מדע בתקשורת בישראל: אדישות, אינשטיין, אמט בראון ועוד אלף?

אתמול הייתי בטכניון בכנס שעסק במדע בתקשורת.

אני אספר לכם סיפור. ב 2 לדצמבר 1919 הכתב של הניו יורק טיימס בברלין ניגש לראיין את אלברט אינשטיין בביתו. הדוקטור החליט כנראה להתבדח קצת עם הכתב. וכך הדיווח של הכתב הפך את ניסוי המחשבה המפורסם של אינשטיין שאותו הוא הגה בעודו הוא עובד במשרד הפטנטים בברן בשוויץ ב-1907 והוא הובילו לתורת היחסות הכללית – אדם הנופל מגג בית – לאירוע אמיתי שהתרחש ממש בחיים בברלין דווקא – אדם אמיתי שב-1915 נפל מגג אמיתי בברלין, אבל נחת על ערמה של אשפה. הכתב תאר זאת ב-3 לדצמבר בניו יורק טיימס בצורה הבאה.

לאחר תאור חדר העבודה של אינשטיין בברלין, כתב ה-ניו יורק טיימס כתב: “היה זה מספרייה גבוהה זו שהוא [אינשטיין] צפה לפני שנים רבות באדם נופל מגג סמוך – למרבה המזל על ערמה של אשפה רכה – ונמלט כמעט ללא פציעה. האדם אמר לד”ר אינשטיין שבנפילה הוא לא חווה בשום תחושה שנחשבת למוכרת כאפקט הכבידה”. כך, המאמר אמר, היה האופן שבו אינשטיין פיתח “סובלימציה או השלמה” לחוק הכבידה של ניוטון. כמו שאחת מהכותרות הגדושות במאמר הסבירה זאת, “בהשראה כמו שניוטון היה, אבל על ידי נפילת האדם מהגג במקום נפילת התפוח”.

כלומר, אינשטיין שראה את הנפילה מחלונו, מיהר למטה לתחקר את האיש, שניצל במזל, אודות תחושותיו. האיש אמר לו שבמהלך נפילתו הוא לא היה מודע למה שבדרך כלל יחסו לו בכבידה, ובמהירות הבזק אינשטיין כך רץ (ובדרך בטח כמעט וצעק כמובן אאוריקה כמו ארכימדס, לא כן?) מצא את עקרי תורת היחסות. וכך העיתון פיזר צ’יזבט או “ערמה של אשפה רכה” שלא הייתה ולא נבראה. נשאלת השאלה האם הכתב המציא את הסיפור הזה או האם אינשטיין שיטה במארחו וסיפר לו את ניסוי המחשבה כסיפור אמיתי? וזה יש לציין בהחלט היה אופייני לאינשטיין…

המדענים לא פעם מאשימים את כתבי המדע בכך שהם מסלפים את העובדות המדעיות שאותן הם מספרים לכתבים. מה זה בכלל עובדות מדעיות? יש דבר כזה בכלל אמת מדעית? מסתבר שאין דבר כזה. אם תשמעו את המדענים מדברים בהרצאות… הם בעצמם מסלפים פעמים רבות את מה שאינשטיין עצמו אמר, והם לא תמיד מספרים במדויק עובדות מדעיות. בנוסף, הם לא פעם לא זוכרים בדיוק ומספרים בצורה שגויה מאורעות היסטוריים במדע ובטכנולוגיה, וכל זאת תחת האצטלה של סיפור אנקדוטות במדע. איך אתם יכולים לדעת שמדובר במשהו שהוא לא נכון מדעית? אין לכם דרך לדעת. כי הרי המדען עצמו מספר לכם על המדע. אבל כאשר העיתונאי כותב על המדע… וכאשר הוא מראיין מדענים, האם נוטים לחשוב שהוא מסלף את המדע שלהם ולכן נוח להאשים את העיתונאים?

אני לא יודעת האם זה קשור או לא, אבל היום בבוקר אני קוראת על עסקת שליט באתר הארץ.

אני קוראת שעולה מחדש השאלה האם לשכת אולמרט לא טיפחה בימים האחרונים – בסיוע העיתונאים והתקשורת – ציפיות מופרזות שאין להן בסיס לגבי שחרור גלעד שליט? ועוד מעט גם כן יאשימו את התקשורת בבעיות בעסקא? אכן נשאלת השאלה, האם אולמרט ולשכתו לא סלפו את האמת והתקשורת כמובן מדווחת.  

קראתי הבוקר על כך שעופר דקל ויובל דיסקין הביאו עמם אמש מקהיר בשורות מעורבות: יש אמנם התקדמות מסוימת בכל הנוגע לשמות האסירים שישוחררו (במלים אחרות – ישראל מוכנה לשחרר יותר אסירים מכפי שהסכימה עד כה), אך נותרה מחלוקת מהותית בין הצדדים בשאלה מה ייעשה באסירים. הפערים גדולים מההסכמות. ישראל עומדת על כך שעשרות רבות מהרוצחים ה”כבדים” שברשימה יגורשו מהגדה המערבית. נראה שהחמאס מסכים בינתיים רק לגירוש אסירים מעטים. לדברי מקורות פלסטיניים המעורבים במו”מ, מוכן החמאס לשקול גירוש של חמישה בלבד.

אחרי הרעש של הימים האחרונים האם יש חדש אצל החמאס? אני כבר לא יודעת. דבר אחד אני יודעת, שאצל אהוד אולמרט אין חדש תחת השמש.

נשוב לכנס על מדע בתקשורת. הלכתי לכנס “מדע בתקשורת בישראל: מאדישות להידברות שנערך במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. הגעתי לכנס כאשר אני חולה בדלקת ריאות, סתומה באנטיביוטיקה משני סוגים. אבל מה לא עושים בשביל המדע וגם ואולי בעיקר בשביל התקשורת… הכנס עסק במדע ובתקשורת, במדע פופולארי, כתבות מדעיות ובקשר הגומלין שבין המדענים לציבור, לדוברות ולעיתונאות.

ביום שישי הזה דודי גולדמן כתב כתבה על אלברט אינשטיין למוסף 7 ימים בידיעות אחרונות וראיין אותי לכתבה. בכנס הוא נתן לי מחמאות רבות, שיש לי להט לאינשטיין… רק חבל שלא כל כך שמעתי את המחמאות וספרו עליהם אחר כך. וזה הכל בגלל התחבורה הציבורית הגרועה מהבית שלי בזכרון יעקב לחיפה: אוטובוס פעם ב… ולקח לי בערך שעה וחצי להגיע מהבית ועד לטכניון. כך שאחרתי לכנס והגעתי בשעה עשר וחצי.

כאשר אמא שלי שמעה שראיינו אותי לכתבה בידיעות אחרונות, היא שאלה אותי האם כמה אלפי ישראלים עכשיו מנגבים איזה משהו עם התמונה שלי בעיתון… או יושבים בשירותים כאשר הם קוראים על עלילות אינשטיין וגלי וינשטיין. זהו נכון. בדיחה חבוטה ששמעתי אתמול בכנס ואני מסכימה איתה. לפעמים אני באמת יושבת וחושבת האם המדע הופך לעוד נייר טואלט, בייחוד בעידן של מיתון כאשר לקנות חבילת נייר טואלט נהפך כבר לעסק יקר יותר מאשר לקנות את ידיעות אחרונות. האם זה באמת גורלן של כתבות מדעיות בעיתוני סוף שבוע? יש שיאמרו, למי כבר אכפת מהמדע, מאינשטיין ומאיתנו. אם כמה עמודים קודם לכן קוראים על אזרח מספר אחד לשעבר בשם מוישה קצב ועלילות דומיו, אז אנשים יכולים להתבלבל ולחשוב שכתבה על אלברט אינשטיין היא בטעות עוד כתבה על אלף.

אבל אתם יודעים שיש גם ירחוני מדע להמונים, שאולי לא ניקח אותם למקומות מסתוריים כמו שירותים או מקלחות, ולא נרדם איתם מול כורסת הטלוויזיה בנחרות. כך לפחות שמעתי בהרצאות בכנס. אלה הם למשל “סייאנטיפיק אמריקן” או “פופיולר סייאנס”. ויש איזה כתב עת חדש בשם “אודיסאה”, שמנסה לשחזר את ההצלחה של “מחשבות” המיתולוגי. למה קראו לו אודיסאה? אפשר כבר היה לקרוא לו פשוט “מחשבות 2”. טוב, אולי יש כאן ענין של זכויות יוצרים.

רציתי לספר על החוויות שלי מהעבודה עם צבי ינאי ב”מחשבות”, אבל היו כאלה שהגיבו להרצאה לפני והיה מאוחר. אתם יודעים זה מזכיר לי את הסרטים בקולנוע. כאשר סרט מצליח אז עושים לו חלק 2. למשל: מדגסקר ומדגסקר 2. ודווקא לפרימיירה של הסרט השני בארץ בן סטילר ושאר השחקנים באו לנתניה. לפתיחה של הסרט הראשון סטילר לא טרח לבוא לארץ הקודש, אפילו שהוא יהודי.

אבל לא רק עיתונות כתובה כיכבה בכנס. גם תוכניות טלוויזיה. אתם מכירים את “ברייניאק” ואת “מכסחי המיתוסים” מערוצי הלווין? הבן שלי מכור לשתי התוכניות האלה ומכיר את כל הפרקים בעל פה. יש לי שאלה מברינייאק, שהוצגה אתמול בכנס, ואת השאלה הזו כבר הבן שלי הרי שאל אותי מזמן: איזה תדר של קול יעורר אתכם מיד לשלשל? זו שאלה מדעית ולא שאלה קולינארית או שאלה מאיזה אתר של דיאטה, למשל, ואם תביטו על הפרק הנדון מברייניאק סביר שהפעולה תתרחש בהינתן התדר המתאים שפועל על המעיים. זה רעיון טוב כנראה לאלה מכם שסובלים מעצירות ושזיפים לא עוזרים והתור לרופא הוא רחוק בגלל שיש עומס בקופת חולים. אתם יודעים זה מזכיר לי את הסיסמוגרף וכל מיני תדרים שמרעידים את האדמה כדי לגלות רעשי אדמה ומיני רעשים אחרים… נו אז גם כדי לגלות רעשי מעיים אפשר להשתמש בסיסמו… כלומר, בתדרים. תראו זה הכל עניין של פרדגימה וחשיבה קונספטואלית, האולטרא או הסאונד או בכלל הרעשים מרטיטים הכל החל מהמאקרו ועד המיקרו והחל מהרקמה בגופנו למען הבדיקה ועד לשחרורים למיניהם בתוכנו ובכדור הארץ. רגע מי אמר שכדור הארץ משחרר משהו? נראה לי שכדור הארץ צריך לשחרר כאן הרבה יצורים לחלל החיצון, יצורים שהם מיותרים בהחלט מבחינת הכדור.

מסתבר, אמר המרצה, שרצו ליצור תוכניות מדע בארץ בסגנון התוכניות של ברינייאק ומכסחי המיתוסים, תוכניות טלוויזיה שיוצרות ניסויים, מעבדות מתפוצצות וניסויי מדע משעשעים. אולם העסק יקר מאוד: צריך שהניסוי יצליח במכה הראשונה. הדבר לא תמיד קורה במציאות במכה הראשונה, מכיוון שניסוי כמו ניסוי… לפעמים הוא מצליח ולפעמים אפילו במכה החמישית אם בכלל לא מתקבלת התוצאה… ואז העסק מתחיל להיות יקר.

זוכרים את דוקטור האפבייקט המיתולוגי מתוכניות האנגלית מהטלוויזיה הלימודית? זו הייתה הפקה מדעית שהלכה על פרדיגמה אחרת ובאפס תקציב בעידן של תוכניות בשחור-לבן. נקודה למחשבה.

נעבור הלאה.

לאחר ההרצאות היו קבוצות עבודה וחשיבה. שובצתי במדע למתעניינים: מדע במוזיאון המדע בחיפה. אם יורשה לי להביע את דעתי האישית כאן, שהרי זהו האתר האישי שלי. לדעתי מוזיאון המדע בחיפה חסר מעוף. אלברט אינשטיין הגאון היהודי שלנו ביקר בבנין הטכניון ההיסטורי שהיום הוא בנין מוזיאון המדע בחיפה ואין תערוכה קבועה על אינשטיין במוזיאון. תערוכה של דינוזאורים על פני חודשים ארוכים היא משהו שהוא ארוך מידי ולא מדבר לקהל של אנשים מבוגרים. אם משווים את מוזיאון המדע בחיפה למוזיאונים בעולם ואפילו למוזיאון המדע בירושלים… לצערי כל אלה עוברים אותו. דברו בקבוצת העבודה על הרצון למשוך קהל מבוגר למוזיאון בנוסף לקהל יעד שהוא בעיקרו ילדים ונוער – ואמרתי שרצוי לדעתי להביא ממציאים, מגלים והמצאות מדעיות וטכנולוגיות על פני ההיסטוריה עם דגש על מדענים יהודים. מוזיאון מדע, גם אם הוא מוזיאון מדע… הוא בראש וראשונהמוזיאון, ולכן דרוש קודם כל ידע מעמיק באומנות וחוש אומנותי, מה שחסר במדעטק. בנוסף דרושה יכולת להכיר את ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה לעומק. לצערי לא ראיתי במוזיאון המדעטק הכרות מעמיקה בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה ובמגלים וממציאים.

בסוף הכנס היה דיון על מדע בתקשורת, מאדישות להדברות: האם המדען הוא המסביר הטוב ביותר של המדע? ובלי להזכיר את אינשטיין הרי לא ידעו שבמדע עסקינן נכון? אז הזכירו את אינשטיין שלנו. ואמרו שאינשטיין טען שאם אתה יודע להסביר לחותנת שלך מדע אז אתה מסביר מוצלח. אבל תראו החותנת היא אף פעם לא מדד, סליחה מדע, כי הרי את החותנת שמים בבגאז’ לא? ואם היא מצליחה לשמוע את ההסבר מבעד לבגאז’ אז באמת כל אחד יבין. שאלות נוספות שנשאלו הן – עם או בלי קשר לאינשטיין ולבני משפחתו – האם העיתונאי מסביר טוב יותר מהמדען? האם מדען זקוק למעט קורטוב של יכולת פרזנטציה? האם נולדים עם כישרון להצגה של מדע פופולארי ובכלל להצגת מדע? האם יכולת הצגת מדע היא נרכשת? אתם יודעים הרי שאני סיימתי תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב עם כל מיני שחקנים שהם ידועים היום, ואחרי שנים של לימוד דרמה אני כנראה גם יודעת להציג. האם זה חשוב כמרצה או כמורה למדעים? בכנס אמרו לי שמאוד חשוב.

האם המרצה המפורסם הזה – פרופ’ לאונרד זוסקינד – מרצה טוב את היחסות הפרטית של אינשטיין באוניברסיטת סטנפורד?

כנראה אם כן שבאמת חשוב קצת ידע בתיאטרון ובדרמה. אבל אני אולי הגרסה הנשית של דוקטור האפבייקט, או אולי הגרסה הנשית של הדוקטור המוזר מחזרה לעתיד, ד”ר אמט בראון – וכאלה אנשים מיד נפלטים מהמערכת במילא, בגלל עודף יצירתיות וחוסר יכולת להיות סוציאביליים, או תקראו לזה נונקונפורמיסטיים – וזה לא עוזר להם להציג את המדע… הם במילא נראים מצחיק בכל מקום, עם או בלי כישרון משחק. ואתמול בכנס נזכרתי בזה שוב… ונזכרתי שבעצם אני צריכה לסתום את הפה ולא לספר את כל האנקדוטות שלי. והתגעגעתי לד”ר אמט בראון כאשר ד”ר עמנואל לוטם אמר שצריך להכניס קצת מדע בדיוני למערכת החינוך. בסדר, אני מוכנה להכנס… יש מישהו שבכלל מוכן לקבלני?

Image:Browns.jpg

 עדכון. 19.3.09. קראתי היום כתבה ב-נייצ’ר. מספרים שהמקצוע “כתב מדעי” הוא בירידה ואילו כתיבת בלוגים מדעיים באינטרנט היא בעלייה. הכתבים המדעיים משייטים בבלוגים המדעיים ומחפשים רעיונות אצל המדענים. הרבה מהבלוגים המדעיים נכתבים על ידי המדענים עצמם – נכון, אכן נכון… – כי המדענים רוצים להגיע לציבור הרחב ולספר להם על המחקר שלהם, על עבודתם, וזו הדרך היעילה ביותר. מגזינים ידועים, כמו דיסקבר למשל, החלו לכלול כתבות מאת בלוגרים בנוסף לכאלה מאת כתבים מדעיים. לעומתם, ישנם מגזינים מדעיים שמעדיפים גישה יותר עיתונאית ומקצועית מבחינת כתיבה עיתונאית, ולא כוללים כתבות של בלוגרים. וכך הם מחזיקים צוות של כתבים מקצועי שמדווח על החידושים המדעיים, שיכול לעקוב אחר הנעשה בתחומי המדע, לדווח על כך במקצועיות עיתונאית – אבל יחד עם זאת הוא נעדר אולי את המקצועיות המדעית שיש למדען עצמו שעוסק בתחום המדעי הספיציפי.

וכך ישנה הנקודה שבלוגרים בעלי רקע מדעי מקצועי לפעמים מתייחסים בבוז לתקשורת ולכתביה וליכולתם להבין את המדע. הם לא פעם טוענים שהכתב מקצץ את מחקרם במערכת, שהכתב המדעי מסלף מידע בצורה סנסציונית רק כדי לזכות באהדת הקהל. זאת ועוד שהבלוגר חש שהוא מעביר מדע אמיתי. לעומת זאת, יש בלוגרים שבאו דוקא מתחום העיתונאות המדעית, כמו כתבי מדע מה-ניו יורק טיימס, והם ייטו לא להסכים לאמירה זו.

וכך נאמר בסיכומו של דבר בכתבה:

“They have to recognize the needs of the journalist, but we have to recognize the needs of the scientists. We’re kind of fusing the two cultures.” … a fusion of science and journalism. 

Science journalism: Supplanting the old media? Nature 458, 274-277 (2009).

אלברט אינשטיין בן 130 – 14 למרץ 2009

אלברט אינשטיין בן 130

14 למרץ  2009

ציוני דרך בחייו של אלברט אינשטיין

 

 

1879 אלברט אינשטיין נולד ב-14 למרץ ב-11:30 בבוקר בעיר גרמנית בשם אולם, הבן הראשון לזוג יהודים בשם הרמן ופאולין (לבית קוך) אינשטיין.

1880 משפחת אינשטיין עוברת להתגורר במינכן ביוני. הרמן ואחיו יעקב מקימים חברה אלקטרו-טכנית שקרויה אינשטיין ושות’.

1881 נולדת לאלברט אחות בשם מאריה (שנקראת בשם חיבה מאיה) במינכן ב-18 לנובמבר.

1884 בעוד שאלברט מחלים במיטתו משפעת, אביו נותן לו מצפן במתנה. אלברט מוקסם מהגילוי שכוחות בלתי נראים מניעים את מחט המצפן. אינשטיין מאוחר יותר יתייחס לאירוע זה כאל ה“נס הראשון” של ילדותו.

1885 אלברט הולך לבית הספר בשם “פטרשול’ה”, בית ספר יסודי קתולי במינכן. הוא תלמיד טוב, והוא התלמיד היהודי היחיד בכיתה. בבית הוא מקבל שעורים בדת יהודית (כנדרש על פי החוק) ובכינור. הוא מוקסם מהדת, אבל רק לאט מאוד הוא מתחיל ליהנות מנגינה בכנור. בהתחלה שעורי הכינור הם יותר מידי תרגול קשוח. אר כך הוא מתחיל לאהוב את מוצרט. נילס בוהר, הפיזיקאי הדני שעמו אינשטין יתווכח רבות אודות תורת הקוונטים נולד השנה.

1888 אינשטיין עובר לגימנזיום לוויטפולד (בית ספר כמו חטיבת ביניים) במינכן החל מהראשון לאוקטובר. כאן המנהל, הינריך פרידמן מכין את אינשטיין לבר מצווה. שנה קודם לכן מבוצע ניסוי מיקלסון-מורלי המפורסם בקליבלד, אוהיו, אבל לא יהיה ברור אחר כך האם אינשטיין הכירו בטרם כתב את מאמר היחסות המפורסם של 1905.

1889 מקס תלמוד (שמאוחר יותר שינה את שמו לתלמי), סטודנט לרפואה יהודי שנהג לסעוד פעם בשבוע בבית משפחת אינשטיין בהתאם למנהג יהודי באירופה של אירוח סטודנטים יהודים, בעת ביקוריו השבועיים התחיל ללמד את אלברט הצעיר מדע וחשף אותו לכתבי עת ולספרים פופולאריים במדע. הוא ביקר בבית האינשטיינים כל שבוע במשך החמש שנים הבאות. באפריל, אדולף היטלר ימח”ש נולד באוסטריה.

1890 אלברט מראה כבר ניצני גאונות בעת שהוא מצליח למצוא את ההוכחה בעצמו למשפט פיתגורס. אינשטיין שבא מבית חילוני גמור וגדל על הפילוסופים והתרבות הגרמנית מתחיל להתעניין בדת ובמסורת היהודית.

1891 ההתעניינות ארוכת השנים של אלברט בפיזיקה ובגיאומטריה מתחילה. הוא מתפעל מ”ספר גיאומטריה קדוש”, שאותו הוא מכנה ה“נס השני” של ילדותו, שאותו הוא קיבל במתנה והוא קרא אותו בשקיקה. הוא מתכונן לטכס בר המצווה שלו.

1892 אלברט מתנגד עתה להשתתף בבר מצווה שלו, כאשר הוא לפתע מכריז על עצמו כעל “חושב עצמאי”.

1894 האחים לבית אינשטיין, הרמן ויעקב, מפסידים מכרז על תאורת רחוב והעסק שלהם לא מצליח. הם מחליטים לעבור לאיטליה, למילנו ולשקם שם את החברה. אבל הם משאירים את אלברט מאחור במינכן כדי להשלים את לימודיו בבית הספר. הוא בודד ואומלל והוא כך נהפך לתלמיד אף בעייתי יותר ממה שהיה. אם קודם רמת הציניות שלו הייתה מינורית ונסבלת, והוא הציק אך במעט למורים בגלל שהוא לא סבל את הצייתנות והמשמעת הריגורוזיות הגרמנית, עתה הוא לא יכל לסבול את המורים שמתנהגים כמו קצינים בצבא. הוא מחליט לעזוב את הגימנזיום והמורים שלו רק מרגישים הקלה ונושמים לרווחה עם עזיבתו את מינכן. אלברט משיג מכתב מרופא, אחיו של מקס תלמוד ומשתחרר מהלימודים ונוסע למשפחתו במילנו.

1895 אלברט מקווה להיכנס ללימודים גבוהים בשוויץ, ציריך, בפוליטכני גם בלי שסיים את הבחינות. אולם ידיעותיו הדלות בצרפתית ובלטינית ובשאר המקצועות שלא קשורים לפיזיקה ולמתמטיקה גורמים לו לא לעבור את בחינת הכניסה בתחילת אוקטובר לפוליטכני בציריך – בית הספר הפדרלי, שמאוחר יותר החליף את שמו ב-1911 לבית הספר הטכני השוויצרי ה-ETH. פרופסור הינריך פרידריך וובר, שאחר כך ייהפך לאויבו המר, מתפעל כרגע מאלברט ומזמינו לשמוע את הרצאותיו בפיזיקה. ההמלצה היא שאלברט ילך ללמוד בתיכון וישוב אחר כך לעשות את הבחינה שוב פעם. וכך היה. אלברט הולך לבית הספר באראגו הסמוכה, כאשר הוא מתגורר בביתו של המנהל ג’וסט וינטלר. הוא כותב את עבודתו המדעית הראשונה – על ההשפעה של המגנטיות על האתר – והוא שולח אותה לדודו העשיר מצד אמו, קייזר קוך בבלגיה.

1896 בגיל 17 אלברט מוותר על אזרחותו הגרמנית ברשותו של אביו והוא נותר חסר אזרחות במשך חמש שנים. באוקטובר הוא עובר את ה”מאטורה” (בחינת הבגרות שדרושה לקבלה לאוניברסיטה). הוא עובר הפעם את הבחינות של הפוליטכני וכותב חיבור בצרפתית עם שגיאות: מה הוא היה רוצה להיות לכשיגדל… והוא נכנס לפוליטכני של ציריך באותו החודש. מטרתו היא להשיג תעודה של מורה למתמטיקה ופיזיקה. הסטודנטים שלומדים איתו הם: מילבה מאריץ’ ומרסל גרוסמן. הראשונה תיהפך לאשתו והשני חבר לחיים שיעזור לו למצוא את העבודה במשרד הפטנטים וגם יסייע לו בתורת היחסות הכללית.

1897 אלברט פוגש את מי שהפך לחברו הטוב ביותר כל החיים, מיקל’ה אנגלו בסו.

1898 באוקטובר אינשטיין מצליח לעבור את בחינת המעבר עבור הדיפלומה בפוליטכני בציריך.

1899 בציריך, אינשטיין מגיש בקשה לאזרחות שוויצרית.

1900 אלברט אינשטיין מסיים את לימודיו בפוליטכני בציריך והוא מקבל דיפלומה של מורה למתמטיקה ולפיזיקה. הוא הספיק כמעט לשרוף את המעבדה של אחד המורים שנתן לו אפס בקורס אחד, הספיק לריב עם הינריך פרידריך ובר, שבתחילה העריצו ולאט לאט התחיל לא לסמפטו. ובסך הכל, אלברט שלא נהג להיות נוכח בשעורים ונהג ללמוד לפני הבחינות מהמחברת המסודרת של מרסל גרוסמן (“הציל אותי”) הגיע לרוב למקום הראשון בציונים. אולם כאשר הוא ניסה למצוא עבודה כאסיסטנט בפוליטכני ובאוניברסיטאות אחרות, הוא לא הצליח במשימה זו. בדצמבר הוא מסר לפרסום את מאמרו המדעי הראשון לכתב העת היוקרתי ה-אנאלן דר פיזיק (השנתון לפיזיקה).

1901 אינשטיין מקבל אזרחות שוויצרית בפברואר. עבודתו המדעית הראשונה מתפרסמת ב-אנאלן דר פיזיק במרץ. הוא ממשיך לא להצליח למצוא משרה באוניברסיטה. הוא מוצא עבודה כמורה בשני בתי ספר פרטיים בעודו עובד על הדיסרטציה שלו לקראת הדוקטורט. הוא מסיים לכתוב אותה ומוסר אותה לאוניברסיטת ציריך לפרופ’ קליינר בנובמבר. אבל אין לה סיכוי להיות מאושרת, כי אינשטיין תוקף את אבות הממסד המדעי כמו למשל את בולצמן הענק דאז. מי אתה שתאמר שבולצמן שוגה?… בדצמבר, חברו, מרסל גרוסמן, מסייע לו במציאת עבודה במשרד הפטנטים השוויצרי בברן על ידי זה שאבא של גרוסמן מדבר עם האלר המנהל במשרד הפטנטים.

1902 אינשטיין ומילבה מאריץ’ כבר היו זוג. אמא שלו פאולין התנגדה וזרקה את עצמה יום אחד בבכי על הכרית מרוב ייאוש, כאשר היא שמעה שאולי מילבה תהיה אשתו: גם מבוגרת ממך בשנתיים, לא יהודיה, גם לא יפה במיוחד וגם… וגם… אינשטיין הלך וסיפר את עלילות האם המתנגדת למילבה. בינתיים הוא יצא לחופשה חלומית עם מילבה באגם קומו, ומילבה נכנסה להריון. בינואר מילבה נסעה לבית הוריה בנובי סאד וילדה את בתם מחוץ לנישואים, ליזרל, וזאת בעוד שאינשטיין היה בברן. הדיסרטציה של אינשטיין לא מאושרת. כדי לתמוך בעצמו, אינשטיין מפרסם בעיתונים מודעה שאומרת שהוא נותן שעורים פרטיים בפיזיקה ומתמטיקה. עונה לו סטודנט לפילוסופיה בשם מוריס סלובין שנהפך לחברו. ב-23 ליוני הוא מקבל את המשרה של מומחה טכני מדרגה שלוש במשרד הפטנטים בברן. אותו אוקטובר, הרמן אינשטיין נפטר במילנו. הרמן אינשטיין לא זכה לראות את בנו מפורסם וגאון עולמי, והוא רק ידע שהוא לא הצליח למצוא שום עבודה. הרמן פנה במכתב נרגש לפרופסור ידוע וביקש שיקבלו את בנו לעבודה, ונימק את בקשתו בכך שבנו אוהב את המדע ואוהב לחקור. אולם התעלמו מבקשתו של הרמן.

1903 אינשטיין מתחתן עם מילבה מאריץ’ ב-6 לינואר כנגד רצון שתי המשפחות. באביב הוא מייסד את “האקדמיה אולימפיה” בברן יחד עם מורס סלובין ועוד חבר, קונרד הבישט. הם קוראים כתבים פלוסופיים ויושבים בבתי קפה ומטיילים. ליזרל כנראה (לא ידוע) נמסרת לאימוץ באותה תקופה או אולי מאוחר יותר בנובי סאד.

1904 בנו הראשון של אינשטין נולד בברן, הנס אלברט. ב-14 למאי. אינשטיין מקבל קביעות במשרד הפטנטים.

1905 “השנה המופלאה” של אינשטיין. אינשטיין מפרסם חמישה מאמרים שהיוו מהפיכה בפיזיקה ב-אנאלן דר פיזיק. המאמרים גורמים למהפכה בכל יסודות הפיזיקה של סביבות 1900. עבודה אחת, “על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה” מכילה את היסודות לתורת היחסות הפרטית, עבודה אחרת מכילה את הנוסחא המפורסמת E=mc2 ועבודה נוספת מכילה את היסודות לקוונטות האור והפוטונים, האפקט הפוטואלקטרי, אחרי עבודתו החלוצית של מקס פלנק. באפריל אינשטיין מוסר את הדיסרטציה שלו, “קביעה חדשה של ממדים מולקולריים” לאוניברסיטת ציריך והיא מתקבלת בסוף יולי.

1906 אמצע ינואר אינשטיין מקבל את הדוקטורט על יד אונירסיטת ציריך. באותה תקופה הפוליטכני של ציריך לא יכל להעניק תוארי דוקטור ולכן היה צריך להגיש דיסרטציות רק לאוניברסיטת ציריך. אינשטיין סוף-סוף יכול לכנות את עצמו דוקטור אינשטיין. יעזור במציאת משרה? לא. באפריל בכל אופן הוא מועלה במשרד הפטנטים בדרגה: לדרגה של מומחה טכני מדרגה שנייה.

1907 אינשטיין מתבקש לתרום מאמר על היחסות לירחון לרדיואקטיביות וחשמל. הוא נענה בחיוב, ותוך כדי העבודה על המאמר הוא מגיע למחשבות הראשונות אודות תורת היחסות הכללית. הוא מגלה את עקרון השקילות עבור מערכות מאיצות בצורה רציפה. אינשטיין מנסה להשיג משרה של פריבדוזנט באוניברסיטת ברן, משרה עלובה של מרצה מתחיל שמקבל את שכרו מהסטודנטים. אולם הוא לא מצליח לקבל משרה זו בגלל בירוקטריה וכי הוא לא צירף מאמר מקורי משל עצמו לבקשה. הוא חשב שהמאמרים שהוא פרסם ב-1905 יספיקו.

1908 אינשטיין מנסה שוב להתקבל כפריבדוזנט באוניברסיטת ברן והפעם הוא מוסר מאמר מקורי ומתקבל סוף-סוף. הוא מגיע בערב להרצאות והסטודנטים הם לרוב חבריו, עד שהכיתה בסוף מתרוקנת.

1909 ביולי אינשטיין מקבל לראשונה דוקטור של כבוד (הוא יקבל אחר כך הרבה כאלה) מאוניברסיטת ג’נבה. הוא בהתחלה בטעות זורק את ההזמנה לפח מבלי שידע שהזמינו אותו לטקס והוא מופיע לטקס מרושל בלא שידע שהוזמן לקבלת דוקטור של כבוד… 1909 מהווה סוף-סוף מפנה בקריירה שלו: הוא עוזב את משרד הפטנטים והופך לפרופסור חבר לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת ציריך באוקטובר.

1910 בנו השני של אינשטיין אדוארד (“טט’ה”) נולד בציריך ב-28 ליולי.

1911 מציעים לאינשטיין משרה נחשקת באוניברסיטה הגרמנית בפראג באימפריה האוסטרו-הונגרית. הסטודנטים באוניברסיטת ציריך מחתימים עצומה להנהלת אוניברסיטת ציריך שלא יתנו לאינשטיין ללכת ויעלו את משכורתו. אבל התנאים וההעלאה בדרגה מובילים את אינשטיין לעבור לפראג. אשתו לא מרוצה. פראג זה לא ציריך. בפראג הכל פחות מתקדם והם בודדים שם. בכל אופן אינשטיין נהפך לפרופסור מלא באוניברסיטה הגרמנית של פראג. בסוף אוקטובר הוא מוזמן לקונגרס סולבאי הראשון, שאותו מארגן איש העסקים ארנסט סולבאי בבריסל. אינשטיין בן ה-32, הכי צעיר בין כל המשתתפים בכנס. אינשטיין מחשב את התעקמות האור בשדה הכבידה של השמש והוא מגיע לידי ההכרה שבניסוי ניתן לצפות בסטייה של הקרניים במהלך ליקוי חמה.

1912 אינשטיין מגיע לברלין לאמו, מבקר את בת דודתו אלזה ללוונטל אינשטיין. נישואיו עם מילבה מאריץ’ מזה זמן עלו על שרטון ומאוד רעועים. אלזה אינשטיין גרושה עם שתי בנות. אינשטיין מתחיל רומן עם אלזה. מרסל גרוסמן פרופסור למתמטיקה בפוליטכני של ציריך. אינשטיין מקבל הזמנה להיות פרופסור לפיזיקה תיאורטית בפוליטכני בציריך ובכל זאת הדרך לא חלקה והוא מפעיל קשרים והוא זקוק למכתבי המלצה ממרי קירי ומהנרי פואנקרה – שאותם הוא פגש בקונגרס סולבאי בבריסל – כדי להתקבל. והוא חוזר לציריך באוגוסט. הוא מתחיל שיתוף פעולה עם מרסל גרוסמן אודות עקרונות תורת היחסות הכללית. גרוסמן עובד על החלק המתמטי ואינשטיין על החלק הפיזיקאלי.  

1913 מקס פלנק ו-ולטר נרנסט מבקרים את אינשטיין בציריך. הם באים במיוחד כל הדרך מברלין כדי לנסות לגייסו למשרה נחשקת בברלין. הם מציעים לו שיעמוד בראש מכון הקייזר וילהלם לפיזיקה בדאלם (פרבר של ברלין) וגם חברות באקדמיה הפרוסית למדעים. אינשטיין אומר שהוא צריך לחשוב. הוא הרי ויתר פעם אחת על אזרחותו הגרמנית בגיל 17, והמשרה פירושה קבלת האזרחות הגרמנית פעם נוספת. אולם ישנו פיתוי בברלין, אלזה אינשטיין, שעמה יש לאינשטיין רומן, וכך אינשטיין לבסוף מקבל על עצמו את המשרה ב-7 לדצמבר ומתמנה לחבר באקדמיה הפרוסית למדעים.

1914 אינשטיין מגיע לברלין באפריל. מילבה מאריץ’ ושני בניהם הנס אלברט ואדוארד מגיעים חודש אחר כך. אלברט אינשטיין ומילבה מהר מאוד נפרדים, וביוני מילבה חוזרת לציריך עם שני בניהם. ארווין פרוינדליך, אסטרונום ששמע על החיזוי התיאורטי של אינשטיין פונה אליו. הוא נפגש עם אינשטיין בזמן חופשת ירח הדבש שלו ואשתו הטריה של פרוינדליך מעקמת את האף על הבילוי בזמן חופשת ירח הדבש. בעזרתו של אינשטיין הוא מארגן משלחת לחצי האי קרים (הקרימאה) כדי לצלם את אור הכוכבים שמתעקם על ידי האור במהלך ליקוי החמה, ותוך כדי כך לבחון את התחזיות המוקדמות של אינשטיין בגרסה הראשונה שלו של היחסות הכללית. התחזיות הראשונות של אינשטיין היו שגויות כי הן בוצעו על ידי תורת היחסות הכללית שלו בגרסאותיה המוקדמות. בינתיים מלחמת העולם הראשונה פרצה ופרוינדליך נכנס באמצע. המשלחת שלו נעצרה על ידי הרוסים בטוענה שהם לא אחר מאשר מרגלים גרמנים והם הוכנסו למחנות מעצר. ניסיונות ההדברות ללב השובים לא עזרו ובסוף פרוינדליך שוחרר כאשר ליקוי החמה כמובן כבר עבר. מזל, כי אחרת זו הייתה בושה וחרפה לאינשטיין, שהרי הניבוי שלו באותו הזמן ניבה התעקמות שהיא בסביבות הערך הניוטוני, והתצפיות לא היו מאשרות ניבוי כזה… חמש שנים אחר כך התצפיות אישרו את הערך של אינשטיין החדש. אינשטיין לראשונה מתחיל להתעניין בפוליטיקה ומבטא דעות פציפיסטיות ואת רעיון האינטרנציונליזם – העיקרון לפיו צריך לקום ממשל בינלאומי שיטפל בעיניני העולם. הוא מצטרף כחבר בארגון פציפיסטי והוא חותם על “המנפיסטו לאירופאים” הפציפיסטי”, שהוא מעין תשובה למניפסטו ה-93 שעליו חתמו ידועי שם כמו מקס פלנק שנעלבו שהאשימו את גרמניה בלאומנות ובתוקפנות.

1915 אינשטיין מתחיל ניסויים באפקט אינשטיין דה-האס על ג’ירומגנטיות. הוא נאבק למצוא פתרון לתורת היחסות הכללית. הוא נוסע לתת הרצאות בגוטינגן ובקהל יושב דיויד הילברט, המתמטיקאי המבריק. דיויד הילברט שומע את ההרצאות על תורת היחסות הכללית החדשה ונכנס למרוץ על מציאת משוואות השדה הנכונות לתורת היחסות הכללית. אינשטיין חושש שהילברט ישיגו. בשלושת השבועות של נובמבר אינשטיין מופיע בפני האקדמיה כל שבוע עם תיקון לתורה עד שבסוף נובמבר התורה גמורה. זהו המרוץ נגד הזמן ונגד הילברט. ב-4 לנובמבר אינשטיין הגיש בפני האקדמיה הפרוסית את משוואות השדה – תורת היחסות הכללית בגרסתה הנכונה הראשונה. עד סוף נובמבר התורה כולה מוכנה בגרסתה הבסיסית.

1916 אינשטיין מפרסם ב-20 למרץ מאמר סקירה על היחסות הכללית ב-אנאלן דר פיזיק תחת הכותרת: “היסודות הפורמאלים של תורת היחסות הכללית”. אינשטיין הפך לראש האגודה לפיזיקה הגרמנית ב-5 למאי, כאשר הוא מחליף את מקס פלנק. בדצמבר הוא כותב את ספרו הפופולארי הראשון: על תורת היחסות הפרטית והכללית, הסבר פופולארי.

1917 בריאותו של אינשטיין מתרופפת. בזמן המלחמה ברלין הייתה במצב קשה, לא היה מה לאכול בברלין. אמנם שלחו לאינשטיין חבילות אוכל משוויץ אבל בכל זאת בריאותו התדרדרה. בין היתר התחילו אצלו מחלת כבד ואולקוס כיבה. בת דודתו אלזה דאגה לו, אבל ייקח כמה שנים עד אשר הוא יתאושש. אינשטיין מציע מודל של יקום סטטי וכדי שמשוואות השדה שלו יוכלו להסביר יקום זה מבלי שתהיה כריסה כבידתית, אינשטיין מוסיף איבר ואומר אחר כך לג’ורג’ גמו שהוא בנה טירה באוויר, וזאת הייתה ה”טעות הגדולה ביותר שלו”, כאשר הוא חשב על הקבוע הקוסמולוגי שנוסף למשוואות השדה שלו בשנת 1917.

1918 ההצעות למשרות מתחילות לזרום אל אינשטיין. זוכרים שלפני 1909 אינשטיין היה מחזר אחרי אוניברסיטאות ואף אחת לא רצתה להביט עליו. והנה הגלגל מתהפך ומחזרים בלהט אחריו. באוגוסט אינשטיין מוצא עצמו דוחה הצעות נדיבות מהפוליטכני בציריך ומאוניברסיטת לידן. מלחמת העולם הראשונה מסתיימת כאשר גרמניה נכנעת ב-9 לנובמבר. מהפך שלטוני מוביל לרפובליקת וייאמר. אולם ההיפר אינפלציה רק תקצר את ימיה לעבר זרועותיו של הימין. בכל אופן אינשטיין מרוצה בינתיים מהתפנית העכשווית.

1919 אלברט אינשטיין ומילבה מאריץ’ התגרשו רשמית ב-14 לפברואר. שנים קודם לכן, מילבה לא רצתה במיוחד להתגרש מאלברט. אלברט ומילבה ישבו בדירתם של הזוג האבר (פריץ האבר ואשתו), ואינשטיין הציע למילבה שאם וכאשר יזכה בפרס הנובל הכסף הולך אליה. אלזה לחצה להתחתן. אלברט לא התכוון בהתחלה להתחתן איתה. אולם הטענה הייתה שאם ישארו זוג ללא נישואין הדבר יפגע בסכויי שתי בנותיה להתחתן. כך אלברט מצא עצמו מתגרש רשמית ממילבה ובסופו של דבר מתחתן עם אלזה. אינשטיין התחתן עם אלזה לוונטל ב-2 ליוני. הוא נהפך לאב חורג לשתי בנותיה מנישואיה הראשונים, אילסה ומרגוט. אינשטיין לראשונה מתווכח עם קורט בלומנפלד על ציונות. יותר משנתיים קודם לכן סר פרנק דייסון וארתור אדינגטון ניסו לשדל את הבריטים לממן משלחת לאיי קרים כדי לאמת תיאוריה של מדען גרמני. ותארו לכם איזו עבודה קשה זו להשיג מימון מהבריטים לאימות עבודה של מדען גרמני בשלהי מלחמת העולם הראשונה. בינתיים מלחמת העולם כבר עמדה להסתיים. המימון הושג. ב-1919 יצאה משלחת לקרים שליד רוסיה בראשות אדינגטון. אחרי הכנות רבות וקשיים. המכשירים קצת התקלקלו, היה מסובך ואדינגטון אימת את התעקמות האור בשדה כבידת השמש, שאותה ניבא נכונה הפעם אינשטיין לפי התורה שהציג ב-1915. המשלחת שבה ללונדון. הייתה צפייה מורטת עצבים לתוצאות שאיחרו לבוא בגלל שחלק מהמכשור לא פעל טוב והיה צורך לבצע חישוב מסובך. כאשר באו התוצאות בסוף,  אינשטיין הגיב: “ידעתי כל הזמן שהתיאוריה היא נכונה”. אינשטיין מתפרסם מיד. ב-7 לנובמבר הטיימס הלונדוני מפרסם כתבה על חורבות מלחמת העולם הראשונה, ובין סיפור היגון מקופלת לה הכותרת: “החלל עקום”. אדינגטון כתב לאינשטיין בתחילת דצמבר: “כל אנגליה מדברת על התיאוריה שלך”. ב-9 לנובמבר הניו יורק טיימס פוצח בכותרות סנסציוניות ולמחרת כותב: “כל האורות מעוקמים” וגם: “ספר ל-12 אנשים חכמים” והכוונה היא שאיש לא יכול להבין את התורה. הפיזיקאי הדני נילס בוהר מבקר את אינשטין בברלין והם נפגשים פעם הראשונה. בעקבות הצלחתו של אינשטיין והחרם על מדענים גרמנים לנוכח מלחמת העולם הראשונה מתחיל גל אנטישמיות על תורת היחסות. אינשטיין שוקל לעזוב את גרמניה. בכנס מדעי אנטישמי של באד נויהיים ב-23 לספטמבר, מתלקח דיון סוער עם הפיזיקאי זוכה פרס הנובל פיליפ לנראד – ששנים קודם לכן ב-1900 אינשטיין התרשם מהניסוי שאותו הוא ביצע על האפקט הפוטו אלקטרי. עוד בדיון היו מבקרי יחסות מתלהמים נוספים, שיצוצו אחר כך מאוחר יותר בארה”ב בתקופת המקרתיזם. אינשטיין מופיע בקהל כשומע ומגיב בחריפות ואחר כך מתנצל בפני חברו מקס בורן: “אל תהיה יותר מידי קשה איתי. כל אחד צריך להקריב על מזבח הטיפשות מפעם לפעם, כדי לרצות את האלוהות ואת הגזע האנושי. ואת זה עשיתי ביסודיות במאמרי… כמו האדם באגדת העם שהפך כל דבר שבו הוא נגע לזהב – כך איתי כל דבר הפך למהומה בעיתונים: נחלת הכלל”. אינשטיין מבקר בלידן בהולנד, כפי שיעשה פעמים רבות אצל חבריו הנדריק אנטון לורנץ, פול אהרנפסט ואחרים, והוא משמש פרופסור חבר באוניברסיטת לידן.

1921 ד”ר חיים ויצמן הכימאי הבריטי ונשיא התנועה הציונית מבקש מאינשטיין להצטרף אליו כדי לגיס כספים לאוניברסיטה שתקום בפלשתינה, אוניברסיטה עברית ראשונה בירושלים. אינשטיין בהתחלה חושש שישתמשו רק בשמו והוא יהיה חסר שימוש מדעי במסע הזה, אולם הוא מחליט בסוף להצטרף למען מטרה חשובה זו. פריץ האבר, חברו של אינשטיין, היהודי המומר, מנסה לשכנע אותו שלא כדאי לנסוע. אינשטיין גם יפסיד קונגרס סולבאי אם ייסע. אינשטיין מחליט לנסוע וויצמן ואינשטיין נוסעים לארה”ב מ-2 באפריל ועד 30 למאי. זהו הביקור הראשון של אינשטיין בארה”ב. המסע מצליח מעל למשוער. אינשטיין מעביר ארבע הרצאות באוניברסיטת פרינסטון על תורת היחסות, שאחר כך מתפרסמות בצורת ספר, והוא מקבל דוקטורט של כבוד. הוא מתקבל על ידי הנשיא וורן ג’י הרדינג בבית הלבן בוושינגטון.

1922 בינואר אינשטיין משלים את עבודתו הראשונה על תורת איחוד השדות. פול לאנג’בן מזמין את אינשטיין לצרפת. תבינו… צרפת וגרמניה הן כל כך קרובות אבל באותה מידה גם הן אויבות בלב ובנפש. והנה אינשטיין קבל הזמנה לבוא לצרפת. הוא התייעץ עם וולטר רטנאו, שר החוץ היהודי שאמר לו לנסוע כדי לנרמל את היחסים בין צרפת לגרמניה. בצרפת חיכו לו הפגנות והוא הוברח בדלתות אחוריות, היו בעיות וכינוהו מדען גרמני. אולם בסך הכל הביקור היה מוצלח. אינשטיין מתחיל במסע לאירופה ומתחיל להרצות עד ה-24 ליוני, היום בו וולטר רטנאו נרצח על ידי מתנקש שירה לעבר מכוניתו הנוסעת. אחרי רצח השר היהודי אינשטיין ביטל את כל הופעותיו הפומביות וירד למחתרת מפחד. בנוסף לזה, אינשטיין היה מקורב לרטנאו. אינשטיין ואשתו אלזה נוסעים לביקור ביפן הרחוקה ב-8 לאוקטובר למסע נרחב. אינשטיין מרצה שם באוניבריסיטת קיוטו את ההרצאה המפורסמת שלו, כיצד הוא הגיע לתורת היחסות. ב-9 לנובמבר, במהלך הסיור שלו ביפן מודיעים לאינשטיין שהוא זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1922. תדעו לכם שאינשטיין היה מועמד כבר כמה פעמים קודם לכן לפרס נובל לפיזיקה, אולם כל מיני גורמים אנטישמיים וגורמים פוליטיים פעלו בועדת הנובל ומנעו ממנו את קבלת הפרס. עתה ב-1922 הוא מקבל את הפרס ולא עבור תורת היחסות אלא עבור ההסבר של האפקט הפוטואלקטרי. אינשטיין כאמור לא נוכח בטקס ב-10 לדצמבר כי הוא במזרח הרחוק – ראוי לציין שאינשטיין לא ביקר בבייג’ין בעודו במזרח הרחוק, ושנים אחר כך לישראל תהיה תקרית כאשר היא תרצה לעשות תערוכה שקשורה לאינשטיין בבייג’ין ויזכירו את זה שאינשטיין לא ביקר בבייג’ין. נשוב לנובל. ואצל אינשטיין כמו אצל אינשטין גם כן כל אירוע חייב להיות מלווה באיזו תקרית דיפלומטית נכון?… אלא מה… לאינשטיין הייתה אזרחות כפולה: שוויצרית וגרמנית. והכלל הוא שהשגריר של המדינה שבה המדען הוא אזרח בה לקחת במקום המדען את פרס הנובל בשטוקהולם. שגריר שוויץ טען: אני אבוא לקחת את הפרס. ואילו שגריר גרמניה טען: לא, אינשטיין אזרח גרמניה וחי בברלין: אני אבוא לקת את הפרס. ומה בסוף? שגריר גרמניה בא לקחת את הפרס בשוודיה.

1923 בשובו מיפן בפברואר, אינשטיין ביקר בפלשתינה, בפעם הראשונה והיחידה בחייו. אינשטיין התפעל מהיהודים העובדים וקצת נרתע מהיהודים החרדים שמתפללים בכותל. הוא כתב ביומנו את רשמי מסעו. הוא התפעל מתל אביב, “שיקגו” של היהודים, הוא היה האזרח של כבוד הראשון של תל אביב, הוא נתן את הרצאת הפתיחה בהר הצופים, אמר כמה מלים בעברית מתוך מה שהכתיבו לו לומר – הרי הוא לא ידע לדבר עברית. הוא ביקר בבנין הטכניון בחיפה ונטע שם דקל שמצוי עד היום בכניסה למוזיאון המדע. קבל את פניו של אינשטיין הרברט סמואל הנציב הבריטי בטכס מרשים ביותר וזאת כאילו אינשטיין היה ראש מדינה שבא לבקר כאן. ביוני אינשטיין תמך בחברים ברוסיה החדשה שאחרי המהפכה והפך לחבר המועצה. ביולי הוא נסע לשוודיה ושם הוא העביר את הרצאת הנובל שלו בגוטנברג בנוכחותו של המלך ב-11 ביולי. נושא ההרצאה לא היה האפקט פוטואלקטרי, כי אם תורת היחסות.

1924 שנים קודם לכן אינשטיין קבל ב-1916 מאמר משדה הקרב מקרל שוורצשילד – מתמטיקאי מבריק – אודות פתרון למשוואות השדה שלו מתורת היחסות הכללית. אינשטיין שראה בסינגולריות הזו שמצא שוורצשילד, שקראו לה אחר כך חור שחור, משהו פתולוגי, הציג את המאמר בפני האקדמיה הפרוסית. שוורצשילד נפטר זמן קצר אחר כך ממחלת עור בגיל 42. והנה אינשטיין מקבל עכשיו ביוני שוב פעם מאמר מפיזיקאי הודי צעיר סטינדרה נטה בוז. בוז מקבל את חוק הקרינה של פלנק לגוף שחור על ידי זה שהוא טיפל בקרינה כאילו היא הייתה ענן שלם של גז ואז הוא ישם שיטה סטטיסטית כדי לבדוק את הגז. אינשטיין עומד להרחיב את השיטה של בוז בשלושה מאמרים למה שקרוי היום “סטטיסטיקת בוז-אינשטיין” למולקולות גז וכך עומדת להתפתח המכניקה הסטטיסטית הקוונטית. אריך מנדלסון, ארכיטקט יהודי התחיל לבנות את בנין אינשטיין בערך ב-1917 כמצפה אסטרונומי לאווין פרוינדיך ולכבוד עבודתו של אינשטיין, ובדצמבר בשנה הזאת הוא סיים לבנותו בפוצטדם.

1925 אינשטיין ובוז יוצרים את סטטיסטיקת בוז-אינשטיין לסוג חלקיקים שונים והם מפרסמים את עבודתם על קונדנסציית בוז-אינשטיין בסוף השנה. מאפריל ועד יוני אינשטיין נוסע לדרום אמריקה, כאשר הוא ביקר בארגנטיה, ברזיל ובאורגוואי. הוא מצטרף לגנדי וחותם על מנפיסטו נגד שרות צבאי חובה. אינשטיין מעריץ את דרכו של גנדי.

1926 ב-12 לפברואר אינשטייין מקבל מדלית זהב מהאגודה האסטרונומית הלאומית בלונדון. באותה השנה מכניקת הקוונטים מקבלת ניסוחים בעיקר על ידי מקס בורן, ארווין שרדינגר ו-ורנר הייזנברג. אינשטיין מבטא את ספקותיו בייחוד בנוגע ליסודות התיאוריה הזו והוא ייזכר היטב במשפט המפורסם שלו שאותו הוא אמר למקס בורן אודות האלוהים שאינו משחק בקוביות.

1927 בקונגרס סולבאי החמישי בבריסל באוקטובר עתה ישנם ויכוחים ערים בין אינשטיין לבין נילס בוהר באשר ליסודות מכניקת הקוונטים. אינשטיין מופיע עם רעיונות וניסויי מחשבה ונילס בוהר לא נשאר חייב. כך מהר מאוד נולד רעיון הקומפלמנטריות. אינשטיין גם לא יישאר חייב ויופיע עד מהרה עם ניסוי אפ”ר המפורסם.

1928 אינשטיין סובל ממחלת לב עקב תשישות. הוא מוגבל למיטה במשך כמה חודשים, והוא מחלים רק לקראת השנה הבאה. הלן דיוקס, שתהיה מזכירתו ועוזרתו הנאמנה כל החיים מתחילה לעבוד אצלו ב-13 לאפריל.

1929 במרץ אינשטיין חוגג את יום הולדתו החמישים. הוא מתחיל לבנות את בית הקיט מעץ שלו ליד פוצטדם בקפוט. החדר של אינשטיין בקומת הקרקע הכיל שולחן מעץ פשוט, מיטה ודיוקן של אייזיק ניוטון. הוא שט בסירת המפרש החדשה שלו שאותה קבל ליום ההולדת מחבריו, “הדולפין”. אינשטיין שהה בקפוט עד הגירתו בדיצמבר 1932. הוא עזב את גרמניה ולא ידע שהוא לא ישוב יותר לקפוט. במהלך שהותו בקונגרס סולבאי בבריסל הוא בקר את המשפחה המלכותית והיו לו קשרים עם מלכת בלגיה. זו הייתה ידידות שהחלה בהתכתבות עם המלכה האהובה, המלכה אליזבת מבלגיה. עשר שנים אחר כך כאשר יבקשו את עזרתו במכתב לנשיא רוזוולט, למעשה יבקשו את עזרתו בהתחלה אצל מלכת בלגיה כדי שתמנע מהיטלר גישה למאגרי האורניום בקונגו הבלגית. אינשטיין באותה השנה מקבל את מדליית מקס פלנק על ידי לא אחר מאשר תומכו מאז 1905מקס פלנק ב-28 ליוני.

1930 לאינשטיין נולד נכד ראשון, ברנרד קייזר, בנו של הנס אלברט ופרידה אשתו. במאי אינשטיין חותם על עצומה שדורשת את פירוק הנשק העולמי ופיתוח עניין מואץ בפציפיזם. אינשטיין מבקר בארה”ב בפעם השנייה. הפעם הביקור נמשך שנה שלמה ואינשטיין מבקר בניו יורק ובקובה. אינשטיין הוזמן לקלטק, למכון הטכנולוגי בפסדינה.

1931 אינשטיין שב מבקורו בארה”ב במרץ. במאי אוניברסיטת אוקספורד מעניקה לו דוקטורט של כבוד במדע. הוא שוהה בקיץ בביתו בקפוט. בדצמבר הוא שוב פעם נוסע לארה”ב, כאשר הוא שוב מבלה את מרבית זמנו בקלטק בפסדינה. שם הוא פוגש את אלברט אברהם מיקסון ובמצפה הכוכבים את אדווין האבל. מחכים למוצא פיו של אינשטיין בנוגע לקבוע הקוסמולוגי וליקום הסטטי שאותו הציע. אינשטיין מבין את הטעות הגדולה שעשה בנוגע לקבוע הקוסמולוגי, טעות – דרך אגב – שהיום אי אפשר להיפטר ממה בפיזיקה… זהו ביקורו השלישי בדצמבר של אינשטיין לארה”ב. אינשטיין מחליט לוותר על ברלין, הבית שלו מזה 17 שנה. ברלין הייתה המרכז הגדול ביותר בעולם לפיזיקה תיאורטית, אבל חשוכה מבחינה פוליטית.

1932 בתחילת מרץ אינשטיין שב לברלין. בקיץ המצב הפוליטי בגרמניה נעשה אפל. הנאצים החלו לצבור כוח. אינשטיין הבין כבר שתהיה מהפיכה נאצית. הוא מקבל מאברהם פלקסר שמקים את המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון הזמנה להצטרף למכון החדש בניו ג’רסי. אינשטיין בכל זאת מתכנן לשהות חצי שנה בברלין וחצי שנה בפרינסטון. אבל המצב לא מאפשר זאת. כאשר הוא מקבל השראה מהועידה לשיתוף פעולה אינטלקטואלי, הוא בוחר להתכתב עם פצפיסט נוסף, עם הפסיכואנליטיקן היהודי זיגמונד פרויד על הנושא “מדוע מלחמה?” שיחות אלה מתפרסמות ב-1933. אינשטיין אומר לפרויד שהוא לא מאמין גדול בפסיכואנליזה, אבל שניהם תוהים מדוע לאדם יש רצון להלחם, לצאת למלחמה כאשר זו כה מטופשת ומובילה להשמדה ברורה של שני הצדדים. בדצמבר אינשטיין נוסע לקלטק בפסדינה, קליפוריה שוב פעם. הוא מתכנן לשוב לגרמניה, לביתו האהוב בקפוט במרץ 1933, אבל עליית הנציזם בגרמניה גורמת לו להחליט שהוא אף פעם בחיים שלו לא ידרוך על אדמת גרמניה שוב פעם.

1933 ב-30 בינואר אדולף היטלר ימח”ש מתמנה לקנצלר גרמניה. אינשטיין מכריז ב-10 למרץ שהוא לא ישוב לגרמניה. ב-28 למרץ הוא מתפטר מהאקדמיה הפרוסית למדעים ומנתק כל קשר עם המוסדות הגרמניים שעימם הוא עבד. הוא נשאר בבלגיה, שוויץ ואנגליה ואז מהגר לארה”ב, כאשר הוא עוצר בדרך בעיר ניו יורק, ואז הוא מתיישב בביתו החדש בפרינסטון אשר בניו ג’רסי. אשתו אלזה, מזכירתו הלן דיוקס, והאסיסטנט שלו וולטר מאייר מתלווים אליו. ב-17 לאוקטובר הוא מתחיל את משרתו במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. פלקסנר יצטרך להעסיק גם את האסיסטנט של אינשטיין מאייר.

1934 בתו החורגת של אינשטיין, אילסה מתה בפריס. בתו החורגת האחרת מרגוט עוברת לפרינסטון. אוסף של מאמריו הפופולאריים תחת הכותרת העולם כפי שאני רואה אותו מתפרסם.

1935 המאמר המפורסם של אינשטיין פודולסקי ורוזן (אפ”ר) מתפרסם במאי. אינשטיין למעשה חשב על הרעיון של הניסוי כבר ב-1933. בטרם אינשטיין עזב את אירופה הוא השתתף בהרצאה של פיזיקאי בלגי בשם לאון רוזנפלד. בסוף ההרצאה אינשטיין שאל: “נניח” שיש חלקיקים המתחילים לנוע זה לעבר זה באותו תנע מאוד גדול, והם באינטראקציה זה עם זה במשך זמן מאוד קצר כאשר הם חולפים למיקומים ידועים”. כאשר החלקיקים התנגשו והתרחקו זה מזה, ישנו צופה שמודד את התנע של כל אחד מהם. “מהתנאים של הניסוי, הוא בודאי יוכל להסיק את התנע של החלקיק השני”, אמר אינשטיין. “אם, בכל אופן, הוא בוחר למדוד את המיקום של החלקיק הראשון, הוא יהיה מסוגל לומר היכן נמצא החלקיק השני”. בגלל ששני החלקיקים היו רחוקים מאוד זה מזה, אינשטיין יכל לקבוע, או לפחות להניח במקרה זה ש”כל האינטראקציה הפיזיקאלית נפסקה ביניהם”. אינשטיין שאל: “כיצד המצב הסופי של החלקיק השני יכול להיות מושפע על ידי מדידה שמבוצעת על החלקיק הראשון?” במלים אחרות אם שני חלקיקים הם מופרדים על ידי מרחק מרחבי כל שהוא זה מזה, כל דבר שמתרחש לאחד מהם הוא בלתי תלוי במה שמתרחש לחלקיק השני, ושום סיגנל או כוח לא יכולים לנוע או להשפיע במהירות שהיא גבוהה מזו של האור. אינשטיין מקבל את מדלית פרנקלין בפילדלפיה ב-15 למאי. הוא ואשתו אלזה עוברים לגור בבית צנוע חדש בפרינסטון ברחוב מרסר 112 בספטמבר. בתו החורגת מרגוט ומזכירתו הלן דיוקס גרים איתם.

1936 חברו של אינשטיין מרסל גרוסמן נפטר ב-27 לספטמבר ואלזה אינשטיין מתה לאחר מחלה ארוכה בביתם ב-20 לדצמבר.

1938 אינשטיין החליט שהוא כותב ספר על ההיסטוריה של הפיזיקה. היו לכך כמה סיבות. ראשית אינשטיין רצה לתת זבנג למכניקת הקוונטים ולהציג את ההיסטוריה מנקודת המבט הריאלסטית שלו, תוך שהוא מציב את תורת איחוד השדות במרכז העניינים. שנית, הוא רצה לעזור לחבר פליט יהודי מפולין בשם ליאופולד אינפלד. לפלקסנר נמאס כבר לספק משרות לכל אלה שאינשטיין רצה לעזור להם. נו… אז ספר שאינשטיין חתום עליו יעשה כסף רב. מהר מאוד רצו לביתו של אינשטיין בעלי ההוצאה לאור של סימון ושוסטר, כלומר שוסטר עצמו, כדי לזכות בזכויות. שוסטר גם קיווה לזכות באיזה סקופ או בדיחה מצד אינשטיין, ואכן הספר התפתחות הפיזיקה עזר מאוד בצורה כספית לאינפלד.

1939 ליאו זילארד פיזיקאי פליט יהודי מגיע לבית הקיט של אינשטיין מתוך פחד שהיטלר ישיג פצצת אטום. הפחד הוא שהיטלר ישתלט על מאגרי האורניום של קונגו הבלגית והרי אינשטיין כזכור מיודד עם מלכת בלגיה אליזבט. זילארד בא לבקש מאינשטיין שיזהירה. אינשטיין ממש הזדעזע מהאפשרות הזאת. המכתב למלכת בלגיה הופך עד מהרה למכתב לנישא רוזוולט ב-2 לאוגוסט, שאותו חיברו זילארד ואדוארד טלר, ועליו חתם מתוך פחד אינשטיין. המכתב מזהיר את הנשיא מהאפשרות של פצצת אטום. גרמניה תוקפת את פולין וכך מתחילה מלחמת העולם השנייה בראשון לספטמבר. הנשיא רואה מכתב מאינשטיין ופועל כמעט מיד. אחותו של אינשטיין מאיה עוברת לגור עם אינשטיין בפרינסטון. מאיה עד כה גרה עם בעלה פול וינטלר (אחיה של אשתו של מיקלה בסו, חברו הטוב ביותר של אינשטיין וכך אינשטיין ובסו היו גם גיסים). אבל כאשר מוסוליני חוקק חוקים ב-1938 שנוטלים זכויות תושבים מכל היהודים הזרים, מאיה נאלצה לעזוב לביתו של אחיה בפרינסטון.

1940 אינשטיין מקבל אזרחות אמריקאית בראשון לאוקטובר. הוא שומר על אזרחותו השוויצרית שהייתה כה יקרה ללבו. הוא כל כך מאושר להיות אזרח אמריקאי שהוא אומר שבשביל האזרחות הוא היה מוכן לוותר על סירת המפרש האהובה שלו.

1941 פרויקט מנהטן לייצור פצצת האטום מתחיל בנובמבר בלוס אלמוס. אדגר הובר רודף אחרי אינשטיין והוא נחשב לסיכון ביטחוני בגלל דעותיו הפצפיסטיות ולא מותירים לו לקחת חלק בפרויקט. יפן מתקיפה את פרל הרבור ב-7 לדצמבר וארה”ב נכנסת למלחמה.

1943 בכל זאת הצי הימי של ארה”ב זקוק לעזרתו של אינשטיין וממנים אותו ליועץ לענייני חומרי נפץ ומתייעצים איתו בעניינים שלא קשורים בפצצה. הוא עוזר במלחמה בעניינים שוליים. אבל בעייני יצור הפצצה – כל מדעני העלית השתתפו בפרויקט ולפתע כאילו נעלמו… זולת אינשטיין.

1944 לאינשטיין רשמית ניתן מעמד של אמריטוס במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, אבל הוא עדיין בא למשרדו במכון עד ליום מותו. נודע לו בחצי אוזן על פצצות האטום ועל שינוי התוכנית מאיום כנגד היטלר לאיום על יפן. זילארד מנסה לגייס את אינשטיין פעם נוספת כדי למנוע את הטלת הפצצות על יפן וזאת בלי לגלות לאינשטיין יותר מידי סודות בשל סיווגו הביטחוני. זילארד כותב מכתב נוסף לנשיא ואינשטיין חותם, הפעם בניסיון נואש למנוע את הטלת פצצות האטום על יפן. אבל לממשל יש תוכניות אחרות.

1945 אינשטיין נדהם לגלות בחדשות ששתי פצצות אטום הוטלו על הירושימה (ב-6 לאוגוסט) ועל נגאסקי (ב-9 לאוגוסט). מלחמת העולם השנייה מסתיימת מהר מאוד אחר כך. בארוחת ערב ב-10 בדצמבר במלון בניו יורק באירוע נובל אינשטיין מעביר הרצאה ידועה בעלת הכותרת, “ניצחנו במלחמה אבל לא בשלום”.

1946 במכתב פתוח לאומות המאוחדות, אינשטיין מקדם את הכינון של ממשלה עולמית. הוא הרי תמיד דגל באינטרנציונליזם ותמיד חלם על ביטול הלאומיות, וכמובן הלאומנות שהוא האמין שצמחה מכך. אינשטיין הופך ליושב ראש ועדת החירום של מדעני האטום, שמאורגנת כדי לקדם את הפיקוח על הנשק האטומי והשימוש לצרכי שלום באנרגיה האטומית. אחותו של אינשטיין סובלת משבץ.

1947 אינשטיין מגביר את הפעילויות שלו לפיקוח על הנשק הגרעיני והקידום של ממשלה עולמית.

1948 אשתו הראשונה של אינשטיין, מילבה מאריץ’, נפטרה בציריך ב-4 לאוגוסט. בדצמבר מאבחנים אצל אינשטיין מפרצת באב העורקים והוא מוכנס מיד לניתוח.

1949 אינשטיין עוזב את בית החולים בינואר. הרשימות האוטוביוגראפיות שאותן הוא כבר כתב בשנת 1946 עבור הספרייה של הפילוסופים החיים מתפרסמות עתה. הרשימות חושפות מעט מחייו ואת סיפור עבודתו והסבר על מחשבתו בדיעבד וזיכרונותיו על עבודתו. ביום הולדתו ה-70 של אינשטיין, המתמטיקאי קורט גדל, שהיה נוהג ללכת עם אינשטיין למכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, הציע פתרון חדש למשוואות היחסות הכללית שלו, לפי פתרון זה נראה שניתן לנוע אחורנית בזמן.

 1950 אינשטיין מסיים וחותם על צוואתו ב-18 למרץ. הוא ממנה את ד”ר אוטו נתן ואת מזכירתו הנאמנה הלן דיוקס למנהלי עזבונו. את מאמריו ומחברותיו המדעיות הוא מוריש לאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מפרסם את, מתוך שנותי המאוחרות, אוסף של מאמרים פופולאריים ונאומים מתוך 20 השנים המאוחרות.

1951 מאיה, אחותו של אינשטיין מתה בפרינסטון ב-25 ליוני.

1952 לאחר מותו של חיים ויצמן, בן גוריון חושב שמן הראי להציע לאינשטיין להיות הנשיא השני של מדינת ישראל, בהיותו היהודי הגדול ביותר שחי באותה תקופה (אם לא בכלל) בעולם. אינשטיין בהתחלה חושב שזו בדיחה. אולם כאשר מגיעה הפניה מאבא אבן הוא מבין שהעסק הוא רציני. אינשטיין דוחה את ההצעה מהטעם שהוא לא מתאים להיות נשיא של מדינה.

1953 המקרתיזם משתולל בארה”ב ואינשטיין תומך בנרדפי המקרתיזם. אולי המקרה המפורסם היה זוג המרגלים ג’וליוס ואתל רוזנברג שנעצרו בחשד שריגלו לגבי פצצת האטום לטובת רוסיה. גזר דינם היה מוות. אינשטיין פנה לנשיא טרומן בבקשת המתקת העונש בינואר, אולם כל בקשות התחנונים לא עזרו והזוג הוצאו להורג כאשר הם מותירים מאחור שני ילדים בני 6 ו-10. שנים מאוחר יותר בשנות ה-90 התברר אחר כך שיתכן וישנו ספק בדבר הריגול וישנם ספקות בפרשיה.

1954 נרדף נוסף של עידן מקרתי הוא רוברט אופניהמר, מנהל פרויקט מנהטן בזמן מלחמת העולם השנייה. עתה ממשלת ארה”ב וועדות החקירה למיניהם האשימו אותו בנאמנות ונזכרו בעברו הקומוניסטי מהימים בהם הוא עבד בברקלי. וזאת כי אופנהימר התנגד ל”סופר” – ההצעה של אדוארד טלר (פצצת המימן). אינשטיין הביע תמיכה באופנהימר, שבינתיים התמנה למנהל המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. מאבחנים אצל אינשטיין אנמיה המוליטית. באפריל אינשטיין חתם לברטרנד ראסל על המניפסטו שבו הוא מוכן להכריז על עצמו שהוא מוכן להצטרף לראסל ולהפציר בכל האומות לנטוש את הנשק הגרעיני – המסמך הזה ידוע כמניפסטו אינשטיין ראסל. מניפסטו זה הוביל להולדת תנועת פגוואש הבינלאומית בעקבות הכנסים שהראשון בהם התקיים בפגוואש. חברו הטוב ביותר של אינשטיין, מיקל’ה בסו, נפטר בג’נבה ב-15 למרץ.

1955 ב-15 לאפריל אינשטיין הובא לבית החולים בפרינסטון. זה היה ברור שהמפרצת שלו התפרצה. אלברט אינשטיין נפטר בבית החולים ב-18 לאפריל בערך ב-1:15 בלילה בגיל 76. גופו עבר קרמציה באותו היום והאפר פוזר במקום לא ידוע (כפי שדווח, כנראה בנהר סמוך) לאחר טכס לוויה פרטי וצנוע.