מה צופן העתיד לאשה המחוננת?

מה צופן העתיד לאשה המחוננת?

אתמול הייתי בכנס שציין 40 שנה למכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות מרמת אביב של ד”ר אריקה לנדאו. הכנס התקיים בהרצליה בבית חיל האוויר ברחוב ז’בוטינסקי.

דן כנר הנחה את הכנס ועלו בזה אחר זה מחוננים בעבר ומצליחנים בהווה.

כאשר נכנסתי לאולם דיבר האלוף אליעזר שקדי, תלמיד לשעבר של ד”ר לנדאו. הוא סיפר את הסיפור הבא. אתם יודעים, אמר האלוף, אתמול היה יום השואה. נשיא המדינה הזמין אותי לארוחת ערב עם נשיא הונגריה. האלוף שקדי לא רצה לבוא. ומדוע? האלוף שקדי ממוצא הונגרי והוריו ניצולי שואה וזה הזכיר לו נשכחות. התגובה הראשונית לכן: לא. אולם במחשבה שנייה, אלוף שקדי אמר לנשיא: אבוא בתנאי אחד: אני מביא את אבא שלי. והרי אתם יודעים, פנה אליעזר שקדי אלינו הקהל, אני הוא הפחות מוצלח במשפחה, אבי ואמי הם המוצלחים באמת. האב ששרד את השואה הסכים לבוא. והוא שנוהג תמיד לספר סיפורים ולדבר, שתק כל הדרך במעלה ההר לירושלים. ואולם כאשר התקרבו משפחת שקדי לבית הנשיא, אמר האב לבנו: אתה מבין מה שהולך לקרות כאן? האלוף שקדי שאל: מה? והאב ענה לו: אני שהושפלתי בזמן השואה בהונגריה, עתה אני הולך להיפגש עם נשיא הונגריה והוא הנשיא הולך לבקש ממני סליחה.

נושא הכנס היה מחוננות, גאונות ומצליחנות תוך מימוש היצירתיות. עלו לבמה מחוננים מצליחניים, שקפצו כיתות, טסו על פני תארים באוניברסיטה, הגיעו לדוקטורט והרבה מעבר כמעט במהירות האור (נו טוב במהירות של 99.999999 ממהירות האור), ועתה כמובן שהם צוברים הצלחות מטאוריות בעבודה ובקריירות מזהירות. בעודם עולים על הבמה בזה אחר זה, הם כולם שייכו את הצלחותיהם – בחלק ניכר לפחות – לילדותם ולקורסים שהם לקחו במכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות אצל ד”ר אריקה לנדאו. עלו פרופ’ אלי ביהם – מהמחלקה למחשבים בטכניון, ד”ר עודד מרגלית, ד”ר רון קרידי (שגם היה איתי בכתה בבית הספר), ד”ר איריס מנור – פסיכיאטרית ידועה, ד”ר גלית פוסמן ואחרים.

אחת מבוגרות המכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות עלתה לבמה אחר כך ואמרה: אם לא מטפחים כראוי את המחוננים אחר כך באה נקמת המחוננים. מבין כל בליל המחמאות וההשתפכויות שהיו אתמול בכנס, דווקא המשפט הזה הדהד בי חזק. הרבה מאוד ילדים שהם מוכשרים ומדהימים ופה ושם יש להם לקויות למידה או בעיות רגשיות, או שסתם הם באים מרקע סוציו-אקונומי קשה – ילדים מהפריפריה הרחוקה שלא מגיעים להיות מצליחנים אבל יש להם פוטנציאל עצום להיות מצליחנים – דווקא הם נופלים בין הכיסאות בגלל התקלות עם מורים לא מיומנים.

שאלה מרכזית בכנס הייתה: מה צופן העתיד לאישה המחוננת? בדיון השתתפו פרופ’ חגית מסר-ירון – נשיאת האוניברסיטה הפתוחה, ד”ר אריקה לנדאו וד”ר גלית פוסמן.

נשיאת האוניברסיטה הפתוחה התחילה בסיפור מהימים בהם היא הייתה פרופסור מתחילה בפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. באותם ימים קו הטלפון היה משותף לשני פרופסורים, והיא חלקה קו טלפון אחד עם עוד פרופסור. כל מי שהתקשר לאותו הפרופסור היה נוהג לשאול אותה: “את המזכירה שלו?” ואף פעם לא שאלו את הפרופסור האם הוא המזכיר שלה. וזוהי דוגמא לסטיגמות ולדעות הקדומות בחברה שלנו. ועתה הנשיאה התחילה לדבר אכן על האפליה הגלויה והסמויה. היא אמרה שאחוז הנשים באקדמיה עומד היום בממוצע הכולל על 25% ואילו פרופסוריות מן המניין יש רק 12% בכל האקדמיה בארץ. היא שאלה האם ישנה אפליה באקדמיה? האם ישנה העדפת גברים גלויה באקדמיה? פרופ’ מסר-ירון ענתה: “אין מצב כזה, זה לא קיים, אין אפליה גלויה”. ואולם מה הבעיה? הבעיה היא האפליה הסמויה. האפליה הסמויה היא מטען עמוק: לא נותנים לנשים מחוננות להגיע באקדמיה ולהתקדם. זאת למרות שהאקדמיה מבקרת את עצמה כל הזמן, אבל בכל זאת היא נותנת העדפה לגברים. הנשיאה ספרה שב-10.4 במוסף של ידיעות אחרונות, כנסו 20 אנשי אקדמיה בכירים מתחומי דעת שונים והם דרגו את ראשי הממשלות של ישראל שכיהנו עד כה בארץ. וכאשר מתבוננים ברשימת המדרגים, אמרה פרופ’ מסר-ירון, רואים שכולם גברים.

ומה הסיבה לאפליה הסמויה? ככל שמתמקדים בתחום פחות ממוקד, אמרה פרופ’ מסר-ירון, וככל שמתמקדים בתחום שהוא יותר אינטרדיסציפלינרי – יותר קשה לשפוט אותך באקדמיה. נשים מתעניינות יותר בתחומים בינתחומיים ולכן זה פועל נגדן. באקדמיה העתידית המצב לדעתה של פרופ’ מסר-ירון ישתנה. ההתעניינות בדבר מאוד צר וממוקד תתחלף בהתעניינות רחבה יותר וזה יעבוד לטובת הנשים. כאן, לכן, יהיה לבנות יתרון יחסי.

מה אם כן צופן העתיד לאישה המחוננת? האם צריך לתת לאבולוציה (בהערה מוסגרת אני מוסיפה בשנת חגיגות המאתיים לדרווין), שאלה פרופ’ מסר-ירון, לעשות את שלה, או האם להיות אקטיביים? לצערי, אמרה נשיאת האוניברסיטה הפתוחה, אי אפשר להסתמך על האבולוציה ויש להאיץ את התהליך. אז נחכה 10-20 שנה ויהיו 50% נשים באקדמיה. אולי יש לשנות את האקדמיה, שגם כיום כאשר יש מכרזים בבירור נותנים העדפה למיקוד בתחום המחקר ולגיל (גיל המועמד בסביבות השלושים עד הארבעים, נדיר שיתקבל מועמד בן 50). לנשים יש דיסאדבנטג’ במכרזים ולא מספיק לתת לזמן לעשות את שלו. יש לשפר. איך, שאלה אתמול פרופ’ מסר-ירון? נשאלת השאלה האם לעשות אפליה מתקנת כמו במדינות אירופה למשל? היא ענתה: אין צורך. לא צריך על אותה משרה לקחת אישה פחות טובה על חשבון גבר יותר טוב. יש לעשות את התיקון בצורה אחרת. יש לנו מספיק נשים מוכשרות ואנחנו מנסים גם לחפש ולמצוא את הנשים המוכשרות.

עד כאן הדברים של נשיאת האוניברסיטה הפתוחה כפי שרשמתי אותם אתמול בהרצאה בכנס על מחוננים ומוכשרים.

 

Advertisements

רובוט הטעינה לבטריות של מכוניות חשמליות של שי אגסי

כתב הניו יורק טיימס נסע עד תל אביב כדי לפגוש את שי אגסי שלנו בן ה-41 –ששבה בקסמו אפילו את נשיא המדינה שמעון פרס, שתמך בחברה של אגסי, וכתוצאה אגסי קיבל השקעה של 200$ מיליון מתאגיד לישראל. אגסי אמנם מתגורר בקליפורניה עם אשתו אבל נוסע לעתים תכופות לישראל לעסקים.

 

הכתב של הניו יורק טיימס הגיע לתל אביב כדי להיפגש עם אגסי ולצפות בהדגמה כיצד פועל הרובוט החדש שלו, שמחליף בטריות לטובת המכונית החשמלית של אגסי.

אגסי ביצע הדגמה ב”מחסן באחד מפרוורי תל אביב”, מספר הכתב, כנראה בצפון תל אביב או אולי ברמת גן או בגבעתיים, של המכונה המוזרה שהיא כה מרכזית לחברת האנרגיה הנקייה שלו, שקרויה “מקום טוב יותר”.

 

תחנת טעינה מתוצרת החברה של אגסי

התוכנית הענקית של אגסי היא מכונית בעלת בטרייה להחלפה: להתניע את המכוניות החשמליות ולפתור את בעיית ההטענה. הרובוט הוא רכיב מפתח לפתרון לבעיה. שהרי בניגוד למרבית טכנולוגיות המכוניות החשמליות, בדרך כלל הן דורשות לחבר את המכונית למקור כוח ולהטעין את הבטרייה במכונית למשך מספר שעות.

ואולם רובוט ה”מקום הטוב יותר” של אגסי מתוכנן להיכנס מתחת לשלדה של המכונית החשמלית, למשוך את הבטרייה החוצה ולהחליפה בחדשה, בדיוק באותו האופן שבו אנחנו היינו מחליפים בטריות חדשות בצעצועים. התהליך אמור להמשך לא יותר מאשר חמש דקות, הזמן שלוקח למלא את מיכל הדלק.

הרובוט מורכב מבסיס שפוף שנע על ארבעה גלגלים והם נעים הלוך ושוב לאורך מסילות מתכת באורך של 6 מטר. בקצה אחד של המסילות ישנה בטרייה כחולה גדולה בגודל של מזוודה ענקית והיא יושבת תלויה על מסגרת. הרובוט סוגר את הבטרייה והוא מושך את הבטרייה כלפי מטה. הוא מוביל את הבטרייה אל עבר הקצה השני של המסילה, מורידה, ואז הוא מרים בטרייה חדשה. הוא מסדר את המסגרת, ובהינף יד של תנועה אחת, הוא מחליף את הבטרייה החדשה ושם אותה במסגרת במקום הישנה. הזמן הכולל לכל הפעולה בהדגמה נמדד כ: 45 שניות.  

הפילוסופיה של אגסי היא שהתנעת מכונית על ידי חשמל – אפילו התנעה באנרגיה “נקייה” שהיא יחסית יקרה כמו רוח או כזו סולארית – עולה הרבה יותר זול מאשר התנעת מכונית על ידי בנזין. אגסי סבור שחברה שתשלוט ברשת עולמית של תחנות טעינה לבטריות של מכוניות תהפך לכל כך רווחית ובזמן כה קצר. היא אז תוכל לסבסד את המכוניות החשמליות של לקוחותיה, בדיוק באותו האופן שבו חברות סלולאריות נותנות טלפונים סלולאריים חינם לאנשים שחותמים על חוזה לשנתיים. למעשה, סבור אגסי, שהעסק של מכוניות חשמליות יכול לתפקד כמו תעשיית הטלפונים הסלולאריים: ניתן לשלם נגיד 10$ עבור קילומטר וחצי, 20$ עבור 5000 קילומטר, או אולי כמה מאות דולרים לחודש עבור נהיגה ללא הגבלה.

לאגסי לא חסרים מתחרים וכאלה שלא אוהדים את רעיונותיו, גם בתעשיית המכוניות החשמליות עצמה, וגם יצרני המכוניות הסטנדרטיות שמונעות על בנזין לא כל כך מרוצים מהרעיונות שלו.

 

אל תגידו שלא אמרנו – ההתעלמות מהמודיעין בין האויבים במלחמת העולם ה-2

אל תגידו שלא אמרנו – איך התעלמו מהמודיעין בין האויבים במלחמת העולם השנייה

לפרום את המוטיבציות שעומדות מאחורי מלחמות זהו עסק מאוד מורכב ומסובך. גדילי המניעים והעוינות משולבים זה בזה בצורה כזו, שככל שחולפות השנים, יותר ויותר אמביציות משתלבות ומצטרפות לאירועים האמיתיים או לאלה שנדמה לנו שהתרחשו, וכל זה כדי ליצור תבערה עצומה וקריטית. ומלחמת העולם השנייה לא הייתה שונה במובן זה משאר המלחמות בהיסטוריה, מלבד העובדה המחרידה במיוחד שהושמדו בה ששה מליון מעמנו.

עם תום מלחמת העולם השנייה חשבו על המניעים למלחמה, על הלאומיות שהציתה את הלהבות. מהו הלקח הגדול מהמלחמה שיעצב את עתיד העולם לעבר חברה טובה יותר, לעומת המלחמות הקודמות שנחשבו להרבה פחות זוועתיות?

המוטיבציה הייתה לעבר עידן חדש, לשבור ולהתרחק מהמלחמה ולעצור אותה, ולקוות למצוא איזה שהוא שלום צודק והוגן ובכך ליצור אירופה יציבה ומשוקמת.

המוטיבציה הראשונית של גרמניה הייתה להימנע ממלחמה – כאשר התחושה הייתה שאף אחד לא רצה מלחמה זולת היטלר ותומכיו. גרמניה הרגישה מעין חובה מוסרית אחרי המלחמה.

בצד האמריקאי, היו פחות רגשי אשמה. למרות שבל נשכח שאמריקה זרקה פצצות אטום. ראוי לציין ששני הצדדים, הגרמנים ובעלות הברית היו קשורים זה לזה, ולפעמים גם על ידי קשרי משפחה משני הצדדים של המים שהפרידו ביניהם. אבל הקשרים היו יותר מורכבים מקשרי משפחה בלבד. היו אלה קשרים שהיו יותר מידי רגישים לכותרות מילוליות בעיתונים. לאט-לאט התגלתה האמת שמאחורי הפרופגנדה.

העולם נהפך לקטן יותר ויותר, כאשר הוא נשלט על ידי פחות ופחות מעצמות, והתחבורה וכלי התקשורת והריגול השתכללו וקרבו יותר ויותר את האומות והאנשים. בנוסף טכנולוגית הנשק להשמדה המונית השתכללה במלחמה. וכך כל מלחמה עתידית, אפילו מבעיתה ככל שתהיה, ידעו שזקוקים לפיקוח כנגד כל האמצעים. אבל לפתע שני הצדדים שנלחמו זה בזה גילו את האמת המרה והאיומה שמאחורי הביון במלחמה.

אתם יודעים הרי שספרי לימוד בהיסטוריה מלמדים אותנו שבמלחמות נלחמים אויבים אנטגוניסטים. לכל אויב יש את הסיבה שלו לפרוץ המלחמה. זוהי הפרדיגמה ששמה “מלחמה”. מתחת לפני השטח, למראית עין כמו שאומרים, הסיבה ליציאה למלחמה, כפי שמספרים לנו בסיפרי ההיסטוריה של מלחמות הגיבורים, היא ניצחון במלחמה ולנצח את האויב. המניעים למלחמה הם כה רבים שלפעמים שוכחים למה יצאנו בכלל למלחמה. אבל הנה כמה מניעים לדוגמא: חילוקי דעות בין עמים ולאומים: הבדלי השקפה, אינטרסים, פוליטיקה, דעות קדומות, תחרויות, קנאות, מטרות, ריבים על שטחים וכולי.

וכך היה גם במלחמת העולם השנייה.

ארה”ב: ארה”ב לא רצתה בהתחלה להיכנס למלחמה אירופאית נוספת אחרי מלחמת העולם הראשונה. הסבל מהמלחמה הראשונה היה טרי בראש והיה די והותר. הנשיא פרנקלין די רוזוולט הבטיח בשנת הבחירות שלו לאמהות ולאבות באמריקה שהבנים שלהם לא ישלחו לשום מלחמה זרה. בתחילת 1941, כאשר רוזוולט הכריז שארה”ב צריכה להיהפך ל”ארסנל הדמוקרטיה” ולספק נשק בשווי של 7 מיליארד דולר לבריטים, רוזוולט הפר את הבטחתו, אבל רק לאחר שהוא כבר נבחר לכהונה שלישית, ופרל הרבור סיפק צידוק מעורר אימה. כאשר היטלר הכריז על מלחמה כנגד אמריקה ארבע ימים אחר כך, הקולות שקראו לבודד את אמריקה מהמלחמה כבר הושתקו. אמריקה הייתה בפנים.

אבל מספר תאגידי ענק אמריקאים המשיכו בבריתות העסקים מלפני המלחמה שסייעו לגרמניה להתחמש. חלקם במכוון התחמקו מחוקי ארה”ב ומהמטרות המלחמתיות של ארה”ב, כאשר הם מזלזלים בחרם כנגד סחר עם האויב, והם המשיכו בקשרי עסקים במהלך המלחמה. רוזוולט היה מודע היטב להתעסקות בעסקים המאסיבית של קואופרציות אמריקאיות ראשיות עם גרמניה ותוכנית התחמשותה, אבל הוא היה מוכן לסבול זאת. הוא אפילו היה מוכן לתמוך בכך במידת מה. העולם באותה תקופה בדיוק החל לצאת מהמיתון העמוק, והשיקולים היו שכלכלת זמן-מלחמה הביאה לשפע, כאשר להרוויח כסף זה טוב לארה”ב וטוב למוראל הלאומי.

המלחמה הלכה והתעמקה. התפתח קרע בין קובעי המדיניות האמריקאים לבין פעולת המודיעין שהזינה אותם במידע. הקרע בהדרגה התרחב עד אשר כמות רבה מהמודיעין או שלא נשמעה, או שלא שמו אליה לב, מצב שיש לו מקבילות ידועות.

הסטייט דפרטמנט עצמו היה מפוצל ובמחלוקת איומה עם מחלקת האוצר. היו מחלוקות איומות בין רוזוולט, הקבינט שלו, ראשי הצבא, המודיעין וכל זאת בנושא של כניעה ללא תנאים. היו שראו קונפליקט עתידי עם הסובייטים וראו בגרמניה כבת ברית מכריעה וכוח מאזן באירופה שאחרי המלחמה, ולכן הם דגלו במדיניות מקלה עם גרמניה. וזאת הייתה מדיניות שעמדה בקונפליקט ברור עם זו של רוזוולט ומזכיר האוצר שלו.

בריטניה: כאשר היא מותשת ואחרי טראומה מהמלחמה הגדולה, בריטניה לא הייתה מוכנה מבחינה כלכלית למלחמה נוספת ב-1938. אבל המנהיגים הפוליטיים שלה היו חלוקים גם כן ביניהם כיצד להימנע ממנה. צ’מברלין זכר היטב את זוועות המלחמה הגדולה וקיווה לחסוך מאנגליה עוד מלחמה. קובעי המדיניות העיקריים, שהיו עסוקים באימפריה המתמוטטת, ראו מעט מאוד רווח מביסוס קשרים עם הגרמנים. גורמים רשמיים במשרד החוץ הבריטי לא נתנו משקל רב ולא הביעו אמון בדיפלומטים הגרמנים ואזרחים פרטיים דחקו בעמדה קשוחה כנגד היטלר. הם בחרו להתעלם אפילו מהמודיעין של עצמם שאישר שהם שמעו מהגרמנים אודות תוכניות המלחמה של היטלר. לדעתם, אם היו בעיות בגרמניה, הן היו צריכות להישאר בגרמניה. השליחים מטעם האופוזיציה הגרמנית להיטלר נחשבו כלא מספיק דמוקרטיים בכל מובן אנגלו-אמריקאי ולכן נחשבו לבוגדניים לגמרי – עד כי יש להימנע מכל מגע איתם. למרות שהם היו לא מודעים לכך באותו הזמן, לבריטים היו את הבוגדים שלהם שפעלו בתוך המודיעין הממוסד, עוד מקרה של בוגדנות.

הקשר האנגלו-אמריקאי היה גם הוא קשור ברמאות וחמקמקות רציניים משני הצדדים, והוא היה מורכב בנוסף מאינטרסים שונים במיוחד בגלל רצונות אימפריאליסטיים. לפני שארה”ב נכנסה למלחמה, היה זה קשר שהתנהל בין רוזוולט לצ’רצ’יל, אז עדיין הלורד של האדמירליות, ובעיקר ללא ההתערבות והשתתפות של צ’מברלין. גם מאוחר יותר, הקשרים בן האמריקאים לבריטים לא היו הרמוניים. צ’רצ’יל הסכים לכניעה ללא תנאים רק מתוך איבה ולא ללא חרטת, והמדיניות שלאחר המלחמה לעבר גרמניה נהפכה לעוד נושא למחלוקת.

הרעיון שבדרך כלל מציגים אותו, לפיו ארה”ב, בריטניה, הסובייטים והצרפתים מסרו את כל כולם לחלוטין להבסת גרמניה, כאשר כל מטרתם המשותפת היא רק זו, הוא מיתוס, בדיוק כמו הרעיון של האיחוד של המטרה ביניהם. מה שקרוי הברית הגדולה – בריטניה, ארה”ב וברית המועצות – הייתה למעשה כליל חוסר היציבות.

גם רוזוולט וגם צ’רצ’יל שחקו משחק מורכב וכפול עם סטלין, כאשר הם מפתים ומרמים יום אחד ומבטיחים תמיכה ביום שלאחריו. וזאת כדי שרק אחר כך הם יעשו קונספירציה נגדו אחר כך. סטלין בינתיים שמר על “בני בריתו” במצב של פחד מתמיד, כאשר הוא באכזריות שיחק איתם זה כנגד זה לטובת האינטרסים של עצמו: הגמוניה טריטוריאלית עצומה שתאפשר לו לפרוס את הקומוניזם שלו רחוק עד כמה שהוא יכל בעזרת צבאו.

צרפת: למרות שהכוחות הצרפתיים החופשיים פעלו בהרמוניה עם ארה”ב ובריטניה והשתתפו בקמפיינים של בעלות הברית בצפון אפריקה, צפון צרפת, נורמנדי, ובשחרור של פריס, היחסים שלהם עם הבריטים היו ניכרים בכעס ואפילו בשנאה. צ’רצ’יל התייחס לצלב של לורן – הסמל שנבחר על ידי הגנרל שרל דה גול לצרפת החופשית – כאל הצלב הכבד ביותר שהיה עליו לסבול.

המדינות הניטראליות: ומה לגבי הנייטראלים? ניטראליות הייתה פעמים רבות יותר משום העמדת פנים מאשר משהו שקיימו אותו. לספרדים, בעודם היו נייטראלים מבחינה טכנית, היו בטליונים ברוסיה שנלחמו בגרמניה. הניטראליות המתרברבת של שוויצריה, שבדיה ופורטוגל הופרעה במסחר עם גרמניה, העברת חומרי גלם אליה באוניות, וקבלת זהב ידוע שנבזז מארצות כבושות לשם רווחים עצומים. מה שכן, ניטראליות סיפקה קרקע פורייה לפגישות של האופוזיציה, היכן שהיא יכלה לבסס את מעמדה והיכן שהדיאלוגים הכלכליים התרחשו והתקיימו.

האופוזיציה ברייך השלישי: באותה מידה של חשיבות, ועדיין לא ידעו על כך בארה”ב ובבריטניה, היו הויכוח הפנימי והמחלוקות בתוך הרייך השלישי. גרמניה של היטלר, בדרך כלל מתוארת כמבעיתה ומטילת אימה, מעין אימפריה מונוליתית של רוע, שהייתה מאוחדת מאחורי המנוע של המלחמה. ההתלהבות של הצבא שבהתחלה ברך את היטלר דעכה. הגנרלים הגרמנים הזהירו מעיבוי המלחמה שתהפך לארוכה וכזו שלא ניתן לתחזקה. העם בגרמניה לא רצה מלחמה. הם היו עייפים וחסרי כל אחרי מלחמת העולם הראשונה ומהשלום המעיק שבא בעקבותיה. משרד החוץ הגרמני היה מפולג בין הנאצי יהויכים פון ריבנטרופ לבין מספר דיפלומטים תחת ארנסט פון וייצגר שהתנגדו להיטלר, והם שיחקו תפקיד כפול ומסוכן. מנהיגים דתיים עמדו נגד המשטר. שירותי הביון של היטלר היו מפוצלים. המרגלים מבית, שנשלטו על ידי נאמנים נאציים, נלחמו במלחמות הגנה מתמשכות מבית, אבל הייתה מחלוקת אפילו בתוך דרגות האס אס, והיו כמה עריקות בדרגות הגבוהות לאופוזיציה. המנהיגות של רשת המודיעין הצבאי הגרמני עמדה נגד היטלר מוקדם מאוד. היו רבים שהתנגדו לנאצים תחת ההגנה של האדמירל הגבוה ביותר קנריס במודיעין, והיה שיתוף פעולה עם המודיעין של בעלות הברית והמשרד של השירותים האסטרטגיים במודיעין של בעלות הברית. הייתה הזדמנות, אלא שהמודיעין של בעלות הברית לא ניצל את ההזדמנות.

אפילו ב-1939, בטרם המלחמה החלה, הגרמנים שהתנגדו להיטלר נאבקו בדעות פוליטיות שונות וטיעונים טריטוריאליים שונים. הדור הקודם יותר תמך במסורות השמרניות, שהיו לפעמים אימפריאליסטיות. הצעירים יותר שאפו לעתיד פאן-אירופאי. ככל שהמלחמה קרבה את גרמניה יותר ויותר להרס מוחלט, מחלוקות אלה החלו לאבד משמעות.

כאשר הם מורחקים מאומתם, האופוזיציה הגרמנית להיטלר רצתה נואשות לשמר את מה שאחד מראשיה התייחס לקשרים עם “העולם הגדול יותר”. הם פנו החוצה כדי לידע, כדי למצוא תמיכה, להפיכה, ולשמור על התקווה החיה לעבר עתיד מעבר לסיוט הטוטליטארי והלאומני שבו הם חשו לכודים. הדיפלומטיה האופוזיציונית הלא רשמית כוונה בעיקר לבריטניה, אבל גם לעבר ארה”ב. אבל היא נכשלה. התקווה להפיכה שתוריד את היטלר ותמחק את משטרו כדי למנוע מלחמה התנגשה בדעות קדומות וחשדות חזויים מראש. עדיין התקווה שרדה, הרבה אחרי שהמלחמה החלה. ממש אל תוך 1944, האופוזיציה עדין קיוותה לרכך את הכניעה ללא תנאים ולשפר את הקטסטרופה עבור גרמניה ואירופה שהם היו משוכנעים שתנבע מכך.

די מוקדם הדחף האופוזיציוני העיקרי נע מקדמת הבמה הדיפלומטית אל עבר הזירות הצבאות ובעיקר המודיעיניות. דיפלומטיה לא מצאה אוזן קשבת, אבל המודיעין הצבאי הגרמני יצר מגע משמעותי עם מקבילו החדש האמריקאי. וכאן לפחות, המסר של האופוזיציה הגרמנית מצא קהל מודיעני מערבי שהיה מוכן להקשיב. עדין ברגע שהמידע המודיעיני נשלח לחוגים שקבעו את המדיניות, המסר נפל על אוזניים ערלות ואותה שתיקה כמיקודם עברה לה כאילו בירושה.

אם נשמעו בכלל תחינות שרוזוולט יסיע בהתנגדות, הן לא נענו – רוזוולט לא השתמש במידע המודיעיני בצורה נבונה. בין אם התחינות היו דחופות, הפצרות חוזרות ונשנות או מדיפלומטים, או מהמודיעין, מהצבא, מאנשי כמורה, מתעשיינים ומשרתי צבא אזרחיים –העמדה הרשמית של בעלות הברית נותרה בעינה בלתי מתפשרת. נראה שלא היה עניין בשלום מוקדם, ולא הייתה הכרה ולא תמיכה בהתנגדות להיטלר. כל הגישות נתקלו בשתיקה.

השואה: אולי הדוגמא הקלאסית היא עניין היהודים. נשוב ל-1940. גרמניה ממהרת בצעדי ענק לעבר צרפת, ורוזוולט מוקיע את ההוצאה להורג של בני ערובה צרפתים. צ’רצ’יל, גם כן, האשים את הברברים הנאצים. מעתה ואילך, אחת מהמשימות של המלחמה תהיה הענישה על פשעי מלחמה כדוגמת אלה. אבל באף אחת מההאשמות האלה לא הזכירו את היהודים במפורש. למעשה, קשה לשים את האצבע מתי בעלות הברית לבסוף בפומבי הודו במפורש שלהיטלר הכוונה להשמיד את יהדות אירופה.

האזכור הראשון אודות הגורל של היהודים היה במיוחד בדיווח מודיעיני כנראה במהלך שנת 1941. דיויד קלי, ראש משלחת בריטית בשוויץ, כתב למשרד החוץ בנובמבר שאמרו לו ש”מיליון וחצי יהודים שחיו בדרום פולין (לאחרונה רוסיה) פשוט נעלמו לחלוטין. איש לא יודע איך ולאן”. סימני קטסטרופה ממשמשת ובאה לא אחרו לבוא. בתוך גרמניה היה זה הטיפול של היטלר ביהודים שגרם לכמה חברי אופוזיציה להשתכנע שיש להפילו. ונושא זה הביאם לנקודה של התנגדות אקטיבית.

אבל מה בנוגע לבעלות הברית? מה הן ידעו? מתי ומאילו מקורות? האם היה להן אכפת והאם הן הגיבו? מוקדם מאוד, הידיעה הייתה מוגבלת לערוצים דיפלומטיים ומודיעיניים. בהדרגה התקשורת החלה להדפיס סיפורים, אמנם לא בעמודים הקדמיים, אלא היא דחסה אותם לעמוד מספר 2, או לעמוד מספר 6, וזה שיקף את היחס לחדשות האלה.

הייתה חשדנות לגבי הסיפורים בעקבות הפרופגנדה האנטי-גרמנית המאסיבית של מלחמת העולם הראשונה: הפרופגנדה של מלחמת העולם הראשונה הולידה סיפורי זוועה איומים ומוגזמים אודות גרמניה כדי לעורר בכוונה רגשות אנטי-גרמניים. ועתה התיאורים על השמדת היהודים נתפסו כעוד סיפור בדיה כזה שנועד לעורר רגשות אנטי-גרמניים כאלה. וכך התייחסו לסיפורים או בשוויון רוח או באי נוחות. גם דעות קדומות נכנסו. חוסר חשק ואי רצון לעורר כל מיני סנטימנטים אנטישמיים מבית וגם חוסר יכולת להכיל כזאת אפשרות איומה – לא… לא… זה לא יתכן שזה קורה. אפילו כאשר הממדים של הזוועה התבררו, אנשים לא יכלו לתפוש שזה אמיתי. זה היה פשוט מעבר לאמונה ולאפשרות.

ב-1941 כבר הגיעו המוני דיווחים מאנשים, פליטים, דיפלומטים וערוצים אחרים. דברים איומים מתרחשים על אדמת גרמניה. בהתחלה לא הבחינו בין הסבל של היהודים לבין הסבל של האחרים. כל מיני אנשים סבלו בשטחים הכבושים הגרמנים – קומוניסטים, צוענים וכל מיני מתנגדים פוליטיים. אז התחילו לשאול: במה היהודים שונים? לא היה ברור ההבדל ממה שבסוף קבל את המונח “השואה” היהודית.

באמצע 1942, בכל אופן, מידע ממספר גורמים כבר הוביל לאינדיקציה שהנאצים התכוונו לחסל ולמחוק – פשוטו כמשמעו – מעל פני האדמה את היהודים. פשוט לסיים עם העם היהודי, והתקבל גם מידע על הדרך שבה הם שואפים לעשות זאת.

מפענחים בריטים פיצחו קודים משטרתיים צבאים גרמניים וקודים של האס אס. ב-1941 היה להם מידע מודיעני חד משמעי על הטיפול ביהודים בפולין וברוסיה. אבל אפילו עם המודיעין הבריטי, המידע הוסתר, כי ברגע שיודיעו שהגרמנים הורגים ביהודים ומשמידים אותם פירושו שהבריטים פיצחו את הקודים של הגרמנים. אם האויב ידע שהקודים פוצחו זה יהיה תבוסה-עצמית, וכך הבריטים יפסידו במלחמה…

אז נקריב את היהודים, ולכן המידע אודות היהודים נשמר בסודי סודות. מפענח בריטי אחד אמר: “העובדה שהמשטרה הורגת את כל היהודים שנופלים לידיה צריכה עתה להיות מוערכת היטב. אין להציע לכן להמשיך ולדווח על השחיטות האלה אלא אם דורשים”. והדבר הקרוב ביותר שהבריטים התקרבו אליו מבחינת עזרה היה כאשר צ’רצ’יל נאם באוגוסט 1941, ובו הוא התייחס ל”המוני אלפים – מעשית המוני אלפים של הוצאות להורג… אנחנו בעיצומו של פשע ללא שם”, והוא לא הזכיר בנאומו דווקא את היהודים, אלא הוא התייחס לכל מיני לאומים שונים.

באוקטובר 1941, התקבל מידע מודיעיני בלונדון אצל רב-סרן בשם ארתור גולדברג אודות הפתרון הסופי של היטלר. ארה”ב יכלה לנקוט פעולה רצינית, הפציר שמואל זיגלבוים, האיש שמסר את המידע, אחד מהמקורבים, לאור העדות. אולי אפשר להפציץ את הגטאות אושוויץ או וורשה? גולדברג העביר את המידע והדרישה הלאה לקובעי המדיניות והוא כולו היה כאוב כל כך כאשר הוא נאלץ להסביר לזיגלבוים שהדרישה נתקלה בסירוב. מאוחר יותר המודיע זיגלבוים התאבד יום אחר כך לאחר שארה”ב סירבה לדרישה לסיוע.

מדוע, כמו שאיוב שאל, ישנם כל כך הרבה שהוכו כל כך חזק בידי האל?

מתוך הספר:

Hassel v, A., MacRae, S., and Ameskamp, S., Alliance of Enemies, The untold story of the Secret American and German Collaboration to the World War II.

 

ממצאים חדשים אודות מוחו של אלברט אינשטיין

ממצאים חדשים על מוחו של אינשטיין 54 שנה אחרי שהוצא בנתיחה מגופו

ראו הכתבה במעריב

הסיפור של מוחו של אינשטיין מתחיל ביום מותו של אינשטיין, כאשר בוצעה בו נתיחה רוטינית שלאחר המוות בבית החולים של פרינסטון. הפתולוג ד”ר תומס הרבי הוציא באותה נתיחה את מוחו. האם ניתנה רשות להוצאת המוח של אינשטיין? בני המשפחה נחרדו. בנו של אינשטיין, הנס אלברט טלפן לבית החולים למחרת להתלונן, אבל הרבי התעקש שיש ערך מדעי בחקירת המוח. אינשטיין עצמו היה רוצה בזה, הוא אמר. הבן, שלא היה בטוח בחוקיות שבדבר, לא ידע מה לעשות. הרבי עזב את בית החולים של פרינסטון, כאשר המוח של אינשטיין תמיד היה איתו. חוקרים מארה”ב התעניינו במוחו של אינשטיין, בחלקים ממנו. הרבי חתך את המוח לחלקים ושם אותם בשתי צנצנות עוגיות גדולות בקופסת קרטון גדולה במושב האחורי של מכונית הפורד שלו ונסע ברחבי ארה”ב. הוא חילק על פני השנים חלקים מהמוח של אינשטיין לחוקרים שונים. המסעות של הרבי דווחו מידי פעם על ידי עיתונאים כמו למשל בספר Driving Mr. Albert שחלקים ממנו ידווחו להלן. ב-1998 אחרי 43 שנה של שוטטות בארה”ב עם מוחו של אינשטיין, תומס הרבי, אז בן 86 החליט שהגיע סוף כל סוף הזמן להעביר את האחריות על המוח של אינשטיין לבית החולים בפרינסטון. הוא כבר חילק עשרות חלקים ממוחו של אינשטיין לחוקרים ברחבי ארה”ב. ונותרו עתה רק שלושה מחקרים מדעיים שנויים במחלוקת וצילומים ישנים שהרבי עצמו ביצע. עכשיו חוקרת נוספת, דין פאלק, אנתרופולוגית מאוניברסיטת המדינה של פלורידה, החליטה להתבונן שוב במוחו של אינשטיין. כאשר היא עובדת שוב מאותם תצלומים של הרבי. פאלק טוענת שהיא זיהתה מספר מאפיינים בלתי רגילים שטרם זוהו קודם לכן במוחו של אינשטיין. הם כוללים מבנה בולט דמוי גוש בחלק של הקליפה המוטורית ששולטת ביד השמאלית. במחקרים אחרים, “גושים” דומים שויכו עם יכולת מוזיקאלית, והרי ידוע היטב שאינשטיין ניגן בכינור בלהט מאז הילדות. פאלק גם זיהתה תבנית מאוד נדירה של חריצים ומסילות באזורים הקדקודיים משני הצדדים של המוח, שהיא חושדת שאיכשהו יכולים להיות קשורים ליכולת הנעלית של אינשטיין ליצור מושגים ולפתור בעיות פיזיקאליות. ואכן, במהלך חייו, אינשטיין פעמים רבות נהג לטעון שהוא חשב בתמונות ובתחושות במקום במלים. פאלק מסכמת את מחקרה ב- Frontiers in Evolutionary Neuroscience

Picture of Einstein's cerebral cortex

תצלומים של מוחו של אינשטיין. לקליפת המוח של אינשטיין יש כמה מאפיינים לא רגילים שעשויים להיות שייכים לגאוניותו בפיזיקה.

Credit: Dean Falk/S. Witelson et al., The Lancet, 353, 19 June 1999

ביום לפני שהוא נפטר, ב-17 לאפריל, 1955, בעודו שוכב במיטתו בבית החולים בפרינסטון, אינשטיין בן ה-76 ביקש לראות את דפי חישוביו האחרונים ביותר בתורת איחוד השדות, וזה הרי אופייני לו – הוא עבד עד הסוף. בבוקר שלמחרת, לקראת הצהרים, ב-18 לאפריל, הוא מלמל כמה מלים בגרמנית ואז הוא נפטר. הפתולוג הראשי של בית החולים הגיע, ד”ר תומס שטולץ הרבי, בן 42. אינשטיין היה מת ושרוע והרבי תכנן את הניתוח. מכר של אינשטיין, הניורו-אנטומיסט מאוניברסיטת ייל ד”ר הארי צימרמן, היה אמור לבצע את הניתוח, אבל הוא לא יכל להופיע והרבי, שעבד תחתיו עמד לבצעו.

בעוד הרבי דיבר עם צימרמן מי יבצע את הנתיחה, הוא עמד פנים אל פנים מול גופתו של הפיזיקאי המפורסם ביותר בעולם. אינשטיין שכב חיוור כסיד על שולחן הניתוחים. הרבי לקח אזמל ניתוחים והחל בניתוח. כפי שאומרים לפעמים, זמזום זבובים ורעשי רקע אחרים נשמעו, אבל הרבי שהיה כה שקוע בתוך גופתו של אינשטיין לא שמע כלום. הוא מצא את תוצאות הלוואי של מחלתו של אינשטיין שגרמה למותו: כמות גדולה של דם בחלל הציפקי של אינשטיין, תוצאה של פריצת המפרצת. אחרי חקירה נוספת של לבו והעורקים הוא הגיע למסקנה שבעזרת ניתוח, יתכן שהפיזיקאי יכל לחיות עוד כמה שנים – אם כי כמה שנים נוספות? קשה לומר, בגלל שלפי הרבי, אינשטיין “אהב את האוכל השמן שלו”.

בעודו עובד עם הסכין, הרבי מהר ביתר את הגולגולת. הוא חתך מהחלק האחורי של אחת מהאוזניים של אינשטיין, סביב לחלק האחורי של הראש אל עבר האוזן האחרת, ואז כלפי מעלה, והוא עקב אחרי קו המתאר של הגולגולת בתנועה של קשת. העור הוסר מהעצמות בקול תלישה כמו מסקין טייפ. הוא חתך אל תוך הראש של אינשטיין, בקע את הגולגולת כמו אגוז קוקוס, הוציא קליפת עצם, קילף וגזר את עורקי ונימי הדם ואת מארזי העצבים ואת חוט השדרה. ואז לבסוף הוא הגיע לאוצר, למוח הגאוני והוציאו.

לאחר מותו של המדען, משפחת אינשטיין התאספה ברחוב מרסר 112 בפרינסטון, היכן שאינשטיין התגורר בשנותיו האחרונות. בנו הנס אלברט, האסיסטנטית ומזכירתו הנאמנה במשך שנים רבות הלן דיוקס, האפוטרופוס אוטו נתן וקבוצה קטנה של קרובים. הם כולם נסעו אחר כך למקום סודי לאורך נהר דלוואר ופיזרו את האפר שנותר מגופתו של אינשטיין. ובזה נגמר הכל.

מיד החל הויכוח אודות מוחו של אינשטיין. המידע דלף מפי מורו ורבו של הרבי, הד”ר צימרמן שהרבי נטל את מוחו של אינשטיין, ושצימרמן ציפה לקבלו מהסטודנט שלו. כאשר זה דווח ב-ניו יורק טיימס יום אחרי מותו של אינשטיין, הנס אלברט, שלא ידע דבר אודות הוצאת מוחו של אביו מגופו, לגמרי נדהם. אוטו נתן הביע חרטה והלם מוחלט, ומאוחר יותר הוא רמז שהרבי היה פשוט גנב לאור יום. אבל לפי הרבי, נתן שנפטר ב-1984, עמד בדלת חדר המתים בעודו צופה בנתיחה כולה. נתן מאוחר יותר טען שהוא לא ידע בכלל מה הרבי זומם לעשות.

בינתיים הרבי הכריז במסיבת עיתונאים שהוא מתכנן לבצע מחקר על מוחו של אינשטיין. הוא אמר שהוא דיבר עם הנס אלברט בטלפון, כאשר הוא מבטיח לו שהוא יחקור את המוח לשם ערכו המדעי, ואז הוא ידווח על כך בכתב עת רפואי. וכך הרבי פיזר לכאורה את אחד החששות העמוקים ביותר של משפחת אינשטיין: שמוחו של אינשטיין יהפך לצעצוע או קישוט תרבותי פופולארי. האמנם? הרבי אמר “אני מתחרט שלא באתי לכאן לרחוב מרסר ודיברתי אישית להנס אלברט”, וזאת “אתה יודע, כדי להבהיר דברים בטרם הם יצאו משליטה”, כך הוסיף הרבי.

אבל רשות להוציא את המוח, לא ברור האם הרבי ביקש, ודברים כן יצאו מכלל שליטה. צימרמן תכנן את העברת מוחו של אינשטיין למרכז הרפואי בו הוא עבד בניו יורק, אך המוח אף פעם לא הגיע לשם. הרבי נטל את מוחו של אינשטיין איתו, כאשר בינתיים הוא פוטר ממשרתו מבית החולים בפרינסטון בגלל שסרב למסור את מוחו של אינשטיין למנהל בית החולים. הרבי שמר על המוח לעצמו בקופסת קרטון גדולה כאשר בתוכה שתי צנצנות עוגיות גדולות מלאות במוחו של אינשטיין חתוך לחתיכות. הרבי גם צילם את מוחו של אינשטיין בטרם ביתר אותו ל-240 חתיכות. זה לא ממש מוח, אלא חתיכות שאין ביניהן קשר של מוח, מן חלקים של השלם, הכל ולא כלום בבת אחת. הרבי לא שמר על המוח של אינשטיין בבית חולים אלא בביתו, וכאשר הוא עזב את פרינסטון הוא פשוט לקח אותו איתו למסעותיו ברחבי ארה”ב במכונית הטרנזיט הפורד שלו.

עברו שנים ולא היו מחקרים וממצאים. וגם שום פעולה חוקית לא ננקטה נגד הרבי, כי לא היה תקדים בבית המשפט להשבת המוח לבית החולים בנסיבות כאלה. הרבי נתן ראיונות לעיתונים בשנים 1956 ו-1979 ו-1988 ותמיד אמר שהוא “שנה מסיום המחקר על הדוגמיות” שברשותו.

אפילו ה-FBI עקב אחר הרבי, בעודו חותך מידי פעם מאמרים אודות הפתולוג ומוחו של אינשטיין, ומוסיפם לתיק הסודי על אינשטיין. אם ג’יי אדגר הובר חשב שאלברט אינשטיין הייה מסוכן בעודו היה בחיים, זה סביר למדי שהוא חשב שהוא גם יהיה מסוכן אחרי מותו. ככלות הכל, תחשבו על כך, הרעיון של מוחו של אינשטיין שמוצא את דרכו לברית המועצות למשל, למכון המוח, היכן שמוחו של לנין (שגם כן הוצא מגופו) וכבר נחתך שם ונחקר, גרם לצמרמורת בסביבה של המלחמה הקרה, שבה הכל החל מפלישה ממאדים ועד למכונת מוות עולמית נראו כאפשרות מיידית כמו השיבוט של המוח הגדול ביותר של העולם.

ולכן נראה ב-FBI ובגורמים אחרים שהרבי נצמד למוחו של אינשטיין בדיוק למטרה זו. וכך התיאור של האוטופסיה נהפך ליותר ויותר מבעית. מעין זוועה אחת גדולה וריטואל פגאני, כזה שגם קיבל דגש במיוחד בגלל הוצאת עיניו של אינשטיין על ידי רופא העיניים ד”ר הנרי אברמס, שלקח אותם, בגלל שלטענתו הם היו חלק מהמוח גם כן והוא “רצה מזכרת”.

הרבי נהג לנסוע ברחבי ארה”ב עם קופסת הקרטון והצנצנות שבתוכן מוחו של אינשטיין. הוא נסע מיילים רבים במהירות רבה, וניתן לחשוב כמו שאינשטיין עצמו חשב פעם, כיצד יהיה זה לרכב על קרן אור? אלא שהרבי כאן רכב בפורד הטרנזיט שלו עם צנצנות המוח של אינשטיין, וחילק את חלקי מוחו בצורה פיראטית. היו מקומות בארה”ב שהרבי נסע בהם עם מוחו של אינשטיין, וניתן לומר… שהמוח היה בהם מקודם, למעשה בקליפורניה למשל, הוא היה בהם שלוש פעמים קודם לכן, כאשר הוא עדיין היה בתוך ראשו של אינשטיין. בעוד אינשטיין ביקר בלוס אנג’לס וניפגש עם פיזיקאים וידוענים. הרבי שייט עם מוחו של אינשטיין במרחבי ארה”ב.

לבסוף בשנת 1998, הרבי שנפטר ב-2007, התעשת סוף-סוף ונתן את הצנצנות – מה שכבר לא נותר מהן למרכז הרפואי האוניברסיטאי של פרינסטון, כאשר שם הן מצויות עד עצם היום הזה.

המחקר האנטומי הראשון הרציני על מוחו של אינשטיין פורסם ב-1999 על די צוות שאותו הובילה סנדרה וויטלסון, נוירו-ביולוגית מאוניברסיטת מקמסטר בהמילטון אשר בקנדה. כאשר היא עבדה בעזרת הצילומים של הרבי, שזה מה שלמעשה נותר מהמוח כולו. הצוות של וויטלסון מצא שהאונות הקדקודיות של אינשטיין – שהן מתבטאות בקוגניציה מתמטית, ויזואלית ומרחבית, היו ב-15% רחבות יותר מהאונות הקדקודיות הנורמאליות. הצוות גם מצא מאפיינים לא רגילים אחרים באזור הקדקודי, למרות שחוקרים אחרים ערערו על כמה מהממצאים האלה באותו הזמן. פרמטר אחד שלא הסביר את כישרונו הגדול של אינשטיין, בכל אופן, היה גודל המוח: המוח נמדד כ-1230 גרמים, והוא כך היה בקצה הנמוך של הממוצע עבור בני אדם מודרניים.

עתה חוקרת נוספת, דין פאלק, אנתרופולוגית מאוניברסיטת המדינה של פלורידה בטלאהסה, החליטה להתבונן שוב במוחו של אינשטיין. כאשר היא עובדת שוב מאותם תצלום של הרבי, וכאשר היא משווה את תצלומי מוחו של אינשטיין עם קבוצה של 25 תצלומים ומדידות שכבר פורסמו – תצלומים של מוחות מגופות. פאלק טוענת שהיא זיהתה מספר מאפיינים בלתי רגילים שטרם זוהו קודם לכן במוחו של אינשטיין. המאפיינים כוללים מבנה בולט דמוי גוש בחלק של הקליפה המוטורית ששולטת ביד השמאלית. במחקרים אחרים, “גושים” דומים שויכו עם יכולת מוזיקאלית, והרי ידוע היטב שאינשטיין ניגן בכינור בלהט מאז הילדות.

כמו הצוות של וויטלסון, פאלק מצאה שהאונות הקדקודיות של אינשטיין היו גדולות יותר, כאשר היא השוותה את התצלומים של מוחו של אינשטיין עם קבוצה של 58 מוחות בקרה שכבר פורסמו. פאלק גם זיהתה תבנית מאוד נדירה של חריצים ומסילות באזורים הקדקודיים משני הצדדים של המוח, שהיא חושדת שאיכשהו יכולים להיות קשורים ליכולת הנעלית של אינשטיין ליצור מושגים ולפתור בעיות פיזיקאליות. ואכן, במהלך חייו, אינשטיין פעמים רבות נהג לטעון, שהוא חשב בתמונות ובתחושות במקום במלים. “אני כמעט ולא חושב במלים”, אינשטיין אמר לאבי פסיכולוגית הגשטאלט מקס ורטהיימר, “מחשבה באה, ואני יכול לנסות לבטאה במלים אחר כך”. הכישרון של אינשטיין כחושב בניסויי חשיבה יתכן שעלה מהאנטומיה הבלתי רגילה של הקליפה המוטורית שלו, כך פאלק מסכמת בדיווח שלה ב- Frontiers in Evolutionary Neuroscience

אל לנו לשכוח שהמחקר מבוצע בהינתן תצלומים ישנים, ויש לקחת זאת בחשבון.

תודה מיוחדת לד”ר דינה ראלט שהביאה לידיעתי את המחקר החדש הזה
 
 
Florida State University, USA
Received: 27 February 2009; paper pending published: 02 April 2009; accepted: 07 April 2009;
*Correspondence: Dean Falk, Department of Anthropology, Florida State University, Tallahassee 32306-7772. dfalk@fsu.edu

function showAnalytics(doi)
{
// Using http://blog.deconcept.com/swfobject/ for reference please check website
//
// TODO: Set Focus on the analytics now
}


In order to glean information about hominin (or other) brains that no longer exist, details of external neuroanatomy that are reproduced on endocranial casts (endocasts) from fossilized braincases may be described and interpreted. Despite being, of necessity, speculative, such studies can be very informative when conducted in light of the literature on comparative neuroanatomy, paleontology, and functional imaging studies. Albert Einstein’s brain no longer exists in an intact state, but there are photographs of it in various views. Applying techniques developed from paleoanthropology, previously unrecognized details of external neuroanatomy are identified on these photographs. This information should be of interest to paleoneurologists, comparative neuroanatomists, historians of science, and cognitive neuroscientists. The new identifications of cortical features should also be archived for future scholars who will have access to additional information from improved functional imaging technology. Meanwhile, to the extent possible, Einstein’s cerebral cortex is investigated in light of available data about variation in human sulcal patterns. Although much of his cortical surface was unremarkable, regions in and near Einstein’s primary somatosensory and motor cortices were unusual. It is possible that these atypical aspects of Einstein’s cerebral cortex were related to the difficulty with which he acquired language, his preference for thinking in sensory impressions including visual images rather than words, and his early training on the violin.

18 לאפריל יום מותו של אינשטיין. הכל יחסי רובוט אלברט אינשטיין

הכל יחסי רובוט אלברט אינשטיין

קבוצת מחקר מהמכון לטלקומוניקציה ולטכנולוגית מידע באוניברסיטת קליפורניה אשר בסאן דיאגו:

UC San Diego‘s California Institute for Telecommunications and Information Technology (Calit2)

פיתחה לרובוט לפי דמותו של אלברט אינשטיין “אינטליגנציה אמוציונאלית”. ומה הכוונה? הקבוצה פיתחה לרובוט תוכנה מיוחדת שמאפשרת לו להביע הבעות פנים ולהגיב להבעות פנים. בעזרת התוכנה החדישה לרובוט אינשטיין ישנה התכונה המיוחדת שמאפשרת לו להיות באינטראקציה עם בני אדם בצורה טבעית וידידותית למדי.

 File:Einstein-Hubo.jpg
מה שקרוי “רובוט אינשטיין” תוכנן על ידי רובוטיקת הנסון בדאלאס  טקסס: Hanson Robotics of Dallas, Texas

 

 

מתי אובמה יבוא ללחוץ את ידי?…

 

הרובוט – החומרה

 

רובוט אינשטיין מורכב מאוטומציה בעלת ראש וכתפיים. הראש הוא בעל רעמת שיער לבנה ובעל שפם דמוי שיח. אלברט אינשטיין נבחר כמודל לרובוט בעל האינטליגנציה האמוציונאלית “בגלל שהוא איקונה ליצירתיות, אינטליגנציה ומדע”, כך לדברי דיויד הנסון, המתקין הראשי של הרובוט ובעל רובוטיקת הנסון שיוצרת רובוטים הומונאידים. הנסון הוסיף שאינשטיין “נגיש אמוציונאלית, אהוב ומוכר ויזואלית מאוד בקלות בעולם כולו”.

העלאת הבעות פנים ריאליסטיות במכונה שעשויה מחוטים ומגלגלי שיניים היא כלל לא פשוטה. על מנת שרובוט אינשטיין יחייך, יש צורך בכך ש-17 מתוך 31 המנועים שלו יכנסו לפעולה עדינה, ויש צורך לכוון ריבוי של נקודות של הבעות סביב פיו ועיניו החומות החודרניות. כדי להביע הרהור, אינשטיין מקמט את הגבה שלו, ואפילו תנועה פשוטה זו היא מסובכת למדי ליצירה אצל רובוטים.

מבחינת החומרה, כדי להשיג תוצאה ריאליסטית, פניו של אינשטיין נבנו מחומר דמוי עור שנרשם על ידי הנסון בפטנט ונקרא “פרבר”:

Frubber הנסון יצר את הפרבר לאחר מחקר רב באנטומית פנים ובפיזיולוגיה, כמו גם במדע החומרים ובהנדסה מכנית של גופים רכים. הנסון אפילו למד ננוטכנולוגיה כדי לעצב את הפרבר עד לרמת נקבוביות ריאליסטיות ברמת הננו.

הנסון, שבא במקור מאולפני וולט דיסני כאמן של סרטי אנימציה, שם לב לכן לפרטי הפרטים של ההבעות של הרובוט. זאת בנוסף לכל לימודי ההנדסה והמדע. הוא שם לב לאסטתיקה של הפנים, מעבר לפרטי הפרטים המדעיים. הוא נטל את חומר הפרבר ואת המכניזמים המכאניים והאלקטרוניים הפנימיים שלו כדי שינועו לכדי הבעות האנימציה כנדרש. התוצאה היא שהתקבלה הבעה בקונטקסט של האינטראקציה עם האנושי.

Photo of Einstein Robot

דיויד הנסון עם רובוט אינשטיין

 

אינטליגנציה אמוציונאלית – התוכנה

 

מה שנותן את הקונטקסט לרובוט זוהי תוכנת זיהוי הפנים הפנימית שפותחה במכון לטלקומוניקציה ולטכנולוגית מידע באוניברסיטת סאן דיאגו. היא פותחה במעבדה לחישת מכונות:

Machine Perception Laboratory (MPL) 

התוכנה מבוססת על סדרת אלגוריתמים חישוביים שנגזרו מאנליזה של יותר ממיליון דמויות פנים. בעזרת התוכנה הרובוט מסוגל לזהות מספר הבעות פנים אנושיות ויכול להגיב בהתאם להן. התוכנה לכן מאפשרת לרובוט אינשטיין להבין ולהגיב למספר הבעות פנים פרימיטיביות. למשל הבעות של עצבות, כעס, פחד, שמחה, בלבול, וגם רמזים בפנים שמעידים אודות הגיל והמין של האדם, ואפילו האם האדם לובש משקפיים.

מערכת פענוח הבעות הפנים של הרובוט יכולה לזהות העוויות פשוטות כמו גם תנודות ראש, וכתוצאה לחקות את התגובות האלה.

פרופסור יואב פרוינד:

Jacobs School of Engineering computer science professor Yoav Freund


סייע לרובוט להגיב לרמזים קוליים כגון נקישות – מה שיכול לסייע בשימוש חינוכי של הרובוט.

חלק נוסף ברובוט הוא תוכנת הבקרה של האינטליגנציה המלאכותית שלו המאפשרת למתכנת להגדיר ולחבר את האישיות והאופי. כך הרובוט יכול לנהל איזו שהיא שיחה, אם כי שיחה אלמנטארית ביותר. הוא גם מסוגל לסובב את ראשו, לנעול את עיניו, לחייך ולחקות את החיוך של האדם אשר עומד ממולו.

התוכנה הופכת את רובוט אינשטיין למכונה שיכולה לעבד ולקלוט רגשות, כמו גם לפלטפורמה פוטנציאלית ללימוד, בידור ואומנויות קלות. בנוסף, הרובוט יכול לשמש לתרפיה קוגניטיבית.

חוקרים מקווים ללמוד מהרובוט החדש אודות האינטראקציה שבין האדם לרובוטים וגם על האינטראקציה שבין האנשים לבין עצמם. כאשר הרובוט מגיב בצורה שאנו חשים שהיא אנושית, אנו אוטומטית מגיבים חזרה באופן מסיים. בצורה זו פיתוח רובוט כזה מלמד אותנו כמה רגישים אנחנו לתנועה ביולוגית ולהבעות פנים.

את הופעת הבכורה הציבורית שלו בהפגנת יכולתו להבין ולחקות הבעות פנים רובוט אינשטיין ביצע בכנס לטכנולוגיה, בידור ותכנון שנערך בלונג ביץ’ בפברואר:

The Technology, Entertainment and Design (TED) conference

מקווים שמערכת ההפעלה של הרובוט תהיה מוכנה עד תום ביוני, כך שהוא ישמש אב טיפוס לרובוט מורה בבתי ספר. והבעיה כמובן היא המחיר כמו תמיד. כרגע מחירו עומד על בין 75,000$ ל-50,000$. כדי לייצר רובוטים כאלה ביצור המוני צריך להגיע למחיר שוק של 200$ לכל היותר. ולכן המטרה היא ליצר מכונה יצירתית, אינטליגנטית שמתחרה אומנם באינטליגנציה שלנו אך לא שמתחרה בכיס שלנו.


חלמתי חלום – עלובי החיים

זוכרים את ג’וש גרובן הזמיר שהרעיד אולמות בעודו שר את:

You raise me up

joshgroban2.jpg image by passionate-music

ג’וש גרובן

ובכן מדברים עתה על הגרסה הנשית הווקאלית של ג’וש גרובן, שעשתה זאת באולם גלזגו מלא בשלושת אלפים איש

And she raised them up

מתוך ענני הדיכאון והאפרוריות, ובתקופת הפסח שלנו והפסחא של הנוצרים בבריטניה, הופיעה לה סוזן בויל ביום שבת האחרון בתוכנית הבריטית, המקבילה לכוכב נולד שלנו שקרויה: Got Talent.

Susan Boyle

 

ההופעה של סוזן בויל בתוכנית Got Talent

סוזן עלתה לבמה. הקהל שראה אותה בהתחלה לא נתן לסוזן הזדמנות. אנשים הרימו גבה לנוכח האישה המבוגרת, המגושמת, הצנועה והמבוישת שנראתה מעט לא במקום.

שופטי התחרות חייכו חיוך מרושע במעט לאחר ששאלו אותה: נערונת, בת כמה את? והיא ענתה: “בת 47” בעודה מזיזה את גופה השמנמן בצורה מצחיקה. ומה שאיפותיך? הייתה השאלה הבאה. היא ענתה, “אני מנסה להיות זמרת מקצועית”. “ולמה זה לא עבד עד כה?” שאלוה. “לא קבלתי הזדמנות מקודם”, היא ענתה. “ומה בחרת לשיר?”, הייתה התמיהה הבאה. “את אליין פייג'”.

אכן… סוזן בויל החלה לשיר – וכמה אירוני – את השיר המפורסם מתוך המחזמר עלובי החיים שאותו שרה אכן אליין פייג’ I Dreamed A Dream

לפתע שררה דממה והקהל נדהם. המבט של התמיהה וההלם בפניהם של השופטים אמר הכל. סוזן הטילה פצצה.

Susan Boyle

סוזן בויל, בת 47 – כמעט בת 48 – חיה בכפר קטן ליד אדינבורו שבסקוטלנד עם חתול. היא חיה בבית בו גדלה כילדה מאז מות אמה בריג’ית בגיל 91 ב-2007.

סוזן מובטלת, שעושה הרבה מאוד למען הקהילה מטעם הכנסייה בכפר בו היא גרה. היא לא מתאפרת, לא יוצאת לדייטים, למעשה לא חיה עם בן זוג אף פעם, אך אוהבת מחזות זמר. היא נהגה לשיר בכנסיה, ואפילו הופיעה במופע מקומי של “רומיאו ויוליה”. אבל היא אינה יודעת האם בתור יוליה, כי ללבוש את הגרביונים של יוליה היה מחזה מביך ביותר עבורה. ואכן סוזן נראית כנראה כמו איזו דודה מעפולה או ממטולה, או אולי משכונה או ממרפסת אחרת –  אחת כזו שלא הייתם מעלים לעולם בדמיונכם שתעלה על במה רחבת ידיים ומרכזית ותשיר כמו נינט למשל. יתכן שההגדרה הטובה ביותר היא מרובעת, בעלת סנטר כפול ונטולת זוהר וטיפוח, לבושה בשמלה מהמאה שעברה (כלומר מאמצע המאה העשרים המקודמת כמובן) ובנעלים מיושנות. אולם מלאת חן וכישרון.

Susan Boyle

האם את המאסטרו שלנו של כוכב נולד היא הייתה משכנעת עם מראה שכזה? ומה עם מרגול השופטת – האם היא הייתה מתרשמת?

בכל אופן צחוקי הקהל בעוד סוזן עומדת הזכירו לה ככל הנראה את חייה עד אותו רגע בו היא עמדה במרכז הבמה כאילו היא הייתה סופר סטאר – חיים אפורים של בחורה דחויה, נערה דחויה וילדה שנהגו לצחוק עליה.

רק החתול שעמו היא חיה כנראה הבין ללבה והבין שהוא חי למעשה עם זמיר.

אמנם שופטי תחרות ה”כוכב הנולד” הבריטי ציפו שדמות המעין מלכת בריטניה הזו תוציא גיהוק מפיה באולם בגלזגו האקוסטי הענק. כאשר כאמור אז התרחש הבלתי יאומן. וסוזן הגשימה חלום כאשר היא שרה בקול פעמונים שמימי את השיר מעלובי החיים: I Dreamed A Dream. סוזן מוכנה כמובן לשיר להוד מעלתה מלכת בריטניה, ויתכן שאף תעשה זאת… וישנן שמועות עתה שאפילו הציעו לסוזן הצעה להוציא תקליט.

אנטומיה של הצלחה של בחורה וחתול ששרה בקול זמיר שיר מעלובי החיים.

בינתיים עשו כבר פרודיה על סוזן בויל בעברית כאן.

חלמתי חלום – עלובי החיים, לונדון – הביצוע במחזמר:

האם משאף אוקסיטוצין יציל לנו פגישה עיוורת?

האם משאף אוקסיטוצין יציל לנו פגישה עיוורת?

מתי גלשתם בפעם האחרונה באתר הכרויות?

ובכן מחקר חדש מתחילת אפריל יכול לעזור לכם בפגישות העוורות שאתם מארגנים מאתרי ההיכרויות. ישנו הורמון ידוע בשם אוקסיטוצין, שבכלל משמש לעידוד הקשר שבין האם לתינוקה הרך בעודו יונק חלב. ואותו הורמון גם נקרא הורמון האהבה.

המחקר החדש מראה שאם נשתמש במשהו כזה:

 

רגע, רגע…. תמלאו קודם את המשאף הזה בתרסיס שמכיל את הורמון האהבה אוקסיטוצין:

 

 

 

ואז תלכו לפגישה עיוורת. או אז פתאום תחושו כלפי פרטנרים פוטנציאלים זרים שאינכם מכירים כלל שהם יותר מושכים…

 

רוצים לנסות בפגישה העיוורת הבאה שלכם?

באופן טבעי הורמון האוקסיטוצין נוטה לקשור בין האם לתינוקה הרך, כלומר להורמון תפקיד ידוע בסיוע הקשר אצל בני אדם. מצאו אחר כך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ציריך ב-2005 שלאוקסיטוצין תפקיד באמון שלנו באנשים זרים. אם שואפים מנות אוקסיטוצין זה מגביר את האמון שלנו באנשים זרים. כך למשל, פוליטיקאי טוב שיש לו קמפיין מוצלח והוא נואם טוב ולכן הוא משדר ביטחון ואמון אצל שומעיו, פירושו של דבר שהוא מעורר שחרור של הורמון האוקסיטוצין במוחות של האנשים בקהל שלו.. אם הורמון האוקסיטוצין מגביר את האמון, ישנו החשש שפולטיקאי יבוא עם ספריי של אוקסיטוצין וירסס על הקהל. אולם, האפשרות לבצע מניפולציה באנשים מבחינה פוליטית (וכך זה משחרר באופן טבעי אצל השומעים אוקסיטוצין) היא עדיין מסוכנת יותר מאשר שיווק של משאפים או ספריי של אוקסיטוצין.

במחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ציריך בינואר השנה ובו נבדקו אנשים ששאפו מנות אוקסיטוצין, הם זכרו טוב יותר פרצופים של אנשים זרים לחלוטין, מאשר קבוצת הביקורת של האנשים שלא שאפו את ההורמון כלל וקבלו במקומו פלסיבו.

להורמון, לכן, היה תפקיד בזיכרון פרצופים של זרים.

עתה קבוצה נוספת מהמחלקה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת בריסטול ביצעה מחקר חדש עם אותו “משאף אוקסיטוצין”. המחקר האחרון מראה שהוא מסייע לחבב פרטנרים פוטנציאלים זרים לחלוטין, או לחוש כלפיהם שהם יותר מושכים.

בעוד שהורמון האוקסיטוצין זורם במערכת הדם שלנו, נראה שאזור האמיגדלה במוחנו עובר אקטיבצייה, כך שאנו יותר נוטים לראות בני זוג פוטנציאלים שלא הכרנו אותם קודם לכן באור חיובי יותר. כך לפי אנגליקי תיאודורידו, שהובילה את המחקר. תיאודורידו בחנה 96 גברים ונשים, תוך שלחלקם היא נתנה שאיפות של אוקסיטוצין ולחלקם היא נתנה פלסיבו. לאחר נטילת השאיפות היא הראתה להם תמונות של 48 גברים ונשים, כך שיחליטו האם הם מושכים, ו-30 תמונות כדי שיחליטו האם ניתן לבטוח בהם. ללא תלות במין הנבדקים או במצב רוחם באותו הרגע, אלה שקבלו את שאיפות האוקסיטוצין סיווגו את הזרים הגברים והנשים, כיותר מושכים וככאלה שיותר ניתן לבטוח בהם.

נראה ש”משאף האוקסיטוצין” פועל בצורה זהה על נשים וגברים, אולם יתכנו הבדלים כלשהם בכל זאת בין גברים לנשים – רק לידיעת חברה כלשהי שמתכננת לפתח את המשאף לפי הזמנת איזה שהוא אתר הכרויות…

וכבר ישנם יזמים שמנסים לייצר את התרסיס.

Vero Labs is proud to announce our newest product: Liquid Trust Enhanced!

Liquid Trust Enhanced has been specially designed to give a boost to the dating and relationship area of your life. This upgraded formula still contains the same great Oxytocin formula, but now includes the powerful pheromones Androstenone and Androsterone. For the first time, you can create a TRUSTING and PASSIONATE atmosphere…It all starts with Trust.

אם כי דרוש מחקר רב כדי להבין בדיוק כיצד יפעל תרסיס כזה, שהרי בטעות – כמו הסרטים הכי טובים… התרסיס יכול עוד לגרום לנו להתאהב בדיוק באדם הלא נכון!….

Oxytocin and social perception:  Oxytocin increases perceived facial trustworthiness and attractiveness

 Angeliki Theodoridou, a, , Angela C. Rowea, Ian S. Penton-Voaka and Peter J. Rogersa 

aDepartment of Experimental Psychology, University of Bristol, 12a Priory Road, Bristol, BS8 1TU, UK


Received
8 December 2008

revised 18 March 2009

accepted 23 March 2009

Available online 1 April 2009

Abstract

The neuropeptide oxytocin is involved in the development and maintenance of attachment behaviours in humans and other species. Little is known, however, about how it affects judgements of unfamiliar others. In a double-blind placebo-controlled study we investigated the effect of a single intranasal dose of oxytocin on judgements of facial trustworthiness and attractiveness. We found that oxytocin administration increased ratings of trustworthiness and attractiveness of male and female targets in raters of both sexes relative to control ratings, suggesting that higher levels of this neuropeptide may enhance affiliative behaviour towards unfamiliar others. Our results provide evidence in support of a general facilitative role of oxytocin in promoting positive trait judgements.

 

 

 

תוכנית מחשב לגילוי חוקי פיזיקה פשוטים

תוכנית מחשב שמגלה לבד חוקי פיזיקה

הוד ליפסון ממרכז החישובים של אוניברסיטת קורנל והביולוג החישובי מיקל שמידט גם מאוניברסיטת קורנל פרסמו מאמר ביום חמישי שעבר במגזין סייאנס בתחום האינטליגנציה המלאכותית. הם מצאו תוכנה שיכולה לגלות משפטים מתמטיים וחוקים מדעיים. מספקים לתוכנה קבוצה של פונקציות מתמטיות בסיסיות ופשוטות ונתונים והיא מבצעת בהם אנליזה לכדי מספר הסברים פשוטים. התוכנה מזהה גורמים שיש ביניהם קשר בתוך קבוצת נתונים שמוזנים לתוכנה, ואז היא יוצרת משוואות שמתארות את הקשרים ביניהם. קבוצת הנתונים מתארת את התנועה של מערכות מכניות פשוטות כמו מתנדים על קפיץ, מטוטלות למיניהן, מכניזמים שמשמשים כמודלים לחוקי פיזיקה. התוכנה מתחילה מקומבינציות של תהליכים מתמטיים בסיסיים שהם כמעט רנדומאליים – חיבור, חיסור, כפל וחילוק וכמה אופרטורים אלגבריים. ראו כאן. 

בהתחלה המשוואות שאותן יצרה התוכנה לא הצליחו להסביר את הנתונים והיו טעויות. אבל תוך שימוש באלגוריתם גנטי, התוכנית תקנה את הטעויות – כמו מעין סילוק הפגמים בברירה הטבעית – כאשר היא בודקת את המשוואות שוב, בוחרת את הטובות ביותר, וחוזרת על התהליך שוב ושוב עד אשר התפתחה קבוצת משוואות שתארה את המערכת. התקבלו כמה חוקים מוכרים למדי בתהליך הזה, כמו למשל, חוק שימור התנע וחוק התנועה השני של ניוטון.

 

בכל מקרה, בסופו של דבר אנחנו עדין זקוקים למדען שיביט ויאמר: חוק זה הוא מעניין וחוק זה אינו מעניין. כלומר, היצירתיות, האבחנה וההכרה של הצופה לגבי החשיבות ונקודות המבט הם מכריעים לתהליך. אילו מבין החוקים שהתוכנה מפיקה הם חשובים ואילו מביניהם הם לא חשובים. ובכלל שיפוט של צופה, הכל עדין תלויים בשיפוט האנושי. הבעיה העיקרית אם כן נותרת ועומדת: כיצד לקודד לתוך התוכנה את נקודת המבט של הצופה? את מערכת הייחוס? אז אינשטיין ותורת יחסות לא נוכל להפיק כנראה בקרוב בעזרת תוכנה…  בני האדם הם ככלות הכל חשובים למרות התקדמות העצומה במחשבים.

דבר מעניין הוא: מה ניתן ללמוד על האופן שבו מתגלים חוקים מדעיים, כמו למשל חוק התנועה השני של ניוטון? אם איזיק ניוטון לא היה חי, סביר להניח שמישהו אחר במקומו (גאון או לא) היה מגלה את חוקי התנועה כעבור זמן מה. הרי תוכנה עושה זאת בצורה רנדומאלית למדי מתוך הידע המתמטי הקיים… מה גם, שבנוסף גלילאו גלילי ואחרים חיו לפני ניוטון והניחו את היסודות לגילוי חוקי התנועה.

Science 3 April 2009:
Vol. 324. no. 5923, pp. 81 – 85

 

Distilling Free-Form Natural Laws from Experimental Data

Michael Schmidt1 and Hod Lipson2,3*

For centuries, scientists have attempted to identify and document analytical laws that underlie physical phenomena in nature. Despite the prevalence of computing power, the process of finding natural laws and their corresponding equations has resisted automation. A key challenge to finding analytic relations automatically is defining algorithmically what makes a correlation in observed data important and insightful. We propose a principle for the identification of nontriviality. We demonstrated this approach by automatically searching motion-tracking data captured from various physical systems, ranging from simple harmonic oscillators to chaotic double-pendula. Without any prior knowledge about physics, kinematics, or geometry, the algorithm discovered Hamiltonians, Lagrangians, and other laws of geometric and momentum conservation. The discovery rate accelerated as laws found for simpler systems were used to bootstrap explanations for more complex systems, gradually uncovering the “alphabet” used to describe those systems.

1 Computational Biology, Cornell University, Ithaca, NY 14853, USA.
2 School of Mechanical and Aerospace Engineering, Cornell University, Ithaca, NY 14853, USA.
3 Computing and Information Science, Cornell University, Ithaca, NY 14853, USA.

* To whom correspondence should be addressed. E-mail: hod.lipson@cornell.edu

 

סוללות ננוסקופיות מורכבות מוירוסים מהונדסים גנטית

וירוסים מהונדסים גנטית מרכיבים עצמית ברמת הננו סוללות באנרגיה ירוקה

בינואר מגזין דיסקובר הפופולארי יצא בכותרת המשנה “מהנדסים הופכים את הוירוסים למהנדסים קטנים”. ולמה הכוונה? היסטורית תעשית המוליכים למחצה זינקה ואילו תעשית הבטריות פיגרה מאחור. והנה החל מ-2006 ארעה פריצת דרך הנדסית בתעשית הסוללות, שדווחה באוגוסט 2008 על ידי ה-MIT. קבוצה של מהנדסים מה-MIT רתמה וירוסים כדי ליצור רכיבים לסוג סוללות חדש, בגודל מיקרון, כלומר של מחצית התא האנושי והרבה יותר יעילות מאשר הבטריות הרגילות מסוג ה-AAA. לראשונה החוקרים הראו שהם מסוגלים להנדס וירוסים כדי לבנות את הקצוות החיובי והשלילי הטעונים של סוללת הליתיום איון. הוירוסים הונדסו גנטית בצורה כזו שחומרים מוליכים חשמלית כמו קובלט חמצני יתחברו לפני משטחם. תוך תהליך הסלקציה וההנדסה הגנטיים הגענו לוירוסים רזים וארוכים, שפני משטחם גדול יחסית לנפחם. ולכן הם מסוגלים לארוז מטען רב אל תוך חלל זעיר. המקרוב המצופה במתכת יכול כך לשמש כדי לבנות רכיבים אוגרי אנרגיה בעלי יכולת הספק הרבה יותר גבוהה מאשר הסוללות המסורתיות. ארעה פריצת דרך הנדסית וכמו שכתבו “הביו-הנדסה שברה את צוואר הבקבוק”, כאשר החוקרים הבינו את הפוטנציאל שגלום בוירוסים הלא מזיקים לבני האדם. ברוכים הבאים לעולם חדש ולטכנולוגיה ירוקה.

 

הנדסה גנטית משולבת עם ננוטכנולוגיה: בתחילת 2006 חוקרים מהמכון הטכנולוגי ה-MIT בראשות הפרופסורים פאולה ט. המונד, אנג’לה מ. בלשר ו-יט-מינג שיאנג היו הראשונים שהנדסו גנטית וירוסים. הם שילבו בין הננוטכנולוגיה להנדסה הגנטית בתקוה לבנות סוללות שיכולות לתפעל מכוניות היברידיות או טלפונים סלולאריים ומכשור רפואי עתידי. הם בנו את חומר האנודה. עתה בלשר השלימה את הסוללות עם בנית חומר הקתודה יחד עם שני חוקרים נוספים בשם גרברנד סדר ומיקל סטרנו. האוניברסיטה הודיעה אתמול על כי הוירוסים הם ידידותיים לסביבה, לא מזיקים לבני אדם, ואומנם פגיעים לבקטריות. וירוסים אלה מרכיבים את הקצוות החיוביים והשליליים הטעונים של סוללות ליתיום איון – דוגמת אלה שמוצאים במחשבים ניידים. הסוללות לפי חוקרי ה-MIT, הן בעלות אותה קיבולת אנרגיה ויכולת ההספק כמו הסוללות הנטענות החדישות ביותר שחושבים עליהן היום. בבדיקות, הסוללות יכלו להטען ולהתפרק לפחות 100 פעמים ללא שאבדו מכוחן. אב- טיפוס של הסוללות החדשות אפילו הובא על ידי נשיאת ה-MIT סוזן הוקפילד לבית הלבן אל הנשיא ברק אובמה כדי להדגים בפניו טכנולוגיה של אנרגיה נקייה.

מהו וירוס?

כדי לענות על השאלה עדיף אולי לשאול שאלה מקדימה, מה ההבדל בין וירוסים לבקטריות? בקטריות הן חיות “קטנות” מיקרוסקופיות חד-תאיות שמסוגלות לעכל, לגדול ולהכפיל את עצמן. הבקטריות גורמות אצלנו למשל להרבה מאוד דלקות, כמו דלקות אוזניים וגרון, וגם לדלקות רציניות כמו דלקת ריאות. אבל בגלל שהן חיות, ניתן להרוג אותן בעזרת אנטיביוטיקה קונבנציונאלית.

זאת בעוד, שלעומת הבקטריה, הוירוסים מורכבים מחומר גנטי – הדנ”א – שמוקף סביבו במעטפת או בציפוי שעשוי מחלבון. הוירוסים לא יכולים בעצמם לגדול או להכפיל את עצמם. הוירוסים צריכים להזריק את עצמם אל תוך תא חי, שם הדנ”א של הוירוס יכול להדריך בהוראות את התא להשתמש במיכון של התא כדי לבנות עוד ועוד וירוסים.

לבסוף מה קורה? התא מתמלא בוירוסים ומתפרץ, כאשר הוא משחרר וירוסים שיכולים לזהם תאים אחרים. בגלל שהוירוסים אינם באמת “חיים”, לא ניתן גם “להורגם” בעזרת אנטיביוטיקה קונבנציונאלית. אבל למרבה המזל, מרבית הזיהומים הויראליים הם מינוריים, וניתן להשמיט וירוסים על ידי מערכת החיסון של הגוף.

דוגמא לוירוסים נפוצים שתוקפים אותנו הם: התקררות, שפעת ווירוס מערכת העיכול. אולם כמה וירוסים, כמו הרפס, כידוע, יכולים להיות מאוד עקשניים. ווירוס ה-HIV הוא צרה צרורה…

 

מובילת קבוצת המחקר מה-MIT אנג’לה בלשר

בלשר מחזיקה את הסוללה הבנויה מוירוס – הדסקה בצבע כסף שמשמשת כדי לספק כוח ל-LED – דיודה פולטת אור

MIT news

Virus-built battery display

אב הטיפוס ארוז בצורת בטרית תא מטבע, אבל הטכנולוגיה מאפשרת את ההרכבה של סוללות קלות, גמישות ונוחות שמקבלות את צורת המיכל שלהן

Gerbrand Ceder

גרברנד סדר

Michael Strano

מיקל סטרנו

בסוללת ליתיום איון מסורתית, יוני הליתיום זורמים בין האנודה שהיא טעונה שלילית – בדרך כלל גרפיט – לעבר הקתודה שהיא טעונה חיובית – בדרך כלל תחמוצת הקובלט או ליתיום ברזל פוספט. קראו כאן על סוללת הליתיום איון החדשה של HP שתחזיק עכשיו שלוש שנים…

המפתח לרעיון ולפריצת הדרך ארע כאשר הצוות הבין שטכנולוגית הסוללה הוא בוירוס המהונדס גנטיתM13 bacteriophage – וירוס פרזיטי שתוקף בקטריה ומתרבה בתוכה. הגנים של הוירוס הזה שונו כדי שהוא לא יוכל לתקוף בני אדם וגם כדי שהוא יצור חלבונים שאוספים את מולקולות תחמוצת הקובלט, ויצרו חוטים דקיקים עבור האנודה.

אחר כך, הקבוצה יצרה שכבות של סוללות ברמת הננו – בגודל של חמישה מיקרונים – מחומרים שעברו הרכבה עצמית על ידי וירוסים. הוירוסים למעשה בונים את חומר הסוללה. החוקרים עשו זאת על ידי יצירת מיליארדים של וריאציות רנדומאליות בוירוסים, ואחר כך תוך שימוש בעקרון הביולוגי, לפיו הוירוס שהוא הכי מתאים הוא זה ששורד, נבחרו בסלקציה אלה שיבצעו את המטרות הרצויות. 

בהתחלה אם כן, לפני שלוש שנים הקבוצה הדגימה את היכולת של ההרכבה העצמית של הוירוסים כדי ליצור שכבות סוללה גמישות מחומרי אנודה. הוירוס ציפה עצמו עם תחמוצת הקובלט וזהב כדי ליצור ננו-חוט. אולם לבנות קתודה היה זה מסובך יותר מאנודה, כי קתודה צריכה להיות מאוד מוליכה כדי להיות אלקטרודה מהירה. מרבית החומרים המועמדים לקתודות הם מאוד מבודדים ולא מוליכים.  

ועתה, בכל אופן, הקבוצה הדגימו שוירוסים שמהונדסים גנטית יכולים בהרכבה עצמית ברמת הננו ליצור חומר קתודה שתבוא יחד עם האנודה. חוטי ננו של יון ליתיום פוספט פלוס כסף אוספים ננו-צינורית פחמן בודדת בחודם כדי להגדיל את המוליכות. הוירוס החדש משתמש בשיטה דומה כדי לצפות עצמו בברזל פוספט ובכסף, ואז הוא משתמש בזיהוי מולקולארי כדי לאסוף ננו-צינוריות בקצותיהם לטרנספורט אלקטרונים יעיל יותר: האלקטרונים יכולם לנוע לאורך הננו-צינוריות מפחמן, כאשר הם מחלחלים דרך האלקטרודות אל הברזל פוספט ומעבירים אנרגיה בזמן מאוד קצר. בהתחלה הקבוצה ניסתה להנדס את החומר ללא הננו-צינוריות, אבל המוליכות שלו לא הייתה מספיק טובה. ואז הם מצאו וירוס שייצמד לננו-צינוריות באמצעות הזיהוי המולקולארי. משימה זו התבררה כמאוד מורכבת, מכיוון שרק שניים מתוך מיליארד וירוסים – כל אחד בעל קוד גנטי שונה ושעבר סלקציה על ידי העיקרון של זה שהוא המתאים ביותר הוא זה ששורד – הם אלה שלכדו ננו-צינוריות על חודם.

האלקטורנים יכולים לנוע לאורך רשתות של ננו-צינוריות פחמן כאשר הם מעבירים אנרגיה מאוד מהר. אם מוסיפים ננו-צינוריות מפחמן, זה מגדיל את המוליכות מבלי להוסיף הרבה “משקל” לסוללה.

—————-

Belcher

 

 איור: A – איור של וירוס ה- M13. משנים את החלבון pVIII – קופסא חלבונית ראשית של הוירוס – כדי לשמש כתבנית לגידול של ברזל פוספט אמורפי. או אז החלבון pIII מהונדס כדי שתהיה לו האפיניות להתחבר לננו-צינורית. איור B – יצירת קתודות של סוללות ליתיום איון בצורה גנטית בעזרת וירוסי M13 ששני הגנים שלהם עברו מניפולציה. בקצה הימני ישנו תצלום של הבטריה שמשמשת לסיפוק כול ל-LED – דיודה פולטת אור.

———————– 

החומר שהתקבל – שניתן ליצור אותו בצורה מסחרית בתמיסה – אז התייבש לכדי אבקה והוא מורכב מחמש אחוז ננו-צינוריות של פחמן. אחרי שהוירוסים המהונדסים גנטית שמשו בהרכבה עצמית ברמת הננו ליצור חומרי סוללות ליתיום איון, הסוללות שהתקבלו אז הודפסו לשכבות פלסטיק תוך שימוש בתהליכים ירוקים, וניתן להטביע אותן על מגוון משטחים.  המיקרו-סוללות, שהן בערך בגודל של מחצית השערה האנושית (חמישה מיקרונים), יכולות יום אחד לספק כוח למקורות רפואיים כמו גם ליצור מעבדות חדשות על צ’יפ. בהדגמות ניתן היה להטעין את הסוללות מאות פעמים ללא ירידה נראית בביצוע.

 

 

Published Online April 2, 2009
Science DOI: 10.1126/science.1171541

Science Express Index

Reports

Submitted on January 29, 2009
Accepted on March 25, 2009

Fabricating Genetically Engineered High-Power Lithium Ion Batteries Using Multiple Virus Genes

Yun Jung Lee 1 , Hyunjung Yi 1 , Woo-Jae Kim 2, Kisuk Kang 3, Dong Soo Yun 1, Michael S. Strano 2, Gerbrand Ceder 1, Angela M. Belcher 4*

1 Department of Materials Science and Engineering, Massachusetts Institute of Technology, Cambridge, MA 02139, USA.
2 Department of Chemical Engineering, Massachusetts Institute of Technology, Cambridge, MA 02139, USA.
3 Department of Materials Science and Engineering, Korea Advanced Institute of Science and Technology, 335, Gwahangno, Yuseong-gu, Daejeon, Korea, 305-701.; KAIST Institute for Eco-Energy, 335, Gwahangno, Yuseong-gu, Daejeon, Korea, 305-701.
4 Department of Materials Science and Engineering, Massachusetts Institute of Technology, Cambridge, MA 02139, USA.; Department of Biological Engineering, Massachusetts Institute of Technology, Cambridge, MA 02139, USA.

* To whom correspondence should be addressed.
Angela M. Belcher , E-mail: belcher@mit.edu