האם יש חיים על המאדים?

האם יש חיים על המאדים?

 

בדיוק כאשר החוקרים שוב פעם קיוו למצוא חיים עלפני מאדים, מחקר חדש מלפני יומיים ערער את התקוות למצוא חיים בכוכב הלכת האדמדם. המדענים גילו שמתאן באטמוספרת מאדים, אחד מהסממנים העיקריים לכך שתהליכים ביולוגיים יכולים להתרחש כיום על גבי הפלנטה, מתנהג בדרכים בלתי מוסברות. התוצאות כנראה שוללות את העדויות האחרונות ביותר שמציעות שמאדים מאוכלס – או אי פעם אוכלס – בצורות חיים כלשהן. מאז הגילוי של הנוכחות של מתאן באטמוספרת מאדים נותרה השאלה האם הוא ממקור ביולוגי או גיאולוגי? לא הצליחו להסביר את השינויים המדווחים האחרונים בריכוז של המתאן האטמוספרי. במאמר שפורסם שלשום בכתב העת “נייצ’ר” שני חוקרים צרפתים מציגים את מחקרם אודות תצפיות ריכוז המתאן על מאדים. הם מסיקים שצריך להיות מקור מקומי חזק למתאן ומכניזם הרסני שהוא הרבה יותר יעיל מאשר התהליכים האטמוספריים שמפרקים את המתאן. בנוסף, אם אכן מתרחש הליך פרוק יעיל של המתאן רק קרוב לקרקע, הממצאים מצביעים על סביבה מאוד עוינת במאדים עבור מולקולות אורגניות שלא יכולות בשום אופן לשרוד במקום כזה. מכאן שהתעלות, הצמחייה האדומה, החוצנים עם הקרניים הירוקות, ואפילו הננו-אורגניזמים, שדורות של אסטרונומים ומתקשרים החל מהמאה ה-19 ועד למאה ה-20 היו בטוחים בקיומם, ככל הנראה לא יכולים להתקיים על כוכב הלכת האדום.

 

מהתעלות ועד ליצורים עם קרניים

 

מזה כמה מאות בשנים אנשים מחפשים חיים על המאדים. ז’ול ורן וחלוצי מדע בדיוני אחרים כתבו את מה שאז נחשב לסיפורים מרחיקי לכת אודות חקר הירח ומאדים.

אולם קודם לכן, ב-1727 ג’ונתן סוויפט כתב את מסעות גוליבר, שנראה שמעלה השערות בנוגע לשני ירחי מאדים. האסטרונומים באי המעופף של הליליפוטים יצרו קטלוג של עשרת אלפים כוכבי שבת. וגם, “הם  באותו האופן גילו שני כוכבים פחותים, או לוויינים, שסובבים סביב מאדים, כאשר הפנימי ביותר הוא רחוק יותר מהמרכז של הראשי בדיוק שלושה מקטריו, והחיצוני חמישה מזה: הקודם מסתובב בחלל עשר שעות, והאחרון עשרים ואחת וחצי”. החלו לשאול כיצד סוויפט ידע על קיומם של ירחי מאדים בטרם הם נתגלו ב-1877? אמרו שאולי סוויפט הוא יצור מהמאדים?… מסתבר שמקור הגילוי הוא כנראה ביוהנס קפלר. קפלר שקיבל מסר מוצפן מגלילאו אודות גילוי טבעות שבתאי הבינו לא נכון.

ב-1610 קפלר שחזר לא נכון את המסר המוצפן הבא של גלילאו:

s m a i s m r m i l m e p o e t a l e u m i b u n e n u g t t a u i r a s

לפיו לשבתאי יש טבעות. הפתרון הנכון למסר של גלילאו הוא:

Altissimum planetam tergeminum observavi.

כלומר: “צפיתי בפלנטה הגבוהה (הרחוקה ביותר) [שבתאי] כבעלת צורה משולשת”.

קפלר עשה מאמצים כבירים כדי לפתור את המסר המוצפן שגלילאו שלח לו, אבל הוא לא הצליח לפתור את המסר המבולגן. והוא פירש אותו כאומר:

Salue umbistineum geminatum Martia proles.

“ברך, תאומים ידידים, ילדי מאדים”. כאשר הוא למד שלצדק יש ארבעה ירחים הוא הבין שלמאדים יש שני ירחים. הוא מיד חשב שגלילאו גילה את שני הירחים של מאדים ושלח לו את המסר המוצפן וזאת בדיוק כפי שגילה את הירחים עבור צדק. הסברה היא שסוויפט למד מקפלר על גילוי זה דרך חברים.

ב-1754 אברהם קסטנר, משורר אף הוא, פרסם שיר על חברו קריסטוב מיליוס שמת בשנת 1752. בשיר מיליוס נסע עלפני מערכת השמש ובמאדים הוא פגש נשמות אלמותיות של בני מאדים.

ב-1854 ויליאם וויוול, חבר בטרינטי קולג’ באוניברסיטת קיימבריג’ – פילוסוף המדע המפורסם שהכניס את המונח “מדען” ב-1830 לשפה האנגלית – העלה השערות בנוגע לריבוי העולמות והחיים בעולמות השונים וכך גם בנוגע למאדים. הוא הניח שלמאדים ישנו ים ירוק, אדמה אדומה וצורות חיים כמו דינוזאורים. ב-1860 עמנואל ליאיס הציע שישנם צמחים על גבי המאדים.

באותה תקופה בערך, ב-1859 מתחילות עבודות על תעלת סואץ – הפלא ההנדסי של אותה תקופה. ב-1869 מסתיימות העבודות על תעלת סואץ וכולם מדברים על התעלות. תעלות נחשבות למוביל המסחרי של העולם והן בעלות חשיבות עליונה במאה ה-19. כך מתחילות השערות על תעלות שקיימות על גבי מאדים. תצפיות קודמות הצביעו על ההופעה של פסים על גבי משטח מאדים. והנה תצפיתן איטלקי ב-1869 האב סאכי אפילו השתמש במושג “canali” כדי לתאר אותם. הוא פרסם מאמר על תצפיותיו. הדמיון בין המלה האיטלקית “canali” שפירושה חריצים למלה ““channels ולתרגום היותר סנסציוני “canals” – שרומז על מבנים מלאכותיים – הוביל למושג שבמאדים קיימות תעלות ויצורים חיים. זה היווה השראה ליוצרים, אמנים וסופרים רבים וגם לחולמים במאה הבאה.

ב-1873 האסטרונום הצרפתי החובב קמיל פלמריון טוען שהצבע האדום של מאדים הוא עקב הצמחייה שם: “אולי עלינו לשייך את צבע העשב והצמחים, שאין כל ספק שמלבישים את ערבות מאדים, למאפייני הצבע של הפלנטה”. ב-12 לאוגוסט 1877 ה-ניו יורק טיימס מפרסם מאמר מערכת תחת הכותרת: “האם מאדים מאוכלס?” בו הוא עוסק בשאלת החיים על המאדים בעיתונות.

מכאן.

באפריל 1882 התעלות על מאדים נדונו במאמר ב-ניו יורק טיימס וב-1885 ההצעה של פלמריון לגבי הצמחייה על גבי מאדים נדונה שוב פעם ומעלים שוב את האפשרות שהצמחייה על גבי מאדים היא בצבע אדום. פלמריון שואל בספרו  La Planète Mars מדוע שהצמחייה של מאדים לא תהייה ירוקה כמו אצלנו?… זו שאלה מעניינת בייחוד לנוכח שיח בגינה שלי שהוא כולו בצבע אדמדם וככל שידוע לי הגינה שלי היא על כדור הארץ.

מכאן.

 

ב-1891 אלמנה צרפתייה עשירה בשם קלרה גאוגט גוזמן מציעה פרס של מאה אלף פרנקים למי שיצליח לתקשר עם חוצנים. הפרס הוצע בעקבות ספרו של קמיל פלמריון שיצא באותה תקופה (1892) ועוסק בחיים על מאדים: La planète Mars et ses conditions d’habitabilité. הפרס יינתן ל”אדם מכל לאום שהוא שימצא אמצעי בעשר השנים הבאות לתקשורת עם כוכב (פלנטה או אחר) ויקבל תגובה”. הפרס ניתן על ידי האקדמיה למדעים ונקרא פרס פייר גוזמן על שם הבן של הגברת גוזמן. הגברת גוזמן הוציאה מהתחרות את מאדים בטענה שהוא “יותר מידי קל לתקשורת!” כמובן שאף אחד עד היום לא זכה בפרס… (גם לא על תקשורת עם מאדים).

ב-1892 מתחילים לחשוב על שימוש בטלגרפיה כדי לתקשר עם החוצנים במאדים. אולם חושבים שכנראה תהיינה בעיות של שפה… “כיצד נשאל את יושבי המאדים האלם יש להם מהנדסים ואוניות, וסיגנלים חשמליים וקרחונים וחמישה חושים, וראשים ורגליים…?” שאל מאמר אחד. קמיל פלמריון הציע לתקשר עם בני המאדים באמצעות הרעיונות הטלפוניים החדשים של תומס אדיסון. אולי המגנטיות הטבעית של כדור הארץ יכולה להירתם כדי שגלי קול יתפשטו על פני החלל במעין טלגרפיה אלחוטית.

ב-1894 האסטרונום מהרברד ואיש העסקים פרסיבל לואוול מפרסם את מאדים בו הוא מהרהר על תעלות וחיים על גבי מאדים.

באותה שנה לגברת הלן סמיט – מדיום שוויצרית מג’נבה ששמה האמיתי הוא קתרין אליז מולר – יש תעתועים תחת היפנוזה על מאדים כתוצאה מטיפול על ידי הפסיכולוג הנודע תיאודור פלואנוי. סמיט מדמיינת את עצמה עומדת על גבי מאדים ופוגשת את בני מאדים. היא אפילו יכולה לדבר מאדימית. הפסיכולוג מתאר את המטופלת שלו בספרו מהודו לפלנטה מאדים מ-1900. שנה אחר כך, ב-1895 מדיום אמריקאית בשם גברת סמיד מתקשרת עם בתה המתה וגיסה על מאדים. היא מתארת תעלות ובני מאדים מאוד דומים לאנשים. היא בסוף מתגלה כבעלת הפרעת אישיות דו-קטבית. ב-1899 גם לקרל יונג יש פציינטית בת 15″גברת ס. וו.” שנוסעת למאדים בטרנסים ורואה תעלות ובני מאדים במכונות טיסה. יונג מסיק שהיא סובלת מאישיות חצויה.

הגענו סוף כל סוף למאה העשרים והנה ניקולה טסלה הגאון, הממציא הסרבי האמריקאי בונה מערכת אל-חוטית שניתן באמצעותה לתקשר עם בני המאדים. אבל הוא לא זוכה בפרס פייר גוזמן. הוא מפרסם את ממצאיו במאמרו: “Talking with the planets”, Collier’s Weekly, Vol 24, 4-5, 1901.

טסלה הושפע רבות מהאסטרונום מהרברד פרסיבל לואוול, שעסק באנליזה של התעלות במאדים ובאמונתו אודות חיים אינטליגנטיים על גבי מאדים. כמוכן טסלה הושפע מכתבי מדע בדיוני מאותה תקופה של ה. ג. וולס אודות בני מאדים. טסלה הכריז לעולם שיתכן והוא קיבל תדירויות בפולסים מהחלל החיצון, כנראה או מפלנטת ונוס או ממאדים.

טסלה השלים את המכשיר במעבדות שלו בהרי קולוראדו ב-1899 והוא יכל להרגיש את הפולס של הגלובוס כפי שהוא היה, מציין כל שינוי חשמלי שהתרחש ברדיוס של 1100 מיילים. הוא ציין שאף פעם הוא לא שכח את התחושות הראשונות שחש כאשר זה הופיע לו בעודו צופה במשהו שכנראה הוא תוצאה בלתי מתקבלת לאנושות. תצפיותיו הראשונות הבהילו אותו, מכיוון שהייה קיים בהן משהו מסתורי, שלא לדבר על משהו על טבעי. התחושה כל הזמן גברה אצלו שהוא היה הראשון לשמוע קבלת פנים מפלנטה אחרת. אבל המוני מבקרים ערערו על האמינות של המכשיר של טסלה. האשימו את טסלה בעיתונות, שכנראה הוא קיבל תשדורת מקוואזר ולא מבני מאדים. או אולי הוא קלט שידורי רדיו מרקוני או סתם שידורים של חובבן בתקשורת אלחוטית אחרת. ביוני 1905 ה-ניו יורק טיימס כתב שניקולה טסלה עשוי להשתמש במתנד או טלפון בין-פלנטרי כדי “להעיר” את מאדים.

מכאן

וכך הויכוחים אודות חיים על המאדים המשיכו אל תוך המאה העשרים עד עידן החלל וחקר המאדים התחיל בשנת 1965. מאז עידן החלל המודרני המאדים המשיך למשוך אליו את האסטרוביולוגים בחיפוש אחר צורות חיים על כוכב הלכת האדום.

 

 

האם העננים באים מהחלל החיצון?

אפרופו חוצנים. איך נוצרים עננים? כמעט כל ילד יודע שמיליוני טיפות של מים יחד יוצרות עננים. הן מתחילות כאדי מים, מהמים המתאדים שעולים מהאגמים, האוקיינוסים, הנהרות והצמחים. אדי המים מתקררים בעודם עולים לאוויר ובעוד הטמפרטורה יורדת, הם משתנים למצב צבירה נוזלי. מסות אלה של טיפות מים זעירות יוצרות עננים. כאשר העננים נעשים לעבים מידי הם נופלים לארץ כגשם. הם זורמים לאגמים ולנהרות והתהליך כולו מתחיל מחדש.

אולם מסתבר שההסבר הפשוט הזה הוא לא מדויק, כך קובע מחקר חדש. המחקר קובע שמרבית מהעננים של כדור הארץ בכלל התחילו בחלל החיצון בקרניים קוסמיות שמתנגשות עם מולקולות המים באטמוספרה שלנו כדי ליצור את העננות שאנו רואים בשמים.

מדענים חשבו מזה זמן שחלקיקי אבק או אבקנים היוו גרעין לטיפות הגשם בעודן יוצרות את העננים עלפני אזורים עירוניים. חלקיקים זעירים הקרויים אירוסולים נפלטים מצינורות פליטה של מיליוני רכבים והם מוצאים את דרכם לאטמוספרה. שם הם מושכים את מולקולות המים.

אולם הסבר זה לא נותן מענה לאופן שבו העננים נוצרים במקומות בהם אין תעשיה, כמו למשל מעל יערות גשם ומעל האוקיינוסים. במקומות אלה, קובעים החוקרים הקרניים הקוסמיות נכנסות לפעולה: חלקיקי הקרניים הקוסמיות המהירים – פרוטונים וניטרונים שמקורם עדיין לוטה בערפל – נעים כמעט במהירות האור. הם מתנגשים עם מולקולות המים וממירים אותן ליונים טעונים חשמלית. היונים אז מתחילים למשוך מולקולות מים אחרות, שלבסוף יוצרים כולם עננים.

המחקר:     Cosmic ray decreases affect atmospheric aerosols and clouds

Henrik Svensmark, Torsten Bondo, Jacob Svensmark

National Space Institute, Technical University of Denmark, Copenhagen, Denmark

Received 31 March 2009; accepted 17 June 2009; published 1 August 2009.

Close passages of coronal mass ejections from the sun are signaled at the Earth’s surface by Forbush decreases in cosmic ray counts. We find that low clouds contain less liquid water following Forbush decreases, and for the most influential events the liquid water in the oceanic atmosphere can diminish by as much as 7%. Cloud water content as gauged by the Special Sensor Microwave/Imager (SSM/I) reaches a minimum 𕛗 days after the Forbush minimum in cosmic rays, and so does the fraction of low clouds seen by the Moderate Resolution Imaging Spectroradiometer (MODIS) and in the International Satellite Cloud Climate Project (ISCCP). Parallel observations by the aerosol robotic network AERONET reveal falls in the relative abundance of fine aerosol particles which, in normal circumstances, could have evolved into cloud condensation nuclei. Thus a link between the sun, cosmic rays, aerosols, and liquid-water clouds appears to exist on a global scale.

 

 

ננו-מאובנים

 

ב-1996 חוקרים דווחו על מטאוריט ממאדים שנמצא ביבשת אנטרקטיקה. המטאוריט הכיל עקבות של מאובנים מיקרוביאלים. אולם מחקר שבא אחר כך ב-1998 פסל את הרעיון.

קבוצה של מדענים בראשות דיויד מקיי ממרכז החלל ג’ונסון של נאס”א פרסמה מאמר ב-Science ב-16 לאוגוסט 1996 בו היא הכריזה על גילוי עדויות לחיים פרימיטיביים בקטריאליים על המאדים. בדיקה של המטאוריט שנמצא באנטרקטיקה ושהאמינו שבא ממאדים הראתה את הממצאים הבאים:

1) הידרו-קרבונטים שהם זהים לתוצרים המתפרקים ממיקרו-אורגניזמים מתים על גבי כדור הארץ.

2) פאזות מינראליות שהן קונסיסטנטיות לתוצרים של פעילות בקטריאלית.

3) גלובולים זעירים פחמניים שיכולים להיות מיקרו-מאובנים של בקטריות פרימיטיביות, כולן בטווח של כמה מאות אלפי סנטימטר זו מזו.

 

 

ננו-מאובנים. מאחד המאמרים שעוסק בהן. כאן.

 

החוקרים בחנו את המטאוריט תחת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק, שחשף את הנוכחות של מה ששארו אז כשרידי מאובנים של בקטריות בגודל של 20 עד 100 ננומטר. אם זה אכן כך, שארו החוקרים, הן פי 100 קטנות יותר מכל מיקרו-מאובן של בקטריה שמצוי על כדור הארץ. זאת מלבד “ננו-מאובנים” שבאותה תקופה נתגלו בסלעים ארציים מאוד צעירים, ממצא שאז לא היה מקובל עדיין כאורגניזמים מאובנים. ולכן סברו שזוהי עדות לחיים בקטריאליים פרימיטיביים ממאדים.

על בסיס תיארוך גיל המטאוריט (על בסיס גיל איזוטופי של רכיבי המטאוריט) החוקרים הציעו את התרחיש הבא: הסלע נהפך למוצק על מאדים לפני 4.5 מיליארד שנה, בערך 100 מיליון שנה לאחר היווצרות הפלנטה. לפני בערך 3.6 ל-4 שנים הסלע נסדק כנראה על ידי פגיעת מטאוריטים. אז חלחלו מים דרך הסדקים וגם חלחלו חומרים קרבונטים שאפשרו לבקטריות פרימיטיביות לחיות בסדקים. לפני בערך 3.6 שנים הבקטריות ותוצריהן התאבנו בסדקים (תוארך על בסיס גיל איזוטופי של המינרלים בסדקים). לפני 16 מיליון שנים מטאוריט ענק פגע במאדים והוא חילץ גוש גדול מסלע זה והעיף אותו לחלל (תוארך על בסיס החשיפה של המטאוריט לקרניים קוסמיות). לפני 13,000 שנה המטאוריט נחת באנטרקטיקה והוא נתגלה ב-1984 באזור שקרוי אלאן הילס.

נשאלה השאלה: איך אנחנו יודעים בכלל שהמטאוריט בא ממאדים? המטאוריט שוקל 1.9 ק”ג ובאותה תקופה הוא היה אחד משנים עשר המטאוריטים שנתגלו על כדור הארץ ונחשבו כבאו ממאדים. מרבית המטאוריטים נוצרו מוקדם בהיסטוריה של מערכת השמש לפני 4.6 מיליארד שנה. ולכן השאלה הייתה במקומה. נתנו תשובות אולם התווכחו על השאלה.

ואכן ב-1998 הרעיון של ה”ננו-מאובנים” הופרך. קבוצה של חוקרים מהמכון לטכנולוגיה בג’ורג’יה מצאה עדויות לגבישים שנמצאו במטאוריט מאנטרקטיקה ונוצרו בתהליכים אפיטקסיאלים בטמפרטורות שהיו ככל הנראה יותר מידי גבוהות מכדי שאורגניזמים ביולוגיים יוכלו להתקיים בהן. הממצאים החדשים האלה הטילו ספק על הטיעונים של החוקרים ממרכז החלל ג’ונסון של נאס”א לפיהם “סלע מאדים” מכיל צורות חיים שהן קונסיסטנטיות עם הננו-מאובנים. תוך שימוש במיקרוסקופ אלקטרונים חודר, החוקרים גילו שגבישי המגנטיט במטאוריט היו בגידול קפדני אפיתקציאלי אנטומי בין הקרבונטים הסובבים. תהליך זה פירושו שהמגנטיט והקרבונט היו צריכים לגדול בו-זמנית בטמפרטורות הרבה יותר גבוהות מ-120 מעלות צלסיוס. גידול אפיתקציאלי שולל הפרדה תוך-תאית של המגנטיט על ידי אורגניזמים ממאדים, תיאוריה שהעלו המדענים מנאס”א שהאמינו שהמטאוריט מכיל ננו-מאובנים. והמקור של הטמפרטורה הגבוהה למעשה משמיט את האפשרות שאורגניזמים מאובנים ממאדים התקיימו במטאוריט.

 

האם זרמו מים על מאדים?

 

לאחרונה שתי גישושיות של NASA ורכב החלל פיניקס, שנועד לאסוף מידע מהפלנטה, מצאו עדויות רבות שמים נוזלים פעם אולי זרמו על פני משטחו של מאדים. אולם אף לא אחד מגילויים אלו הובילו להוכחה ניצחת שאורגניזמים חיים שחו בשלוליות של מאדים.

ב-25 למאי 2008 נחת רכב לא מאויש בשם פיניקס על מאדים. המשימה הייתה לחפש אחר סימני התיישבות על הפלנטה האדומה. כלומר, סימנים למי קרח בדיוק מתחת לפני השטח שאולי היו פעם נוזלים. ב-31 ליולי 2008 הרכב אימת שהחומר הקשה שבו הוא נתקל מתחת למשטח הגושי המלוכלך היה אכן מי קרח. אנליזה של הלכלוך בתוך רכב החלל הצביעה על כך שקרח זה היה כנראה פעם מים נוזלים ושהוא היה באינטראקציה עם הרגוליט של מאדים, או הלכלוך המאדימי בתקופת זמן מסוימת בהיסטוריה של מאדים כאשר האקלים היה חם יותר. הממצאים מורכבים מאוד בייחוד לנוכח זה שכאשר רכב החלל ירד על מאדים, המדחפים שלו יצרו לחץ גבוה, סביבת טמפרטורה גבוהה והוא פוצץ אמוניה וכל זה יכל להשפיע על המשטח בדיוק מתחתיו – והרי הממצאים נלקחו בדיוק משם… ויכלו להיות עוד מרכיבים בלכלוך שנבדק שיכלו להשפיע על הכימיה שלו. אז מה עושים?

הרכב מצא עדויות שמים זורמים היו קיימים במקום שבו הוא נחת. מים הם כידוע המפתח לכל צורות החיים כפי שאנו מכירים אותן, והגילוי של מים נוזלים יציע את ההזדמנות לביולוגיה בכוכב בהלכת האדום. המסקנה החדשה והשנויה במחלוקת באה מתצפית בקבוצה של כדוריות קטנות שהיו מחוברות לרגלי הרכב והם צולמו על ידי הזרוע הרובוטית של רכב החלל פיניקס במהלך המשימה. כדוריות אלה נראות כנעות וגדלות בזמן המשימה וסבורים שהתנהגות זו בשילוב עם ממצאים אחרים מפיניקס מצביעים על כך שטיפות אלה עשויות להיות מים נוזלים שהותזו למעלה על רכב החלל כאשר הוא נחת. המאמר שהציע זאת הוצג ב-23 למרץ 2009 בכנס למדע לונארי ופלנטארי ביוסטון. אבל לא כל הצוות של פיניקס מסכימים עם ממצאים אלה. יתכן שרגלי רכב החלל היו קרים יותר יחסית לקרקע במשך היום, וכאשר השמש שקעה על הקרח שהיה בסביבה, חלק מהמים התאדה. בעוד אדי המים עלו הם נתקלו בכתמי לכלוך קרים על רגלי הרכב מהנחיתה והם נדבקו. וזו רק השערה אחת מיני רבות לממצאים. בינתיים לא ידוע בוודאות האם יש מים נוזלים על גבי המאדים.

 
תמונות של אחת מרגלי פיניקס שצולמו על ידי המצלמה של הזרוע הרובוטית. מכאן.
 

 

מתאן על מאדים

 

הידיעה המרעישה האחרונה אודות חיים אפשריים על גבי המאדים החלה בדיוק בינואר השנה כאשר מחקר בן חמש שנים אימת את הקיום של מתאן – ארבעה אטומי מימן שקשורים לאטום פחמן –  באטמוספרת מאדים.

הקבוצה מצאה את העדויות למתאן באטמוספרת מאדים על ידי תצפית בטלסקופ אינפרא-אדום ובטלסקופ קאק של נאסא בהוואי. הקבוצה השתמשה בספקטרומטרים על גבי הטלסקופים כדי לפזר את האור לרכיבי הצבעים וזאת בדיוק כפי שמנסרה מפרידה את האור הלבן לצבעיו. הקבוצה גילתה שלושה מאפיינים ספקטראליים, שקרויים קווי בליעה, שיחד הם חותמת ודאית לקיום מתאן. אך החוקרים הבינו שהמתאן מהר מאוד נהרס באטמוספרת מאדים במספר דרכים.

אסטרוביולוגים מתעניינים במתאן מכיוון שאורגניזמים משחררים הרבה מהמתאן על כדור הארץ בעודם מעקלים מזונות. אולם תהליכים גיאולוגיים טהורים אחרים, כמו חמצון של ברזל גם הם משחררים מתאן. מתאן הוא אמנם הסימן החזק ביותר עדיין שביולוגיה היא בפעולה בסביבת הפלנטה שלנו. ומדוע? כי המתאן מיוצר כמעט לגמרי על ידי אורגניזמים חיים. אבל לא ידעו בינואר השנה לומר האם הביולוגיה או הגיאולוגיה – או שתיהן גם יחד – מיצרים את המתאן על מאדים.

במידה וחיים מיקרוסקופיים על גבי המאדים מייצרים את המתאן, אז הם כנראה מצויים הרבה מתחת לפני שטח הפלנטה – שם זה חמים ונעים מספיק ושם מים נוזליים יוכלו להתקיים. מים נוזליים הם הכרחיים לכל צורות החיים באשר הן, כמקורות אנרגיה ואספקת פחמן. בכדור הארץ מיקרואורגניזמים שורדים בערך 2 קילומטר מתחת לאגן רכס המים הלבנים בדרום אפריקה – שם הרדיואקטיביות הטבעית מפצלת את מולקולות המים למימן מולקולארי ולחמצן מולקולארי. האורגניזמים משתמשים במימן לאנרגיה. באותו האופן אורגניזמים דומים על מאדים יכולים לשרוד במשך מיליארדי שנה מתחת לשכבת הקרח התמידית במאדים, שם המים הם נוזליים, הקרינה מספקת אנרגיה והפחמן הדו-חמצני מספק פחמן. גזים כמו מתאן מצטברים באזורים תת-קרקעיים כאלה ועשויים להשתחרר אל תוך האטמוספרה אם נפערים סדקים או נקבוביות בזמן העונות החמות. אולם עדיין ישנה האפשרות שתהליכים גיאולוגיים יצרו את המתאן במאדים, או עכשיו או בימים עברו. על כדור הארץ, ההמרה של תחמוצת הברזל לקבוצה הסרפנטינית של המינראלים יוצרת מתאן. ועל גבי מאדים תהליך זה יכול להתקדם בעזרת מים, פחמן דו-חמצני והחום הפנימי של הפלנטה. למרות שאין עדות לוולקאניות היום על מאדים, מתאן עתיק שהיה לכוד במלכודות קרח וקרוי קלאטראט עלול להשתחרר עכשיו.

אם כן איך נדע האם המתאן הוא ממקור גיאולוגי או ביולוגי? ניתן למדוד יחסי איזוטופים. לאיזוטופים של היסוד יש תכונות כימיות שונות במעט. מסתבר שהחיים מעדיפים להשתמש באיזוטופ הקל יותר. מתאן ומים שמשוחררים על מאדים צריכים להראות יחסים מיוחדים לאיזוטופים של מימן ופחמן אם החיים הם אלה שהיו אחראים ליצור המתאן.

 

הממצא החדש מלפני יומיים

WASHINGTON — A team of NASA and university scientists has achieved the first definitive detection

מסתבר שהדרך שבה המתאן מתפשט באטמוספרת מאדים עומד בסתירה למקור ביולוגי. כך טוען המחקר האחרון שפורסם שלשום במגזין היוקרתי Nature. המתאן נמצא כמרוכז בחלק בודד של האטמוספרה. הבעיה היא, אומרים החוקרים שעומדים בראש המחקר – הכימאים פרנק לפהר’ה ופרנסואה פורג’ה מאוניברסיטת פייר ומרי קירי בפריס – שבין אם החיים אחראים לפליטת מתאן זו, ואפילו אם אורגניזמים חיים היו ממוקמים רק באזור אחד במאדים, המתאן היה צריך להתפשט הרבה יותר באחידות דרך האטמוספרה עד עתה. העובדה שהמתאן לא התפשט באטמוספרה, אומרים החוקרים, מצביעה על כך שארעה איזו שהיא ריאקציה כימית באטמוספרה שהיא הורסת את הגז בטרם הוא יתפשט. וכל ריאקציה כזו שהיא הורסת את המתאן גם תהרוס חיים על גבי הפלנטה מאדים בגלל שהגז מורכב מאותם סוגים של מולקולות שבונים את החיים שאותם אנו מכירים.

Picture of methane

 

למה המתאן (אזורים אדומים וצהובים) הוא כה ממוקד באטמוספרת מאדים? מכאן

 

כדי לנסות ולשחזר את השינויים ברמות המתאן העונתיים הנצפים וההגברה המקומית בריכוז רמות המתאן, החוקרים מציגים מקור מקומי וזמני של מתאן במיקום שמדווח כמקסימום. המקור פעיל במשך 60 ימי מאדים של שנת מאדים, במהלך הקיץ הצפוני. הכמות הכוללת של המתאן שנפלטת על ידי המקור מוגבלת כדי להתאים לכמות שמורחקת מהאטמוספרה בשנה מאדימית אחת. זה תלוי ישירות בזמן החיים האטמוספרי של המתאן. במודל, זמן החיים מוגדר על ידי הריאקציות הפוטו-כימיות באטמוספרה והוא מעל 300 שנה. תחת תנאים אלה, המקור נמצא כלא יותר מידי חזק מכדי שיוכל ליצור הגברה מקומית כלשהי של מתאן שניתן יהיה לגלותה.

עתה המחברים מריצים סדרה של סימולציות בעלות ערכים משתנים עבור זמני חיים אטמוספריים של מתאן, שהם שונים מהזמן המוגדר שהוסכם עליו של 300 שנה. הסכום הכולל של המתאן שהופק על ידי המקור המקומי נשאר שווה לאיבוד בשנה מאדימית שנקבע על ידי זמן החיים הנבחר. זמן חיים קצר יותר פירושו מתאן שנהרס מהר יותר ולכן דורש מקור חזק יותר כדי שיפצה על כך. שלושה סוגים הושוו: מקור רציף ומקור מחזורי שהיה פעיל למשך 60 או 120 ימי מאדים של שנת מאדים.

ריכוז גבוה מעט של מתאן באטמוספרה של מאדים בקוי רוחב דרומיים גבוהים. זמן חיים של 330 שנה. מכאן.

 

זמן חים של 220 ימים. זמן חיים קצר יותר בפאקטור של 600 מזה שידרש לתהליכים כימיים. ריכוז המתאן במקום אחד כפי שדווח במחקר. מכאן

 

זמן החיים שהיה הרבה יותר קצר רומז על מכניזם הרסני למתאן שהוא מאוד יעיל. לא ידוע על שום תהליך אטמוספרי יעיל מספיק שמוציא מתאן מהאטמוספרה, כך שיפעל כשואב עם הקיבולת הדרושה הזו. וזאת מבלי שיוביל לסתירה עם הערכים הנצפים ברכיבי האטמוספרה האחרים. דרוש הליך אטמוספרי בלתי מזוהה עדיין. אפשרות אחת היא מכניזם שבו המתאן מחומצן בממשק של אדמת מאדים. בהליך זה המתאן נהרס בנפח מוגבל קרוב לקרקע בקצב ההרס, ואפילו יצטרך להיות גבוה יותר. זמן החיים בקרקע עבור המתאן יהיה מסדר גודל של שעה אחת בלבד. ואם אכן זה כך טוענים החוקרים הקרקע של מאדים תהיה סביבה עוינת ביותר עבור האורגניזמים שלא יוכלו לשרוד בה.

ולפיכך, מתוצאות המחקר הזה, אין כל ספק שמשהו באטמוספרה של מאדים הורס את המתאן ולכן אין כל דרך שבה חיים יכולים לשרוד על פני הכוכב וגם לא לידו, אם הרס של המתאן מתרחש כה מהר.

תוצאה זו דרך אגב חשובה גם לתשומת לבם של בני האדם שחושבים ליישב את מאדים. ולכן אומר המדען הישראלי המומחה לפלנטות מאוניברסיטת הארברד בקיימבריג’ מסצ’וסטס, איתי הלוי, שזו תגלית מאוד מדאיגה.

המאמר:

Letter

Nature 460, 720-723 (6 August 2009) | doi:10.1038/nature08228; Received 18 January 2009; Accepted 12 June 2009

Observed variations of methane on Mars unexplained by known atmospheric chemistry and physics

Franck Lefèvre1 & François Forget2

1.                          LATMOS,

2.                          Laboratoire de Météorologie Dynamique, UPMC Université Paris 06, CNRS, Paris 75005, France

Correspondence to: Franck Lefèvre1 Correspondence and requests for materials should be addressed to F.L. (Email: franck.lefevre@upmc.fr).

 

The detection of methane on Mars1, 2, 3 has revived the possibility of past or extant life on this planet, despite the fact that an abiogenic origin is thought to be equally plausible4. An intriguing aspect of the recent observations of methane on Mars is that methane concentrations appear to be locally enhanced and change with the seasons3. However, methane has a photochemical lifetime of several centuries, and is therefore expected to have a spatially uniform distribution on the planet5. Here we use a global climate model of Mars with coupled chemistry6, 7, 8 to examine the implications of the recently observed variations of Martian methane for our understanding of the chemistry of methane. We find that photochemistry as currently understood does not produce measurable variations in methane concentrations, even in the case of a current, local and episodic methane release. In contrast, we find that the condensation–sublimation cycle of Mars’ carbon dioxide atmosphere can generate large-scale methane variations differing from those observed. In order to reproduce local methane enhancements similar to those recently reported3, we show that an atmospheric lifetime of less than 200 days is necessary, even if a local source of methane is only active around the time of the observation itself. This implies an unidentified methane loss process that is 600 times faster than predicted by standard photochemistry. The existence of such a fast loss in the Martian atmosphere is difficult to reconcile with the observed distribution of other trace gas species. In the case of a destruction mechanism only active at the surface of Mars, destruction of methane must occur with an even shorter timescale of the order of 1 hour to explain the observations. If recent observations of spatial and temporal variations of methane are confirmed, this would suggest an extraordinarily harsh environment for the survival of organics on the planet.

 

muppets full cast09 3 20 D23: The Muppets Make an Appearance and Announce Film

 חבר’ה מאיפה הגעתם? מה זאת אומרת? ממאדים כמובן. כאן.

 

 

חוקרים מתארים את ההסטוריה בת ה-90 שנה של שפעת החזירים

ההיסטוריה של שפעת החזירים

 

ארה”ב צריכה להתחיל לחסן את אזרחיה בסתיו הקרוב נגד וירוס שפעת החזירים אמרו לאחרונה פנל המומחים שמנחים את מחלקת שירותי הבריאות והאדם בארה”ב. מנהלת התרופות והמזון האמריקאית תאשר כמות מסוימת של החיסון (כלומר קיצור דרך) עוד לפני ביצוע הניסויים הקליניים הסופיים. ולכן ישנה הגבלה על כמות החיסונים (יש בעיה של תוספים לחיסונים, חומרי שימור, שיכולים לעכב אישור, חומרים נלווים שילדים אולי רגישים אליהם, אבל לא צופים בעיות מיוחדות של אישור). הועדה המייעצת לאימון חיסוני הציעה הקצבה של אספקת חיסונים מוגבלת לקבוצות שהן מוגדרות בעדיפות עליונה ומייצגות בערך מחצית מאוכלוסיית ארה”ב, 160 מיליון איש. בראש הרשימה מצויים אנשים בעלי תנאים שהם בסיכון למחלות חמורות, נשים הרות, אלה שהם בני 6 חודשים עד 24 שנים, כל מי שחי עם ילדים בני מתחת לששה חודשים, אנשי רפואה וסיעוד וסגל רפואה דחופה. במחלקת שירותי הבריאות והאדם בארה”ב מקווים שיהיו להם מספיק מנות חיסון עד אוקטובר לכל מי שמוגדר בקבוצות אלה, מכיוון שמצפים שכל אחד יזדקק לשתי מנות כדי להתחסן.

בינתיים נסקור את ההתפתחות ההסטורית של שפעת החזירים.

 

חוקרים מבית הספר לרפואה ציבורית אשר באוניברסיטת פיטסבורג שרטטו את סדרת האירועים והתהליכים החשובים בהופעת וירוסי ה- A (H1N1)החל מ-1918 על פני 91 השנים האחרונות.

הם הראו שהופעת שפעת החזירים A (H1N1) לפני 91 שנה הייתה בו-זמנית אצל בני אדם וחזירים והופעה זו הובילה למגפה. החוקרים סבורים שוירוס שפעת החזירים הופיע ב-1918 כמעט בו-זמנית כהדבקה מציפורים לבני האדם ולחזירים.

לעומת זאת, הזן של שפעת החזירים שמסתובב כעת בעולם, כך טוענים החוקרים, כנראה והופיע כהדבקה מהחזירים לבני האדם. בשונה מהזן שתקף כמגפה ב-1918, הזן הנוכחי הוא “קוקטייל” גנטי שתקף בשנות ה-90 את החזירים בארה”ב. קוקטייל זה הוא מיזוג משלוש בין שני וירוסי שפעת A (H1N1): תערובת של מעברים בין שפעת העופות לשפעת החזירים והאדפטציה האנושית לשפעת החזירים.

סדרת האירועים ההתפתחותיים והאפידמולוגיים, החל מ-1918, שהובילו להופעת וירוס השפעת הנוכחי שלA (H1N1)  מזן  (S-OIV)שידוע בשם שפעת החזירים מתוארת על ידי החוקרים. למעשה זוהי סקירה היסטורית על וירוס השפעת A (H1N1), כאשר הסקירה מתמקדת בצעדי המפתח שמאפיינים את התפתחות הוירוס במגפה הנוכחית.

 

הופעת הוירוס – הופעה בו-זמנית בבני אדם ובחזירים כתוצאה מהדבקה ציפורית (1918)

 

לפני 1918, שפעת אצל בני אדם הייתה ידועה היטב. אולם המחלה לא תוארה אף פעם אצל חזירים. עבור איכרי חזירים במדינת איווה הכל השתנה לאחר מופע חזירים שארע בין ה-30 לספטמבר ל-5 לאוקטובר באותה שנה. לפתע החלה להתפשט מגפת שפעת בין החזירים, והאיכרים לא הבינו מה קרה. עדרי החזירים הוכו במחלה נשימתית שמאוד הייתה דומה לסינדרום שפגע בבני האדם באותה שנה.

באותו הזמן בדיוק התפשטה מגפה של שפעת מזן וירוס ה-A (H1N1) בעולם כולו והרגה בין 40 ל-50 מיליון בני אדם. הדמיון בסימפטומים הקליניים ובמאפיינים הפתולוגיים של השפעת בבני האדם ובחזירים הובילו את המומחים לחשוב שהמגפה של השפעת שפגעה בבני האדם ב-1918 למעשה הותאמה לחזירים. וכך החלו לחפש אחר הגורם המעביר מבני האדם לחזירים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיקרוגרפיה אלקטרונית של שחזור ויריונים של שפעת מ-1918 (חלקיק של נגיף מידבק החי מחוץ לתא המאכסן). מכאן  

 

מספר שנים אחר כך, ב-1931 לפתע ארעה פריצת דרך. הוטרינר רוברט שאו העביר את הגורם המדביק של שפעת החזירים מחזירים חולים לחיות בריאות אחרות. הוא סינן את ההפרשות של החזירים החולים שהכילו את הוירוס ואותן הוא העביר לחיות הבריאות. התברר אחר כך מתוך ניסויים בחמוסים שההדבקה בכלל התרחשה מציפורים. הציפורים העבירו את המחלה לבני האדם ולחזירים. כלומר הכל החל בכלל משפעת העופות.

שופ גם הראה שהדבקה יכולה לעבור מבני אדם לחזירים ומחזירים לבני אדם. שופ הראה שזן השפעת A (H1N1) שהופיעה במגפה האנושית והגורם המדביק של השפעת בחזירים היו קרובים מאוד אלה לאלה. שופ הראה זאת על ידי זה שהנסיוב של אדם בוגר יכל לנטרל את וירוס השפעת של החזירים. ניסויים כמו אלה הציעו שוירוס שפעת החזירים, או כזה זהה לו על ידי נוגדנים, היה בתפוצה באוכלוסיה האנושית ומקורו היה בציפורים. כלומר ב-1918 מגפת שפעת החזירים הופיעה בו-זמנית אצל בני האדם ואצל החזירים ולא הייתה הדבקה של האחד מהשני.

 

התפתחות וירוס ה-1918 עד היום

 

הוירוס החל לבצע מוטציות לגרסאות נוגדניות חדשות. מאז קיימים זנים שונים של הווירוס הזה והם נבדלים בהרכב של ההמאגלוטינין (HA), שמראה פיצול מוקדם בין הוירוסים של החזיר והאדם.

הוירוס רכש מוטציות על פני הזמן. בשנת 1957 שפעת החזירים A (H1N1) במפתיע נעלמה אצל בני האדם. והיא הוחלפה בוירוס חדש ששילב גנים מזן ה- H1N1ווירוס שפעת העופות. שפעת חדשה זו מזן A (H2N2) הכילה שלושה מקטעים ממקור עופות והחילה חמישה מקטעים מהזו של שושלת היוחסין החזירית של H1N1 מ-1918. לאחר שמגפה זו הופיעה, לא נתגלתה יותר שפעת אנושית בצורת מגפה מסוג שפעת החזירים A (H1N1) עד לשנת 1977. הסיבות להעלמות זו של שפעת החזירים האנושית ב-1957 הן לא ברורות. אולם יתכן שרמות גבוהות של חיסון הומולוגי (דברים דומים מתוקף זן זהה שהם שייכים לו) היו קיימות יחד עם התפרצות של חיסון הטרולוגי (משהו שהושם שלא במקומו) מהזן החדש של השפעת החדשה של זן ה-H2N2 – וזה הספיק כדי להשמיט את הוירוס.

בכל זאת היו מקרים בודדים של הדבקות בשפעת החזירים שתועדו בשנת 1958. כמוכן בודדו מקרה ראשון של שפעת חזירים באדם שהופיע ב-1974 בחולה שחי בחוות חזירים.  פעמים רבות לא מאבחנים את וירוס שפעת החזירים בגלל הדמיון שלו למחלות אנושיות אחרות. מחקרים הראו שעובדים עם חזירים פיתחו נוגדנים נגד וירוס שפעת ה- A (H1N1)לעומת אנשים שלא נחשפו לעבודה עם חזירים.

בינואר 1976 פרצה מגפה של מחלה נשימתית בין חיילים ששבו לבסיס צבאי בניו ג’רסי. זוהה וירוס H1N1 A חדש כסיבה למגפה ל-230 מקרים ומקרה מוות אחד. וירוס שפעת החזירים A (H1N1) הזו שזוהה בבסיס בניו ג’רסי לא יצא מחוץ לבסיס.

מאז 1959 הוירוס לא התפשט כמגפה עד לנובמבר 1977. או אז הזן חזר והופיע בברית המועצות לשעבר, בהונג קונג וצפון-מזרח סין. זן זה פגע בעיקר באנשים צעירים ובצורה קלה יחסית. מחקירה של המקור הגנטי של הוירוס הבינו שהוא קשור לזן של 1950, אבל הוא לא דומה לזנים של שפעת ה- A (H1N1)  מ-1947 ומ-1957. ממצא זה רמז שהזן מההתפרצות של 1977 נשמר מאז 1950 והופעתו מחדש הייתה כנראה שחרור בטעות של מקור מעבדתי על רקע אוכלוסיה מתמעטת מחוסנת לנוגדניH1 ו-N1. עתה לראשונה שני סוגי זנים של וירוסי A החלו להסתובב.

נשוב לחזירים. וירוס שפעת ה- A (H1N1)בחזירים בצפון אמריקה הסתובב בשנות ה-30, אך לא זוהה באירופה עד ל-1976, כאשר אז משלוח חזירים מארה”ב לאיטליה הביא את מחלת השפעת הקלאסית A (H1N1) ליבשת. שם היא התפשטה במהירות באוכלוסיות החזירים. מספר שנים אחר כך, וירוס שפעת עופות חדש A (H1N1) חדר לאוכלוסיית החזירים מאווזי הפרא. ב-1979 זן זה החליף את זן ה- A/H1N1 צפון אמריקה הקלאסי.

ב-1998, זוהה וירוס שפעת משולש באוכלוסיית החזירים בצפון אמריקה: תערובת של מעברים בין שפעת העופות לשפעת החזירים והאדפטציה שלה בבני האדם. וכך אנליזה גנטית של וירוס השפעת המשולש הזה חשפה פרופיל גנטי מסובך למדי: חמישה מקטעים גנטיים מוירוס שפעת החזירים הצפון אמריקאי הקלאסי, חלק משפעת העופות וחלק משפעת החזירים באדפטציה אנושית.

המקרה הראשון של אדם שנדבק בתסבוכת הזו של וירוס שפעת A (H1N1) משולש היה בן 17 שנחשף לחזירים בבית מטבחיים בויסקונסין.

באפריל 2009, ממש בסוף עונת השפעת בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ, זוהו שני המקרים הראשונים שלA (H1N1)  מזן  (S-OIV)בארה”ב. מקרים אלה נגרמו על ידי וירוס שהוא דומה גנטית לזה החזירי, אולם הוא לא זוהה קודם בארה”ב. אנליזה גנטית של הזנים הראתה שהם נתקבלו מסיווג מחדש של שש מקטעים גנטיים מוירוס השפעת הידוע המשולש. נמצאו שני מקטעי גנים מזן נוסף של שפעת החזירים A (H1N1).

וכך השושלת המכובדת של הוירוס מ-2009 נושאת צאצאים רחוקים מאותו וירוס של 1918 שהחזיק מעמד והכה כמגפה באותה שנה.

 


 

 

מחקר חדש מאשים שסרטי דיסני מוטים לאהבה הטרוסקסואלית

מחקר חדש: סרטי ילדים מרוממים את ההטרוסקסואליות לרמות קסומות

 

זוג חוקרות מאוניברסיטת מישיגן יצאו בהאשמה בתחילת יוני 2009 שסרטי הילדים הקסומים, בעיקר אלה של דיסני, מלמדים את הילדים שהאהבה ההטרוסקסואלית היא לא רק הנורמה, אלא בכוחה של האהבה ההטרו-רומנטית לעורר קסמים. למרות ההנחה המקובלת שסרטי ילדים הם ללא תוכן מיני, הסרטים הם מלאי סקס ומובילים ליחסים בין מינים מנוגדים ומעודדים את הרעיונות הישנים, כך קובעות החוקרות.

סרטים אלה, שנעשו בהשראת אגדות העם של האחים גרים או אנדרסן מהמאה ה-19 (סינדרלה ושלגיה למשל), מציגים אהבה “מהאגדות”, שמובילה לייחוד ולקסם ולעוצמות נשגבות בלתי נשכחות. וכמו באגדות העם זוהי כוחה של תעשיית החלומות ההטרוסקסואלית טוענות זוג החוקרות, אבל שמציגה פן אחד של החיים שהוא: taken-for-granted status אבל לא המצב היחידי.

המחקר מובא כאן לשיפוטכם כמות שהוא בתוספת הסברים נלווים שלי להבנה .

רלוונטי אולי מתמיד לדון במחקרים שעוסקים בנושא בימים אלה כאשר הדיון אודות ההומוסקסואליות הוא בשיאו בעקבות הרצח מלפני יומיים בתל אביב.

 

החוקרות, שתי הסוציולוגיות קרין מרטין ואמילי קזיאק, טוענות שבעולם של דיסני, התאהבות באהבה הטרוסקסואלית מאפשרת דברים עצומים כמו למשל, בכוחה של אהבה זו להפר כישופים, להציל את חג המולד (שהוא כידוע קודש הקודשים אצל הנוצרים). בכוחה של אהבה זו לשנות חוקים, להפסיק מלחמות ואפילו במקרה של בת הים הקטנה לגרום לה לוותר על זהותה האישית. כה עצומה האהבה בסרטים שלא רק שהם מציגים אותה כנורמטיבית, אלא גם בעלת עוצמה.

והרי אין זה מפליא, שכן הסרטים מקורם באגדות העם. אחד המוטיבים המרכזיים באגדות העם הוא: אהבה מלווה לרוב בקסם, באיזה שהוא אירוע על-טבעי. אגדות העם לפי הפסיכולוגיה מקורן בנפש האדם ולכן הקסם מבטא איזה שהוא מוטיב ארכאי נפשי. הקסם החיצוני הוא בבואה לקסם פנימי. מכיוון שכאשר בני אדם מתאהבים הם מפרישים את הורמון האהבה ה”אוקסיטוצין” שגורם להם להרגשת משיכה, נדמה להם בעת המשיכה שמתרחש איזה שהוא קסם באוויר.

בעוד שבכוחה של העלילה הדרמטית של הסרט “להדביק” את הילדים למסך הטלוויזיה ולמסך הקולנוע, וכידוע לכם גם להרדים אותם לפני השינה… טוענות החוקרות שבחובה של העלילה מסרים בלתי נשכחים וחודרניים. המסרים הנשלחים על ידי הסרטים לצופים הקטנים המושפעים בקלות הם שאהבה הטרוסקסואלית היא לא רק הנורמה – מה שקרוי הטרו-נורמטיביות –אלא היא גם ייחודית, בעלת כוח, ביכולתה לגרום לשינויים והיא בנוסף כאמור קסומה.

את כל זאת מסיקות זוג החוקרות ממחקרן החדש מיוני לפני חודשיים, מחקר שבחן את סרטי הילדים הנבחרים ביותר.

החוקרות מאשימות את סרטי הילדים בכך שהן מצביעות על ההטיה בסרטים המציגים את ההטרו-רומנטיקה או ההטרו-נורמטיביות כקסם שמתרחש. מה דעתכם כהורים לילדים שצופים בסרטי הילדים על האשמה זו?

הממצאים של החוקרות פורסמו במאמר בכתב העת Gender & Society (ראו למטה), כאשר המאמר קורה תיגר על המושג של סרטים שהם לכאורה ללא תוכן מיני, אך מתחת לפני השטח הם רוויי תוכן מיני שהוא למעשה בעל מסר מעין פרופגנדי. המאמר מאשים שילדים מבינים את הנורמטיביות של ההטרוסקסואליות עוד בטרם הם נכנסו לבית הספר היסודי. זאת כאשר למעשה בתפישתם ההומוסקסואליות נראית כלא נורמאלית, לא רגילה ובלתי צפויה ולכן דורשת הסבר.

למעשה כאשר בן אדם הוא מבוגר וחווה משיכה הוא יפריש את האוקסיטוצין וירגיש את הקסם הנדון, את המשיכה. היום דרך אגב ניתן אפילו לרכוש בארה”ב ספריי של אוקסיטוצין ולרסס… וכך לעורר משיכה של אנשי עסקים ושל בני זוג באשר הם. אולם ילד הוא בתקופת החביון ואצלו הורמון אהבה זה הורמון חיבוק מאמא…

areil 

איך ילד יבין אהבה זוגית? הוא יבין זאת על ידי דימויים חיצוניים בסרטים הנדונים: קסם של פיה, טרנספורמציות: אם המכשפה או הפיה הפכו מישהו למשהו טוב…  למשל הצפרדע הפך לנסיך כאשר הוא פגש את הנסיכה. סימן שהאהבה זה דבר טוב. ומאז המוני בנות הולכות לחנויות ומחפשות פסלים של צפרדעים מכוערים ובלילה מקוות שהוא ייהפך לנסיך יפה תואר בדיוק כפי שמתואר באגדות…

החוקרות טוענות שההטרו-נורמטיביות הזו משתמשת במכשיר הקסם כמעין פרופגנדה חד-צדדית, כאשר לא מציגים לילדים את המציאות הדמוקרטית כפי שהיא: קיימות נטיות מיניות נוספות בעולם.

תיאורים כאלה שהם מאוד תלויי מגדר ומפארים את היחסים ההטרוסקסואלים, קובעות החוקרות, נראים כמשמרים רעיונות ישנים שהוצגו במאה ה-19 באגדות האחים גרים, שרבות מהן אכן היוו השראה לסרטי דיסני. אולם ניתן להעלות את ההשערה לפיה מציגים את ההטרוסקסואליות כקסם בגלל הומופוביה של הורים, שפשוט חוששים שילדיהם יהיו הומוסקסואלים, וחברות סרטי ילדים, שחוששות שאם יציגו מסר שיש בו ענין הומופובי רווחיהם הכלכליים ירדו.  מה דעתכם?

ניתן להבין זאת טוב יותר מהדוגמא הבאה: החוקרות נותנות את הדוגמא של מחקרי אגדות העם: חקרו את היופי הנשי, כאשר גילו במחקר כי יופי נשי שהיה נפוץ באגדות עם שויך באופן גורף להיות האישה לבנה, טובה, מוסרית ועשירה. ומה עם כהות העור?… הן לא יפות? היכן מקומן באגדות העם? נתגלה שמה שקרוי “מיעוטים” לא היו קיימים באגדות העם.

לפי זוג החוקרות, התקשורת היא נתיב חשוב ביותר לתהליך הלימוד המיני, ההתייחסות והפעילות הדדית של הילדים עם האחרים. וזאת בגלל שילדים צעירים שרויים בעולמות שהם עשירים מבחינה תקשורתית.

במחקרן החוקרות בחנו את כל הסרטים המפורסמים שיצאו לאקרנים בין 1990 ל-2005 והם צברו רווחים של יותר ממאה מיליון דולר. החוקרות ושלושת עוזריהם הוציאו מהסרטים עלילות, תמונות, סצנות, שירים ודיאלוגים שעסקו במיניות, כולל תיאורים של גוף, נשיקות, בדיחות, רומנטיקה, חתונות, יציאות, אהבה, כיצד באים תינוקות לעולם והריונות. הטקסט שתיאר חומרים אלה קודד בעזרת תוכנה מיוחדת. המחקר מצא שהסרטים האלה הם עשירים וחדורים בתוואי הטרוסקסואלי. למרות ההנחה המקובלת שתקשורת ילדים היא ללא תוכן מיני, הסרטים היו מלאי סקס והובילו ליחסים בין מינים מנוגדים, וזה הוביל את הדמויות לייחוד ולקסם.

החוקרות צפו שהדמויות באהבה מוקפות במוזיקה, פרחים, נרות, קסם, אש, בלונים, לבוש מנופח ויפהפה, אורות מעומעמים, ריקודים וארוחות מהודרות. ברקע לוו את המוטיב של אהבה גחליליות, פרפרים, שקיעות, רוח והיופי והעוצמה של הטבע, שכולם יחד ספקו את התפאורה ובייחוד הציגו את הטבעיות של האהבה הרומנטית ההטרוסקסואלית.

האנליזה של הסרטים קבעה שההטרוסקסואליות בנוסף מובנית באמצעות תיאורים של נשים שהן במופגן מאוד נשיות וגברים שהם מאוד גבריים. כאשר הדמויות הגבריות מבלות את מרבית זמנן במבטי געגועים על הנשים.

צעצועים ומוצרים אחרים שהיו קשורים לסרטים מאוחר יותר העצימו את הדימויים האלה.

החוקרות מציעות, שילדים אשר נחשפים לעתים קרובות למסרים תקשורתיים, מושפעים בנוגע למשיכה ולמיניות.

אומנם הנשיא אובמה הצהיר שיוני האחרון היה “Gay Pride Month”, אבל הבידור לילדים ממשיך להנציח מסר פחות שוויוני ונחרץ. החוקרות מסכמות שגם המשמעות הרגילה וגם זו היוצאת דופן של ההטרוסקסואליות פועלות כדי לגרום למעמדו להיות נורמאלי ונורמטיבי. וכך ההטרו-נורמטיביות נהפכה לתעשיית סרטים שמעודדת את ההשקעה בה: זה נהפך קשה לדמיין כל דבר אחר מאשר סוג קשר חברתי אחר או כל אחד אחר מחוץ לקשרים אלה. ולכן הבידור לילדים מותיר מחוץ לתחומיו אנשים מסוימים שלא יכולים לבנות את חלומותיהם שלהם שלא במסגרת ההטרו-נורמטיביות ואת חייהם אחרת באושר ובעושר עד עצם היום הזה…

 

האריה, המכשפה וארון הבגדים (סי.ס. לואיס) – נכנסים ויוצאים מהארון לעולם קסום.

אולם הכוונה היא לא יציאה מהארון במובן ההומוסקסואלי והלסבי…

 

המאמר:

 

Hetero-Romantic Love and Heterosexiness in Children’s G-Rated Films

Karin A. Martin

University of Michigan, kamartin@umich.edu

Emily Kazyak

University of Michigan

In this article, the authors examine accounts of heterosexuality in media for children. The authors analyze all the G-rated films grossing $100 million dollars or more between 1990 and 2005 and find two main accounts of heterosexuality. First, heterosexuality is constructed through hetero-romantic love relationships as exceptional, powerful, magical, and transformative. Second, heterosexuality outside of relationships is constructed through portrayals of men gazing desirously at women’s bodies. Both of these findings have implications for our understanding of heteronormativity. The first is seemingly at odds with theories that claim that heterosexuality’s mundane, assumed, everyday ordinariness lends heteronormativity its power. In fact, the authors suggest heterosexual exceptionalism may extend the pervasiveness of heterosexuality and serve as a means of inviting investment in it. The second offers ways to begin to think about how heteronormativity is gendered and racialized.

Key Words: adolescence/children • sexuality • media/mass communications

This version was published on June 1, 2009

 

אינדיאנה ג’ונס מצא את קברו של קופרניקוס

שרידיו של ניקולס קופרניקוס

 

ב-2005, 465 שנים אחרי מותו, ארכיאולוגים זיהו את שרידיו של ניקולס קופרניקוס בקתדראלה בפולין. זאת לאחר שמועות שהתרוצצו כבר שנה קודם לכן על כך שהקבר כנראה נמצא שם. קופרניקוס בחייו לא היה מפורסם והוא נקבר ככומר אנונימי ומקום קבורתו לא נודע. הארכיאולוגים הלכו אל מקום קבורתו המשוער בקתדראלה, סרקו את רצפת הקתדראלה העתיקה בעזרת רדאר, ומתחת למזבח בין המוני הקברים נתגלה הקבר. הדגימות של השרידים הוצאו. הארכיאולוגים הלכו למשטרת פולין עם הגולגולת של קופרניקוס ובעזרת תוכנה פורנזית משוכללת שחזרו את פניו. נתגלו צלקת מעל עינו הימנית ואפו השבור, שזוהו גם בדיוקן שצויר מהמאה ה-16.

אחר כך ב-2008 נתגלו בשוודיה קומץ שערות בתוך ספר שהיה שייך לקופרניקוס. האריכאולוגים החלו משווים את השרידים מהקתדראלה בפולין עם קומץ השערות (שידוע שהן של קופרניקוס) ונמצאו בספר שהיה שייך לו ומצוי היום בשוודיה. וכל זאת כדי להיות בטוחים שאכן הקבר בפולין הוא של קופרניקוס.

ביולי 2009 – לפני כשבועיים – פורסמו ממצאי הזיהוי הגנטי הסופיים שמאשרים את הממצא: השרידים מהקבר בפולין הם אכן של קופרניקוס.

נשאלת השאלה האתית: מדוע זה חשוב לנו לדעת שקופרניקוס נקבר בדיוק מתחת לרצפה העתיקה של מזבח הקתדרלה בקבר הלא מסומן? ומהו הגבול שבו למדענים מותר לחדור ולבחון את השרידים של האסטרונום אולי המפורסם ביותר שנפטר?…

מבוא לארכיאולוגיה מולקולארית ולאתיקה של כדור הארץ שמסתובב סביב השמש.

 

Nicolaus Copernicus; Copernicus's remains identified

 

מכאן.

 

קופרניקוס מפולין

 

מזה זמן רב האמינו שהאסטרונום הנודע ניקולס קופרניקוס קבור מתחת לרצפת קתדראלת פרומבורק בצפון פולין. אולם לא היו בטוחים בכך. והנה ב- 2005 חוקרים פולנים מצאו שם עצמות וגולגולת. החוקרים נטלו דגימות של דנ”א מהשרידים שאותם הם מצאו בקתדראלה והחליטו להשוותם לממצא נוסף שהיה ידוע כשייך לאסטרונום הנודע, שערות בתוך ספר.

ניקולס קופרניקוס נפטר כאשר הוא כמעט אנונימי לחלוטין. הוא היה כומר ולכן הוא לא הותיר אחריו צאצאים. הוא נקבר בקבר לא מסומן. 465 שנים אחר כך, הארכיאולוג פרופ’ ג’רזי גסוובסקי מבית הספר פולטסק למדעי הרוח בפולין גילה את שרידיו של האיש שנחשב לאחד מהאסטרונומים הגדולים בהיסטוריה.

blocks_image
פרופ’ ג’רזי גסוובסקי. מכאן.
קופרניקוס שחשש מרדיפה דתית, חיכה עד לפני מותו ב-1543 כדי לפרסם את התיאוריה החלוצית שלו לפיה כדור הארץ סובב את השמש – וכך הארץ היא לא מרכז היקום. הוא נקבר בקתדראלת פרומברוק בפולין, ללא כתובת על המצבה שתצביע על מקום קבורתו בין המוני הקברים. גסוובסקי החל את חיפושיו על ידי זה שהוא סרק את רצפת הקתדראלה באמצעות רדאר. המפה התלת-ממדית הראתה רק מתווה אחד של שרידים של גבר בן 60 או 70 שנה, הגיל של קופרניקוס כאשר הוא מת. גוסוובסקי שלח את הגולגולת למעבדה פורנזית (משפטית) במשטרת פולין בוורשה לשחזור פנים. הרקונסטרוקציה בוצעה באמצעות תוכנת מחשב שהניחה מאפייני פנים על תצלום ושייכה עובי פנים בהתבסס על מאגר נתונים של פרצופים אנושיים. התוכנה עשתה זאת תוך שהיא נשענת על ציורים ידועים של אמנים שציירו את קופרניקוס בשלבי חיים שונים שלו. מה שבסוף שכנע את החוקרים שאולי הגולגולת שנמצאה היא אכן של קופרניקוס, הייתה צלקת קטנה שנמצאה בדיוק מעל לשקע עין ימין ואפו השבור של קופרניקוס. דיוקן עצמי של קופרניקוס מראה עיוות דומה ליד הגבה של קופרניקוס ואת האף השבור. באותה תקופה בה גסוובסקי מצא את הגולגולת והשרידים הוא עדיין לא ביצע אנליזת דנ”א שלה, אבל הוא קיווה לאסוף דגימות שלפיהן הוא יוכל להשוותן לממצא מקתדראלת פרומבורק. ואז בנובמבר 2008 נתגלתה, במוזיאון גוסטביאנום באוניברסיטת אופסלה אשר בשוודיה, קבוצת שיער בתוך ספר, שידוע שהיה שייך לקופרניקוס. עתה ניתן היה לעשות אנליזת דנ”א:

pm_copernicus1

מכאן. 

 

הספר שהיה שייך לקופרניקוס ושבו נמצו קובץ השערות

 

pm_copernicus2 

מכאן

התוצאה אמתה שהשרידים הם כמעט בוודאות אלה של האסטרונום, שהיה האדם הראשון להציע את ההיפותזה שהשמש ולא כדור הארץ היא במרכז היקום.

pm_copernicus3 

הגולגולת של קופרניקוס.

מכאן.

 

pm_copernicus4 

מכאן.

Image: Nicolaus Copernicus

Czarek Sokolowski / AP
מומחית הדנ”א מאוניברסיטת אופסולה אשר בשבדיה, פרופ’ מרי אלן מדברת בנובמבר 2008 בוורשה אשר בפולין בפני עיתונאים ומכריזה על זיהוי השרידים השייכים לקופרניקוס. מעליה שחזור פניו של קופרניקוס בן ה-70 על בסיס הגולגולת שנתגלתה. בפנים רואים את הצלקת מעל הגבה הימנית ואת האף השבור.
ברקונסטרוקציה הפורנזית (המשפטית) של הפנים של הגולגולת יצא שהיא מתאימה לאסטרונום של גבר כבן 70, אותו הגיל של קופרניקוס בעת מותו בשנת 1543: הנה כאן השחזור של פניו של קופרניקוס בן ה-70 בעת מותו:

Reconstruction by nadkom. mgr Dariusz Zajdel, CLK KG Reconstruction by nadkom. mgr Dariusz Zajdel, CLK KG

פרופ’ גרזי גסוובסקי, הארכיאולוג הפולני שהוביל את הקבוצה שמצאה את הגופה שהייתה שלוש מאות שנה בקבר שליד המזבח, אמר שלמרות שהם בטוחים שהשרידים הם אלה של קופרניקוס, עדיין ישנו שבריר של ספק. ולכן נשלחו חולייה, שן ועצם ירך לאוניברסיטת אופסולה אשר בשבדיה.
קופרניקוס הצעיר: הצלקת מעל לגבה הימנית והאף השבור. מכאן.

המדענים השוודים נטלו את קבוצת השערות מהספר של האסטרונום, ספר שהוא בחזקת האוניברסיטה והחלו לבצע בדיקות דנ”א. הם אספו ארבע שערות ומומחית הגנטיקה מהאוניברסיטה פרופ’ מרי אלן החלה להשוות בין השערות לשרידים מפולין. היה ידוע שהשערות הן של קופרניקוס, כי הן נמצאו בספר שהיה שייך לו והיה בבעלותו. לכן הנחת העבודה הייתה, שאם הדנ”א של השערות יהיה תואם לזה של השרידים מפולין סימן יהיה שמדובר אכן בניקולס קופרניקוס. או אז יאמרו שמצאו את מקום קבורתו של האסטרונום הנודע. הממצאים החדשים אכן אשרו דמיון בדנ”א בין השערות בספר לבין השרידים מפולין.

הבדיקה הזו על ידי ארכיאולוגים פולנים וההשוואה עם קבוצת השערות בשוודיה היא חשובה לפולנים. מכיוון שקופרניקוס היה נזיר פולני, וחשוב היה לפולנים לדעת שהוא נקבר באדמה פולנית והוא לכן גיבור פולני. מספר היסטוריונים טענו שהאסטרונום היה למעשה יותר גרמני מאשר פולני. אוניברסיטה בעיר טורון – היכן שקופרניקוס חי במשך שנים רבות – קרויה על שמו, ורחובות רבים בפולין נושאים את שמו. לכן יש כאן עניין לאומי, פוליטי ומדעי.

מלון קופרניקוס בקרקוב אשר בפולין

והאוניברסיטה:

 

 

והנה בתחילת יולי החודש החוקרים השוודים והפולנים פרסמו תוצאות של חקירת דנ”א של שרידיו של קופרניקוס ושל אנליזת הדנ”א של קומץ השערות שנמצאו בתוך הספר. נעשה מאמץ של פרויקט משותף בין המדענים השוודים והפולנים בקבוצה אחת שמורכבת מארכיאולוגים, אנתרופולוגים וגנטיקאים במחקר זה. התוצאה התפרסמה בכתב העת: Proceedings of the National Academy of Sciences.ראו מאמר למטה.

במאמר מסופר שבאוניברסיטת אופסולה אשר בשוודיה בוצעה אנליזת דנ”א לקבוצת השיער שנמצאה בספר שהיה שייך לקופרניקוס במשך מספר עשורים, והוא עתה שמור במוזיאון גוסטבינאום באוניברסיטה. החוקרים השוו את האנליזה של קבוצת השערות לאנליזה של שרידיו של קופרניקוס שנמצאו מתחת לקתדרלה אשר בפרומבורק והם גילו שיש לשערות פרופיל זהה כמו לשרידים. למרות שהתוצאות מצביעות על כך שהשערות באות מאותו בן אדם, ישנה הסתברות כלשהי להתאמה רנדומאלית אחרת בגלל שהחומר הגנטי (השערות) היו קבוצה קטנה והם עברו דגרדציה (ניוון) עם השנים. לכן החוקרים ביצעו מה שנקרא בדיקת דנ”א מיטוכנדריאלית, דנ”א מהמיטוכונדריאה שנוהגים לעשותה לממצאים ארכיאולוגיים עתיקים במיוחד ובחקירות פשעים. הבדיקה בוצעה כדי לחזק את העדויות. התוצאות היו עדיין זהות. שלבו את תוצאות הדנ”א יחד עם הערכות ארכיאולוגיות, אנתרופולוגיות ורקונסטרוקציה של נתוני הפנים.

ארכיאולוגיה מולקולארית

 

השיטה בה השתמשו החוקרים ידועה בשם “ארכיאולוגיה מולקולארית”.

זהו תחום בארכיאולוגיה שהתפתח עקב ההתקדמות בהכרה וההבנה של הדנ”א. כלומר הרכישה של או דנ”א או דנ”א מיטוכנודריאלי mtDNA כאשר מסוגלים לקבוע מינים של ממצאים ארכיאולוגיים טבעיים וגם שרידי חיות או אנשים בשיטה זו. שרידי דנ”א אלה יכולים לשמש כדי לבצע רקונסטרוקציה או שיחזור של קיום תרבויות מסוימות או פעילויותיהן בדיוק, שהוא בלתי אפשרי בעזרת שיטות ארכיאולוגיות סטנדרטיות. ככל שהידע אודות הדנ”א מתפתח כך השיטה הטכנולוגית מתקדמת גם היא, וגם הידע אודות האנשים הקדמונים, החיות והצמחייה מתרחב יותר.

חומר הגלם הגנטי יכול להילקח ממספר מתחמים, תלוי במצב האורגניזם הנחקר ובאיזה סוג של אורגניזם עוסקים. ניתן לקחת אותו משרידים ביולוגיים, משרידי שלדים, מרקמות גוף, שיער, שיניים ובמקרים מסוימים ממאובנים.

אולם, תמיד עם השנים יהיה הרס כלשהו של הדוגמית, דגרדציה.

בדרך כלל כמות זעירה ביותר מחומר הגלם – כמו שן אחת או שני גרם של עצם, או מספר מועט של שערות – תהיה מספיקה כדי להוציא דנ”א.

הוצאת דנ”א מתא נעשית על ידי תהליכים כימיים שמוציאים את רכיבי התא שנועדו להגן על הדנ”א.

הדנ”א קיים ב-46 כרומוזומים. בתוך דנ”א זה יש בערך מאה אלף גנים. הגנים השונים הם מה שנותנים לנו את המאפיינים השונים כבני אדם. ישנם הבדלים קטנים שהם שגורמים לנו להיות מיוחדים מבין כל שאר בני האדם. משתמשים בטכניקות של הביולוגיה המולקולארית כדי לאסוף הבדלים גנטיים זעירים על מנת לזהות את המיוחדות של אדם אחד לעומת כל השאר.

וכך ניתן למעשה לקבל טביעת אצבע גנטית של מישהו רק מתוך שערה אחת בודדת. וזאת רק אם השערה מכילה את ה”פקעת” (זקיק) – שם ממוקמים התאים. בפקעת ישנם בין מאות לאלפי תאים. לאחר שמוציאים את הדנ”א יש מספיק חומר לצעד הבא: כדי לקבל את טביעת האצבע הגנטית של האדם יש להשתמש בתחילה בתהליך הנקרא תגובת שרשרת של האנזים דנ”א פולימראז. זהו אמצעי שסלקטיבית מגביר חלקים של הדנ”א כדי שיהיה ממנו מספיק לביצוע הבדיקות. התהליך הוא מעין מכונת העתקה של הדנ”א. כאשר מדען פורנזי (במעבדה משפטית) בוחן דוגמית של דנ”א משיער או מהדם או משן או מכל דבר אחר, הוא בהתחלה משתמש בתהליך תגובת השרשרת של האנזים דנ”א פולימראז כדי לשכפל את הדנ”א הנדון לכמה עותקים של המקור. זאת כדי שהוא יוכל לקבל כמה עותקים של רצפים קצרים מסוימים של דנ”א המקור עליהם הוא יריץ את הבדיקות. העותקים הם של קטעים בלבד ולא של הכרומוזום כולו. העותקים המשוכפלים נקראים מיקרוסטליטים. אלה הם רצפים קצרים משותפים של דנ”א שהם שונים באורך מאדם לאדם. על ידי השוואה בין מיקרוסטליטים רבים ניתן להבטיח שהדוגמית שבוחנים היא מיוחדת לאדם אחד. ככל שמחפשים אחר משתנים רבים יותר ברצפים כך מסוגלים לקבוע מיוחדות בדיוק רב יותר.

איכות הדנ”א או אפילו קיומו תלויים בסביבה שבה האורגניזם מת ודעך. הגורמים שיכולים להשפיע על הדנ”א יכולים להיות גורמים כימיים שהתערבו בדוגמית. נסיבות גיאולוגיות, אקולוגיות וביולוגיות.

טמפרטורות מאוד קרות כמו גם אקלימים צחיחים הם המשמרים הטובים ביותר לדנ”א. לעומת זאת, ככל שמזג האוויר הוא לח ורטוב יותר, כך תופיע יותר דעיכה ויהיה יותר סיכוי לזיהום לדוגמית. דוגמא לממצאים שמורים היטב הם המומיות המצריות שנמצאו שמורות היטב באקלים היבש של המדבר המצרי.

השיטה שבעזרתה הדנ”א נאסף היא בעיקרה ניתוחית. ראשית, בזמן איסוף הדוגמית הכל צריך להיאסף מיד באזור החפירה וכל אמצעי הזהירות צריכים להינקט כדי להבטיח שהדוגמית לא תזדהם על ידי שום דנ”א אחר. לכן על העובדים ללבוש כפפות ומסכות והכלים שבהם הם משתמשים צריכים להיות סטריליים לגמרי. שנית, כאשר מוציאים את הדנ”א מהדוגמית ניתן לעשות זאת במספר דרכים. או על ידי הקרנה אולטרא-סגולה או על ידי תהליך כימי שיפרק את הדוגמית ויאפשר לדנ”א להישאר אחרי תהליך זה.

אחרי תהליך הוצאת הדנ”א, הדנ”א מוגבר כדי שניתן יהיה ביתר קלות לחקור אותו וליצור דוגמית שניתן להשוותה לרצפי דנ”א קיימים כדי לקבוע את ההתמיינות שלה.

כך ניתן ללמוד על החיים של אנשים וחיות עתיקים. ניתן להשוותם לחיים המודרניים ולראות את השוני ביניהם. ניתן לראות אילו חיות או צמחיה היו קיימים בזמן העתיק ולא קיימים יותר היום.

לא כל אזור בעולם נגיש לטכנולוגיה זו עקב השונות באקלים ובתנאים. אולם באזורים בהם כן ניתן ליטול דגימות דנ”א, ארכיאולוגיה מולקולארית פותחת צוער לבחינת התרבות העתיקה.

 

במשך אלפיים שנה אנשים האמינו שהשמש וכל הכוכבים בשמיים מסתובבים סביב האנושות. ברטולד ברכט במחזהו “חייו של גלילאו” כתב שאפיפיורים, קרדינלים, פרופסורים, קפטנים, סוחרים, מוכרות דגים וילדי בית ספר חשבו כי הם יושבים חסרי תנועה על כדור הארץ. והנה בעקבות רעיונותיו של קופרניקוס, גלילאו החל להסביר שיוצאים החוצה מכדור הארץ במהירות עצומה. בגלל שהימים הישנים תמו זהו עידן חדש. במשך מאה השנים האחרונות מאז ספרו של קופרניקוס, אומר גלילאו במחזה, האנושות נראה שמצפה למשהו חדש.

במחזה גלילאו נותן נאומים פוליטיים: ערינו מצומצמות וכך גם המוחות של האדם, הדעות הקדומות והמגפה… הכל בתנועה… והארץ מסתובבת בשמחה סביב השמש, וכל האנשים, הקרדינלים ואפילו האפיפיור מסתובבים עמה סביב.

היקום איבד את מרכזו בין לילה, והוא התעורר כדי לגלות שיש לו אינספור מרכזים. כך שכל אחד מהם יכול להיחשב כמרכז, או אף אחד מהם. פתאום יש מקום רב.

ואולם מתנגדיו של גלילאו מיד עולים ואומרים שאלוהים יצר את העולם כך: סביב הארץ השמש הסתובבה, עצמים קטנים יותר הסתובבו סביב הגדולים יותר, סביב האפיפור מסתובב הקרדינל, סביב הקרדינל הבישוף, ומונים את ההיררכיה הכנסייתית…. סביב האומנים המשרתים, סביב המשרתים הכלבים, סביב העופות הקבצנים…

ואילו יום אחד בא גלילאו – בעקבות קופרניקוס – ואמר שכדור הארץ עתה מסתובב סביב השמש. גלילאו הפך את ההיררכיה והסדר הזה כך שהאדון מסתובב סביב משרתיו.

 

נדמה כי אם ניטול את הדימוי של ברטולד ברכט למעלה ממחזהו “חייו של גלילאו”, יש שיטענו נגד המדענים, הארכיאולוגים, האנתרופולוגים וחוקרי הדנ”א שהם עדיין לכאורה סבורים שהכל סובב סביב האנושות, כאילו הם היו מרכז היקום. ומדוע? קיימת בעיה אתית כאשר המדע המולקולארי מתקדם. במצב זה ישנו הרצון ומצויה הזמינות להשתמש בו כדי לזהות שרידים של אנשים ידועים שנפטרו. או אז נשאלת השאלה: האם מותר ומוצדק אחרי מותו של אדם (ומדובר במדען מפורסם) לשלוף את שרידיו מקברו ולחקור אותם לשם הסקרנות והוודאות של הזיהוי? כאשר בנוסף מדובר במניעים פוליטיים, להוכיח שהאיש הוא יותר פולני מגרמני… 

קופרניקוס בחייו לא היה מפורסם כלל… עד כדי כך שכאמור לא סמנו את קברו. הוא פרסם את ספרו המפורסם רק בשנת מותו ב-1543 מפחד שירדפוהו:

מכאן.

 

כלומר הוא נקבר כאנונימי בקתדרלה בפרומבורק ומדענים ידעו זאת. אבל לא ידעו באיזה קבר מדובר. ולכן יש ענין מדעי וסקרנות מדעית: המדענים רוצים לדעת היכן מצוי קברו של קופרניקוס ששינה את פני המדע המודרני ללא הכר…  

 

 

המאמר:

 

Genetic identification of putative remains of the famous astronomer Nicolaus Copernicus

1.       Wiesław Bogdanowicza,1,2,

2.       Marie Allenb,1,2,

3.       Wojciech Branickic,1,2,

4.       Maria Lembringb,

5.       Marta Gajewskaa and

6.       Tomasz Kupiecc

+Author Affiliations

1.     aMuseum and Institute of Zoology, Polish Academy of Sciences, Wilcza 64, 00-679, Warszawa, Poland;

2.     bDepartment of Genetics and Pathology, Rudbeck Laboratory, Uppsala University, 751 85 Uppsala, Sweden; and

3.     cSection of Forensic Genetics, Institute of Forensic Research, Westerplatte 9, 31-033, Kraków, Poland

1.          Edited by Alan Walker, Pennsylvania State University, University Park, PA, and approved June 16, 2009

2.          1W. Bogdanowicz, M.A., and W. Branicki contributed equally to this work. (received for review February 18, 2009)

Abstract

We report the results of mitochondrial and nuclear DNA analyses of skeletal remains exhumed in 2005 at Frombork Cathedral in Poland, that are thought to be those of Nicolaus Copernicus (1473–1543). The analyzed bone remains were found close to the altar Nicolaus Copernicus was responsible for during his tenure as priest. The mitochondrial DNA (mtDNA) profiles from 3 upper molars and the femurs were identical, suggesting that the remains originate from the same individual. Identical mtDNA profiles were also determined in 2 hairs discovered in a calendar now exhibited at Museum Gustavianum in Uppsala, Sweden. This calendar was the property of Nicolaus Copernicus for much of his life. These findings, together with anthropological data, support the identification of the human remains found in Frombork Cathedral as those of Nicolaus Copernicus. Up-to-now the particular mtDNA haplotype has been observed only 3 times in Germany and once in Denmark. Moreover, Y-chromosomal and autosomal short tandem repeat markers were analyzed in one of the tooth samples, that was much better preserved than other parts of the skeleton. Molecular sex determination revealed that the skeleton is from a male individual, and this result is consistent with morphological investigations. The minimal Y-chromosomal haplotype determined in the putative remains of Nicolaus Copernicus has been observed previously in many countries, including Austria, Germany, Poland, and the Czech Republic. Finally, an analysis of the SNP located in the HERC2 gene revealed the C/C genotype that is predominant in blue-eyed humans, suggesting that Copernicus may have had a light iris color.