תיאורית העולמות המרובים

תיאורית העולמות המרובים

 

“בדיוק- אמר אלברט – “גן השבילים המתפצלים” הוא אותה חידה עצומה, או משל שנושאו הוא הזמן. סיבה נסתרת זו היא שאינה מאפשרת להזכיר את המלה “זמן”. ההימנעות הקבועה משימוש במלה מסוימת, הצורך להזדקק לדימויים ולמשלים ברורים יתר-על-המידה לשם תיאורה, הם האמצעים הנוקבים ביותר להצביע עליה. זהו האמצעי האדיר שבחר טסוי-פן רב המזימות בכל הסיבוכים של הרומאן הבלתי נלאה שלו… ההסבר הוא ברור: “גן השבילים המתפצלים” הוא דיוקנו הבלתי שלם, אך לא הכוזב, של היקום, כפי שהשיג אותו טסוי פן. בניגוד לניוטון ולשופנהאואר, לא האמין סב סבך בזמן אחיד, אבסולוטי. הוא האמין בסדרות אינסופיות של זמנים, ברשת נעה סחור-סחור, גדלה והולכת, של זמנים חופפים ומקבילים. רקמה זו של זמנים, הקרבים זה אל זה, מתפצלים, חותכים זה את זה ואינם יודעים דבר זה על זה במשך מאות בשנים, אוצרת בחובה את כל האפשרויות. במרבית הזמנים הללו אין אנו קיימים כלל. בכמה מהם אתה קיים ואני איני קיים, באחרים אתה אינך קיים ואני קיים, ובעוד אחרים קיימים שנינו. בזמן הזה זימן אותך המקרה המוצלח לביתי, בזמן אחר עברת בגן ומצאת אותי מת. ועוד בזמן אחר אני אומר את אותן המלים, אך הנני איזו טעות, איזה שגיון.

– בכל הזמנים – אמרתי לא בלי רעד בקולי – אני מעריך את השחזור ששחזרת את גנו של טסוי-פן, ואני חב לך תודה עליו.

– לא בכל הזמנים – לחש הוא בחיוך – הזמן מתפצל לאינסוף עתידים. בעתיד מסוים אני אויבך…

נדמה היה לי שהגן הטחוב, המקיף את הבית, רוחש דמויות נסתרות עד אין קץ, והדמויות הללו הן אלברט ואני – שנינו מסתוריים – שקועים בענינינו, שנינו מרובי צורות בכל ממדי הזמן האינסופיים.

 

גן השבילים המתפצלים, חורחה לואיס בורחס (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975).

 

מבוא 

 

עומד להופיע בקרוב ספר תחת הכותרת:

Many Worlds? Everett, Quantum Theory and Reality, S. Saunders, J. Barrett, A. Kent & D. Wallace (eds), Oxford Univ. Press .

הספר הוא אסופה של מאמרים מאת החוקרים המובילים שעוסקים בתחום.

לכבוד הספר מובא מאמר זה כאן.

 

שאלתם פעם את עצמכם: האם ישנו העתק נוסף מדויק שלכם שיושב אי שם ביקום מקביל ברגע זה בדיוק? ובכן את השאלה הזו בדיוק שאל מקס טגמרק ב-2003 לכבוד יום ההולדת ה-90 של ג’ון ווילר (שנפטר בינתיים). טגמרק תהה האם בדיוק עכשיו ישנו העתק מדויק שקורא עתה מלים אלה ומחליט להפסיק לקרוא מאמר זה. אולי ישנו עוד טגמרק אחד, שחי לו על כדור הארץ, עם אותם נופים כמו אלה… במערכת שמש בעלת בדיוק שמונה פלנטות (ומאז 2003 אולי נתגלו עוד מספר סלעים בסביבתנו ובסביבתו). חייו של אותו אדם הם זהים לשלכם בכל המובנים, אולם רק עד עכשיו – עד לרגע בו אתם ממשיכים לקרוא מלים אלה והוא – כפי שנאמר למעלה – הרי החליט להפסיק.

טגמרק מודה שרעיון זה מוזר ובלתי מתקבל על הדעת, אולם לדעתו יש להתרגל ולחיות עם הרעיון, שאי שם אדם זה קיים במרחק של 10 בחזקת 10 בחזקת 29 מטרים מכאן. ומכיוון שמרחק זה כל כך רחוק ודמיוני… איך נדע האם טגמרק בכלל צודק?

והרי זה בדיוק כמו לשאול נמלה בתל אביב האם בכלל קיימת לונדון. כמאמר הסיפור המפורסם של מאיר שלו שלנו, שסיפרתי אותו אינספור פעמים לבן הקטן שלי, “הכינה נחמה”:  “אני לא רוצה לגור כל החיים בראש אחד,” אמרה נחמה… “אני אצא אל העולם”… “רנה הייתה חכמה ויפה, נחמדה ומצחיקה, מתולתלת ודיילת” [וכאשר על ראשה נחמה ש] במשך שבועיים היא טסה חינם, ראתה כמעט את כל העולם”.

כנראה שלנו אין סיכוי לזוז מהפינה הקטנה של העולם (או היקום) בעזרת מדריך טרמפיסט לגלקסיה ולוודא האם העולם הוא יקום אחד או ריבוי-יקומים.                             

 

תיאורית העולמות המרובים של אברט

 

הכל התחיל ממושג קריסת פונקצית הגל שהוא חלק מהפירוש האורתודוקסי לתורת הקוונטים. אבל יש כאלה שהחלו שואלים את עצמם: האם הקריסה היא תופעה פיזיקאלית אמיתית? אילו עדויות יש לנו שהיא אמיתית? אף עדות. רעיון הקריסה הוא הכרחי להסבר מדוע מערכת קוונטית היא קודם נמצאת במצב חתול שרדינגר מוזר של סופרפוזיציה – לפני הליך המדידה – ואילו אחרי שבוחרים בפרוצדורת מדידה מסוימת, המערכת קיימת רק במצב אחד ויחיד.

אם כך הבה נאמר שאין כלל בעיה כאן, כי במילא אין שום עדות ניסויית לקריסת פונקצית הגל. לפיכך הבה נניח שכל המדידות האפשריות ממומשות. אולי לא בעולמנו היחיד שבו אנו חיים. אקט המדידה מפצל את העולם למעין ענפים, כאשר בכל עולם ממומשת תוצאת מדידה אחרת. זהו פרוש ריבוי העולמות של אברט לתורת הקוונטים.

הפירוש של אברט מזכיר את ספרו של חורחה לואיס בורחס גן השבילים המתפצלים, שבילים שהם מתפצלים, מתפצלים לעולמות אחרים…

פרופסור סיני בריטי בשם צון מגיע לביתו של ד”ר סטיבן אלברט ומהרהר על טסוי-פן – קרוב שלו, חכם סיני שהקדיש את חייו לכתוב רומאן סבוך ולבנות מבוך לא פחות סבוך. הוא נרצח בטרם הספיק לכתוב את הרומן, אך הותיר אחריו כתבי יד, ואילו המבוך אף פעם לא נמצא. צון מגיע לד”ר אלברט שבעצמו הרהר באותה סוגיה. ד”ר אלברט פתר את התעלומה של ספרו הלא גמור של טסוי-פן: על בסיס מכתב מוצפן אלברט מבין שטסוי-פן התכוון לבנות מבוך אינסופי, גן השבילים המתפצלים. הפיצול קורה בזמן ואין מדובר בפיצול של שבילים, שבו בוחרים נתיב במרחב כמו מבוך רגיל. זהו עולם שבו אירוע מתפצל בו-זמנית לתוצאות שונות מרובות ולאפשרויות שונות. וכך בורחס הציע רעיון דומה מאוד לתיאורית העולמות המרובים במכניקת הקוונטים. אולם יש והאירועים מתכנסים שוב (בניגוד לפירוש הקוונטי), כאשר פרופ’ צון בעולם אחד בא אל ד”ר אלברט כחבר ואילו באחר כאויב. והסוף של הסיפור הוא שצון רוצח את אלברט.

נבחן גרסת אברט להטלת מטבע. במקום מטבע יש לנו חלקיק במצב של סופרפוזיציה של ספין-מעלה וספין-מטה. במקום הטלת מטבע יש לנו מדידת ספין. ובמקום שתי אפשרויות שונות של עץ ופלי, יש לנו שתי קבוצות הסתעפויות שונות: בקבוצת הסתעפות אחת של ספין מטה הפסדנו בהתערבות ובקבוצת ההסתעפות השנייה של ספין מעלה הרווחנו. בעולם אחד מרוויחים בהתערבות ובעולם אחר מפסידים. זה מה שנקרא אף פעם לא מפסידים בלוטו (מנקודת המבט של צופה גלובאלי שיושב אי שם למעלה במערכת חיצונית וצופה בכל היקומים המסתעפים של אברט – בהנחה שקיים בכלל צופה-על שכזה).

לפיכך, “לא בוכים על חלב שנשפך”? בפירוש של אברט החלב נאסף בעולם אחר…

אם מישהו נרצח בעולם זה, הוא קם לתחייה בעולם מקביל אחר… אולם, מבחינת הצופה בעולמנו החלב נשפך ואבד. ולכן ניתן לטעון, שאברט לא חידש דבר: אין הבדל בין קריסת פונקצית הגל לבין העלאת עולמות מרובים. שכן אז נשאלה השאלה האם הצופה יכול להיות עד לפיצול העולמות? והתשובה שנתנה היא: הצופה לא מודע לפיצול. הוא חש בפיצול כמו במעין אקראיות קלה ביותר, ולאחריה ישנם ריבוי העתקים שלו, שיש להם זיכרון מדויק כמו שלו עד לרגע שבו ארע הפיצול. הפיצול מתרחש לעבר ריבוי עתידים.

אם ישנם המוני עותקים שלי בתוך יקומים מנותקים והם בעלי חיי עבר וזיכרון זהים לחלוטין לשלי, לא הייתי יכולה לדעת אילו מבין העותקים האלה הם אני.

ואז נשאלת השאלה מדוע ההתפצלויות שלי בעולמות המקבילים הן לא חלק ממני? מדוע החלומות, המטרות והתקוות שלהם הם כבר פחות ממני? מדוע הם כבר פחות רלוונטיים לעתיד הגורל שלי ולעתיד ההחלטות שאני מקבלת? וכל זאת לעומת המצב של קריסת פונקצית גל בהעדר פירוש של עולמות מרובים.

הבעיות האלה ואחרות צצות כאשר מתייחסים לעולמות המרובים של אברט כמשהו שהוא אפשרי ובעל ממשות פיזיקאלית.

מצב של פיצול כזה, כל פעם שישנה הכרעה, יגרום לפיצוץ אוכלוסין של יקומים… כלומר, מספר היקומים יגדל כל רגע וכל שנייה בצורה מעריכית. כל אימת שישנה קריסה של פונקצית הגל נולד יקום חדש עם העתק של צופה כלשהו.

 

עולמות מקבילים

 

ברבות השנים נולדה גרסה חדשה יותר לריבוי העולמות שטוענת שאין לראות בריבוי העולמות כביפורקציה –  כמו מעין עץ שיוצאים ממנו ענפים כל פעם שישנו אקט מדידה – או מעין מודל פרקטלי. אלא להפך, יש לראות בעולמות כמספר אינסופי של עולמות מקבילים. ברגע שלפי הפירוש האורתודוקסי פונקצית הגל קורסת (אקט המדידה), החלקיקים הקוונטיים נוכחים במצב קוונטי יחיד בלבד בעולם אחד. ואילו לפי פירוש העולמות המקבילים, אין קריסה והחלקיקים קיימים בכל המצבים הקוונטיים השונים בעולמות השונים המקבילים.

לפיכך, במקום העולם שמתפצל לענפים נפרדים כתוצאה מהמעבר הקוונטי, המונחים השונים של הסופרפוזיציה מתחלקים בין מספר עולמות מקבילים אינסופי, כמו מעין מגירות. פירוש זה מאפשר לעולמות המקבילים להיות באינטראקציה ולהתמזג – כמו למשל בניסויי התאבכות (ההצעות של לב וידמן).

 

מסע בזמן ועולמות מקבילים

 

לתיאורית העולמות המקבילים יש ישום נרחב יותר, מכיוון שהרעיון יכול לפתור את הבעיה הרצינית ביותר בנוגע למסע בזמן. ב-1948 קורט גדל מהמכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ניו ג’רסי, בו עבד גם אינשטיין, הפיק פתרון למשוואות השדה הכבידתיות של תורת היחסות הכללית של אינשטיין; פתרון שתיאר יקום מסתובב. ביקום הזה אסטרונאוט יכול לנוע דרך החלל בלולאת זמן סגורה כדי להגיע לעברו שלו. גדל כתב ב-1949: “תוך ביצוע של מסע הלוך ושוב בחללית רקטה במסלול מספיק רחב, ניתן בעולמות אלה לנסוע לכל אזור בעבר, ההווה והעתיד וחזרה שוב, בדיוק כפי שזה אפשרי בעולמות אחרים לנוע לחלקים רחוקים של החלל. מצב עניינים זה נראה כרומז על אבסורדיות. מכיוון שהוא מאפשר לך למשל לנוע לעבר הקרוב של אותם המקומות שבהם הוא חי. שם הוא מצא אדם שיהיה עצמו בתקופה מוקדמת כלשהי של חייו. עתה הוא יכול לעשות משהו לאדם זה שלפי זכרונו הוא יודע שלא קרה לו“. בתשובה לגדל אינשטיין כתב, “המאמר של קורט גדל מרכיב, לדעתי, תרומה חשובה לתורת היחסות הכללית, בייחוד לחקירה של מושג הזמן. הבעיה המעורבת הפריעה לי כבר בזמן בו בניתי את תורת היחסות הכללית, מבלי שהצלחתי להבהירה… ועולים פרדוקסים אלה בנוגע לכיוון של החיבור הסיבתי שעליהם מר. גדל דיבר…יהיה זה מעניין לשקול האם אין להוציאם בגלל שיקולים פיזיקאליים.”  

לולאת זמן סגורה היא מסלול לולאתי שמתחבר אחורה על עצמו על ידי זה שהוא נע קדימה בזמן ואז אחורנית בזמן. מסע אחורנית בזמן יכול להישען על חור תולעת במרחב-זמן, למשל, שמחבר בין מקום וזמן בעתיד למיקום אחר בזמן מוקדם יותר. לא משנה האם נתיב כזה קיים, הוא מעלה שאלות נוקבות בעיקר את מה שקרוי “פרדוקס הסבא”: נוסע בזמן יכול לשוב חזרה בזמן ולרצוח את הסבא שלו ובכך למנוע את נשואי הוריו ולכן הוא אף פעם לא היה יכול להיוולד.

אולם הקיום של עולמות מרובים או מקבילים מציע דרך עוקפת לבעיה זו. דיויד דוייץ’ מאוניברסיטת אוקספורד, טוען שהנוסע בזמן פשוט חולף בין יקומים מקבילים. ברגע שנוסעים לעבר, מתרחש הפיצול שקורה בעת שמתרחש אירוע המדידה בתורת הקוונטים: עוברים ליקום מקביל. איך זה מתרחש? כנראה באמצעות חלופה לאירוע קריסת פונקצית גל קוונטית במרחב-זמן, הנוסע “בורח” ליקום מקביל בעבר… וכמו בנוגע לתיאורית ריבוי העולמות הקוונטית, אין לנו כל דרך לוודא שזה אכן קורה כך…

 

למה להאמין שיש עולם מקביל בצד השני של המראה?

טגמרק טוען שאם היקום הוא אינסופי, אפילו האירועים הכי לא סבירים צריכים להתרחש במקום כלשהו. כלומר, יש אינסוף פלנטות ולפיכך אינסוף אפשרויות. באחת מהפלנטות יהיה מישהו שנראה בדיוק כמוכם ומתנהג ועושה בדיוק את מה שאתם עושים. מה דעתכם על הטיעון הזה? ניתן לטעון כנגדו שאליס למשל חלפה דרך המראה בביתה ומצאה בבואה מדויקת של עולמה ממש מעבר לפינה…

 

בגילדפורד בדרום-מזרח אנגליה תמצאו את הפסל הזה שאולי יובילכם ליקום מקביל?

בגילדפורד חי ועבד לואיס קרול.

ואם לא, תמיד ניתן לשוב ללונדון ולנסות ולעבור בתחנת ה-9 ו-3/4 של הארי פוטר שתוביל אתכם אולי לעולם קסום אחר:

 

חוקרים סינים יצרו בעזרת מטא-חומרים שער שהוא אפקט מבשר של השער 3/4 9  של הארי פוטר. בכך הם הראו שמה שקרוי מטא-חומרים הם לא רק ישימים כדי להפוך דברים לרואים ובלתי נראים אלא הם יכולים לגרום לאפקטים של שער לעולם אחר…

כיצד ניתן להגיע ליקום מקביל עם מטא חומרים? חוקרים מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטה של הונק קונג למדע וטכנולוגיה ואוניברסיטת פודאן בשנחאי בסין יצרו את השער האלקטרומגנטי המתכוון הראשון. העבודה שפורסמה תחת הכותרת ” נתיב פשוט לשער אלקטרומגנטי מתכוון” היא התקדמות נוספת בחקירה של מטא-חומרים, והיא פורסמה ב-14 לאוגוסט ב-ניו ג’ורנל אוף פיזיקס.

החוקרים מתארים את המושג של שער שמסוגל לחסום גלים אלקטרומגנטיים, אבל מאפשר את המעבר של ישויות אחרות. וכך השער מתפקד למעשה כמו מעין פתח חבוי בדיוק כמו בסדרות המדע בדיוני.

אנשים שעומדם מחוץ לשער יראו משהו כמו מראה בדיוק כמו אליס שעמדה לחצות מעולמה שלה אל עולם המראה.  

השער פועל על העיקרון של האופטיקה הממירה (האפקטים של המטא-חומרים). הוא מורכב ממבנה גביש פוטוני מגנטי שמשתמש במערך ריבועי של מוטות מחומרים פריטים, שמאלצים את האור וצורות אחרות של קרינה אלקטרומגנטית מכיוונים מסובכים ליצור פתח חבוי.

השער הזה שהוא למעשה מטא-חומר מסוגל לבודד את השדה האלקטרומגנטי שפוגע בו בריאקציה מגנטית מתאימה. בגלל הסידור שאחראי לשדות המגנטיים, לשער – הפתח החבוי שנוצר – יש את היתרון הנוסף הבא: ניתן לכוון את תגובת השדה של הפריטים לשדות המגנטים, ולכן ניתן לפתוח או לסגור את השער בעזרת שדות חיצוניים.

a – משמאל השער פתוח בעל מבנה המטא חומרים המיוחד וחוסם גלים אלקטרומגטיים.

b – מימן השער סגור ללא מבנה המטא חומרים ולא חוסם את הגלים האלקטרומגנטיים.

Figure for general scientific summary

המאמר:

A simple route to a tunable electromagnetic gateway

Huanyang Chen et al 2009 New J. Phys. 11 083012 (13pp) Huanyang Chen1, Che Ting Chan1,3, Shiyang Liu2 and Zhifang Lin2
1 Department of Physics and the William Mong Institute of NanoScience and Technology, The Hong Kong University of Science and Technology, Clear Water Bay, Hong Kong, People’s Republic of China
2 Surface Physics Laboratory, Department of Physics, Fudan University, Shanghai 200433, People’s Republic of China
3 Author to whom any correspondence should be addressed.
E-mail: phchan@ust.hk

Abstract. Transformation optics is used to design a gateway that can block electromagnetic waves but allows the passage of other entities. Our conceptual device has the advantage that it can be realized with simple materials and structural parameters and can have a reasonably wide bandwidth. In particular, we show that our system can be implemented by using a magnetic photonic crystal structure that employs a square array of ferrite rods, and as the field response of ferrites can be tuned by external magnetic fields, we end up with an electromagnetic gateway that can be open or shut using external fields. The functionality is also robust against the positional disorder of the rods that make up the photonic crystal.

GENERAL SCIENTIFIC SUMMARY
Introduction and background. Transformation optics has paved the way for the development of optical devices that can realize novel functionalities that were thought to be possible only in science fiction. One such conceptual device that has attracted great public interest is a gateway that can block electromagnetic waves but that allows the passage of other entities. This device can be viewed as an implementation of a ‘hidden portal’ mentioned in fiction. However, the feasibility of such devices is limited by the very complex material parameters and the narrow bandwidth.

Main results. Here, we show that such gateway-type devices can actually be realized with simple parameters and they can have wider bandwidths such that the concept is closer to reality than previously thought. The structure can be implemented by using magnetic photonic crystal structures that are field tunable, resulting in an invisible electromagnetic gateway that can be open or shut using magnetic fields.

Wider implications. As there has been extensive work (both theoretical and experimental) on the design of double negative media (DNM) at various wavelengths, it would be reasonably feasible for the present gateway to be realized in the near future. Although it is still far away from hidden entrances like ‘platform 9¾’ in the Harry Potter novels, the interesting physics may fuel further research interest in transformation optics. The important message is that transformation optics can do more than making invisibility cloaks, it can actually generate all sorts of optical illusion effects.

 

טגמרק מציע שלפחות היקום הנראה שלנו – אם לא מה שטיפה מעבר, והרי מדובר ביקום גדול מאודבעל מרחק הרבה יותר גדול מ-10 בחזקת 10 בחזקת… – הוא למעשה חלק ממולטי-יקום: ישנם יקומים מקבילים רבים. ומכיוון שאנחנו במילא אף פעם לא נוכל להגיע כל כך רחוק, נראה כאילו המולטי-יקום הוא בתחומי המטפיזיקה. אם כך, איך נבדוק את תיאורית המולטי-יקומים? איך נתקשר עם האני שלנו ביקום המקביל? ומדוע אנחנו לא יכולים לגלות את היקומים המקבילים (רחוקים או לא)?

התומכים בתיאוריות המולטי יקומים מנסים בעזרת אמצעים עקיפים מהפיזיקה המודרנית למצוא עדויות שתתמוכנה ביקומים המקבילים.

צריך להבחין בין שתי נקודות מבט, אומר טגמרק:

1)     נקודת המבט האפלטונית של הפיזיקאי כמתמטיקאי:  נקודת המבט החיצונית של המדען שחוקר את המשוואות הבסיסיות ומסיק מהן את הפירושים. הוא מניח את ההיפותזה של המולטי-יקומים ומנסה לבדוק אותה, אם בכלל אפשר לבדוקה. המדען שמאמין בתיאורית המולטי-יקומים “רואה” ממבט של ציפור את היקומים כולם (כמובן שמדובר בהשערה שהיא שנויה במחלוקת וקשה לאמתה ניסויית).

2)     נקודת המבט הפנימית האריסטוטלית של הצופה: הצופה שחי בתוך היקום או העולם שמתואר על ידי המשוואות. הצופה יכול רק להיות מודע לשכונה הקטנה שלו, כלומר מודע ליקום שלו. הוא לא יכול לתפוש מה מתרחש ביקומים מקבילים.

טגמרק שואל: האם תיאוריה של עולמות מרובים היא מטפיזיקה או תיאוריה פיזיקאלית? הוא פונה לקרל פופר ולהבחנה שלו בין השתיים: האם תיאוריה היא ניתנת לבדיקה או נתונה להפרכה. אם התיאוריה מכילה ישויות שהן בלתי ניתנות לתצפית, אין זה אומר שהיא בלתי ניתנת להפרכה אומר טגמרק. והוא נותן דוגמא: נגיד שיש לנו תיאוריה שקובעת שישנם 666 יקומים מקבילים. כולם נטולי חמצן לצורך העניין. טגמרק אומר שהנה יש לנו את הניבוי הדרוש שניתן לבודקו: אין חמצן. ולכן אנו שוללים אותו בתצפית.

אולם גם טגמרק לא לוקח את עצמו כאן ברצינות, שהרי איך הוא ימצא שאין חמצן ביקום מקביל לנו? הוא יחפש בפלנטות אחרות נטולות אטמוספרה?… כל הרעיון של היקומים המקבילים הוא שהם בדיוק כמו שאוקלידס טען לגבי אקסיומת המקבילים: שני קווים שלעולם אינם נפגשים. קו אחד אינו יודע על קיום הקו השני. וכך זה בעולמות המקבילים: צופה אף פעם לא מודע ל”חברו” ביקום המקביל. אולי אם כן נעבור לגיאומטריות לא אוקלידיות ושם שני קווים מקבילים יפגשו? או שמא נשתמש במראה של אליס מארץ המראה או בשער אחר – כמו חור תולעת – שיעביר אותנו מיקום אחד לאחר?….

ניתן אפילו לתת פירושים דתיים או בריאתניים למודלים הקוסמולוגיים שמבוססים על המולטי-יקומים: גן העדן והגהנום הם שניים מהיקומים המקבילים האלה. או אז מניחים מציאות חיצונית עם בורא או צופה חיצוני, שהוא לגמרי בלתי תלוי בנו הצופים האנושיים. במצב זה קיים לפחות צופה אחד חיצוני, אותו בורא, שיכול לצפות בכל הצופים במולטי-יקומים. 

בכל זאת, ג’ון ווילר שאל כפלטוניסט: “מדוע דווקא המשוואות האלה, ולא אחרות?” וטגמרק הציע רעיון שהוא לא כל כך מקובל בקהילייה הפיזיקאלית: יש דמוקרטיה מתמטית, וישנו מודל מתמטי שמתאר את היקום והוא סימטרי והפשוט ביותר ובעל התכונות המתמטיות האלגנטיות ביותר. מודל זה מקבל את תוקפו מעצם הקונסיסטנטיות המתמטית ולא מעצם ההפרכה הניסויית במעבדה או בחוץ (אליבא דה פופר) או מעצם האימות הניסויי הפיזיקאלי. ומכאן אפשר להציע שהיקום הוא סימולציית מחשב… שוב מקרה פרטי של מבנה מתמטי.  

ושוב הגענו לנקודת ההתחלה: האם לא מיותר לדבוק בתיאורית יקומים מקבילים שאין לנו כצופים על כדור הארץ כל דרך אמפירית אי פעם לבדוק אותה?

Advertisements

5 thoughts on “תיאורית העולמות המרובים

  1. מי אמר שאמפיריות היא הכל בחיים?
    הכל מתחיל ונגמר באפשאות למדוד?
    זו הבעיה שלי עם המדע.
    היכן האוביקטיביות, אם הכל צריך להיות מדיד בשיטה מסויימת בלבד?
    היכן המגוון שקיים בעולם?

    כן בטח תתיחסי לזה כדברי כפירה. מילא.

  2. המדע של היום – שאותו מלמדים בפקולטה למדעי הטבע מבוסס על ההנחה של מודל מתמטי שאת הפרדיקציות שלו אמורים למדוד או להוכיח בניסוי. יש ומתחילים בניסויים במעבדה ובתהליך הפוך שמתוכו מגיעים לתיאורמות או לרעיונות תיאורטיים, אבל לניסויים ולמעבדה יש מקום מרכזי. אין למעשה מדעי טבע ללא מעבדה וניסוי.
    משוואות שאין להן תוכן פיזיקאלי למשל, נחשבות לעוד מודל נחמד או למה שאנחנו נקרא “גדאנקן אקספרימנט”.
    כל אחד יכול להמציא מה שהוא רוצה, ואם הוא מצליח לממש את זה בניסוי (וגם התיאוריה שלו לא מפרה חוקי שימור ועקרונות ראשוניים) – הוא צולח את מבחן המדע.
    זוהי האורתודוקסיה של מדעי הטבע שנהוגה שם מזה זמן רב.
    ואני לא מדברת על הפילוסופיה של המדע או על מודלים פילוסופים אחרים, או לחילופין על תיאוריות ניו אייג’.
    אני מדברת על האג’נדה של מדעי הטבע: על הכללים הבלתי כתובים של המדען.

  3. שמעתי על התיאוריה של היקומים המרובים כבר מספר פעמים, מן הסתם כי זהו נושא “סקסי” וקוראי
    Scientific ynet
    יכולים להנות מקריאתו.
    אף על פי כן, זה לא נראה לכם תוצאה קצת מוגזמת שמדידת ספין של חלקיק יכולה לגרום…?
    ומה לגבי שימור חומר ואנרגיה וכדומה…
    בקיצור, פיזיקאי אני לא, אבל מהנדס כן, וזה לא היה עובר ביקורת בז’ורנלים “שלנו”

  4. הי גלי
    קראתי בחודש האחרון את כל המאמרים בנושא זה ויש לי כיוון חדש להציע.
    במקור אני מגיע מכימיה שימושית והוראת המדעים, כיום במחשבים,
    ואני מחפש שותפה להרפתקה הזו שנראית יותר כמו כתיבה של מאמר תאורטי לגמרי באויר,
    אבל אולי עם השלחות מעשיות על חיי היומיום שלנו וכושר הניבוי שלנו,
    שמצמצם את מספר העולמות החלופיים עם כל תאוריה חדשה בכיוון מדהים זה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s