מחקר חדש מאשים שסרטי דיסני מוטים לאהבה הטרוסקסואלית

מחקר חדש: סרטי ילדים מרוממים את ההטרוסקסואליות לרמות קסומות

 

זוג חוקרות מאוניברסיטת מישיגן יצאו בהאשמה בתחילת יוני 2009 שסרטי הילדים הקסומים, בעיקר אלה של דיסני, מלמדים את הילדים שהאהבה ההטרוסקסואלית היא לא רק הנורמה, אלא בכוחה של האהבה ההטרו-רומנטית לעורר קסמים. למרות ההנחה המקובלת שסרטי ילדים הם ללא תוכן מיני, הסרטים הם מלאי סקס ומובילים ליחסים בין מינים מנוגדים ומעודדים את הרעיונות הישנים, כך קובעות החוקרות.

סרטים אלה, שנעשו בהשראת אגדות העם של האחים גרים או אנדרסן מהמאה ה-19 (סינדרלה ושלגיה למשל), מציגים אהבה “מהאגדות”, שמובילה לייחוד ולקסם ולעוצמות נשגבות בלתי נשכחות. וכמו באגדות העם זוהי כוחה של תעשיית החלומות ההטרוסקסואלית טוענות זוג החוקרות, אבל שמציגה פן אחד של החיים שהוא: taken-for-granted status אבל לא המצב היחידי.

המחקר מובא כאן לשיפוטכם כמות שהוא בתוספת הסברים נלווים שלי להבנה .

רלוונטי אולי מתמיד לדון במחקרים שעוסקים בנושא בימים אלה כאשר הדיון אודות ההומוסקסואליות הוא בשיאו בעקבות הרצח מלפני יומיים בתל אביב.

 

החוקרות, שתי הסוציולוגיות קרין מרטין ואמילי קזיאק, טוענות שבעולם של דיסני, התאהבות באהבה הטרוסקסואלית מאפשרת דברים עצומים כמו למשל, בכוחה של אהבה זו להפר כישופים, להציל את חג המולד (שהוא כידוע קודש הקודשים אצל הנוצרים). בכוחה של אהבה זו לשנות חוקים, להפסיק מלחמות ואפילו במקרה של בת הים הקטנה לגרום לה לוותר על זהותה האישית. כה עצומה האהבה בסרטים שלא רק שהם מציגים אותה כנורמטיבית, אלא גם בעלת עוצמה.

והרי אין זה מפליא, שכן הסרטים מקורם באגדות העם. אחד המוטיבים המרכזיים באגדות העם הוא: אהבה מלווה לרוב בקסם, באיזה שהוא אירוע על-טבעי. אגדות העם לפי הפסיכולוגיה מקורן בנפש האדם ולכן הקסם מבטא איזה שהוא מוטיב ארכאי נפשי. הקסם החיצוני הוא בבואה לקסם פנימי. מכיוון שכאשר בני אדם מתאהבים הם מפרישים את הורמון האהבה ה”אוקסיטוצין” שגורם להם להרגשת משיכה, נדמה להם בעת המשיכה שמתרחש איזה שהוא קסם באוויר.

בעוד שבכוחה של העלילה הדרמטית של הסרט “להדביק” את הילדים למסך הטלוויזיה ולמסך הקולנוע, וכידוע לכם גם להרדים אותם לפני השינה… טוענות החוקרות שבחובה של העלילה מסרים בלתי נשכחים וחודרניים. המסרים הנשלחים על ידי הסרטים לצופים הקטנים המושפעים בקלות הם שאהבה הטרוסקסואלית היא לא רק הנורמה – מה שקרוי הטרו-נורמטיביות –אלא היא גם ייחודית, בעלת כוח, ביכולתה לגרום לשינויים והיא בנוסף כאמור קסומה.

את כל זאת מסיקות זוג החוקרות ממחקרן החדש מיוני לפני חודשיים, מחקר שבחן את סרטי הילדים הנבחרים ביותר.

החוקרות מאשימות את סרטי הילדים בכך שהן מצביעות על ההטיה בסרטים המציגים את ההטרו-רומנטיקה או ההטרו-נורמטיביות כקסם שמתרחש. מה דעתכם כהורים לילדים שצופים בסרטי הילדים על האשמה זו?

הממצאים של החוקרות פורסמו במאמר בכתב העת Gender & Society (ראו למטה), כאשר המאמר קורה תיגר על המושג של סרטים שהם לכאורה ללא תוכן מיני, אך מתחת לפני השטח הם רוויי תוכן מיני שהוא למעשה בעל מסר מעין פרופגנדי. המאמר מאשים שילדים מבינים את הנורמטיביות של ההטרוסקסואליות עוד בטרם הם נכנסו לבית הספר היסודי. זאת כאשר למעשה בתפישתם ההומוסקסואליות נראית כלא נורמאלית, לא רגילה ובלתי צפויה ולכן דורשת הסבר.

למעשה כאשר בן אדם הוא מבוגר וחווה משיכה הוא יפריש את האוקסיטוצין וירגיש את הקסם הנדון, את המשיכה. היום דרך אגב ניתן אפילו לרכוש בארה”ב ספריי של אוקסיטוצין ולרסס… וכך לעורר משיכה של אנשי עסקים ושל בני זוג באשר הם. אולם ילד הוא בתקופת החביון ואצלו הורמון אהבה זה הורמון חיבוק מאמא…

areil 

איך ילד יבין אהבה זוגית? הוא יבין זאת על ידי דימויים חיצוניים בסרטים הנדונים: קסם של פיה, טרנספורמציות: אם המכשפה או הפיה הפכו מישהו למשהו טוב…  למשל הצפרדע הפך לנסיך כאשר הוא פגש את הנסיכה. סימן שהאהבה זה דבר טוב. ומאז המוני בנות הולכות לחנויות ומחפשות פסלים של צפרדעים מכוערים ובלילה מקוות שהוא ייהפך לנסיך יפה תואר בדיוק כפי שמתואר באגדות…

החוקרות טוענות שההטרו-נורמטיביות הזו משתמשת במכשיר הקסם כמעין פרופגנדה חד-צדדית, כאשר לא מציגים לילדים את המציאות הדמוקרטית כפי שהיא: קיימות נטיות מיניות נוספות בעולם.

תיאורים כאלה שהם מאוד תלויי מגדר ומפארים את היחסים ההטרוסקסואלים, קובעות החוקרות, נראים כמשמרים רעיונות ישנים שהוצגו במאה ה-19 באגדות האחים גרים, שרבות מהן אכן היוו השראה לסרטי דיסני. אולם ניתן להעלות את ההשערה לפיה מציגים את ההטרוסקסואליות כקסם בגלל הומופוביה של הורים, שפשוט חוששים שילדיהם יהיו הומוסקסואלים, וחברות סרטי ילדים, שחוששות שאם יציגו מסר שיש בו ענין הומופובי רווחיהם הכלכליים ירדו.  מה דעתכם?

ניתן להבין זאת טוב יותר מהדוגמא הבאה: החוקרות נותנות את הדוגמא של מחקרי אגדות העם: חקרו את היופי הנשי, כאשר גילו במחקר כי יופי נשי שהיה נפוץ באגדות עם שויך באופן גורף להיות האישה לבנה, טובה, מוסרית ועשירה. ומה עם כהות העור?… הן לא יפות? היכן מקומן באגדות העם? נתגלה שמה שקרוי “מיעוטים” לא היו קיימים באגדות העם.

לפי זוג החוקרות, התקשורת היא נתיב חשוב ביותר לתהליך הלימוד המיני, ההתייחסות והפעילות הדדית של הילדים עם האחרים. וזאת בגלל שילדים צעירים שרויים בעולמות שהם עשירים מבחינה תקשורתית.

במחקרן החוקרות בחנו את כל הסרטים המפורסמים שיצאו לאקרנים בין 1990 ל-2005 והם צברו רווחים של יותר ממאה מיליון דולר. החוקרות ושלושת עוזריהם הוציאו מהסרטים עלילות, תמונות, סצנות, שירים ודיאלוגים שעסקו במיניות, כולל תיאורים של גוף, נשיקות, בדיחות, רומנטיקה, חתונות, יציאות, אהבה, כיצד באים תינוקות לעולם והריונות. הטקסט שתיאר חומרים אלה קודד בעזרת תוכנה מיוחדת. המחקר מצא שהסרטים האלה הם עשירים וחדורים בתוואי הטרוסקסואלי. למרות ההנחה המקובלת שתקשורת ילדים היא ללא תוכן מיני, הסרטים היו מלאי סקס והובילו ליחסים בין מינים מנוגדים, וזה הוביל את הדמויות לייחוד ולקסם.

החוקרות צפו שהדמויות באהבה מוקפות במוזיקה, פרחים, נרות, קסם, אש, בלונים, לבוש מנופח ויפהפה, אורות מעומעמים, ריקודים וארוחות מהודרות. ברקע לוו את המוטיב של אהבה גחליליות, פרפרים, שקיעות, רוח והיופי והעוצמה של הטבע, שכולם יחד ספקו את התפאורה ובייחוד הציגו את הטבעיות של האהבה הרומנטית ההטרוסקסואלית.

האנליזה של הסרטים קבעה שההטרוסקסואליות בנוסף מובנית באמצעות תיאורים של נשים שהן במופגן מאוד נשיות וגברים שהם מאוד גבריים. כאשר הדמויות הגבריות מבלות את מרבית זמנן במבטי געגועים על הנשים.

צעצועים ומוצרים אחרים שהיו קשורים לסרטים מאוחר יותר העצימו את הדימויים האלה.

החוקרות מציעות, שילדים אשר נחשפים לעתים קרובות למסרים תקשורתיים, מושפעים בנוגע למשיכה ולמיניות.

אומנם הנשיא אובמה הצהיר שיוני האחרון היה “Gay Pride Month”, אבל הבידור לילדים ממשיך להנציח מסר פחות שוויוני ונחרץ. החוקרות מסכמות שגם המשמעות הרגילה וגם זו היוצאת דופן של ההטרוסקסואליות פועלות כדי לגרום למעמדו להיות נורמאלי ונורמטיבי. וכך ההטרו-נורמטיביות נהפכה לתעשיית סרטים שמעודדת את ההשקעה בה: זה נהפך קשה לדמיין כל דבר אחר מאשר סוג קשר חברתי אחר או כל אחד אחר מחוץ לקשרים אלה. ולכן הבידור לילדים מותיר מחוץ לתחומיו אנשים מסוימים שלא יכולים לבנות את חלומותיהם שלהם שלא במסגרת ההטרו-נורמטיביות ואת חייהם אחרת באושר ובעושר עד עצם היום הזה…

 

האריה, המכשפה וארון הבגדים (סי.ס. לואיס) – נכנסים ויוצאים מהארון לעולם קסום.

אולם הכוונה היא לא יציאה מהארון במובן ההומוסקסואלי והלסבי…

 

המאמר:

 

Hetero-Romantic Love and Heterosexiness in Children’s G-Rated Films

Karin A. Martin

University of Michigan, kamartin@umich.edu

Emily Kazyak

University of Michigan

In this article, the authors examine accounts of heterosexuality in media for children. The authors analyze all the G-rated films grossing $100 million dollars or more between 1990 and 2005 and find two main accounts of heterosexuality. First, heterosexuality is constructed through hetero-romantic love relationships as exceptional, powerful, magical, and transformative. Second, heterosexuality outside of relationships is constructed through portrayals of men gazing desirously at women’s bodies. Both of these findings have implications for our understanding of heteronormativity. The first is seemingly at odds with theories that claim that heterosexuality’s mundane, assumed, everyday ordinariness lends heteronormativity its power. In fact, the authors suggest heterosexual exceptionalism may extend the pervasiveness of heterosexuality and serve as a means of inviting investment in it. The second offers ways to begin to think about how heteronormativity is gendered and racialized.

Key Words: adolescence/children • sexuality • media/mass communications

This version was published on June 1, 2009

 

Advertisements

0 thoughts on “מחקר חדש מאשים שסרטי דיסני מוטים לאהבה הטרוסקסואלית

  1. מסוג המחקרים שמלמדים יותר על רמת האקדמיה מאשר על הנושא שהם עוסקים בו.

  2. אבל אם נקלף את האקדמיזציה..
    האם יש משהו מעבר?
    נכון האקדמיה באמת בירידה עצומה עכשיו.. ואתה לא מתאר לך אפילו עד כמה.

  3. קראתי את הקטע ובאמת לא כדאי היום לעשות דוקטורט או תואר מתקדם במדע ובכלל בתחומי ידע כמו היסטוריה ופילוסופיה של המעדים וכל מיני תחומים אינטרדיסיפלינאריים כאלה. בפירוש לא כדאי ולכן יש ירידה עצומה במספר הנרשמים לחוגים האלה. ויש חוגים היום שהם בסכנת סגירה.
    הבעיה היא שהאוניברסיטאות גם לא מבינות שכדי למנוע את הירידה בנרשמים צריך לקחת מרצים שהם קצת מפורסמים. אין מה לעשות אבל זה קצת ביזנס.
    גם ככה החוגים לא אטרקטיביים יותר היום: מי ילך לעשות דוקטורט היום במדע או בפילוסופיה של המדע? כמעט אף אחד.
    אז כדי קצת למשוך סטודנטים רצוי לקחת מרצים שהם פופולאריים ומפורסמים בתודעה הציבורית: מרצים שהופיעו בטלויזיה, מפורסמים בתקשורת. ואז האוניברסיטה יכולה נגיד לצאת במודעה גדולה בעיתון: המרצה הזה והזה שהופיע בתוכנית הזו והזו וכתב את המאמר הזה והזה בידיעות אחרונות… מרצה אצלנו בתוכנית! אלמנט הפרסום יביא לעוד סטודנטים, כי היום מה שעובד זה “סלבריטי”. ככה פועל העולם:
    כסף, סלבריטי ואינטיליגנציה היא פאקטור אבל בגלל מה שמתאר היטב המאמר שנתת בקישור, האוניברסיטה צריכה להשתמש במניפולציה של הסלבריטי.

  4. במיוחד בשבילך תרגמתי את המאמר של פרופ’ כץ והוספתי הסברים וגם ציינתי בהתחלה שאתה הבאת אותו לידיעתי
    ודנתי בו במאמר הבא שלי
    גלי

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: