור כביסה. כך היא פולטת בערך שני קילוגרם של CO2 לכל מחזור כביסה. טוב אז נלך עם בגדים מלוכלכים.

האם משתתפי ועידת האקלים בקופנהגן יבואו בבגדים חדשים ומכובסים למשעי?

 

משתתפי הכנס בקופנהגן יאכלו ממיטב הגורמה האירופאי בחדרי אוכל מפוארים. ומה יהיה גורלו של האוכל שיישאר או של השאריות שיוותרו בצלחות? האם יטיסו את האוכל הזה לרעבים באפריקה או שמא יטיסו אותו הישר לפח?

בעולם המודרני זורקים אוכל בדיוק כמו שזורקים בגדים וצעצועים וחפצים אחרים ושקיות פלסטיק של הסופרמרקט שמזהמות את הסביבה. הילד השאיר בצלחת ולא רוצים להדבק ממנו בגלל שפעת החזירים, כי נשאר אוכל ולא מתחשק לאכול בגלל שיותר מידי עשירים. אנחנו זורקים כל הזמן אוכל ושאריות אוכל, בסביבות 7 טונות אוכל לשנה. האוכל מתפרק ופולט את גז החממה מתן. בראש רשימת הזריקות נמצא תפוח האדמה: 360,000 טונות נזרקים כל שנה. לחם ותפוחים הם שניים ברשימה ואחר כך בשר ודגים נזרקים בכמויות של 160,000 טונות לשנה. פסטות ואורז נזרקים בכמויות של 80,000 טונות לשנה. 480,000 יוגורטים נזרקים לשנה וסך הכל הסביבה משלמת בעוד כחמש עשרה עד עשרים טונות של CO2 לשנה. 40,000 טונות של חלב נזרקים לשנה וזה שווה ערך לפליטות של 40,000 טונות של CO2 לשנה. כלומר, שווה ערך לפליטות של CO2 מ-10,000 מכוניות לשנה.

כמה אוכל ייזרק בועידת האקלים בקופנהגן בחדרי האוכל לאחר שהמוזמנים יסיימו לאכול?

 

לקריאה לנוספת 

 

זקוקים ל-200 ליטרים של מים כדי להכין את הקפה, החלב והסוכר של כוס לאט’ה רגילה. אז אולי באי הועידה בקופנהגן יוותרו על כוס קפה בהפסקות ולפני כל הרצאה, וגם עוד כמה אנשים מסביב לגלובוס יוותרו על כוס לאט’ה לפני העבודה וכדור הארץ ירוויח מזה…

 

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

מסר שהאמריקאים שולחים לאובמה:

<a href="http://www.exego.net/admin/

חדשנות בחינוך: מחשבי נטבוק לכל תלמיד בכיתה

חדשנות בחינוך: עת הדעת ומחשבי נטבוק לכל תלמיד בכיתה

אתמול בחדשות סוף שבוע של ערוץ 2 הראו כיתה אחת בבית ספר “ישגב” בת”א, בית ספר קטן ולא ידוע בצפון ת”א. ומה מיוחד בכיתה זו? הם אמצו השנה פרויקט מיוחד שקרוי “עת הדעת”. בפרויקט הזה לומדים תלמידים בכיתה את חומר הלימוד של הכיתה דרך מסופי מחשב משוכללים לכל ילד. המערכת פועלת במספר בתי ספר בארץ ובארה”ב. התלמידים יושבים ליד נטבוקים המחוברים למחשב של המורה. המורה נותן לתלמידים תרגיל והם מבצעים אותו בנטבוקים. המערכת מתקנת, מגיבה ובעקבות הפידבק הממוחשב המורה ניגש לתלמידים הזקוקים לעזרה. באופן עקרוני ניתן לעשות עם המערכת הזו שעורי בית בבית. קראו כאן. 

 

דוקטור האפבייקט ממציא את שיא הטכנולוגיה

בשנות השבעים הטלוויזיה הלימודית שדרה לתלמידים שידורים חינוכיים ללימודי אנגלית. דוקטור האפבייקט, המדען המשוגע, ניסה להמציא במעבדתו מכונה (לוח שנה) לכאורה ממוחשבת, שמודיעה לאנשים על החלפת הימים. משהו כמובן משתבש בלוח השנה. זוהי עוד אחת מאותן ההמצאות של הדוקטור המפוזר האפבייקט. מכונת לוח השנה מעלימה את יום רביעי. “דוקטור האפבייקט, וור איז וונסדיי?” שאלו את הדוקטור. “לא יודע. נעלם”…, ענה הדוקטור. שיא הטכנולוגיה של שנות השבעים: טלוויזיה ומכונה עם כפתורים שרופים שיכולה לבטל יום לימודים בבית ספר. חשבנו שאולי אפשר להכניס מכונה כזו לבית הספר ואז נלמד חמישה ימים בשבוע. אלא, בעוד שהדוקטור מדגים את המכונה… היא מתפוצצת לחתיכות קטנות ויום רביעי חוזר לשנת הלימודים.

מכאן  The Amazing world of Dr. Halfbaked – Eugene Blau, Doctor Halfbaked

לא מזמן המחשב היה בגודל של חדר שלם, בנוי משפופרות ואקום וההורים שלנו שמעו בחדשות על הטרנזיסטור שהחליף את מקומן ומזער במעט את המחשבים. המחשבים האישיים עדיין לא הומצאו. אטארי, שנוסדה ב-1972 בסייאטל הציגה ב-1978 מחשבים ביתיים. באותה תקופה סטיב ג’ובס יצא עם האפל 1 שהוחלף ב-1979 באפל 2, שכלל גרפיקה. מאי 1980 ומופיע האפל 3 וחברת מחשבים מבוססת אחת בשם יב”ם ניסתה לפרוץ לתחום המחשבים השולחניים. לא היה עדיין אינטרנט ומכתבים שלחנו על ניירות מכתבים שאספנו בקפידה בקופסאות יפות במגרה. מלחמת לבנון הראשונה. תחילת שנות השמונים. האפל 3 נטה לחימום, המחשב היה אסון, הוא כוון לעסקים ונפל. מחלקת העסקים של ג’ובס לא הצליחה. אבל קבוצה אחרת שלו החלה בפיתוח מוצר חדש שיגרום למהפכה: מחשב שהשתמש בממשק גראפי ובעכבר כדי להזיז חיצים על המסך, שהיו בו אייקונים… המקינטוש, תפוח שגדל בצורה מסחרית בצפון ארה”ב והוא בצבע אדום ירוק. 

המחשב האישי הומצא. יב”ם ברוב טיפשותה פנתה לזכיינים חיצוניים כמו מיקרוסופט ואינטל. אבל הטכנולוגיה זינקה. יב”ם ירדה מכס המלוכה מהר מאוד כאשר ההנדסה החוזרת הצליחה לשחזר את המחשב התואם – גילו את העקרונות הטכנולוגיים של המחשב ושל המערכת וחקרו את המבנה שלו ודרכי פעולתו. לקחו את החלקים המכניים והרכיבים האלקטרוניים והתוכנות החוצה ובדקו כיצד הם עובדים ויצרו מחשב תואם ליב”ם פי סי, שעובד ועושה בדיוק את אותו הדבר כמו האורגינל. וכך נולדה לה תעשייה שלמה של מחשבים אישיים. יום אחד מיקרוסופט השיקה מוצר שקרוי “מיקרוסופט חלונות”, שמשתמש בהרבה מהאלמנטים של מקינטוש. קפצו סטיב ג’ובס וכעסו וכך החל מאבק משפטי שהסתיים כמובן… בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. ועלילות הפטנטים, המאבקים המשפטיים, שלרוב מסתיימים בפשרות מחוץ לכותלי בית המשפט, תלמידים יקרים, המשיכו והם דרך אגב שעור חשוב בדיני אזרחות מאז ומעולם.

והנה כי כן, מאז עברו הרבה שנים, ולמעשה עבר אולי דור אחד או שניים. והמחשב הנייד הומצא. בתחילה הוא היה מגושם ואיטי. אולם עד מהרה הוא החל להתמזער ולהיהפך למתוחכם. והנה עתה עם חדירתם לשוק של ה-netbooks  – שמאפשרים לאנשים לגלוש לאתרים אהובים ולבדוק מיילים באמצעות מחשבים ניידים זולים ואיטיים יותר ופחות חזקים –  דווקא מתגעגעים שוב לניידים המגושמים והעבים והאיטיים. אלה בדיוק מתאימים לילדים בכיתות. הילדים יוכלו לזרוק אותם על הרצפה, לשפוך עליהם מים והניידים לא יתקלקלו מהר.

המחשב האישי חודר לבית הספר

כיצד אם כן הנייד יכול לגרום למהפכה בבית הספר? למעשה מגמת כניסת המחשבים לכיתות החלה בתחילת שנות האלפיים, כאשר אנשים החלו לחשוב שהאינטרנט יכול לשנות את מערכת החינוך.

המחשבה התעוררה בעקבות מבקרים שהחלו לומר במוסדות החינוך הם תמיד מפגרים מבחינה טכנולוגית. מקצוע ההוראה והחינוך בכלל נראה כמתנגד להתקדמות טכנולוגית דיגיטאלית. הרישום נעשה על הלוח באמצעות גיר או טוש, המבחנים הם על ניירות והציונים והתעודות הם ככלות הכל רישום על גבי גיליונות. לא הגיע העת לשנות? אולי אפשר לאחסן מידע בצורה אלקטרונית ולהכניס את המחשבים יותר למערכת החינוך?

המעבר למחשוב בכל זאת היה קשה. השינוי הטכנולוגי היה מהיר מאוד, השכלול של הניידים היה כה מהיר בשנים האחרונות. והוא כאמור היה פרדוקסאלי: הנייד התפתח ממכשיר מגושם, למכשיר עדין וחזרה נדרש פיתוח של מכשיר זול, מהיר ואיטי ובייחוד מפלסטיק קשיח ומגושם… אולם מכשיר זה דרש חומרים מתקדמים. האם קל יותר לקבל מכשיר כזה במערכת החינוך? 

ככלות הכל מוסדות חינוך הם לא מוסדות רווחיים, אלה הם מוסדות מדינה. מדוע שישקיעו בטכנולוגיה מתקדמת? מדוע שישקיעו במה שקרוי R&D ובמטרות מסובכות במקום במטרה הסופית שקרויה בחינות וציונים? זה דורש אימון של מורים, שלא גדלו על המחשבים. רשת של מחשבים גוררת וירוסים, ולכן צריך לאמן את המורים להתמודד גם עם הבעיה הזו. התלמידים גם כן צריכים ללמוד להתמודד עם תקלות טכנולוגיות גם אם המערכת היא פשוטה וידידותית למשתמש. 

בהדרגה המחשבים כן החלו לחדור למערכת החינוך ולהיהפך למכשיר בלתי נפרד ממערכת הלימודים. אולם עדיין לא מחשב לכל תלמיד על השולחן.

Mongolian girl with XO by One Laptop per Child.
ילדה מונגולית עם מחשב נייד – פרויקט “מחשב לכל ילד”

למה כדאי מחשב לכל תלמיד בבית הספר?

הטיעון בעד שימוש במחשבים לכל תלמיד בבית הספר הוא שתלמידים גדלים היום עם המחשבים. הילדים של היום הם דור המחשבים. אולם באותה מידה ניתן לומר שאנחנו ההורים גדלנו עם הרדיו והטלוויזיה. לכן האם היה צריך להכניס לכיתה רדיו או טלוויזיה לכל תלמיד?

נשאלת לכן השאלה האם לא יהיה מצב שהטכנולוגיה (קרי מחשב לכל ילד + תוכנה טובה) יפצו על מורים ומחנכים שהם לא כל כך טובים?

בניגוד לרדיו ולטלוויזיה הטענה היא שמחשבים הם אינטראקטיביים. תלמידים יכולים לקבל תגובה מיידית מהמחשב והוא מסתגל ומאחסן את המידע שהתלמיד מעביר אליו. התוכנה מותאמת לתלמיד במקומות השונים בעולם והיא אוגרת מידע אודותיו במאגר הנתונים. כמוכן יש זיהוי דיבור, והתאמה לרמת התלמיד בצורה אינטראקטיבית. המידע הוא מיידי והיום ניתן אף להשיגו תוך טכנולוגיות חדישות כמו שיתוף פעולה מיידים וקבלה מידע בו ברגע ממכשיר הג’י פי אס. המחשב הוא דינאמי: ניתן לצייר על המחשב ומייד למחוק והמחשב משלים את הציור. מאידך כאמור הדמיון של הילד נפגע מכך שהציור הפשוט בעזרת העיפרון נעלם.

בכתבה אתמול בערוץ 2 הראו את התלמידים בבית הספר “ישגב” לומדים כל אחד ממסוף של מחשב נייד בעל תוכנה משוכללת אינטראקטיבית עם החומר הלימודי של המורה בכיתה. הראו את המורה יוצאת החוצה מהכיתה. למעשה לא זקוקים למורה כל העת והיא יכולה לצאת לטייל באמצע השיעור. חינוך טוב או גרוע?…

ישנו בנוסף הטיעון, שמחשבים פשוט הופכים את בית הספר למוסד יותר יעיל. הטכנולוגיה הממוחשבת ממשיכה לצבור תאוצה והיא כל העת משתכללת, ולכן אם בית הספר מכניס את הטכנולוגיה החדישה ביותר הוא מיישם לחינוך את הכלים המתקדמים ביותר וכך מריץ את החינוך קדימה.

2 barefoot girls - Nigeria, Galadima School by One Laptop per Child 

ילדה ניגרית עם מחשב נייד “פרויקט מחשב לכל ילד”

החינוך מתקדם עם הטכנולוגיה

עשרים שנה עברו מאז שהאינטרנט נכנס לחיינו וגוגל הומצאה בסך הכל בשנת 1998. מאז שנת 2000 מאות אלפי תלמידים קבלו מחשבים אישיים ככלי לימודי בבית הספר. ובהדרגה המחשבים המחוברים אונליין החלו לחדור לבתי הספר והתלמידים החלו לגלוש לגוגל ולחפש מידע ברשת. בשנת 2001 נוצרה ויקיפדיה. בתי הספר החלו מחפשים מידע מדעי, נתונים וחומרים ברשת. בהדרגה בתי הספר התרגלו לאפשרויות שאותן טכנולוגית הרשת ספקה לחינוך. זה היה אתגר רציני – אבל אתגר הכרחי – האנציקלופדיה והחיפוש עברו מהספרים הישר אל הרשת. החלו אט אט נעלמים הספרים המאובקים והארוכים.

בשנת 1985 הצליח כבר מדען מסטנפורד לכתוב עמוד אחד של הרומן של צ’רלס דיקנס בין שתי ערים על פני משטח זעיר של סיליקון בגודל של ראש סיכה. כל אות הייתה ברוחב של 50 אטומים. התברר שהקושי העיקרי של המדען אחר כך היה… למצוא את העמוד הזעיר מתוך הרומן אחרי שהוא כבר נכתב. האתגר הזה היה שקול לכתיבת כל 24 הכרכים של האנציקלופדיה בריטניקה על ראש סיכה. בינואר השנה יותר מעשרים שנה אחר כך, מדענים מאותה האוניברסיטה כתבו אותיות שהן פי 40 קטנות יותר. והנה עוד מעט הכל יופיע על גרגר אבק בגודל של כמה ננומטרים. התנ”ך כבר נחרט על גרגר כזה וניתן על ידי הנשיא פרס לאפיפיור במתנה. ועוד מעט כמה ספריות שלמות תופענה בגודל ננומטרי ואז כמו שריצ’רד פיינמן העריך: “ניתן יהיה לכתוב את כל המידע שהאדם בזהירות צבר בכל הספרים שבעולם בקובית חומר שהיא ברוחב של שתי מאיות האינץ’ – וזה בקושי חלק של אבק שהעין האנושית יכולה לייצר”. ואכן בעולם של גוגל, היכן שיש חיפוש של אלפי ערכים ברמות של גוגל פלקס יש מקום רב לאחסון של טריליוני ערכי אנציקלופדיה. ובספריה יש רק כמה מאות מדפים…

נעלמו הספריות הסטנדרטיות המאובקות, והחליפו אותן הספריות הממוחשבות, שכוללות ספרים וגם מחשבים. הכלים הדיגיטאליים הם הכרחיים לשיפור בית הספר ברמה הכוללת.

Kicukiro by One Laptop per Child.

כיתה באפריקה “פרויקט מחשב לכל ילד”

היתרונות והחסרונות של מחשב לכל ילד

באמריקה מאז 2001 הונהגה תוכנית יומרנית ששמה “אף ילד לא נשאר מאחור” על ידי הנשיא ג’ורג’ בוש. המטרה שלה הייתה להזניק את התלמיד בבתי הספר בארה”ב להישגיות. בארה”ב הזו הטכנולוגיה של מחשבים ניידים לכל תלמיד בכיתה נראה שהחלה לחדור. אולם המחשבים והאינטרנט לכל ילד הם לא תרופת פלא. אין תחליף למורה הטוב והמיומן. בתי הספר עדיין זקוקים למורים מקצועיים ומצוינים, לתוכניות לימוד מקצועיות ולצוות מוכשר. כמו גם לתמיכת ההורים ולידע פסיכולוגי מקיף כיצד להתמודד עם תלמידים בעייתיים וגם כמובן זקוקים לרכיבים הרגילים שהם חשובים להתפתחות הילד בד בבד עם התפתחות הטכנולוגיה. אולם מסתבר שההמרה של בתי ספר לטכנולוגיים משפיעה גם על הפן ההתפתחותי והפסיכולוגי:

1)     הכיתה שבה התלמידים לומדים וכיצד הם לומדים משפיעה על האופן שבו הם מתנהגים. אם הכיתה מחוברת למחשבי אונליין ולא לומדת בצורה מסורתית, הדבר מאפשר להרחיב את הדיון הכיתתי מעבר לשעות הכיתה באינטרנט גם לשעורי בית אונליין באינטרנט. מאידך ניתן לשלב בין השיטות: גם הוראה פרונטאלית וגם נתינת שעורי בית אונליין ברשת.

2)      האמצעים שעמם התלמידים לומדים משפיעים על התלמידים. הרשת מקשרת בין התלמידים ואף בין תלמידים מרוחקים מבתי ספר אחרים. וכך התלמידים יוצרים קהילה גדולה יותר של תלמידים. הם יכולים לדבר עם מדענים באקדמיה, עם סופרים ואנשי רוח דרך הרשת בכיתה.

3)      התוכן הלימודי מועשר. המחשבים מקנים מיומנויות מחשב, שהן הכרחיות בעידן שלנו. תכנות, גרפיקה, יכולת אנימציה, עריכת סרטים – כל זה מסייע לקריירה טכנית ולמשרות בעתיד. לתלמידים יש גישה למגוון משאבים חדשים – מאגרי נתונים לימודיים, אתרי מדע והיסטוריה, אזרחות, אתרי ממשלה וחינוך וכדומה.

4)      המחשבים מקנים שיטות לימוד חדשות וכלים לימודיים חדשים. התלמידים משתמשים במעבד תמלילים וזה מסייע להם לכתוב טוב יותר. המחשב מעלה בצורה אינטראקטיבית תמונות, צילומים וסרטים של אומנים, ארכיאולוגיה, היסטוריה, מדענים, יוצרים גדולים וגם תגליות גדולות בהיסטוריה. מושגים ונוסחאות במתמטיקה מוסברים ביתר קלות. מה קורה היום בעולם ובכלל האקטואליה מומחשים. המוחשיות של האינטראקטיביות מסייעת ללימודים, מצד אחד, אבל מדכאת פינה בדמיון מצד שני. משחקים ומודלים כמו קוביות משחק ומשחקים של פעם נדחקים אחורה בעידן של המציאות הוירטואלית של היום.

5)      המחשבים מעצם מהותם הם דמוקרטיים. האינטרנט והגישה אליו היא לכולם ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום. זהו חינוך מאוד חשוב לילדים. כולם יכולים להוסיף ערכים לויקיפדיה ולתקן את ויקיפדיה ואתרים נוספים ברשת. בנוסף, כולם יכולים גם ללמוד ממנה.  

6)      המחשב לא דורש פיתוח מיומנויות לימוד חדשות. הוא מתאים עצמו למיומנויות הלימוד הישנות והטובות של מורה מול כיתה.  

Learning together - Khariat, India by One Laptop per Child.

כיתה בהודו “פרויקט מחשב לכל ילד”

טכנולוגיות חומרת המחשב האינטראקטיביות בכיתה

מגזין סייאנטיפיק אמריקן שאלו את השאלה הבאה: ילדים במילא נושאים את הטכנולוגיה עמם לאן שהם הולכים, מדוע, אם כך, שלא נכניס מחשבים אישיים פשוטים אל תוך כתות בית הספר לשימוש הילדים בכל העולם? חברת אינטל – יצרנית הצ’יפים הגדולה – הדגימה בינואר 2009 בלאס וגאס בארה”ב בתערוכה הטכנולוגית Consumer Electronics Show פרויקט שקרוי Classmate netbook PC  .

זהו פרויקט של מחשבים מהירים ובעלי מסך מגע לשימוש קל עבור תלמידים. אינטל ושותפותיה החליטו ליישם את הנטבוקים ואת טכנולוגית ה-Classmate Netbook PC בבתי ספר בעולם: מחשב לכל תלמיד בכיתה.

אינטל פיתחה נטבוק מיוחד שמתוכנן לילדים ומתוכנן לכיתות, והוא עמיד במים. הנטבוק עשוי מפלסטיק קשיח, בעל ידית נשיאה וניתן להפיל אותו על הרצפה מגובה של 60 סנטימטר מבלי שיינזק בצורה רצינית. המודל הוא בעל מסך מגע עבה, כך שהתלמיד יכול להניח את ידו עליו בקלות בעודו רושם עליו. זהו מסך שהוא לא רגיש מספיק כדי להרגיש עט של מחשב כף יד. אולם טוב מאוד לאצבעות של ילדים קטנים…

אינטל עבדה עם מספר חברות שיצרו עבורה את החומרה והתוכנה כדי ליצור את מערכת הכיתה הרצויה. ניידים אלה הריצו צ’יפ סלרון של אינטל. כותבי התוכנה היו כותבי תוכנה מארצות שונות, שהתאימו אותה לצרכי הארצות, שבהן יישמו את המערכת. אינטל ושותפותיה הציגו את המערכת בינואר 2007 ומאז הם הריצו תוכניות פיילוט ב-28 מדינות מתפתחות בעולם, כולל ברזיל, ירדן והודו. באוגוסט 2008, אינטל ושותפותיה שדרגו את המערכת, כאשר הם מחליפים את מעבד הסלרון של אינטל בצ’יפ אטום חזק יותר. המערכת המשודרגת היא יעילה יותר ומהירה יותר ובעלת זמן חיי בטרייה ארוכים יותר.

ילדים בכיתות בדרום אמריקה, בניגריה ובהודו ישבו על מחצלות פרוסות על הרצפה בלי כסאות והחזיקו על הברכיים מחשבים ניידים. אין מדובר במערכת, שבה כל מחשבי הנטבוק מחוברים ברשת למחשב הראשי של המורה. זאת כאשר על גבי המחשבים מותקנת תוכנה והתלמידים מסוגלים לקבל בזמן אמת פידבק על עבודתם. חברה שמציעה מערכת כזו ולה יכולות מוגבלות, בעלת מחשב אישי מרכזי אליו מחוברים מספר מסופים, היא Ncomputing מקליפורניה.

מסתבר אם כן שכמה חברות מזמן עלו על עגלת הנטבוקים הזולים לכל תלמיד בכיתה. מעבדת המדיה של מכון ה-MIT בארה”ב פיתחה ב-2005 את מחשבי ה-Xtra Ordinary  או ה-OX ואת תוכנית ה-One Laptop Per Child. התוכנית  מספקת מחשבים ניידים למדינות מתפתחות.

בפרויקט הזה מדובר בהכנסת המחשבים לכיתות לכל תלמיד. הכוונה היא לא במערכת של מחשבי נטבוקים לכל תלמיד כאשר כולם מחוברים ברשת. הרעיון בפרויקט של MIT הוא יותר הכנסת הטכנולוגיה למדינות מתפתחות.

Yent דיווח ביוני האחרון, שמרכז פרס לשלום קיבל במהלך 2007 מספר מחשבים ניידים מארגון One Laptop Per Child במטרה לבחון את השימוש של מורים ותלמידים ברשות הפלשתינית בנטבוקים אלה. משלא עלה בידי המרכז למצוא מימון להפעלת הפיילוט, המחשבים הועברו למעבדת אילן רמון שבנגב לשימושם של בני הנוער, לאחר שאלו ביקשו את המחשבים ממרכז פרס.

 

קראו כאן וגם כאן.  

 

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

התמונות הן מטעם One Laptop per Child

<a href="http://www.exego.net/admin/

לקריאה נוספת:

Andrew A. Zucker Transforming Schools with Technology: How Smart Use of  Digital Tools Helps Achieve Six Key Education Goals (Harvard Education Press, 2008).

כל הזכויות שמורות.<a href="http://www.exego.net/admin/

שיר לילד שמאוד חשוב לו שלאמא יש יומולדת

שיר שכתבתי כי לילד שלי מאוד חשוב שלאמא יש יום הולדת

 

רציתי לכתוב שיר לילד שיש לו חגיגה

כי יש לי מחר יום הולדת חמש

כדי שבני ינפח בלון ויביא גם עוגה

וכולם יחגגו מסיבה בשעה שש

 

אני ילדה גדולה – בת לא מגלים

על העצבים עולה ויורדת

אוהבת לכתוב וגודלת עם השנים

ורגילה לחגיגות ימי הולדת

 

פעם בחגיגה של ארבע צחקתי בכלל

והיום אני כל היום בוכה

לא שמחה על מתנות וגם על שלל

וכבר לא אומרת לדודות תודה במבוכה

 

אני יודעת לקום ולשבת על כסא

כדי שהבן שלי ירים אותי לשמיים

מביטה בחלון ורואה מה השכן עושה

בזמן שאני חוגגת… אחת ושתיים

 

סבתא נוסעת ברכבת מבנימינה לתל אביב

כשאני גודלת החורף תמיד בא לבקר

לפני שהכל מתקרר אזדקן קצת באביב

גשם בחוץ ועושים פו על העוגה מהר

 

<a href="http://www.exego.net/admin/

המצוד אחר החור השחור הסופר מסיבי במרכז שביל החלב

המצוד אחר החור השחור הסופר מסיבי במרכז שביל החלב

 

מרכז שביל החלב נמצא במרחק של 26,000 שנות אור מכדור הארץ. ממש כמעט מרחק נסיעה מכאן בחללית שנעה במהירות של …99.9999999999999 אחוז ממהירות האור.

מאידך, האסטרופיזיקאית מאוניברסיטת UCLA בקליפורניה פרופ’ אנדראה גז מכירה מקרוב את המרכז הזה כאילו בקרה בו אך אתמול. מאז אמצע שנות התשעים גז מדדה את תנועת הכוכבים בלב ליבה של הגלקסיה שלנו, כאשר היא אוספת עדויות שמרכיבות פאזל לפיו שוכן חור שחור סופר מאסיבי בדיוק במרכז זה של שביל החלב (ראו סרט TED למטה). חור שחור זה נראה כבעל מסה שהיא מעל פי שלושה מיליון ממסת השמש שלנו. מה זה בעצם חור שחור סופר מאסיבי? חורים שחורים הם עצמים אקזוטיים בחלל. חור שחור הוא עצם בחלל הבולע כמות אדירה של מסה אל תוך נפח אפסי. לכן ההבנה של מרכז החור השחור – שהיא קרויה סינגולאריות – היא מחוץ לטווח יכולתו של האסטרופיזיקאי. הפיזיקאים מנסים לשלב בין מכניקת הקוונטים – שמתארת כיצד פועל העולם הזעיר – עם תורת היחסות הכללית – שמתארת את הבנתנו את עולם הכבידה רחב הידיים – והכל כדי להבין מה מתרחש בלב לבו של החור השחור.

 

המצוד אחרי החור השחור במרכז שביל החלב

 

למעשה לפני 30 שנה בערך המדענים החלו חושבים על כי חורים שחורים עשויים להתקיים בגלקסיות בלתי רגילות בעלות גרעינים אקטיביים, דהיינו כאלה שמרכזן הוא אקטיבי. החלו לחשוב שאולי מצוי חור שחור סופר מסיבי במרכזן, כזה שמתדלק את הפעילות הלא רגילה אשר במרכזן. אולי מה שאנו רואים הוא למעשה חומר שנופל היישר אל תוך המפלצות הענקיות האלה שנמצאות במרכז של הגלקסיות האקטיביות האלה? ואולי בכלל לחורים השחורים האלה יש סעודה ענקית שמתדלקת אותם?

מכאן החלו לחשוב, אולי ישנם חורים שחורים נוספים בגלקסיות נוספות? התברר שכנראה במרכזן של כל הגלקסיות שוכן חור שחור סופר מאסיבי. החלו שואלים, אולי גם בגלקסיה שלנו שוכן חור שחור סופר מאסיבי? וכך החלו מחפשים חור שחור גם בגלקסיות רגילות כמו בשביל החלב.

בשנות השמונים הופיע הרמז הראשון לכך שריכוזי מסה גבוהים יותר מופיעים במרכז הגלקסיה שלנו. בתחילה כמובן ניתן היה להסבירו באמצעות הריכוז הנורמאלי של הכוכבים והגז המצוי בגלקסיה. התצפיות לא רכזו את המסה הרגילה לנפח קטן מספיק עדיין כך שידגים את הקיום של חור שחור. לכן מדענים מסוימים הציעו שאולי במרכז הגלקסיה שוכן אוסף של דברים שלא זורח, כמו למשל כוכבים מתים. זו הייתה בהחלט אפשרות סבירה לנוכח הניסויים שבוצעו באותה תקופה. עדיין נותרו רמזים לכך שניתן אולי להדגים חור שחור סופר מאסיבי במרכז הגלקסיה. אולם העדויות לא היו מספיקות דיין לתסריט זה.

כיצד לבסוף יכלו בכל זאת להוכיח את קיומו של חור שחור סופר מאסיבי במרכז של שביל החלב? המפתח להוכחה היה מונח בהדגמת כמות מסה עצומה בנפח זעיר. ועושים זאת בעזרת התנועה של הכוכבים, אומרת גז. האופן שבו הכוכבים נעים סביב מרכז הגלקסיה הוא במידה רבה זהה לאופן שבו הפלנטות נעות סביב השמש. משתמשים במודל של תנועת הפלנטות סביב השמש ובאופן שבו מודדים את מסת השמש. בדיוק באותו האופן מודדים את תנועת הכוכבים שמסתובבים סביב מרכז הגלקסיה ומכאן מנסים למדוד מהי המסה בתוך המסלול הפנימי שלהם. לשם כך יש למדוד את הכוכבים הפנימיים ביותר סביב למרכז במטרה להראות שיש מסה רבה בתוך נפח קטן מאוד. זהו המפתח להוכחת חור שחור סופר מאסיבי.

המחשבה הראשונה שעולה היא שחור שחור סופר מאסיבי הוא גם חור שחור בעל משיכה כבידתית סופר חזקה ולכן למה שלא ישאב את כל שביל החלב ואולי גם את כדור הארץ המרוחק שלנו? מסתבר שתסריט אפוקליפטי זה לא מתרחש (כידוע לנו…) ומרבית העצמים השכנים לחור פשוט מסתובבים סביבו ולא נשאבים לתוכו. צריך להיות מאוד קרוב לחור או לאופק שלו כדי להישאב, למעשה צריכים להיות במרחק שהוא קרוב יותר מהמרחק בין כדור הארץ לשמש. לכן הכוכבים, שהם קרובים לחור הסופר מסיבי, הם סובבים את החור בשלווה ובאין מפריע עד לדעיכתם, בדיוק כמו שהשמש תסתובב סביב מרכז הגלקסיה כל חייה.

 

כיצד לצפות במרכז הגלקסיה?

 

הבעיה שנותרה היא כיצד ניתן לצפות בכוכבים שממוקמים מאוד קרוב למרכז הגלקסיה? באיזה מכשיר אסטרונומי נצפה בהם? כמובן שבעזרת טכניקה רגילה לא ניתן לראותם וכך לא ניתן למודדם. ומדוע? בגלל שהאטמוספרה של כדור הארץ מגבילה את המדידות. כיצד מתגברים על הגבלה זו? ראשית, ניתן לעשות זאת על ידי טלסקופ האבל, שנמצא מחוץ לאטמוספרה בחלל. שנית, ניתן להשתמש גם בטלסקופים על כדור הארץ שיש להם האפשרות לחדור דרך האטמוספרה. זקוקים לטלסקופ מיוחד ולטכניקות מיוחדות. גז וקבוצתה השתמשו בטלסקופ קק Keck, הטלסקופ הגדול בעולם על כדור הארץ – טלסקופ משוכלל יותר מטלסקופ האבל. אומנם הוא לא ממוקם מעל לאטמוספרה, אבל קוטרו הוא פי ארבעה גדול יותר מהאבל, ופירושו שניתן לראות פי ארבע יותר פרטים משניתן לראות בהאבל, אם יודעים כיצד להשתמש בטכניקה ולחדור מבעד לאטמוספרה.

גז החלה במדידות ב-1995 ואת הרמז הראשון היא קבלה ב-1997. גז צפתה ב-2003 בכוכב הראשון שעשה את מסלולו סביב כאילו הוא נמשך סביב על ידי חור שחור סופר מאסיבי במרכז, זאת במקום לנוע רק חצי מסלול סביב.

 

מחקר חדש

 

התברר שיש קשר חזק בין הקיום של החור השחור הסופר מאסיבי במרכז הגלקסיה לקיום הגלקסיה עצמה. למעשה, קיימת קורלציה בין מסת החור השחור למסת מרכז הגלקסיה. ואז נשאלה השאלה מה בא ראשון, האם הביצה או התרנגולת? האם החור השחור הסופר מאסיבי או הגלקסיה? חושבים ששני הדברים באו יחד: מה שאחראי ליצירת הגלקסיה כתוצר לוואי כנראה אחראי ליצירת החור השחור הסופר מאסיבי במרכזה…

 

phot-46a-09-fullres-2

אסטרונומים הבחינו בחור שחור מרוחק כאשר הוא יוצר גלקסיה שלבסוף תהפך לביתו שלו.

על ידי שליחת סילון גז וחלקיקי אנרגיה מאוד אנרגטיים לגלקסיה שכנה החור השחור גרם ליצירת כוכבים בקצב של פי 100 מהממוצע הגלקטי. ולכן מחקר חדש מציע שחור שחור סופר מאסיבי יכול לעורר את היצירה של כוכבים ובכך “לבנות” את הגלקסיה שתארח את עצמו.  הביצה יוצרת תרנגולת…

 

מחקר שיצא עכשיו בתחילת דצמבר ופורסם על ידי קבוצה מצרפת בכתב העת Astronomy & Astrophysics שואל מי בא ראשון, הקוואזר (מקור מעין כוכבי) או הגלקסיה?

הקוואזר הרטיט את לבם של האסטרונומים מזה זמן רב. הוא בגודל קטן יותר ממערכת השמש ופולט חום ואנרגיה רבים, כאשר חלקם נפלטים בצורת סילוני גז וחומר הנעים כמעט במהירות האור. וכך הוא יכול להאיר גלקסיות שלמות ולעידני עידנים. אסטרונומים האמינו שגלקסיות צעירות הזינו את החורים השחורים אשר מצויים במרכזן עד אשר אלה נהפכו לקוואזרים, מקורות האנרגיה המסיביים העצומים. אולם עתה נתגלה קוואזר שנראה כמוליד כוכבים חדשים בהעדר גלקסיה מארחת. מה עושים? הגילוי מציע שקוואזרים יצרו לפחות מספר גלקסיות, ואולי לא התרחיש ההפוך, כפי שחשבו עד כה.

הקוואזר HEO450-2958 שממוקם במרחק של בערך 5 מיליארד שנים מכדור הארץ מתודלק על ידי חור שחור סופר מאסיבי. בניגוד לקוואזרים הידועים האחרים, כאמור לא נמצאה גלקסיה מסביב לקוואזר הזה.

המחשבה הראשונה הייתה: לא יתכן. בטח הגלקסיה שלו מוסתרת על ידי חלקיקי אבק. החוקרים החלו מביטים בחלק האינפראדום הקרוב של הספקטרום, שבו האבק זוהר בבהירות, וזאת תוך שימוש בטלסקופ הגדול מאוד במצפה האירופאי הדרומי. אולם הם לא ראו שום אבק. וכך הם הגיעו למסקנה שהקוואזר הוא ערום לחלוטין.

במקום גלקסיה שמקיפה אותו מצאו את החור השחור הסופר מאסיבי שהפציץ את שכנו באנרגיה וחומר. הפצצה זו היא שגרמה להבזקים הנראים של הולדת הכוכבים. נצפו 350 שמשות חדשות פורצות חדשות כל שנה באזור. בסופו של דבר החור השחור והקוואזר יתמזגו. שני העצמים ממוקמים במרחק של 22,000 שנות אור זה מזה והם נעים זה לקראת זה במהירות של 200 קילומטר לשניה. במונחים של עשרות מיליוני שנים הקוואזר  HEO450-2958 יגיע לחוף מבטחים… 

המאמר:

 

A&A 507, 1359–1374 (2009)

DOI: 10.1051/0004-6361/200912848

c_ ESO 2009

Astronomy

& Astrophysics

Quasar induced galaxy formation:

a new paradigm?

D. Elbaz1, K. Jahnke2, E. Pantin1, D. Le Borgne3,4, and G. Letawe5

1 Laboratoire AIM, CEA/DSM-CNRS-Université Paris Diderot, IRFU/Service d’Astrophysique, Bât.709, CEA-Saclay,

91191 Gif-sur-Yvette Cedex, France

e-mail: delbaz@cea.fr

2 Max-Planck-Institut für Astronomie, Königstuhl 17, 69117 Heidelberg, Germany

3 UPMC Univ. Paris 06, UMR7095, Institut d’Astrophysique de Paris, 75014 Paris, France

4 CNRS, UMR7095, Institut d’Astrophysique de Paris, 75014 Paris, France

5 Institut d’Astrophysique et Géophysique, Université de Liège, Allée du 6 Août 17, Sart Tilman (Bat. B5C), 4000 Liège, Belgium

Received 8 July 2009 / Accepted 17 September 2009

ABSTRACT

Aims. We discuss observational evidence that quasars play a key role in the formation of galaxies, starting from the detailed study of the quasar HE04502958 and extending the discussion to a series of converging evidence that radio jets may trigger galaxy formation.

 

Andrea Ghez: The hunt for a supermassive black hole

 

<a href="http://www.exego.net/admin/

 

 

 

האטלנטיס של ישראל: עתלית ים והמעגל המסותרי

אטלנטיס ועתלית ים

 

אני יושבת לי קילומטרים ספורים בלבד מעתלית, בביתי בזיכרון יעקב, וחושבת על שכנתי לרשימות נטלי מסיקה הארכיאולוגית וקוראת כתבה, שהתפרסמה לפני כמה ימים ב-ניו סייאנטיסט, כתבה על עתלית ים. אני לכן כותבת רשימה זו על עתלית ים.

כולם שמעו על המיתוס העתיק של העיר האבודה אטלנטיס. המיתוס החל עם הפילוסוף היווני אפלטון  ב-360 לפני הספירה. הוא כתב ספר שדמויותיו מתארים את אטלנטיס כאי גדול מלוב וקטן מאסיה, שהיה קיים לפני 9000 שנה, הזדקר אל מעבר לעמודי הרקולס (מצר גיברלטר) שהתרוממו לגבהים בים תיכון. אטלנטיס הייתה מעצמה ימית מתקדמת תרבותית וטכנולוגית. כבשה היא את עמי האזור אולם נכשלה בהתקפה על אתונה. לבסוף אסון טבע כלשהו ארע ואטלנטיס שקעה לה במימי האוקינוס ואיש לא יודע עד היום את מקום המצאה. ומאז ועד היום הספקולציות פורחות. אולי היא בדרום חופי ספרד? נהרסה בשטפון בין 800 ל-500 לפני הספירה. אולי רמזים באירלנד תואמים לתיאור של אפלטון? אולי אטלנטיס היא אי ששקע ליד גיברלטר לפני כ-12,00 שנה? אולי חלק מיבשת אמריקה? ואולי היא כלל לא הייתה קיימה, אלא הייתה עוד אחת מהאלגוריות של אפלטון?

 

The legendary island as depicted in a 17th century engraving (Image: The Art Archive/Bibliothèque des Arts Décoratifs Paris/Gianni Dagli Orti)

אטלנטיס כפי שראה בדמיונו אמן בן המאה ה-17. מכאן.

 

אולם לישראלים תמיד יש את מה שלגויים אף פעם לא היה… ולנו יש אטלנטיס משלנו. 400 מטרים בלבד מים תיכון, ליד חיפה, ישנו כפר עתיק ששוכן עמוק עמוק מתחת לים, למען הדיוק בעומק של 12 מטרים מתחת לפני הים, מוסתר מתחת לגלים. קרקעית הים החולית שמרה אותו כה טוב, וכך גם המזיקים ומיני מרעין בישין אחרים. בכפר העתיק במעמקי הקרקעית ניתן למצוא 65 שלדי אנשים של פעם מונחים באין מפריע בקבריהם. ואולי הדבר המעניין והמסתורי ביותר הוא מעגל, דומה במהותו לסטונהנג’ הבריטי, עומד לו עדיין במקומו בקרקעית הים, כנראה כפי שהוא הועמד לפני אלפי שנים רבות בעבר.

...

 

זוהי עתלית ים. האתר הוא בגודל של 40,000 מטרים רבועים ומתוארך לסביבות 7000 לפני הספירה. דבר זה הופכו להתיישבות המוקדמת ביותר ואף הגדולה ביותר ששקעה כאן בארץ ישראל. מחקירה עולה שלא היו רחובות מאורגנים, ולכן האתר מתואר ככפר ולא כעיר. אולם אנשיו חיו בבתי אבן רחבי-ידיים, שהיו להם רצפות סלולות, גם חצרות, היה גם אח ומקומות אחסון ובארות.

 

שכנתי העתיקה במצולות

 

האתר היה מונח קבור מזה 9000 שנים עד אשר מחצבות חול חשפו מעט משרידיו הקדומים. האתר נתגלה ב-1984 על ידי אהוד גלילי, ארכיאולוג ימי וחבר באגודה הפרהיסטורית שלנו, בעודו חוקר את האזור אחר שרידי אוניות. חשיפת הכפר עוררה את הבעיה שהממצאים יכולים להינזק וגם ישנו החשש של שודדי עתיקות… מאז 1984, גלילי צולל באזור כל חורף, בעודו מחכה לסופות שיזיזו את החולות. הוא אז ממהר למשות מהמים עצמים חדשים שהים יכול להזיק להם. החפירות וגילוי העתיקות מבוצעים רק במקומות שישנה סכנה ממשית להרס, אומר גלילי.

 

אתר עתלית ים מספק הצצה נדירה לחיים בתקופה הנאוליתית – תקופת האבן החדשה, התקופה שבה האנשים גילו זה מכבר כיצד להשתמש בצמחים לצרכים ביתיים וכיצד לביית חיות. למעשה התקופה הנאוליתית היוותה נקודת מהפכה עצומה בהיסטוריה האנושית. ממחקר בעצמות אדם, מגלים, שתושבי עתלית ים צדו חיות פרא, אבל גם בד בבד גידלו כבשים, תיישים, חזירים, כלבים ובקר. הם בנוסף גידלו חיטה שעורה, קטניות ופשתן ביתיות. יחד עם זאת הם היו דייגים מומחים – כך למדים מגילוי עצמות של ערמות דגים מוכנות למסחר או לאחסון.

נתגלו עדויות לשימוש בחכות דייג. מסתבר שהגברים גם צללו כדי למצוא אוכל בים – כך מצאו גלילי ופרופ’ ישראל הרשקוביץ מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת”א, כאשר הם גילו ארבע שלדי גברים עם נזק באוזן שנגרם מצלילה במים קרים.

נתגלה שהגברים חיו מעבר לגיל 50, תוחלת חיים יחסית גבוהה לקהילה נאוליתית. כמוכן, הגובה הממוצע של האנשים בהתבסס על אנליזת השלדים היה… כמו של הילדים שלכם: 144 ס”מ עבור נשים ו-164 ס”מ עבור גברים. שלדים רבים הראו בעיות שיניים ומחלות שיניים, ושימוש בשיניים ליצירת רשתות דגים. כמוכן נתגלו בעיות חוליות, שחיקת שרירים ובעיות שהן אופייניות למשיטי סירות. ומכאן הסיקו שהאנשים היו דייגים ועסקו בדייג. בשנה שעברה נתגלו שלדים של אישה וילד שחשפו את המקרים המוקדמים ביותר של שחפת. על ידי אנליזת דנ”א ובדיקת ליפידים גילו שאנשים בעתלית ים לקו בשחפת. המחקר הראה שהתושבים לא קבלו את המחלה מהבקר, כפי שחשבו עד אז.

המאמר: 

Detection and Molecular Characterization of 9000-Year-Old Mycobacterium tuberculosis from a Neolithic Settlement in the Eastern Mediterranean

 

 

הבאר העתיק ביותר

 

ממצא מעניין נוסף הוא, שבאתר מפוזרים קברי אנשים בין הבתים, במקום להיות קבורים בבית קברות נפרד. כמוכן, לכפר היו מספר בארות מים שהיו מרוצפים באבן. גלילי מצא באר ששמשה למים. זוהי הדוגמא המוקדמת ביותר לבאר מים באותה תקופה. כלומר, שבעתלית ים היו בארות מים שספקו לתושבים מים טריים לאנשים, אולי לחיות ואולי אף לגננים. אולם בשלב כלשהו הבארות התייבשו. זאת כפי שגילו ארכיאולוגים שבדקו את תוכן הבאר. גלילי גילה שאחד הבארות שימש כפח אשפה בזמן מאוחר יותר. לדעתו הים שהתקדם זיהם את הבאר. היכן, אם כן, התושבים יכלו עתה למצוא מים מתוקים לשתות? החוקרים שלנו סבורים שבתוך האתר עתלית ים כנראה זרם מקור מים שבא מהר הכרמל.

A diver explore Atlit-Yam. 
 

הבאר

 

המעגל המגליתי של עתלית ים וסטונהנג’

 

הממצא, שנראה כמסקרן ביותר, הוא חצי מעגל מאבן שמורכב משבע “מגליתים” (אבנים גדולות ושטוחות פרה היסטוריות), שכל אחת מהן שוקלת 600 קילוגרם. המעגל פתוח לכיוון צפון מערב. כרגע עומדות שש אבנים מכוסות בחומר שקרוי טרוורטין, שהוא חומר שמעיד על כך שזרמו על האבנים מים מתוקים פעם. 

המעגל הזה של עתלית ים נראה בדיוק כמו המעגל של סטונהנג’ Stonehenge. אולם המעגל של עתלית ים בנוי בקנה מידה קטן יותר מסטונהנג’, אומר גלילי.

סטונהנג’ הוא מעגל פרה היסטורי נאוליתי, שמיושר עם מופעי הירח ובנוי בהתאם לימות השנה – כלומר מתוכנן מבחינה אסטרונומית. האם הוא היה לכן לוח שנה אסטרונומי לשימוש חקלאי בעונות השונות? הויכוח אודות מהו סטונהנג’ מתנהל עד היום. יש הטוענים שהוא מסמל מקום לטקסים אסטרונומיים ואסטרולוגיים: מחשב אסטרונומי לחישוב לוחות נאוליתיים. או אולי בכלל סטונהנג’ שמש כדי להדגים את תנועות הירח. והיו שהרחיקו לכת ואמרו שסטונהנג’ הוא לא פחות מאשר מנחת של עב”מים וחוצנים מחוץ לכדור הארץ. להלן מקבץ התיאוריות. בכל אופן, מחקרים אחרונים שבוצעו על ידי תיארוך פחמן של שרידי אנשים הראו ביוני 2008 שהמונומנט למעשה שימש מקום טקס וקבורה למתים. 

לעומת סטונהנג’, וחרף הדמיון הצורני, שיטות הבניה והדמיון הארכיטקטוני לסטונהנג’, למעגל של עתלית ים היה מעיין של מים מתוקים באמצע וסימני כוסות חרוטים בתוך לוחות האבן המגליתים. לכן המונומנט מעתלית ים כנראה שימש לטקס מים כלשהו.

 

כיצד עתלית ים שקעה?

 

ומה עלה בסוף בגורל הכפר? מכל הממצאים שתוארו למעלה יתכן שהכפר ננטש בפתאומיות מבלי שהאנשים יכלו אפילו לקחת איתם אוכל בסביבות 6500 לפני הספירה בגלל צונאמי. אולם, לא ניתן למצוא נזק אופייני לחפצים ולמבנים שהוא אופייני לצונאמי ולאסון פתאומי. כמוכן, טוען גלילי, שמרבית העצמות מכילות סימני חיתוך שמעידים על כך שהם נאכלו ולא עברו אירוע פתאומי של צונאמי.  

גלילי מניח שפני הים עלו בהדרגה למעלה לאחר עידן הקרח האחרון. הוא מציע תיאוריה זו בהתאם לבאר שנתגלתה בעתלית ים ונהפכה לפח אשפה: נראה היה שהתושבים היו מודעים לעליית פני הים כי הם נטשו את הבאר והבינו שהיא לא שימושית יותר והפכוה לפח אשפה. 

באשר לגובה פני המים. כאשר הבאר נבנתה לפני 9000 שנה היא הייתה חמישה מטרים מעל פני הים. פני הים היו 16 מטרים נמוכים יותר מאשר הם היום בחופים שלנו. לפני 20,000 שנה עידן הקרח הגיע לשיאו ומיד אחר כך הקרח הנמס החל לגרום לפני הים לעלות. בתחילת עידן ההולוקן, לפני בערך 10,000 שנה, פני ים התיכון היו בערך 30 מטרים נמוכים יותר מאשר היום. נדידה טקטונית ושינויי אקלים יבשו את אדמות הביצות בחוף הכרמל, ויצרו כך תנאים מועדפים להתיישבות בחופים. אולם באלפיים השנים הבאות הים המשיך לעלות ועתלית ים בסופו של דבר שקעה… מצב הדרגתי זה יכול היה לאלץ את תושבי הכפר לנטוש את בתיהם, בעוד המים נהפכים למלוחים ובלתי ניתנים לשתיה ובעוד פני הים עולים והכפר החל לטבוע בדיונות החול ואז החל שוקע אט אט עד למקומו העכשווי… 

כנראה שהיו קיימים פעם ערים וכפרים רבים כמו עתלית ים באזורנו שטבעו ושקעו בגלל צונאמי שארע פעם או עליית מפלס המים שארעה לפני זמן רב לפני הספירה…

גמר תחרות היופי של מחשבי העל העולמיים: חמשת המקומות הראשונים

פעמיים בשנה מפעילי המחשבים המהירים ביותר בעולם מחכים לדירוג המחשבים שקרוי Top500. הדירוג מבוסס על הקצב המקסימאלי שבו המחשב יכול לעבד נתונים ועל פקודות נקודה צפה. כלומר השיטה לייצוג הספרתי במחשב.

 

והנה כדי לספק את הבסיס הסטטיסטי החדש הזה של רשימת ה-Top500, בשנת 1993 הוחלט ליצור את רשימת 500 מערכות המחשבים החזקים ביותר בעולם. הרשימה שמובאת באתר של אינטל מחוברת פעמיים בשנה מאז יוני 1993 בסיועם של מומחים למחשבי ביצועי על, מדעני מחשבים, יצרנים, והקהילה בכלל שמייצגת את השאלון שאינטל שלחה אותו לאנשים שונים.

הסטטיסטיקה שמבוצעת על מחשבים בעלי ביצועים גבוהים היא בעלת עניין רב ליצרנים, למשתמשים וגם למשתמשים עתידיים. אלה שואפים לדעת כמה מערכות מותקנות והיכן ממוקמים מחשבי העל השונים בקהילת המחשוב בעלת הביצועים הגבוהים ובנוסף, אילו יישומים משמש המחשב הנדון. סטטיסטיקה כזו יכולה להקל על ביסוס שיתופי פעולה, החלפת נתונים ותוכנות, ולספק הבנה טובה יותר של שוק המחשבים בעל הביצועים הגבוהים.

רשימות סטטיסטיות של מחשבי על הן לא חדשות. כל שנה מאז 1986 הנס מאוור פרסם ספירת מערכות של יצרני מחשבי הוקטור העיקריים, בהתבסס בעיקר על סמינר מאנהיים למחשבי העל.

Exhibition Hall 02

סטטיסטיקה שמבוססת רק על שם היצרן היא כבר לא יעילה ודרושה סטטיסטיקה חדשה שמשקפת את הגיוון של מחשבי העל, את השונות בביצועים ביניהם – בין מחשבי low-end למחשבי high-end. הסטטיסטיקה צריכה לשקף את הזמינות הגוברת של מערכות ריבוי מעבדים מאסיבי ((MPP והריבוי החזק בכוח חישובי במודלים high-end של מערכת workstation SMP.  

להלן מובאים חמשת מחשבי העל שהגיעו לגמר תחרות מלכות היופי של מחשבי בעל העולמיים…

 

מקום חמישי: מחשב ה- Tianhe-1

563 טרהפלופס.

 

מלכה חדשה שנכנסה לרשימת ה-Top500. המחשב הסיני המהיר ביותר. הישר מסין הרחוקה. רואים שסין לקחה את שוק המחשבים מהר מאוד… המחשב מוכיח שהוא מסוגל ליותר מ-500 טריליון פעולות בשנייה. בזמן שאתם חושבים כרגע על מלה אחת, אופס… המחשב הזה כבר ביצע 1000 טריליון פעולות. או אם נביט על זה בצורה אחרת… מחשבון פשוט הוא בעל כוח של 10 פלופס.

פלופס נשמע כמעט כמו טיפת מים. אולם פלופס מייצג משפט נורא ארוך… פלופס הוא (FLOPSFloating Point Operations Per Second). כלומר, פקודות נקודה צפה לשנייה, וכך מודדים את העוצמה של מחשבי על: כמות הפעולות בנקודה צפה שאותו מבצע המחשב בשנייה.

מחשב ה”טיאנ’ה”, שפירושו בסינית “נהר בשמיים”, זורם לו בקצב שמימיי וממוקם במרכז הלאומי למחשבי על בטיאנג’ין אשר בסין. בפעם הבאה שתבקרו בחומה הסינית אל תשכחו לבקר גם בנהר בשמי סין, שהוא מהיר ביותר מפי ארבע מאשר המחשב הקודם הכי מהיר בסין. המחשב משלב 6144 מעבדי אינטל עם 5120 יחידות מעבדי גרפיקה שמיוצרות על ידי AMD, שבדרך כלל מוצאים בכרטיסי גרפיקה במחשבים. איפה קונים כזה מחשב?… J

 

מקום רביעי: מחשב ה- Jugene

825 טרהפלופים.

 

פעם היוגן היה המחשב המהיר ביותר בעולם, והנה הוא ירד מכס המלכות. למעבדים הבודדים בתכנון זה יש מהירות מקסימאלית של “רק” 850 מגהרץ, והיא אף איטית יותר מהמחשב הביתי הממוצע.

הוא מבוסס על תכנון ה-Blue Gene/P של חברת יב”ם, שעושה שימוש בצ’יפים רבים בעלי עוצמה נמוכה.

יש לו 292,000 צ’יפים שעובדים יחד ולכן הוא המכונה המהירה ביותר באירופה. התמונה צולמה בעת שדרוג שיגרום למחשב לחצות את גבול הפטהפלופ (אלף טריליון פקודות נקודה צפה לשניה או חישובים לשנייה). המחשב מצוי במרכז מחשבי העל ב- Jülich בגרמניה.

 

 

מקום שלישי: מחשב ה- Kraken

831 טרהפלופים.

 

גם יפה וגם אופה… מחשב שממוקם במכון הלאומי למדעי החישוביות באוניברסיטת טנסי, מיסודה של הפדרציה הלאומית של ארה”ב למדעי המעבדים במעבדה הלאומית שבאוק רידג’, טנסי. לקראקן יש 100,000 מעבדי אופטרון של AMD בעלי ליבה כפולה, שבדרך כלל משתמשים בהם בשרתים ובתחנות עבודה high-end. הקראקן הוא המחשב המהיר ביותר בעולם שהוא ברשות מוסד אקדמי ומופעל על ידו – אוניברסיטת טנסי. באוקטובר האוניברסיטה קבלה עוד עשרה מיליון דולר כדי לבנות מחשב חדש ששמו נאוטילוס, כדי שיוכל לבצע אנליזה לפלט של קראקן.

 

מקום שני: מחשב ה- Roadrunner

1024 טרהפלופים, או 1.042 פטהפלופים.

 

ביפ…ביפ…

 

או ביט…ביט…

 

עד לחודש הזה, אומר לנו ה-ניו סייאנטיס, המכונה הזו הייתה המהירה ביותר בעולם, והיא הייתה המלכה הבלתי מעורערת מאז יוני 2008. אז מה קרה שהיא ירדה מכס המלכות? באה מכונה מהירה יותר… הרודראנר היה המחשב הראשון שאי פעם שבר את מחסום הפטהפלופ – 1,000,000,000,000,000 לשנייה. אפילו לאלברט אינשטיין לא היו 1,000,000,000,000,000 מחשבות לשעה…. וגם לא לרובוט של אייזיק אסימוב. אבל לרודראנר (ביפ, ביפ…)… שמצוי במעבדה של לוס אלאמוס, ששם החל פרויקט מנהטן, בניו מכסיקו, יש כוח חישובי מפלצתי. המחשב הוא בעל עיצוב רגיל למדי שמשלב מעבדי ליבה כפולה שמיוצרים על ידי חברת AMD, מהסוג שמוצאים במכונות רבות, יחד עם הצ’יפים שנמצאים בליבו של… לא תאמינו… קונסולת הסוני פליי סטיישן 3!

מעבד הסוני פליי סטיישן נכנס למחשבי העל, ובמחשב הרודראנר יש תשעה מעבדים כאלה בעלי ליבה כפולה

 

והזוכה במעל 1.5 פטהפלופים הוא…היא…הוא…היא…הוא…היא:

 

מלכת היופי לשנת 2009: מקום ראשון: מחשב ה- Jaguar

1.8 פטהפלופים.

 

 

הנמרה היפיפייה מבצעת יותר ממיליון מיליארד פעולות לשניה.

כמעט 70 אחוז יותר מהירה מהרודראנר.

היגואר של מחלקת האנרגיה של ארה”ב הוא המכונה המהירה ביותר בעולם והוא מצוי במעבדה הלאומית באוק ריג’ בטנסי ליד חברו קראקן. ושם מסתבר ישנו הכוח החישובי הגדול ביותר בעולם כולו.

היגואר שנחשף לעולם בשנה שעברה, מכיל 181,000 ליבות והחל לעבוד השנה. זה בלתי רגיל עבור מכונה שממומנת על ידי הממשל בארה”ב, שהרי זהו מחשב אזרחי. מחלקת האנרגיה של ארה”ב בנתה את המחשב שלה הרודראנר כדי למדל פיצוצים גרעיניים, ועתה מחשב היגואר עובר אותו. העבודה של היגואר מתמקדת במודלים של שינויי אקלים ויצירת אנרגיה ומדע בסיסי אחר.

הפרויקטים.  לדוגמא פרויקט מתוכנן שקשור בסביבה, או מודלים של סופרנובה.

מחקר סימולציה במחשב העל יגואר: קווי זרימה במהלך אירוע של סופרנובה מסוג II –קריסת ליבה.

 

 

מחקר נוסף: קבלת תיאור מיקרוסקופי מפורט של מבנה המים. החוקרים שואפים לקבל בטכניקת חישובי מונטה קרלו קוונטיים של האנרגטיות והתרמודינמיקה את המבנה של מים בקרח. טכניקה זו היא אלגוריתמי מחשב שמבצעים סימולציה למערכות קוונטיות במטרה לתאר במדויק את המבנה האלקטרוני וכך לחשב את הכוחות של המבנים היציבים. הם מבצעים סימולציות למים נוזליים כדי לספק תיאור מדויק יותר למבנה שלהם ולדינמיקה של המולקולות במים.

 

מחשב היגואר מטנסי:

 

 
סימולציה שהורצה על יגואר שמראה את שטף שחרור הפחמן הדו חמצני ובליעתו על ידי האדמה והצמחייה עם זריחת החמה על פני מזרח אירופה. בליעה ושחרור חזקים נראים בירוק-לבן והם חזקים ביותר באזורים הטרופיים. אזורי צבעי האדום-לבן מצביעים על שחרור CO2 לאטמוספרה, והם הכי חזקים מעל אפריקה המרכזית, שם השמש עדיין לא זורחת: