צופן דה וינצ’י בחיים: מתגלה פרסקו ענק של לאונרדו

צופן דה וינצ’י בחיים: מתגלה פרסקו ענק של לאונרדו

לפני יותר משנה באפריל 2008 בסן דיאגו, תוכנית הטלוויזיה הידועה 60 דקות בכתבה “לאונרדו האבוד”, הודיעה שנראה שאחת מהתעלומות המתמשכות בעולם האומנות עומדת להיפתר: החוקר פרופ’ מאוריציו סרצ’יני נמצא במרוץ אחר הפרסקו האבוד של לאונרדו “קרב אנגיארי“. התוכנית עקבה במשך שנים אחר עבודתו של סרצ’יני וצלמה במשך שנים וזמנים שונים את ההתפתחות בפרשיה.

במשך מאות בשנים חשבו שהעבודה של לאונרדו נהרסה, ציירו עליה משהו אחר או פשוט נעלמה. עכשיו, אחרי שנים רבות של חיפוש אחר טכנולוגיה מתאימה, בעיות טכניות ובירוקרטיות שהתעוררו  בדרך ליישמה, נראה שסרצ’יני קרוב לפתרון התעלומה. הוא מצא קצה חוט בצורה כה מפתיעה כאילו היא לקוחה הישר מהספר של דן בראון.

Morley Safer

צופן דה וינצ’י מתעורר לחיים בימים אלה

סרצ’יני, במקור מפירנצה, כיום פרופ’ להנדסה, המנהל של המרכז הבינתחומי למדע, אומנות, ארכיטקטורה וארכיאולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו, מאמין שהציור הגדול ביותר של לאונרדו דה וינצ’י משנת 1506 קרב אנגיארי מתחבא לו בתוך קיר באולם העיר של המדיצ’ים בפירנצ’ה.

סרצ’יני עמד לו בחדר העצום של הפאלציו וקיו, האולם בן ה-500 שנה שהיה מרכז הפוליטיקה של הרנסנס, כאשר פעם מן הסתם יצירות המופת של לאונרדו דה וינצ’י ושל מיקלאנג’לו עיטרו וקשטו את קירותיו בפרסקואים הענקיים המציגים לראווה את הניצחונות הצבאיים של פירנצה.

Photo detail

החלק המרכזי של הקרב אנגיארי, פיטר פול רובנס. חושבים שלאונרדו צייר אותו והוא נאבד. יודעים עליו רק מתוך העתקים שצויירו על ידי ציירים אחרים ומקטעי שרטוטים מקדימים שמוצאים ביומניו של לאונרדו.

בעוד סרצ’יני עומד בפאלציו וקיו ומדמיין כיצד הוא נראה לפני 500 שנה, הוא הבין שכל שנותר הוא למצוא את הטכניקה שבעזרתה ניתן יהיה למצוא את הציור האובד של לאונרדו. כמו שאתם מכירים את לאונרדו ואת יומניו, בהם הוא נהג לכתוב בכתב סתרים – כלומר בכתב מראה – את כל המצאותיו, רעיונותיו והגיגיו – לאונרדו הודיע על קיום הציור ועל מקום מצאו. הוא שרטט ושרבט ציורים מקדימים ליצירה ונתן תאורים מלחמתיים.

המדע והאומנות חברו יחד

כאשר המדע (כלומר טכנולוגית המלה האחרונה) והאומנות חברו יחד במרוץ אחר הציור האובד, בדיוק כפי שלאונרדו דה וינצ’י היה רוצה שימצאו את יצירתו האהובה, סרצ’יני ניגש לעבודה. סרצ’יני מוביל קבוצה של מדענים שממפים בעזרת לייזרים, רדאר, אור אולטרא סגול ומצלמות אינפרא אדומות כל מילימטר של קיר האולם ושל החדר הסמוך בפאלציו וקיו בניסיון נואש למצוא את הציור האובד. ברגע שמזהים את המקום החבוי המשוער, משתמשים ברכיבים שיכולים לגלות את הציור על ידי זה שיורים ניטרונים אל תוך הקיר בטכנולוגיה שפתחו סרצ’יני והקולגות שלו וקרויה אנליזת אקטיבצית ניטרונים. טכנולוגיה זו פועלת בצורה הטובה ביותר בקור ולכן עדיף לעבוד בלילה. 

יורים קרן ניטרונים בזהירות בל יפגעו ביצירה במטרה למצוא את היצירה עצמה. זהו מכשיר נייד בעל סורק העומד מול הקיר וסורק את הקיר כולו. התהליך לוקח שבועות על גבי שבועות. המכשיר שולח קרן ניטרונים שמתנגשת בגרעינים של היסודות הכימיים שמצויים בקיר. הקרן יוצרת קרני גמא כתוצאה מההתנגשות הזו בגרעינים. הגלאים אוספים את הקרניים ואת האנרגיה שקשורה ליסודות הכימיים.

 Maurizio Seracini of UCSD stands atop scaffolding in the Hall of 500 in Florence's Palazzo Vecchio, studying a giant mural by 16th century artist Giorgio Vasari.  (New York Times)

סרצ’יני עומד על פיגום וחוקר קטע מהפרסקו שחושבים שמכסה את הפרסקו של לאונרדו.  מכאן.

לאונרדו דה וינצ’י רשם ביומנים שלו במעורבב עם ההמצאות המדעיות, האיורים, עם כתב המראה, רמזים והוא כתב בלטינית ובאיטלקית, תכנן מבנים וכתב את כל מה שראה וחשב. כמוכן ידוע באילו חומרים הוא השתמש וגם ידוע ההרכב הכימי של הציורים. ולכן כאשר הסורק מבצע סריקה של הקיר ומתבצעת עבודת איסוף היסודות, ניתן לסנן את החומרים שהם לא מבית מדרשו של לאונרדו ולמצוא מה יכול להיות שייך לפרסקו שאופייני ללאונרדו דה וינצ’י. בצורה כזו ניתן למפות את השרידים מהפרסקו ולהעריך כמה אבד ממנו עם השנים. טכניקה זו מאפשרת ליצור “דמות רפאים” צבעונית של הציור של לאונרדו במידה והוא ימצא שם מאחורי הקיר.

המכשיר מורכב בצורה כזו, שרכיב אחד מסוגל לגלות את הניטרונים שמוחזרים חזרה אחרי שהם מתנגשים באטומי מימן בתוך החומרים האורגניים, שאותם מוצאים בצבעים מבוססי שמן. בצבעים כאלה נהג להשתמש לאונרדו כדי לכסות את הקירות, זאת בניגוד לפרסקו שמונח בקיר מעל והוא בוצע בטכניקה של טיח רטוב. הרכיבים האחרים של המכשיר יכולים לגלות את קרני הגמא האופייניים, שנוצרים מהתנגשות של הניטרונים עם אטומים של יסודות כימיים שונים. המטרה היא לגלות את הגפרית בשכבה היסודית של לאונרדו, הפח בשכבה העיקרית הלבנה והכימיקאלים בפיגמנטים של הצבעים. ישנם פיגמנטים מסוימים שלאונרדו העדיף אותם. אם למשל מקבלים קרני גמא שקשורים בכספית, זהו יסוד נפוץ באדום עז. והנחושת קשורה בפיגמנטים של הכחול של האזוריט. מאידך, אם מקבלים עופרת, יודעים שזה יכול להצביע על הצבע הלבן. וכך חומרים אלה יכולים לתת אינדיקציה היכן הפרסקו של לאונרדו נמצא מאחורי הקיר ומהו גודלו היום. 

Maurizio Seracini and Morley Safer of CBS

 סריקת הקיר על ידי המכשור הטכנולוגי.  

המירוץ אחר היצירה של דן בראון, כלומר אחר היצירה של לאונרדו דה וינצ’י כמובן… החל לפני שלוש שנים. ב-1975 לאחר שלמד הנדסה בארה”ב, סרצ’יני שב לפירנצה והחל בוחן את האולם הגדול של הפאלציו וקיו מלפני 500 שנה בעזרת חוקר מומחה ללאונרדו דה וינצ’י בשם קרלו פדרטי.

הציור של לאונרדו דה וינצ’י, קרב אנגיארי

הציור של לאונרדו, קרב אנגיארי, הוא הגדול ביותר שאותו הוא צייר: פי שלוש רחב יותר מהסעודה האחרונה. למרות שלאונרדו אף פעם לא השלים אותו, בנוטשו אותו בשנת 1506, הוא השאיר סצנה מרכזית של חיילים וסוסים מתגוששים. הציור מייצג מחקר שלא היה כמותו באנטומיה ותנועה. במשך עשורים, אמנים כמו רפאל ורובנס רצו לאולם הגדול בפאלציו וקיו כדי לראות וגם להעתיק את הפרסקו העצום של לאונרדו.

המדיצ’ים וכיצד הציור נעלם

בפירנצה הייתה משפחת בנקאים וסוחרים, המדיצ’י, והם שלטו בפירנצה במשך שתי מאות. הם היו עשירים בצורה מדהימה ופטרוני אומנות, ספרות ולימוד והשפיעו על הציבור הטוסקני ועל חיי התרבות. בין בני משפחתם היו כמה קרדינלים, שלושה אפיפיורים, ושתי מלכות צרפת. המדיצ’ים התנהגו פחות כמו אנשי עסקים ויותר כמו נסיכים. והם נהפכו לאדונים המושבעים של העיר שהייתה רפובליקה רק בשם. ב-1500 המדיצ’י גורשו על ידי מלך צרפת ופירנצה נהפכה לרפובליקה. העיר הפכה לתיאוקרטיה פונדמנטליסטית. לאונרדו דה וינצ’י היה המהנדס הצבאי בעל המוניטין הרב ביותר והוא נשכר כדי לשפר את ההגנה על הערים במרכז איטליה ולייעץ כיצד להביס את הכובשים. בתקופה הזו, ב-1504, לאונרדו היה בשנות החמישים לחייו. הוא מקבל הזמנה ענקית לצייר ציור קיר מהסיניורה, המושל של פירנצה, שרצה לחגוג את ניצחון עירו נגד מילנו באנגיארי ונגד פיזה בקסצינה. הפרסקו הראשון הוזמן מלאונרדו והשני ממיקלאנגלו. הנסיך מקיאבלי, שהיה חבר של לאונרדו באותה תקופה חתם על חוזה שמאשר לו ליצור את הפרסקו של קרב אנגיארי.

ב-1511 האיטלקים הצליחו לגרש את הצרפתים. כך הקונסטלציות הפוליטיות השתנו כל הזמן. המדיצ’י חזרו לשלוט בפירנצה. ואז יום אחד הפרסקו המפואר של לאונרדו נעלם. לאונרדו הותיר איורי הכנה רבים של הקרב אנגיארי, שמהם היסטוריונים של האומנות הרכיבו את הקומפוזיציה הכללית. במהלך התכנון מחדש של האולם הגדול בפאלציו וקיו בשנת 1563 האדריכל והצייר גיאורגיו וסארי כיסה את הקירות בפרסקאות של ניצחונות צבאיים של משפחת מדיצ’י, ששבו לשלטון. כך נשכח הציור המפואר של לאונרדו הקרב אנגיארי.

צופן דה וינצ’י האמיתי: שתי מלים שהובילו לרמז אודות הקרב אנגיארי

בשנת 1975 בעוד סרצ’יני חוקר את אחת מסצנות הקרבות של וסארי בפאלציו וקיו, הוא שם לב לדגל זעיר קרוב לתקרה בעל שתי מלים“Cerca Trova” :: אם תחפש או אז תמצא. סרצ’יני החל לחשוב שאולי היה זה הרמז של וסארי לכך שאם תחפש משהו בתוך הקיר או אז תמצא אותו חבוי עמוק מתחת…

צופן דה וינצ’י קם לתחייה בפאלציו וקיו!

הטכנולוגיה בשנות השבעים לא יכלה לספק את התשובות המספיקות. בינתיים סרצ’יני עבד על נושאים אחרים בתחום הארכיאולוגיה והאומנות. בשנת 2000 הוא שב לאולם הגדול בפאלציו וקיו עם טכנולוגיה חדשה. בתחילה הוא נטל תמונות אינפרא אדומות ומיפויי לייזר של החדר. באופן זה הצוות של סרצ’יני גילו היכן היו ממוקמים החלונות והדלתות בטרם וסארי תכנן מחדש את האולם. החוקרים שילבו יחד את תוכנית השחזור של האולם עם המסמכים מהמאה ה-16 וזה אפשר להם לגלות נקודה אחת שצוירה על ידי לאונרדו.

וראו הפלא ופלא, היכן החוקרים מצאו את הנקודה שאותה צייר לאונרדו? בדיוק מתחת למקום שבו וסארי כתב את המלים: “Cerca Trova”.

סריקת רדאר הראתה שוסארי היה מתחשב אף יותר. הוא לא הדביק את היצירה שלו ממש על זו של לאונרדו: הוא הקים קירות אבן חדשים שיחזיקו את היצירה שלו והשאיר מרווח אוויר זעיר בין החלק שלו לזה של לאונרדו בדיוק מאחורי המילים “Cerca Trova”.

אולם נותרה הבעיה איך להגיע מאחורי הקיר שאותו בנה וסארי, אל המרווח הזעיר הזה של 15 סנטימטר בלבד שאותו השאיר ואסארי אל תוך הקיר? איך עושים זאת מבלי להזיק לפרסקו ההיסטורי של לאונרדו?

סרצ’יני לא ידע מה לעשות עד 2005. הוא בתחילה מדד את החום שהלבנים והאבנים בקיר פלטו כדי ללמוד על הקיר החבוי מאחור. אחר כך הוא ביקש עצה בכנס מדעי ואמרו לו פיזיקאים: שלח קרן ניטרונים דרך הפרסקו. סוכנות האנרגיה הגרעינית של איטליה ואוניברסיטאות מהולנד ורוסיה ופיזיקאים מארה”ב סייעו בפרויקט פיתוח המכשיר שירה את קרן הניטרונים ויזהה את סוד הרכיבים הכימיים שבהם השתמש לאונרדו. ולא רק שסרצ’יני היה צריך לעבור מכשולים טכניים, אלא הבירוקרטיה הייתה מתישה ומפרכת… הבירוקרטיה האיטלקית היא בעיה, כי תהליך האישורים הוא ארוך. הפרויקט צריך לעבור את האישור של האגודה הלאומית הגיאוגרפית. אולם ראש העיר של פירנצה מעריך שזה ענין קצר של שבוע-שבועיים. ברגע שיש את האישור סרצ’יני מעריך שתוך שנה הוא מסיים את הפרויקט. 

עתה אם כן סרצ’יני יקבל את האישורים סוף סוף והוא יתחיל בחיפוש אחר הפרסקו האובד, 30 שנה אחרי שהוא חשב על הנושא. אם הפרסקו של לאונרדו אכן ימצא מאחור, כנראה ששלטונות פירנצה יביאו מומחים שיזיזו את הפרסקו החיצוני של וסארי ויחשפו את הציור האובד של לאונרדו. כמובן שאיש לא יודע באיזה מצב נמצא היום הציור המקורי של לאונרדו. אבל סרצ’יני, שבחן כבר בצורה נרחבת את הנזקים שסבלו ציורים רבים מתקופת הרנסנס, אמר שהוא אופטימי אודות הקרב אנגיארי. ומדוע? כי היתרון של הפרסקו של לאונרדו הוא שהוא היה מכוסה במשך חמש מאות שנה בפרסקו אחר ששמר עליו. הוא היה מוגן כנגד פגעי הסביבה ומפני ונדליזם ובייחוד מפני ניסיונות שחזור גרועים… ולכן אין לצפות שיהיה ניוון רב בפרסקו. ואם סרצ’יני צודק, או אז וסארי עשה טובה גדולה ללאונרדו בכך שהוא כיסה את הפרסקו שלו ודאג לשמור עליו בדגל הקטן ובצופן דה וינצ’י שכתוב עליו את המלים: “Cerca Trova”.

הכתבה של 60 דקות בכתב.

הוידאו של 60 דקות כאן.

Advertisements

4 thoughts on “צופן דה וינצ’י בחיים: מתגלה פרסקו ענק של לאונרדו

  1. אז קודם כל זה עונג גדול לראות תוכנית כזו שמתייחסת בכזה כבוד לתרבות ולאמנות, ממש כמו שקורה אצלנו בערוצי הטלוויזיה…

    וחוץ מזה מרתקת ההתפתחות הטכנולוגית והאפשרויות שהיא פותחת בפנינו בכל התחומים אבל בתחום הזה של גילוי יצירות, שחזור שלהן וכו’… נפלא.
    וזה עורר בי הרהור נוגה על כך שאם דה וינצ’י היה בן זמננו, בטח היה נעלם בים ה”אמנים” וה”יוצרים” שמציפים אותנו בתקופה הפוסט מודרניסטית הזו.

  2. לשחזור, גילוי ושפוץ צירות אומנות.
    וגם בספרות.
    כתבתי על זה בכתבה בידיעות:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3762142,00.html
    דה וינצ’י היה אמן, מהנדס, אדריכל, מעצב תפאורות, רופא ועוד שורה של יכולות…
    זה אופיני לרנסנס: אנשי הרנסנס היו גם וגם וגם: גם אמנים, גם אדריכלים, גם מהנדסים.
    במידה מסוימת הידע אז היה מצומצם יותר.
    אבל בכל זאת גם על רקע זה לאונרדו דה וינצ’י בלט בצורה יוצאת דופן על פני כל אנשי הרנסנס ביכולות שלו ואינטיליגנציה שלו.
    הוא חזה המון טכנולוגיות וידע רפואי, והוא המציא המון מכשירים – שאותם אמנם לא רשם בפטנטים, אלא רשם בכתב מראה כדי שלא יגנבו לו…

  3. My relatives always say that I am killing my time here at net, except I know
    I am getting familiarity everyday by reading thes good posts.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s