יום הולדת 150 שמח מוצא המינים

יום הולדת 150 שמח מוצא המינים

אתמול לפני 150 שנה, ב-24.11.1859 יצאה המהדורה הראשונה של הספר של צ’רלס דרווין מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים, ספר שזכה ליחס מטעם הכנסייה כמעט כמו ספרו המהפכני והידוע של קופרניקוס. מהספר של דרווין הודפסו 1250 עותקים, שכולם נמכרו ביום אחד. המהדורה השישית של הספר יצאה בשנת 1872. לרגל החגיגות המגזין ניו סייאנטיסט ראיין את דרווין באומרו, “המוות הוא לא מחסום ל-ניו סייאנטיסט. 150 שנים אחרי הפרסום של על מוצא המינים, אנו קבלנו ראיון עם המחבר”. וכיצד זה יתכן? המגזין משתמש בציטוטים אמיתיים של המחבר שנאמרו לעמיתיו על מוצא המינים ולקוחים מההתכתבויות של דרווין .למשל ממכתב שדרווין כתב להוקר ב-11 לינואר 1844,ה ניו סייאנטיסט, שמראיין אותו פוסט מורטם, הסיק שכתיבת על מוצא המינים הייתה כמו וידוי על רצח. דרווין כתב להוקר את המשפט הבא: ” לבסוף ניצוצות של אור הגיעו, ואני כמעט השתכנעתי (בניגוד גמור למדי מהדיעה שהתחלתי בה) שהמינים הם לא (זה כמו וידוי על רצח) בלתי משתנים”.

עלילות המהדורה הראשונה של מוצא המינים בחדר שירותים עתיק באוקספורד

והנה מאה וחמישים שנה אחרי, ב-22 לנובמבר 2009 בית מכירות בלונדון מודיע: אני מוכר עותק נדיר של המהדורה הראשונה של מוצא המינים, שאותו גילו עכשיו לגמרי במקרה בחדר שירותי האורחים של משפחה אחת באוקספורדשייר אשר בדרום אנגליה. תארו לכם… אורח נכנס לשירותים בריטיים עתיקים בבית משפחה באוקספורד העתיקה, מחפש מה לקרוא ו… הופ נתקל בעותק מהמהדורה הראשונה של מוצא המינים. איזו מקריות: אאוריקה, לפתע, הוא אומר לעצמו, הבנתי שמוצאי מהקוף בדיוק כאשר…

מסתבר שבמציאות, הספר התגלה כזה של דרווין כך: החתן בבית נכנס לשירותי האורחים, נטל הספר מהמדף ולפתע נזכר: הייתי בתערוכה של דרווין וראיתי תמונה של גב הספר הזה בדיוק בתערוכה. הוא הבין, שהספר הנדון, רכושה של החותנת (בעלת הבית שימוש הביתי), הוא משהו מיוחד ותואם בדיוק לתמונה בתערוכה של דרווין. איזה מזל, הוא לבטח חשב לעצמו, התחתנתי עם כלה בעלת נדוניה אבולוציונית רצינית….

סליחה, אכן בדיחה בריטית טיפוסית. בית המכירות הנדון של קריסטיס אמר ביום ראשון, שהספר, אחד מ-1250 העותקים של המהדורה הראשונה, היה מונח על המדף של חדר השירותים הנדון בבית המשפחה באוקספורדשייר. ממתי?… האם משנת 1859?… לא. מסתבר שהספר נקנה בעבור כמה שילינג במערב אנגליה לפני ארבעים שנה. מאז ועד היום נשמר בבית השימוש.

את הספר מכרו אתמול במכירה פומבית לציון 150 שנה לצאת המהדורה הראשונה של ספרו של דרווין. בית המכירות של קריסטיס העריך שהספר ימכר ב-99,000 דולר. דבר זה מוכיח שכדאי להחזיק ספרים מעופשים על אצטבעות בחדרי השירותים….

DARWIN, Charles (1809-1882). On the Origin of Species by Means of Natural Selection. London: W. Clowes and Sons for John Murray, 1859.

הספר הנדיר שנמצא (תודה לאסתי על הקישור למטה).

באפריל השנה נמכר עותק של על מוצא המינים, אחד מ-1250 הראשונים:

sold for £35,000

Darwin first edition

ההתרגשות הייתה בשיאה, ונכתב: “נדיר מאוד שנתקלים בספר כזה. וכאשר נתקלים זה נחשב כה חשוב, שלרוב הוא נדרש על ידי מוסדות ספריות מכל העולם”.   

ביוני השנה נמכר עותק אחד  נוסף מ-1250 הספרים שיצאו במהדורה הראשונה. העותק נמצא בבית משפחה במקרה (שאין לה כל קשר לדרווין) באיברנס ליד אדינבורו:

Origin of Species

אבל למצוא ספר בחדר השירותים של משפחה בדיוק ביום הולדתו ה-150… זוהי דרמה בריטית משובחת.

דרווין הניוטון של הביולוגיה

ספרו של דרווין, מוצא המינים, מבחינת חשיבותו, כמוהו כפרינקיפיה של אייזיק ניוטון. אולם מבחינת ההתנגדות לו, ניתן לומר שהפרינקיפיה היוותה שיאה של מהפיכה מדעית – אם ננקוט במינוח של תומס קוהן –  ואילו ספרו של דרווין השאיר מהפיכה מדעית לא גמורה. הכנסייה ותומכי תיאוריות הבריאה מתקשים להתפייס בלב שלם עם דרווין ועדיין ישנה התנגדות ניכרת לעצם הרעיונות שבמוצא המינים והוא קונטרוברסאלי היום יותר מאשר כאשר הוא פורסם; מעלה ויכוחים גם ביום ההולדת ה-200 לדרווין שחל השנה. מזל טוב.

אולם השנה, לרגל יום הולדתו ה-200 של דרווין, הכנסייה של אנגליה החליטה להתנצל בפניו על חוסר ההבנה של תורת האבולוציה ועל ביצוע טעויות בתגובתה. הכנסייה של אנגליה יצאה בסדרת מאמרים על דרווין לרגל ההתפייסות ההיסטורית. אולם עדיין הויכוחים בין תומכי האבולוציה לתומכי תיאורית הבריאה ניטשים במלוא המרץ.

מבחינת ההשפעה של הספר מוצא המינים על חסידי האבולוציה ועל מתנגדיה, הרי אין ספק שהספר הוא אחד החשובים ביותר שהופיע במאה התשע-עשרה. לא היה ספר כמוהו שעורר תגובות כה רבות, אם חיוביות ואם שליליות, אם על ידי אנשי מדע בתחום הביולוגיה, הפסיכואנליזה, האתיקה המטפיזיקה, הפוליטיקה וההגות, ואם על ידי סופרים ואמנים או על ידי הדיוטות ובתודעה העממית הפולקלורית.

האם ומדוע יש סיבה להתנגדות הרבה לאבולוציה? יודעים אתם שהמדע לא מתקדם בצורה של קפיצות. אוהבים להשאיל את הביטוי “קפיצות קוונטיות”, כמו איזה פוטון שיורד בצורה דיסקרטית מרמה לרמה ונעלם כמו חתול הצ’שייר מאליס בארץ הפלאות בין הרמות. בפיזיקה הקוונטית בה כל עוד לא מבצעים מדידה לא יודעים בכלל היכן החלקיק… מושג זה אולי מתאים, אבל לתיאור המדע הוא לא מתאים. אין קפיצות בגילויים מדעיים, ולכן מהפכות מדעיות לא מתרחשות כאשר יום אחד קם בבוקר מדען בשם אלברט אינשטיין ואומר ויהי יחסות או צ’רלס דרווין – ויהי אבולוציה. אפשר לומר שתיאוריות מדעיות עצמן מתגלות בתהליך אבולוציוני ולא בתהליך של בריאה פתאומית…

הבה נסקור מעט את התיאוריות שקדמו לאבולוציה ונראה כיצד הן מובילות בתהליך אבולוציוני לתורה של דרווין. צ’רלס דרווין חיטט באבק הספריות וביצע עבודה קשה וערך רשימה של 34 מחברים שחשבו לפניו על האפשרות של השתנות המינים, ובהם אף אלה שהגו את רעיון הברירה הטבעית.

האדם והקוף

אולי אחד הערעורים המודרניים המדעיים הראשונים לתיאוריות הבריאה ולרעיון שכל המינים הם יציבים בתכונותיהם ובמבניהם באו די מוקדם. הביולוג הצרפתי ביפון, בן מאה ה-18, הגיע בשנת 1761 לידי מסקנה שהמינים לא היו קבועים ועומדים, אלא הם השתנו במשך הזמנים. הוא שיער שמוצא אחד היה לאדם ולקוף, לסוס ולחמור ולשאר בעלי החיים. במלים אחרות, ביפון אמר שהאדם מוצאו ממשפחת הקופים. הוא תלה את השינויים, הקובעים דרגות חילופים בין מין לקודמיו, בשינויי סביבה שפעלו על הגוף החי. הוא הסתייע גם בעובדה, שמאובני החיות והצמחים התקועים בשכבות עמוקות, הם שונים מהחיות והצמחים של ימינו ויותר מאלה התקועים בשכבות העליונות.

לפיכך, ביפון הגיע לכדי מסקנה שכדור הארץ הוא עתיק הרבה יותר ממה ששערו לפניו – בניגוד להשערה של תיאורית הבריאה. לדעתו, תקופה של 6000 שנה לא יכלה להספיק להתפתחות החיים באופן שתואר על פני כדור הארץ. ביפון גם הניח שהבדלים בפוריות, חוסר התאמה לסביבה ופגעי הזמן והמקום הם היו הגורמים להתפתחות החיים, כך שבתורתו ניתן למצוא את הניצנים הראשונים לתורת הברירה הטבעית. ביפון בכל זאת חי בתקופה שבה להביע דעה כמו זו שהביע היה בזה משהו נועז, וגם החשש מפני הכנסייה ששידלה אותו להתכחש לדעותיו – כל אלה גרמו לו לחזור בו מהשקפתו הנועזות. ולכן הוא אמר שהמינים למעשה נבראו כפי שהם נראים בהווה, כלומר, זוהי ההשקפה של תורת הבריאה.

התפתחות המינים

בדומה לביפון, ג’אן בפטיסט למרק גם כן חשב על רעיון התפתחות המינים והקדיש את כל חייו לביולוגיה. הוא קבל משרת בוטנאי במוזיאון הלאומי בפריס, ואחרי המהפכה הצרפתית הוא נתמנה לפרופסור לזואולוגיה של חסרי-חוליות. תוך כדי מחקריו הסיסטמאתיים למרק הגיע לידי מסקנה שמיני בעלי חיים והצומח אינם יציבים, אלא הם משתנים והופכים למינים חדשים, שהם צאצאיהם. במשך הזמן מופיעים מינים חדשים, שהסתעפו מן הראשונים שקדמו להם. למרק מגדיר מין באופן הבא: “כל ציבור יחידים, שמוצאם מאחרים הדומים להם”. בעלי חיים מגיבים לשינויי סביבה באנטומיה שלהם, ושינויים אנטומיים אלה הם תגובותיהם המתאימות המבניות של בעלי החיים מתוך הצורך והשאיפה שלהם לשכלול. התגובה לסביבה היא סיבת ההשתנות האיטית, המסתיימת ביצירת המינים החדשים. לגבי גופים חיים, כל מה שנרכש עובר בירושה מדור לדור. למשל שימוש מרובה באיבר גורם לפיתוח יתר של איבר זה, ותכונה נרכשת זו עוברת בירושה. מאידך, אי-שימוש באיבר במשך דורות מביא עליו ניוון ואף כליה. תכונות חדשות, שנרכשו מחמת הצורך בתגובה לסביבה, לפי למרק, עוברות בירושה ומצטרפות לסך הכל של התכונות, הקובעות את אופיו של היחיד ושל המינים החדשים שהופיעו במשך הזמן. כל יצור חי מתאמץ להגיב לסביבה לפי הצורך. ובאשר לצמחים שהם נטולי רצון, ושעל כן אין בהם הכישרון למאמץ מכוון לפי הצורך, הרי הסביבה לבדה מספקת את השינויים האנטומיים ואת יצירת המינים החדשים במשך הזמן. למרק הרחיב את רעיון ההתפתחות הזה למציאות כולה, על כל החיים והדומם כאחד. הוא פרסם את הרעיון שלו בשנת 1802 בספרו פילוסופיה זאולוגית, שראה אור בשנת 1809.

אולם הרעיון של התפתחות המינים לא מצא אוזן קשבת בין אנשי המדע בני זמנם ואולי זה אות לבאות. בגלל שרעיון הבריאה היה כל כך ממוסד ומקודש לדת, והוא הכה שורשים כה עמוקים במחשבה האנושית ואנשי מדע בעלי סמכות באקדמיה הצרפתית ובכלל באקדמיה החזיקו בו, רעיון השתנות המינים זכה ללעג והוא ירד מן הפרק מהר מאוד בחוגים המדעיים והפילוסופיים של צרפת.

הסבא דרווין

ניתן לומר שצ’רלס דרווין קבל את האהבה לביולוגיה וגם אולי בעקיפין ביותר ירש חלק מדעותיו המהפכניות מסבו. אראסמוס דרווין, סבו של דרווין היה רופא ידוע בזמנו, הוגה דעות מקורי ובעל דמיון מדעי, שרעיונותיו הרחיקו לכת אל מעבר למחשבה בת זמנו. ספרו, זואונומיה או חוקי הטבע האורגני, יצא בין השנים 1794 ל-1796 בשני כרכים, ובשנת 1802 הוא הוציא מסה בחרוזים בשם היכל הטבע. דרווין הסב דחה את רעיון הבריאה ושיער, שחיים אורגניים הופיעו לראשונה “תחת גלי-ים ללא חופים וטופחו במערותיו העשויות בדולח. תחילתם גופים קטנים בלתי-נראים בזכוכית מגדלת, שנעו ברפש בתחתית הים או בקעו להם דרך במים; ואלה רכשו להם במהלך הדורות כוחות חדשים והצמיחו אברים, שהיו הולכים וגדלים; ומהם יצאו קבוצות הצומח וממלכות הנושמים בעלי סנפירים, רגליים וכנפיים”. החיים התחילו, התרבו והתפתחו לראשונה במי הים.

כמו ביפון לפניו, שיער אראסמוס דרווין, שהאדם מוצאו ממשפחת הקופים. הוא זכה ליתרון גדול מכל בעלי החיים על ידי שינוי מוצלח ואקראי בשרירי האגודל, מה שאפשר לו לקרב את קצה האגודל עד לקצה האצבע הקטנה. לאחר שרכש תכונה זו הלך והתקדם עוד. הדמיון בין איבר החי מעיד על מוצאם ממקור אחד. במשך הזמן נרכשו תכונות חדשות וחלו שינויים אנטומיים חדשים בהתאם לסביבה ובהתאם לצרכים שלהם, רגליהם ותזונתם וגם מחמת מאמציהם. ישנה תבנית משותפת במבנה של כל בעלי החיים, והדמיון במבנה שבין מיני החיים בעלי הדם החם מוכיח, שכולם נוצרו מאיזה שהוא סיב חי זה. “בורא הכל הגדול גיוון את מעשי ידיו עד בלי סוף, אבל יחד עם זאת הוא הטביע דמיון מסוים בפני הטבע, מה שמוכיח לנו שכל בעלי החיים הם ממשפחה אחת בעלי אב אחד”, כתב דרווין הסב. הוא הניח שתכונות חדשות עוברות בירושה מדור לדור.

הנכד דרווין

צ’רלס דרווין נולד ב-12.2.1809 לפני קצת יותר מ-200 שנה בעיר שרוסברי אשר באנגליה. כאשר היה בן 8 מתה עליו אמו וכך נשלח לפנימייה של בית הספר התיכון. הוא לא הצטיין בלימודיו ונחשב לתלמיד פחות מבינוני. דרווין היה עסוק בחיפושים אחר פרפרים וחיפושיות במקום לשקוד על לימודי הלשונות הרומית והיוונית. וזה הרי מזכיר את אלברט אינשטיין התלמיד בבית הספר, במקום לשקוד על לימודי שפות לטיניות בהן לא הצטיין, אינשטיין למד לבד מדעים וספר גיאומטריה קטן יקר לליבו שאותו קבל במתנה. ולא פעם אכן אומרים שדרווין הוא האינשטיין של הביולוגיה. אם כן כאשר הגיע דרווין לגיל שש-עשרה הוציאו אביו מבית הספר ושלח אותו לאדינברו ללמוד רפואה. באותם ימים הרפואה נחשב למקצוע מקובל ויישומי. גם גלילאו גליליי התחיל את לימודיו כסטודנט לרפואה ונטיות ליבו היו לעבר המתמטיקה והפיזיקה. דרווין כמו גלילאו קודמו ואינשטיין הבא אחריו (שהשתעמם בשעורים המיושנים של האקדמיה בפיזיקה), השתעמם בשעורי הרפואה, והוא לכן בילה את זמנו באיסוף חומר ביולוגי ובהסתכלות בטבע בחברתם של חוקרי טבע צעירים. אינשטיין כמה עשרות שנים אחריו מרוב שעמום בילה את זמנו בלימוד עצמי של ספרי פיזיקאים וקריאת כתבים פילוסופיים. דרווין נפגש עם ד”ר גרנט, זואולוג צעיר שהאמין בתורת ההתפתחות של למארק. היה ברור כבר שדרווין לא יעסוק ברפואה. זאת בייחוד לאחר שאביו התעשר והוא יכל להבטיח את עתיד בניו. דרווין האב החליט בכל זאת שבנו צריך ללמוד מקצוע, ומכיוון שהבן – כמו שראיתם – סירב ללמוד רפואה או משפטים, שהיו המקצועות הנהוגים באותה תקופה, הוא שלח את בנו לקיימבריג’ על מנת שיכין עצמו להיות כוהן בכנסייה האנגליקנית. דבר שדרווין קיבל בלי התנגדות, כיוון שבימים ההם עדין הוא היה מאמין ונוצרי אדוק. לתשומת לב הכנסייה שהתנגדה קשות לתורת האבולוציה שלו אחר כך…

דרווין למד בקיימבריג’ משנת 1831, וחרף זאת עיקר ההתעניינות שלו הייתה בביולוגיה. אבל מה עושים, שבניגוד לרפואה או משפטים, ביולוגיה לא הייתה מן המקצועות המכובדים ביותר בעולם האקדמיה באותה תקופה? כאשר הוא היה בקיימבריג’, דרווין התקרב אל פרופסור הנסלאו, כוהן-דת שהיה פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה. הנסלאו משך את דרווין להתעניין גם בגיאולוגיה והציג אותו בפני פרופ’ סדג’וויק, פרופסור לגיאולוגיה, וזה קירב את דרווין למחקר מעשי בשטח. בשנת 1831 סיים דרווין את לימודיו בקיימבריג’ ושב לביתו.

האוניה ביגל

בהמלצתו של פרופסור הנסלאו דרווין נתמנה חוקר-טבע באוניה “ביגל”, שיצאה בשליחות הצי הבריטי למסע סיור סביב העולם. האוניה יצאה ב-27.12.1831 וחזרה לאנגליה ב-2.10.1836. במשך המסע הזה דרווין ירד מהאונייה וערך סיורים בחופה הדרומי של אמריקה, בפנים הארץ ובאיים, כדי לאסוף חומר גיאולוגי, בוטני זואולוגי ופליאונטולוגי. ותוך כדי כך הוא חקר את החי והצומח ורכש ידע אקולוגי על בעלי החיים והצמחים. דרווין חקר את הדמיון בין החיות השונות ואת המאובנים של החיות הקדומות, שאותם הוא מצא בדרום אמריקה. הוא בחן את ההבדלים השונים בין החיות באזורים שונים, תוך תלות באקלים שונה ושווה. הרושם הגדול ביותר על דרווין היו החיות והצמחים שבאיי גלפאגוס. איים אלה הם חבל איים המרוחק 800 עד 1000 קילומטר מערבה מחופי אמריקה הדרומית.

התגליות שאותן ביצע דרווין במהלך חמשת השנים של הסיורים והנסיעות באונית “ביגל” – תוך שהוא פטור מדאגות פרנסה – גרמו לדרווין להחליט שיקדיש את חייו לחקר בעיית מוצא המינים. הוא התחיל לערוך רשימות מפורטות, נוסף על החומר הרב שאותו הוא אסף, והוא סקר את הספרות שרק יכל להשיג בתחום. דרווין התחיל להכין את יומן המסע של “ביגל” לדפוס. וכאשר הוא הפך בחומר הרב שאסף והסתכל בו, הוא הגיע לכלל דעה, שהרבה עובדות רומזות על מוצא משותף לבעלי החיים. ביולי 1837 הוא התחיל להכין רשימות של בעיית מוצא המינים. באוקטובר 1838, כחמישה עשר חודשים אחרי שהתחיל בחקירה שיטתית, הוא קרא את ספרו של מאלתוס על האוכלוסיה. עכשיו הוא היה מוכן להעריך את מלחמת הקיום הנפוצה בכל מקום על סך התצפיות, שנמשכו זמן רב, בהרגליהם של בעל חיים והצמחים. מיד עלה בדעתו שבתנאים אלה יהיו שינויים מועילים נוחים להתקיים ולא מועילים נוחים לחלוף, ודבר זה עשוי להביא ליד התהוות מין חדש. כך נולד רעיון הברירה הטבעית.

מעלה על הכתב את עבודתו ומחקריו

בשנת 1839 דרווין התחתן ולאחר מכן גר כשלוש שנים בלונדון. בספטמבר 1842 הוא עבר לגור באחוזה שקנה בכפר דאון, שם הוא בילה את שארית חייו עד ליום מותו ב-19 לאפריל 1882. רוב ימיו היה דרווין חולה וב-1841 הוא נאלץ לוותר על עבודת מחקר בגיאולוגיה מפאת חולשה גופנית. אשתו טיפלה בו במסירות ובאהבה. מחלתו הרחיקה אותו מחיי ציבור, וכך בילה את רוב ימיו בחוג משפחתו ובאחוזתו, והיה עסוק בחקירה ביולוגית, בניסויים לפי מידת כוחותיו, ובעיון בלתי פוסק בבעיות היסוד של הביולוגיה. כל חייו לאחר שובו מהמסע באוניית ה”ביגל” הוקדשו לעבודה ולמחשבה בלתי פוסקים. בגלל מחלתו דרווין לא השתתף בפרהסיה בפולמוס הסוער שעורר ספרו, אלא הסתפק בתשובה שבכתב במהדורות האחרונות של ספרו.

מחברת גלפגוס הגנובה – אנא השיבו הגניבה לרגל 150 השנה

הבריטים מנסים לחפש אחר אחת ממחברות גלפגוס החסרות של דרווין – המחברת ספקה עדות מכרעת לתורת האבולוציה שלו. המחברת שסייעה לדרווין לכתוב את מוצא המינים ככל הנראה נגנבה מביתו לשעבר בקנט בשנות השבעים או השמונים של המאה העשרים. במחברת זו דרווין תאר מפגש עם צב ענק ובנוסף, הוא ביצע רשימות אודות ציפורים מקומיות. המחברת היא אחת מ-15 מחברות שהן רשמים מהמסע בן חמש השנים שלו באונית הביגל בשנות השלושים של המאה התשע עשרה. ב-1969 המחברות כולן הועלו על מיקרופילם (והן הועלו עתה לרשת לרגל 150 שנה למוצא המינים). אולם, בשנות השמונים מחברת הגלפגוס נעלמה. מאמינים שהיא נגנבה מהחדר של דרווין בביתו לשעבר, בית דאון, שעתה הוא בבעלות המורשת הבריטית.

המחברת החסרה היא מרובעת קטנה, עטופה בעור אדום ומהודקת בנחושת ודרווין סימן אותה בכתב ידו: “גלפגוס. טהיטי. לימה”. היא מכילה רישומים מ-1835 כאשר דרווין היה בצ’ילה, בפרו, בגלפגוס ובטהיטי. דרווין, אז רק בן 26, כתב: “נתקלתי בצב יבשה עצום, ששם מעט לב אלי”. דרווין הבחין בשונות בשריון הצב וכך הוא ידע לאיזה אי גלפגוס הצב השתייך…

Some of Darwin's remaining notebooks on his writing desk

בן נינו של דרווין, הסופר רנדל קיינס, אמר לחדשות הבי בי סי הבריטיים: “משפחתנו תמיד חשה שהחומר הטוב ביותר של דרווין אמור להיות בבית דאון, כך שהציבור יוכל לראותו בביתו. מחברת הגלפגוס היא בעלת ערך בלתי רגיל להיסטוריה של המדע. לו דרווין לא היה מעלה את השאלות במחברת זו, הוא אף פעם לא היה כותב את על מוצא המינים“. והנה אכן מדף הספרים של בית דאון מכיל רווח עצוב בשל גניבה זו ומחכים שהיא תתמלא…  ראו כאן וגם כאן.

בדרך ל-על מוצא המינים

בשנת 1842 העלה דרווין על הנייר סיכום קצר של משנתו על מוצא המינים, ובשנת 1844 הרחיבו עד כדי 230 דפי כתב, אבל לא פרסם את שני החיבורים האלה בדפוס. אולם בצוואה שכתב בימים ההם, ביקש להוציאם לאור אם ימות – הם יצאו לאור בשנת 1909 על ידי בנו, סיר פרסיס דרווין, ובשנת 1958 על ידי הוצאת קיימבריג’. שני החיבורים האלה מכילים למעשה את עיקרי הנימוקים, שדרווין הביא אחר כך בפרוטרוט בספרו מוצא המינים של שנת 1859. דרווין המשיך לאסוף חומר ומזמן לזמן הודיע את מסקנותיו לשני ידידיו, שהם הבוטניקאי הגדול הוקר וסיר צ’ארלס לייאל, אבי הגיאולוגיה המודרנית. הוקר קרא את כתב-היד של הספר, שנכתב בשנת 1844. דרווין היה מחליף מכתבים עם שני חבריו אלה, שתחילה לא קבלו את דעותיו, וזאת למרות שהם עודדו אותו בעבודתו.

'On the Origin of Species' by Charles Darwin

במכתב שכתב דרווין להוקר ב-11.1.1844 הוא כותב: “הייתי עסוק מאז שובי בעבודה נועזת מאוד ואינני מכיר איש שלא יגיד שזו היא עבודה מטופשת מאוד. התרשמתי מאוד מנפיצותם של בעלי החיים באיי גלפגוס… ומטיבם של מאובני יונקים שבדרומה של אמריקה…, עד שהחלטתי לאסוף ללא הבחנה כל עבודה מכל מין, העשויה לעסוק באופן כלשהו בבעיה מהו המין. קראתי ספרים בלי סוף על חקלאות ולא הפסקתי מלאסוף עובדות כל הזמן. ובסוף נראה האור, ואני כמעט משוכנע (בניגוד גמור לדעה שבה האמנתי עד עכשיו), שמינים אינם בלתי-משתנים (וזה דומה להודיה ברצח). ישמרני אלוהים משטויותיו של למרק על ‘נטייה להתקדמות’ ועל ‘הסתגלות מכוח רצון שבבעלי חיים, הפועל לאטו’. אבל המסקנות, שאליהן הגעתי, אינן שונות הרבה משלו, אף-על-פי שהמנגנונים שונים זה מזה מעיקרם”.

דרווין ו-וואלס

דרווין המשיך במחקריו ובשנת 1856 יעץ לו לייאל לפרסם את השקפותיו בספר כולל, ודרווין החליט להכין את פרסום דעותיו בשלושה כרכים. הוא כבר כתב מכתב לפרופסור אזה גריי שבבוסטון ב-5.9.1857 בו הוא מודיע על השקפותיו. אבל בינתיים ב-18.6.1858 דרווין קבל מכתב לא צפוי מאלפרד ראסל וואלס מטרנייט שבמזרח הרחוק שאליו מצורף מאמר על “הנטייה של זנים להתרחק בלא סייג מהתכונות של אב-טיפוס”. במאמר הזה וואלס נתן תיאור מלא של תפקיד מלחמת הקיום והברירה הטבעית בהתפתחות מינים חדשים. המאמר למעשה היווה תמצית קצרה ומספקת של תורת דרווין. כמו דרווין, וואלס הגיע למסקנותיו לאחר קריאה בספרו של מאלתוס על האוכלוסיה. דרווין כבר רצה לוותר על זכות ראשונים אבל הוא פנה בעניין זה לשני ידידיו לייאל והוקר. כיוון שלייאל והוקר ידעו על כתב היד של דרווין משנת 1844 (הוקר קרא את כתב היד), הם לא יכלו להסכים לוויתור שכזה, ואחרי משא ומתן הוחלט לפרסם בבת אחת בצורת הרצאות בחברה הלינאית שבלונדון פרק מכתב היד של דרווין יחד עם העתק המכתב, שאותו כתב דרווין בשנת 1857 לאזה גריי, וגם את המאמר של וואלס על הנטייה של זנים. וכך היה.

דרווין הזדרז עתה וכתב את ספרו המפורסם, ה”אופוס מגנום” של חייו. השם המלא של הספר היה “על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים”. בסך הכל זכה הספר לשש מהדורות. ישנם שינויים קלים בין מהדורה למהדורה, והמהדורה השישית מכילה פרק אחד נוסף על הראשונה וכוללת גם תשובות למבקריו של דרווין.

ראוי לציין, שבין דרווין לוואלס הייתה ידידות גמורה ו-וואלס טבע את השם דרוויניזם ככינוי לתורת האבולוציה על ידי הברירה הטבעית, והוא היה האיש שכינה את דרווין בשם “ניוטון של הביולוגיה”.

מקורות: צ’רלס דרווין, מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים, תרגם מאנגלית והוסיף מבוא שאול אדלר (מוסד ביאליק: ירושלים), 1965.

 

 

Advertisements

0 thoughts on “יום הולדת 150 שמח מוצא המינים

  1. בדיוק על זה כתבתי למעלה, וקראתי את הידיעה בסוכנות הידיעות, והיא הסתובבה אצל הבריטים וממש נפלתי מצחוק כי זה כל כך מצחיק שמצאו את העותק הזה בשירותים עכשיו וזה אופייני בריטי…

  2. הגבתי את התגובה הזאת לא מזמן בבלוג של אורן פרבר
    http://www.notes.co.il/farber/60010.asp

    האקדמיה הלאומית למדעים, גוף שמאגד את העילית של המדענים בארה”ב, הוציא בשנת 2008 ספרון שמנסה להסביר בשפה פשוטה את העקרונות של תורת האבולוציה. הרקע להוצאת הספר, הוא כנראה הויכוח שהתחמם מחדש בשנים האחרונות בנוגע לנכונות התיאוריה וחוסר הנכונות של חוגים נרחבים בציבור בארה”ב לקבל אותה.
    על מנת להפיס את דעתם של אנשים דתיים, שחושבים שתורת האבולוציה עומדת בניגוד לאמונתם הדתית, הספר כולל מספר ציתותים מאנשי דת, שלכאורה, לא רואים ניגוד בין אמונתם הדתית לתורת האבולוציה. בין השאר מובא הציטוט הבא מדברים שנשא האפיפיור, יוחנן פאלוס השני, ב 1996 ושיש בהם התייחסות לנושא:

    “In his encyclical Humani Generis (1950), my predecessor Pius XII has already affirmed that there is no conflict between evolution and the doctrine of the faith regarding man and his vocation, provided that we do not lose sight of certain fixed points…. Today, more than a half-century after the appearance of that encyclical, some new findings lead us toward the recognition of evolution as more than a hypothesis. In fact it is remarkable that this theory has had progressively greater influence on the spirit of researchers, following a series of discoveries in different scholarly disciplines. The convergence in the results of these independent studies — which was neither planned nor sought — constitutes in itself a significant argument in favor of the theory.”

    אכן, הקורא התמים עשוי להתרשם שהאפיפיור מביע תמיכה בתורת האבולוציה או לפחות אינו מסתייג ממנה. אבל לאיזה אבולוציה בדיוק מתייחס האפיפיור?
    בספר הזה כמו במקומות רבים אחרים שעוסקים באפולוגטיקה של תורת האבולוציה הדרוויניסטית (או הניאו-דרוויניסטית) יש בדרך כלל ערפול וערבוב מושגים בין ההתייחסות לאבולוציה ככזאת, כלומר שינוי בעל כיוון לאורך זמן, לבין המנגנון או המנגנונים שבאמצעותם מנסים להסביר את התהליך. הרבה פעמים מביאים ראיות שאמורות לכאורה לתמוך ברעיון שתופעות החיים התפתחו בהדרגה, ולאחר מכן עוברים כמעט מבלי משים לדון במנגנון של שינוי גנטי מקרי וברירה טבעית. כאילו מדובר במילים נרדפות. לאור ערפול זה, צריך גם לראות את הציטוט הנ”ל מדברי האפיפיור. כלומר שניתן לפרש את דבריו, בקונטקסט שהובאו, לא רק כיחס חיובי לרעיון שתופעות החיים התפתחו בהדרגה, אלא שהאפיפיור אינו שולל את המנגנון המוצע של מוטציות מקריות/ברירה טבעית. רק שישנה בעיה קטנה אחת. אנשי האקדמיה למדעים “שכחו” להביא את ההמשך של אותה פיסקה שמתוכה הם מצטטים. בהמשך אומר האפיפיור:

    “Furthermore, while the formulation of a theory like that of evolution complies with the need for consistency with the observed data, it borrows certain notions from natural philosophy. And, to tell the truth, rather than the theory of evolution, we should speak of several theories of evolution. On the one hand, this plurality has to do with the different explanations advanced for the mechanism of evolution, and on the other, with the various philosophies on which it is based. Hence the existence of materialist, reductionist and spiritualist interpretations.”

    ולאחר מכן הוא מוסיף:

    “Consequently, theories of evolution which, in accordance with the philosophies inspiring them, consider the spirit as emerging from the forces of living matter or as a mere epiphenomenon of this matter, are incompatible with the truth about man. Nor are they able to ground the dignity of the person.”

    דבריו של האפיפיור מקבלים עכשיו משמעות שונה מהרושם שניסו ליצור אנשי האקדמיה הנכבדים באמצעות הציטוט החלקי מדבריו.
    מה שביקשתי להמחיש באמצעות דוגמא קטנה זו היא לא את העמדה של איש דת זה או אחר בנוגע לתורת האבולוציה, אלא את האופי המניפולטיבי של העיסוק בנושא, והפעם לא מצד אנשי הדוגמה הדתית אלא מצד אנשי הדוגמה המדעית, גם כשהדברים באים מגוף מכובד כמו האקדמיה הלאומית למדעים בארה”ב. הצגת דברי פרשנות כעובדות, עיוותים, חצאי אמיתות, אם לא שקרים של ממש, הם לא נדירים בשיח אודות תורת ההתפתחות. מי שרוצה להיות תמים יכול גם לתהות מדוע צד שכל מענייניו הם לכאורה, חיפוש האמת והצגתה ללא פניות, ושאין לו כל דעות קדומות מטאפיסיות או אחרות, או מניעים אידיאולוגיים ברקע, משתמש בטכניקות כאלה.

    בסופו של דבר, מעבר לים המילים והררי הספרים שנאמרו ונכתבו על הנושא, ניתן לתמצת את חילוקי הדעות ביחס לתורת האבולוציה בשני משפטים קצרים.

    א. האם תודעה ואינטליגנציה הן תוצר של התהליך האבולוציוני.
    ב. האם תודעה, ואינטליגנציה, שהיא הבט של תודעה, היא הכוח המניע ונותן הכיוון לתהליך האבולוציוני.

    באשר לי, אין לי ספק שהאפשרות השנייה היא הנכונה.

    קישור לתרגום אנגלי של דברי האפיפיור:
    http://www.origins.org/mc/resources/pope.html

    קישור לאתר של הספר באקדמיה למדעים של ארה”ב:
    http://books.nap.edu/openbook.php?record_id=11876&page=13

  3. תורת הבריאה לתומכי תורת האבולוציה ניטש עד היום בארה”ב ובכל העולם.
    הבאתי אותו בפירוט רב במאמר שלי כאן, שגם ניתן למצוא קישור אליו במוזיאון המדע בירושלים:
    http://www.notes.co.il/gali/47799.asp
    הכנסיה האנגלית התנצלה השנה בפני דרווין, ראה המאמר והיא אפילו כללה מאמרים עליו באתר שלה. יש לכך סיבות מעבר לתורת האבולוציה: דרווין היה אדם מאמין בחייו, אחר כך לא, והם נתלו בתולדות חייו אלו כדי להתפייס איתו.
    ראוי לציין שהותיקן גם התפייס לא מזמן עם גלילאו והאפיפיור קבל רשמית בשנות התשעים את התיאוריה של קופרניקוס. גם על זה כתבתי כאן לפני שנה בערך.
    אז כדור הארץ לא במרכז היקום, אבל ניתן לחשוב על היקום כנברא על ידי האל ולכן האפיפיור קבל את תורת קופרניקוס.
    נשוב לדרווין. למרות שהכנסיה באנגליה התפייסה עם דרווין, אין זה אומר שהאבולוציה מקובלת על אנשי דת.
    עדיין יש את הויכוח הישן נושן בין המאמינים בתורות הבריאה לבין הממסד המדעי שדוגל בתורת האבולוציה.
    הויכוח המלא מובא כאמור במאמר שלי:
    http://www.notes.co.il/gali/47799.asp
    וגם השאלות וכיצד ניתן לענות עליהן לפי שתי ההשקפות, האבולוציונית והבריאתנית.
    כיום מערך החינוך המודרני מלמד את ההשקפה הדרוויניסטית ומה שהתפתח ממנה במוסדות החינוך. ואילו ההשקפה הבריאתנית לא מקובלת כמתודה ללימוד במוסדות חינוך ממשלתיים. אומרים שבתנ”ך העולם נברא בשישה ימים אולם “ששה ימים” זה מספר – אולי מבטא משהו יותר עמוק, וסיפור הבריאה מופיע כמוטיב בסיפורי בריאה נוספים אצל עמים אחרים רבים. ולכן לא הייתי מתייחסת באמת פשוטו כמשמעו לסיפור הבריאה מילולית. הרעיון הוא להביט על המפץ הגדול. ומי שרוצה מוזמן להאמין באלוהים שיצר את המפץ הגדול ומי שלא רוצה, שלא יאמין ויחשוב שהמפץ הגדול נוצר מאיזו בועה בחלל-זמן שהתנפחה לה… או שניפח אותה בורא עליון. תשובות שאין לי מענה עליהן כי לא הייתי שם כאשר זה קרה…

  4. הוויכוח הוא לא רק בין אנשי המדע הנאורים לאנשי הדת החשוכים.
    אחת הדרכים שבהן מנסים אנשי הדוגמה הניאו-דרוויניסטית לטאטא אל מתחת לשטיח כל התנגדות לתיאוריה, היא ליחס את ההתנגדות למניעים דתיים. שזה כמובן שקר. יש לא מעט אנשים שאינם באים ממקום של מחויבות דתית ושיש להם ביקורת נוקבת על התורה. אחד כזה הוא פרופסור ג’אמס שפירו, מהמחלקה לביולוגיה מולקולארית שבאוניברסיטת שיקגו. במאמר שצירפתי קישור אליו, הוא סוקר את הידע העדכני בתחומו, וטוען שהידע הזה עומד בניגוד להנחות של הניאו-דרוויניסטים.
    קישור למאמר של ג’אמס שאפירו (המאמר הוא ביו ארבעה וחצי עמודים בלבד וכדאי לקרא אותו.)
    http://shapiro.bsd.uchicago.edu/Shapiro.1997.BostonReview1997.ThirdWay.pdf
    גם למי שמקבל את עקרונות הפעולה הדרוויניסטים, הרי מה שיש בכוחם להסביר במקרה הטוב ביותר הוא אדפטציה ולא אבולוציה. אבל יש הבדל גדול מאד בין הסתגלות והישרדות לבין התפתחות. למשל, כשנאסא שלחו משלחת לקוטב הדרומי במסגרת מחקר על היתכנות של צורות חיים מחוץ לכדור הארץ, הם צירפו למשלחת מומחה לחזזיות. וזאת משום שחזזית היא צורת חיים מאוד עמידה, גם בתנאים קיצוניים. הנה צורת חיים בעלת יכולת שרידות גבוה, אבל לא מפותחת.

  5. קם מדען וכותב מאמר בן כמה עמודים או ספר שמראה למה תורת היחסות של אינשטיין לא נכונה והוא מציע אלטרנטיבה לתורה שתסביר את התופעות.
    וכל האלטרנטיבות האלה נופלות, כי זה עוד אחד שקם ומנסה להפיל תיאוריה שהיא מבוססת.
    נכון שיכול מחר לבוא אינשטיין נוסף ולגרום למהפכה. אבל זה לא אני ולא אתה וגם לא הפרופ’ שפירו באוניברסיטת שיקגו או באוניברסיטת הרבארד היוקרתית. אם כל הכבוד. כי מהפכות מדעיות קורות בצורה קצת אחרת.
    ולכן התורה האבולוציונית היא יותר מידי מבוססת במדע ואין דבר כזה ניאו-דרוויניסטים. יש רק תורת אבולוציה וכל מה שהתפתח מאז. יש ניאו קנטיאנים בפילוסופיה ויש למשל פסיכולוגיה אבולוציונית או הדרוויניסטים הספרותיים – כאשר לשני תחומים אלה אין כל קשר לביולוגיה.

  6. אבל יש אנשים כאלה, קצת משונים, שמעדיפים להחליט בעצמם מה מבוסס ומה לא.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s