60 שנה למאמר הסוציאליזם של אינשטיין

60 שנה למאמר הסוציאליזם של אינשטיין

 

בעידן הניו אייג’ ממנים שר אוצר שהוא דוקטור לפילוסופיה ולא דוקטור לכלכלה. והרי אותו דוקטור לפילוסופיה, ד”ר יובל שטייניץ, למד איתי במשך מספר שנים במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך היינו קולגות בחוג לפלוסופיה באוניברסיטת חיפה. לכן אני קודם כל רוצה לאחל לו הצלחה רבה כשר. 

וכמו שכתבתי בדה מרקר אתמול, אין מוכשר ממנו מבחינת ידע והשכלה אקדמיים נרחבים. איך ניוטון אמר לרוברט הוק ב-1676: 

If I have seen further it is by standing on ye [the] sholders of Giants

תמיד ידענו שללמוד היסטוריה ופילוסופיה של המדע זה הרי מאוד מועיל בחיים, ובטח שלעמוד על כתפי ענקים בתחום שלנו…. 

שהרי בסוף אחרי מחקרים על אריסטו, אפלטון, גלילאו, ניוטון ואינשטיין…. מגיעים הישר לאוצר של המדינה!

יובל, אני זוכרת איך היינו יושבים קבוע יחד אחד ליד השני בסמינר מחקר באוניברסיטת תל אביב ומדברים על פילוסופיה ועל מדע ועל כל מיני נושאים. עכשיו החבר’ה שלנו מהיסטוריה ופילוסופיה של המדע יוכלו לומר שיש לנו נציג בממשלת ישראל…

נראה שמשנתו של פרופ’ זאב בכלר – שכני בזכרון יעקב – היא מאוד חשובה להנהגת המדינה.

והרי שנינו היינו תלמידים מסורים של פרופ’ בכלר…

זאב בכלר כתב בחוברת מחשבות של צבי ינאי בערך לפני שלושים שנה את הדברים הבאים, שתוך התחשבות בכך שנכתבו לפני שנים רבות… אולי בכל זאת כדאי לשמור אותם בפתק בכיס לממשלת נתניהו… זאת בתקווה שההיסטוריה של אזורנו תכתב עתה מן היסוד כדי שיבוא על אזורנו שלום ושגשוג כלכלי. ואולי כאשר נדבר כאן על טעויות של ממשלות… ובאמת מבוצעות כאן טעויות פאטליות, נבין סוף סוף שבעצם הטעויות הן השקפות לא תקניות.

ובכן בכלר כתב:”במסגרת הפילוסופיה הרב-ערכית חייבת לכן ההסטוריה של המדע להכתב מחדש מן היסוד.

נקודות ציון מסורתיות בהסטוריה של המדע, כמו אישושים מפוארים, הפרכות הרסניות, ויכוחים עמוקים וחותכים וקירובים ההולכים וגדלים, מן ההכרח לחשוף אותם כאירועים דלים וקטנים מכפי שהוצגו: תיאומים קטנים של התאוריה ושל התצפיות – בעזרת גורמי קיזוז שונים, ויכוחים חסרי משמעות של חרשים, תאורים הסטוריים – מעוותים במזיד והחלטות שרירותיות כאריזמטיות. בדומה למצבן של תורת היחסות ופסיכולוגית הגשטאלט, ניתן עתה לראות את הבשורה של הפילוסופיה הרב-ערכית, הסגורה, כדרישה ליצירת לשון חדשה, וניתן לסכם זאת בחוק הטראנספורמציה הבא: כל דיבור על טעות (בכל מקרה שאין זו טעות לוגית) הכרחי לנסחו מחדש כדיבור על אודות השקפה לא-תקנית. ‘השקפה מוטעית’ הינה או ביטוי חסר משמעות או ביטוי המציין טעות לוגית (טריוויאלית בהכרח)”. 

ובהזדמנות זו ברצוני לספר לכם על המדען הגאון המפורסם ביותר שלנו, שהחליט לתת את דעתו על נושאי כלכלה בדיוק לפני 60 שנה. והוא הרי לכאורה אינו בא מתחום הכלכלה, אבל הוא כתב מאמר מפורסם ביותר בנושאים חברתיים וכלכליים “מדוע סוציאליזם?”, מאמר שלדעתי האישית היה רצוי ליישמו מן הסתם בעידן המיתון כאן ועכשיו בארץ כאשר יש גל של פיטורין…

אם כן בדיוק לפני 60 שנה, באפריל 1949 הופץ עלון פרסומת שהכריז על מגזין חדש שכותרתו ‘סקירות חודשיות’, ‘מגזין סוציאליסטי עצמאי’. הגיליון הראשון היה אמור לצאת כמהדורה של מאי 1949, כך שיכיל מאמר על ידי אלברט אינשטיין –”מדוע סוציאליזם?”.

אלברט אינשטיין ביצע צעד אידיאולוגי. הוא הסכים להצעה מהמגזין הסוציאליסטי החדש והקטן והוא השתלח כנגד הקפיטליזם ובכך הוא הראה כמה הוא כישלון. מאמרו המפורסם ,”מדוע סוציאליזם?” היה המאמר המוביל בגיליון הראשון במאי 1949. הוא קבע ש”האנרכיה הכלכלית של החברה הקפיטליסטית כפי שהיא קיימת היום, היא לדעתי, המקור האמיתי לרוע”. אינשטיין היה אדבוקט הסוציאליזם. אינשטיין לא ציפה שמאמרו זה יפיץ מהפך סוציאליסטי באמריקה. אבל בגלל הסחף לימין באמריקה ב-1949 הוא הרגיש שזה רגע חשוב להביע את השקפותיו בציבור. אדגר הובר מה-FBI מיד התנפל על המאמר של אינשטיין והמעקבים אחרי אינשטיין רק התגברו.

אינשטיין הפיזיקאי כתב מאמר חברתי-כלכלי וביצע קביעה כלכלית. ואולם אינשטיין בתחילת מאמרו ביקש רשות מקוראיו לעסוק בעניינים שלמעשה הוא לא ממש מבין בהם בהכשרתו המקצועית. ואכן הוא בכל זאת כתב מאמר חברתי-כלכלי בצורה מדעית, בעודו דוקטור לפיזיקה:

 

קטעים מהמאמר של אינשטיין “מדוע סוציאליזם?”

 

האם זה מומלץ עבור מישהו שהוא לא מומחה בנושאים כלכליים וחברתיים להביע את השקפותיו בנושא הסוציאליזם? אני מאמין שממספר סיבות זה כן.

הבה בתחילה נבחן את השאלה מנקודת המבט של המידע המדעי. יתכן שזה יופיע כך שאין כל הבדלים מתודולוגיים בין האסטרונומיה והכלכלה: מדענים בשני התחומים מנסים לגלות חוקים קבילים כלליים עבור קבוצה מוגבלת של תופעות, כדי לגרום להקשרים הפנימיים בין התופעות האלה להיות עד כמה שניתן מובנים. אבל במציאות כן קיימים הבדלים מתודולוגים כאלה. הגילוי של חוקים כלכליים בתחום הכלכלה נעשה קשה בגלל הנסיבות שהתופעות הכלכליות הנצפות לפעמים מושפעות על ידי גורמים רבים שמאוד קשה להעריכם בנפרד. בנוסף, החוויה שהצטברה מאז מה שנקרא התקופה התרבותית של ההיסטוריה האנושית, היא כידוע ברובה הושפעה והוגבלה על ידי סיבות שהן בשום אופן לא רק כלכליות בטבען. למשל, מרבית המדינות החשובות בהיסטוריה חייבות את קיומן לכיבוש. העמים הכובשים ביססו את עצמם, חוקית וכלכלית, כמעמד המועדף בארץ הכבושה. הם תפסו לעצמם מונופול על חזקת הארץ ומינו כמרים מבין מעמדם. הכמרים, שאחראים על החינוך, גרמו לחלוקת המעמדות בחברה למוסד קבוע ויצרו מערכת של ערכים שבאמצעותה האנשים כתוצאה, במידה רבה בצורה לא מודעת, הנחו את התנהגותם החברתית….

…האנרכיה הכלכלית של החברה הקפיטליסטית כפי שהיא קיימת כיום, היא לדעתי, המקור האמיתי לרוע… הון פרטי נוטה להתרכז בכמה ידיים…

התוצאה של התפתחויות אלה היא אוליגרכיה של הון פרטי, שלא ניתן לבדוק את הכוח העצום שלה ביעילות אפילו באמצעות חברה פוליטית המאורגנת בצורה דמוקרטית. זה נכון מכיוון שהחברים בגופים המחוקקים נבחרים על ידי מפלגות פוליטיות, שבמידה רבה ממומנות או אחרת מושפעות על ידי הון פרטי, ועבור כל המטרות המעשיות מפרידות את ציבור הבוחרים מבית המחוקקים. התוצאה היא שמייצגי העם למעשה לא מספיק מגוננים על האינטרס של השכבות הלא מיוחסות של האוכלוסייה. בנוסף, תחת התנאים הקיימים, בעלי הון פרטיים בהכרח שולטים, ישירות או בעקיפין, במקורות העיקריים של המידע (עיתונות, רדיו, חינוך). לכן זה מאוד קשה ואכן במרבית המקרים כמעט בלתי אפשרי לאזרח הבודד להגיע למסקנות אובייקטיביות ולבצע שימוש אינטליגנטי בזכויות הפוליטיות שלו…

היצור מתקיים על רווח, לא לשם השימוש. אין דאגה לכך שכל אלה שמסוגלים ורוצים לעבוד תמיד יהיו בעמדה למצוא תעסוקה. כמעט תמיד מתקיים “צבא של בלתי מועסקים”. העובד הוא בפחד מתמיד לאבד את עבודתו. מכיוון שעובדים בלתי מועסקים או שמשלמים להם מעט לא מספקים שוק רווחי, היצור של סחורות עבור הצרכן הוא מוגבל, ומתקבלת מצוקה גדולה. קדמה טכנולוגית פעמים רבות גורמת ליותר חוסר תעסוקה במקום להקלה במעמסה של העבודה לכולם. מניע ההכנסה, בצירוף לתחרות בין בעלי ההון, הוא האחראי לחוסר היציבות בהצטברות ובניצול של ההון ומוביל למיתון הולך וגדל. תחרות בלתי מוגבלת מובילה לבזבוז עצום של כוח עבודה, ולשיבוש הזה של המודעות החברתית של האינדיבידואלים שהזכרתיה מקודם.

אני מחשיב את השיבוש הזה באינדיבידואלים כדבר הגרוע ביותר של הקפיטליזם. מערכת החינוך שלנו כולה סובלת מרוע זה. גישה תחרותית מוגזמת מושרשת בסטודנט, ומאמנים אותו לסגוד להצלחה רכושנית כהכנה לקריירה העתידית שלו.

אני משוכנע שיש רק דרך אחת להשמיט את החוליים החמורים האלה, דהיינו באמצעות היסוד של כלכלה סוציאליסטית, שמלווה במערכת חינוך שתכוון לעבר מטרות סוציאליסטיות. בכלכלה כזו, האמצעים ליצור הם בבעלות החברה עצמה והם מנוצלים בצורה מתוכננת. כלכלה מתוכננת, שמתאימה את היצור לצרכים של הקהילה, תחלק את העבודה שיש לעשותה בין כל אלה שמסוגלים לעבוד ותבטיח פרנסה לכל הגברים, הנשים והילדים.

 

 

 

   

Advertisements

60 שנה לרשימות האוטוביוגרפיות של אינשטיין – בעית המדידה בקוונטים

60 שנה לרשימות האוטוביוגרפיות של אינשטיין מ-1949

מבוא לבעיית המדידה בתורת הקוונטים

 

לפני 60 שנה בדיוק, ב-1949 אינשטיין פרסם את הרשימות האוטוביוגרפיות שלו בהן כתוב:

“לדעתי תורת הקוונטים העכשווית מייצגת ניסוח אופטימאלי ליחסים, בהינתן מושגי יסוד קבועים מסוימים, שבסך הכל נלקחו מהמכניקה הקלאסית. אני מאמין, בכל אופן, שתורה זו לא מציעה כל נקודת תפנית להתפתחות עתידית. זוהי הנקודה שבה ציפיותיי סוטות בצורה הנרחבת ביותר מאלה של הפיזיקאים העכשוויים. הם משוכנעים שזה בלתי אפשרי להסביר את האספקטים העיקריים של התופעות הקוונטיות…. באמצעות תיאוריה שמתארת את המצב האמיתי של הדברים”…

אחת מהאירוניות הגדולות ביותר בהיסטוריה היא שאינשטיין שהניח את היסודות לתורת הקוונטים החל מ-1905 נהפך ברבות הימים למבקר החריף ביותר שלה. אינשטיין ידוע באמרה המפורסמת שלו למקס בורן מ-1926, “אלוהים לא משחק בקוביות”.

60 שנה אחרי והפיזיקאים באופן בסיסי מאמינים במה שאינשטיין התנגד לו כל כך, אך נותרים עם המוני שאלות פילוסופיות פתוחות. אולי אינשטיין בכל זאת צודק? להלן במספר מלים עיקרי הפרוש האורתודוקסי לתורת הקוונטים. המשך יבוא…

 

המדידה בתורת הקוונטים

 

כאשר תורת הקוונטים התפתחה, מפתחיה חיפשו אחר מסגרת מתמטית קוהרנטית שתעבוד. בהתחלה הפיזיקאים שפתחו את תורת הקוונטים לא נתנו את הדעת למשמעות העמוקה יותר של מושגי התיאוריה, שהפכו כך לתלושים מהמציאות שאותה התיאוריה ניסתה לתאר. המציאות עצמה החלה לקבל תפנית מוזרה ביותר עם התקדמות התיאוריה על ידי מכניקת הגלים של שרדיגר והפירוש ההסתברותי שניתן לה על ידי מקס בורן, תוך שהיה צורך להותיר מאחור את המושגים של התנועה הגלית הקלסית.

המדידה מונחת בלב הפורמליזם הקוונטי ויש לה תפקיד אקטיבי ומתערב בתכונות המערכות הקוונטיות ולא תפקיד פסיבי (רישום תכונות) כפי שזה בפיזיקה הקלאסית. השימוש במושגים קלאסיים מנוגדים – גלים וחלקיקים –  מונע מאיתנו, כך טען בוהר, מלדעת מה באמת קורה לחלקיקים הקוונטיים עד אשר הם נחשפים לצורה כלשהי של מכשיר המדידה. מכשיר זה פועל בעולם מקרוסקופי ובהתאם לעקרונות קלאסיים. לכן הבחירה שלנו במכשיר המדידה קובעת את סוג ההתנהגות שאותה אנו מצפים לראות. אם למשל, אנו בוחרים לחקור את המערכת הקוונטית בעזרת מכשיר שמתוכנן לחשוף אפקטים מסוג של התאבכות, נקבל התנהגות דמוי-גלית. החלקיקים הם לא “כאן” ולא “שם”, ובמקום אנחנו רואים פסי התאבכות. ללא המדידה התיאוריה למעשה ריקה מתוכן ואין זה משנה איך היא מנוסחת מבחינה מתמטית.

מקס בורן קבע שתורת הקוונטים הא במהות הסתברותית. כך שניתן לדעת רק את ההסתברויות של תוצאת המדידה ולא את הודאויות. אנו לא יודעים דבר בוודאות עד הרגע שבו צפינו במערכת ומדדנו אותה. במובן מסוים המדידה הקוונטית אחראית בעצמה ליצירת התוצאה. כי ישנה אינטראקציה בין המערכת הקוונטית למכשיר המדידה וזה יוצר תוצאות מדידה מסוימות. תהליך המדידה משנה את מצב המערכת ולפעמים אף הורס לגמרי את המערכת.

 

בעיית המדידה לפי פון נוימן

 

ב-1932 ג’ון פון נוימן בעבודתו היסודות המתמטיים של מכניקת הקוונטים, אמר שכאשר מערכת קוונטית היא באינטראקציה עם מכשיר המדידה, האינטראקציה הזו מתוארת ונתונה לחוקי מכניקת הקוונטים. ועל כן אין כל הבדל למעשה בין העולם הקוונטי לבין העולם הקלאסי המודד. אנו יכולים להגדיר את מכשיר המדידה בכל דרך שנרצה (כולל צופה אנושי). המערכת הקוונטית ותוצאות המדידה על ידי מכשיר המדידה, שאותן אנו מבצעים במעבדה, הם כולם מערכת קוונטית מכנית. אין לנו גישה למערכת הקוונטית ישירות. יש לנו רק גישה למערכת שהיא באינטראקציה עם מכשיר המדידה, ואנו מפרשים את התוצאות במונחים אלה. אם מכשיר המדידה הוא מערכת קוונטית, ותהליך המדידה מתואר על ידי משוואה קוונטית, אזי מכשיר המדידה הוא לא יותר מאשר קבוצה של הוראות לביצוע פעולות בחלקיקים קוונטיים.

נניח חלקיק קוונטי, אלקטרון או פוטון. הוא יכול להופיע או במצב זה או במצב אחר. לפני אקט המדידה המצב הקוונטי של החלקיק מתואר כסופרפוזיציה של שני מצבי מדידה אפשריים. לאחר המדידה, מסיקים שהחלקיק הוא במצב אחד ויחיד אפשרי. היכן שהוא לאורך הדרך המצב השתנה מכזה שמורכב משתי אפשרויות מדידה לאפשרות מדידה אחת. פון נוימן הבחין שהמדידה קשורה בשני סוגי התערבות שונים מהותית זה מזה. הראשונה, היא מעין קפיצה קוונטית: מעבר חד מיידי, לא רציף, לא דטרמיניסטי וסטטיסטי של מצב המערכת הקוונטית לפני המדידה למצב אחרי המדידה. תהליך זה קרוי “קריסת פונקצית הגל”. הסוג השני של ההתערבות הוא ההתפתחות הרציפה ולגמרי דטרמיניסטית וסיבתית של המערכת המודדת כתגובה לקריסה, שמתוארת על ידי משוואת הגלים של שרדינגר. שני סוגי התערבות אלה דרושים כדי לפרש את תהליך המדידה הקוונטי. קריסת פונקצית הגל מייצגת חידוד של הידע שלנו אודות מצב החלקיק הקוונטי. לפני המדידה החלקיק הוא או במצב זה או במצב אחר, והמדידה פשוט מכריעה איזה מבין המצבים. האם הסופרפוזיציה באמת משקפת את העובדה שמצב החלקיק הקוונטי הוא לגמרי לא נקבע בטרם תהליך המדידה? במקרה זה קריסת פונקצית הגל מייצגת יותר מאשר רק שינוי במצב ידיעתנו אודות המערכת. למעשה, אקט המדידה כאן לכאורה ממקם את המצב מתוך מצב בלתי מוגדר אל עבר כמות מוגדרת. בפיזיקה הקלאסית להיות מסוגל לקבל מידע אודות כמות פיזיקאלית אין פירושו שהכמות היא בלתי מוגדרת בטרם בוצע אקט המדידה.

ניתן ליצור שני מצבים קוונטיים חלקיקיים באמצעות האינטראקציה ההדדית או היצירה הסימולטאנית של שני חלקיקים בתהליך קוונטי מתאים. כתוצאה מהאינטראקציה והיצירה של שני מצבי חלקיק, החלקיקים אבדו את עצמאותם. ובתנאי שהם היו באינטראקציה בדרך כלשהי בזמן כלשהו בהיסטוריה שלהם, שני החלקיקים צריכים להיות מתוארים במונחים של מצב מרוכב עד אשר הגיע הזמן שבו אחד מהם או שניהם עוברים אינטראקציה כמו פעולת מדידה. נניח שנאפשר לחלקיקים לנוע ללא הפרעה לכיוונים מנוגדים, כך שהם נעשים נפרדים במרחק עצום זה מזה. בהגדרה אם לא מפריעים להם הם עדיין שזורים (באנטגלמנט) קוונטית –  כלומר עדיין קולקטיבית מתוארים על ידי מצב דו-חלקיקי v ו-h. אנחנו יודעים שאם מבצעים מדידה בחלקיק 1, ישנו 50:50 סיכוי שהמצב המרוכב מיד יקרוס למצב כלשהו v. פירושו של דבר שהמצב עבור חלקיק 2 צריך באותו האופן להצטמצם מיד למצב השניh , ולא משנה כמה רחוק חלקיק 2 מחלקיק 1, וזאת באותו רגע נתון בו מבצעים את המדידה על חלקיק 1. 

 

פשר קופנהגן – בוהר, הייזנברג ופאולי

 

באוקטובר 1926 נילס בוהר הזמין את שרדינגר להצטרף אליו ואל היזנברג בקופנהגן כדי להתווכח על תורת הקוונטים. שרדינגר לא בא. שרדינגר הציע את מכניקת הגלים ואילו היזנברג הציע מכניקה מטריציונית ושניהם נותרו בדעותיהם ובעקשנותם. בפברואר 1927 בוהר יצא לחופשת סקי בנורבגיה והיזנברג נשאר בקופנהגן, שם הוא כתב את המאמר המפורסם שלו על עקרון אי הודאות. כאשר בוהר חזר, הוא ראה את המאמר של היזנברג. הצטרף לויכוח וולפגנג פאולי. בוהר, היזנברג ופאולי פיתחו את מה שנהפך לפשר קופנהגן לתורת הקוונטים. יסודותיו הם: עקרון אי הודאות, דואליות חלקיק הגל והפירוש ההסתברותי של בורן לפונקצית הגל. פשר קופנהגן שם דגש רב על הצופה ועל מכשיר התצפית.

לפי פשר קופנהגן זה חסר משמעות לראות בחלקיק קוונטי כבעל תכונות משל עצמו שהן בלתי תלויות במכשיר המדידה. למרות שניתן לדבר על המהירות, הספין, התנע וכולי של האלקטרון, תכונות אלה שאותן אנו שיכנו לאלקטרון לשם נוחות, נהפכות ל”ממשיות” רק כאשר האלקטרון הוא באינטראקציה עם מכשיר שמתוכנן במיוחד לחשוף אותן. הסכמה בין התיאוריה לניסוי מאפשרת לנו לפרש מושגים אלה כאלמנטים של המציאות האמפירית. מושגים אלה מסייעים לנו להתאים ולתאר את התצפיות שלנו, אבל הם חסרי משמעות מעבר להיותם בעלי שימוש כאמצעים לקישור העצם הנדון עם המכשיר שבו משתמשים כדי לחקור אותו.

לפיכך אם מבצעים קביעה כמו למשל, “לפוטון יש קיטוב”, עלינו בנוסף להתייחס לסידור הניסויי שבאמצעותו הגענו לידע זה – או לפחות להיות מודעים לסידור זה. נשנה לכן את הקביעה שלנו להבאה: “הפוטון נוצר בדרך מסוימת והועבר דרך מקטב, כאשר צירו מכוון ביחס למערכת הייחוס של המעבדה. מעברו דרך המקטב אומת על ידי זה שנוצרה נקודה שחורה על סרט צילום”. מדגישים כאן את הפעולה בעבר: בוצעה מדידה, מצב הפוטון השתנה כתוצאה בצורה בלתי הפיכה. בוהר חשב שלא ניתן לומר דבר אודות החלקיק הקוונטי מבלי להתייחס לטבע המכשיר שבאמצעותו מבצעים את המדידה.

נניח שהמכשיר שלנו הוא מסך דו-חריצי, ואנחנו חוקרים את המעבר של פוטון דרכו. אנחנו יודעים שאנו יכולים להבין את הפיזיקה של האינטראקציה המכשיר-פוטון באמצעות מושג הגלים כפי שמבוטא בפונקצית הגל של הפוטון. אם לעומת זאת המכשיר שלנו הוא סרט צילום, אנו יודעים שאינטראקציה המכשיר-פוטון יכולה להיות מובנת במונחים של התמונה החלקיקית. ניתן לתכנן מכשירי מדידה כדי להדגים את התכונות הגליות של החלקיק או את תכונותיו החלקיקיות, אבל לא ניתן להדגים את שתי התכונות בו-זמנית. לפי פשר קופנהגן, הסיבה לכך היא לא חוסר יכולתנו להמציא כזה מכשיר, אלא מגבלת הטבע – מכשיר כזה לא יכול להיות מומצא.

בוהר סיכם את השקפותיו בהרצאה שאותה הוא העביר בפגישת פיזיקאים ב-1927 באגם קומו באיטליה. בהרצאה זו הוא הציג את המושג קומפלמנטריות כמשהו שמונע זה את הקיום של זה, משלים זה את זה, אך לא סותר זה את זה. היום מקובל לשייך את המושג לדואליות החלקיק-גל. עבור בוהר הקומפלמנטריות הייתה מונחת בלב העולם הקוונטי. עקרון אי הודאות נהפך לביטוי מתמטי להגבלות שנכפו על יכולתנו לבצע מדידות שמבוססות על מושגים קומפלמנטריים מהפיזיקה הקלאסית. הגדרת המיקום והתנע של החלקיק בדיוק מוחלט עשויה להראות אפשרית בעקרון, אבל היא נהפכת לבעייתית מיד כאשר בוחנים את המאפיינים הגליים של הישות הקוונטית. הפורמליזם המתמי של תורת הקוונטים הוא ניסיון לאגד תיאורים קומפלמנטריים של חלקיק וגל תחת תיאוריה כוללת אחת. אין זה אומר שהתיאוריה היא שגויה או בדרך כלשהי לא שלמה. להפך, זו הדרך הטובה ביותר שניתן והאופן הכי רחוק שניתן ללכת במסגרת המגבלות הקיימות.

 

טלפורטציה קוונטית ומסע בזמן

האם ניתן להשתמש בטלפורטציה הקוונטית למסע בזמן?

ערב סודי אחד, בערך לפני שלושה חודשים, ליונל וולאס סיפר לי את הסיפור הזה על דלת בקיר. ובאותו הזמן חשבתי שבכל שנוגע אליו היה זה סיפור אמיתי. הוא סיפר לי את זה בכזו כנות ישירה שלא יכולתי אלא להאמין לו. אבל בבוקר התעוררתי, בפשטותי, לאווירה אחרת…

לו לפחות הדלת בקיר הייתה דלת אמיתית, שמובילה דרך קיר אמיתי למציאויות נצחיות. לגבי זה אני די בטוח כעת. והיא הופיע לחייו די מוקדם, כאשר הוא היה ברנש צעיר בין חמש לשש. אני זוכר כיצד, בעודו יושב ומתוודה בפני בכבידה איטית, הוא הסיק והעריך את התאריך של זה. ‘היה’, הוא אמר, ‘צמח וירג’יניה מטפס בצבע ארגמן בתוכה’…

בעוד זכרונו אודות חוויה ילדותית זו חמק, למבט הראשון ביותר של דלת זו היה אמוציה מיוחדת, משיכה, שאיפה להשיג את הדלת ולפתוח אותה וללכת דרכה. ובאותו הזמן הוא היה משוכנע בבירור שאו שזה לא חכם או שזה שגוי מצידו להתמסר למשיכה זו – הוא לא יכל לומר איזה מביניהם…

‘אני מניח שהחוויה השנייה שלי עם הדלת הירוקה מציינת את עולם השוני שישנו בין החיים העסוקים של ילד בית ספר לאינסוף הפנאי של הילד. בכל אופן בפעם השנייה לא חשבתי להיכנס הישר פנימה…

אני יושב ונזכר במילותיו [של ליונל וולאס], בטונים שלו, ובערב הקודם הווסטמיניסטר גזט עדין מונח על הספה שלי, מכיל את ההודעה על מותו… הם מצאו את גופתו מוקדם מאוד אתמול בחפירה עמוק ליד תחנת קנסינגטון המזרחית. זה אחד משני הפירים שבוצעו כחיבור להרחבה לפס הרכבת לכיוון דרום. זה מוגן מחדירת הציבור על ידי מצבור על הכביש הגבוה, שבו חתכו פתח דלת קטנה לנוחיות כמה מהעובדים שעובדים בכיוון. פתח הדלת נעזב משוחרר בגלל חוסר הבנה בין מנהלי העבודה ודרכו הוא נכנס…

דלת בקיר, ה. ג. וולס.


 

הספר והסרט שמספר על טלפורטציה באמצעות חור תולעת. הגיבור מדמיין לאן הוא רוצה לנסוע ואז הוא משוגר בטלפורטציה לשם בכדור הארץ… הגיבור למעשה עובר טלפורטציה על ידי זה שהוא פותח סדק במרקם המציאות, וחולף דרך חור תולעת במרחב-זמן…

Image from the movie \'Jumper.\' Credit: 20th Century Fox

Image from the movie ‘Jumper.’ Credit: 20th Century Fox

 

אם האלקטרון יכול להיות משוגר כמו רוח רפאים האם גם אנחנו…?

 

הכל מתחיל ב-1935 במאמר המפורסם של אינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן. באופן אירוני במאמרם הם הציעו את הניסוי הידוע – מה שמכונה ניסוי אפ”ר שקרוי על שם שלושתם – שנועד לשלול אחת ולתמיד את כניסת ההסתברות לתוך הפיזיקה. תורת הקוונטים זקוקה להסתברות בגלל שהמשוואות שלה לא בדיוק מתארות דברים כמו מיקום מדויק של החלקיקים. במקום זאת, הנוסחאות של מכניקת הקוונטים מתארות גלים שידועים בשם גלי שרדינגר. מה שקרוי בשם אמפליטודת הגלים האלה במיקום מסוים מתורגמים בדיוק להסתברות שהחלקיק ימצא בנקודה המסוימת הזו.

והנה ניסוי אפ”ר מציין, בהתאם לתורת הקוונטים, שאם שני חלקיקים – אלקטרונים, למשל – רוטטים בתחילה יחד במצב שקרוי קוהרנטיות, אזי מתרחש הדבר הבא. הם יכולים להישאר בסנכרון דמוי גלי אפילו אם הם מופרדים זה מזה במרחק עצום. שני אלקטרונים יכולים להיות מופרדים זה מזה בטריליוני קילומטרים או שנות אור, אבל ישנו עדיין גל שרדינגר בלתי נראה שמחבר ביניהם כמו מעין חבל טבור. אם משהו קורה לאלקטרון אחד, אזי חלק ממידע זה מידית משודר לאלקטרון האחר, וזאת מהר יותר ממהירות האור. מושג זה – חלקיקים אשר רוטטים להם בקוהרנטיות הם בעלי חיבור עמוק כלשהו – מכונה אנטנגלמנט קוונטי (שזירה קוונטית). אינשטיין בלגלוג מסוים כינה זאת לחברו מקס בורן ב-1947 “פעולה למרחוק של רוחות רפאים”. הוא החשיב זאת כמשהו ש”מוכיח” שתורת הקוונטים הייתה שגויה, מכיוון ששום דבר לא יכול לנוע מהר יותר ממהירות האור לפי תורת היחסות הפרטית.

 

האם הג’יני הקוונטי יוצא מתוך הבקבוק?

 

והנה כי כן, ב-1980 אלן אספקט והקולגות שלו בצרפת ביצעו את ניסוי אפ”ר תוך שהם השתמשו בפוטונים במצב שזירה שנפלטו מאטומי קלציום ושני גלאים שמוקמו במרחק של 13 מטרים זה מזה. התוצאות היו בהסכמה מדויקת עם תורת הקוונטים. האם אינשטיין טעה באומרו שמהירות האור היא הגבול העליון למהירויות ביקום? לא ממש. מכיוון שבניסוי של אספקט, המידע אכן נע מהר יותר ממהירות האור, אבל המידע היה רנדומאלי, ולכן חסר תועלת.

 

עומדים היו תחת עץ אחד, איש זרועו על צוואר רעהו, ותכף ומיד ידעה אליס להבדילם בשמותיהם: על צווארון האחד רקום היה “דאם” ועל צווארון השני “די”. מסתבר שכל אחד מהם רקום לו “טווידל” על גב הצווארון, אמרה לנפשה.

אליס בארץ המראה

האנטנגלמנט entanglement (שזירה) מתרחש כאשר חלקיקים קוונטיים של אנרגיה וחומר – כמו אטומים, יונים או פוטונים – הם באינטראקציה, והם בקשר ולא משנה כמה הם רחוקים זה מזה. כאשר שני עצמים הם בשזירה, תכונותיהם קשורות בצורה הדדית. ב-3 למרץ 1947 אינשטיין נחרד מאפשרות זו וכתב על כך לחברו מקס בורן את המשפט המפורסם: “…הפיזיקה צריכה לייצג מציאות בזמן ובחלל, חופשית מפעולה למרחוק של רוחות רפאים”.

 

השזירה פתחה את דלת הקסמים למה שמכונה היום טלפורטציה. ב-1993 מדענים מיב”ם, בהנהגתו של צ’רלס בנט, גיליס ברסרד, קלוד קרפו וריצ’רד ג’וסזה מאוניברסיטת מונטריאול ואשר פרס מהטכניון שלנו ו-ויליאם ק. ווטרס מויליאמס קולג’ הראו שזה אפשרי מבחינה פיזיקאלית לבצע טלפורטציה לעצמים לפחות ברמה האטומית תוך שימוש בשזירה או בניסוי אפ”ר. וקצת היסטוריה לא תזיק כאן. הם הראו שניתן לבצע טלפורטציה לכל המידע שמוכל בחלקיק. שני חלקיקים בעלי אותו המידע בדיוק הם זהים לחלוטין. על כן טלפורטציה למידע זה כמו טלפורטציה לחלקיק עצמו. מאז פיזיקאים היו מסוגלים לבצע טלפורטציה לפוטונים ולאטומי צזיום שלמים.

בניסויי הטלפורטציה האלה, הפיזיקאים מתחילים נניח בשני אטומים שמעולם לא היו במגע זה עם זה, אטום אלף ואטום גימל. נניח שאנחנו רוצים לבצע טלפורטציה למידע מאטום אלף לאטום גימל. אנחנו מתחילים מכך שיש לנו אטום שלישי, אטום בית, שמתחיל ממצב של שזירה עם אטום גימל. עכשיו אטום אלף בא במגע עם אטום בית, כך שתכולת המידע של אטום אלף מועברת לאטום בית. בגלל ש- בית ו- גימל היו במקור במצב של שזירה, המידע של אלף עתה עבר לאטום גימל. מישהו שבודק את אטום גימל לא יהיה בשום אופן מסוגל להבדיל בינו לבין אטום אלף. השזירה הורסת את המידע באטום אלף (כך שאין לנו שני עותקים אחרי הטלפורטציה). פירושו של דבר שכל מי שעובר טלפורטציה בדרך זו ימות בתהליך. אבל תכולת המידע של גופו מיד תופיע במקום אחר. כלומר הוא מת במקום אחד ונולד מחדש במקום אחר.

 

 

The Gedanken Experimenter

טלפורטציה קוונטית של אדם 

(הערה: לא לנסות בחצר האחורית, כי זה בלתי אפשרי היום וגם אולי לכן לא מומלץ?…אבל תרגיל מחשבה מעניין)

טלפורטציה של נוסע במרחבי החלל תתחיל בנוסע בחלל שעומד בתוך תא טלפורטר. הנוסע עומד בתוך מבחנה ענקית בגובה שני מטר. לצידו עומדת מבחנה זהה לחלוטין בגובה של שני מטר גם כן אך מלאה בחומר נלווה ירוק.

החומר הנלווה הירוק קודם לכן עבר שזירה יחד עם חומר אחר, נניח בצבע אדום, שמצוי במבחנה זהה בגובה שני מטרים שנמצאת בתחנה הקולטת או המקבלת – אליה הנוסע יגיע.

מבצעים מדידה משולבת בחומר הנלווה הירוק ובאדם הנוסע, וכך היא משנה אותם למצב קוונטי רנדומאלי ונוצרת כמות עצומה ומשמעותית של נתונים רנדומאליים – שני ביטים למצב אלמנטארי.

על ידי מה שאינשטיין כינה “פעולה למרחוק של רוחות רפאים” המדידה גם מיד משנה את המצב הקוונטי של החומר האדום המקביל בצד המקבל.

מדידת הנתונים נשלחת לתחנה המקבלת הקולטת באמצעים קונבנציונאליים. תהליך זה מוגבל במהירות האור, כאשר זה בלתי אפשרי לבצע טלפורטציה לאדם מהר יותר ממהירות האור.

הצד המקבל יוצר מחדש את הנוסע, עד למצב הקוונטי של כל אטום ואטום וכל מולקולה ומולקולה. זאת על ידי זה שמכוונים את המצב של החומר המקביל האדום בצד המקבל בהתאם למדידה הרנדומאלית שנשלחה מהתחנה הסורקת.

מתוך:Zeilinger, A., “Quantum Teleportation”, Scientific American, 2000  

 

 
צ’רלס פורט הראשון לחשוב על תיאורית טלפורטציה רוחנית
 

ב-2007 אשטון ברדלי וקבוצתו מהמרכז למועצת המחקר האוסטרלי למצוינות באופטיקה אטומית קוונטית בבריסבן הציעו שיטה אחרת לביצוע טלפורטציה, כאשר הם משתמשים בשיטה נוספת שאותה הציע אינשטיין, מצב חומר שקרוי קונדנסצית אינשטיין-בוז. זהו אחד ממצבי החומר הקרים ביותר ביקום, אולי מיליונית או מיליארדית המעלה מעל האפס המוחלט, טמפרטורה שמוצאים אותה רק במעבדות. כאשר סוגי חומר מסוימים מקוררים קרוב לטמפרטורת האפס המוחלט, האטומים שלהם כולם יורדים מטה למצב האנרגיה הנמוך ביותר, כך שכולם רוטטים יחד. הגלים הקוונטיים של כל האטומים הם חופפים, ובמובן מסוים, מצב קונדנסצית אינשטיין-בוז היא כמו מעין סופר-אטום ענקי. אינשטיין והפיזיקאי ההודי סטינדרה נטה בוז ניבאו ב-1925 מצב זה של החומר, אבל רק ב-1995 יצרו אותו סוף סוף במעבדה.

וכיצד פועל רכיב הטלפורטציה האוסטרלי? הוא פועל גם כן בנוסח ניסוי אפ”ר. מתחילים באטומי רובידיום סופר קרים במצב קונדנסצית אינשטיין-בוז. מיישמים אליהם קרן חומר, שגם כן עשויה מאטומי רובידיום. אטומים אלה רוצים לרדת למצב האנרגיה הנמוך ביותר, כאשר הם מסירים את האנרגיה העודפת שלהם בצורת פולס של אור. קרן אור זו אז נשלחת במורד סיב אופטי. היא מכילה כמובן את כל המידע הקוונטי שדרוש לתיאור קרן החומר המקורית (למשל, המיקום והמהירות של כל האטומים שלה). קרן האור פוגעת בעוד אטומי רובידיום סופר קרים במצב קונדנסצית אינשטיין-בוז, והיא ממירה אותם לקרן החומר המקורית.

בינואר השנה מדענים מאוניברסיטת משיגן והמכון הקוונטי באוניברסיטת מרילנד הצליחו לבצע ניסוי נוסף בטלפורטציה קוונטית. שתי קבוצות המדענים הצליחו להעביר מידע בין שני אטומים נפרדים של איטרביום במיכלים סגורים, ללא חיבור זה לזה ובמרחקים של מטר זה מזה. כל אטום איטרביום היה ברמת יסוד מסוימת והוקרן בפרץ גלי מיקרוגל, שכתב לזיכרון שלו את המידע שיש להעבירו בטלפורטציה. מיד אחר כך שני האטומים עוררו על ידי פולס של ליזר למשך זמן מאוד קצר והם פלטו רק פוטון אחד. הליך זה גרם לכל אטום לרדת חזרה לרמת היסוד שלו. המדענים זיהו מצב של שזירה בין שני האטומים. הם מדדו את האטום הראשון. בגלל שהמצב של האטום הראשון קשור בצורה בלתי הפיכה בזה של האטום השני, החוקרים ידעו בדיוק איזה פולס גלי מיקרו ליישם לאטום השני בכדי לשחזר את המידע המדויק שנכתב לאטום הראשון על ידי פרץ גלי המיקרוגל. בעושם כן הם קבלו את התוצאות בטלפורטציה המדויקת. שום מידע למעשה לא חלף בין האטום הראשון לשני. במקום זאת, המידע נעלם כאשר האטום הראשון נמדד והוא הופיע חזרה כאשר פולס המיקרוגל יושם לאטום השני.

 

שאלות על טלפורטציה עשרים שנה אחרי מוחו החדש של הקיסר של רוג’ר פנרוז

 

בהינתן התפתחויות אלה, אומר לנו מישיו קקו הפיזיקאי התיאורטי מאוניברסיטת ניו יורק, נשאלת השאלה, מתי נוכל לבצע טלפורטציה לעצמנו?

בטרם נחשוב בכלל להעביר יצור חי דרך מכונת טלפורטציה עתידית, יש לשאול האם הטלפורטציה היא  רצח, שהרי מפרקים יצור חי לפרודותיו? או שמא אולי היא כלי שימושי או אמצעי תחבורה נוח ויעיל במהירות לכאורה על אורית, ואילו תופעות לוואי יהיו לנסיעה שכזו, בהנחה כמובן שהיא תהיה אי פעם אפשרית? רוג’ר פנרוז תומך ברעיון המחשב הקוונטי שמושתת על בסיס השזירה הקוונטית והטלפורטציה הקוונטית בניסויים שתוארו. והרי אנו עושים טלפורטציה מידי יום ביומו למסמכים במכשיר הפקסימיליה. מדוע לא לקפץ צעד קדימה ולעשות טלפורטציה ליצורים חיים? ואולי אף למוחות שלנו, לתודעה שלנו? האם מכניקת הקוונטים מונעת אפשרות זאת? הבה נתבונן מעט בסיפורים…

 

מה ההבדל בין פקסימיליה לטלפורטציה?

במעבר פקסימיליה המקור נסרק כאשר מכשיר הפקסימיליה השולח מחלץ מידע אודותיו. במצב זה המקור נותר ללא פגע לאחר תהליך הסריקה. המידע נסרק ונשלח לתחנת הקבלה (מכשיר הפקסימיליה המקבל) ושם הוא מודפס.

זאת ועוד, שבטלפורטציה, ישנם שני גופים א’ ו-ג’. בתחילת התהליך הם מצויים במגע זה עם זה כמו בניסוי אפ”ר. אחר כך הם נפרדים. גוף ב’ אז מועבר לתחנה השולחת בעוד שגוף ג’ מועבר לתחנה המקבלת.

בתחנה השולחת גוף ב’ נשלח יחד עם גוף נוסף אותו נכנה בשם גוף א’. גוף ב’ משבש את המצב של גוף א’. המידע הנסרק נשלח מתחנת השולח אל תחנת המקבל. בתחנת המקבל משתמשים בו על מנת לטפל בגוף ג’.

אחר כך גוף ג’ נכנס למצב של שכפול מדויק של המצב הקודם של גוף א’.

אדוארד פייג’ מיטצ’ל כתב בסיפורו הבדיוני ב-1877, בעיתון הסאן הניו יורקי, האיש ללא הגוף, את הדברים הבאים: 

“‘הקשב’, הוא אמר, ‘במהלך הניסויים שלי עם הטלפון השתכנעתי שאותו העיקרון מסוגל להתפשטות אינסופית. החומר מורכב ממולקולות ומולקולות, שבתורן מורכבות מאטומים. האטום, אתה יודע הוא יחידת החיים… ההתפרקות שלהם יכולה להיות מושגת על ידי משיכה כימית או על ידי זרם חשמלי מספיק חזק…

לא הייתה כל סיבה מדוע החומר לא יוכל להיות מועבר בטלגרף, או אם להיות מדויק מבחינה אטימולוגית, ‘טלה-פמפום’. היה רק צריך להשפיע בקצה אחד של הקו על הדיסאינטגרציה של המולקולות לכדי אטומים ולהעביר את הויברציות לכדי פירוק כימי על ידי חשמל לקוטב האחר. שם אטומים אחרים יכלים להשפיע על ידי רקונסטרוקציה מתאימה. מכיוון שכל האטומים הם דומים, הסידור שלהם למולקולות מאותו הסדר, והסידור של המולקולות האלה לארגון דומה לזה המקורי יהיה מעשית שחזור של המקור. יהיה זה מטריאליזציה – לא במובן של הפיכה רוחנית, אלא בכל החומרה הלוגית והאמיתית של המדע”.

אבי שרלוק הולמס גם כן חשב על טלפורטציה, אך לשימושים בלשיים, משטרתיים וצבאיים בתחילת המאה השערים. פרופסור צ’לנג’ר היה במצב הומוריסטי הגרוע ביותר שלו בבוקר אחד. הוא סיפר לקונן דויל את המונולוג הבא.

“אדם מהמדע זכה להפרעה על ידי אידיוט כלשהו בקצה השני של קו הטלפון. ובכן הפרופסור קיבל פתק ולהלן תוכנו.

ישנו ג’נטלמן לטבי בשם תיאודור נמור שמתגורר לו במנסיון הדתי הלבן אשר בהמפסטד. הוא טוען שהמציא מכונה בעלת טבע יוצא מגדר הרגיל והיא מסוגלת לפרק כל עצם שממוקם בתוך ספירת השפעתה…

החומר מתפרק ושב למצבו המולקולארי והאטומי. על ידי הפיכת התהליך ניתן להרכיבו מחדש. הטענה נראית מוגזמת, ועדין ישנה עדות מוצקה שישנו בסיס כלשהו עבורה ושהאיש עלה על גילוי מזהיר…. 

‘אז תועילו בבקשה לעקוב אחרי’, אמר הממציא. הוא הוביל אותנו במורד המדרגות השטוחות על פני גינה שנמצאת מאחור. היה בנין גדול מבחוץ, שאותו הוא פתח ונכנסנו.

בתוכו היה חדר מסויד בעל אינספור חוטי נחושת תלויים בשרשראות מהתקרה, ומגנט עצום שמאוזן על מעמד. מקדימה לכל זה היה מה שנראה כמו מנסרה מזכוכית, באורך של מטר ובערך שלושים סנטימטר הקוטר. מימין לכל זה היה כסא שהיה מונח על במת אבץ ולו כיפת נחושת מצוחצחת שמונחת מעל. גם הכיפה וגם הכסא היו מחוברים בחוטים עבים, ומהצד היה מעין גלגל משונן בעל מספר חריצים וידית שמכוסה בגומי שהייתה כרגע מונחת על חריץ אפס…”

ארתור קונן דויל, מכונת הדיסאינטגרציה, 1928.  

ובכן, היום אומר מישיו קקו, פיזיקאים מקווים שהצעד הבא יהיה לבצע טלפורטציה למולקולות מורכבות. ואחרי זה אולי לבצע טלפורטציה למולקולת דנ”א או אפילו לוירוס תוך כמה עשורים. ומה בעצם מונע מאיתנו לבצע טלפורטציה לאדם שלם (אם ניקח בחשבון את כל הסיכונים)? כמובן שהבעיות הטכניות הן עצומות ונוראיות. על כן ייקח מאות בשנים אם לא יותר בטרם עצמים יעברו טלפורטציה, אם בכלל זה יתאפשר.

(ראיון עם פנרוז)

גלי וינשטיין – סיפור עלילותי בחרוזים

אני גלי דוקטורית מומחית לחדשנות ולאלברט אינשטיין ומורשתו

טיפסתי ועליתי למרומי הצמרות של בני האקדמיה בכל העולם ואשתו

הכנסתי את ראשי מבעד לפתח החוגים השייכים לראש השבט מתל אביב ועד חיפה

זולת הקוטב בקצה הכדור הצפוני ואולי הירח וגם הקרחונים באנטרקטיקה להוספה

ביקרתי בכנסים בסין והעיר האסורה ועד לאמריקה נוטפת השפע בה הייתי פוסעת…  

לו היה טורח פרופסור להמציא עבורי מכונה העשויה לגלות האושר בארץ הלא נודעת

אזי לא הייתי נתקעת במשרד הפטנטים של אלברט אינשטיין, ואליו ישר הייתי נוסעת 🙂

שאלתי את המדען והגיאוגרף מדוע העולם כולו והמדינה כולה 

נתקפים לפתע בבולמוס מטורף של בינוניות שמדביקה בשקיקה את הממשלה? 

בייאושי טיילתי ביערות היכן ששורצות חיות טרף מסוכנות ביותר בעולם ההשכלה

נמלטתי ממלתעותיהן של תולעי הספרים הירוקות הגדולות בחיפושי אחר התהילה

צעדתי למרחקים בין הרים ובין גבעות כדי לגלות את נצנוץ הזהב בסוף העלילה  

התהלכתי עם איורי וכתבותיי בג’ונגלים עבותים בסכנות העולם

בין הקרצפים, הפלנתרים, הברדלפים האיומים כולם 

ואסיים אולי היום בעידן המיתון והרכבת הממשלה של ביבי-אהוד ובזו הפרכא

מה נותר לנו היום לעשות זולת להרהר על מצבנו העגום ולחפש אחר טרחה? 

זמן

היו הייתה גברת שקראה במהירות הסילון בהגדה ובמזמור

ובהתאם למופתים ולאותות היא נעה מהר יותר מהאור

היא החלה שואלת קושיות על יציאת בני עמנו לחירות

אודות בני ישראל שעזבו את פרעה במהירות

ואז חזרה היא בליל האתמול למצרים הישר לעבדות.

 

חג פסח שמח!! 

עולמות הגוף – קונפליקט בין אומנות, אנטומיה לאתיקה

עולמות הגוף – קונפליקט בין אומנות, אנטומיה לאתיקה

 

פולמוס על תערוכת עולמות הגוף – החל מאפריל במדעטק, מוזיאון המדע בחיפה. התעורר ויכוח סביב המוסריות של הצגת גופות שעברו תהליך שימור פלסטי כדי להציג את האנטומיה שלהן בפני הקהל הרחב. היו כאלה שכינו את הפרופ’ לאנטומיה גונטר פון הגנס, המדען הגרמני שיצר את התערוכה בשם פרנקנשטיין. מבקרים שביקרו בתערוכה וראו גופות אמיתיות של אנשים שעברו פלסטיזיציה והן מוצגות באופנים המוזרים יותר העלו התנגדויות אתיות. ההתנגדויות עלו בגלל שהוסר מהגופות העור והאנשים ראו את האיברים הפנימיים – אפקט פסיכולוגי? חלק מהגופות הן גם מבותרות כדי שהמבקר יראה את האנטומיה שלהן ואת המתרחש בעולמן הפנימי. הועלו שאלות בנוגע לכבוד המת. יחד עם זאת, התערוכה נותנת הזדמנות נדירה לאנשים שאינם לומדים רפואה להציץ אל תוך נבכי שעורי האנטומיה של הסטודנטים לרפואה. המדע, הפסיכולוגיה, האתיקה והמומיה המצרית לדיון על תערוכת עולמות הגוף.

תמונות מתערוכת עולמות הגוף בבריטניה

 

מדעטק – מוזיאון המדע בחיפה עומד להציג את התערוכה המדוברת ביותר עולמות הגוףBody Works Körperwelten של גופות אנשים אמיתיים, גופות שלמות וחלקי גופות. כל הגופות היו שייכות לאנשים שהסכימו לשימוש בגוף שלהם לאחר מותם למטרות חינוכיות על ידי מקצוענים מתחום הרפואה וגם על ידי לא מקצוענים. תערוכת עולם הגופות משכה כבר יותר מ-14 מיליון מבקרים מאז הקמתה ב-1995 מרחבי העולם מאירופה ומאסיה: יפן (שם הוצגה לראשונה בטוקיו), גרמניה, אוסטרליה, בלגיה וארה”ב. ועתה היא מגיעה לישראל.

השאלה המדעית המעניינת כנראה היא כיצד הגופות נשמרות? הן משומרות בטכניקה שקרויה “פלסטיזציה” שלאחריה באה ספיגה בתא ואקום, טכניקה שהומצאה על ידי יוצר התערוכה הפרופסור הגרמני גונטר פון הגנס באוניברסיטת הידלבורג. זהו תהליך שמשמר את הרקמה האנושית בגומי סיליקון. בהתחלה חונטים את הגופה, העור מוסר כאשר כל השאר – השרירים, העצמות, האיברים, המיתרים, הגידים, כלי הדם, המוח וכולי נחשפים. השלב הבא הוא שנוזלי הגוף מנוקזים ומוחלפים באצטון. טובלים את הכל בתערובת פולימר נוזלי בתא ואקום. בתוך תא הואקום האצטון נהפך לגז שמוחלף בתערובת הפולימר. כאשר התערובת מתקשה, התוצאה היא דוגמית משומרת קבועה, יבשה ונטולת ריח.

הפלסטיזציה גורמת לדרגת קשיחות גבוהה עבור רקמות הגוף ומאפשרת לגופות להיות מוצגות בתנוחות שונות: זקופות, רצות, ישובות, ובפוזיציות יומיומיות. כל זאת כדי שהמבקרים יראו בתערוכה במוזיאון מוצגים דינאמיים ואת גוף האדם בצורתו הדינאמית ולא יראו תערוכה חולנית. לדוגמא מראים בתערוכה גופות ספורטיביות רצות ובמצב זה מוצגים השרירים שלהם מתוחים. או למשל מראים דמויות ישובות ובאי התערוכה יכולים בדיוק לצפות במבנה הפנימי של האדם היושב: השרירים בעת הישיבה והעצמות כפי שהן מסודרות בעת שהאדם יושב.

יחד עם שימור הגופות השלמות, שומרו גם חלקים בודדים של גופות וכל זאת למען מטרה דידקטית וחינוך ההמונים: כדי שבאי התערוכה יראו את הרגליו הרעים של האדם. דהיינו, התוצאות של הרגלי בריאות לקויים כמו עישון – ריאות מפוחמות ומושחרות של מעשנים כבדים או כבד הרוס משחמת כתוצאה משתייה כבדה של אלכוהול.

File:GuntherVonHagens Cologne2000.jpg
פרופ’ גונטר פון הגנס

 

שאלות מוסריות ואתיות

 

אולם יחד עם המסרים החינוכיים האלה, עולות מספר שאלות אתיות וגם משפטיות. העניין המשפטי שהתערוכה העלתה נדון רבות – בטרם התערוכה עלתה בפלורידה היא נדונה בערכאות המשפטיות. נקבע שזה לא חוקי לבצע פלסטיזציה לגופות של אנשים. התערוכה בפלורידה נפתחה למרות זאת לפני כמה שנים. הטענה הייתה שהגופות המשומרות והמבותרות בתערוכה היו שייכות לאנשים סינים והן לא נדרשו או לא היו מזוהות בבית הספר לרפואה בסין. המצביעים כנגד התערוכה אמרו שהם חשו לא בנוח עם הרעיון שלא בעלי הגופות ולא משפחותיהם הביעו הסכמה רשמית לכך שהם יוצגו במוזיאון:

הדיון על העניין מוסרי של התערוכה בפלורידה – מתוך סוכנות הידיעות.

 

כאשר התערוכה הוצגה בפריס דווח:

bodies can only be used after death for scientific purposes, even if the people gave their consent. “When you consider the way China respects human rights, what can consent mean? We would never used French bodies like that,”

הבעיה במטרה של התערוכה הייתה שהיא תערוכה חינוכית ובידורית כאחד, “בידוכית”, או כפי שפרופ’ גונטר פון הגנס עצמו תאר זאת, “אומנות אנטומית”. הגופות נתונות כמו מעין פסלים “חיים” במוזיאון, יותר מאשר גופות וזאת כדי שיהיה לנו המבקרים יותר קל לעכל את נוכחותם. ואז היו כאלה שכינו את פרופ’ גונטר פון הגנס, המדען הגרמני שיצר את התערוכה בשם פרנקנשטיין.  

כאן נכנס המתח בין המחקר המדעי לסוגיו השונים של הידע – במיוחד זה של הפנים הפיזיולוגי שלנו – ומנגד הציווי ההומניסטי לשמור על כבוד האדם באשר הוא. שני אידיאלים אלו לפעמים מתנגשים זה בזה בדמות האומנות האנטומית.

מבקרים שביקרו בתערוכה וראו גופות אמיתיות של אנשים שעברו פלסטיזיציה והן מוצגות באופנים המוזרים ביותר העלו התנגדויות אתיות בכל זאת ל”פסלים” האלה. ההתנגדויות היו מכך שהוסר מהאנשים העור, וחלק מהגופות מבותרות וכל זאת כדי שהמבקר יראה את האנטומיה שלהן ואת המתרחש בעולמן הפנימי. הועלו שאלות בנוגע לכבוד המת. האם התערוכה אכן יכולה להעלות בעיות אתיות ומשפטיות כאשר מוצגים גופות של אנשים? יש אנשים שטוענים שהתצוגה היא בכל זאת בחינה לא מוסרית ומקאברית של המתים.

יחד עם זאת, התערוכה נותנת הזדמנות נדירה לאנשים שאינם לומדים רפואה להציץ אל תוך נבכי שעורי האנטומיה של הסטודנטים לרפואה. ישנו מוטו אנונימי שחדר וחלחל אל המעבדות האנטומיות בבתי הספר לרפואה: ההנחה הבסיסית של האנטומיה היא שהמתים ילמדו את החיים. אבל אז בדיוק נשאלת השאלה למי צריכה להיות גישה לידע אודות הפעולה הפנימית והמורכבת של גופנו? כלומר מי רשאי ללמוד מהמתים? האם רק אלה שהם מוסמכים מבחינה אקדמית להכנס לחדרי הנתיחה או למוסדות חינוך, כלומר מדעני המחקר, רופאי העתיד והאנשים שיספקו לנו שירותי בריאות? או האם הידע הזה צריך להיות מסופק גם ובנוסף לציבור הרחב, בלא תלות במטרות ובכוונות החינוכיות? בנוסף, כמובן עולה בהקשר זה השאלה האתית והמשפטית: האם מותר להשתמש בגופות למטרות מדעיות בלבד גם אם אנשים נתנו את רשותם לשימוש בגופם בנוסף למטרות חינוכיות?

נשאלת בנוסף השאלה, מהי ההשפעה של חלקי גוף פנימיים של גופות אמיתיות על בני אדם ועל מבקרים מסוימים במוזיאון? יש הטוענים שישנו בכל זאת האפקט הפסיכולוגי על מבקרים שחולפים על פני תצוגה ואינם מסוגלים להפנים שהגופות שאותם הם רואים אלה הם המבנה הפנימי של עצמם. ואז אנו תוהים, האם סטודנטים לרפואה שמנתחים גופות רואים בהן את האנטומיה של עצמם?

ומה ההבדל אם כן, בין תערוכת עולם הגופות לתערוכת מומיות מצריות במוזיאון? שהרי הורגלנו כבר לראות מומיות חנוטות עד כה באינספור מוזיאונים בעולם…

ונשוב לשאלה המרכזית: האם התערוכה יכולה לגרום לרתיעה לאנשים מסוימים? למשל לאנשים דתיים בנוגע להלכות על אדם לאחר מותו? הגוף נתון לפירושים פילוסופיים ודתיים, פירושים בעלי חזונות לחיים טובים של קיום אחרי המוות בעולם טוב יותר בצורת גוף שמורה כלשהי.

התערוכה עשויה לעורר מחלוקת בנוגע לאתיקה וללגיטימיות של הצגת גופות מתות של האנשים שאולי לא לגמרי היו מודעים לתהליך הפלסטיזציה שאותו הם יעברו ולתנוחות בהן הם יוצגו בתערוכה במוזיאון. יתכן שאנשים הסכימו שגופם יתרם למטרות חינוכיות ברפואה בטרם מותם, אבל הם לא לגמרי היו מודעים שבסוף הם יסיימו את חייהם כמוצג שלם או מבותר שעבר פלסטיזציה במוזיאון. תמיהה שמחכה לדיון ולתשובה.    

ראו:

Anatomy of a Controversy

ננו-צינוריות – שרירים מלאכותיים – סופרמן הגיע לכאן!

סרטי ננו-צינוריות מפחמן שמתפקדים כשרירים מלאכותיים פותחו על ידי חוקרים מאוניברסיטת טקסס אשר בדלאס, וכיאה לננו-צינוריות, הם בעלי חוזק חומרים עצום. ניתן למתוח אותם כאילו היו גומי והם קלים יותר מהאוויר. הסרטים מורכבים מננו-צינוריות סבוכות ארוכות בעובי של 11 ננו-מטר, והם מסוגלים להימתח ליותר מפי שלושה מרוחבם הרגיל. ואולם הם קשיחים יותר וחזקים יותר מאשר פלדה נצורה. הם יכולים להימתח ולהתכווץ פי אלפי מונים ולסבול טמפרטורות בטווח של בין מינוס 190 מעלות צלסיוס ועד אפילו 1600 מעלות צליוס. ואף יותר מזה, הם בעלי מסה מינימלית ולכן כמעט קלים כמו האוויר עצמו. ואם לא די בכך, סרטי הננו-צינוריות שקופים, מוליכים וגמישים. ברוכים הבאים לעידן סופרמן! קחו כמה סיבי סרטים כאלו ותוכלו להרים את בנין האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק?…. קורי העכביש של ספיידרמן כבר מזמן כאן…

סופרמן וספיידרמן

שרירי ננו צינוריות-פחמן

האיור מראה מה קורה כאשר מישמים חמישה קילו-וולט מתח לתוך רצועה ברוחב של שני מילימטרים של חומר ננו-צינורית אוורירית? היא מתרחבת לכדי פי שלושה מרוחבה המקורי. Ray Baughman, UT Dallas

לסרטים ראו כאן.

וגם כאן עוד סרט.

מהי ננוטכנולוגיה?

בשנים האחרונות הננוטכנולוגיה נהפכה לאחד מתחומי הפיזיקה, הכימיה, ההנדסה והביולוגיה החשובים והמרתקים ביותר. היא מראה הבטחה רבה בעתיד הקרוב בכך שתביא לנו פריצות דרך רבות שתשננה את כיוון ההתקדמויות הטכנולוגיות במגוון רחב של אפליקציות. מה זה בכלל ננוטכנולוגיה? המילה “ננו” פירושה מיליארדית או ביליונית. ובמספרים: 1x10-9. הננוטכנולוגיה עוסקת במגוון מבנים של החומר בעלי ממדים מסדר גודל של המיליארדית של המטר. כלומר, הננוטכנולוגיה מבוססת על ההכרה שחלקיקים קטנים יותר מגודל של 100 ננומטר (מיליארדית המטר) מקנים למבנים ננומטריים שבנויים מהם תכונות חדשות והתנהגות חדשה. זה מתרחש בגלל שהחלקיקים שהם קטנים יותר מהאורך האופייני שקשור לתופעות האופייניות לרוב מפגינים כימיה ופיזיקה חדשות! כימיה ופיזיקה חדשות אלה מובילות להתנהגות חדשה שהיא תלויה בגודל של המבנים הננומטריים. כך למשל המבנה האלקטרוני, המוליכות, התגובתיות, טמפרטורת ההמסה והתכונות המכניות – כן, כן כולן משתנות כאשר החלקיקים נעשים קטנים יותר מאשר הגודל הקריטי. התלות בהתנהגות בגודל של החלקיק יכולה לאפשר למהנדס לתכנן את תכונותיהם וכך לבנות רכיבים חדשים. ברוכים הבאים לעולם הטכנולוגיה החדשה של הננו-רכיבים.

לננו-רכיבים יש פוטנציאל אדיר לתרום להתקדמות על פני טווח נרחב ומגוון של תחומים טכנולוגיים שמתפרשים מיצירת חומרים חזקים יותר וקלים יותר ועד קיצור זמן תמסורת העברת התרופות לתוך הגוף – באמצעות קפסולות? בתוך מערכת הדם וגם הגדלת קיבולת האחסון של המדיה המגנטית ואספקה של מתגים מהירים יותר עבור מחשבים.

קצת היסטוריה לא תזיק נכון? ודאי שלא. לא ברור מתי אנשים גילו את היתרון של החומרים בגודל המזערי כל כך – הננו-חלקיקים. ידוע שבמאה הרביעית אחר הספירה יוצרי הזכוכיות הרומאים יצרו זכויות שהכילו מתכות בגודל ננו. נותר שריד מתקופה זו שמצוי במוזיאון הבריטי בלונדון – כוס – שמכיל ננו חלקיקים בין השאר מזהב. הצבע של הכוס משתנה מירוק לאדום כאשר מקור אור ממוקם בתוכה. המגוון הרחב של צבעים מרהיבים בחלונות של קתדרלות מימי הביניים הוא עקב הנוכחות של ננו חלקיקים מתכתיים בזכוכית. כמובן שנקפץ לנו פה על פני ההיסטוריה…

ב-1996 – כבר קפצנו כמעט למאה ה-21… מספר סוכנויות ממשלתיות בארה”ב שמובלות על ידי הקרן למדע לאומי פתחו במחקר לעמוד על המצב העולמי של המגמות, המחקר והפיתוח בננו-מדע ובננוטכנולוגיה.

שני ממצאים עלו מהמחקר:

1) ממצא ראשון:

חומרים יכולים להיות מעוצבים ברמת הננו כך שתתקבלנה תכונות חדשות ויתקבלו ביצועים חדשים. הפיזיקה והכימיה היסודיות להן הורגלנו במשך שנים מעולם המאקרו…הן משתנות כאשר הממדים של המוצק נעשים ברי השוואה לגודל בתחום הננומטרי. אחת מהדוגמאות החשובות ביותר היא מה קורה לחומר מוליך למחצה בגודל זה? המבנה האלקטרוני של המערכת לחלוטין משתנה. זהו הבסיס למה שקרוי הנקודה הקוואנטית בננוטכנולוגיה שמשמשת כיום לקריאת קומפט דיסקים.

הכח המניע מאחורי הננוטכנולוגיה הוא ההכרה שלחומרים הננוטכנולוגיים יכולה להיות פיזיקה וכימיה שונה בתכלית מזו של חומרי הגלם בעולם המאקרו או/וגם המיקרו והשאלה היא מהם ההבדלים בתכונות פיזיקאליות וכימיות אלה ומהן הסיבות להם? למשל האם חוק אוהם המפורסם והכל כך מבוסס בעולם האלקטרוניקה של המאקרו והמיקרו תקף בעולם הננומטרי? לא.

בנוסף, חומרים מעובדים שמורכבים מגרגרים בגודל ננומטרי הם בעלי תכונות מכניות לחלוטין שונות מאשר חומרים בעולם המאקרו והמיקרו.

2) ממצא שני:

ההכרה בטווח הרחב של תחומים שתורמים להתפתחות של תחום הננוטכנולוגיה. עבודה בתחום יכולה להימצא במחלקות כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי הסביבה, הנדסה וכדומה. הננוטכנולוגיה היא תחום אינטרדיסציפלינרי.

 

מהן ננו-צינוריות? 


ננו-צינורות: ניתן לחשוב על הננו-צינורית פחמן כמעין גיליון מגרפיט שמגולגל לצינור בעל שפות בסוף הגיליון שיוצרות את הקשרים שסוגרים את הצינור. מבנה הצינור נוצר מגלגול גיליון הגרפיט סביב צירו מקביל לקשרי ה-C-C (קשרי פחמן-פחמן). ננו-צינורית בעלת דפנות יחידים יכולה שיהיו לה קוטר של שני ננו מטרים ואורך של 100μmזה מה שהופך את הננו-צינורית אפקטיבית למבנה חד ממדי שקרוי nanowire

ישנם כמה מבנים לננו-צינוריות מפחמן, ומספר מבנים אלה הם בעלי תכונות שונות. למרות שננו-צינוריות מפחמן לא מורכבים מעשית מגלגול של גיליונות גרפיט, ניתן להסביר את המבנים השונים על ידי בחינה של הדרך שבה גיליונות גרפיט עלולים להתגלגל לצינורות. באופן כללי הננו-צינוריות סגורים בשני הקצוות, מה שמכניס סידור פנטגונאלי מבחינה טופולוגית לכל קצה של הגליל.

לננו-צינוריות מפחמן יש את התכונה המעניינת מאוד שהם מתכתיים או מוליכים למחצה, תלוי בקוטר ובכירליות של הצינור. הכירליות מתייחסת לאופן שבו הצינורות מגולגלים ביחס לכיוון הציר במישור הגרפיט. בדרך כלל הצינורות הם שני שליש מוליכים למחצה ושליש מתכתיים.

משתמשים במיקרוסקופ המנהור הסורק (ה-STM) כדי לחקור את המבנה האלקטרוני של הננו-ציוריות מפחמן. המיקום של מחט ה-STM ממוקמת מעל לננו-צינורית והמתח שבין המחט של ה-STM והדוגמית נסרקת בעוד זרם המנהור מבצע את הסריקה. בודקים את המוליכות הנמדדת. הגרפים של ה-STM שהמוליכות חזקה לאורך ציר הצינור, מה שגורם לננו-צינוריות לתפקד כחוטים קוואנטיים חד ממדיים. באופן כללי דפקטים במערכות חד-ממדיות גורמים ללוקליזציה של אלקטרונים. אבל, דפקט בננו-צינורית לא יגרום ללוקליזציה בגלל שהאפקט ממוצע על פני כל היקף הצינור.

במצב המוליך של הננו-צינורית, המוליכות של הננו-צינוריות היא מאוד גבוהה. מעריכים שהן יכולות לשאת מיליארד אמפר לסנטימטר מרובע. לעומת זאת, חוטי נחושת לא מצליחים לשאת מיליון אמפר לסנטימטר מרובע בגלל התחממות מתנגדת שממיסה את החוט. סיבה אחת למוליכות גבוהה של הצינורות הננו מפחמן היא שיש להם מעט מאוד דפקטים מבחינת פיזור האלקטרונים, ולכן התנגדות מאוד נמוכה. זרם גבוה לא מחמם את הצינורות באותו האופן שבו הוא מחמם את חוטי הנחושת. ננו-צינוריות הם גם בעלי מוליכות תרמית מאוד גבוהה, כמעט פי 2 יותר מאשר יהלום. פירושו של דבר שהם גם מוליכים מאוד טובים של חום.

בנוסף ננו-צינוריות הם מאוד חזקים מבחינה מכנית. אם משקל מחובר לקצות חוט דק שנעוץ לגג של חדר, החוט ימתח ובסוף יקרע. כאשר ננו-ציוריות מעוקמים הם מאוד גמישים. הם מתעקמים אבל לא נשברים, וניתן לישר אותם חזרה מבלי להרסם.

מרבית החומרים נשברים כאשר מעקמים אותם בגלל הנוכחות של פגמים כמו חריגות ושיבושים או פגמים בשפות החומרים. בגלל שננו-צינוריות מפחמן הם בעלי מינימום של דפקטים במבנה הדפנות שלהם, זה לא קורה. סיבה נוספת מדוע הננו-צינוריות לא נשברים היא הבאה. כאשר הם מעוקמים מאוד, הטבעות ההקסגונאליות מפחמן בדפנות משנות את צורתן, אבל לא נשברות. זוהי תוצאה ייחודית של תכונות של קשרי פחמן-פחמן והתעקמותם.

ננו-צינוריות ושרירים-מלאכותיים – סופרמן בדרך אלינו?

עתה פותחו סרטי ננו-צינוריות מפחמן על ידי חוקרים מאוניברסיטת טקסס אשר בדלאס, וכיאה לננו-צינוריות, הם בעלי חוזק חומר יותר מאשר פלדה וניתן למתוח אותם כאילו היו גומי. הסרטים מורכבים מננו-צינוריות סבוכות ארוכות בעובי של 11 ננו-מטר, והם מסוגלים להימתח ליותר מפי שלושה מרוחבם הרגיל. ואולם הם קשיחים יותר וחזקים יותר מאשר פלדה נצורה. הם יכולים להימתח ולהתכווץ פי אלפי מונים ולסבול טמפרטורות בטווח של בין מינוס 190 מעלות צלסיוס ועד אפילו 1600 מעלות צליוס. ואף יותר מזה, הם בעלי מסה מינימלית ולכן כמעט קלים כמו האוויר עצמו, והם שקופים, מוליכים וגמישים. ברוכים הבאים לעידן סופרמן! קחו כמה סיבי סרטים כאלו ותוכלו להרים את בנין אמפייר סטייט בילדינג בניו יורק?…. זהו שבדיוק בזה מדובר, בשרירים מלאכותיים!

החומר החדש שהוצג בכתב העת סאיינס אתמול למען האמת, פותח על ידי ריי בוגמאן, המנהל של המכון לננוטק באוניברסיטת דלאס, אותו מכון שמפתח סוגים שונים של ננו-צינוריות שמבוססות על מה שקרוי “שרירים מלאכותיים”, שמיועדים לאיברים תותבים ולרובוטיקה.

Ray H. Baughman

ריי בוגמאן

חומרים אלה משנים את צורתם ואת גודלם כתגובה לסיגנלים חשמליים וכימיים. תגובתיות שהיא אולי דומה לחומרים “הישנים” שקרויים חומרים פיזואלקטריים, אלא שהחומרים הפיזואלקטריים הם מה שנכנה מאקרוסקופיים, ואילו כאן מדובר בננו-צינוריות. המעבדה הננוטכנולוגית בדאלס פתחה עד כה חומרים חדשים.

עד כה המעבדה פתחה שרירים מלאכותיים מננו-צינוריות כאיברים תותבים שמתרחבים עד לאחוז אחד בלבד, ומפעילים עד לפי 100 פעם יותר כוח מאשר השריר האנושי על שטח מסוים. החוזק של הננו-צינוריות לכן לא ממוצה עד תום (שנת 2006).

Carbon-nanotube yarns such as this one can be used as powerful actuators.
Credit: Science

אולם עתה מסתבר שבאמתחתה של המעבדה הננוטכנולוגיה סרטי ננו-צינוריות שמתפקדים כשרירים מלאכותיים, או אקטואטורים, המתרחבים עד פי 200 אחוז ויוצרים כוחות קטנים ליחידת שטח, וכך הם מתאימים לרובוטיקה. או אולי בהחלט יכולים להתאים לאגדת סופרמן שירד מכוכב קריפטון ורוצה להרים את האמפייר סטייט בילדינג?…

שרירים מלאכותיים ויישומם לנאסא

מכיוון שסרטי הננו-צינוריות האלה הם אולטרא קלי משקל וניתן לטפל בהם בטמפרטורות קיצוניות, הם אולי יכולים להיות מאוד יעילים ליצירת חלקי רכבי חלל. כך לפחות מציע המדען הישראלי שלנו בנאסא ד”ר יוסף בר-כהן, חוקר בכיר במעבדה להנאה סילונית בקליפורניה. הרי בחלל התנאים הם מאוד קיצוניים כידוע, כמו למשל בפלנטות כמו מאדים ונגה. ניתן למשל לטפל באמצעות רובוט חלל במשטח של נגה בעל הטמפרטורה הקיצונית של 460 מעלות או בזה של מינוס 200 מעלות שמצוי בירח של צדק, אירופה. המסה הנמוכה של החומר החדש היא מאוד מושכת למשימות רובוטיות כאלה, אומר בר כהן.

המאמר:

Science 20 March 2009:
Vol. 323. no. 5921, pp. 1575 – 1578
DOI: 10.1126/science.1168312

 

Research Articles

Giant-Stroke, Superelastic Carbon Nanotube Aerogel Muscles

Ali E. Aliev, Jiyoung Oh, Mikhail E. Kozlov, Alexander A. Kuznetsov, Shaoli Fang, Alexandre F. Fonseca, Raquel Ovalle, Márcio D. Lima, Mohammad H. Haque, Yuri N. Gartstein, Mei Zhang,* Anvar A. Zakhidov, Ray H. Baughman

Improved electrically powered artificial muscles are needed for generating force, moving objects, and accomplishing work. Carbon nanotube aerogel sheets are the sole component of new artificial muscles that provide giant elongations and elongation rates of 220% and (3.7 x 104)% per second, respectively, at operating temperatures from 80 to 1900 kelvin. These solid-state–fabricated sheets are enthalpic rubbers having gaslike density and specific strength in one direction higher than those of steel plate. Actuation decreases nanotube aerogel density and can be permanently frozen for such device applications as transparent electrodes. Poisson’s ratios reach 15, a factor of 30 higher than for conventional rubbers. These giant Poisson’s ratios explain the observed opposite sign of width and length actuation and result in rare properties: negative linear compressibility and stretch densification.

The Alan G. MacDiarmid NanoTech Institute, University of Texas at Dallas, Richardson, TX 75083, USA.

* Present address: Department of Industrial Engineering, Florida State University, Tallahassee, FL 32306, USA.

To whom correspondence should be addressed. E-mail: ray.baughman@utdallas.edu

 

צ’יטי צ’יטי בנג בנג מחלום למציאות

צ’יטי צ’יטי בנג בנג מחלום למציאות!

 

 

כמה פעמים נתקעתם בנתיבי איילון או בדרך חיפה תל אביב בלי יכולת לזוז ממש ואחרתם לעבודה? כמה פעמים חלמתם באותו הרגע ממש לעוף מעל לכל המכוניות מעלה… מעלה, ואז לפתע נזכרתם בסרט הילדות “צ’יטי צ’יטי בנג בנג” ובמכונית המעופפת?

ובכן העתיד כמעט כאן. המציאו לנו מכונית מעופפת כזו והיא כמעט מוכנה לשימוש ברחובות. תאמינו או לא. חברת Terrafugia יצרה מכונית מעופפת כזו, והתהליך של הטסתה לאוויר הוא ממש בעיצומו! כך לפחות לפי דוברי החברה.

המלצה: התחילו כבר לקחת שעורי נהיגה משולבים בשעורי טיס. כלומר, הטסט הבא שלכם יהיה טסט משולב בטסט טיס…

 

המכונית-מטוס היא פרי המצאתו של מיסד החברה קרל דיטריך, שהביא דגם שלה לתצוגה מוקדמת ביום חמישי כדי להראות את ביצועיה בפני כתב CBS שיש לו במקרה רישיון טיס.

המכונית שקרויה באנגלית “טרנזישן” Transition – כלומר, מעבר – יכולה לעבור מנסיעה לטיסה תוך שלושים שניות, שזה הזמן שלוקח לכנפיים להתפרס ולהינעל במקומן, כפי שדיטריך הדגים לכתב.

אם אכן הכל יתקדם כמתוכנן, הטרנזישן תצא לשוק המסחרי בסוף 2011. כדי להטיסה נצטרך מינימום רישיון טיס למטוס קל ספורטיבי דמוי ססנה. והמחיר של התענוג הזה?… ובכן יש כבר לפחות 40 איש שכבר שלמו מקדמה של 10,000 דולר כדי שישמרו להם את הדגמים הראשונים… המחיר הוא בינתיים 194,000 דולר. קצת פחות ממחיר של דירה בתל אביב. בינתיים אם כן בגלל המיתון כמובן אנחנו נצטרך להיתקע בפקקים…. מה גם שהטרנזישן צריכה בערך חצי קילומטר כדי להמריא. קצת בעיתי בפקקים שלנו, לא?

בכל מקרה רק לידיעת הטייקונים שלנו, אם נשארו עוד כאלו בכלל בעידן הפיטורים של היום, הטרנזישן מונעת על דלק ללא עופרת.

בתמונה הכנף הקדמית של המטוס משמשת גם כפגוש למכונית והכנפיים הצדדיות מתקפלות ולכן באשר למציאת מקום חניה? זה הרי לא בעיה. וגם לא צריך לתפוס מונית באמצע העיר. הטרנזישן פשוט עפה באוויר היישר לפגישת העסקים…

 

מדע בתקשורת בישראל: אדישות, אינשטיין, אמט בראון ועוד אלף?

אתמול הייתי בטכניון בכנס שעסק במדע בתקשורת.

אני אספר לכם סיפור. ב 2 לדצמבר 1919 הכתב של הניו יורק טיימס בברלין ניגש לראיין את אלברט אינשטיין בביתו. הדוקטור החליט כנראה להתבדח קצת עם הכתב. וכך הדיווח של הכתב הפך את ניסוי המחשבה המפורסם של אינשטיין שאותו הוא הגה בעודו הוא עובד במשרד הפטנטים בברן בשוויץ ב-1907 והוא הובילו לתורת היחסות הכללית – אדם הנופל מגג בית – לאירוע אמיתי שהתרחש ממש בחיים בברלין דווקא – אדם אמיתי שב-1915 נפל מגג אמיתי בברלין, אבל נחת על ערמה של אשפה. הכתב תאר זאת ב-3 לדצמבר בניו יורק טיימס בצורה הבאה.

לאחר תאור חדר העבודה של אינשטיין בברלין, כתב ה-ניו יורק טיימס כתב: “היה זה מספרייה גבוהה זו שהוא [אינשטיין] צפה לפני שנים רבות באדם נופל מגג סמוך – למרבה המזל על ערמה של אשפה רכה – ונמלט כמעט ללא פציעה. האדם אמר לד”ר אינשטיין שבנפילה הוא לא חווה בשום תחושה שנחשבת למוכרת כאפקט הכבידה”. כך, המאמר אמר, היה האופן שבו אינשטיין פיתח “סובלימציה או השלמה” לחוק הכבידה של ניוטון. כמו שאחת מהכותרות הגדושות במאמר הסבירה זאת, “בהשראה כמו שניוטון היה, אבל על ידי נפילת האדם מהגג במקום נפילת התפוח”.

כלומר, אינשטיין שראה את הנפילה מחלונו, מיהר למטה לתחקר את האיש, שניצל במזל, אודות תחושותיו. האיש אמר לו שבמהלך נפילתו הוא לא היה מודע למה שבדרך כלל יחסו לו בכבידה, ובמהירות הבזק אינשטיין כך רץ (ובדרך בטח כמעט וצעק כמובן אאוריקה כמו ארכימדס, לא כן?) מצא את עקרי תורת היחסות. וכך העיתון פיזר צ’יזבט או “ערמה של אשפה רכה” שלא הייתה ולא נבראה. נשאלת השאלה האם הכתב המציא את הסיפור הזה או האם אינשטיין שיטה במארחו וסיפר לו את ניסוי המחשבה כסיפור אמיתי? וזה יש לציין בהחלט היה אופייני לאינשטיין…

המדענים לא פעם מאשימים את כתבי המדע בכך שהם מסלפים את העובדות המדעיות שאותן הם מספרים לכתבים. מה זה בכלל עובדות מדעיות? יש דבר כזה בכלל אמת מדעית? מסתבר שאין דבר כזה. אם תשמעו את המדענים מדברים בהרצאות… הם בעצמם מסלפים פעמים רבות את מה שאינשטיין עצמו אמר, והם לא תמיד מספרים במדויק עובדות מדעיות. בנוסף, הם לא פעם לא זוכרים בדיוק ומספרים בצורה שגויה מאורעות היסטוריים במדע ובטכנולוגיה, וכל זאת תחת האצטלה של סיפור אנקדוטות במדע. איך אתם יכולים לדעת שמדובר במשהו שהוא לא נכון מדעית? אין לכם דרך לדעת. כי הרי המדען עצמו מספר לכם על המדע. אבל כאשר העיתונאי כותב על המדע… וכאשר הוא מראיין מדענים, האם נוטים לחשוב שהוא מסלף את המדע שלהם ולכן נוח להאשים את העיתונאים?

אני לא יודעת האם זה קשור או לא, אבל היום בבוקר אני קוראת על עסקת שליט באתר הארץ.

אני קוראת שעולה מחדש השאלה האם לשכת אולמרט לא טיפחה בימים האחרונים – בסיוע העיתונאים והתקשורת – ציפיות מופרזות שאין להן בסיס לגבי שחרור גלעד שליט? ועוד מעט גם כן יאשימו את התקשורת בבעיות בעסקא? אכן נשאלת השאלה, האם אולמרט ולשכתו לא סלפו את האמת והתקשורת כמובן מדווחת.  

קראתי הבוקר על כך שעופר דקל ויובל דיסקין הביאו עמם אמש מקהיר בשורות מעורבות: יש אמנם התקדמות מסוימת בכל הנוגע לשמות האסירים שישוחררו (במלים אחרות – ישראל מוכנה לשחרר יותר אסירים מכפי שהסכימה עד כה), אך נותרה מחלוקת מהותית בין הצדדים בשאלה מה ייעשה באסירים. הפערים גדולים מההסכמות. ישראל עומדת על כך שעשרות רבות מהרוצחים ה”כבדים” שברשימה יגורשו מהגדה המערבית. נראה שהחמאס מסכים בינתיים רק לגירוש אסירים מעטים. לדברי מקורות פלסטיניים המעורבים במו”מ, מוכן החמאס לשקול גירוש של חמישה בלבד.

אחרי הרעש של הימים האחרונים האם יש חדש אצל החמאס? אני כבר לא יודעת. דבר אחד אני יודעת, שאצל אהוד אולמרט אין חדש תחת השמש.

נשוב לכנס על מדע בתקשורת. הלכתי לכנס “מדע בתקשורת בישראל: מאדישות להידברות שנערך במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. הגעתי לכנס כאשר אני חולה בדלקת ריאות, סתומה באנטיביוטיקה משני סוגים. אבל מה לא עושים בשביל המדע וגם ואולי בעיקר בשביל התקשורת… הכנס עסק במדע ובתקשורת, במדע פופולארי, כתבות מדעיות ובקשר הגומלין שבין המדענים לציבור, לדוברות ולעיתונאות.

ביום שישי הזה דודי גולדמן כתב כתבה על אלברט אינשטיין למוסף 7 ימים בידיעות אחרונות וראיין אותי לכתבה. בכנס הוא נתן לי מחמאות רבות, שיש לי להט לאינשטיין… רק חבל שלא כל כך שמעתי את המחמאות וספרו עליהם אחר כך. וזה הכל בגלל התחבורה הציבורית הגרועה מהבית שלי בזכרון יעקב לחיפה: אוטובוס פעם ב… ולקח לי בערך שעה וחצי להגיע מהבית ועד לטכניון. כך שאחרתי לכנס והגעתי בשעה עשר וחצי.

כאשר אמא שלי שמעה שראיינו אותי לכתבה בידיעות אחרונות, היא שאלה אותי האם כמה אלפי ישראלים עכשיו מנגבים איזה משהו עם התמונה שלי בעיתון… או יושבים בשירותים כאשר הם קוראים על עלילות אינשטיין וגלי וינשטיין. זהו נכון. בדיחה חבוטה ששמעתי אתמול בכנס ואני מסכימה איתה. לפעמים אני באמת יושבת וחושבת האם המדע הופך לעוד נייר טואלט, בייחוד בעידן של מיתון כאשר לקנות חבילת נייר טואלט נהפך כבר לעסק יקר יותר מאשר לקנות את ידיעות אחרונות. האם זה באמת גורלן של כתבות מדעיות בעיתוני סוף שבוע? יש שיאמרו, למי כבר אכפת מהמדע, מאינשטיין ומאיתנו. אם כמה עמודים קודם לכן קוראים על אזרח מספר אחד לשעבר בשם מוישה קצב ועלילות דומיו, אז אנשים יכולים להתבלבל ולחשוב שכתבה על אלברט אינשטיין היא בטעות עוד כתבה על אלף.

אבל אתם יודעים שיש גם ירחוני מדע להמונים, שאולי לא ניקח אותם למקומות מסתוריים כמו שירותים או מקלחות, ולא נרדם איתם מול כורסת הטלוויזיה בנחרות. כך לפחות שמעתי בהרצאות בכנס. אלה הם למשל “סייאנטיפיק אמריקן” או “פופיולר סייאנס”. ויש איזה כתב עת חדש בשם “אודיסאה”, שמנסה לשחזר את ההצלחה של “מחשבות” המיתולוגי. למה קראו לו אודיסאה? אפשר כבר היה לקרוא לו פשוט “מחשבות 2”. טוב, אולי יש כאן ענין של זכויות יוצרים.

רציתי לספר על החוויות שלי מהעבודה עם צבי ינאי ב”מחשבות”, אבל היו כאלה שהגיבו להרצאה לפני והיה מאוחר. אתם יודעים זה מזכיר לי את הסרטים בקולנוע. כאשר סרט מצליח אז עושים לו חלק 2. למשל: מדגסקר ומדגסקר 2. ודווקא לפרימיירה של הסרט השני בארץ בן סטילר ושאר השחקנים באו לנתניה. לפתיחה של הסרט הראשון סטילר לא טרח לבוא לארץ הקודש, אפילו שהוא יהודי.

אבל לא רק עיתונות כתובה כיכבה בכנס. גם תוכניות טלוויזיה. אתם מכירים את “ברייניאק” ואת “מכסחי המיתוסים” מערוצי הלווין? הבן שלי מכור לשתי התוכניות האלה ומכיר את כל הפרקים בעל פה. יש לי שאלה מברינייאק, שהוצגה אתמול בכנס, ואת השאלה הזו כבר הבן שלי הרי שאל אותי מזמן: איזה תדר של קול יעורר אתכם מיד לשלשל? זו שאלה מדעית ולא שאלה קולינארית או שאלה מאיזה אתר של דיאטה, למשל, ואם תביטו על הפרק הנדון מברייניאק סביר שהפעולה תתרחש בהינתן התדר המתאים שפועל על המעיים. זה רעיון טוב כנראה לאלה מכם שסובלים מעצירות ושזיפים לא עוזרים והתור לרופא הוא רחוק בגלל שיש עומס בקופת חולים. אתם יודעים זה מזכיר לי את הסיסמוגרף וכל מיני תדרים שמרעידים את האדמה כדי לגלות רעשי אדמה ומיני רעשים אחרים… נו אז גם כדי לגלות רעשי מעיים אפשר להשתמש בסיסמו… כלומר, בתדרים. תראו זה הכל עניין של פרדגימה וחשיבה קונספטואלית, האולטרא או הסאונד או בכלל הרעשים מרטיטים הכל החל מהמאקרו ועד המיקרו והחל מהרקמה בגופנו למען הבדיקה ועד לשחרורים למיניהם בתוכנו ובכדור הארץ. רגע מי אמר שכדור הארץ משחרר משהו? נראה לי שכדור הארץ צריך לשחרר כאן הרבה יצורים לחלל החיצון, יצורים שהם מיותרים בהחלט מבחינת הכדור.

מסתבר, אמר המרצה, שרצו ליצור תוכניות מדע בארץ בסגנון התוכניות של ברינייאק ומכסחי המיתוסים, תוכניות טלוויזיה שיוצרות ניסויים, מעבדות מתפוצצות וניסויי מדע משעשעים. אולם העסק יקר מאוד: צריך שהניסוי יצליח במכה הראשונה. הדבר לא תמיד קורה במציאות במכה הראשונה, מכיוון שניסוי כמו ניסוי… לפעמים הוא מצליח ולפעמים אפילו במכה החמישית אם בכלל לא מתקבלת התוצאה… ואז העסק מתחיל להיות יקר.

זוכרים את דוקטור האפבייקט המיתולוגי מתוכניות האנגלית מהטלוויזיה הלימודית? זו הייתה הפקה מדעית שהלכה על פרדיגמה אחרת ובאפס תקציב בעידן של תוכניות בשחור-לבן. נקודה למחשבה.

נעבור הלאה.

לאחר ההרצאות היו קבוצות עבודה וחשיבה. שובצתי במדע למתעניינים: מדע במוזיאון המדע בחיפה. אם יורשה לי להביע את דעתי האישית כאן, שהרי זהו האתר האישי שלי. לדעתי מוזיאון המדע בחיפה חסר מעוף. אלברט אינשטיין הגאון היהודי שלנו ביקר בבנין הטכניון ההיסטורי שהיום הוא בנין מוזיאון המדע בחיפה ואין תערוכה קבועה על אינשטיין במוזיאון. תערוכה של דינוזאורים על פני חודשים ארוכים היא משהו שהוא ארוך מידי ולא מדבר לקהל של אנשים מבוגרים. אם משווים את מוזיאון המדע בחיפה למוזיאונים בעולם ואפילו למוזיאון המדע בירושלים… לצערי כל אלה עוברים אותו. דברו בקבוצת העבודה על הרצון למשוך קהל מבוגר למוזיאון בנוסף לקהל יעד שהוא בעיקרו ילדים ונוער – ואמרתי שרצוי לדעתי להביא ממציאים, מגלים והמצאות מדעיות וטכנולוגיות על פני ההיסטוריה עם דגש על מדענים יהודים. מוזיאון מדע, גם אם הוא מוזיאון מדע… הוא בראש וראשונהמוזיאון, ולכן דרוש קודם כל ידע מעמיק באומנות וחוש אומנותי, מה שחסר במדעטק. בנוסף דרושה יכולת להכיר את ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה לעומק. לצערי לא ראיתי במוזיאון המדעטק הכרות מעמיקה בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה ובמגלים וממציאים.

בסוף הכנס היה דיון על מדע בתקשורת, מאדישות להדברות: האם המדען הוא המסביר הטוב ביותר של המדע? ובלי להזכיר את אינשטיין הרי לא ידעו שבמדע עסקינן נכון? אז הזכירו את אינשטיין שלנו. ואמרו שאינשטיין טען שאם אתה יודע להסביר לחותנת שלך מדע אז אתה מסביר מוצלח. אבל תראו החותנת היא אף פעם לא מדד, סליחה מדע, כי הרי את החותנת שמים בבגאז’ לא? ואם היא מצליחה לשמוע את ההסבר מבעד לבגאז’ אז באמת כל אחד יבין. שאלות נוספות שנשאלו הן – עם או בלי קשר לאינשטיין ולבני משפחתו – האם העיתונאי מסביר טוב יותר מהמדען? האם מדען זקוק למעט קורטוב של יכולת פרזנטציה? האם נולדים עם כישרון להצגה של מדע פופולארי ובכלל להצגת מדע? האם יכולת הצגת מדע היא נרכשת? אתם יודעים הרי שאני סיימתי תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב עם כל מיני שחקנים שהם ידועים היום, ואחרי שנים של לימוד דרמה אני כנראה גם יודעת להציג. האם זה חשוב כמרצה או כמורה למדעים? בכנס אמרו לי שמאוד חשוב.

האם המרצה המפורסם הזה – פרופ’ לאונרד זוסקינד – מרצה טוב את היחסות הפרטית של אינשטיין באוניברסיטת סטנפורד?

כנראה אם כן שבאמת חשוב קצת ידע בתיאטרון ובדרמה. אבל אני אולי הגרסה הנשית של דוקטור האפבייקט, או אולי הגרסה הנשית של הדוקטור המוזר מחזרה לעתיד, ד”ר אמט בראון – וכאלה אנשים מיד נפלטים מהמערכת במילא, בגלל עודף יצירתיות וחוסר יכולת להיות סוציאביליים, או תקראו לזה נונקונפורמיסטיים – וזה לא עוזר להם להציג את המדע… הם במילא נראים מצחיק בכל מקום, עם או בלי כישרון משחק. ואתמול בכנס נזכרתי בזה שוב… ונזכרתי שבעצם אני צריכה לסתום את הפה ולא לספר את כל האנקדוטות שלי. והתגעגעתי לד”ר אמט בראון כאשר ד”ר עמנואל לוטם אמר שצריך להכניס קצת מדע בדיוני למערכת החינוך. בסדר, אני מוכנה להכנס… יש מישהו שבכלל מוכן לקבלני?

Image:Browns.jpg

 עדכון. 19.3.09. קראתי היום כתבה ב-נייצ’ר. מספרים שהמקצוע “כתב מדעי” הוא בירידה ואילו כתיבת בלוגים מדעיים באינטרנט היא בעלייה. הכתבים המדעיים משייטים בבלוגים המדעיים ומחפשים רעיונות אצל המדענים. הרבה מהבלוגים המדעיים נכתבים על ידי המדענים עצמם – נכון, אכן נכון… – כי המדענים רוצים להגיע לציבור הרחב ולספר להם על המחקר שלהם, על עבודתם, וזו הדרך היעילה ביותר. מגזינים ידועים, כמו דיסקבר למשל, החלו לכלול כתבות מאת בלוגרים בנוסף לכאלה מאת כתבים מדעיים. לעומתם, ישנם מגזינים מדעיים שמעדיפים גישה יותר עיתונאית ומקצועית מבחינת כתיבה עיתונאית, ולא כוללים כתבות של בלוגרים. וכך הם מחזיקים צוות של כתבים מקצועי שמדווח על החידושים המדעיים, שיכול לעקוב אחר הנעשה בתחומי המדע, לדווח על כך במקצועיות עיתונאית – אבל יחד עם זאת הוא נעדר אולי את המקצועיות המדעית שיש למדען עצמו שעוסק בתחום המדעי הספיציפי.

וכך ישנה הנקודה שבלוגרים בעלי רקע מדעי מקצועי לפעמים מתייחסים בבוז לתקשורת ולכתביה וליכולתם להבין את המדע. הם לא פעם טוענים שהכתב מקצץ את מחקרם במערכת, שהכתב המדעי מסלף מידע בצורה סנסציונית רק כדי לזכות באהדת הקהל. זאת ועוד שהבלוגר חש שהוא מעביר מדע אמיתי. לעומת זאת, יש בלוגרים שבאו דוקא מתחום העיתונאות המדעית, כמו כתבי מדע מה-ניו יורק טיימס, והם ייטו לא להסכים לאמירה זו.

וכך נאמר בסיכומו של דבר בכתבה:

“They have to recognize the needs of the journalist, but we have to recognize the needs of the scientists. We’re kind of fusing the two cultures.” … a fusion of science and journalism. 

Science journalism: Supplanting the old media? Nature 458, 274-277 (2009).

אלברט אינשטיין בן 130 – 14 למרץ 2009

אלברט אינשטיין בן 130

14 למרץ  2009

ציוני דרך בחייו של אלברט אינשטיין

 

 

1879 אלברט אינשטיין נולד ב-14 למרץ ב-11:30 בבוקר בעיר גרמנית בשם אולם, הבן הראשון לזוג יהודים בשם הרמן ופאולין (לבית קוך) אינשטיין.

1880 משפחת אינשטיין עוברת להתגורר במינכן ביוני. הרמן ואחיו יעקב מקימים חברה אלקטרו-טכנית שקרויה אינשטיין ושות’.

1881 נולדת לאלברט אחות בשם מאריה (שנקראת בשם חיבה מאיה) במינכן ב-18 לנובמבר.

1884 בעוד שאלברט מחלים במיטתו משפעת, אביו נותן לו מצפן במתנה. אלברט מוקסם מהגילוי שכוחות בלתי נראים מניעים את מחט המצפן. אינשטיין מאוחר יותר יתייחס לאירוע זה כאל ה“נס הראשון” של ילדותו.

1885 אלברט הולך לבית הספר בשם “פטרשול’ה”, בית ספר יסודי קתולי במינכן. הוא תלמיד טוב, והוא התלמיד היהודי היחיד בכיתה. בבית הוא מקבל שעורים בדת יהודית (כנדרש על פי החוק) ובכינור. הוא מוקסם מהדת, אבל רק לאט מאוד הוא מתחיל ליהנות מנגינה בכנור. בהתחלה שעורי הכינור הם יותר מידי תרגול קשוח. אר כך הוא מתחיל לאהוב את מוצרט. נילס בוהר, הפיזיקאי הדני שעמו אינשטין יתווכח רבות אודות תורת הקוונטים נולד השנה.

1888 אינשטיין עובר לגימנזיום לוויטפולד (בית ספר כמו חטיבת ביניים) במינכן החל מהראשון לאוקטובר. כאן המנהל, הינריך פרידמן מכין את אינשטיין לבר מצווה. שנה קודם לכן מבוצע ניסוי מיקלסון-מורלי המפורסם בקליבלד, אוהיו, אבל לא יהיה ברור אחר כך האם אינשטיין הכירו בטרם כתב את מאמר היחסות המפורסם של 1905.

1889 מקס תלמוד (שמאוחר יותר שינה את שמו לתלמי), סטודנט לרפואה יהודי שנהג לסעוד פעם בשבוע בבית משפחת אינשטיין בהתאם למנהג יהודי באירופה של אירוח סטודנטים יהודים, בעת ביקוריו השבועיים התחיל ללמד את אלברט הצעיר מדע וחשף אותו לכתבי עת ולספרים פופולאריים במדע. הוא ביקר בבית האינשטיינים כל שבוע במשך החמש שנים הבאות. באפריל, אדולף היטלר ימח”ש נולד באוסטריה.

1890 אלברט מראה כבר ניצני גאונות בעת שהוא מצליח למצוא את ההוכחה בעצמו למשפט פיתגורס. אינשטיין שבא מבית חילוני גמור וגדל על הפילוסופים והתרבות הגרמנית מתחיל להתעניין בדת ובמסורת היהודית.

1891 ההתעניינות ארוכת השנים של אלברט בפיזיקה ובגיאומטריה מתחילה. הוא מתפעל מ”ספר גיאומטריה קדוש”, שאותו הוא מכנה ה“נס השני” של ילדותו, שאותו הוא קיבל במתנה והוא קרא אותו בשקיקה. הוא מתכונן לטכס בר המצווה שלו.

1892 אלברט מתנגד עתה להשתתף בבר מצווה שלו, כאשר הוא לפתע מכריז על עצמו כעל “חושב עצמאי”.

1894 האחים לבית אינשטיין, הרמן ויעקב, מפסידים מכרז על תאורת רחוב והעסק שלהם לא מצליח. הם מחליטים לעבור לאיטליה, למילנו ולשקם שם את החברה. אבל הם משאירים את אלברט מאחור במינכן כדי להשלים את לימודיו בבית הספר. הוא בודד ואומלל והוא כך נהפך לתלמיד אף בעייתי יותר ממה שהיה. אם קודם רמת הציניות שלו הייתה מינורית ונסבלת, והוא הציק אך במעט למורים בגלל שהוא לא סבל את הצייתנות והמשמעת הריגורוזיות הגרמנית, עתה הוא לא יכל לסבול את המורים שמתנהגים כמו קצינים בצבא. הוא מחליט לעזוב את הגימנזיום והמורים שלו רק מרגישים הקלה ונושמים לרווחה עם עזיבתו את מינכן. אלברט משיג מכתב מרופא, אחיו של מקס תלמוד ומשתחרר מהלימודים ונוסע למשפחתו במילנו.

1895 אלברט מקווה להיכנס ללימודים גבוהים בשוויץ, ציריך, בפוליטכני גם בלי שסיים את הבחינות. אולם ידיעותיו הדלות בצרפתית ובלטינית ובשאר המקצועות שלא קשורים לפיזיקה ולמתמטיקה גורמים לו לא לעבור את בחינת הכניסה בתחילת אוקטובר לפוליטכני בציריך – בית הספר הפדרלי, שמאוחר יותר החליף את שמו ב-1911 לבית הספר הטכני השוויצרי ה-ETH. פרופסור הינריך פרידריך וובר, שאחר כך ייהפך לאויבו המר, מתפעל כרגע מאלברט ומזמינו לשמוע את הרצאותיו בפיזיקה. ההמלצה היא שאלברט ילך ללמוד בתיכון וישוב אחר כך לעשות את הבחינה שוב פעם. וכך היה. אלברט הולך לבית הספר באראגו הסמוכה, כאשר הוא מתגורר בביתו של המנהל ג’וסט וינטלר. הוא כותב את עבודתו המדעית הראשונה – על ההשפעה של המגנטיות על האתר – והוא שולח אותה לדודו העשיר מצד אמו, קייזר קוך בבלגיה.

1896 בגיל 17 אלברט מוותר על אזרחותו הגרמנית ברשותו של אביו והוא נותר חסר אזרחות במשך חמש שנים. באוקטובר הוא עובר את ה”מאטורה” (בחינת הבגרות שדרושה לקבלה לאוניברסיטה). הוא עובר הפעם את הבחינות של הפוליטכני וכותב חיבור בצרפתית עם שגיאות: מה הוא היה רוצה להיות לכשיגדל… והוא נכנס לפוליטכני של ציריך באותו החודש. מטרתו היא להשיג תעודה של מורה למתמטיקה ופיזיקה. הסטודנטים שלומדים איתו הם: מילבה מאריץ’ ומרסל גרוסמן. הראשונה תיהפך לאשתו והשני חבר לחיים שיעזור לו למצוא את העבודה במשרד הפטנטים וגם יסייע לו בתורת היחסות הכללית.

1897 אלברט פוגש את מי שהפך לחברו הטוב ביותר כל החיים, מיקל’ה אנגלו בסו.

1898 באוקטובר אינשטיין מצליח לעבור את בחינת המעבר עבור הדיפלומה בפוליטכני בציריך.

1899 בציריך, אינשטיין מגיש בקשה לאזרחות שוויצרית.

1900 אלברט אינשטיין מסיים את לימודיו בפוליטכני בציריך והוא מקבל דיפלומה של מורה למתמטיקה ולפיזיקה. הוא הספיק כמעט לשרוף את המעבדה של אחד המורים שנתן לו אפס בקורס אחד, הספיק לריב עם הינריך פרידריך ובר, שבתחילה העריצו ולאט לאט התחיל לא לסמפטו. ובסך הכל, אלברט שלא נהג להיות נוכח בשעורים ונהג ללמוד לפני הבחינות מהמחברת המסודרת של מרסל גרוסמן (“הציל אותי”) הגיע לרוב למקום הראשון בציונים. אולם כאשר הוא ניסה למצוא עבודה כאסיסטנט בפוליטכני ובאוניברסיטאות אחרות, הוא לא הצליח במשימה זו. בדצמבר הוא מסר לפרסום את מאמרו המדעי הראשון לכתב העת היוקרתי ה-אנאלן דר פיזיק (השנתון לפיזיקה).

1901 אינשטיין מקבל אזרחות שוויצרית בפברואר. עבודתו המדעית הראשונה מתפרסמת ב-אנאלן דר פיזיק במרץ. הוא ממשיך לא להצליח למצוא משרה באוניברסיטה. הוא מוצא עבודה כמורה בשני בתי ספר פרטיים בעודו עובד על הדיסרטציה שלו לקראת הדוקטורט. הוא מסיים לכתוב אותה ומוסר אותה לאוניברסיטת ציריך לפרופ’ קליינר בנובמבר. אבל אין לה סיכוי להיות מאושרת, כי אינשטיין תוקף את אבות הממסד המדעי כמו למשל את בולצמן הענק דאז. מי אתה שתאמר שבולצמן שוגה?… בדצמבר, חברו, מרסל גרוסמן, מסייע לו במציאת עבודה במשרד הפטנטים השוויצרי בברן על ידי זה שאבא של גרוסמן מדבר עם האלר המנהל במשרד הפטנטים.

1902 אינשטיין ומילבה מאריץ’ כבר היו זוג. אמא שלו פאולין התנגדה וזרקה את עצמה יום אחד בבכי על הכרית מרוב ייאוש, כאשר היא שמעה שאולי מילבה תהיה אשתו: גם מבוגרת ממך בשנתיים, לא יהודיה, גם לא יפה במיוחד וגם… וגם… אינשטיין הלך וסיפר את עלילות האם המתנגדת למילבה. בינתיים הוא יצא לחופשה חלומית עם מילבה באגם קומו, ומילבה נכנסה להריון. בינואר מילבה נסעה לבית הוריה בנובי סאד וילדה את בתם מחוץ לנישואים, ליזרל, וזאת בעוד שאינשטיין היה בברן. הדיסרטציה של אינשטיין לא מאושרת. כדי לתמוך בעצמו, אינשטיין מפרסם בעיתונים מודעה שאומרת שהוא נותן שעורים פרטיים בפיזיקה ומתמטיקה. עונה לו סטודנט לפילוסופיה בשם מוריס סלובין שנהפך לחברו. ב-23 ליוני הוא מקבל את המשרה של מומחה טכני מדרגה שלוש במשרד הפטנטים בברן. אותו אוקטובר, הרמן אינשטיין נפטר במילנו. הרמן אינשטיין לא זכה לראות את בנו מפורסם וגאון עולמי, והוא רק ידע שהוא לא הצליח למצוא שום עבודה. הרמן פנה במכתב נרגש לפרופסור ידוע וביקש שיקבלו את בנו לעבודה, ונימק את בקשתו בכך שבנו אוהב את המדע ואוהב לחקור. אולם התעלמו מבקשתו של הרמן.

1903 אינשטיין מתחתן עם מילבה מאריץ’ ב-6 לינואר כנגד רצון שתי המשפחות. באביב הוא מייסד את “האקדמיה אולימפיה” בברן יחד עם מורס סלובין ועוד חבר, קונרד הבישט. הם קוראים כתבים פלוסופיים ויושבים בבתי קפה ומטיילים. ליזרל כנראה (לא ידוע) נמסרת לאימוץ באותה תקופה או אולי מאוחר יותר בנובי סאד.

1904 בנו הראשון של אינשטין נולד בברן, הנס אלברט. ב-14 למאי. אינשטיין מקבל קביעות במשרד הפטנטים.

1905 “השנה המופלאה” של אינשטיין. אינשטיין מפרסם חמישה מאמרים שהיוו מהפיכה בפיזיקה ב-אנאלן דר פיזיק. המאמרים גורמים למהפכה בכל יסודות הפיזיקה של סביבות 1900. עבודה אחת, “על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה” מכילה את היסודות לתורת היחסות הפרטית, עבודה אחרת מכילה את הנוסחא המפורסמת E=mc2 ועבודה נוספת מכילה את היסודות לקוונטות האור והפוטונים, האפקט הפוטואלקטרי, אחרי עבודתו החלוצית של מקס פלנק. באפריל אינשטיין מוסר את הדיסרטציה שלו, “קביעה חדשה של ממדים מולקולריים” לאוניברסיטת ציריך והיא מתקבלת בסוף יולי.

1906 אמצע ינואר אינשטיין מקבל את הדוקטורט על יד אונירסיטת ציריך. באותה תקופה הפוליטכני של ציריך לא יכל להעניק תוארי דוקטור ולכן היה צריך להגיש דיסרטציות רק לאוניברסיטת ציריך. אינשטיין סוף-סוף יכול לכנות את עצמו דוקטור אינשטיין. יעזור במציאת משרה? לא. באפריל בכל אופן הוא מועלה במשרד הפטנטים בדרגה: לדרגה של מומחה טכני מדרגה שנייה.

1907 אינשטיין מתבקש לתרום מאמר על היחסות לירחון לרדיואקטיביות וחשמל. הוא נענה בחיוב, ותוך כדי העבודה על המאמר הוא מגיע למחשבות הראשונות אודות תורת היחסות הכללית. הוא מגלה את עקרון השקילות עבור מערכות מאיצות בצורה רציפה. אינשטיין מנסה להשיג משרה של פריבדוזנט באוניברסיטת ברן, משרה עלובה של מרצה מתחיל שמקבל את שכרו מהסטודנטים. אולם הוא לא מצליח לקבל משרה זו בגלל בירוקטריה וכי הוא לא צירף מאמר מקורי משל עצמו לבקשה. הוא חשב שהמאמרים שהוא פרסם ב-1905 יספיקו.

1908 אינשטיין מנסה שוב להתקבל כפריבדוזנט באוניברסיטת ברן והפעם הוא מוסר מאמר מקורי ומתקבל סוף-סוף. הוא מגיע בערב להרצאות והסטודנטים הם לרוב חבריו, עד שהכיתה בסוף מתרוקנת.

1909 ביולי אינשטיין מקבל לראשונה דוקטור של כבוד (הוא יקבל אחר כך הרבה כאלה) מאוניברסיטת ג’נבה. הוא בהתחלה בטעות זורק את ההזמנה לפח מבלי שידע שהזמינו אותו לטקס והוא מופיע לטקס מרושל בלא שידע שהוזמן לקבלת דוקטור של כבוד… 1909 מהווה סוף-סוף מפנה בקריירה שלו: הוא עוזב את משרד הפטנטים והופך לפרופסור חבר לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת ציריך באוקטובר.

1910 בנו השני של אינשטיין אדוארד (“טט’ה”) נולד בציריך ב-28 ליולי.

1911 מציעים לאינשטיין משרה נחשקת באוניברסיטה הגרמנית בפראג באימפריה האוסטרו-הונגרית. הסטודנטים באוניברסיטת ציריך מחתימים עצומה להנהלת אוניברסיטת ציריך שלא יתנו לאינשטיין ללכת ויעלו את משכורתו. אבל התנאים וההעלאה בדרגה מובילים את אינשטיין לעבור לפראג. אשתו לא מרוצה. פראג זה לא ציריך. בפראג הכל פחות מתקדם והם בודדים שם. בכל אופן אינשטיין נהפך לפרופסור מלא באוניברסיטה הגרמנית של פראג. בסוף אוקטובר הוא מוזמן לקונגרס סולבאי הראשון, שאותו מארגן איש העסקים ארנסט סולבאי בבריסל. אינשטיין בן ה-32, הכי צעיר בין כל המשתתפים בכנס. אינשטיין מחשב את התעקמות האור בשדה הכבידה של השמש והוא מגיע לידי ההכרה שבניסוי ניתן לצפות בסטייה של הקרניים במהלך ליקוי חמה.

1912 אינשטיין מגיע לברלין לאמו, מבקר את בת דודתו אלזה ללוונטל אינשטיין. נישואיו עם מילבה מאריץ’ מזה זמן עלו על שרטון ומאוד רעועים. אלזה אינשטיין גרושה עם שתי בנות. אינשטיין מתחיל רומן עם אלזה. מרסל גרוסמן פרופסור למתמטיקה בפוליטכני של ציריך. אינשטיין מקבל הזמנה להיות פרופסור לפיזיקה תיאורטית בפוליטכני בציריך ובכל זאת הדרך לא חלקה והוא מפעיל קשרים והוא זקוק למכתבי המלצה ממרי קירי ומהנרי פואנקרה – שאותם הוא פגש בקונגרס סולבאי בבריסל – כדי להתקבל. והוא חוזר לציריך באוגוסט. הוא מתחיל שיתוף פעולה עם מרסל גרוסמן אודות עקרונות תורת היחסות הכללית. גרוסמן עובד על החלק המתמטי ואינשטיין על החלק הפיזיקאלי.  

1913 מקס פלנק ו-ולטר נרנסט מבקרים את אינשטיין בציריך. הם באים במיוחד כל הדרך מברלין כדי לנסות לגייסו למשרה נחשקת בברלין. הם מציעים לו שיעמוד בראש מכון הקייזר וילהלם לפיזיקה בדאלם (פרבר של ברלין) וגם חברות באקדמיה הפרוסית למדעים. אינשטיין אומר שהוא צריך לחשוב. הוא הרי ויתר פעם אחת על אזרחותו הגרמנית בגיל 17, והמשרה פירושה קבלת האזרחות הגרמנית פעם נוספת. אולם ישנו פיתוי בברלין, אלזה אינשטיין, שעמה יש לאינשטיין רומן, וכך אינשטיין לבסוף מקבל על עצמו את המשרה ב-7 לדצמבר ומתמנה לחבר באקדמיה הפרוסית למדעים.

1914 אינשטיין מגיע לברלין באפריל. מילבה מאריץ’ ושני בניהם הנס אלברט ואדוארד מגיעים חודש אחר כך. אלברט אינשטיין ומילבה מהר מאוד נפרדים, וביוני מילבה חוזרת לציריך עם שני בניהם. ארווין פרוינדליך, אסטרונום ששמע על החיזוי התיאורטי של אינשטיין פונה אליו. הוא נפגש עם אינשטיין בזמן חופשת ירח הדבש שלו ואשתו הטריה של פרוינדליך מעקמת את האף על הבילוי בזמן חופשת ירח הדבש. בעזרתו של אינשטיין הוא מארגן משלחת לחצי האי קרים (הקרימאה) כדי לצלם את אור הכוכבים שמתעקם על ידי האור במהלך ליקוי החמה, ותוך כדי כך לבחון את התחזיות המוקדמות של אינשטיין בגרסה הראשונה שלו של היחסות הכללית. התחזיות הראשונות של אינשטיין היו שגויות כי הן בוצעו על ידי תורת היחסות הכללית שלו בגרסאותיה המוקדמות. בינתיים מלחמת העולם הראשונה פרצה ופרוינדליך נכנס באמצע. המשלחת שלו נעצרה על ידי הרוסים בטוענה שהם לא אחר מאשר מרגלים גרמנים והם הוכנסו למחנות מעצר. ניסיונות ההדברות ללב השובים לא עזרו ובסוף פרוינדליך שוחרר כאשר ליקוי החמה כמובן כבר עבר. מזל, כי אחרת זו הייתה בושה וחרפה לאינשטיין, שהרי הניבוי שלו באותו הזמן ניבה התעקמות שהיא בסביבות הערך הניוטוני, והתצפיות לא היו מאשרות ניבוי כזה… חמש שנים אחר כך התצפיות אישרו את הערך של אינשטיין החדש. אינשטיין לראשונה מתחיל להתעניין בפוליטיקה ומבטא דעות פציפיסטיות ואת רעיון האינטרנציונליזם – העיקרון לפיו צריך לקום ממשל בינלאומי שיטפל בעיניני העולם. הוא מצטרף כחבר בארגון פציפיסטי והוא חותם על “המנפיסטו לאירופאים” הפציפיסטי”, שהוא מעין תשובה למניפסטו ה-93 שעליו חתמו ידועי שם כמו מקס פלנק שנעלבו שהאשימו את גרמניה בלאומנות ובתוקפנות.

1915 אינשטיין מתחיל ניסויים באפקט אינשטיין דה-האס על ג’ירומגנטיות. הוא נאבק למצוא פתרון לתורת היחסות הכללית. הוא נוסע לתת הרצאות בגוטינגן ובקהל יושב דיויד הילברט, המתמטיקאי המבריק. דיויד הילברט שומע את ההרצאות על תורת היחסות הכללית החדשה ונכנס למרוץ על מציאת משוואות השדה הנכונות לתורת היחסות הכללית. אינשטיין חושש שהילברט ישיגו. בשלושת השבועות של נובמבר אינשטיין מופיע בפני האקדמיה כל שבוע עם תיקון לתורה עד שבסוף נובמבר התורה גמורה. זהו המרוץ נגד הזמן ונגד הילברט. ב-4 לנובמבר אינשטיין הגיש בפני האקדמיה הפרוסית את משוואות השדה – תורת היחסות הכללית בגרסתה הנכונה הראשונה. עד סוף נובמבר התורה כולה מוכנה בגרסתה הבסיסית.

1916 אינשטיין מפרסם ב-20 למרץ מאמר סקירה על היחסות הכללית ב-אנאלן דר פיזיק תחת הכותרת: “היסודות הפורמאלים של תורת היחסות הכללית”. אינשטיין הפך לראש האגודה לפיזיקה הגרמנית ב-5 למאי, כאשר הוא מחליף את מקס פלנק. בדצמבר הוא כותב את ספרו הפופולארי הראשון: על תורת היחסות הפרטית והכללית, הסבר פופולארי.

1917 בריאותו של אינשטיין מתרופפת. בזמן המלחמה ברלין הייתה במצב קשה, לא היה מה לאכול בברלין. אמנם שלחו לאינשטיין חבילות אוכל משוויץ אבל בכל זאת בריאותו התדרדרה. בין היתר התחילו אצלו מחלת כבד ואולקוס כיבה. בת דודתו אלזה דאגה לו, אבל ייקח כמה שנים עד אשר הוא יתאושש. אינשטיין מציע מודל של יקום סטטי וכדי שמשוואות השדה שלו יוכלו להסביר יקום זה מבלי שתהיה כריסה כבידתית, אינשטיין מוסיף איבר ואומר אחר כך לג’ורג’ גמו שהוא בנה טירה באוויר, וזאת הייתה ה”טעות הגדולה ביותר שלו”, כאשר הוא חשב על הקבוע הקוסמולוגי שנוסף למשוואות השדה שלו בשנת 1917.

1918 ההצעות למשרות מתחילות לזרום אל אינשטיין. זוכרים שלפני 1909 אינשטיין היה מחזר אחרי אוניברסיטאות ואף אחת לא רצתה להביט עליו. והנה הגלגל מתהפך ומחזרים בלהט אחריו. באוגוסט אינשטיין מוצא עצמו דוחה הצעות נדיבות מהפוליטכני בציריך ומאוניברסיטת לידן. מלחמת העולם הראשונה מסתיימת כאשר גרמניה נכנעת ב-9 לנובמבר. מהפך שלטוני מוביל לרפובליקת וייאמר. אולם ההיפר אינפלציה רק תקצר את ימיה לעבר זרועותיו של הימין. בכל אופן אינשטיין מרוצה בינתיים מהתפנית העכשווית.

1919 אלברט אינשטיין ומילבה מאריץ’ התגרשו רשמית ב-14 לפברואר. שנים קודם לכן, מילבה לא רצתה במיוחד להתגרש מאלברט. אלברט ומילבה ישבו בדירתם של הזוג האבר (פריץ האבר ואשתו), ואינשטיין הציע למילבה שאם וכאשר יזכה בפרס הנובל הכסף הולך אליה. אלזה לחצה להתחתן. אלברט לא התכוון בהתחלה להתחתן איתה. אולם הטענה הייתה שאם ישארו זוג ללא נישואין הדבר יפגע בסכויי שתי בנותיה להתחתן. כך אלברט מצא עצמו מתגרש רשמית ממילבה ובסופו של דבר מתחתן עם אלזה. אינשטיין התחתן עם אלזה לוונטל ב-2 ליוני. הוא נהפך לאב חורג לשתי בנותיה מנישואיה הראשונים, אילסה ומרגוט. אינשטיין לראשונה מתווכח עם קורט בלומנפלד על ציונות. יותר משנתיים קודם לכן סר פרנק דייסון וארתור אדינגטון ניסו לשדל את הבריטים לממן משלחת לאיי קרים כדי לאמת תיאוריה של מדען גרמני. ותארו לכם איזו עבודה קשה זו להשיג מימון מהבריטים לאימות עבודה של מדען גרמני בשלהי מלחמת העולם הראשונה. בינתיים מלחמת העולם כבר עמדה להסתיים. המימון הושג. ב-1919 יצאה משלחת לקרים שליד רוסיה בראשות אדינגטון. אחרי הכנות רבות וקשיים. המכשירים קצת התקלקלו, היה מסובך ואדינגטון אימת את התעקמות האור בשדה כבידת השמש, שאותה ניבא נכונה הפעם אינשטיין לפי התורה שהציג ב-1915. המשלחת שבה ללונדון. הייתה צפייה מורטת עצבים לתוצאות שאיחרו לבוא בגלל שחלק מהמכשור לא פעל טוב והיה צורך לבצע חישוב מסובך. כאשר באו התוצאות בסוף,  אינשטיין הגיב: “ידעתי כל הזמן שהתיאוריה היא נכונה”. אינשטיין מתפרסם מיד. ב-7 לנובמבר הטיימס הלונדוני מפרסם כתבה על חורבות מלחמת העולם הראשונה, ובין סיפור היגון מקופלת לה הכותרת: “החלל עקום”. אדינגטון כתב לאינשטיין בתחילת דצמבר: “כל אנגליה מדברת על התיאוריה שלך”. ב-9 לנובמבר הניו יורק טיימס פוצח בכותרות סנסציוניות ולמחרת כותב: “כל האורות מעוקמים” וגם: “ספר ל-12 אנשים חכמים” והכוונה היא שאיש לא יכול להבין את התורה. הפיזיקאי הדני נילס בוהר מבקר את אינשטין בברלין והם נפגשים פעם הראשונה. בעקבות הצלחתו של אינשטיין והחרם על מדענים גרמנים לנוכח מלחמת העולם הראשונה מתחיל גל אנטישמיות על תורת היחסות. אינשטיין שוקל לעזוב את גרמניה. בכנס מדעי אנטישמי של באד נויהיים ב-23 לספטמבר, מתלקח דיון סוער עם הפיזיקאי זוכה פרס הנובל פיליפ לנראד – ששנים קודם לכן ב-1900 אינשטיין התרשם מהניסוי שאותו הוא ביצע על האפקט הפוטו אלקטרי. עוד בדיון היו מבקרי יחסות מתלהמים נוספים, שיצוצו אחר כך מאוחר יותר בארה”ב בתקופת המקרתיזם. אינשטיין מופיע בקהל כשומע ומגיב בחריפות ואחר כך מתנצל בפני חברו מקס בורן: “אל תהיה יותר מידי קשה איתי. כל אחד צריך להקריב על מזבח הטיפשות מפעם לפעם, כדי לרצות את האלוהות ואת הגזע האנושי. ואת זה עשיתי ביסודיות במאמרי… כמו האדם באגדת העם שהפך כל דבר שבו הוא נגע לזהב – כך איתי כל דבר הפך למהומה בעיתונים: נחלת הכלל”. אינשטיין מבקר בלידן בהולנד, כפי שיעשה פעמים רבות אצל חבריו הנדריק אנטון לורנץ, פול אהרנפסט ואחרים, והוא משמש פרופסור חבר באוניברסיטת לידן.

1921 ד”ר חיים ויצמן הכימאי הבריטי ונשיא התנועה הציונית מבקש מאינשטיין להצטרף אליו כדי לגיס כספים לאוניברסיטה שתקום בפלשתינה, אוניברסיטה עברית ראשונה בירושלים. אינשטיין בהתחלה חושש שישתמשו רק בשמו והוא יהיה חסר שימוש מדעי במסע הזה, אולם הוא מחליט בסוף להצטרף למען מטרה חשובה זו. פריץ האבר, חברו של אינשטיין, היהודי המומר, מנסה לשכנע אותו שלא כדאי לנסוע. אינשטיין גם יפסיד קונגרס סולבאי אם ייסע. אינשטיין מחליט לנסוע וויצמן ואינשטיין נוסעים לארה”ב מ-2 באפריל ועד 30 למאי. זהו הביקור הראשון של אינשטיין בארה”ב. המסע מצליח מעל למשוער. אינשטיין מעביר ארבע הרצאות באוניברסיטת פרינסטון על תורת היחסות, שאחר כך מתפרסמות בצורת ספר, והוא מקבל דוקטורט של כבוד. הוא מתקבל על ידי הנשיא וורן ג’י הרדינג בבית הלבן בוושינגטון.

1922 בינואר אינשטיין משלים את עבודתו הראשונה על תורת איחוד השדות. פול לאנג’בן מזמין את אינשטיין לצרפת. תבינו… צרפת וגרמניה הן כל כך קרובות אבל באותה מידה גם הן אויבות בלב ובנפש. והנה אינשטיין קבל הזמנה לבוא לצרפת. הוא התייעץ עם וולטר רטנאו, שר החוץ היהודי שאמר לו לנסוע כדי לנרמל את היחסים בין צרפת לגרמניה. בצרפת חיכו לו הפגנות והוא הוברח בדלתות אחוריות, היו בעיות וכינוהו מדען גרמני. אולם בסך הכל הביקור היה מוצלח. אינשטיין מתחיל במסע לאירופה ומתחיל להרצות עד ה-24 ליוני, היום בו וולטר רטנאו נרצח על ידי מתנקש שירה לעבר מכוניתו הנוסעת. אחרי רצח השר היהודי אינשטיין ביטל את כל הופעותיו הפומביות וירד למחתרת מפחד. בנוסף לזה, אינשטיין היה מקורב לרטנאו. אינשטיין ואשתו אלזה נוסעים לביקור ביפן הרחוקה ב-8 לאוקטובר למסע נרחב. אינשטיין מרצה שם באוניבריסיטת קיוטו את ההרצאה המפורסמת שלו, כיצד הוא הגיע לתורת היחסות. ב-9 לנובמבר, במהלך הסיור שלו ביפן מודיעים לאינשטיין שהוא זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1922. תדעו לכם שאינשטיין היה מועמד כבר כמה פעמים קודם לכן לפרס נובל לפיזיקה, אולם כל מיני גורמים אנטישמיים וגורמים פוליטיים פעלו בועדת הנובל ומנעו ממנו את קבלת הפרס. עתה ב-1922 הוא מקבל את הפרס ולא עבור תורת היחסות אלא עבור ההסבר של האפקט הפוטואלקטרי. אינשטיין כאמור לא נוכח בטקס ב-10 לדצמבר כי הוא במזרח הרחוק – ראוי לציין שאינשטיין לא ביקר בבייג’ין בעודו במזרח הרחוק, ושנים אחר כך לישראל תהיה תקרית כאשר היא תרצה לעשות תערוכה שקשורה לאינשטיין בבייג’ין ויזכירו את זה שאינשטיין לא ביקר בבייג’ין. נשוב לנובל. ואצל אינשטיין כמו אצל אינשטין גם כן כל אירוע חייב להיות מלווה באיזו תקרית דיפלומטית נכון?… אלא מה… לאינשטיין הייתה אזרחות כפולה: שוויצרית וגרמנית. והכלל הוא שהשגריר של המדינה שבה המדען הוא אזרח בה לקחת במקום המדען את פרס הנובל בשטוקהולם. שגריר שוויץ טען: אני אבוא לקחת את הפרס. ואילו שגריר גרמניה טען: לא, אינשטיין אזרח גרמניה וחי בברלין: אני אבוא לקת את הפרס. ומה בסוף? שגריר גרמניה בא לקחת את הפרס בשוודיה.

1923 בשובו מיפן בפברואר, אינשטיין ביקר בפלשתינה, בפעם הראשונה והיחידה בחייו. אינשטיין התפעל מהיהודים העובדים וקצת נרתע מהיהודים החרדים שמתפללים בכותל. הוא כתב ביומנו את רשמי מסעו. הוא התפעל מתל אביב, “שיקגו” של היהודים, הוא היה האזרח של כבוד הראשון של תל אביב, הוא נתן את הרצאת הפתיחה בהר הצופים, אמר כמה מלים בעברית מתוך מה שהכתיבו לו לומר – הרי הוא לא ידע לדבר עברית. הוא ביקר בבנין הטכניון בחיפה ונטע שם דקל שמצוי עד היום בכניסה למוזיאון המדע. קבל את פניו של אינשטיין הרברט סמואל הנציב הבריטי בטכס מרשים ביותר וזאת כאילו אינשטיין היה ראש מדינה שבא לבקר כאן. ביוני אינשטיין תמך בחברים ברוסיה החדשה שאחרי המהפכה והפך לחבר המועצה. ביולי הוא נסע לשוודיה ושם הוא העביר את הרצאת הנובל שלו בגוטנברג בנוכחותו של המלך ב-11 ביולי. נושא ההרצאה לא היה האפקט פוטואלקטרי, כי אם תורת היחסות.

1924 שנים קודם לכן אינשטיין קבל ב-1916 מאמר משדה הקרב מקרל שוורצשילד – מתמטיקאי מבריק – אודות פתרון למשוואות השדה שלו מתורת היחסות הכללית. אינשטיין שראה בסינגולריות הזו שמצא שוורצשילד, שקראו לה אחר כך חור שחור, משהו פתולוגי, הציג את המאמר בפני האקדמיה הפרוסית. שוורצשילד נפטר זמן קצר אחר כך ממחלת עור בגיל 42. והנה אינשטיין מקבל עכשיו ביוני שוב פעם מאמר מפיזיקאי הודי צעיר סטינדרה נטה בוז. בוז מקבל את חוק הקרינה של פלנק לגוף שחור על ידי זה שהוא טיפל בקרינה כאילו היא הייתה ענן שלם של גז ואז הוא ישם שיטה סטטיסטית כדי לבדוק את הגז. אינשטיין עומד להרחיב את השיטה של בוז בשלושה מאמרים למה שקרוי היום “סטטיסטיקת בוז-אינשטיין” למולקולות גז וכך עומדת להתפתח המכניקה הסטטיסטית הקוונטית. אריך מנדלסון, ארכיטקט יהודי התחיל לבנות את בנין אינשטיין בערך ב-1917 כמצפה אסטרונומי לאווין פרוינדיך ולכבוד עבודתו של אינשטיין, ובדצמבר בשנה הזאת הוא סיים לבנותו בפוצטדם.

1925 אינשטיין ובוז יוצרים את סטטיסטיקת בוז-אינשטיין לסוג חלקיקים שונים והם מפרסמים את עבודתם על קונדנסציית בוז-אינשטיין בסוף השנה. מאפריל ועד יוני אינשטיין נוסע לדרום אמריקה, כאשר הוא ביקר בארגנטיה, ברזיל ובאורגוואי. הוא מצטרף לגנדי וחותם על מנפיסטו נגד שרות צבאי חובה. אינשטיין מעריץ את דרכו של גנדי.

1926 ב-12 לפברואר אינשטייין מקבל מדלית זהב מהאגודה האסטרונומית הלאומית בלונדון. באותה השנה מכניקת הקוונטים מקבלת ניסוחים בעיקר על ידי מקס בורן, ארווין שרדינגר ו-ורנר הייזנברג. אינשטיין מבטא את ספקותיו בייחוד בנוגע ליסודות התיאוריה הזו והוא ייזכר היטב במשפט המפורסם שלו שאותו הוא אמר למקס בורן אודות האלוהים שאינו משחק בקוביות.

1927 בקונגרס סולבאי החמישי בבריסל באוקטובר עתה ישנם ויכוחים ערים בין אינשטיין לבין נילס בוהר באשר ליסודות מכניקת הקוונטים. אינשטיין מופיע עם רעיונות וניסויי מחשבה ונילס בוהר לא נשאר חייב. כך מהר מאוד נולד רעיון הקומפלמנטריות. אינשטיין גם לא יישאר חייב ויופיע עד מהרה עם ניסוי אפ”ר המפורסם.

1928 אינשטיין סובל ממחלת לב עקב תשישות. הוא מוגבל למיטה במשך כמה חודשים, והוא מחלים רק לקראת השנה הבאה. הלן דיוקס, שתהיה מזכירתו ועוזרתו הנאמנה כל החיים מתחילה לעבוד אצלו ב-13 לאפריל.

1929 במרץ אינשטיין חוגג את יום הולדתו החמישים. הוא מתחיל לבנות את בית הקיט מעץ שלו ליד פוצטדם בקפוט. החדר של אינשטיין בקומת הקרקע הכיל שולחן מעץ פשוט, מיטה ודיוקן של אייזיק ניוטון. הוא שט בסירת המפרש החדשה שלו שאותה קבל ליום ההולדת מחבריו, “הדולפין”. אינשטיין שהה בקפוט עד הגירתו בדיצמבר 1932. הוא עזב את גרמניה ולא ידע שהוא לא ישוב יותר לקפוט. במהלך שהותו בקונגרס סולבאי בבריסל הוא בקר את המשפחה המלכותית והיו לו קשרים עם מלכת בלגיה. זו הייתה ידידות שהחלה בהתכתבות עם המלכה האהובה, המלכה אליזבת מבלגיה. עשר שנים אחר כך כאשר יבקשו את עזרתו במכתב לנשיא רוזוולט, למעשה יבקשו את עזרתו בהתחלה אצל מלכת בלגיה כדי שתמנע מהיטלר גישה למאגרי האורניום בקונגו הבלגית. אינשטיין באותה השנה מקבל את מדליית מקס פלנק על ידי לא אחר מאשר תומכו מאז 1905מקס פלנק ב-28 ליוני.

1930 לאינשטיין נולד נכד ראשון, ברנרד קייזר, בנו של הנס אלברט ופרידה אשתו. במאי אינשטיין חותם על עצומה שדורשת את פירוק הנשק העולמי ופיתוח עניין מואץ בפציפיזם. אינשטיין מבקר בארה”ב בפעם השנייה. הפעם הביקור נמשך שנה שלמה ואינשטיין מבקר בניו יורק ובקובה. אינשטיין הוזמן לקלטק, למכון הטכנולוגי בפסדינה.

1931 אינשטיין שב מבקורו בארה”ב במרץ. במאי אוניברסיטת אוקספורד מעניקה לו דוקטורט של כבוד במדע. הוא שוהה בקיץ בביתו בקפוט. בדצמבר הוא שוב פעם נוסע לארה”ב, כאשר הוא שוב מבלה את מרבית זמנו בקלטק בפסדינה. שם הוא פוגש את אלברט אברהם מיקסון ובמצפה הכוכבים את אדווין האבל. מחכים למוצא פיו של אינשטיין בנוגע לקבוע הקוסמולוגי וליקום הסטטי שאותו הציע. אינשטיין מבין את הטעות הגדולה שעשה בנוגע לקבוע הקוסמולוגי, טעות – דרך אגב – שהיום אי אפשר להיפטר ממה בפיזיקה… זהו ביקורו השלישי בדצמבר של אינשטיין לארה”ב. אינשטיין מחליט לוותר על ברלין, הבית שלו מזה 17 שנה. ברלין הייתה המרכז הגדול ביותר בעולם לפיזיקה תיאורטית, אבל חשוכה מבחינה פוליטית.

1932 בתחילת מרץ אינשטיין שב לברלין. בקיץ המצב הפוליטי בגרמניה נעשה אפל. הנאצים החלו לצבור כוח. אינשטיין הבין כבר שתהיה מהפיכה נאצית. הוא מקבל מאברהם פלקסר שמקים את המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון הזמנה להצטרף למכון החדש בניו ג’רסי. אינשטיין בכל זאת מתכנן לשהות חצי שנה בברלין וחצי שנה בפרינסטון. אבל המצב לא מאפשר זאת. כאשר הוא מקבל השראה מהועידה לשיתוף פעולה אינטלקטואלי, הוא בוחר להתכתב עם פצפיסט נוסף, עם הפסיכואנליטיקן היהודי זיגמונד פרויד על הנושא “מדוע מלחמה?” שיחות אלה מתפרסמות ב-1933. אינשטיין אומר לפרויד שהוא לא מאמין גדול בפסיכואנליזה, אבל שניהם תוהים מדוע לאדם יש רצון להלחם, לצאת למלחמה כאשר זו כה מטופשת ומובילה להשמדה ברורה של שני הצדדים. בדצמבר אינשטיין נוסע לקלטק בפסדינה, קליפוריה שוב פעם. הוא מתכנן לשוב לגרמניה, לביתו האהוב בקפוט במרץ 1933, אבל עליית הנציזם בגרמניה גורמת לו להחליט שהוא אף פעם בחיים שלו לא ידרוך על אדמת גרמניה שוב פעם.

1933 ב-30 בינואר אדולף היטלר ימח”ש מתמנה לקנצלר גרמניה. אינשטיין מכריז ב-10 למרץ שהוא לא ישוב לגרמניה. ב-28 למרץ הוא מתפטר מהאקדמיה הפרוסית למדעים ומנתק כל קשר עם המוסדות הגרמניים שעימם הוא עבד. הוא נשאר בבלגיה, שוויץ ואנגליה ואז מהגר לארה”ב, כאשר הוא עוצר בדרך בעיר ניו יורק, ואז הוא מתיישב בביתו החדש בפרינסטון אשר בניו ג’רסי. אשתו אלזה, מזכירתו הלן דיוקס, והאסיסטנט שלו וולטר מאייר מתלווים אליו. ב-17 לאוקטובר הוא מתחיל את משרתו במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. פלקסנר יצטרך להעסיק גם את האסיסטנט של אינשטיין מאייר.

1934 בתו החורגת של אינשטיין, אילסה מתה בפריס. בתו החורגת האחרת מרגוט עוברת לפרינסטון. אוסף של מאמריו הפופולאריים תחת הכותרת העולם כפי שאני רואה אותו מתפרסם.

1935 המאמר המפורסם של אינשטיין פודולסקי ורוזן (אפ”ר) מתפרסם במאי. אינשטיין למעשה חשב על הרעיון של הניסוי כבר ב-1933. בטרם אינשטיין עזב את אירופה הוא השתתף בהרצאה של פיזיקאי בלגי בשם לאון רוזנפלד. בסוף ההרצאה אינשטיין שאל: “נניח” שיש חלקיקים המתחילים לנוע זה לעבר זה באותו תנע מאוד גדול, והם באינטראקציה זה עם זה במשך זמן מאוד קצר כאשר הם חולפים למיקומים ידועים”. כאשר החלקיקים התנגשו והתרחקו זה מזה, ישנו צופה שמודד את התנע של כל אחד מהם. “מהתנאים של הניסוי, הוא בודאי יוכל להסיק את התנע של החלקיק השני”, אמר אינשטיין. “אם, בכל אופן, הוא בוחר למדוד את המיקום של החלקיק הראשון, הוא יהיה מסוגל לומר היכן נמצא החלקיק השני”. בגלל ששני החלקיקים היו רחוקים מאוד זה מזה, אינשטיין יכל לקבוע, או לפחות להניח במקרה זה ש”כל האינטראקציה הפיזיקאלית נפסקה ביניהם”. אינשטיין שאל: “כיצד המצב הסופי של החלקיק השני יכול להיות מושפע על ידי מדידה שמבוצעת על החלקיק הראשון?” במלים אחרות אם שני חלקיקים הם מופרדים על ידי מרחק מרחבי כל שהוא זה מזה, כל דבר שמתרחש לאחד מהם הוא בלתי תלוי במה שמתרחש לחלקיק השני, ושום סיגנל או כוח לא יכולים לנוע או להשפיע במהירות שהיא גבוהה מזו של האור. אינשטיין מקבל את מדלית פרנקלין בפילדלפיה ב-15 למאי. הוא ואשתו אלזה עוברים לגור בבית צנוע חדש בפרינסטון ברחוב מרסר 112 בספטמבר. בתו החורגת מרגוט ומזכירתו הלן דיוקס גרים איתם.

1936 חברו של אינשטיין מרסל גרוסמן נפטר ב-27 לספטמבר ואלזה אינשטיין מתה לאחר מחלה ארוכה בביתם ב-20 לדצמבר.

1938 אינשטיין החליט שהוא כותב ספר על ההיסטוריה של הפיזיקה. היו לכך כמה סיבות. ראשית אינשטיין רצה לתת זבנג למכניקת הקוונטים ולהציג את ההיסטוריה מנקודת המבט הריאלסטית שלו, תוך שהוא מציב את תורת איחוד השדות במרכז העניינים. שנית, הוא רצה לעזור לחבר פליט יהודי מפולין בשם ליאופולד אינפלד. לפלקסנר נמאס כבר לספק משרות לכל אלה שאינשטיין רצה לעזור להם. נו… אז ספר שאינשטיין חתום עליו יעשה כסף רב. מהר מאוד רצו לביתו של אינשטיין בעלי ההוצאה לאור של סימון ושוסטר, כלומר שוסטר עצמו, כדי לזכות בזכויות. שוסטר גם קיווה לזכות באיזה סקופ או בדיחה מצד אינשטיין, ואכן הספר התפתחות הפיזיקה עזר מאוד בצורה כספית לאינפלד.

1939 ליאו זילארד פיזיקאי פליט יהודי מגיע לבית הקיט של אינשטיין מתוך פחד שהיטלר ישיג פצצת אטום. הפחד הוא שהיטלר ישתלט על מאגרי האורניום של קונגו הבלגית והרי אינשטיין כזכור מיודד עם מלכת בלגיה אליזבט. זילארד בא לבקש מאינשטיין שיזהירה. אינשטיין ממש הזדעזע מהאפשרות הזאת. המכתב למלכת בלגיה הופך עד מהרה למכתב לנישא רוזוולט ב-2 לאוגוסט, שאותו חיברו זילארד ואדוארד טלר, ועליו חתם מתוך פחד אינשטיין. המכתב מזהיר את הנשיא מהאפשרות של פצצת אטום. גרמניה תוקפת את פולין וכך מתחילה מלחמת העולם השנייה בראשון לספטמבר. הנשיא רואה מכתב מאינשטיין ופועל כמעט מיד. אחותו של אינשטיין מאיה עוברת לגור עם אינשטיין בפרינסטון. מאיה עד כה גרה עם בעלה פול וינטלר (אחיה של אשתו של מיקלה בסו, חברו הטוב ביותר של אינשטיין וכך אינשטיין ובסו היו גם גיסים). אבל כאשר מוסוליני חוקק חוקים ב-1938 שנוטלים זכויות תושבים מכל היהודים הזרים, מאיה נאלצה לעזוב לביתו של אחיה בפרינסטון.

1940 אינשטיין מקבל אזרחות אמריקאית בראשון לאוקטובר. הוא שומר על אזרחותו השוויצרית שהייתה כה יקרה ללבו. הוא כל כך מאושר להיות אזרח אמריקאי שהוא אומר שבשביל האזרחות הוא היה מוכן לוותר על סירת המפרש האהובה שלו.

1941 פרויקט מנהטן לייצור פצצת האטום מתחיל בנובמבר בלוס אלמוס. אדגר הובר רודף אחרי אינשטיין והוא נחשב לסיכון ביטחוני בגלל דעותיו הפצפיסטיות ולא מותירים לו לקחת חלק בפרויקט. יפן מתקיפה את פרל הרבור ב-7 לדצמבר וארה”ב נכנסת למלחמה.

1943 בכל זאת הצי הימי של ארה”ב זקוק לעזרתו של אינשטיין וממנים אותו ליועץ לענייני חומרי נפץ ומתייעצים איתו בעניינים שלא קשורים בפצצה. הוא עוזר במלחמה בעניינים שוליים. אבל בעייני יצור הפצצה – כל מדעני העלית השתתפו בפרויקט ולפתע כאילו נעלמו… זולת אינשטיין.

1944 לאינשטיין רשמית ניתן מעמד של אמריטוס במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, אבל הוא עדיין בא למשרדו במכון עד ליום מותו. נודע לו בחצי אוזן על פצצות האטום ועל שינוי התוכנית מאיום כנגד היטלר לאיום על יפן. זילארד מנסה לגייס את אינשטיין פעם נוספת כדי למנוע את הטלת הפצצות על יפן וזאת בלי לגלות לאינשטיין יותר מידי סודות בשל סיווגו הביטחוני. זילארד כותב מכתב נוסף לנשיא ואינשטיין חותם, הפעם בניסיון נואש למנוע את הטלת פצצות האטום על יפן. אבל לממשל יש תוכניות אחרות.

1945 אינשטיין נדהם לגלות בחדשות ששתי פצצות אטום הוטלו על הירושימה (ב-6 לאוגוסט) ועל נגאסקי (ב-9 לאוגוסט). מלחמת העולם השנייה מסתיימת מהר מאוד אחר כך. בארוחת ערב ב-10 בדצמבר במלון בניו יורק באירוע נובל אינשטיין מעביר הרצאה ידועה בעלת הכותרת, “ניצחנו במלחמה אבל לא בשלום”.

1946 במכתב פתוח לאומות המאוחדות, אינשטיין מקדם את הכינון של ממשלה עולמית. הוא הרי תמיד דגל באינטרנציונליזם ותמיד חלם על ביטול הלאומיות, וכמובן הלאומנות שהוא האמין שצמחה מכך. אינשטיין הופך ליושב ראש ועדת החירום של מדעני האטום, שמאורגנת כדי לקדם את הפיקוח על הנשק האטומי והשימוש לצרכי שלום באנרגיה האטומית. אחותו של אינשטיין סובלת משבץ.

1947 אינשטיין מגביר את הפעילויות שלו לפיקוח על הנשק הגרעיני והקידום של ממשלה עולמית.

1948 אשתו הראשונה של אינשטיין, מילבה מאריץ’, נפטרה בציריך ב-4 לאוגוסט. בדצמבר מאבחנים אצל אינשטיין מפרצת באב העורקים והוא מוכנס מיד לניתוח.

1949 אינשטיין עוזב את בית החולים בינואר. הרשימות האוטוביוגראפיות שאותן הוא כבר כתב בשנת 1946 עבור הספרייה של הפילוסופים החיים מתפרסמות עתה. הרשימות חושפות מעט מחייו ואת סיפור עבודתו והסבר על מחשבתו בדיעבד וזיכרונותיו על עבודתו. ביום הולדתו ה-70 של אינשטיין, המתמטיקאי קורט גדל, שהיה נוהג ללכת עם אינשטיין למכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, הציע פתרון חדש למשוואות היחסות הכללית שלו, לפי פתרון זה נראה שניתן לנוע אחורנית בזמן.

 1950 אינשטיין מסיים וחותם על צוואתו ב-18 למרץ. הוא ממנה את ד”ר אוטו נתן ואת מזכירתו הנאמנה הלן דיוקס למנהלי עזבונו. את מאמריו ומחברותיו המדעיות הוא מוריש לאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מפרסם את, מתוך שנותי המאוחרות, אוסף של מאמרים פופולאריים ונאומים מתוך 20 השנים המאוחרות.

1951 מאיה, אחותו של אינשטיין מתה בפרינסטון ב-25 ליוני.

1952 לאחר מותו של חיים ויצמן, בן גוריון חושב שמן הראי להציע לאינשטיין להיות הנשיא השני של מדינת ישראל, בהיותו היהודי הגדול ביותר שחי באותה תקופה (אם לא בכלל) בעולם. אינשטיין בהתחלה חושב שזו בדיחה. אולם כאשר מגיעה הפניה מאבא אבן הוא מבין שהעסק הוא רציני. אינשטיין דוחה את ההצעה מהטעם שהוא לא מתאים להיות נשיא של מדינה.

1953 המקרתיזם משתולל בארה”ב ואינשטיין תומך בנרדפי המקרתיזם. אולי המקרה המפורסם היה זוג המרגלים ג’וליוס ואתל רוזנברג שנעצרו בחשד שריגלו לגבי פצצת האטום לטובת רוסיה. גזר דינם היה מוות. אינשטיין פנה לנשיא טרומן בבקשת המתקת העונש בינואר, אולם כל בקשות התחנונים לא עזרו והזוג הוצאו להורג כאשר הם מותירים מאחור שני ילדים בני 6 ו-10. שנים מאוחר יותר בשנות ה-90 התברר אחר כך שיתכן וישנו ספק בדבר הריגול וישנם ספקות בפרשיה.

1954 נרדף נוסף של עידן מקרתי הוא רוברט אופניהמר, מנהל פרויקט מנהטן בזמן מלחמת העולם השנייה. עתה ממשלת ארה”ב וועדות החקירה למיניהם האשימו אותו בנאמנות ונזכרו בעברו הקומוניסטי מהימים בהם הוא עבד בברקלי. וזאת כי אופנהימר התנגד ל”סופר” – ההצעה של אדוארד טלר (פצצת המימן). אינשטיין הביע תמיכה באופנהימר, שבינתיים התמנה למנהל המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. מאבחנים אצל אינשטיין אנמיה המוליטית. באפריל אינשטיין חתם לברטרנד ראסל על המניפסטו שבו הוא מוכן להכריז על עצמו שהוא מוכן להצטרף לראסל ולהפציר בכל האומות לנטוש את הנשק הגרעיני – המסמך הזה ידוע כמניפסטו אינשטיין ראסל. מניפסטו זה הוביל להולדת תנועת פגוואש הבינלאומית בעקבות הכנסים שהראשון בהם התקיים בפגוואש. חברו הטוב ביותר של אינשטיין, מיקל’ה בסו, נפטר בג’נבה ב-15 למרץ.

1955 ב-15 לאפריל אינשטיין הובא לבית החולים בפרינסטון. זה היה ברור שהמפרצת שלו התפרצה. אלברט אינשטיין נפטר בבית החולים ב-18 לאפריל בערך ב-1:15 בלילה בגיל 76. גופו עבר קרמציה באותו היום והאפר פוזר במקום לא ידוע (כפי שדווח, כנראה בנהר סמוך) לאחר טכס לוויה פרטי וצנוע.