צ’רלס דרווין – “ניוטון של הביולוגיה” 12.2.09 יום הולדת 200

צ’רלס דרווין – “ניוטון של הביולוגיה” 12.2.09

יום הולדת שמח צ’רלס דרווין – מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים.

Happy Birthday Darwin

 SN Special : Darwin turns 200

 

When physicists speak of not only a strange universe, but one even stranger than we can possibly imagine, they articulate a sense of unfinished business that most neo-Darwinians don’t even want to think about, says Simon Conway Morris

Simon Conway Morris

guardian.co.uk, Thursday 12 February 2009

  • השנה הכנסיה מתנצלת בפני צ’רלס דרווין לרגל יום הולדתו ה-200 שחל היום

    הוותיקן נותן לדרווין חיבוק יום הולדת ענקי ומותיר את הבריאתנים עם פה פעור. ראו הסרט בכתבה הבאה:

    February 11, 2009

    Vatican buries the hatchet with

    Charles Darwin

    The Vatican has admitted that Charles Darwin was on the right track when he claimed that Man descended from apes. A leading official declared yesterday that Darwin’s theory of evolution was compatible with Christian faith, and could even be traced to St Augustine and St Thomas Aquinas. “In fact, what we mean by evolution is the world as created by God,” said Archbishop Gianfranco Ravasi, head of the Pontifical Council for Culture. The Vatican also dealt the final blow to speculation that Pope Benedict XVI might be prepared to endorse the theory of Intelligent Design, whose advocates credit a “higher power” for the complexities of life.

    The Vatican claims Darwin’s theory of evolution is compatible with Christianity

    The Vatican has admitted that Charles Darwin’s theory of evolution should not have been dismissed and claimed it is compatible with the Christian view of Creation.

    Gianfranco Ravasi: The Vatican claims Darwin's theory of evolution is compatible with Christianity

    הארכיבישוף גיאנפרנקו רבאסי שטוען שהכנסיה מעולם לא האשימה בצורה רשמית את התיאוריות של דרווין

    
													THE CHARLES DARWIN BICENTENARY COLLECTION

    כל העולם חוגג היום יום הולדת 200 לדרווין

    ראו סדרת הכתבות בעיתון Nature.

    הארכיבישוף דיאנפרנקו רבאסי, ראש המועצה הפונטיפיקלית לתרבות בכנסיה, אמר שבעוד הכנסיה הייתה עוינת לתורה של דרווין בעבר, ניתן לראות שחשבו על רעיון האבולוציה כבר בימי הביניים הקדושים אוגוסטינוס ותומס מאקווינוס.

    והרי דרווין עצמו הביא רשימה שלמה של הוגי דעות – שניתן למעשה לראות שהיא מובילה עד יוון העתיקה – והם חשבו על רעיון ההשתנות של המינים, מה שנוגד את הרעיון של הבריאתנים.

    הארכיבישוף רבאסי הוסיף, שלמעשה הכנסיה הרומית הקאתולית אף פעם לא פסלה רשמית את התיאוריה של דרווין, והוא הפנה את תשומת הלב להערות של האפיפיור פיוס השנים-עשר שתאר את האבולוציה כתיאוריה מדעית תקפה נוספת לתיאור התפתחות בני האדם.

    ומדוע הותיקן מתפייס עתה עם התורה של דרווין? החשש של הכנסיה הוא שהאתאיסטים המיליטנטים ישפיעו על אנשים להתרחק מהדת באמצעות האבולוציה וישתמשו באבולוציה כנגד הכנסיה וכדי לנגחה. זאת הסיבה העקרית מדוע הכנסיה האנגלית שואפת להשיב את דרווין היום ביום הולדתו המאתיים כדי להראות שהמדע והדת הם בהסכמה.

    אם כן, בדיוק לפני 150 שנה, ב-24.11.1859 יצאה המהדורה הראשונה של הספר של צ’רלס דרווין מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים, ספר שזכה ליחס מטעם הכנסייה כמעט כמו ספרו המהפכני והידוע של קופרניקוס. מהספר של דרווין הודפסו 1250 עותקים, שכולם נמכרו ביום אחד. המהדורה השישית של הספר יצאה בשנת 1872.

    ספרו של דרווין, מוצא המינים, מבחינת חשיבותו, כמוהו כפרינקיפיה של אייזיק ניוטון. אולם מבחינת ההתנגדות לו, ניתן לומר שהפרינקיפיה היוותה שיאה של מהפיכה מדעית – אם ננקוט במינוח של תומס קוהן –  ואילו ספרו של דרווין השאיר מהפיכה מדעית לא גמורה. הכנסייה ותומכי תיאוריות הבריאה מתקשים להתפייס בלב שלם עם דרווין ועדיין ישנה התנגדות ניכרת לעצם הרעיונות שבמוצא המינים גם ביום ההולדת ה-200 לדרווין שחל היום. מזל טוב.

    לכן, מבחינת ההשפעה של מוצא המינים על חסידי האבולוציה ועל מתנגדיה, הרי אין ספק שהספר הוא אחד החשובים ביותר שהופיע במאה התשע-עשרה. לא היה ספר כמוהו שעורר תגובות כה רבות, אם חיוביות ואם שליליות, אם על ידי אנשי מדע בתחום הביולוגיה, הפסיכואנליזה, האתיקה המטפיזיקה, הפוליטיקה וההגות, ואם על ידי סופרים ואמנים או על ידי הדיוטות ובתודעה העממית הפולקלורית.

    האם ומדוע יש סיבה להתנגדות הרבה לאבולוציה? יודעים אתם שהמדע לא מתקדם בצורה של קפיצות. אוהבים להשאיל את הביטוי “קפיצות קוונטיות”, כמו איזה פוטון שיורד בצורה דיסקרטית מרמה לרמה ונעלם כמו חתול הצ’שייר מאליס בארץ הפלאות בין הרמות. בפיזיקה הקוונטית בה כל עוד לא מבצעים מדידה לא יודעים בכלל היכן החלקיק… מושג זה אולי מתאים, אבל לתיאור המדע הוא לא מתאים. אין קפיצות בגילויים מדעיים, ולכן מהפכות מדעיות לא מתרחשות כאשר יום אחד קם בבוקר מדען בשם אלברט אינשטיין ואומר ויהי יחסות או צ’רלס דרווין – ויהי אבולוציה. אפשר לומר שתיאוריות מדעיות עצמן מתגלות בתהליך אבולוציוני ולא בתהליך של בריאה פתאומית…

    הבה נסקור מעט את התיאוריות שקדמו לאבולוציה ונראה כיצד הן מובילות בתהליך אבולוציוני לתורה של דרווין. צ’רלס דרווין חיטט באבק הספריות וביצע עבודה קשה וערך רשימה של 34 מחברים שחשבו לפניו על האפשרות של השתנות המינים, ובהם אף אלה שהגו את רעיון הברירה הטבעית.

    אולי אחד הערעורים המודרניים המדעיים הראשונים לתיאוריות הבריאה ולרעיון שכל המינים הם יציבים בתכונותיהם ובמבניהם באו די מוקדם. הביולוג הצרפתי ביפון, בן מאה ה-18, הגיע בשנת 1761 לידי מסקנה שהמינים לא היו קבועים ועומדים, אלא הם השתנו במשך הזמנים. הוא שיער שמוצא אחד היה לאדם ולקוף, לסוס ולחמור ולשאר בעלי החיים. במלים אחרות, ביפון אמר שהאדם מוצאו ממשפחת הקופים. הוא תלה את השינויים, הקובעים דרגות חילופים בין מין לקודמיו, בשינויי סביבה שפעלו על הגוף החי. הוא הסתייע גם בעובדה, שמאובני החיות והצמחים התקועים בשכבות עמוקות, הם שונים מהחיות והצמחים של ימינו ויותר מאלה התקועים בשכבות העליונות.

    לפיכך, ביפון הגיע לכדי מסקנה שכדור הארץ הוא עתיק הרבה יותר ממה ששערו לפניו – בניגוד להשערה של תיאורית הבריאה. לדעתו, תקופה של 6000 שנה לא יכלה להספיק להתפתחות החיים באופן שתואר על פני כדור הארץ. ביפון גם הניח שהבדלים בפוריות, חוסר התאמה לסביבה ופגעי הזמן והמקום הם היו הגורמים להתפתחות החיים, כך שבתורתו ניתן למצוא את הניצנים הראשונים לתורת הברירה הטבעית. ביפון בכל זאת חי בתקופה שבה להביע דעה כמו זו שהביע היה בזה משהו נועז, וגם החשש מפני הכנסייה ששידלה אותו להתכחש לדעותיו – כל אלה גרמו לו לחזור בו מהשקפתו הנועזות. ולכן הוא אמר שהמינים למעשה נבראו כפי שהם נראים בהווה, כלומר, זוהי ההשקפה של תורת הבריאה.

    בדומה לביפון, ג’אן בפטיסט למרק גם כן חשב על רעיון התפתחות המינים והקדיש את כל חייו לביולוגיה. הוא קבל משרת בוטנאי במוזיאון הלאומי בפריס, ואחרי המהפכה הצרפתית הוא נתמנה לפרופסור לזואולוגיה של חסרי-חוליות. תוך כדי מחקריו הסיסטמאתיים למרק הגיע לידי מסקנה שמיני בעלי חיים והצומח אינם יציבים, אלא הם משתנים והופכים למינים חדשים, שהם צאצאיהם. במשך הזמן מופיעים מינים חדשים, שהסתעפו מן הראשונים שקדמו להם. למרק מגדיר מין באופן הבא: “כל ציבור יחידים, שמוצאם מאחרים הדומים להם”. בעלי חיים מגיבים לשינויי סביבה באנטומיה שלהם, ושינויים אנטומיים אלה הם תגובותיהם המתאימות המבניות של בעלי החיים מתוך הצורך והשאיפה שלהם לשכלול. התגובה לסביבה היא סיבת ההשתנות האיטית, המסתיימת ביצירת המינים החדשים. לגבי גופים חיים, כל מה שנרכש עובר בירושה מדור לדור. למשל שימוש מרובה באיבר גורם לפיתוח יתר של איבר זה, ותכונה נרכשת זו עוברת בירושה. מאידך, אי-שימוש באיבר במשך דורות מביא עליו ניוון ואף כליה. תכונות חדשות, שנרכשו מחמת הצורך בתגובה לסביבה, לפי למרק, עוברות בירושה ומצטרפות לסך הכל של התכונות, הקובעות את אופיו של היחיד ושל המינים החדשים שהופיעו במשך הזמן. כל יצור חי מתאמץ להגיב לסביבה לפי הצורך. ובאשר לצמחים שהם נטולי רצון, ושעל כן אין בהם הכישרון למאמץ מכוון לפי הצורך, הרי הסביבה לבדה מספקת את השינויים האנטומיים ואת יצירת המינים החדשים במשך הזמן. למרק הרחיב את רעיון ההתפתחות הזה למציאות כולה, על כל החיים והדומם כאחד. הוא פרסם את הרעיון שלו בשנת 1802 בספרו פילוסופיה זאולוגית, שראה אור בשנת 1809.

    אולם הרעיון של התפתחות המינים לא מצא אוזן קשבת בין אנשי המדע בני זמנם ואולי זה אות לבאות. בגלל שרעיון הבריאה היה כל כך ממוסד ומקודש לדת, והוא הכה שורשים כה עמוקים במחשבה האנושית ואנשי מדע בעלי סמכות באקדמיה הצרפתית ובכלל באקדמיה החזיקו בו, רעיון השתנות המינים זכה ללעג והוא ירד מן הפרק מהר מאוד בחוגים המדעיים והפילוסופיים של צרפת.

    ניתן לומר שצ’רלס דרווין קבל את האהבה לביולוגיה וגם אולי בעקיפין ביותר ירש חלק מדעותיו המהפכניות מסבו. אראסמוס דרווין, סבו של דרווין היה רופא ידוע בזמנו, הוגה דעות מקורי ובעל דמיון מדעי, שרעיונותיו הרחיקו לכת אל מעבר למחשבה בת זמנו. ספרו, זואונומיה או חוקי הטבע האורגני, יצא בין השנים 1794 ל-1796 בשני כרכים, ובשנת 1802 הוא הוציא מסה בחרוזים בשם היכל הטבע. דרווין הסב דחה את רעיון הבריאה ושיער, שחיים אורגניים הופיעו לראשונה “תחת גלי-ים ללא חופים וטופחו במערותיו העשויות בדולח. תחילתם גופים קטנים בלתי-נראים בזכוכית מגדלת, שנעו ברפש בתחתית הים או בקעו להם דרך במים; ואלה רכשו להם במהלך הדורות כוחות חדשים והצמיחו אברים, שהיו הולכים וגדלים; ומהם יצאו קבוצות הצומח וממלכות הנושמים בעלי סנפירים, רגליים וכנפיים”. החיים התחילו, התרבו והתפתחו לראשונה במי הים.

    כמו ביפון לפניו, שיער אראסמוס דרווין, שהאדם מוצאו ממשפחת הקופים. הוא זכה ליתרון גדול מכל בעלי החיים על ידי שינוי מוצלח ואקראי בשרירי האגודל, מה שאפשר לו לקרב את קצה האגודל עד לקצה האצבע הקטנה. לאחר שרכש תכונה זו הלך והתקדם עוד. הדמיון בין איבר החי מעיד על מוצאם ממקור אחד. במשך הזמן נרכשו תכונות חדשות וחלו שינויים אנטומיים חדשים בהתאם לסביבה ובהתאם לצרכים שלהם, רגליהם ותזונתם וגם מחמת מאמציהם. ישנה תבנית משותפת במבנה של כל בעלי החיים, והדמיון במבנה שבין מיני החיים בעלי הדם החם מוכיח, שכולם נוצרו מאיזה שהוא סיב חי זה. “בורא הכל הגדול גיוון את מעשי ידיו עד בלי סוף, אבל יחד עם זאת הוא הטביע דמיון מסוים בפני הטבע, מה שמוכיח לנו שכל בעלי החיים הם ממשפחה אחת בעלי אב אחד”, כתב דרווין הסב. הוא הניח שתכונות חדשות עוברות בירושה מדור לדור.

    צ’רלס דרווין נולד ב-12.2.1809 בדיוק לפני 200 שנה בעיר שרוסברי אשר באנגליה. כאשר היה בן 8 מתה עליו אמו וכך נשלח לפנימייה של בית הספר התיכון. הוא לא הצטיין בלימודיו ונחשב לתלמיד פחות מבינוני. דרווין היה עסוק בחיפושים אחר פרפרים וחיפושיות במקום לשקוד על לימודי הלשונות הרומית והיוונית. וזה הרי מזכיר את אלברט אינשטיין התלמיד בבית הספר, במקום לשקוד על לימודי שפות לטיניות בהן לא הצטיין, אינשטיין למד לבד מדעים וספר גיאומטריה קטן יקר לליבו שאותו קבל במתנה. ולא פעם אכן אומרים שדרווין הוא האינשטיין של הביולוגיה. אם כן כאשר הגיע דרווין לגיל שש-עשרה הוציאו אביו מבית הספר ושלח אותו לאדינברו ללמוד רפואה. באותם ימים הרפואה נחשב למקצוע מקובל ויישומי. גם גלילאו גליליי התחיל את לימודיו כסטודנט לרפואה ונטיות ליבו היו לעבר המתמטיקה והפיזיקה. דרווין כמו גלילאו קודמו ואינשטיין הבא אחריו (שהשתעמם בשעורים המיושנים של האקדמיה בפיזיקה), השתעמם בשעורי הרפואה, והוא לכן בילה את זמנו באיסוף חומר ביולוגי ובהסתכלות בטבע בחברתם של חוקרי טבע צעירים. אינשטיין כמה עשרות שנים אחריו מרוב שעמום בילה את זמנו בלימוד עצמי של ספרי פיזיקאים וקריאת כתבים פילוסופיים. דרווין נפגש עם ד”ר גרנט, זואולוג צעיר שהאמין בתורת ההתפתחות של למארק. היה ברור כבר שדרווין לא יעסוק ברפואה. זאת בייחוד לאחר שאביו התעשר והוא יכל להבטיח את עתיד בניו. דרווין האב החליט בכל זאת שבנו צריך ללמוד מקצוע, ומכיוון שהבן – כמו שראיתם – סירב ללמוד רפואה או משפטים, שהיו המקצועות הנהוגים באותה תקופה, הוא שלח את בנו לקיימבריג’ על מנת שיכין עצמו להיות כוהן בכנסייה האנגליקנית. דבר שדרווין קיבל בלי התנגדות, כיוון שבימים ההם עדין הוא היה מאמין ונוצרי אדוק. לתשומת לב הכנסייה שהתנגדה קשות לתורת האבולוציה שלו אחר כך…

    דרווין למד בקיימבריג’ משנת 1831, וחרף זאת עיקר ההתעניינות שלו הייתה בביולוגיה. אבל מה עושים, שבניגוד לרפואה או משפטים, ביולוגיה לא הייתה מן המקצועות המכובדים ביותר בעולם האקדמיה באותה תקופה? כאשר הוא היה בקיימבריג’, דרווין התקרב אל פרופסור הנסלאו, כוהן-דת שהיה פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה. הנסלאו משך את דרווין להתעניין גם בגיאולוגיה והציג אותו בפני פרופ’ סדג’וויק, פרופסור לגיאולוגיה, וזה קירב את דרווין למחקר מעשי בשטח. בשנת 1831 סיים דרווין את לימודיו בקיימבריג’ ושב לביתו.

    בהמלצתו של פרופסור הנסלאו דרווין נתמנה חוקר-טבע באוניה “ביגל”, שיצאה בשליחות הצי הבריטי למסע סיור סביב העולם. האוניה יצאה ב-27.12.1831 וחזרה לאנגליה ב-2.10.1836. במשך המסע הזה דרווין ירד מהאונייה וערך סיורים בחופה הדרומי של אמריקה, בפנים הארץ ובאיים, כדי לאסוף חומר גיאולוגי, בוטני זואולוגי ופליאונטולוגי. ותוך כדי כך הוא חקר את החי והצומח ורכש ידע אקולוגי על בעלי החיים והצמחים. דרווין חקר את הדמיון בין החיות השונות ואת המאובנים של החיות הקדומות, שאותם הוא מצא בדרום אמריקה. הוא בחן את ההבדלים השונים בין החיות באזורים שונים, תוך תלות באקלים שונה ושווה. הרושם הגדול ביותר על דרווין היו החיות והצמחים שבאיי גלפאגוס. איים אלה הם חבל איים המרוחק 800 עד 1000 קילומטר מערבה מחופי אמריקה הדרומית.

    התגליות שאותן ביצע דרווין במהלך חמשת השנים של הסיורים והנסיעות באונית “ביגל” – תוך שהוא פטור מדאגות פרנסה – גרמו לדרווין להחליט שיקדיש את חייו לחקר בעיית מוצא המינים. הוא התחיל לערוך רשימות מפורטות, נוסף על החומר הרב שאותו הוא אסף, והוא סקר את הספרות שרק יכל להשיג בתחום. דרווין התחיל להכין את יומן המסע של “ביגל” לדפוס. וכאשר הוא הפך בחומר הרב שאסף והסתכל בו, הוא הגיע לכלל דעה, שהרבה עובדות רומזות על מוצא משותף לבעלי החיים. ביולי 1837 הוא התחיל להכין רשימות של בעיית מוצא המינים. באוקטובר 1838, כחמישה עשר חודשים אחרי שהתחיל בחקירה שיטתית, הוא קרא את ספרו של מאלתוס על האוכלוסיה. עכשיו הוא היה מוכן להעריך את מלחמת הקיום הנפוצה בכל מקום על סך התצפיות, שנמשכו זמן רב, בהרגליהם של בעל חיים והצמחים. מיד עלה בדעתו שבתנאים אלה יהיו שינויים מועילים נוחים להתקיים ולא מועילים נוחים לחלוף, ודבר זה עשוי להביא ליד התהוות מין חדש. כך נולד רעיון הברירה הטבעית.

    בשנת 1839 דרווין התחתן ולאחר מכן גר כשלוש שנים בלונדון. בספטמבר 1842 הוא עבר לגור באחוזה שקנה בכפר דאון, שם הוא בילה את שארית חייו עד ליום מותו ב-19 לאפריל 1882. רוב ימיו היה דרווין חולה וב-1841 הוא נאלץ לוותר על עבודת מחקר בגיאולוגיה מפאת חולשה גופנית. אשתו טיפלה בו במסירות ובאהבה. מחלתו הרחיקה אותו מחיי ציבור, וכך בילה את רוב ימיו בחוג משפחתו ובאחוזתו, והיה עסוק בחקירה ביולוגית, בניסויים לפי מידת כוחותיו, ובעיון בלתי פוסק בבעיות היסוד של הביולוגיה. כל חייו לאחר שובו מהמסע באוניית ה”ביגל” הוקדשו לעבודה ולמחשבה בלתי פוסקים. בגלל מחלתו דרווין לא השתתף בפרהסיה בפולמוס הסוער שעורר ספרו, אלא הסתפק בתשובה שבכתב במהדורות האחרונות של ספרו.

    בשנת 1842 העלה דרווין על הנייר סיכום קצר של משנתו על מוצא המינים, ובשנת 1844 הרחיבו עד כדי 230 דפי כתב, אבל לא פרסם את שני החיבורים האלה בדפוס. אולם בצוואה שכתב בימים ההם, ביקש להוציאם לאור אם ימות – הם יצאו לאור בשנת 1909 על ידי בנו, סיר פרסיס דרווין, ובשנת 1958 על ידי הוצאת קיימבריג’. שני החיבורים האלה מכילים למעשה את עיקרי הנימוקים, שדרווין הביא אחר כך בפרוטרוט בספרו מוצא המינים של שנת 1859. דרווין המשיך לאסוף חומר ומזמן לזמן הודיע את מסקנותיו לשני ידידיו, שהם הבוטניקאי הגדול הוקר וסיר צ’ארלס לייאל, אבי הגיאולוגיה המודרנית. הוקר קרא את כתב-היד של הספר, שנכתב בשנת 1844. דרווין היה מחליף מכתבים עם שני חבריו אלה, שתחילה לא קבלו את דעותיו, וזאת למרות שהם עודדו אותו בעבודתו. במכתב שכתב דרווין להוקר ב-11.1.1844 הוא כותב:

    “הייתי עסוק מאז שובי בעבודה נועזת מאוד ואינני מכיר איש שלא יגיד שזו היא עבודה מטופשת מאוד. התרשמתי מאוד מנפיצותם של בעלי החיים באיי גלפגוס… ומטיבם של מאובני יונקים שבדרומה של אמריקה…, עד שהחלטתי לאסוף ללא הבחנה כל עבודה מכל מין, העשויה לעסוק באופן כלשהו בבעיה מהו המין. קראתי ספרים בלי סוף על חקלאות ולא הפסקתי מלאסוף עובדות כל הזמן. ובסוף נראה האור, ואני כמעט משוכנע (בניגוד גמור לדעה שבה האמנתי עד עכשיו), שמינים אינם בלתי-משתנים (וזה דומה להודיה ברצח). ישמרני אלוהים משטויותיו של למרק על ‘נטייה להתקדמות’ ועל ‘הסתגלות מכוח רצון שבבעלי חיים, הפועל לאטו’. אבל המסקנות, שאליהן הגעתי, אינן שונות הרבה משלו, אף-על-פי שהמנגנונים שונים זה מזה מעיקרם”.

    דרווין המשיך במחקריו ובשנת 1856 יעץ לו לייאל לפרסם את השקפותיו בספר כולל, ודרווין החליט להכין את פרסום דעותיו בשלושה כרכים. הוא כבר כתב מכתב לפרופסור אזה גריי שבבוסטון ב-5.9.1857 בו הוא מודיע על השקפותיו. אבל בינתיים ב-18.6.1858 דרווין קבל מכתב לא צפוי מאלפרד ראסל וואלס מטרנייט שבמזרח הרחוק שאליו מצורף מאמר על “הנטייה של זנים להתרחק בלא סייג מהתכונות של אב-טיפוס”. במאמר הזה וואלס נתן תיאור מלא של תפקיד מלחמת הקיום והברירה הטבעית בהתפתחות מינים חדשים. המאמר למעשה היווה תמצית קצרה ומספקת של תורת דרווין. כמו דרווין, וואלס הגיע למסקנותיו לאחר קריאה בספרו של מאלתוס על האוכלוסיה. דרווין כבר רצה לוותר על זכות ראשונים אבל הוא פנה בעניין זה לשני ידידיו לייאל והוקר. כיוון שלייאל והוקר ידעו על כתב היד של דרווין משנת 1844 (הוקר קרא את כתב היד), הם לא יכלו להסכים לוויתור שכזה, ואחרי משא ומתן הוחלט לפרסם בבת אחת בצורת הרצאות בחברה הלינאית שבלונדון פרק מכתב היד של דרווין יחד עם העתק המכתב, שאותו כתב דרווין בשנת 1857 לאזה גריי, וגם את המאמר של וואלס על הנטייה של זנים. וכך היה.

    דרווין הזדרז עתה וכתב את ספרו המפורסם, ה”אופוס מגנום” של חייו. השם המלא של הספר היה “על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים”. בסך הכל זכה הספר לשש מהדורות. ישנם שינויים קלים בין מהדורה למהדורה, והמהדורה השישית מכילה פרק אחד נוסף על הראשונה וכוללת גם תשובות למבקריו של דרווין. עבודותיו באתר הבא.

    ראוי לציין, שבין דרווין לוואלס הייתה ידידות גמורה ו-וואלס טבע את השם דרוויניזם ככינוי לתורת האבולוציה על ידי הברירה הטבעית, והוא היה האיש שכינה את דרווין בשם “ניוטון של הביולוגיה”.

  • האם אנחנו בני דודים?

     

    מקורות: צ’רלס דרווין, מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים, תרגם מאנגלית והוסיף מבוא שאול אדלר (מוסד ביאליק: ירושלים), 1965.

     

  • Advertisements

    0 thoughts on “צ’רלס דרווין – “ניוטון של הביולוגיה” 12.2.09 יום הולדת 200

    Leave a Reply

    Fill in your details below or click an icon to log in:

    WordPress.com Logo

    You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

    Twitter picture

    You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

    Facebook photo

    You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

    Google+ photo

    You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

    Connecting to %s