הסלבריטאי והשאלון: אדיסון ואינשטיין – סיפור חוזרים לבית ספר

משרד החינוך יוצא ביוזמה “חוזרים לבית הספר”  מובילים בתחומם בחברה הישראלית מצדיעים למורי ישראל וילמדו שיעור בבתי הספר ברחבי הארץ, בשבועיים הראשונים לפתיחת לשנת הלימודים. מדובר במהלך רחב אותו מוביל שר החינוך, גדעון סער , אשר יתחיל כאמור, בשבועיים הראשונים לפתיחת השנה .

בפרויקט “חוזרים לבית הספר ” ייקחו חלק אומנים, אנשי אקדמיה ורוח, אנשי עסקים, סופרים , מנהלי בתי חולים, אנשי תקשורת, צבא, ספורטאים ומדענים משפיעים על ההוויה החברתית – תרבותית.

 

תביאו יזם וממציא כמו תומס אדיסון לבית הספר

אני אספר לכם סיפור על השאלון של תומאס אדיסון שמסתובב היום בביוגראפיות של אינשטיין.

אדיסון היה מגה-ממציא, עבד ב”מנלו פארק” – פארק תעשייתי להמצאות נוסח מפעל בסיליקון ואלי של המאה ה-19, שאותו הוא הקים עם העובדים שלו ולימד אותם את הפרקטיקה של ההמצאה. מנלו פארק היה כפר במרחק של כשלושים קילומטר מהעיר ניו יורק. ממוקם היטב קרוב למנהטן ובעל גישה נוחה לצרכים תעשייתיים.

השיטה של אדיסון במנלו פארק הייתה מהירות. יותר מחמישים אנשים עמלו בעבודה קבלנית עבורו, כאשר הם מתכננים ומיצרים את ההמצאות שלו. אדיסון רשם יותר מאלף פטנטים במהלך ששת עשורי אודיסאה של המצאות. בנוסף, היו עוד אלפים נוספים של השראות שהיו פחות פראקטיות, יותר ספקולטיביות, ובכל זאת הן פורסמו בכתבי העת של אדיסון ולא נרשמו כפטנטים. המצאותיו התאפיינו בכך שהוא חיפש שוק עסקי מההתחלה.

אדיסון למעשה המציא את שיטת ההמצאה במאה ה-19 והפכה למקצוע: אפליקציה של פטנטים, מסחור, מערך של עורכי דין, הקמת חברות, עובדים, עשיית ביזנס מההמצאות, מסחור, טכניקות פרסום, ההתעסקות עם זכויות על פטנטים – מכירתם לחברות, תומכים פיננסיים לניסויים, יצור המכונות שנבעו מההמצאות, התמודדות עם עיתונאים והדלפה לעיתונאים על המצאות. מה עושים כאשר המצאה עדיין לא מוגנת על ידי פטנט רשום – כמו למשל המצאתו הגאונית שקדמה לכל פטיפון ישן או נגן MP3 שלנו מצוי, “הפונוגרף” של אדיסון? והיא כבר הוכרזה לעולם על ידי כתב עת. או משפטים על קדימות בהמצאה והגשות פטנטים, יציאה במערכות לקדם המצאות: הדגמות של המצאות בפני הקהל, גיוס של כותבים מוכשרים בעיתונות שישכנעו את הציבור שההמצאות של אדיסון הן פנטסטיות ושאר טכניקות השיווק. בקיצור, הממציא הוויקטוריאני שמשווק את המצאתו.

האין אדם כזה ממש החלום “הרטוב” עבור כל מכללה או בית ספר? רק שיכשיר את התלמידים לעידן סטארטאפ תעשיות העתיד. הוא לא רק המציא, אלא ידע להפוך את ההמצאה למשהו כלכלי ורווחי. הוא הסתובב בתערוכות והיה לו כישרון שיווק. ממש חיוני לכלכלה של היום.

ועוד נזכיר בהקשר להמצאת החשמל של אדיסון המצאה נוספת בחשמל, שמאז הגלגל והפרפטום מובילה לא נראתה כמוהה, והומצאה ביוני 1981 על ידי המדען של השר מרידור מהליכוד בכנסת שלנו מימי תרפפו באמרה המפורסמת “הנורה שתאיר את כל רמת גן”… (ממש 1% אינספירציה ו-99% פרספירציה…).

לאדיסון כאמור היו מעל לאלף המצאות. וכמו שאומרים במחוזותינו. אילו השר סער יכל להביאו לפרויקט שלו “חוזרים לבית הספר” (נגיד במכונת הזמן של הד”ר אמט בראון – וכלבו אינשטיין – מחזרה לעתיד), גדעון סער בטח היה אומר: רק שאדיסון יבוא וילמד קצת את הנוער שלנו איך ממציאים וביחוד מה זה חינוך מדעי. אין להשוות אותו בכלל למורה למדעים המקצועי הממוצע שמשתכר בקושי 5000 שקל והתלמידים משתוללים אצלו בכיתה. מה שנכון נכון.

אלברט אינשטיין עונה על השאלון של אדיסון

ה-ניו יורק טיימס מספר, שיום אחד, אלברט אינשטיין בא באביב של מאי 1921 לאמריקה מברלין לביקור. שנתיים קודם לכן תורת היחסות הכללית שלו אומתה באימות הגדול של ארתור אדינגטון ואינשטיין לפתע זכה לפרסום עולמי. מה שנקרא “סלבריטאי” ומגה סופר סטאר, שלא היה כדוגמתו. אינשטיין נהפך למגה-כוכב מדעי, ולגמרי במקרה הוא גם היה הסמל לערכים ההומניסטיים הפציפיסטיים, ופטרון חי וקדוש ליהודים.

קורט בלומנפלד, המנהיג של התנועה הציונית בגרמניה, בא לדירתו של אינשטיין בברלין ובקש את תמיכתו במולדת היהודים בפלשתינה. בלומנפלד הקריא לאינשטיין הוראת טלגרמה מנשיא הארגון הציוני העולמי הביוכימאי האנגלי הדוקטור חיים ויצמן. כתוב היה בטלגרמה: בוא עמי למסע באמריקה כדי לסייע בגיוס מימון להקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

אינשטיין עלה על אונייה וב-2 לאפריל הוא עמד על הרציף של מנהטן עם שערו הפרוע ולבושו האפרורי, כאשר, על פי הדיווח של הניו יורק טיימס, הוא נראה כמו אמן בוהמי. מיד הסתערו על המדען עשרות מצלמות וכתבים שליוו אותו במהלך ביקורו בארה”ב.

אינשטיין זכה לקבלות פנים והוא הרצה בארה”ב והסתובב בחוף המזרחי יחד עם ויצמן כדי לאסוף תרומות למטרה הציונית.

יום אחד אינשטיין נסע לבוסטון לטיול של יומיים. כמובן שכמו בניו יורק היו סביבו צרמוניות, ארוחות וקבלות פנים ותוך כדי כך הוא וויצמן עשו נפשות לבעיה הציונית.

בעודו בבוסטון, אינשטיין נתקל בשאלון פופולארי שהיה ידוע בשם “שאלון אדיסון” על שם ממציאו, תומאס אדיסון הידוע. עוד המצאה מבית מדרשו של אדיסון, הפעם בתחום החינוך. אדיסון, בניגוד לאינשטיין היה אדם פראקטי, הממציא הידוע והמפורסם שהיו רשומים על שמו כאמור המוני פטנטים.

פעמים רבות הזכירו את אינשטיין יחד עם אדיסון, כאשר שניהם צוינו כמייצגים המזהירים של המדע הפיזיקאלי. מה שאדיסון היה ליישום הטכני (הפראקטי) של הפיזיקה אינשטיין היה ליסודות התיאורטיים שלה, כותב פיליפ פרנק בביוגרפיה המפורסמת שלו “אינשטיין חייו וזמנו”.  

בשלב זה אדיסון כבר היה בן 74 ואולי הגיל נתן את אותותיו. בכל אופן אדיסון כעס על כי המכללות האמריקאיות הן יותר מידי תיאורטיות ופחות מידי מעשיות.

אדיסון המציא מבחן שאותו הוא חילק לאנשים שרצו לעבוד אצלו. היה זה מעין מבחן קבלה לעבודה. המבחן כלל 150 שאלות, שהן כולן שאלות עובדתיות, והוא היה השאלון של אדיסון. שאלות לדוגמא מהמבחן היו: באיזו מדינה צורכים הכי הרבה תה? ממה הייתה עשויה מכונת הדפוס של גוטנברג? וכדומה.

כאמור בדיוק ביומיים שבהם אינשטיין ביקר בבוסטון… הוא נתקל בשאלון הזה. וגם כמובן שכתב ה-ניו יורק טיימס נתקל באינשטיין בדיוק בעודו קורא את השאלון של אדיסון. הכתב הקריא לו שאלה מתוך השאלון של אדיסון כי הוא רצה לדעת האם אינשטיין שלנו יוכל לענות עליה? והנה השאלה, שבטח אינשטיין היה אמור לדעת את התשובה: “מהי מהירות הקול?”

אם יש מישהו שמבין את התפשטות גלי הקול, זה בטח אינשטיין. והוא בטח היה יודע להיכנס לכל כיתה בכל בית ספר תיכון ומכללה ולענות על השאלה הזו מיד.

אבל כאשר הכתב פנה לאינשטיין והראה לו את השאלה, מיד כאשר אינשטיין קרא אותה הוא אמר: “אני לא יודע. אני לא מעמיס על מוחי כאלה עובדות שאני יכול למצוא אותן בקלות בספרים”.

ואחר כך אינשטיין הסביר מדוע הוא לא מסכים עם ההשקפה של אדיסון אודות החינוך. “אין זה כל כך חשוב עבור אדם ללמוד עובדות. לשם כך הוא לא במיוחד צריך מכללה. הוא יכול ללמוד אותם מספרים. הערך של החינוך במכללה למדעי הרוח הוא לא הלימוד של עובדות רבות, אלא האימון של המחשבה לחשוב משהו שלא ניתן ללמוד מספרי הלימוד”. מסיבה זו, אינשטיין חש שיש משמעות רבה לחינוך הכללי.

EINSTEIN SEES BOSTON; FAILS ON EDISON TEST; Asked to Tell Speed of Sound He Refers Questioner to Text Books.

Special to The New York Times. May 18, 1921, Wednesday

Page 15, 393 words

BOSTON, May 17.–There was a large crowd at the South Station this morning to greet Professor Einstein of relativity fame and his party.

 

ראו כאן.

המאמר המלא מה-ניו יורק טיימס

Advertisements