מדע בתקשורת בישראל: אדישות, אינשטיין, אמט בראון ועוד אלף?

אתמול הייתי בטכניון בכנס שעסק במדע בתקשורת.

אני אספר לכם סיפור. ב 2 לדצמבר 1919 הכתב של הניו יורק טיימס בברלין ניגש לראיין את אלברט אינשטיין בביתו. הדוקטור החליט כנראה להתבדח קצת עם הכתב. וכך הדיווח של הכתב הפך את ניסוי המחשבה המפורסם של אינשטיין שאותו הוא הגה בעודו הוא עובד במשרד הפטנטים בברן בשוויץ ב-1907 והוא הובילו לתורת היחסות הכללית – אדם הנופל מגג בית – לאירוע אמיתי שהתרחש ממש בחיים בברלין דווקא – אדם אמיתי שב-1915 נפל מגג אמיתי בברלין, אבל נחת על ערמה של אשפה. הכתב תאר זאת ב-3 לדצמבר בניו יורק טיימס בצורה הבאה.

לאחר תאור חדר העבודה של אינשטיין בברלין, כתב ה-ניו יורק טיימס כתב: “היה זה מספרייה גבוהה זו שהוא [אינשטיין] צפה לפני שנים רבות באדם נופל מגג סמוך – למרבה המזל על ערמה של אשפה רכה – ונמלט כמעט ללא פציעה. האדם אמר לד”ר אינשטיין שבנפילה הוא לא חווה בשום תחושה שנחשבת למוכרת כאפקט הכבידה”. כך, המאמר אמר, היה האופן שבו אינשטיין פיתח “סובלימציה או השלמה” לחוק הכבידה של ניוטון. כמו שאחת מהכותרות הגדושות במאמר הסבירה זאת, “בהשראה כמו שניוטון היה, אבל על ידי נפילת האדם מהגג במקום נפילת התפוח”.

כלומר, אינשטיין שראה את הנפילה מחלונו, מיהר למטה לתחקר את האיש, שניצל במזל, אודות תחושותיו. האיש אמר לו שבמהלך נפילתו הוא לא היה מודע למה שבדרך כלל יחסו לו בכבידה, ובמהירות הבזק אינשטיין כך רץ (ובדרך בטח כמעט וצעק כמובן אאוריקה כמו ארכימדס, לא כן?) מצא את עקרי תורת היחסות. וכך העיתון פיזר צ’יזבט או “ערמה של אשפה רכה” שלא הייתה ולא נבראה. נשאלת השאלה האם הכתב המציא את הסיפור הזה או האם אינשטיין שיטה במארחו וסיפר לו את ניסוי המחשבה כסיפור אמיתי? וזה יש לציין בהחלט היה אופייני לאינשטיין…

המדענים לא פעם מאשימים את כתבי המדע בכך שהם מסלפים את העובדות המדעיות שאותן הם מספרים לכתבים. מה זה בכלל עובדות מדעיות? יש דבר כזה בכלל אמת מדעית? מסתבר שאין דבר כזה. אם תשמעו את המדענים מדברים בהרצאות… הם בעצמם מסלפים פעמים רבות את מה שאינשטיין עצמו אמר, והם לא תמיד מספרים במדויק עובדות מדעיות. בנוסף, הם לא פעם לא זוכרים בדיוק ומספרים בצורה שגויה מאורעות היסטוריים במדע ובטכנולוגיה, וכל זאת תחת האצטלה של סיפור אנקדוטות במדע. איך אתם יכולים לדעת שמדובר במשהו שהוא לא נכון מדעית? אין לכם דרך לדעת. כי הרי המדען עצמו מספר לכם על המדע. אבל כאשר העיתונאי כותב על המדע… וכאשר הוא מראיין מדענים, האם נוטים לחשוב שהוא מסלף את המדע שלהם ולכן נוח להאשים את העיתונאים?

אני לא יודעת האם זה קשור או לא, אבל היום בבוקר אני קוראת על עסקת שליט באתר הארץ.

אני קוראת שעולה מחדש השאלה האם לשכת אולמרט לא טיפחה בימים האחרונים – בסיוע העיתונאים והתקשורת – ציפיות מופרזות שאין להן בסיס לגבי שחרור גלעד שליט? ועוד מעט גם כן יאשימו את התקשורת בבעיות בעסקא? אכן נשאלת השאלה, האם אולמרט ולשכתו לא סלפו את האמת והתקשורת כמובן מדווחת.  

קראתי הבוקר על כך שעופר דקל ויובל דיסקין הביאו עמם אמש מקהיר בשורות מעורבות: יש אמנם התקדמות מסוימת בכל הנוגע לשמות האסירים שישוחררו (במלים אחרות – ישראל מוכנה לשחרר יותר אסירים מכפי שהסכימה עד כה), אך נותרה מחלוקת מהותית בין הצדדים בשאלה מה ייעשה באסירים. הפערים גדולים מההסכמות. ישראל עומדת על כך שעשרות רבות מהרוצחים ה”כבדים” שברשימה יגורשו מהגדה המערבית. נראה שהחמאס מסכים בינתיים רק לגירוש אסירים מעטים. לדברי מקורות פלסטיניים המעורבים במו”מ, מוכן החמאס לשקול גירוש של חמישה בלבד.

אחרי הרעש של הימים האחרונים האם יש חדש אצל החמאס? אני כבר לא יודעת. דבר אחד אני יודעת, שאצל אהוד אולמרט אין חדש תחת השמש.

נשוב לכנס על מדע בתקשורת. הלכתי לכנס “מדע בתקשורת בישראל: מאדישות להידברות שנערך במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. הגעתי לכנס כאשר אני חולה בדלקת ריאות, סתומה באנטיביוטיקה משני סוגים. אבל מה לא עושים בשביל המדע וגם ואולי בעיקר בשביל התקשורת… הכנס עסק במדע ובתקשורת, במדע פופולארי, כתבות מדעיות ובקשר הגומלין שבין המדענים לציבור, לדוברות ולעיתונאות.

ביום שישי הזה דודי גולדמן כתב כתבה על אלברט אינשטיין למוסף 7 ימים בידיעות אחרונות וראיין אותי לכתבה. בכנס הוא נתן לי מחמאות רבות, שיש לי להט לאינשטיין… רק חבל שלא כל כך שמעתי את המחמאות וספרו עליהם אחר כך. וזה הכל בגלל התחבורה הציבורית הגרועה מהבית שלי בזכרון יעקב לחיפה: אוטובוס פעם ב… ולקח לי בערך שעה וחצי להגיע מהבית ועד לטכניון. כך שאחרתי לכנס והגעתי בשעה עשר וחצי.

כאשר אמא שלי שמעה שראיינו אותי לכתבה בידיעות אחרונות, היא שאלה אותי האם כמה אלפי ישראלים עכשיו מנגבים איזה משהו עם התמונה שלי בעיתון… או יושבים בשירותים כאשר הם קוראים על עלילות אינשטיין וגלי וינשטיין. זהו נכון. בדיחה חבוטה ששמעתי אתמול בכנס ואני מסכימה איתה. לפעמים אני באמת יושבת וחושבת האם המדע הופך לעוד נייר טואלט, בייחוד בעידן של מיתון כאשר לקנות חבילת נייר טואלט נהפך כבר לעסק יקר יותר מאשר לקנות את ידיעות אחרונות. האם זה באמת גורלן של כתבות מדעיות בעיתוני סוף שבוע? יש שיאמרו, למי כבר אכפת מהמדע, מאינשטיין ומאיתנו. אם כמה עמודים קודם לכן קוראים על אזרח מספר אחד לשעבר בשם מוישה קצב ועלילות דומיו, אז אנשים יכולים להתבלבל ולחשוב שכתבה על אלברט אינשטיין היא בטעות עוד כתבה על אלף.

אבל אתם יודעים שיש גם ירחוני מדע להמונים, שאולי לא ניקח אותם למקומות מסתוריים כמו שירותים או מקלחות, ולא נרדם איתם מול כורסת הטלוויזיה בנחרות. כך לפחות שמעתי בהרצאות בכנס. אלה הם למשל “סייאנטיפיק אמריקן” או “פופיולר סייאנס”. ויש איזה כתב עת חדש בשם “אודיסאה”, שמנסה לשחזר את ההצלחה של “מחשבות” המיתולוגי. למה קראו לו אודיסאה? אפשר כבר היה לקרוא לו פשוט “מחשבות 2”. טוב, אולי יש כאן ענין של זכויות יוצרים.

רציתי לספר על החוויות שלי מהעבודה עם צבי ינאי ב”מחשבות”, אבל היו כאלה שהגיבו להרצאה לפני והיה מאוחר. אתם יודעים זה מזכיר לי את הסרטים בקולנוע. כאשר סרט מצליח אז עושים לו חלק 2. למשל: מדגסקר ומדגסקר 2. ודווקא לפרימיירה של הסרט השני בארץ בן סטילר ושאר השחקנים באו לנתניה. לפתיחה של הסרט הראשון סטילר לא טרח לבוא לארץ הקודש, אפילו שהוא יהודי.

אבל לא רק עיתונות כתובה כיכבה בכנס. גם תוכניות טלוויזיה. אתם מכירים את “ברייניאק” ואת “מכסחי המיתוסים” מערוצי הלווין? הבן שלי מכור לשתי התוכניות האלה ומכיר את כל הפרקים בעל פה. יש לי שאלה מברינייאק, שהוצגה אתמול בכנס, ואת השאלה הזו כבר הבן שלי הרי שאל אותי מזמן: איזה תדר של קול יעורר אתכם מיד לשלשל? זו שאלה מדעית ולא שאלה קולינארית או שאלה מאיזה אתר של דיאטה, למשל, ואם תביטו על הפרק הנדון מברייניאק סביר שהפעולה תתרחש בהינתן התדר המתאים שפועל על המעיים. זה רעיון טוב כנראה לאלה מכם שסובלים מעצירות ושזיפים לא עוזרים והתור לרופא הוא רחוק בגלל שיש עומס בקופת חולים. אתם יודעים זה מזכיר לי את הסיסמוגרף וכל מיני תדרים שמרעידים את האדמה כדי לגלות רעשי אדמה ומיני רעשים אחרים… נו אז גם כדי לגלות רעשי מעיים אפשר להשתמש בסיסמו… כלומר, בתדרים. תראו זה הכל עניין של פרדגימה וחשיבה קונספטואלית, האולטרא או הסאונד או בכלל הרעשים מרטיטים הכל החל מהמאקרו ועד המיקרו והחל מהרקמה בגופנו למען הבדיקה ועד לשחרורים למיניהם בתוכנו ובכדור הארץ. רגע מי אמר שכדור הארץ משחרר משהו? נראה לי שכדור הארץ צריך לשחרר כאן הרבה יצורים לחלל החיצון, יצורים שהם מיותרים בהחלט מבחינת הכדור.

מסתבר, אמר המרצה, שרצו ליצור תוכניות מדע בארץ בסגנון התוכניות של ברינייאק ומכסחי המיתוסים, תוכניות טלוויזיה שיוצרות ניסויים, מעבדות מתפוצצות וניסויי מדע משעשעים. אולם העסק יקר מאוד: צריך שהניסוי יצליח במכה הראשונה. הדבר לא תמיד קורה במציאות במכה הראשונה, מכיוון שניסוי כמו ניסוי… לפעמים הוא מצליח ולפעמים אפילו במכה החמישית אם בכלל לא מתקבלת התוצאה… ואז העסק מתחיל להיות יקר.

זוכרים את דוקטור האפבייקט המיתולוגי מתוכניות האנגלית מהטלוויזיה הלימודית? זו הייתה הפקה מדעית שהלכה על פרדיגמה אחרת ובאפס תקציב בעידן של תוכניות בשחור-לבן. נקודה למחשבה.

נעבור הלאה.

לאחר ההרצאות היו קבוצות עבודה וחשיבה. שובצתי במדע למתעניינים: מדע במוזיאון המדע בחיפה. אם יורשה לי להביע את דעתי האישית כאן, שהרי זהו האתר האישי שלי. לדעתי מוזיאון המדע בחיפה חסר מעוף. אלברט אינשטיין הגאון היהודי שלנו ביקר בבנין הטכניון ההיסטורי שהיום הוא בנין מוזיאון המדע בחיפה ואין תערוכה קבועה על אינשטיין במוזיאון. תערוכה של דינוזאורים על פני חודשים ארוכים היא משהו שהוא ארוך מידי ולא מדבר לקהל של אנשים מבוגרים. אם משווים את מוזיאון המדע בחיפה למוזיאונים בעולם ואפילו למוזיאון המדע בירושלים… לצערי כל אלה עוברים אותו. דברו בקבוצת העבודה על הרצון למשוך קהל מבוגר למוזיאון בנוסף לקהל יעד שהוא בעיקרו ילדים ונוער – ואמרתי שרצוי לדעתי להביא ממציאים, מגלים והמצאות מדעיות וטכנולוגיות על פני ההיסטוריה עם דגש על מדענים יהודים. מוזיאון מדע, גם אם הוא מוזיאון מדע… הוא בראש וראשונהמוזיאון, ולכן דרוש קודם כל ידע מעמיק באומנות וחוש אומנותי, מה שחסר במדעטק. בנוסף דרושה יכולת להכיר את ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה לעומק. לצערי לא ראיתי במוזיאון המדעטק הכרות מעמיקה בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה ובמגלים וממציאים.

בסוף הכנס היה דיון על מדע בתקשורת, מאדישות להדברות: האם המדען הוא המסביר הטוב ביותר של המדע? ובלי להזכיר את אינשטיין הרי לא ידעו שבמדע עסקינן נכון? אז הזכירו את אינשטיין שלנו. ואמרו שאינשטיין טען שאם אתה יודע להסביר לחותנת שלך מדע אז אתה מסביר מוצלח. אבל תראו החותנת היא אף פעם לא מדד, סליחה מדע, כי הרי את החותנת שמים בבגאז’ לא? ואם היא מצליחה לשמוע את ההסבר מבעד לבגאז’ אז באמת כל אחד יבין. שאלות נוספות שנשאלו הן – עם או בלי קשר לאינשטיין ולבני משפחתו – האם העיתונאי מסביר טוב יותר מהמדען? האם מדען זקוק למעט קורטוב של יכולת פרזנטציה? האם נולדים עם כישרון להצגה של מדע פופולארי ובכלל להצגת מדע? האם יכולת הצגת מדע היא נרכשת? אתם יודעים הרי שאני סיימתי תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב עם כל מיני שחקנים שהם ידועים היום, ואחרי שנים של לימוד דרמה אני כנראה גם יודעת להציג. האם זה חשוב כמרצה או כמורה למדעים? בכנס אמרו לי שמאוד חשוב.

האם המרצה המפורסם הזה – פרופ’ לאונרד זוסקינד – מרצה טוב את היחסות הפרטית של אינשטיין באוניברסיטת סטנפורד?

כנראה אם כן שבאמת חשוב קצת ידע בתיאטרון ובדרמה. אבל אני אולי הגרסה הנשית של דוקטור האפבייקט, או אולי הגרסה הנשית של הדוקטור המוזר מחזרה לעתיד, ד”ר אמט בראון – וכאלה אנשים מיד נפלטים מהמערכת במילא, בגלל עודף יצירתיות וחוסר יכולת להיות סוציאביליים, או תקראו לזה נונקונפורמיסטיים – וזה לא עוזר להם להציג את המדע… הם במילא נראים מצחיק בכל מקום, עם או בלי כישרון משחק. ואתמול בכנס נזכרתי בזה שוב… ונזכרתי שבעצם אני צריכה לסתום את הפה ולא לספר את כל האנקדוטות שלי. והתגעגעתי לד”ר אמט בראון כאשר ד”ר עמנואל לוטם אמר שצריך להכניס קצת מדע בדיוני למערכת החינוך. בסדר, אני מוכנה להכנס… יש מישהו שבכלל מוכן לקבלני?

Image:Browns.jpg

 עדכון. 19.3.09. קראתי היום כתבה ב-נייצ’ר. מספרים שהמקצוע “כתב מדעי” הוא בירידה ואילו כתיבת בלוגים מדעיים באינטרנט היא בעלייה. הכתבים המדעיים משייטים בבלוגים המדעיים ומחפשים רעיונות אצל המדענים. הרבה מהבלוגים המדעיים נכתבים על ידי המדענים עצמם – נכון, אכן נכון… – כי המדענים רוצים להגיע לציבור הרחב ולספר להם על המחקר שלהם, על עבודתם, וזו הדרך היעילה ביותר. מגזינים ידועים, כמו דיסקבר למשל, החלו לכלול כתבות מאת בלוגרים בנוסף לכאלה מאת כתבים מדעיים. לעומתם, ישנם מגזינים מדעיים שמעדיפים גישה יותר עיתונאית ומקצועית מבחינת כתיבה עיתונאית, ולא כוללים כתבות של בלוגרים. וכך הם מחזיקים צוות של כתבים מקצועי שמדווח על החידושים המדעיים, שיכול לעקוב אחר הנעשה בתחומי המדע, לדווח על כך במקצועיות עיתונאית – אבל יחד עם זאת הוא נעדר אולי את המקצועיות המדעית שיש למדען עצמו שעוסק בתחום המדעי הספיציפי.

וכך ישנה הנקודה שבלוגרים בעלי רקע מדעי מקצועי לפעמים מתייחסים בבוז לתקשורת ולכתביה וליכולתם להבין את המדע. הם לא פעם טוענים שהכתב מקצץ את מחקרם במערכת, שהכתב המדעי מסלף מידע בצורה סנסציונית רק כדי לזכות באהדת הקהל. זאת ועוד שהבלוגר חש שהוא מעביר מדע אמיתי. לעומת זאת, יש בלוגרים שבאו דוקא מתחום העיתונאות המדעית, כמו כתבי מדע מה-ניו יורק טיימס, והם ייטו לא להסכים לאמירה זו.

וכך נאמר בסיכומו של דבר בכתבה:

“They have to recognize the needs of the journalist, but we have to recognize the needs of the scientists. We’re kind of fusing the two cultures.” … a fusion of science and journalism. 

Science journalism: Supplanting the old media? Nature 458, 274-277 (2009).

Advertisements

4 thoughts on “מדע בתקשורת בישראל: אדישות, אינשטיין, אמט בראון ועוד אלף?

  1. לא כתבתי בכותרת אבל אנחנו מתפוצצים מידע וממידע כך שאי אפשר להכיל את הכל. אם אני מתעניין במוסיקה מספיק לי להקדיש 5 דקות לג’וני מיטשל כדי לשמוע שיר מסויים שלה. אם אני עוסק ביצירה אחת של באך אמנות הפוגה אז אורך היצירה הוא 80 דקות כאשר אפשר לבצע אותה ברביעיית מיתרים,כלי מקלדת ותזמורת.כמה השקעה צריך רק על יצירה אחת ? המון

    לשמחתי בחלק מהדברים אני גולש עמוק לחלק בכל לא. אני אוהב סוגים מסויימים של פרוזה ולא שירה.משנה וגמרא ולא מקרא וקבלה. הקרבות הימיים באוקיינוס השקט ולא קרב הבליטה והקרבות היבשתיים.

    המלצה חמה במיוחד-ספרה של נטלי מסיקה “אדמה שחורה”

  2. כאשר סרט מצליח או כל דבר אחר ברור שיעשו לו גרסה נוספת על מנת לגלגל כמה שקלים.. ככה נהוג כבר ולאו דווקא בארץ אלא בכל מקום אחר.. אני חושבת שמצד אחד זה לא רע.. לאף אחד עדיין לא הזיק נהפוך הוא- יש עבודה לשחקנים וגם לנו סרט נוסף שכה אהבנו.. אך יש לתמונה זאת צדדים נוספים אינם חיוביים כל כך- גיוון.. הפסקתי כבר לראות סרטים וסדרות כיוון שאין גיוון כלל..

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s