מחקר חדש. דלוזיה בהתקף אפילפטי: אישה הפכה לגבר

מחקר חדש. דלוזיה בעת התקף אפילפטי: אישה עברה טרנספורמציה לגבר

חוקרים מגרמניה מדווחים על מקרה מוזר של אישה שמרגישה שהיא נהפכת לגבר במהלך התקפים אפילפטיים. האישה בת ה-37, חשה דלוזיות של טרנספורמציית מגדר רגעית בפרק הזמן אחרי תום ההתקף והוא מתאפיין באובדן התמצאות. האישה חשה שקולה נעשה עמוק יותר כשל גבר וידיה נהפכות לשעירות יותר.

נתחיל בספרות הבדיונית… קלייר אבשייר הייתה בת שמונה כאשר היא לראשונה פגשה בהנרי שחזר אחורה בזמן, והופיע לה ערום באחו. הנרי, ספרן משיקגו, היה בן עשרים ושמונה כאשר הוא פגש אותה לראשונה בספרייה. הפעם שניהם היו לבושים. בפגישה הזו, קלייר כבר הכירה את הנרי מהיותה בת שמונה. הנרי מצידו כלל לא הכיר אותה עדיין אבל מתחיל לצאת איתה.

The Time Traveler's Wife

מכאן

הנרי לוקה בליקוי כרוני שגורם לו פתאום להעלם מבלי להודיע, לנסוע במרחבי הזמן. התקפים אפילפטיים של נסיעה בזמן. הוא אינו שולט מתי ההתקפים מתרחשים, לאן הוא ייסע ולכמה זמן ייסע. הוא קורא ספר, עומד ומדבר או עושה כל פעולה יומיומית אחרת, ואז לפתע הוא חש תחושה מקדימה מבחילה, אורות או אאורה מאירה. הוא נעלם. הוא מוצא את עצמו ערום באמצע חודש אחר, שנה אחרת, אחורה או קדימה בזמן. הוא יכול למצוא את עצמו באמצע הלילה או סתם כך בבוקר מחוץ לביתו ברחוב סואן. הוא לימד את עצמו לגנוב בגדים ונעליים, ביודעו שימצאו אותו תמיד ערום, למשל בחצר אחורית של מישהו.

כמו ברומן – או בספר מדע בדיוני אם תרצו – כאשר הנרי וקלייר סוף כל סוף מגיעים לליל הכלולות שלהם, והמשפחה והחברים מחכים לחתן והכלה, הנרי לוקה בהתקף. נעלם כלא היה בצורה מרגיזה בדיוק לפני הטקס. אבל בסיפור כמו בסיפור הכל בא על מקומו. לפתע צץ מהעתיד הנרי המבוגר יותר – שב אחורנית בזמן מהתקף עתידי דרך שנות העתיד אל עבר ליל כלולותיו. במיוחד כדי לעמוד בטקס לצד אהובתו קלייר. רק כמה אורחים מתפלאים על ההופעה הפתאומית של החתן המבוגר.

אשתו קלייר אף פעם לא יודעת מתי הנרי יעזוב ולכמה זמן ילך. לפעמים הוא נעלם לדקות, לפעמים ליום שלם ולפעמים אף ליותר. כל מה שנותר ממנו בעת העדרותו הם בגדיו שהתמוטטו על הרצפה בערימה. כאשר קלייר והנרי לראשונה מתנים אהבים, היא בת 18, והוא חזר אחורנית בזמן בעודו בן 41, נשוי לקלייר לא מעט שנים. אחר מעשה הוא שב לביתו, לקלייר בת הלמעלה משלושים. היא כועסת על כי נעדר מהבית למעלה מ-24 שעות. באחד ממסעותיו?… הנרי חוזר שוב אחורה בזמן כדי לפגוש את קלייר כאשר היא בת שמונה. נוסע קדימה ואחורה בסיפור של אודרי ניפנגר, אשתו של הנוסע זמן.

הרומן – שלאחרונה עובד לסרט – עושה שימוש במוטיב ההתקפים האפילפטיים. אולם בעת ההתקף האפילפטי – אם נצמד לרעיון מהסיפור הבדיוני שכאן – רק הנרי עצמו אמור לדווח שהוא נהפך לנוסע בזמן. ואילו הסובבים אותו לא אמורים לראות אותו נעלם מסביבתם. הם לא אמורים לראות ערימת בגדים מתמוטטת על הרצפה… הדבר היחיד שכן אולי מייצג נאמנה את התחושות של החולה האפילפטי הוא, שתמיד בעת התקף הנרי מוצא את עצמו ערום אל מול צופים כלשהם…

והנה אכן מחקר חדש מה-19 לאוגוסט בוחן את הסוגיה של דלוזיות בעת התקפים אפילפטיים.

במהלך התקפים אפילפטיים, גלים של פעילות שהיא אינה נורמאלית חולשים על פני המוח. ישנה קבוצה שלמה של הפרעות פרכוסים. החוקרים מדברים על מקרה של אישה שסובלת מאפילפסיה טמפוראלית –Temporal lobe epilepsy.

במקרה זה פעילות לא נורמאלית יכולה ליצור חוויות מוזרות כולל הלוצינציות ותחושות של חוויות מדומות. החוקרים מדווחים על המקרה של האישה – שבהיותו מקרה אמיתי, נראה שהוא אף יותר מוזר מהסיפור הבדיוני על אשתו של הנוסע בזמן. זהו המקרה על האישה האפילפטית, שדווחה כי היא מרגישה שהיא נהפכת לגבר במהלך ההתקפים האפילפטיים.  

במאמר שפורסם בכתב העת  ,Epilepsy & Behaviorד”ר בורקהארד קספר (Burkhard Kasper) והקולגות שלו מהמחלקה לנוירולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ארלאנגן-נירנברג מגרמניה דווחו על האישה בת ה-37, שחשה טרנספורמציית מגדר רגעית בעת מה שקרוי המצב הפוסט איקטאלי של התקף אפילפטי – זהו פרק הזמן שאחרי תום ההתקף והוא מתאפיין באובדן התמצאות.

Dr. Burkhard Kasper

                                                           ד”ר בורקהארד קספר. כאן.

האישה חשה שקולה נעשה עמוק יותר כשל גבר וידיה נהפכות לשעירות יותר. במקרה אחד, היא אמרה לחוקרים, שחברתה הייתה בחדר בעת שהיא נתקפה בהתקף, והיא חשה שחברתה הפכה לגבר גם כן.

ביצעו לאישה דימות MRI שחשף הרס באמיגדלה הימנית. כנראה שהרס זה נגרם כתוצאה מכך שלאשה ישנו גידול קטן באזור. אלקטרודות EEG דווחו על פעילות לא נורמאלית בסביבת האונה הרקתית הימנית, מה שרמז שאזור זה הוא המקור להתקפים שלה.

לאישה לא הייתה היסטוריה של מחלות נפש והיא אף פעם לא חוותה את הטרנספורמציה המדוברת בהעדר התקפי האפילפסיה הנדונים.

תחושות הדלוזיה של טרנספורמציה מגדרית דווחו בעבר באנשים עם סכיזופרניה ומחלות פסיכוטיות אחרות, כותבים המחברים. אולם למיטב ידיעתם, לא היה מעולם דווח שכזה בחולה באפילפסיה.

החוקרים מזהים אצל החולה בעלת הגידול בצד הימני של האמגידלה הפרעה שקרויה: Delusional misidentification syndrome מסוג איקטאלי (התקפי) – כלומר קבוצה של הפרעות דלוזיה שמופיעות במחלות מנטאליות או נוירולוגיות בזמן התקפים. דוגמא להפרעות תחת המטריה של הסינדרום, בעיות בדלוזיה בזיהוי קשורות באנומליות בנוגע לחוויית המוכר, בחוויות מדומות, באמונה שהזהות של האדם, העצם או המקום איכשהו השתנתה או עברה טרנספורמציה. למשל, הדלוזיה שקרוב או בן זוג הוחלף במתחזה או רמאי. או הדלוזיה שמובילה לאמונה שמספר אנשים שאותם פוגשים הם למעשה אותו האדם במסווה. או אינטר-מטמורפוזה – האמונה שאנשים בסביבה מחליפים זהויות זה עם זה בעודם שומרים על אותה ההופעה. או כפולה סובייקטיבית, לפיה אדם מאמין שיש לו כפיל שמבצע פעולות עצמאיות.

המאמר: 

Case Report

Ictal delusion of sexual transformation

 


References and further reading may be available for this article. To view references and further reading you must purchase this article.

B.S. Kasper, a, , F. Kerlinga, W. Grafa, H. Stefana and E. Paulia

aEpilepsy Center, Department of Neurology, Erlangen University, Schwabachanlage 6, 91054 Erlangen, Germany


Received 16 June 2009; 

revised 13 July 2009; 

accepted 14 July 2009. 

Available online 19 August 2009.

 

Abstract

Psychic and psychotic symptoms can be part of seizure-related symptoms, especially within the postictal phase in partial epilepsies. Among the classic examples are dysmnestic phenomena, visual and acoustic hallucinations, and more rarely delusional syndromes. Here we report about the unique seizure symptom of transformation towards the opposite gender in a patient with a right amygdalar tumor, which we classify as ictal delusional misidentification syndrome.

Keywords: Epilepsy; Neoplasia; Amygdala; Delusional misidentification

 

Advertisements

אנלוגיה חדשה לחור שחור במעבדה

אנלוגיה לחור שחור במעבדה באמצעות התקנים על-מוליכים של התאבכות קוונטית

ביוני בטכניון מצאו אנלוגיה לחור שחור במעבדה על ידי בנית חור שחור סוני. לא עברו חודשיים והנה הטכניון משתף פעולה עם חוקרים מדארטמות’ לבניית אנלוגיה לחור שחור במעבדה באמצעות התקנים על-מוליכים של התאבכות קוונטית. וכל זאת במירוץ אחרי קרינת הוקינג המפורסמת.

זוכרים את החור השחור הסוני מהטכניון? ובכן היום קיים טרנד חדש במדע, שנשמע הזוי למדי, משהו כמו מדע בדיוני, לשחזר חורים שחורים במעבדה. לא מספיק שהפחידו אותנו שיתכן כי מאיץ החלקיקים הגדול בג’נבה יכול ליצור חור שחור ענק ולבלוע את כדור הארץ, המדענים מנסים לשחזר חור שחור כזה במעבדות שלהם. אין מדובר בחור שחור מסוכן חלילה ששום אור וכל החומר שלנו יבלע לתוכו כמו לתוך מפלצת מפחידה. אלא מדובר במודל שיכול לחקות בכל המובנים את ההתנהגות של החור השחור. והרי מה עושה המודל? המודל הוא משהו זעיר-ממדים, שבונים במעבדה והוא מתנהג כמו החור השחור העצום הגלובאלי האסטרונומי – בולע את הקרינה ולוכד אותה –  אולם מדובר במודל בנוי. והנה שוב הטכניון עולה לכותרות בנושא זה. מדען מהטכניון בשם אייל בוקס ומדענים ממכללת דארטמות’ – פול ניישן, מילס בלנקוו ואלכסנדר רימברג תכננו את המודל החדש ופרסמו את ממצאיהם ב-20 לאוגוסט בכתב העת Physical Review Letters.

החור השחור וקרינת הוקינג

חור שחור הוא אזור בחלל שהוא כל כך צפוף שהכבידה במרכזו שואפת לאינסוף. מסביב לאזור זה ישנו מה שנקרא אופק האירועים. אחרי אופק האירועים של החור השחור כלום – אפילו האור – לא יכול לברוח. החור השחור בולע את כל החומר והאור בתוך אופק האירועים והוא נהפך בהדרגה עם הזמן למסיבי. כך עד 1974 ניתן היה לומר שהחור השחור הוא גוף אסטרונומי שחור משחור.

אפילו אינשטיין החשיב את פתרון החור השחור כפתולוגיה מתמטית במקום כתיאור של עצם פיזיקאלי ממשי. אינשטיין טען שהחור השחור הוא לא הגיוני, לא פיזיקאלי, ולכן הוא דחה את הניבוי הזה שנבע מתורת היחסות הכללית של עצמו. אינשטיין ניסה להוכיח ש”ה[חור השחור] לא קיים במציאות הפיזיקאלית [בגלל] שהחומר לא יכול להיות מרוכז בצורה שרירותית”. הוא קבע ששום גוף ובטח ששום כוכב לא יכול להידחס לגודל קטן כל כך. הוא סרב אפילו לבחון את הרעיון שכוכבים עלולים לקרוס לחלוטין.

בעוד שזה בלתי אפשרי לראות חור שחור כשלעצמו – ככלות הכל, כאמור שום אור לא יכול לברוח מלכידתו – חורים שחורים נתגלו באופן עקיף על ידי תצפיות של האפקט של השדות הכבידתיים על עצמים סמוכים.

מכאן.

במשך זמן רב, המושג של החור השחור – כשמו כן הוא – נחשב לשחור משחור. אולם לפני 35 שנה סטיבן הוקינג הציע את מה שידוע כיום בשם “קרינת הוקינג”. הוקינג אמר כי חורים שחורים הם ככלות הכל לא שחורים. פלוקטואציות קוונטיות באופק האירועים של החור השחור יגרמו לו בהדרגה להתנדף. אם זוג של חלקיק-אנטי חלקיק נוצרו ופגעו באופק האירועים של החור השחור, החלקיק שהיה הקרוב ביותר לחור השחור ייפול פנימה בעוד שהאחר יברח. הסכום של החלקיקים הבורחים ירכיב את מה שקרוי קרינת הוקינג, ויכול לחשוף את נוכחות החור השחור.

לא נתן לבצע מדידות אלה בחורים שחורים אסטרונומיים. כי החורים השחורים פולטים קרינה בהתאם לספקטרום התרמי שלהם. והטמפרטורה של קרינת הוקינג תהיה הרבה יותר נמוכה מקרינת הרקע של היקום (בשפה מתמטית: הטמפרטורה של הקרינה משתנה ביחס הפוך למסת החור השחור). מסיבה זאת מאוד קשה להבדיל בין קרינת הוקינג לבין קרינת הרקע של היקום.

ויליאם אונרו הציע פתרון. ליצור אנלוגיה לחורים שחורים במעבדה ולהפחית את טמפרטורת הרקע. במרוצת השנים חוקרים שונים ניסו ליצור מערכות שונות שיחקו חורים שחורים כדי לגלות את קרינת הוקינג.

למעשה אונרו הציע את האפשרות לצפות בקרינת הוקינג במערכת חומר מעובה, תוך שהוא חשף את האנלוגיה שבין גלי קול בנוזל ושדה סקאלרי במרחב זמן עקום.

החידוש של החוקרים ממכללת דארטמות’ ומהטכניון

החוקרים במחקר החדש יצרו אנלוגיה לחור שחור קורן על ידי השימוש במה שקרוי “התקנים על-מוליכים של התאבכות קוונטית” או SQUID. למה הכוונה? התקנים של SQUID הם מכניזם שמשמש למדידת סיגנלים חלשים ביותר, כמו למשל שינויים קלים בשדה האנרגיה האלקטרומגנטי בגוף האדם. תוך שימוש במה שקרוי צומת ג’וזפסון (רכיב על מוליך שבנוי משני על-מוליכים), ל- SQUIDיש יכולת לגלות שינויי אנרגיה חלשים של עד פי 100 מיליארד יותר חלש מאשר האנרגיה האלקטרומגנטית שמניעה מחט של מצפן! התקן ה- SQUIDמורכב מלולאות זעירות של על-מוליכים כאשר הוא עושה שימוש בצמתי ג’וזפסון כדי להשיג את האפקט הקוונטי שקרוי סופרפוזיציה – כלומר, כל אלקטרון נע בו-זמנית לשני הכיוונים. בגלל שהזרם נע לשני כיוונים מנוגדים, האלקטרונים למעשה מתפקדים כמו מה שקרוי “קיוביטים” (במידע קוונטי). לכן משתמשים ב- SQUID למטרות בדיקות שדורשות רגישות רבה, כולל מטרות הנדסיות, רפואיות וציוד גיאולוגי. מכיוון שהם מודדים שינויים בשדה המגנטי ברגישות רבה, הם לא באים במגע עם המערכת שאותה הם בודקים.

ועתה נמצא שימוש נוסף ל- SQUID, אנלוגיה לחור שחור קורן במעבדה. החוקרים בנו מבנה הנדסי שבו שולבו מערך של התקנים של SQUID במטרה לבדוק קרינת הוקינג.

כיצד החוקרים בנו את האנלוגיה לחור השחור הקורן?

באפריל השנה החוקרים פרסמו בפעם הראשונה את מחקרם והם הסבירו, שהם הציעו להשתמש במה שקרוי מטא-חומרים (בעגה העממית מטא-חומרים קרויים “פיזיקת הארי פוטר”, כי הם עלו לכותרות בכל שנוגע להעלמת עצמים וגלימות העלמות). עתה במאמר החדש הם הסבירו שהמערכת הזו היא קו תמסורת של מיקרוגל, שנותן פולסים של שדה מגנטי, הנוצר ממערך של dc-SQUID (זרם-ישר).

כיצד נוצר אופק האירועים? החוקרים בצעו מודלוציה של מהירות ההתפשטות, שדרושה ליצירת אופק האירועים של האנלוגיה לחור השחור. הם השיגו זאת באמצעות יישום של שטף חיצוני תוך שימוש במערך ה-SQUID. תחת תנאים מתאימים, מבנה זה מספק מימוש על-מוליך של מערכת שהיא אנלוגית לשדה סקאלרי במרחב-זמן עקום. כלומר, מספק מימוש למערכת שהיא אנלוגית לחור השחור. זאת כאשר היתרון הוא במערך ה-SQUID-ים בעלי הפרמטרים שהם קרובים לאלה שדרושים לתצפית של אפקט הוקינג.

החוקרים מראים (בעזרת משוואות מתחום החומר המעובה, שמייצגות את המודל שאותו הם בנו, ותוך השוואה למשוואות של מרחב-זמן עקום), כיצד המודל שלהם מוביל למטריקת מרחב-זמן שהיא אפקטיבית מכילה אופק אירועים וגם את טממפרטורת הוקינג שקשורה אליה. במלים אחרות, הם מראים כיצד המודל שלהם מוביל לחור שחור ולאפקט הוקינג.

לפיכך, המבנה הזה כולו לא רק שמשחזר חור שחור קורן, אלא עושה זאת במערכת שבה האנרגיה הגבוהה והתכונות המכניות הקוונטיות מובנות היטב וניתן לשלוט בהן היטב במעבדה. ולכן בעקרון מבנה זה מאפשר את החקירה האנלוגית של אפקטים כבידתיים קוונטיים. בהיות המבנה כולו רכיב קוונטי מכני, הוא מאפשר חקירה של אפקטים קוונטיים בתהליך הוקינג.

במבנה הזה בנוסף ניתן לתמרן את העוצמה של השדה המגנטי המיושם, כך שמערך ה- SQUID ישמש לבדיקת קרינת החור השחור, אפילו מעבר למה שהוקינג עצמו חשב. כך טוענים החוקרים של המחקר החדש. החוקרים סבורים שהשיטה החדשה, שעושה שימוש ב- SQUID, היא שיטה ישירה יותר לגילוי קרינת הוקינג מהשיטות שהוצעו בעבר לבניית אנלוגיות לחור שחור במעבדה, כולל החור השחור הסוני של החוקרים מהטכניון שהוצע לא מכבר.

המאמר:

Phys. Rev. Lett. 103, 087004 (2009) [4 pages]

Analogue Hawking Radiation in a dc-SQUID Array Transmission Line

P. D. Nation,1 M. P. Blencowe,1 A. J. Rimberg,1 and E. Buks2
1Department of Physics and Astronomy, Dartmouth College, Hanover, New Hampshire 03755, USA
2Department of Electrical Engineering, Technion, Haifa 32000 Israel

Received 23 April 2009; published 20 August 2009

We propose the use of a superconducting transmission line formed from an array of direct-current superconducting quantum interference devices for investigating analogue Hawking radiation. Biasing the array with a space-time varying flux modifies the propagation velocity of the transmission line, leading to an effective metric with a horizon. Being a fundamentally quantum mechanical device, this setup allows for investigations of quantum effects such as backreaction and analogue space-time fluctuations on the Hawking process.

©2009 The American Physical Society

 

 

מחקר חדש: חוסר ביטחון תעסוקתי גרוע יותר מעישון ויתר לחץ דם

מחקר חדש: חוסר ביטחון תעסוקתי גרוע יותר מעישון ויתר לחץ דם

מחקר חדש מאוניברסיטת מישיגן, שפורסם אתמול בתקשורת, קובע נחרצות ובאופן פרדוקסאלי, שלעבוד שנים בחוסר ביטחון כרוני ולחשוב שכל רגע עומדים להעיף אותך פוגע בבריאות יותר מאשר עישון סיגריות.

המחקר החדש השתמש בנתונים ארוכי טווח משני תסקירי דגימה מייצגים של אוכלוסיית ארה”ב כדי לאמת את ההשפעה של חוסר ביטחון תעסוקתי כרוני בהשוואה לאיבוד מעשי של עבודה. אחד המחקרים של החוקרים בוצע בין 1986 ל-1989 והאחר בין 1995 ל-2005.

להלן ממצאי המחקר. “שינויים דרמאטיים בשוק העבודה החופשי של ארה”ב החלישו קשרים בין המעסיקים לעובדים והביעו תחושות של חוסר ביטחון תעסוקתי”, אומרת הסוציולוגית מאוניברסיטת מישיגן שרה בורגארד, חוקרת המכון למחקר סוציולוגי באוניברסיטת מישיגן. והיא ממשיכה, “מחקר זה מספק את העדות החזקה ביותר כיום לכך שלחוסר ביטחון תעסוקתי מתמשך ישנה השפעה שלילית על בריאותו של העובד. למעשה, באחת מהקבוצות הנחקרות, חוסר ביטחון תעסוקתי כרוני הייה המבשר החזק ביותר לבריאות לקויה, יותר מאשר עישון או יתר לחץ דם”.

   burgard_s.jpg      Picture of James House

שרה בורגראד             ג’יימס האוס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ג’ני בראנד (מכאן)

בורגראד והקולגות שלה ג’ני בראנד מאוניברסיטת קליפורניה אשר בלוס אנג’לס, וג’יימס האוס מאוניברסיטת מישיגן, בחנו נתונים ביותר מ-1700 מבוגרים שנאספו על פני תקופות של בין שלוש עד עשר שנים. תוך שהם ראינו את אותם האנשים בנקודות זמן שונות, החוקרים היו מסוגלים להבין מהו החיבור בין בריאות לקויה וחוסר ביטחון תעסוקתי, ולבחון את ההשפעה של איבוד עבודה מעשי וגורמים אחרים בנבדקים.

“זה אולי יראה מפתיע שחוסר ביטחון תעסוקתי כרוני ברמה גבוהה קשור חזק יותר בהתדרדרות בריאותית מאשר איבוד עבודה מעשי או אבטלה”, אמרה בורגראד. “אולם”, היא הוסיפה, “ישנן מספר סיבות מדוע זה כך. חוסר ודאות מתמשכת אודות העתיד, חוסר יכולת לנקוט בפעולות, אלא אם האירוע שממנו חוששים למעשה מתרחש, והעדר תמיכה מוסדית שקשורה בביטחון שניתן לחוש אותו, הם כמה מהסיבות”.

החוקרים ממשכים להסביר, שתחושת חוסר הביטחון נובעת גם מהעדר פנסיות וביטוחי בריאות שקשורים במשרות עבור מרבית האנשים, ולכן חוסר ביטחון תעסוקתי קבוע גורם למתח.

החוקרים מסכמים: “אנחנו צריכים ללמוד יותר אודות התנאים שיוצרים או משנים את התחושות של העובד אודות חוסר ביטחון תעסוקתי. או אז ארגונים עשויים לרצות להתערב כדי להפחית את תחושת חוסר הביטחון, או אולי להרחיב את הביטוחים הממשלתיים שעשויים לסייע ולהקל על דרגת המתח שקשורה בחוסר הביטחון שחשים בעבודה. מתחים אקוטיים וכרונים נוספים בעבודה ובתחומים נוספים בחיים עשויים גם הם להחמיר או לשכך את ההשפעה הבריאותית של חוסר הביטחון התעסוקתי.

בודאי שחוסר ביטחון תעסוקתי הוא לא דבר חדש, אבל המספרים שחשים חוסר ביטחון תעסוקתי מתמשך יכולים להיות משמעותית גבוהים יותר במהלך המיתון הגלובאלי הזה, ולכן הממצאים האלה יכולים להיות מיושמים בצורה הרבה יותר נרחבת היום מאשר הם היו כמה שנים קודם לכן”.

אם ננסה ליישם את המחקר של החוקרים האמריקאים אלינו לכאן, אחת הדוגמאות לעובדים שחשים חוסר ביטחון תעסוקתי מתמשך הם עובדי הקבלן. ערכי הצדק והמוסר, כבוד האדם ושמירת החוק נעשקים כאשר המנקה והמאבטח, בעודם חולים, נאלצים לבוא לעבודה כדי לא להפסיד שכר מינימום של יום עבודה בעודם מנוצלים בהעדר זכויות. האם, בעקבות המסקנות של המחקר למעלה, חוסר הודאות והמתח המתמשכים שבו הם שרויים מביאים להשפעה בריאותית כאילו עשנו סיגריות? שאלה שאולי אפשר לבדוק אותה.

דוגמא שאני מכירה מניסיוני האישי היא דווקא מהקצה השני, הדוקטור, המרצה מן החוץ באקדמיה. האם חוסר הודאות שחש מרצה מן החוץ באקדמיה מוביל להשפעה בריאותית שהיא גרועה יותר מאשר ההשפעה של עישון? שהרי מעמדם של המרצים מן החוץ אינו בטוח ומעולם לא היה כזה. יכולים לפטר את המרצים מן החוץ בכל עת. מרצה מן החוץ יכול לעבוד עשרים שנה באוניברסיטה והוא מפוטר בכל שנה מחדש, תוך שכל שנה מחדש הוא אינו יודע האם בשנה הבאה הוא ילמד במוסד שבו הוא מלמד. בכתב ההעסקה הוא חותם על ויתור זכויות הפיטורין, כי הם מגולמים בשכר החודשי השוטף.

המאמר:

 

Perceived job insecurity and worker health in the United States

 


 

Sarah A. Burgarda, , Jennie E. Brandb and James S. Housec

aDepartment of Sociology, University of Michigan, Ann Arbor, MI 48109-1382, United States

bUniversity of California, Los Angeles, United States

cUniversity of Michigan, MI, United States


Available online 11 July 2009.

 

Abstract

Economic recessions, the industrial shift from manufacturing toward service industries, and rising global competition have contributed to uncertainty about job security, with potential consequences for workers’ health. To address limitations of prior research on the health consequences of perceived job insecurity, we use longitudinal data from two nationally-representative samples of the United States population, and examine episodic and persistent perceived job insecurity over periods of about three years to almost a decade. Results show that persistent perceived job insecurity is a significant and substantively important predictor of poorer self-rated health in the American’s Changing Lives (ACL) and Midlife in the United States (MIDUS) samples, and of depressive symptoms among ACL respondents. Job losses or unemployment episodes are associated with perceived job insecurity, but do not account for its association with health. Results are robust to controls for sociodemographic and job characteristics, negative reporting style, and earlier health and health behaviors.

Keywords: USA; Perceived job insecurity; Self-rated health; Depressive symptoms

 

משחק הלגו כמודל להבנת תהליכים בסקאלת המיקרומטר והננומטר

משחק הלגו כמודל מצוין להבנת תהליכים בסקאלת גודל המיקרומטר והננומטר

נראה שבדיוק לרגל שנת הלימודים מדעני ג’ון הופקינס הגיחו עם רעיון מבריק לכיתת המדעים: הביאו לכיתה את משחק הלגו, שיכול לשמש מודל זול וגם אמין למתרחש בעולם המיקרו ואף הננומטר. להלן הסיפור.

מהנדסים מהמכון לננו-ביוטכנולוגיה באוניברסיטת ג’ון הופקינס ברשות ג’ואל פרשט וג’רמן דרזר משתמשים במשחק הלגו כמודל שייסע להם לבצע ויזואליזציה להתנהגות החלקיקים, התאים והמולקולות בסביבות שהן יותר מידי קטנות לעין שלנו. החוקרים משחקים באבני לגו קטנות שמעוצבות כמו פינים כדי ליצור מחדש פעילות מיקרוסקופית שמתרחשת ברמה המיקרוסקופית והננוסקופית. מכיוון שקשה למדוד את הכוחות הפועלים ברמות הזעירות, המדענים מג’ון הופקינס החליטו לחשוב בגדול.

 

German Drazer, assistant professor of chemical and biomolecular engineering, prepares to use a LEGO board to study the way particles behave in a microfluidic device to re-create microscopic activity taking place inside lab-on-a-chip devices at a scale they can more easily observe.

פרופ’ ג’רמן דרזר חוקר במערך לגו – מודל בגודל שונה – וצופה באופן שבו חלקיקים מתנהגים ברכיבים מיקרו-נוזלים כדי לשחזר  את הפעילות המיקרוסקופית על רכיבי מעבדה על צ’יפ.

הרעיון שעומד מאחורי הפרויקט הוא המושג של “אנליזה ממדית”, לפיה תהליך נחקר בגודל שונה ובסקאלת זמן שונה, בעוד אנו שומרים על אותם העקרונות המדעים.

המהנדסים מג’ון הופקינס השתמשו בלגו כדי לשחזר בסקאלה נראית יותר את הפעילות המיקרוסקופית שמתרחשת במה שקרוי רכיבי מעבדה על צ’יפ. ברכיבי מעבדה על צ’יפ אלה, שידועים גם בשמם מערכים מיקרו-נוזלים, הכוחות הפועלים הם כה זעירים שקשה למודדם. ולכן כדי לפתור בעיה זו המהנדסים מג’ון הופקינס פנו למשחק הילדים הידוע לגו.

מעבדה על צ’יפ היא רכיב שמשלב מספר פונקציות מעבדה על צ’יפ אחד בגודל של כמה מילימטרים רבועים. המעבדה על צ’יפ מבצעת מניפולציה בנפחי נוזל זעירים ביותר בגודל של פחות מפיקו ליטרים. מדובר במערכים מיקרו-נוזלים שעושים שימוש ביחידות נפח של נוזלים. כלומר, “מזיזים” יחידת נוזלים על פני מרחק מסוים בערוצים מיקרו-נוזלים.

החוקרים מג’ון הופקינס חקרו שיטות במערכים המיקרו-נוזלים שהם חשדו שיישארו זהות במעבר מהגודל הזעיר של המיקרומטר או הננומטר לגודל של בדידי הלגו.

הקבוצה השתמשה בחרוזים בגודל של כמה מילימטרים, באקווריום שהוא מלא בגליצרול ובאבני לגו שהיו מסודרות על לוח לגו כדי לנסות ולחשוף את המסתורין במערכים המיקרו-נוזלים. התצפיות, כך לפי החוקרים, יכולות לסייע לשיפור התכנונים של היצור של טכנולוגיות המעבדה על הצ’יפים. המחקר אודות הטכניקה של שילוב הלגו במודל פורסם ב-11 לאוגוסט ב- Physical Review Letters.

שחרור כדור זעיר במערך לגו

החוקרים בנו מערך לגו שעולה לא יותר מכמה מאות דולרים וניתן לכן לשחזרו בכל יריד למדעים. המערך עושה שימוש באבני לגו בצורת גלילים המסודרים על לוח הלגו בשורות ועמודות כדי ליצור רשת של מכשולים. הלוח חובר באמצעות פלסטיק כדי לשפר את קשיחותו והוא נלחץ כנגד קיר אחד של מיכל פלסטי מלא בגליצרול. כדורי מתכת אל-חלד בעלי שלושה גדלים שונים, נוסף לכדורי פלסטיק, שוחררו ידנית מהקצה העליון של המערך. מסלולם מלמעלה ועד למטה סומן ותוזמן בעזרת מצלמה.

החוקרים בצעו מספר ניסויים פיזיקאליים במודל הלגו הזה. הם סובבו את הלוח בתוך האקווריום של הגליצרול, בחנו את תנועת הכדורים שנעים דרך מכשולי הלגו ובחנו האם ניתן להשוותה לתנועת דיפוזיה או תנועה אקראית והשוו אותה למקבליהם במערך המיקרו-נוזלי. הם שמו לב שמסלול הכדורים היה מחזורי ברגע שהכדורים היו בתנועה ותנועתם חפפה עם זו של כיוון הרשת של אבני הלגו. בעוד החוקרים סובבו את המערך עם אבני הלגו הגליליים וכך אבני הלגו הגליליים נטו להפעיל מעין כוח עם זווית הסיבוב, זווית אילוץ, חלק מהכדורים נטו לזוז אל עבר אחד, שניים, שלושה או מספר אבני לגו. זאת בטרם הם המשיכו במסלולם לעבר נפילה אנכית כלפי מטה.  

החוקרים הראו את הדבר הבא בניסוי שלהם: אם לוקחים מערך של לגו, ובוחנים את התנועה של הכדורים סביב מכשולי הלגו, רואים שהכדורים נעים באותו הכיוון בתוך המערך עבור זוויות אילוץ שונות. כלומר, הרשת ביצעה להם מה שקרוי “נעילת פאזה” או סנכרון. היא נעלה את הכדורים בתוכה וסנכרנה אותם והם לא עפו מתוך הרשת כאשר שינו את הזוויות.

עתה נניח שנקטין את מערך הלגו עוד ועוד ועוד ועוד… עד לרמת גודל המיקרו ואפילו לרמת גודל הננו. מה יקרה? החוקרים טוענים שהם מצפים שתופעות אלה בדיוק עדיין יתקיימו ואפילו יתגברו, כל זאת תלוי בגורמים כמו סדירויות בלתי צפויות כמו גודל החלקיק וחספוס פני המשטח. ולכן, החוקרים בניסוי שלהם עם בדידי הלגו הראו שעל ידי בניית מודל הלגו ניתן לנבא את המסלול של החלקיקים במערך מיקרו-נוזלים בכל זווית אילוץ על ידי שיקולים גיאומטריים.

 

הכל יחסי בעולם הלגו. מכאן.

 

מה למדנו מהניסוי של המדענים מאוניברסיטת ג’ון הופקינס? שיש ערך למשחק הלגו ודומיו כמודל פיזיקאלי כאשר רוצים לבצע בכיתה בבית הספר למשל הדגמה ממדית זולה יחסית. כלומר, כאשר רוצים להבין תהליך מיקרוסקופי או אפילו ננוסקופי – תהליך בגודל שונה ובסקאלת זמן שונה- ניתן לפנות למשחק הלגו ולעוד כמה חומרים שהם יחסית בהישג יד – וזאת כאשר אנו שומרים על אותם העקרונות המדעיים. 

 

הכנסת משחק הלגו לכיתת מדעים יכולה באמת להיות רעיון נחמד. רק הערת אגב על רעיונות מקוריים לשיפור החינוך. בימים בהם כל יום שר החינוך של ישראל מר גדעון סער שולף מהכובע רעיון חדש “לשיפור החינוך”, חלק מהרעיונות הם רעיונות “האפבייקט”. אתמול נכתב ב”הארץ“, ששר החינוך מר גדעון סער, הציג בפני חברי ועדת החינוך את היערכות משרדו לקראת פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא. בין השאר, מתכנן משרד החינוך להשיק מקצוע חדש בשם “מורשת ותרבות ישראל”, לתגמל בתי ספר עם שיעור מתגייסים גבוה. באגודה לזכויות האזרח אמרו בתגובה ליוזמת סער, כי “ראוי להזכיר לשר סער כי הזכות לחינוך ולשוויון היא זכות יסוד, ולא ניתן להתנות אותה בדבר, גם לא בשירות צבאי. היוזמה מעלה חשש כבד להעמקה נוספת של האפליה בחינוך ממנה סובל כבר עכשיו המגזר הערבי, הפטור על פי חוק משירות ביטחון”.

ד”ר האפבייקט 

 

 

המאמר:

 

Phys. Rev. Lett. 103, 078301 (2009) [4 pages]

Directional Locking and the Role of Irreversible Interactions in Deterministic Hydrodynamics Separations in Microfluidic Devices

Manuel Balvin, Eunkyung Sohn, Tara Iracki, German Drazer, and Joelle Frechette
Department of Chemical and Biomolecular Engineering, Johns Hopkins University, Baltimore, Maryland 21218, USA

Received 24 April 2009; published 11 August 2009

We performed macroscopic experiments on the motion of a sphere through an array of obstacles that highlight the deterministic nature of the lateral displacements that lead to particle separation in microfluidic systems. The motion of the spheres is irreversible and displays directional locking. The locking directions can be predicted with a single parameter that distinguishes between reversible and irreversible particle-obstacle collisions. These results stress the need to incorporate irreversible interactions to predict the movement of a non-Brownian sphere passing through a periodic array.

 

הסלבריטאי והשאלון: אדיסון ואינשטיין – סיפור חוזרים לבית ספר

משרד החינוך יוצא ביוזמה “חוזרים לבית הספר”  מובילים בתחומם בחברה הישראלית מצדיעים למורי ישראל וילמדו שיעור בבתי הספר ברחבי הארץ, בשבועיים הראשונים לפתיחת לשנת הלימודים. מדובר במהלך רחב אותו מוביל שר החינוך, גדעון סער , אשר יתחיל כאמור, בשבועיים הראשונים לפתיחת השנה .

בפרויקט “חוזרים לבית הספר ” ייקחו חלק אומנים, אנשי אקדמיה ורוח, אנשי עסקים, סופרים , מנהלי בתי חולים, אנשי תקשורת, צבא, ספורטאים ומדענים משפיעים על ההוויה החברתית – תרבותית.

 

תביאו יזם וממציא כמו תומס אדיסון לבית הספר

אני אספר לכם סיפור על השאלון של תומאס אדיסון שמסתובב היום בביוגראפיות של אינשטיין.

אדיסון היה מגה-ממציא, עבד ב”מנלו פארק” – פארק תעשייתי להמצאות נוסח מפעל בסיליקון ואלי של המאה ה-19, שאותו הוא הקים עם העובדים שלו ולימד אותם את הפרקטיקה של ההמצאה. מנלו פארק היה כפר במרחק של כשלושים קילומטר מהעיר ניו יורק. ממוקם היטב קרוב למנהטן ובעל גישה נוחה לצרכים תעשייתיים.

השיטה של אדיסון במנלו פארק הייתה מהירות. יותר מחמישים אנשים עמלו בעבודה קבלנית עבורו, כאשר הם מתכננים ומיצרים את ההמצאות שלו. אדיסון רשם יותר מאלף פטנטים במהלך ששת עשורי אודיסאה של המצאות. בנוסף, היו עוד אלפים נוספים של השראות שהיו פחות פראקטיות, יותר ספקולטיביות, ובכל זאת הן פורסמו בכתבי העת של אדיסון ולא נרשמו כפטנטים. המצאותיו התאפיינו בכך שהוא חיפש שוק עסקי מההתחלה.

אדיסון למעשה המציא את שיטת ההמצאה במאה ה-19 והפכה למקצוע: אפליקציה של פטנטים, מסחור, מערך של עורכי דין, הקמת חברות, עובדים, עשיית ביזנס מההמצאות, מסחור, טכניקות פרסום, ההתעסקות עם זכויות על פטנטים – מכירתם לחברות, תומכים פיננסיים לניסויים, יצור המכונות שנבעו מההמצאות, התמודדות עם עיתונאים והדלפה לעיתונאים על המצאות. מה עושים כאשר המצאה עדיין לא מוגנת על ידי פטנט רשום – כמו למשל המצאתו הגאונית שקדמה לכל פטיפון ישן או נגן MP3 שלנו מצוי, “הפונוגרף” של אדיסון? והיא כבר הוכרזה לעולם על ידי כתב עת. או משפטים על קדימות בהמצאה והגשות פטנטים, יציאה במערכות לקדם המצאות: הדגמות של המצאות בפני הקהל, גיוס של כותבים מוכשרים בעיתונות שישכנעו את הציבור שההמצאות של אדיסון הן פנטסטיות ושאר טכניקות השיווק. בקיצור, הממציא הוויקטוריאני שמשווק את המצאתו.

האין אדם כזה ממש החלום “הרטוב” עבור כל מכללה או בית ספר? רק שיכשיר את התלמידים לעידן סטארטאפ תעשיות העתיד. הוא לא רק המציא, אלא ידע להפוך את ההמצאה למשהו כלכלי ורווחי. הוא הסתובב בתערוכות והיה לו כישרון שיווק. ממש חיוני לכלכלה של היום.

ועוד נזכיר בהקשר להמצאת החשמל של אדיסון המצאה נוספת בחשמל, שמאז הגלגל והפרפטום מובילה לא נראתה כמוהה, והומצאה ביוני 1981 על ידי המדען של השר מרידור מהליכוד בכנסת שלנו מימי תרפפו באמרה המפורסמת “הנורה שתאיר את כל רמת גן”… (ממש 1% אינספירציה ו-99% פרספירציה…).

לאדיסון כאמור היו מעל לאלף המצאות. וכמו שאומרים במחוזותינו. אילו השר סער יכל להביאו לפרויקט שלו “חוזרים לבית הספר” (נגיד במכונת הזמן של הד”ר אמט בראון – וכלבו אינשטיין – מחזרה לעתיד), גדעון סער בטח היה אומר: רק שאדיסון יבוא וילמד קצת את הנוער שלנו איך ממציאים וביחוד מה זה חינוך מדעי. אין להשוות אותו בכלל למורה למדעים המקצועי הממוצע שמשתכר בקושי 5000 שקל והתלמידים משתוללים אצלו בכיתה. מה שנכון נכון.

אלברט אינשטיין עונה על השאלון של אדיסון

ה-ניו יורק טיימס מספר, שיום אחד, אלברט אינשטיין בא באביב של מאי 1921 לאמריקה מברלין לביקור. שנתיים קודם לכן תורת היחסות הכללית שלו אומתה באימות הגדול של ארתור אדינגטון ואינשטיין לפתע זכה לפרסום עולמי. מה שנקרא “סלבריטאי” ומגה סופר סטאר, שלא היה כדוגמתו. אינשטיין נהפך למגה-כוכב מדעי, ולגמרי במקרה הוא גם היה הסמל לערכים ההומניסטיים הפציפיסטיים, ופטרון חי וקדוש ליהודים.

קורט בלומנפלד, המנהיג של התנועה הציונית בגרמניה, בא לדירתו של אינשטיין בברלין ובקש את תמיכתו במולדת היהודים בפלשתינה. בלומנפלד הקריא לאינשטיין הוראת טלגרמה מנשיא הארגון הציוני העולמי הביוכימאי האנגלי הדוקטור חיים ויצמן. כתוב היה בטלגרמה: בוא עמי למסע באמריקה כדי לסייע בגיוס מימון להקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

אינשטיין עלה על אונייה וב-2 לאפריל הוא עמד על הרציף של מנהטן עם שערו הפרוע ולבושו האפרורי, כאשר, על פי הדיווח של הניו יורק טיימס, הוא נראה כמו אמן בוהמי. מיד הסתערו על המדען עשרות מצלמות וכתבים שליוו אותו במהלך ביקורו בארה”ב.

אינשטיין זכה לקבלות פנים והוא הרצה בארה”ב והסתובב בחוף המזרחי יחד עם ויצמן כדי לאסוף תרומות למטרה הציונית.

יום אחד אינשטיין נסע לבוסטון לטיול של יומיים. כמובן שכמו בניו יורק היו סביבו צרמוניות, ארוחות וקבלות פנים ותוך כדי כך הוא וויצמן עשו נפשות לבעיה הציונית.

בעודו בבוסטון, אינשטיין נתקל בשאלון פופולארי שהיה ידוע בשם “שאלון אדיסון” על שם ממציאו, תומאס אדיסון הידוע. עוד המצאה מבית מדרשו של אדיסון, הפעם בתחום החינוך. אדיסון, בניגוד לאינשטיין היה אדם פראקטי, הממציא הידוע והמפורסם שהיו רשומים על שמו כאמור המוני פטנטים.

פעמים רבות הזכירו את אינשטיין יחד עם אדיסון, כאשר שניהם צוינו כמייצגים המזהירים של המדע הפיזיקאלי. מה שאדיסון היה ליישום הטכני (הפראקטי) של הפיזיקה אינשטיין היה ליסודות התיאורטיים שלה, כותב פיליפ פרנק בביוגרפיה המפורסמת שלו “אינשטיין חייו וזמנו”.  

בשלב זה אדיסון כבר היה בן 74 ואולי הגיל נתן את אותותיו. בכל אופן אדיסון כעס על כי המכללות האמריקאיות הן יותר מידי תיאורטיות ופחות מידי מעשיות.

אדיסון המציא מבחן שאותו הוא חילק לאנשים שרצו לעבוד אצלו. היה זה מעין מבחן קבלה לעבודה. המבחן כלל 150 שאלות, שהן כולן שאלות עובדתיות, והוא היה השאלון של אדיסון. שאלות לדוגמא מהמבחן היו: באיזו מדינה צורכים הכי הרבה תה? ממה הייתה עשויה מכונת הדפוס של גוטנברג? וכדומה.

כאמור בדיוק ביומיים שבהם אינשטיין ביקר בבוסטון… הוא נתקל בשאלון הזה. וגם כמובן שכתב ה-ניו יורק טיימס נתקל באינשטיין בדיוק בעודו קורא את השאלון של אדיסון. הכתב הקריא לו שאלה מתוך השאלון של אדיסון כי הוא רצה לדעת האם אינשטיין שלנו יוכל לענות עליה? והנה השאלה, שבטח אינשטיין היה אמור לדעת את התשובה: “מהי מהירות הקול?”

אם יש מישהו שמבין את התפשטות גלי הקול, זה בטח אינשטיין. והוא בטח היה יודע להיכנס לכל כיתה בכל בית ספר תיכון ומכללה ולענות על השאלה הזו מיד.

אבל כאשר הכתב פנה לאינשטיין והראה לו את השאלה, מיד כאשר אינשטיין קרא אותה הוא אמר: “אני לא יודע. אני לא מעמיס על מוחי כאלה עובדות שאני יכול למצוא אותן בקלות בספרים”.

ואחר כך אינשטיין הסביר מדוע הוא לא מסכים עם ההשקפה של אדיסון אודות החינוך. “אין זה כל כך חשוב עבור אדם ללמוד עובדות. לשם כך הוא לא במיוחד צריך מכללה. הוא יכול ללמוד אותם מספרים. הערך של החינוך במכללה למדעי הרוח הוא לא הלימוד של עובדות רבות, אלא האימון של המחשבה לחשוב משהו שלא ניתן ללמוד מספרי הלימוד”. מסיבה זו, אינשטיין חש שיש משמעות רבה לחינוך הכללי.

EINSTEIN SEES BOSTON; FAILS ON EDISON TEST; Asked to Tell Speed of Sound He Refers Questioner to Text Books.

Special to The New York Times. May 18, 1921, Wednesday

Page 15, 393 words

BOSTON, May 17.–There was a large crowd at the South Station this morning to greet Professor Einstein of relativity fame and his party.

 

ראו כאן.

המאמר המלא מה-ניו יורק טיימס

אוניברסיטת בן גוריון בשיתוף פעולה של שלום בין ישראל לירדן

אוניברסיטת בן גוריון בנגב פתחה טכנולוגיה לשיפור התפלת מים במפעל התפלה בירדן ובישראל

בימים בהם בארצות הניכר מעלילים על ישראל עלילות שווא ומרצה מאוניברסיטת בן גוריון הולך אל ארצות זרות וקורא להחרים את ישראל, נראה שהמדע מגשר ומאפשר לשלום לפרוח באזורנו. שיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן גוריון בנגב ובירדן מוביל לפתרון אפשרי למשבר המים.

תחילת המאמר של ד”ר ניב גורדון מה-20 לאוגוסט ממדור דעות ב-לוס אנג’לס טיימס:

 

Opinion

Boycott Israel

An Israeli comes to the painful conclusion that it’s the only way to save his country.

By Neve Gordon

August 20, 2009

Israeli newspapers this summer are filled with angry articles about the push for an international boycott of Israel. Films have been withdrawn from Israeli film festivals, Leonard Cohen is under fire around the world for his decision to perform in Tel Aviv, and Oxfam has severed ties with a celebrity spokesperson, a British actress who also endorses cosmetics produced in the occupied territories. Clearly, the campaign to use the kind of tactics that helped put an end to the practice of apartheid in South Africa is gaining many followers around the world…

Neve Gordon is the author of “Israel’s Occupation” and teaches politics at Ben-Gurion University in Beersheba, Israel.
 

שיתוף פעולה של שלום לפתרון משבר המים

אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואוניברסיטאות בארה”ב ובירדן שנסו מותניים כדי להמריץ את טכנולוגית התפלת המים. החוקרים מאוניברסיטת בן גוריון מפתחים טכנולוגיה חדישה שתתגבר על הסתימה של הממבראנות בהתפלת המים באמצעות אוסמוזה הפוכה, שבה ישתמשו במפעל להתפלה בירדן ובישראל.

אוסמוזה הפוכה והתפלה

תחילה מהי אוסמוזה הפוכה? ניקח תמיסה – נוזל שמורכב משני חומרים שונים. בדרך כלל אחד החומרים הוא מים והוא קרוי ממס. החומר האחר מכונה מומס (נגיד שהוא תרכיז פטל בתוך המים כדי שיהיה טעים, או מלח, סוכר וכולי). ניקח ממבראנה (קרום) שהיא חדירה למחצה. כאשר מערבבים שתי תמיסות בעלות ריכוזים שונים של מומסים, הכמות הכוללת של מומסים בשתי התמיסות יתפזרו בצורה שווה בכמות הכוללת של הממס משתי התמיסות.

עתה במקום לערבב את שתי התמיסות יחד, ניתן לשים אותן בשני תאים ולהפריד אותן זו מזו על ידי ממבראנה חדירה למחצה. הממבראנה החדירה למחצה לא מאפשרת למומסים לנוע מתא אחד לאחר. אבל היא מאפשרת לממס לנוע. מכיוון שלא ניתן להגיע לשיווי משקל על ידי התנועה של מומסים מהתא בעל הריכוז הגבוה של המומס לזה בעל הריכוז הנמוך של המומס, שיווי המשקל מושג על ידי התנועה של הממס מאזורים בעלי ריכוז מומס נמוך לאזורים בעלי ריכוז מומס גבוה. כאשר הממס נע הרחק מאזורים בעלי ריכוז נמוך, הוא גורם לאזורים אלה להיהפך ליותר מרוכזים. ואילו בצד האחר, כאשר הממס נע לאזורים בעלי ריכוז גבוה, ריכוז המומס ירד. הליך זה קרוי אוסמוזה. הנטייה של הממס לזרום דרך הממבראנה מבוטאת כלחץ אוסמוטי, מכיוון שהזרימה נגרמת כתוצאה מהפרשי לחץ.

מהי אוסמוזה הפוכה? בסידור דומה לזה של האוסמוזה, הלחץ מיושם לתא בעל הריכוז הגבוה. במקרה זה ישנם שני כוחות שמשפיעים על תנועת המים: הלחץ שנגרם על ידי ההפרש בין הריכוזים במומס בין שני התאים והוא הלחץ האוסמוטי והלחץ שמיושם מבחוץ.

בעזרת האוסמוזה ההפוכה בהליך ההתפלה מקבלים מים טהורים ממים שמכילים מלח. מפרידים את המים הטהורים ממי המלח על ידי שימוש בממבראנה החדירה למחצה. כאשר לחץ מי המלח עולה מעל ללחץ האוסמוטי, המים אשר מצויים במי המלח עוברים דרך הממבראנה החדירה למחצה אל עבר המים הטהורים. הממבראנות לאוסמוזה הפוכה צריכות להיות מתוכננות במיוחד עם מחסום צפוף ברמה פולימרית כדי שהן יאפשרו רק למים לעבור דרכן, תוך שהן מונעות את המעבר של חומרים אחרים, כמו למשל יוני מלח. תהליך זה דורש הפעלת לחץ גבוה בצד של הממבראנה בעל הריכוז הגבוה.

אולם ישנה בעיה. סתימת הממבראנה יכולה משמעותית להגדיל את מחיר מערכת הממבראנה ותוך כדי כך להקטין את יעילותה. מכאן שמוגבלות זו החלה סדרת התפתחויות רבות לאחרונה במחקרים הנדסיים מצד העוסקים בכימיה של הפולימרים. הוצעו מספר גישות לפתרון הבעיה בניסיון להפחית את האפקטים של הסתימה ובניסיון לפתח ממבראנות חדישות, שהן בעלות מאפיינים של יכולת סתימה נמוכה. לדוגמא, ניסו לשנות את מאפייני פני המשטח הכימיים של הממבראנה, תוך שימוש בחומרים כימיים. בנוסף ניסו להשפיע על מאפייני דינאמיקת הנוזלים בסמוך לפני משטח הממבראנה. כמוכן ניסו לשלב מספר שיטות שונות וכל זאת כדי להיאבק בסתימות והלכלוך בפני משטח הממבראנה. והנה מספרים לנו בימים האחרונים שהגיעה הבשורה בנושא זה דווקא מאוניברסיטת בן גוריון אשר בנגב.

תקווה לבעית המים בירדן וישראל

קבוצה בראשות ד”ר ג’ק גילרון ממכון צוקרברג לחקר המים ופרופ’ אלי קורין מהמחלקה להנדסה כימית באוניברסיטת בן גוריון, פתחו שיטה לניצול תהליכי הסתימה של הממבראנות. השיטה שלהם גורמת לכך שבאופן מחזורי התנאים שמובילים לסתימת הממבראנות משתנים וזאת עוד בטרם הסתימה של הממבראנה יכולה להופיע.

הקבוצה קבלה לאחרונה מענק מתוכנית השלום של נאטו וממרכז המחקר להתפלה של המזרח התיכון.

כאשר הם עובדים בשיתוף פעולה עם קולגות מאוניברסיטת קולורדו והאוניברסיטה ההאשמית בירדן, הקבוצה תפתח את הטכנולוגיה ותקים מתקנים במפעל שיפיקו כ-120 מטרים מעוקבים ליום של מים מותפלים בישראל ובירדן. ד”ר גילרון מסביר שההליך יכוון כדי להפחית מי מלח בנפחים של בין 30 ל-50 אחוזים מאלה שנוצרים באוסמוזה הפוכה קונבנציונאלית. הדבר יפחית משמעותית את המעמסה הסביבתית וישפר את הכלכלה של תהליך ההתפלה הארצית.

בעיית המים האזורית שלנו ושל שכננו והצורך לפתח מקורות מים חדשים לאוכלוסיות האזור שהן לא מתגוררות בסמוך לחוף הים, טוען גילרון, דורשות מאמץ להתפיל מים שהם במקצת מלוחים ומי פסולת מוניציפאליים  ביעילות גוברת והולכת.

קשורה בהתפתחות אחרונה זו חברת הטכנולוגיה של אוניברסיטת בן גוריון: BGN Technologies

וגם קבוצת האינקובאטור טכנולוגיות אשקלון לטיהור שהקימו חברה חדשה בשם: ROTEC

שפירושה: Reverse Osmosis technologies שנועדה למסחר את הטכנולוגיה החדשה.

חברת המים הלאומית שלנו “מקורות” בחרה ב-ROTEC כאחת מהחברות המבטיחות ביותר כדי להשקיע בפיתוח כדי לקדם את טיפול טכנולוגיות המים בעולם ובישראל. 

 

 

נעלם הבית

 

נעלם הבית

 

ביולי האחרון חוקרים מצאו דרך לגרום לבניינים להיות בלתי נראים לרעידות אדמה. אם ישכללו עוד יותר את הטכניקה, היא יכולה ממש להגן על גורדי שחקים ובתים דומים אפילו מרעשי האדמה ההרסניים ביותר. עוד פרק במה שקרוי פיזיקת הארי פוטר (פיזיקת ההסתרה). ראו המאמר שלי כאן בנושא.

כאן

רגע, רגע… אולי אפשר להסב את הטכנולוגיה הזו כך שהבניינים יהיו בלתי נראים לגלי ההתנגדות להתנחלויות מצד האמריקאים והאירופאים? או אז הטכנולוגיה תהיה מאוד יעילה להתנחלויות: בנה ביתך ביהודה ושומרון ורמה את אובמה ואת כל העולם, שיחשבו שאין כלל בניה בהתנחלויות.

אם כן הטכנולוגיה פועלת כך.

רעידות האדמה מתפשטות כגלים (גלים סיסמיים). גלי רעידת האדמה הם כה חזקים שהאנרגיה שלהם יכולה להשתוות לכמה פצצות אטום. אתם זוכרים את ניסויי הגרעין של קוריאה הצפונית? הם בוצעו כניסויים תת-קרקעיים. ואיך ידעו שקוריאה הצפונית מבצעת ניסויים גרעיניים? על ידי זה שסיסמוגראפים רשמו רעד של 4.5 בסולם ריכטר באזור צפון קוריאה, עוצמה שמתאימה לניסוי גרעיני. ראו כאן את ההסבר שלי.

ולכן רעידת אדמה מחריבה, היא בדרך כלל שוות ערך לכמה פצצות גרעיניות והיא מזעזעת מבני בטון ואבן – כלומר בתים.

חוקרים באוניברסיטת מרסיי בצרפת ובאוניברסיטת ליברפול באנגליה פיתחו מחסום ממטא-חומר שמונע מהבניינים מלהרגיש את הגלים האלה. הם השתמשו בצירוף מטא-חומרים מעוצב במיוחד שבו משתמשים במטוסים, והוא בולע סיגנלים של רדאר ומסיט אותם ממסלולם. עבור רעידות אדמה, המושג הוא זהה: באמצעות מחשבים, הצוות בנה מודל לרכיב שמורכב מטבעות קונצנטריות שמורכבות בשכבות-שכבות של פלסטיק, נחושת ועוד ארבעה חומרים בעלי גמישות וקשיחות משתנה – כאשר כולם מתוכננים במיוחד כדי להסיט את גלי רעידת האדמה.

בסדרה של הדמיות, הצוות הפגיז את הטבעות בגלים שהם שווי ערך לגלי משטח של רעידות אדמה בעלי תדירויות בטווח של בין 30 ל-150 הרץ, או ויברציות לשנייה. הטבעות בעקרון בלעו והסיטו את הגלים מסביב לאזור מוגן מרכזי, מבלי להפריע לו:

Picture of rings

החוקרים דווחו ביולי בכתב העת  Physical Review Letters על גילוי זה. החוקרים מציעים לצייד את הבניינים של העתיד בתוך היסודות שלהם במכניזם דוחה ומסיט גלי רעידת אדמה שכזה, וזה יכול להגן עליהם.

 

נעלמו החלק הראשון והאחרון של הרשימה… ונשארה רק התמונה שלי: 

 

 

60 שניות על פילוסופית המדע של עמנואל קאנט

(ואם כבר שבתי אחורה בזמן להלן פרק מההרצאות שלי שנתנו באוניברסיטת חיפה ב-2005)

נתחיל מהגיאומטריות הלא אוקלידיות. הגיאומטריות הלא אוקלידיות הוצעו במאה ה-19 כחלופה לוגית לגיאומטריה האוקלידית, אולם הם נחשבו לנכונות רק לוגית. במעשה הגיאומטריה האוקלידית נחשבה לגיאומטריה שמתארת את העולם.

הגיאומטריה הלא אוקלידית התגלתה במהלך הניסיונות להפוך את הגיאומטריה האוקלידית אפילו ליותר ודאית ומושתתת היטב. הגיאומטריה האוקלידית נגזרה מחמש אקסיומות או פוסטולטים. ארבע מאלה נראו כבאופן ברור נכונים. אולם הפוסטולט החמישי, פוסטולט המקבילים, היה מעט פחות ברור מאיליו מאשר האחרים. בהניחנו גיאומטריה מישורית, ניתן להגדיר את פוסטולט המקבילים באופן הבא:  בהינתן קו ונקודה שלא מונחת עליה, קיים קו אחד ויחיד דרך נקודה זו.

נראה היה שהיו שתי אלטרנטיבות לפוסטולט זה:

1) לא קיימים כל קווים דרך הנקודה במקביל לקו.

2) יתכנו יותר מאשר קו אחד דרך נקודה זו במקביל לקו בקיים.

האפשרות השנייה נבחנה ראשונה בכדי להוכיח שהשלילה שב-2) לפוסטולט המקבילים לבסוף תוכר כאבסורדית. כאשר החלו לבחון את 2), שאפו להוכיח ש-2) היא בעלת סתירות. לובצ’בסקי מרוסיה ובולויי מהונגריה הציעו באופן בלתי תלוי זה בזה בשנות ה-30 של המאה ה-19 גיאומטריה לא אוקלידית שמבוססת על 2). הגיאומטריה שלהם לא נלקחה ברצינות בתקופה שבה הגיאומטריה האוקלידית הייתה בעלת תקיפות שלמה.

עבודתו של רימאן הפיצה את הגיאומטריה הלא אוקלידית. רימאן פיתח את הגיאומטריה הלא אוקלידית שלו ב-1854 בהרצאתו: “על ההיפותזות שמונחות ביסודות הגיאומטריה”. רימאן התבסס על האפשרות הראשונה 1), והציע גיאומטריה שבה לא קיימים קווים מקבילים, כך שכל הקווים הישרים חוצים זה את זה. קווים ישרים הם לא בעלי אורך אינסופי (כפי שזה בגיאומטריה האוקלידית), וישנו גבול עליון לאורך של קוים ישרים. רימאן בתור סטודנט של גאוס היה מסוגל להפיץ את רעיונותיו, שהגיעו למתמטיקאים כעבור עשור. ההרצאה פורסמה רק ב-1867 והיה זה בשנות ה-60 של המאה ה-19 שהגל נטה לעבר גיאומטריות לא אוקלידיות.

העבודות של לובצ’בסקי ובולויי לפתע עוררו עניין, ובין השנים 1868 ל-1872 בלטראמי וקליין פרסמו הוכחות לקונסיסטנטיות של הצורות השונות של הגיאומטריות הלא אוקלידיות יחסית לגיאומטריה האוקלידית. השיטה הכללית של ההוכחות הייתה ליצור מודל של גיאומטריה לא אוקלידית מסוימת בתוך הגיאומטריה האוקלידית. אם מתרגמים את האיברים של הגיאומטריה הלא אוקלידית לאלה של הגיאומטריה האוקלידית, כל האקסיומות של הגיאומטריה הלא אוקלידית נעשות לנכונות בגיאומטריה האוקלידית. אם נמדל סוג מסוים של גיאומטריה רימאנית, ניקח את המשטח של כדור בחלל האוקלידי התלת-ממדי. בהתאם לתרגום, נקודה במישור הרימאני מתאימה לנקודה בכדור האוקלידי. קו ישר במישור הרימאני מתאים למעגל גדול על הכדור (מעגל גדול הוא מעגל על הכדור שמרכזו הוא מרכז בכדור). הזווית שבין שני קוים ישרים החוצים בנקודה היא פשוט הזווית שבין שני מעגלים גדולים חוצים. כל האקסיומות של הגיאומטריה הרימאנית המסוימת מסופקות במודל זה. ניתן להדגים, או יותר נכון להוכיח, שזה נכון במודל שלא קיימים קווים מקבילים, כי כל שני מעגלים גדולים חוצים זה את זה. אנו יכולים להשתמש במודל כדי להראות שאם הגיאומטריה האוקלידית היא קונסיסטנטית, אז כך גם הגיאומטריה הרימאנית המסוימת שלנו.

אולם במצב עניינים זה הדוקטרינה של קאנט נתקלה בקשיים רציניים.

קאנט חילק את כל השיפוטים לכאלה אפריוריים (חסינים בפני תיקון או דחייה לנוכח הניסיון) ולאפוסטריוריים (לא חסינים בפני תיקון ודחייה על ידי הניסוי). יכול להיות שיפוט אנליטי-אפריורי, חסין בפני תיקון או דחייה לנוכח הניסוי וריק מתוכן חדש. ויכול להיות שיפוט סינתטי (או לא אנליטי) אפריורי (חסין, אך כזה שמכיל מידע חדש). בתקופה שבה הפיזיקה הניוטונית שלטה ועמה הגיאומטריה האוקלידית שלטה גם כן, קאנט חשב שהגיאומטריה האוקלידית הייתה מהסוג השני, סינתטית אפריורית: היא הייתה חסינה בפני אפשרות התיקון לנוכח הניסוי, אך גם היה לה תוכן חדש.

תחת סיווג זה, קאנט נתקל בבעיה גדולה: כיצד ידע כזה, שמתאר משהו חדש אך גם בלתי ניתן להפרכה על ידי שום ניסוי יכול בכלל להיות אפשרי? התשובה שקאנט נתן לשאלה זו הייתה הבאה: הגיאומטריה האוקלידית נכפתה על מחשבתנו בגלל שהיא תאמה את תבניות החשיבה שלנו, את האמצעים המארגנים של מוחנו – מה שהוא קרה הקטגוריות – שתמיד נותרו ללא שינוי. מכיוון שאנו מבצעים את הניסויים שלנו ובוחנים אותם בעזרת מחשבתנו, שמורכבת מתבניות בלתי משתנות אלה, אנו תמיד נגיע למסקנה שהגיאומטריה האוקלידית מתאימה לעובדות הניסיון. עדיין בעזרת הניסיון, ניתן לגלות מאפיינים חדשים בנוגע למבנה בחלל, במסגרת הגיאומטריה האוקלידית.

התשובה של קאנט נהפכה לבלתי קבילה כאשר הגיאומטריות הלא אוקלידיות נהגו. אז הייתה קיימת האפשרות של הקיום הלא ריאליסטי של גיאומטריות אלה, למרות קיומן רק כאפשרות לוגית. לפיכך הדוקטרינה של קאנט נראה שהופרכה לפחות חלקית. כיצד ניתן היה להצילה, כך שתבניות הארגון של מחשבתנו יאפשרו לנו לחשוב מראש על גיאומטריות לא אוקלידיות אחרות כאפשריות (או יאפשרו לגיאומטריות אלה גם כן להיות נכפות על מחשבתנו, כפי שזה עם הגיאומטריה האוקלידית), ועדיין כיצד התיאוריה של קאנט יכולה להסביר את העובדה שמהניסיון ניתן לקבוע שתמיד מאשרים את הגיאומטריה האוקלידית והיא אף פעם לא מופרכת?

לאמפיריציסטים לא הייתה הבעיה הזו. הם יכלו להסביר מדוע הגיאומטריה האוקלידית תמיד התבססה עד כה כגיאומטריה של העולם, בעוד הגיאומטריות האחרות יכלו להתקיים בעיקרון ובצורה לוגית, למרות שהן לא התבססו עד אז כגיאומטריה של העולם. האמפיריציסטים חשבו שאם אלטרנטיבות לגיאומטריה האוקלידית למעשה היו קיימות, אז כיצד אנו יכולים להיות בטוחים, לפני ביצוע כל תצפית וניסוי, שהגיאומטריה האוקלידית תתבסס על ידי הניסיון כנכונה? היא באותה מידה יכולה להתגלות כשגויה בניסוי. העובדה שהיא לא נמצאה עד אז כשגויה אין פירושו שהיא לא תימצא כשגויה בעתיד.

האמפיריציסטים היו שונים מקאנט וממשיכי דרכו בכך שהם חילקו את כל השיפוטים לשתי מחלקות: אנליטיים אפריוריים וסינתטיים אפוסטריוריים. לגביהם לא היו קיימים שיפוטים סינתטיים אפריוריים, כי הם חשבו שלמושג יכולה להיות משמעות רק אם ניתן לאמתו או להפריכו ניסויית. אם שיפוט הוא לא בר-הפרכה על ידי ניסוי כל שהוא, אז הוא לא יכול לבטא מידע חדש אלא רק יחסים בין רעיונות או הגדרות ולוגיקה טהורה. לעומת זאת, אם שיפוט ניתן להפרכה על ידי הניסיון, הוא מכיל מידע חדש. מכיוון שהשיפוטים של הגיאומטריה האוקלידית מכילים מידע חדש, הם לכן צריכים להיות סינתטיים. אם הם סינתטיים, אז הם לא יכולים להיות אפריוריים אלא רק אפוסטריוריים. כלומר, השיפוטים היסודיים של הגיאומטריה הם סינתטיים-אפוסטריוריים: הם בעלי תוכן אמפירי חדש, והם כולם נתונים לבחינה ניסויית, וכולם נתונים לאפשרות שיופרכו על ידי הבדיקה הניסויית.

המתמטיקאי הצרפתי הנרי פואנקרה, שעסק בגיאומטריות לא אוקלידיות במאה ה-19 והיה גם פילוסוף, חשב שלא האפריוריזם של קאנט ולא האמפיריציזם יכולים להיות ישימים לתיאור הטיעונים הגיאומטריים בתקופה שבה ישנה האפשרות (אפילו אם רק הלוגית) לקיום של הגיאומטריות הלא-אוקלידיות:

1)      הגיאומטריות הלא אוקלידיות הן לגמרי קונסיסטנטיות, ולכן לפחות מנקודת המבט הלוגית הן לגמרי אפשריות באותה מידה כמו שהגיאומטריה האוקלידית אפשרית. המחשבה שלנו יכולה להמציא גיאומטריות כאלה, ולכן הגיאומטריה האוקלידית לא יכולה להיות היחידה שנכפית על מחשבתנו. לפיכך יש לתקן את האפריוריזם של קאנט.

2)      אז ניתן לחשוב שהגיאומטריות הלא-אוקלידיות הן בלתי אפשריות בעולם המעשי של הניסיון. אולם, ניתן להגות ניסויי מחשבה שבהם הגיאומטריות הלא אוקלידית תהינה אפשריות לגמרי בעולם הניסיון המעשי. האם זה מובילנו למסקנה שיש להעדיף את האפיסטמולוגיה של הגיאומטריה של האמפיריציסט (לפיה ישנה אפשרות שהגיאומטריה האוקלידית תופרך יום אחד)? לדעת פואנקרה התשובה היא לא, כי אילו האמפיריציזם היה תקף, היינו יכולים לבצע ניסויים, שיקבעו מהי גיאומטרית העולם. פואנקרה הפריך זאת ובעשותו כן הוא פסל את האמפיריציזם.

פואנקרה נטה יותר להשקפה של קאנט, אך תיקן אותה על ידי שהציע דרך פילוסופית חדשה בשם “קונבנציונליזם”: לא ניתן לבצע ניסויים שיקבעו מהי גיאומטרית העולם, מכיוון שאם ניתן להגות ניסוי שיראה שהגיאומטריה של העולם היא אוקלידית, אז באותו האופן ניתן לבצע ניסוי שיקבע שהגיאומטריה של העולם היא לא אוקלידית. האפשרות הראשונה שקולה לשנייה לנוכח הניסיון. בהינתן אוסף כלשהו של גיאומטריות, כאשר כולן בלתי תואמות זו עם זו, אז כאשר הן נבדקות בניסיון, הן כולן תהיינה באותה מידה תואמות עם התוצאות הניסוייות. לכן בוחרים בגיאומטריה, שבה משתמשים כדי לתאר את העולם החיצוני, מתוך מוסכמה (קונבנציה). מכיוון שהגיאומטריה האוקלידית היא באופן אינהרנטי פשוטה יותר מהגיאומטריות הלא אוקלידיות, אנו תמיד נבחר להשתמש בגיאומטריה האוקלידית בכדי לתאר את העולם. לכן, מבחינה מעשית, כל ניסוי תמיד יאשר את הגיאומטריה האוקלידית ואף פעם לא יפריכה. כך פואנקרה הציל את הדוקטרינה של קאנט, לפיה הגיאומטריה  האוקלידית תמיד תהיה זו שמתארת את העולם המעשי.

 

האם יש חיים על המאדים?

האם יש חיים על המאדים?

 

בדיוק כאשר החוקרים שוב פעם קיוו למצוא חיים עלפני מאדים, מחקר חדש מלפני יומיים ערער את התקוות למצוא חיים בכוכב הלכת האדמדם. המדענים גילו שמתאן באטמוספרת מאדים, אחד מהסממנים העיקריים לכך שתהליכים ביולוגיים יכולים להתרחש כיום על גבי הפלנטה, מתנהג בדרכים בלתי מוסברות. התוצאות כנראה שוללות את העדויות האחרונות ביותר שמציעות שמאדים מאוכלס – או אי פעם אוכלס – בצורות חיים כלשהן. מאז הגילוי של הנוכחות של מתאן באטמוספרת מאדים נותרה השאלה האם הוא ממקור ביולוגי או גיאולוגי? לא הצליחו להסביר את השינויים המדווחים האחרונים בריכוז של המתאן האטמוספרי. במאמר שפורסם שלשום בכתב העת “נייצ’ר” שני חוקרים צרפתים מציגים את מחקרם אודות תצפיות ריכוז המתאן על מאדים. הם מסיקים שצריך להיות מקור מקומי חזק למתאן ומכניזם הרסני שהוא הרבה יותר יעיל מאשר התהליכים האטמוספריים שמפרקים את המתאן. בנוסף, אם אכן מתרחש הליך פרוק יעיל של המתאן רק קרוב לקרקע, הממצאים מצביעים על סביבה מאוד עוינת במאדים עבור מולקולות אורגניות שלא יכולות בשום אופן לשרוד במקום כזה. מכאן שהתעלות, הצמחייה האדומה, החוצנים עם הקרניים הירוקות, ואפילו הננו-אורגניזמים, שדורות של אסטרונומים ומתקשרים החל מהמאה ה-19 ועד למאה ה-20 היו בטוחים בקיומם, ככל הנראה לא יכולים להתקיים על כוכב הלכת האדום.

 

מהתעלות ועד ליצורים עם קרניים

 

מזה כמה מאות בשנים אנשים מחפשים חיים על המאדים. ז’ול ורן וחלוצי מדע בדיוני אחרים כתבו את מה שאז נחשב לסיפורים מרחיקי לכת אודות חקר הירח ומאדים.

אולם קודם לכן, ב-1727 ג’ונתן סוויפט כתב את מסעות גוליבר, שנראה שמעלה השערות בנוגע לשני ירחי מאדים. האסטרונומים באי המעופף של הליליפוטים יצרו קטלוג של עשרת אלפים כוכבי שבת. וגם, “הם  באותו האופן גילו שני כוכבים פחותים, או לוויינים, שסובבים סביב מאדים, כאשר הפנימי ביותר הוא רחוק יותר מהמרכז של הראשי בדיוק שלושה מקטריו, והחיצוני חמישה מזה: הקודם מסתובב בחלל עשר שעות, והאחרון עשרים ואחת וחצי”. החלו לשאול כיצד סוויפט ידע על קיומם של ירחי מאדים בטרם הם נתגלו ב-1877? אמרו שאולי סוויפט הוא יצור מהמאדים?… מסתבר שמקור הגילוי הוא כנראה ביוהנס קפלר. קפלר שקיבל מסר מוצפן מגלילאו אודות גילוי טבעות שבתאי הבינו לא נכון.

ב-1610 קפלר שחזר לא נכון את המסר המוצפן הבא של גלילאו:

s m a i s m r m i l m e p o e t a l e u m i b u n e n u g t t a u i r a s

לפיו לשבתאי יש טבעות. הפתרון הנכון למסר של גלילאו הוא:

Altissimum planetam tergeminum observavi.

כלומר: “צפיתי בפלנטה הגבוהה (הרחוקה ביותר) [שבתאי] כבעלת צורה משולשת”.

קפלר עשה מאמצים כבירים כדי לפתור את המסר המוצפן שגלילאו שלח לו, אבל הוא לא הצליח לפתור את המסר המבולגן. והוא פירש אותו כאומר:

Salue umbistineum geminatum Martia proles.

“ברך, תאומים ידידים, ילדי מאדים”. כאשר הוא למד שלצדק יש ארבעה ירחים הוא הבין שלמאדים יש שני ירחים. הוא מיד חשב שגלילאו גילה את שני הירחים של מאדים ושלח לו את המסר המוצפן וזאת בדיוק כפי שגילה את הירחים עבור צדק. הסברה היא שסוויפט למד מקפלר על גילוי זה דרך חברים.

ב-1754 אברהם קסטנר, משורר אף הוא, פרסם שיר על חברו קריסטוב מיליוס שמת בשנת 1752. בשיר מיליוס נסע עלפני מערכת השמש ובמאדים הוא פגש נשמות אלמותיות של בני מאדים.

ב-1854 ויליאם וויוול, חבר בטרינטי קולג’ באוניברסיטת קיימבריג’ – פילוסוף המדע המפורסם שהכניס את המונח “מדען” ב-1830 לשפה האנגלית – העלה השערות בנוגע לריבוי העולמות והחיים בעולמות השונים וכך גם בנוגע למאדים. הוא הניח שלמאדים ישנו ים ירוק, אדמה אדומה וצורות חיים כמו דינוזאורים. ב-1860 עמנואל ליאיס הציע שישנם צמחים על גבי המאדים.

באותה תקופה בערך, ב-1859 מתחילות עבודות על תעלת סואץ – הפלא ההנדסי של אותה תקופה. ב-1869 מסתיימות העבודות על תעלת סואץ וכולם מדברים על התעלות. תעלות נחשבות למוביל המסחרי של העולם והן בעלות חשיבות עליונה במאה ה-19. כך מתחילות השערות על תעלות שקיימות על גבי מאדים. תצפיות קודמות הצביעו על ההופעה של פסים על גבי משטח מאדים. והנה תצפיתן איטלקי ב-1869 האב סאכי אפילו השתמש במושג “canali” כדי לתאר אותם. הוא פרסם מאמר על תצפיותיו. הדמיון בין המלה האיטלקית “canali” שפירושה חריצים למלה ““channels ולתרגום היותר סנסציוני “canals” – שרומז על מבנים מלאכותיים – הוביל למושג שבמאדים קיימות תעלות ויצורים חיים. זה היווה השראה ליוצרים, אמנים וסופרים רבים וגם לחולמים במאה הבאה.

ב-1873 האסטרונום הצרפתי החובב קמיל פלמריון טוען שהצבע האדום של מאדים הוא עקב הצמחייה שם: “אולי עלינו לשייך את צבע העשב והצמחים, שאין כל ספק שמלבישים את ערבות מאדים, למאפייני הצבע של הפלנטה”. ב-12 לאוגוסט 1877 ה-ניו יורק טיימס מפרסם מאמר מערכת תחת הכותרת: “האם מאדים מאוכלס?” בו הוא עוסק בשאלת החיים על המאדים בעיתונות.

מכאן.

באפריל 1882 התעלות על מאדים נדונו במאמר ב-ניו יורק טיימס וב-1885 ההצעה של פלמריון לגבי הצמחייה על גבי מאדים נדונה שוב פעם ומעלים שוב את האפשרות שהצמחייה על גבי מאדים היא בצבע אדום. פלמריון שואל בספרו  La Planète Mars מדוע שהצמחייה של מאדים לא תהייה ירוקה כמו אצלנו?… זו שאלה מעניינת בייחוד לנוכח שיח בגינה שלי שהוא כולו בצבע אדמדם וככל שידוע לי הגינה שלי היא על כדור הארץ.

מכאן.

 

ב-1891 אלמנה צרפתייה עשירה בשם קלרה גאוגט גוזמן מציעה פרס של מאה אלף פרנקים למי שיצליח לתקשר עם חוצנים. הפרס הוצע בעקבות ספרו של קמיל פלמריון שיצא באותה תקופה (1892) ועוסק בחיים על מאדים: La planète Mars et ses conditions d’habitabilité. הפרס יינתן ל”אדם מכל לאום שהוא שימצא אמצעי בעשר השנים הבאות לתקשורת עם כוכב (פלנטה או אחר) ויקבל תגובה”. הפרס ניתן על ידי האקדמיה למדעים ונקרא פרס פייר גוזמן על שם הבן של הגברת גוזמן. הגברת גוזמן הוציאה מהתחרות את מאדים בטענה שהוא “יותר מידי קל לתקשורת!” כמובן שאף אחד עד היום לא זכה בפרס… (גם לא על תקשורת עם מאדים).

ב-1892 מתחילים לחשוב על שימוש בטלגרפיה כדי לתקשר עם החוצנים במאדים. אולם חושבים שכנראה תהיינה בעיות של שפה… “כיצד נשאל את יושבי המאדים האלם יש להם מהנדסים ואוניות, וסיגנלים חשמליים וקרחונים וחמישה חושים, וראשים ורגליים…?” שאל מאמר אחד. קמיל פלמריון הציע לתקשר עם בני המאדים באמצעות הרעיונות הטלפוניים החדשים של תומס אדיסון. אולי המגנטיות הטבעית של כדור הארץ יכולה להירתם כדי שגלי קול יתפשטו על פני החלל במעין טלגרפיה אלחוטית.

ב-1894 האסטרונום מהרברד ואיש העסקים פרסיבל לואוול מפרסם את מאדים בו הוא מהרהר על תעלות וחיים על גבי מאדים.

באותה שנה לגברת הלן סמיט – מדיום שוויצרית מג’נבה ששמה האמיתי הוא קתרין אליז מולר – יש תעתועים תחת היפנוזה על מאדים כתוצאה מטיפול על ידי הפסיכולוג הנודע תיאודור פלואנוי. סמיט מדמיינת את עצמה עומדת על גבי מאדים ופוגשת את בני מאדים. היא אפילו יכולה לדבר מאדימית. הפסיכולוג מתאר את המטופלת שלו בספרו מהודו לפלנטה מאדים מ-1900. שנה אחר כך, ב-1895 מדיום אמריקאית בשם גברת סמיד מתקשרת עם בתה המתה וגיסה על מאדים. היא מתארת תעלות ובני מאדים מאוד דומים לאנשים. היא בסוף מתגלה כבעלת הפרעת אישיות דו-קטבית. ב-1899 גם לקרל יונג יש פציינטית בת 15″גברת ס. וו.” שנוסעת למאדים בטרנסים ורואה תעלות ובני מאדים במכונות טיסה. יונג מסיק שהיא סובלת מאישיות חצויה.

הגענו סוף כל סוף למאה העשרים והנה ניקולה טסלה הגאון, הממציא הסרבי האמריקאי בונה מערכת אל-חוטית שניתן באמצעותה לתקשר עם בני המאדים. אבל הוא לא זוכה בפרס פייר גוזמן. הוא מפרסם את ממצאיו במאמרו: “Talking with the planets”, Collier’s Weekly, Vol 24, 4-5, 1901.

טסלה הושפע רבות מהאסטרונום מהרברד פרסיבל לואוול, שעסק באנליזה של התעלות במאדים ובאמונתו אודות חיים אינטליגנטיים על גבי מאדים. כמוכן טסלה הושפע מכתבי מדע בדיוני מאותה תקופה של ה. ג. וולס אודות בני מאדים. טסלה הכריז לעולם שיתכן והוא קיבל תדירויות בפולסים מהחלל החיצון, כנראה או מפלנטת ונוס או ממאדים.

טסלה השלים את המכשיר במעבדות שלו בהרי קולוראדו ב-1899 והוא יכל להרגיש את הפולס של הגלובוס כפי שהוא היה, מציין כל שינוי חשמלי שהתרחש ברדיוס של 1100 מיילים. הוא ציין שאף פעם הוא לא שכח את התחושות הראשונות שחש כאשר זה הופיע לו בעודו צופה במשהו שכנראה הוא תוצאה בלתי מתקבלת לאנושות. תצפיותיו הראשונות הבהילו אותו, מכיוון שהייה קיים בהן משהו מסתורי, שלא לדבר על משהו על טבעי. התחושה כל הזמן גברה אצלו שהוא היה הראשון לשמוע קבלת פנים מפלנטה אחרת. אבל המוני מבקרים ערערו על האמינות של המכשיר של טסלה. האשימו את טסלה בעיתונות, שכנראה הוא קיבל תשדורת מקוואזר ולא מבני מאדים. או אולי הוא קלט שידורי רדיו מרקוני או סתם שידורים של חובבן בתקשורת אלחוטית אחרת. ביוני 1905 ה-ניו יורק טיימס כתב שניקולה טסלה עשוי להשתמש במתנד או טלפון בין-פלנטרי כדי “להעיר” את מאדים.

מכאן

וכך הויכוחים אודות חיים על המאדים המשיכו אל תוך המאה העשרים עד עידן החלל וחקר המאדים התחיל בשנת 1965. מאז עידן החלל המודרני המאדים המשיך למשוך אליו את האסטרוביולוגים בחיפוש אחר צורות חיים על כוכב הלכת האדום.

 

 

האם העננים באים מהחלל החיצון?

אפרופו חוצנים. איך נוצרים עננים? כמעט כל ילד יודע שמיליוני טיפות של מים יחד יוצרות עננים. הן מתחילות כאדי מים, מהמים המתאדים שעולים מהאגמים, האוקיינוסים, הנהרות והצמחים. אדי המים מתקררים בעודם עולים לאוויר ובעוד הטמפרטורה יורדת, הם משתנים למצב צבירה נוזלי. מסות אלה של טיפות מים זעירות יוצרות עננים. כאשר העננים נעשים לעבים מידי הם נופלים לארץ כגשם. הם זורמים לאגמים ולנהרות והתהליך כולו מתחיל מחדש.

אולם מסתבר שההסבר הפשוט הזה הוא לא מדויק, כך קובע מחקר חדש. המחקר קובע שמרבית מהעננים של כדור הארץ בכלל התחילו בחלל החיצון בקרניים קוסמיות שמתנגשות עם מולקולות המים באטמוספרה שלנו כדי ליצור את העננות שאנו רואים בשמים.

מדענים חשבו מזה זמן שחלקיקי אבק או אבקנים היוו גרעין לטיפות הגשם בעודן יוצרות את העננים עלפני אזורים עירוניים. חלקיקים זעירים הקרויים אירוסולים נפלטים מצינורות פליטה של מיליוני רכבים והם מוצאים את דרכם לאטמוספרה. שם הם מושכים את מולקולות המים.

אולם הסבר זה לא נותן מענה לאופן שבו העננים נוצרים במקומות בהם אין תעשיה, כמו למשל מעל יערות גשם ומעל האוקיינוסים. במקומות אלה, קובעים החוקרים הקרניים הקוסמיות נכנסות לפעולה: חלקיקי הקרניים הקוסמיות המהירים – פרוטונים וניטרונים שמקורם עדיין לוטה בערפל – נעים כמעט במהירות האור. הם מתנגשים עם מולקולות המים וממירים אותן ליונים טעונים חשמלית. היונים אז מתחילים למשוך מולקולות מים אחרות, שלבסוף יוצרים כולם עננים.

המחקר:     Cosmic ray decreases affect atmospheric aerosols and clouds

Henrik Svensmark, Torsten Bondo, Jacob Svensmark

National Space Institute, Technical University of Denmark, Copenhagen, Denmark

Received 31 March 2009; accepted 17 June 2009; published 1 August 2009.

Close passages of coronal mass ejections from the sun are signaled at the Earth’s surface by Forbush decreases in cosmic ray counts. We find that low clouds contain less liquid water following Forbush decreases, and for the most influential events the liquid water in the oceanic atmosphere can diminish by as much as 7%. Cloud water content as gauged by the Special Sensor Microwave/Imager (SSM/I) reaches a minimum 𕛗 days after the Forbush minimum in cosmic rays, and so does the fraction of low clouds seen by the Moderate Resolution Imaging Spectroradiometer (MODIS) and in the International Satellite Cloud Climate Project (ISCCP). Parallel observations by the aerosol robotic network AERONET reveal falls in the relative abundance of fine aerosol particles which, in normal circumstances, could have evolved into cloud condensation nuclei. Thus a link between the sun, cosmic rays, aerosols, and liquid-water clouds appears to exist on a global scale.

 

 

ננו-מאובנים

 

ב-1996 חוקרים דווחו על מטאוריט ממאדים שנמצא ביבשת אנטרקטיקה. המטאוריט הכיל עקבות של מאובנים מיקרוביאלים. אולם מחקר שבא אחר כך ב-1998 פסל את הרעיון.

קבוצה של מדענים בראשות דיויד מקיי ממרכז החלל ג’ונסון של נאס”א פרסמה מאמר ב-Science ב-16 לאוגוסט 1996 בו היא הכריזה על גילוי עדויות לחיים פרימיטיביים בקטריאליים על המאדים. בדיקה של המטאוריט שנמצא באנטרקטיקה ושהאמינו שבא ממאדים הראתה את הממצאים הבאים:

1) הידרו-קרבונטים שהם זהים לתוצרים המתפרקים ממיקרו-אורגניזמים מתים על גבי כדור הארץ.

2) פאזות מינראליות שהן קונסיסטנטיות לתוצרים של פעילות בקטריאלית.

3) גלובולים זעירים פחמניים שיכולים להיות מיקרו-מאובנים של בקטריות פרימיטיביות, כולן בטווח של כמה מאות אלפי סנטימטר זו מזו.

 

 

ננו-מאובנים. מאחד המאמרים שעוסק בהן. כאן.

 

החוקרים בחנו את המטאוריט תחת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק, שחשף את הנוכחות של מה ששארו אז כשרידי מאובנים של בקטריות בגודל של 20 עד 100 ננומטר. אם זה אכן כך, שארו החוקרים, הן פי 100 קטנות יותר מכל מיקרו-מאובן של בקטריה שמצוי על כדור הארץ. זאת מלבד “ננו-מאובנים” שבאותה תקופה נתגלו בסלעים ארציים מאוד צעירים, ממצא שאז לא היה מקובל עדיין כאורגניזמים מאובנים. ולכן סברו שזוהי עדות לחיים בקטריאליים פרימיטיביים ממאדים.

על בסיס תיארוך גיל המטאוריט (על בסיס גיל איזוטופי של רכיבי המטאוריט) החוקרים הציעו את התרחיש הבא: הסלע נהפך למוצק על מאדים לפני 4.5 מיליארד שנה, בערך 100 מיליון שנה לאחר היווצרות הפלנטה. לפני בערך 3.6 ל-4 שנים הסלע נסדק כנראה על ידי פגיעת מטאוריטים. אז חלחלו מים דרך הסדקים וגם חלחלו חומרים קרבונטים שאפשרו לבקטריות פרימיטיביות לחיות בסדקים. לפני בערך 3.6 שנים הבקטריות ותוצריהן התאבנו בסדקים (תוארך על בסיס גיל איזוטופי של המינרלים בסדקים). לפני 16 מיליון שנים מטאוריט ענק פגע במאדים והוא חילץ גוש גדול מסלע זה והעיף אותו לחלל (תוארך על בסיס החשיפה של המטאוריט לקרניים קוסמיות). לפני 13,000 שנה המטאוריט נחת באנטרקטיקה והוא נתגלה ב-1984 באזור שקרוי אלאן הילס.

נשאלה השאלה: איך אנחנו יודעים בכלל שהמטאוריט בא ממאדים? המטאוריט שוקל 1.9 ק”ג ובאותה תקופה הוא היה אחד משנים עשר המטאוריטים שנתגלו על כדור הארץ ונחשבו כבאו ממאדים. מרבית המטאוריטים נוצרו מוקדם בהיסטוריה של מערכת השמש לפני 4.6 מיליארד שנה. ולכן השאלה הייתה במקומה. נתנו תשובות אולם התווכחו על השאלה.

ואכן ב-1998 הרעיון של ה”ננו-מאובנים” הופרך. קבוצה של חוקרים מהמכון לטכנולוגיה בג’ורג’יה מצאה עדויות לגבישים שנמצאו במטאוריט מאנטרקטיקה ונוצרו בתהליכים אפיטקסיאלים בטמפרטורות שהיו ככל הנראה יותר מידי גבוהות מכדי שאורגניזמים ביולוגיים יוכלו להתקיים בהן. הממצאים החדשים האלה הטילו ספק על הטיעונים של החוקרים ממרכז החלל ג’ונסון של נאס”א לפיהם “סלע מאדים” מכיל צורות חיים שהן קונסיסטנטיות עם הננו-מאובנים. תוך שימוש במיקרוסקופ אלקטרונים חודר, החוקרים גילו שגבישי המגנטיט במטאוריט היו בגידול קפדני אפיתקציאלי אנטומי בין הקרבונטים הסובבים. תהליך זה פירושו שהמגנטיט והקרבונט היו צריכים לגדול בו-זמנית בטמפרטורות הרבה יותר גבוהות מ-120 מעלות צלסיוס. גידול אפיתקציאלי שולל הפרדה תוך-תאית של המגנטיט על ידי אורגניזמים ממאדים, תיאוריה שהעלו המדענים מנאס”א שהאמינו שהמטאוריט מכיל ננו-מאובנים. והמקור של הטמפרטורה הגבוהה למעשה משמיט את האפשרות שאורגניזמים מאובנים ממאדים התקיימו במטאוריט.

 

האם זרמו מים על מאדים?

 

לאחרונה שתי גישושיות של NASA ורכב החלל פיניקס, שנועד לאסוף מידע מהפלנטה, מצאו עדויות רבות שמים נוזלים פעם אולי זרמו על פני משטחו של מאדים. אולם אף לא אחד מגילויים אלו הובילו להוכחה ניצחת שאורגניזמים חיים שחו בשלוליות של מאדים.

ב-25 למאי 2008 נחת רכב לא מאויש בשם פיניקס על מאדים. המשימה הייתה לחפש אחר סימני התיישבות על הפלנטה האדומה. כלומר, סימנים למי קרח בדיוק מתחת לפני השטח שאולי היו פעם נוזלים. ב-31 ליולי 2008 הרכב אימת שהחומר הקשה שבו הוא נתקל מתחת למשטח הגושי המלוכלך היה אכן מי קרח. אנליזה של הלכלוך בתוך רכב החלל הצביעה על כך שקרח זה היה כנראה פעם מים נוזלים ושהוא היה באינטראקציה עם הרגוליט של מאדים, או הלכלוך המאדימי בתקופת זמן מסוימת בהיסטוריה של מאדים כאשר האקלים היה חם יותר. הממצאים מורכבים מאוד בייחוד לנוכח זה שכאשר רכב החלל ירד על מאדים, המדחפים שלו יצרו לחץ גבוה, סביבת טמפרטורה גבוהה והוא פוצץ אמוניה וכל זה יכל להשפיע על המשטח בדיוק מתחתיו – והרי הממצאים נלקחו בדיוק משם… ויכלו להיות עוד מרכיבים בלכלוך שנבדק שיכלו להשפיע על הכימיה שלו. אז מה עושים?

הרכב מצא עדויות שמים זורמים היו קיימים במקום שבו הוא נחת. מים הם כידוע המפתח לכל צורות החיים כפי שאנו מכירים אותן, והגילוי של מים נוזלים יציע את ההזדמנות לביולוגיה בכוכב בהלכת האדום. המסקנה החדשה והשנויה במחלוקת באה מתצפית בקבוצה של כדוריות קטנות שהיו מחוברות לרגלי הרכב והם צולמו על ידי הזרוע הרובוטית של רכב החלל פיניקס במהלך המשימה. כדוריות אלה נראות כנעות וגדלות בזמן המשימה וסבורים שהתנהגות זו בשילוב עם ממצאים אחרים מפיניקס מצביעים על כך שטיפות אלה עשויות להיות מים נוזלים שהותזו למעלה על רכב החלל כאשר הוא נחת. המאמר שהציע זאת הוצג ב-23 למרץ 2009 בכנס למדע לונארי ופלנטארי ביוסטון. אבל לא כל הצוות של פיניקס מסכימים עם ממצאים אלה. יתכן שרגלי רכב החלל היו קרים יותר יחסית לקרקע במשך היום, וכאשר השמש שקעה על הקרח שהיה בסביבה, חלק מהמים התאדה. בעוד אדי המים עלו הם נתקלו בכתמי לכלוך קרים על רגלי הרכב מהנחיתה והם נדבקו. וזו רק השערה אחת מיני רבות לממצאים. בינתיים לא ידוע בוודאות האם יש מים נוזלים על גבי המאדים.

 
תמונות של אחת מרגלי פיניקס שצולמו על ידי המצלמה של הזרוע הרובוטית. מכאן.
 

 

מתאן על מאדים

 

הידיעה המרעישה האחרונה אודות חיים אפשריים על גבי המאדים החלה בדיוק בינואר השנה כאשר מחקר בן חמש שנים אימת את הקיום של מתאן – ארבעה אטומי מימן שקשורים לאטום פחמן –  באטמוספרת מאדים.

הקבוצה מצאה את העדויות למתאן באטמוספרת מאדים על ידי תצפית בטלסקופ אינפרא-אדום ובטלסקופ קאק של נאסא בהוואי. הקבוצה השתמשה בספקטרומטרים על גבי הטלסקופים כדי לפזר את האור לרכיבי הצבעים וזאת בדיוק כפי שמנסרה מפרידה את האור הלבן לצבעיו. הקבוצה גילתה שלושה מאפיינים ספקטראליים, שקרויים קווי בליעה, שיחד הם חותמת ודאית לקיום מתאן. אך החוקרים הבינו שהמתאן מהר מאוד נהרס באטמוספרת מאדים במספר דרכים.

אסטרוביולוגים מתעניינים במתאן מכיוון שאורגניזמים משחררים הרבה מהמתאן על כדור הארץ בעודם מעקלים מזונות. אולם תהליכים גיאולוגיים טהורים אחרים, כמו חמצון של ברזל גם הם משחררים מתאן. מתאן הוא אמנם הסימן החזק ביותר עדיין שביולוגיה היא בפעולה בסביבת הפלנטה שלנו. ומדוע? כי המתאן מיוצר כמעט לגמרי על ידי אורגניזמים חיים. אבל לא ידעו בינואר השנה לומר האם הביולוגיה או הגיאולוגיה – או שתיהן גם יחד – מיצרים את המתאן על מאדים.

במידה וחיים מיקרוסקופיים על גבי המאדים מייצרים את המתאן, אז הם כנראה מצויים הרבה מתחת לפני שטח הפלנטה – שם זה חמים ונעים מספיק ושם מים נוזליים יוכלו להתקיים. מים נוזליים הם הכרחיים לכל צורות החיים באשר הן, כמקורות אנרגיה ואספקת פחמן. בכדור הארץ מיקרואורגניזמים שורדים בערך 2 קילומטר מתחת לאגן רכס המים הלבנים בדרום אפריקה – שם הרדיואקטיביות הטבעית מפצלת את מולקולות המים למימן מולקולארי ולחמצן מולקולארי. האורגניזמים משתמשים במימן לאנרגיה. באותו האופן אורגניזמים דומים על מאדים יכולים לשרוד במשך מיליארדי שנה מתחת לשכבת הקרח התמידית במאדים, שם המים הם נוזליים, הקרינה מספקת אנרגיה והפחמן הדו-חמצני מספק פחמן. גזים כמו מתאן מצטברים באזורים תת-קרקעיים כאלה ועשויים להשתחרר אל תוך האטמוספרה אם נפערים סדקים או נקבוביות בזמן העונות החמות. אולם עדיין ישנה האפשרות שתהליכים גיאולוגיים יצרו את המתאן במאדים, או עכשיו או בימים עברו. על כדור הארץ, ההמרה של תחמוצת הברזל לקבוצה הסרפנטינית של המינראלים יוצרת מתאן. ועל גבי מאדים תהליך זה יכול להתקדם בעזרת מים, פחמן דו-חמצני והחום הפנימי של הפלנטה. למרות שאין עדות לוולקאניות היום על מאדים, מתאן עתיק שהיה לכוד במלכודות קרח וקרוי קלאטראט עלול להשתחרר עכשיו.

אם כן איך נדע האם המתאן הוא ממקור גיאולוגי או ביולוגי? ניתן למדוד יחסי איזוטופים. לאיזוטופים של היסוד יש תכונות כימיות שונות במעט. מסתבר שהחיים מעדיפים להשתמש באיזוטופ הקל יותר. מתאן ומים שמשוחררים על מאדים צריכים להראות יחסים מיוחדים לאיזוטופים של מימן ופחמן אם החיים הם אלה שהיו אחראים ליצור המתאן.

 

הממצא החדש מלפני יומיים

WASHINGTON — A team of NASA and university scientists has achieved the first definitive detection

מסתבר שהדרך שבה המתאן מתפשט באטמוספרת מאדים עומד בסתירה למקור ביולוגי. כך טוען המחקר האחרון שפורסם שלשום במגזין היוקרתי Nature. המתאן נמצא כמרוכז בחלק בודד של האטמוספרה. הבעיה היא, אומרים החוקרים שעומדים בראש המחקר – הכימאים פרנק לפהר’ה ופרנסואה פורג’ה מאוניברסיטת פייר ומרי קירי בפריס – שבין אם החיים אחראים לפליטת מתאן זו, ואפילו אם אורגניזמים חיים היו ממוקמים רק באזור אחד במאדים, המתאן היה צריך להתפשט הרבה יותר באחידות דרך האטמוספרה עד עתה. העובדה שהמתאן לא התפשט באטמוספרה, אומרים החוקרים, מצביעה על כך שארעה איזו שהיא ריאקציה כימית באטמוספרה שהיא הורסת את הגז בטרם הוא יתפשט. וכל ריאקציה כזו שהיא הורסת את המתאן גם תהרוס חיים על גבי הפלנטה מאדים בגלל שהגז מורכב מאותם סוגים של מולקולות שבונים את החיים שאותם אנו מכירים.

Picture of methane

 

למה המתאן (אזורים אדומים וצהובים) הוא כה ממוקד באטמוספרת מאדים? מכאן

 

כדי לנסות ולשחזר את השינויים ברמות המתאן העונתיים הנצפים וההגברה המקומית בריכוז רמות המתאן, החוקרים מציגים מקור מקומי וזמני של מתאן במיקום שמדווח כמקסימום. המקור פעיל במשך 60 ימי מאדים של שנת מאדים, במהלך הקיץ הצפוני. הכמות הכוללת של המתאן שנפלטת על ידי המקור מוגבלת כדי להתאים לכמות שמורחקת מהאטמוספרה בשנה מאדימית אחת. זה תלוי ישירות בזמן החיים האטמוספרי של המתאן. במודל, זמן החיים מוגדר על ידי הריאקציות הפוטו-כימיות באטמוספרה והוא מעל 300 שנה. תחת תנאים אלה, המקור נמצא כלא יותר מידי חזק מכדי שיוכל ליצור הגברה מקומית כלשהי של מתאן שניתן יהיה לגלותה.

עתה המחברים מריצים סדרה של סימולציות בעלות ערכים משתנים עבור זמני חיים אטמוספריים של מתאן, שהם שונים מהזמן המוגדר שהוסכם עליו של 300 שנה. הסכום הכולל של המתאן שהופק על ידי המקור המקומי נשאר שווה לאיבוד בשנה מאדימית שנקבע על ידי זמן החיים הנבחר. זמן חיים קצר יותר פירושו מתאן שנהרס מהר יותר ולכן דורש מקור חזק יותר כדי שיפצה על כך. שלושה סוגים הושוו: מקור רציף ומקור מחזורי שהיה פעיל למשך 60 או 120 ימי מאדים של שנת מאדים.

ריכוז גבוה מעט של מתאן באטמוספרה של מאדים בקוי רוחב דרומיים גבוהים. זמן חיים של 330 שנה. מכאן.

 

זמן חים של 220 ימים. זמן חיים קצר יותר בפאקטור של 600 מזה שידרש לתהליכים כימיים. ריכוז המתאן במקום אחד כפי שדווח במחקר. מכאן

 

זמן החיים שהיה הרבה יותר קצר רומז על מכניזם הרסני למתאן שהוא מאוד יעיל. לא ידוע על שום תהליך אטמוספרי יעיל מספיק שמוציא מתאן מהאטמוספרה, כך שיפעל כשואב עם הקיבולת הדרושה הזו. וזאת מבלי שיוביל לסתירה עם הערכים הנצפים ברכיבי האטמוספרה האחרים. דרוש הליך אטמוספרי בלתי מזוהה עדיין. אפשרות אחת היא מכניזם שבו המתאן מחומצן בממשק של אדמת מאדים. בהליך זה המתאן נהרס בנפח מוגבל קרוב לקרקע בקצב ההרס, ואפילו יצטרך להיות גבוה יותר. זמן החיים בקרקע עבור המתאן יהיה מסדר גודל של שעה אחת בלבד. ואם אכן זה כך טוענים החוקרים הקרקע של מאדים תהיה סביבה עוינת ביותר עבור האורגניזמים שלא יוכלו לשרוד בה.

ולפיכך, מתוצאות המחקר הזה, אין כל ספק שמשהו באטמוספרה של מאדים הורס את המתאן ולכן אין כל דרך שבה חיים יכולים לשרוד על פני הכוכב וגם לא לידו, אם הרס של המתאן מתרחש כה מהר.

תוצאה זו דרך אגב חשובה גם לתשומת לבם של בני האדם שחושבים ליישב את מאדים. ולכן אומר המדען הישראלי המומחה לפלנטות מאוניברסיטת הארברד בקיימבריג’ מסצ’וסטס, איתי הלוי, שזו תגלית מאוד מדאיגה.

המאמר:

Letter

Nature 460, 720-723 (6 August 2009) | doi:10.1038/nature08228; Received 18 January 2009; Accepted 12 June 2009

Observed variations of methane on Mars unexplained by known atmospheric chemistry and physics

Franck Lefèvre1 & François Forget2

1.                          LATMOS,

2.                          Laboratoire de Météorologie Dynamique, UPMC Université Paris 06, CNRS, Paris 75005, France

Correspondence to: Franck Lefèvre1 Correspondence and requests for materials should be addressed to F.L. (Email: franck.lefevre@upmc.fr).

 

The detection of methane on Mars1, 2, 3 has revived the possibility of past or extant life on this planet, despite the fact that an abiogenic origin is thought to be equally plausible4. An intriguing aspect of the recent observations of methane on Mars is that methane concentrations appear to be locally enhanced and change with the seasons3. However, methane has a photochemical lifetime of several centuries, and is therefore expected to have a spatially uniform distribution on the planet5. Here we use a global climate model of Mars with coupled chemistry6, 7, 8 to examine the implications of the recently observed variations of Martian methane for our understanding of the chemistry of methane. We find that photochemistry as currently understood does not produce measurable variations in methane concentrations, even in the case of a current, local and episodic methane release. In contrast, we find that the condensation–sublimation cycle of Mars’ carbon dioxide atmosphere can generate large-scale methane variations differing from those observed. In order to reproduce local methane enhancements similar to those recently reported3, we show that an atmospheric lifetime of less than 200 days is necessary, even if a local source of methane is only active around the time of the observation itself. This implies an unidentified methane loss process that is 600 times faster than predicted by standard photochemistry. The existence of such a fast loss in the Martian atmosphere is difficult to reconcile with the observed distribution of other trace gas species. In the case of a destruction mechanism only active at the surface of Mars, destruction of methane must occur with an even shorter timescale of the order of 1 hour to explain the observations. If recent observations of spatial and temporal variations of methane are confirmed, this would suggest an extraordinarily harsh environment for the survival of organics on the planet.

 

muppets full cast09 3 20 D23: The Muppets Make an Appearance and Announce Film

 חבר’ה מאיפה הגעתם? מה זאת אומרת? ממאדים כמובן. כאן.

 

 

חוקרים מתארים את ההסטוריה בת ה-90 שנה של שפעת החזירים

ההיסטוריה של שפעת החזירים

 

ארה”ב צריכה להתחיל לחסן את אזרחיה בסתיו הקרוב נגד וירוס שפעת החזירים אמרו לאחרונה פנל המומחים שמנחים את מחלקת שירותי הבריאות והאדם בארה”ב. מנהלת התרופות והמזון האמריקאית תאשר כמות מסוימת של החיסון (כלומר קיצור דרך) עוד לפני ביצוע הניסויים הקליניים הסופיים. ולכן ישנה הגבלה על כמות החיסונים (יש בעיה של תוספים לחיסונים, חומרי שימור, שיכולים לעכב אישור, חומרים נלווים שילדים אולי רגישים אליהם, אבל לא צופים בעיות מיוחדות של אישור). הועדה המייעצת לאימון חיסוני הציעה הקצבה של אספקת חיסונים מוגבלת לקבוצות שהן מוגדרות בעדיפות עליונה ומייצגות בערך מחצית מאוכלוסיית ארה”ב, 160 מיליון איש. בראש הרשימה מצויים אנשים בעלי תנאים שהם בסיכון למחלות חמורות, נשים הרות, אלה שהם בני 6 חודשים עד 24 שנים, כל מי שחי עם ילדים בני מתחת לששה חודשים, אנשי רפואה וסיעוד וסגל רפואה דחופה. במחלקת שירותי הבריאות והאדם בארה”ב מקווים שיהיו להם מספיק מנות חיסון עד אוקטובר לכל מי שמוגדר בקבוצות אלה, מכיוון שמצפים שכל אחד יזדקק לשתי מנות כדי להתחסן.

בינתיים נסקור את ההתפתחות ההסטורית של שפעת החזירים.

 

חוקרים מבית הספר לרפואה ציבורית אשר באוניברסיטת פיטסבורג שרטטו את סדרת האירועים והתהליכים החשובים בהופעת וירוסי ה- A (H1N1)החל מ-1918 על פני 91 השנים האחרונות.

הם הראו שהופעת שפעת החזירים A (H1N1) לפני 91 שנה הייתה בו-זמנית אצל בני אדם וחזירים והופעה זו הובילה למגפה. החוקרים סבורים שוירוס שפעת החזירים הופיע ב-1918 כמעט בו-זמנית כהדבקה מציפורים לבני האדם ולחזירים.

לעומת זאת, הזן של שפעת החזירים שמסתובב כעת בעולם, כך טוענים החוקרים, כנראה והופיע כהדבקה מהחזירים לבני האדם. בשונה מהזן שתקף כמגפה ב-1918, הזן הנוכחי הוא “קוקטייל” גנטי שתקף בשנות ה-90 את החזירים בארה”ב. קוקטייל זה הוא מיזוג משלוש בין שני וירוסי שפעת A (H1N1): תערובת של מעברים בין שפעת העופות לשפעת החזירים והאדפטציה האנושית לשפעת החזירים.

סדרת האירועים ההתפתחותיים והאפידמולוגיים, החל מ-1918, שהובילו להופעת וירוס השפעת הנוכחי שלA (H1N1)  מזן  (S-OIV)שידוע בשם שפעת החזירים מתוארת על ידי החוקרים. למעשה זוהי סקירה היסטורית על וירוס השפעת A (H1N1), כאשר הסקירה מתמקדת בצעדי המפתח שמאפיינים את התפתחות הוירוס במגפה הנוכחית.

 

הופעת הוירוס – הופעה בו-זמנית בבני אדם ובחזירים כתוצאה מהדבקה ציפורית (1918)

 

לפני 1918, שפעת אצל בני אדם הייתה ידועה היטב. אולם המחלה לא תוארה אף פעם אצל חזירים. עבור איכרי חזירים במדינת איווה הכל השתנה לאחר מופע חזירים שארע בין ה-30 לספטמבר ל-5 לאוקטובר באותה שנה. לפתע החלה להתפשט מגפת שפעת בין החזירים, והאיכרים לא הבינו מה קרה. עדרי החזירים הוכו במחלה נשימתית שמאוד הייתה דומה לסינדרום שפגע בבני האדם באותה שנה.

באותו הזמן בדיוק התפשטה מגפה של שפעת מזן וירוס ה-A (H1N1) בעולם כולו והרגה בין 40 ל-50 מיליון בני אדם. הדמיון בסימפטומים הקליניים ובמאפיינים הפתולוגיים של השפעת בבני האדם ובחזירים הובילו את המומחים לחשוב שהמגפה של השפעת שפגעה בבני האדם ב-1918 למעשה הותאמה לחזירים. וכך החלו לחפש אחר הגורם המעביר מבני האדם לחזירים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיקרוגרפיה אלקטרונית של שחזור ויריונים של שפעת מ-1918 (חלקיק של נגיף מידבק החי מחוץ לתא המאכסן). מכאן  

 

מספר שנים אחר כך, ב-1931 לפתע ארעה פריצת דרך. הוטרינר רוברט שאו העביר את הגורם המדביק של שפעת החזירים מחזירים חולים לחיות בריאות אחרות. הוא סינן את ההפרשות של החזירים החולים שהכילו את הוירוס ואותן הוא העביר לחיות הבריאות. התברר אחר כך מתוך ניסויים בחמוסים שההדבקה בכלל התרחשה מציפורים. הציפורים העבירו את המחלה לבני האדם ולחזירים. כלומר הכל החל בכלל משפעת העופות.

שופ גם הראה שהדבקה יכולה לעבור מבני אדם לחזירים ומחזירים לבני אדם. שופ הראה שזן השפעת A (H1N1) שהופיעה במגפה האנושית והגורם המדביק של השפעת בחזירים היו קרובים מאוד אלה לאלה. שופ הראה זאת על ידי זה שהנסיוב של אדם בוגר יכל לנטרל את וירוס השפעת של החזירים. ניסויים כמו אלה הציעו שוירוס שפעת החזירים, או כזה זהה לו על ידי נוגדנים, היה בתפוצה באוכלוסיה האנושית ומקורו היה בציפורים. כלומר ב-1918 מגפת שפעת החזירים הופיעה בו-זמנית אצל בני האדם ואצל החזירים ולא הייתה הדבקה של האחד מהשני.

 

התפתחות וירוס ה-1918 עד היום

 

הוירוס החל לבצע מוטציות לגרסאות נוגדניות חדשות. מאז קיימים זנים שונים של הווירוס הזה והם נבדלים בהרכב של ההמאגלוטינין (HA), שמראה פיצול מוקדם בין הוירוסים של החזיר והאדם.

הוירוס רכש מוטציות על פני הזמן. בשנת 1957 שפעת החזירים A (H1N1) במפתיע נעלמה אצל בני האדם. והיא הוחלפה בוירוס חדש ששילב גנים מזן ה- H1N1ווירוס שפעת העופות. שפעת חדשה זו מזן A (H2N2) הכילה שלושה מקטעים ממקור עופות והחילה חמישה מקטעים מהזו של שושלת היוחסין החזירית של H1N1 מ-1918. לאחר שמגפה זו הופיעה, לא נתגלתה יותר שפעת אנושית בצורת מגפה מסוג שפעת החזירים A (H1N1) עד לשנת 1977. הסיבות להעלמות זו של שפעת החזירים האנושית ב-1957 הן לא ברורות. אולם יתכן שרמות גבוהות של חיסון הומולוגי (דברים דומים מתוקף זן זהה שהם שייכים לו) היו קיימות יחד עם התפרצות של חיסון הטרולוגי (משהו שהושם שלא במקומו) מהזן החדש של השפעת החדשה של זן ה-H2N2 – וזה הספיק כדי להשמיט את הוירוס.

בכל זאת היו מקרים בודדים של הדבקות בשפעת החזירים שתועדו בשנת 1958. כמוכן בודדו מקרה ראשון של שפעת חזירים באדם שהופיע ב-1974 בחולה שחי בחוות חזירים.  פעמים רבות לא מאבחנים את וירוס שפעת החזירים בגלל הדמיון שלו למחלות אנושיות אחרות. מחקרים הראו שעובדים עם חזירים פיתחו נוגדנים נגד וירוס שפעת ה- A (H1N1)לעומת אנשים שלא נחשפו לעבודה עם חזירים.

בינואר 1976 פרצה מגפה של מחלה נשימתית בין חיילים ששבו לבסיס צבאי בניו ג’רסי. זוהה וירוס H1N1 A חדש כסיבה למגפה ל-230 מקרים ומקרה מוות אחד. וירוס שפעת החזירים A (H1N1) הזו שזוהה בבסיס בניו ג’רסי לא יצא מחוץ לבסיס.

מאז 1959 הוירוס לא התפשט כמגפה עד לנובמבר 1977. או אז הזן חזר והופיע בברית המועצות לשעבר, בהונג קונג וצפון-מזרח סין. זן זה פגע בעיקר באנשים צעירים ובצורה קלה יחסית. מחקירה של המקור הגנטי של הוירוס הבינו שהוא קשור לזן של 1950, אבל הוא לא דומה לזנים של שפעת ה- A (H1N1)  מ-1947 ומ-1957. ממצא זה רמז שהזן מההתפרצות של 1977 נשמר מאז 1950 והופעתו מחדש הייתה כנראה שחרור בטעות של מקור מעבדתי על רקע אוכלוסיה מתמעטת מחוסנת לנוגדניH1 ו-N1. עתה לראשונה שני סוגי זנים של וירוסי A החלו להסתובב.

נשוב לחזירים. וירוס שפעת ה- A (H1N1)בחזירים בצפון אמריקה הסתובב בשנות ה-30, אך לא זוהה באירופה עד ל-1976, כאשר אז משלוח חזירים מארה”ב לאיטליה הביא את מחלת השפעת הקלאסית A (H1N1) ליבשת. שם היא התפשטה במהירות באוכלוסיות החזירים. מספר שנים אחר כך, וירוס שפעת עופות חדש A (H1N1) חדר לאוכלוסיית החזירים מאווזי הפרא. ב-1979 זן זה החליף את זן ה- A/H1N1 צפון אמריקה הקלאסי.

ב-1998, זוהה וירוס שפעת משולש באוכלוסיית החזירים בצפון אמריקה: תערובת של מעברים בין שפעת העופות לשפעת החזירים והאדפטציה שלה בבני האדם. וכך אנליזה גנטית של וירוס השפעת המשולש הזה חשפה פרופיל גנטי מסובך למדי: חמישה מקטעים גנטיים מוירוס שפעת החזירים הצפון אמריקאי הקלאסי, חלק משפעת העופות וחלק משפעת החזירים באדפטציה אנושית.

המקרה הראשון של אדם שנדבק בתסבוכת הזו של וירוס שפעת A (H1N1) משולש היה בן 17 שנחשף לחזירים בבית מטבחיים בויסקונסין.

באפריל 2009, ממש בסוף עונת השפעת בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ, זוהו שני המקרים הראשונים שלA (H1N1)  מזן  (S-OIV)בארה”ב. מקרים אלה נגרמו על ידי וירוס שהוא דומה גנטית לזה החזירי, אולם הוא לא זוהה קודם בארה”ב. אנליזה גנטית של הזנים הראתה שהם נתקבלו מסיווג מחדש של שש מקטעים גנטיים מוירוס השפעת הידוע המשולש. נמצאו שני מקטעי גנים מזן נוסף של שפעת החזירים A (H1N1).

וכך השושלת המכובדת של הוירוס מ-2009 נושאת צאצאים רחוקים מאותו וירוס של 1918 שהחזיק מעמד והכה כמגפה באותה שנה.

 


 

 

מחקר חדש מאשים שסרטי דיסני מוטים לאהבה הטרוסקסואלית

מחקר חדש: סרטי ילדים מרוממים את ההטרוסקסואליות לרמות קסומות

 

זוג חוקרות מאוניברסיטת מישיגן יצאו בהאשמה בתחילת יוני 2009 שסרטי הילדים הקסומים, בעיקר אלה של דיסני, מלמדים את הילדים שהאהבה ההטרוסקסואלית היא לא רק הנורמה, אלא בכוחה של האהבה ההטרו-רומנטית לעורר קסמים. למרות ההנחה המקובלת שסרטי ילדים הם ללא תוכן מיני, הסרטים הם מלאי סקס ומובילים ליחסים בין מינים מנוגדים ומעודדים את הרעיונות הישנים, כך קובעות החוקרות.

סרטים אלה, שנעשו בהשראת אגדות העם של האחים גרים או אנדרסן מהמאה ה-19 (סינדרלה ושלגיה למשל), מציגים אהבה “מהאגדות”, שמובילה לייחוד ולקסם ולעוצמות נשגבות בלתי נשכחות. וכמו באגדות העם זוהי כוחה של תעשיית החלומות ההטרוסקסואלית טוענות זוג החוקרות, אבל שמציגה פן אחד של החיים שהוא: taken-for-granted status אבל לא המצב היחידי.

המחקר מובא כאן לשיפוטכם כמות שהוא בתוספת הסברים נלווים שלי להבנה .

רלוונטי אולי מתמיד לדון במחקרים שעוסקים בנושא בימים אלה כאשר הדיון אודות ההומוסקסואליות הוא בשיאו בעקבות הרצח מלפני יומיים בתל אביב.

 

החוקרות, שתי הסוציולוגיות קרין מרטין ואמילי קזיאק, טוענות שבעולם של דיסני, התאהבות באהבה הטרוסקסואלית מאפשרת דברים עצומים כמו למשל, בכוחה של אהבה זו להפר כישופים, להציל את חג המולד (שהוא כידוע קודש הקודשים אצל הנוצרים). בכוחה של אהבה זו לשנות חוקים, להפסיק מלחמות ואפילו במקרה של בת הים הקטנה לגרום לה לוותר על זהותה האישית. כה עצומה האהבה בסרטים שלא רק שהם מציגים אותה כנורמטיבית, אלא גם בעלת עוצמה.

והרי אין זה מפליא, שכן הסרטים מקורם באגדות העם. אחד המוטיבים המרכזיים באגדות העם הוא: אהבה מלווה לרוב בקסם, באיזה שהוא אירוע על-טבעי. אגדות העם לפי הפסיכולוגיה מקורן בנפש האדם ולכן הקסם מבטא איזה שהוא מוטיב ארכאי נפשי. הקסם החיצוני הוא בבואה לקסם פנימי. מכיוון שכאשר בני אדם מתאהבים הם מפרישים את הורמון האהבה ה”אוקסיטוצין” שגורם להם להרגשת משיכה, נדמה להם בעת המשיכה שמתרחש איזה שהוא קסם באוויר.

בעוד שבכוחה של העלילה הדרמטית של הסרט “להדביק” את הילדים למסך הטלוויזיה ולמסך הקולנוע, וכידוע לכם גם להרדים אותם לפני השינה… טוענות החוקרות שבחובה של העלילה מסרים בלתי נשכחים וחודרניים. המסרים הנשלחים על ידי הסרטים לצופים הקטנים המושפעים בקלות הם שאהבה הטרוסקסואלית היא לא רק הנורמה – מה שקרוי הטרו-נורמטיביות –אלא היא גם ייחודית, בעלת כוח, ביכולתה לגרום לשינויים והיא בנוסף כאמור קסומה.

את כל זאת מסיקות זוג החוקרות ממחקרן החדש מיוני לפני חודשיים, מחקר שבחן את סרטי הילדים הנבחרים ביותר.

החוקרות מאשימות את סרטי הילדים בכך שהן מצביעות על ההטיה בסרטים המציגים את ההטרו-רומנטיקה או ההטרו-נורמטיביות כקסם שמתרחש. מה דעתכם כהורים לילדים שצופים בסרטי הילדים על האשמה זו?

הממצאים של החוקרות פורסמו במאמר בכתב העת Gender & Society (ראו למטה), כאשר המאמר קורה תיגר על המושג של סרטים שהם לכאורה ללא תוכן מיני, אך מתחת לפני השטח הם רוויי תוכן מיני שהוא למעשה בעל מסר מעין פרופגנדי. המאמר מאשים שילדים מבינים את הנורמטיביות של ההטרוסקסואליות עוד בטרם הם נכנסו לבית הספר היסודי. זאת כאשר למעשה בתפישתם ההומוסקסואליות נראית כלא נורמאלית, לא רגילה ובלתי צפויה ולכן דורשת הסבר.

למעשה כאשר בן אדם הוא מבוגר וחווה משיכה הוא יפריש את האוקסיטוצין וירגיש את הקסם הנדון, את המשיכה. היום דרך אגב ניתן אפילו לרכוש בארה”ב ספריי של אוקסיטוצין ולרסס… וכך לעורר משיכה של אנשי עסקים ושל בני זוג באשר הם. אולם ילד הוא בתקופת החביון ואצלו הורמון אהבה זה הורמון חיבוק מאמא…

areil 

איך ילד יבין אהבה זוגית? הוא יבין זאת על ידי דימויים חיצוניים בסרטים הנדונים: קסם של פיה, טרנספורמציות: אם המכשפה או הפיה הפכו מישהו למשהו טוב…  למשל הצפרדע הפך לנסיך כאשר הוא פגש את הנסיכה. סימן שהאהבה זה דבר טוב. ומאז המוני בנות הולכות לחנויות ומחפשות פסלים של צפרדעים מכוערים ובלילה מקוות שהוא ייהפך לנסיך יפה תואר בדיוק כפי שמתואר באגדות…

החוקרות טוענות שההטרו-נורמטיביות הזו משתמשת במכשיר הקסם כמעין פרופגנדה חד-צדדית, כאשר לא מציגים לילדים את המציאות הדמוקרטית כפי שהיא: קיימות נטיות מיניות נוספות בעולם.

תיאורים כאלה שהם מאוד תלויי מגדר ומפארים את היחסים ההטרוסקסואלים, קובעות החוקרות, נראים כמשמרים רעיונות ישנים שהוצגו במאה ה-19 באגדות האחים גרים, שרבות מהן אכן היוו השראה לסרטי דיסני. אולם ניתן להעלות את ההשערה לפיה מציגים את ההטרוסקסואליות כקסם בגלל הומופוביה של הורים, שפשוט חוששים שילדיהם יהיו הומוסקסואלים, וחברות סרטי ילדים, שחוששות שאם יציגו מסר שיש בו ענין הומופובי רווחיהם הכלכליים ירדו.  מה דעתכם?

ניתן להבין זאת טוב יותר מהדוגמא הבאה: החוקרות נותנות את הדוגמא של מחקרי אגדות העם: חקרו את היופי הנשי, כאשר גילו במחקר כי יופי נשי שהיה נפוץ באגדות עם שויך באופן גורף להיות האישה לבנה, טובה, מוסרית ועשירה. ומה עם כהות העור?… הן לא יפות? היכן מקומן באגדות העם? נתגלה שמה שקרוי “מיעוטים” לא היו קיימים באגדות העם.

לפי זוג החוקרות, התקשורת היא נתיב חשוב ביותר לתהליך הלימוד המיני, ההתייחסות והפעילות הדדית של הילדים עם האחרים. וזאת בגלל שילדים צעירים שרויים בעולמות שהם עשירים מבחינה תקשורתית.

במחקרן החוקרות בחנו את כל הסרטים המפורסמים שיצאו לאקרנים בין 1990 ל-2005 והם צברו רווחים של יותר ממאה מיליון דולר. החוקרות ושלושת עוזריהם הוציאו מהסרטים עלילות, תמונות, סצנות, שירים ודיאלוגים שעסקו במיניות, כולל תיאורים של גוף, נשיקות, בדיחות, רומנטיקה, חתונות, יציאות, אהבה, כיצד באים תינוקות לעולם והריונות. הטקסט שתיאר חומרים אלה קודד בעזרת תוכנה מיוחדת. המחקר מצא שהסרטים האלה הם עשירים וחדורים בתוואי הטרוסקסואלי. למרות ההנחה המקובלת שתקשורת ילדים היא ללא תוכן מיני, הסרטים היו מלאי סקס והובילו ליחסים בין מינים מנוגדים, וזה הוביל את הדמויות לייחוד ולקסם.

החוקרות צפו שהדמויות באהבה מוקפות במוזיקה, פרחים, נרות, קסם, אש, בלונים, לבוש מנופח ויפהפה, אורות מעומעמים, ריקודים וארוחות מהודרות. ברקע לוו את המוטיב של אהבה גחליליות, פרפרים, שקיעות, רוח והיופי והעוצמה של הטבע, שכולם יחד ספקו את התפאורה ובייחוד הציגו את הטבעיות של האהבה הרומנטית ההטרוסקסואלית.

האנליזה של הסרטים קבעה שההטרוסקסואליות בנוסף מובנית באמצעות תיאורים של נשים שהן במופגן מאוד נשיות וגברים שהם מאוד גבריים. כאשר הדמויות הגבריות מבלות את מרבית זמנן במבטי געגועים על הנשים.

צעצועים ומוצרים אחרים שהיו קשורים לסרטים מאוחר יותר העצימו את הדימויים האלה.

החוקרות מציעות, שילדים אשר נחשפים לעתים קרובות למסרים תקשורתיים, מושפעים בנוגע למשיכה ולמיניות.

אומנם הנשיא אובמה הצהיר שיוני האחרון היה “Gay Pride Month”, אבל הבידור לילדים ממשיך להנציח מסר פחות שוויוני ונחרץ. החוקרות מסכמות שגם המשמעות הרגילה וגם זו היוצאת דופן של ההטרוסקסואליות פועלות כדי לגרום למעמדו להיות נורמאלי ונורמטיבי. וכך ההטרו-נורמטיביות נהפכה לתעשיית סרטים שמעודדת את ההשקעה בה: זה נהפך קשה לדמיין כל דבר אחר מאשר סוג קשר חברתי אחר או כל אחד אחר מחוץ לקשרים אלה. ולכן הבידור לילדים מותיר מחוץ לתחומיו אנשים מסוימים שלא יכולים לבנות את חלומותיהם שלהם שלא במסגרת ההטרו-נורמטיביות ואת חייהם אחרת באושר ובעושר עד עצם היום הזה…

 

האריה, המכשפה וארון הבגדים (סי.ס. לואיס) – נכנסים ויוצאים מהארון לעולם קסום.

אולם הכוונה היא לא יציאה מהארון במובן ההומוסקסואלי והלסבי…

 

המאמר:

 

Hetero-Romantic Love and Heterosexiness in Children’s G-Rated Films

Karin A. Martin

University of Michigan, kamartin@umich.edu

Emily Kazyak

University of Michigan

In this article, the authors examine accounts of heterosexuality in media for children. The authors analyze all the G-rated films grossing $100 million dollars or more between 1990 and 2005 and find two main accounts of heterosexuality. First, heterosexuality is constructed through hetero-romantic love relationships as exceptional, powerful, magical, and transformative. Second, heterosexuality outside of relationships is constructed through portrayals of men gazing desirously at women’s bodies. Both of these findings have implications for our understanding of heteronormativity. The first is seemingly at odds with theories that claim that heterosexuality’s mundane, assumed, everyday ordinariness lends heteronormativity its power. In fact, the authors suggest heterosexual exceptionalism may extend the pervasiveness of heterosexuality and serve as a means of inviting investment in it. The second offers ways to begin to think about how heteronormativity is gendered and racialized.

Key Words: adolescence/children • sexuality • media/mass communications

This version was published on June 1, 2009