חוקרים מצאו שלמאובני דגים מלפני 380 שנה הייתה הזקפה הראשונה

חוקרים מצאו שלמאובני דגים מלפני 380 שנה הייתה הזקפה הראשונה

למי הייתה הזקפה הראשונה בהיסטוריה? לאיזה דג פרה-היסטורי מלפני 380 מליון שנה. ומי קיים את יחסי המין הראשונים על פני כדור הארץ? נכון. אותם דגים (בעלי חוליות) שקרויים בשם פרה-היסטורי וחיו להם באיזה ימה נידחת באותו הזמן. תמיד אמרו שהדגים שותקים אבל…

סרט וידאו. 

מחקר חדש שפורסם עכשיו במגזין היוקרתי ניצ’ר, להלן עיקריו.

מחקר במאובני דגים פרה-היסטוריים מגלה שהם קיימו יחסי מין. כך לפי סוכנות הידיעות מבנקוק, תיאלנד. שרידי המאובנים של שתי דגות בהריון מצביעים על כך שסקס כפי שאנו מכירים אותו – הפריה של ביציות בתוך גוף הנקבה – התרחש כבר לפני 30 מליון שנה, מוקדם יותר משחשבו החוקרים עד כה.

מדענים מאוסטרליה ובריטניה חקרו מאובנים בני 380 מיליון שנה של דגים פרה-היסטוריים, כאשר הם הופתעו לגלות שהדגות נשאו עוברים.

החוקרים בתחילה חשבו שהדגים הטילו את ביציהם בטרם ההפריה. אולם ברגע שהם מצאו עוברים בקבוצת הדגים, הם הבינו שהתרחשה הפריה פנימית.

או אז נשאלה השאלה: כיצד הם עשו זאת?…

כך לפי ג’ון לונג, ראש צוות המדענים במוזיאון ויקטוריה במלבורן, אוסטרליה, שכתב את המאמר על הגילוי שהופיע בכרך היום של כתב העת ניצ’ר.

והתשובה באה כאשר המדענים בחנו שוב את אגן הירכיים של הזכר הדג הפרה-היסטורי, תוך שברשותם המידע החדש אודות ההפריה.

לאחר שהם בחנו דגימות במוזיאון להיסטורית הטבע בלונדון ובמוזיאון ויקטוריה, הם הבינו שלאגן הירכיים היה סנפיר שלא נראה בדגה הנקבית, והם הניחו שכנראה הוא שימש להזדווגות במהלך ההפריה, בדיוק כמו אצל כרישים.

לדגים אלה יש עצם נוספת גדולה שמתחברת לעצם אגן הירכיים ועד כה התעלמו ממנה ולא זיהו אותה.

החוקרים פירשו מחדש את מבנה עצם הירך בדגים פרה-היסטוריים אלה כדי להראות שהייתה להם שיטה להזדווגות.

 

Letter

Nature 457, 1124-1127 (26 February 2009) | doi:10.1038/nature07732; Received 12 November 2008; Accepted 17 December 2008

Devonian arthrodire embryos and the origin of internal fertilization in vertebrates

John A. Long1,2,3, Kate Trinajstic4 & Zerina Johanson5

1.                           Museum Victoria, PO Box 666, Melbourne 3001, Victoria, Australia

2.                           Research School of Earth Sciences, The Australian National University, Canberra 2600, Australian Capital Territory, Australia

3.                           School of Geosciences, Monash University, Clayton 3800, Victoria, Australia

4.                           School of Earth and Geographical Sciences, The University of Western Australia, Perth 6009, Western Australia, Australia

5.                           Natural History Museum, Cromwell Road, London SW7 5BD, UK

Correspondence to: John A. Long1,2,3 Correspondence and requests for materials should be addressed to J.A.L. (Email: jlong@museum.vic.gov.au).

 

Evidence of reproductive biology is extremely rare in the fossil record. Recently the first known embryos were discovered within the Placodermi1, an extinct class of armoured fish, indicating a viviparous mode of reproduction in a vertebrate group outside the crown-group Gnathostomata (Chondrichthyes and Osteichthyes). These embryos were found in ptyctodontids, a small group of placoderms phylogenetically basal to the largest group, the Arthrodira2, 3. Here we report the discovery of embryos in the Arthrodira inside specimens of Incisoscutum ritchiei from the Upper Devonian Gogo Formation of Western Australia4 (approximately 380 million years ago), providing the first evidence, to our knowledge, for reproduction using internal fertilization in this diverse group. We show that Incisoscutum and some phyllolepid arthrodires possessed pelvic girdles with long basipterygia that articulated distally with an additional cartilaginous element or series, as in chondrichthyans, indicating that the pelvic fin was used in copulation. As homology between similar pelvic girdle skeletal structures in ptyctodontids, arthrodires and chondrichthyans is difficult to reconcile in the light of current phylogenies of lower gnathostomes2, 3, 5, we explain these similarities as being most likely due to convergence (homoplasy). These new finds confirm that reproduction by internal fertilization and viviparity was much more widespread in the earliest gnathostomes than had been previously appreciated.

 

 

 

Advertisements

יתכנו חיים מהחלל החיצון שחיים בקרבנו

יתכנו חיים מהחלל החיצון שחיים בקרבנו

 

Alien life ‘may exist among us’

למה ללכת לטרוח ולחפש חיים במאדים או ובגלקסיות אחרות? יתכן שחוצנים ממש ברגע זה חיים בקרבנו על כדור הארץ שלנו, טוען פיזיקאי בכנס מדעי ראשי וחשוב שנערך עתה בשיקגו בפברואר, הפגישה של האגודה האמריקאית לקידום המדע. אולי הפלנטה שלנו היא מקום מפלט לצורות חיים מוזרות, שהן כלל לא קשורות לחיים כפי שאנחנו מכירים אותם מחיי היומיום (למשל אנשים, כלבים, חתולים, אריות, נמרים, ג’וקים וחרגולים). כך מסביר לנו הפרופסור פול דייויס , פיזיקאי מאוניברסיטת המדינה של אריזונה וראש מרכז ביונד למושגי יסוד במדע: BEYOND Center for Fundamental Concepts in Science. דיוויס סבור שצורות חיים מוזרות עשויות להיות חבויות באגמים ארסניים רעילים או בפתחים הידרו-תרמיים רותחים במעמקי הים. ומהו אגם ארסני? אגם המכיל את היסוד הכימי “ארסן”, הידוע גם בשם זרניך, יסוד רעיל ביותר ממשפחת המתכות למחצה.

דיוויס הציע למדענים לשלוח משלחת לכדור הארץ – כנראה דמוית המשלחות שתוארו בספריו של ז’ול ורן – כדי שתנסה לתור אחר סימנים לפעילות ביולוגית בסביבות עוינות. הרי חיים מוזרים יכולים אפילו לשכון בינינו בצורות שאנו עדיין לא מבחינים בהם. אנחנו לא צריכים לנסוע לפלנטות אחרות כדי למצוא חיים מוזרים, אומר דיוויס. הם יכולים להימצא בדיוק מתחת לאף שלנו, או אפילו, כמה מוזר, בתוך האף שלנו.

בהחלט הגיוני שאנו עשויים למצוא ביוספרה לא מוכרת כאן על כדור הארץ. פרופסור דיוויס מעלה את ההשערה, שיתכן שהיו שתי בריאות על כדור הארץ. פירושו של דבר, שהחיים התפתחו על כדור הארץ פעמיים. כמה מוזר. אולי הצאצאים של אותה בריאה שנייה שרדו עד עצם היום הזה במעין ביוספרה נוספת, כאשר החיים של אותה ביוספרה הם בעלי ביוכימיה שונה מזו שלנו. המיקרוסקופים שלנו מורגלים לחיים כפי שאנחנו מכירים אותם – ולכן אין להתפלא שאנו אף פעם לא גילינו מיקרובים בעלי ביוכימיה שונה. אנחנו לא כל כך יודעים איך חיים מוזרים נראים, וניתן להפעיל את יד הדמיון החופשית. 

נשאלת נשאלה: איך נדע מה לחפש? הרי זה כמו לצוד את הסנרק של לואיס קרול…

אם אכן קיימות צורות מוזרות של חיים כאן על כדור הארץ, כפי שמניח דיוויס, הן יכולות להיות מבוססות על דנ”א ו-רנ”א – אולם עם קוד גנטי מעט שונה, או אולי חומצות אמיניות מעט שונות?

מה באמת עושים כאשר הולכים לחפש משהו שלא יודעים מהו? ומה עושים כאשר הולכים לחפש משהו בעוד אנו איננו יודעים מה בכלל אנו הולכים לחפש? אנחנו עשויים למצוא יצורים בעלי שונות דראסטית או בעלי שוני קל. אולי אחד מהיסודות של החיים (פחמן, מימן, חמצן, נתרן או זרחן) התחלף אצל אותם היצורים ביסוד אחר? למשל, אומר דיוויס, מרבית הפעולות שאותן מבצע הזרחן יכול לבצע במקומו הארסן, שהוא יכול להיות רעיל לבני אדם, אבל יש לו תכונות כימיות שעשויות להיות אידיאליות במיכון מיקרובי.

אם כן איך צדים את הסנרק?

איך צדים משהו שאף פעם לא ראינו אותו? ויותר מזה, לא בטוחים איך הוא בכלל נראה?…

דיוויס מציע שתי אפשרויות:

 (1ׂבדרך כלל חיים מוזרים הם מבודדים מבחינה אקולוגית בנישות, שהן מעבר להישג ידו של האדם. במקרה זה, עלינו להתחיל לנסוע לסביבות העוינות ביותר שיש על כדור הארץ: מדבריות, אגמי מלח ואזורים בעלי לחץ – טמפרטורה – או קרינת UV גבוהים וקיצוניים.

אם מחפשים אחר חיים ארסניים, יש לחפש אחר מיני מיקרובים למשל בסביבות עשירות ארסן ודלות זרחן, כמו למשל בפתחי מעמקי האוקיינוס.  

מאידך, יתכן שחיים מוזרים הם מסביבנו, מתמזגים עם חיים מבוססי פחמן. במקרה זה יהיה זה קשה לגלותם – ועלינו למצוא דרך לסינון הכל מלבדם. מדענים השתמשו בתהליך זה כדי לחפש אחר אורגניזמים לא ידועים במי ים – תוך שסיננו בעבודת פרך הכל זולתם החוצה.

ואולם, אם במקרה נמצא משהו, או אז נתחיל להתווכח האם החיים האלה הם באמת שונים, או שמא ישנו בכל זאת איזה אב קדמון משותף לנו, שמובילם לעץ החיים המשותף בתהליך האבולוציוני? שאלה נוספת תהיה: כיצד נדע שמדובר בחיים נפרדים שמקורם מכדור הארץ, ולא באיזה מקרוב או בקטריה שהגיע ממאדים? ידוע שסלעים מתחלפים בין שתי הפלנטות וכך החיים יכלו כמו שאומרים “לתפוס טרמפ” על המטאורים האלה.

במקרה זה, דיוויס שואל את השאלה הבסיסית? האם הייתה יותר מאשר בריאה אחת? כלומר, האם החיים קרו פעם אחת או פעמיים? אם הם קרו פעמיים אולי זה יכול להצביע על כך שהם באו אלינו מאיזה מקום אחר ביקום בפעם השנייה?

2) דרך נוספת לקבוע כיצד יכולים להראות חיים אלטרנטיביים היא ללכת למעבדה, ולנסות להמציא אותם בעצמנו, כמו במקרה של פרנקנשטיין ודומיו. אם נוכל ליצור מולקולות חדשות שיכולות להתנהג לפי איזו שהיא הגדרת חיים, אנו עשויים אחר כך לצאת ולחפש אחר מולקולות אלה בכל מיני סביבות של כדור הארץ, אומר פרופסור סטיבן בנרSteven Benner   מאוניברסיטת פלורידה.

Artificial life: Was Steven Spielberg onto something in E.T.?

וכך החלו לשאול האם סטיבן שפילברג עלה על משהו כאשר הוא יצר את ET, אולי ישנו כזה יצור על כדור הארץ בינינו ועדיין לא גילינו אותו?…

הקבוצה של סטיבן בנר יצרה את צורת החיים האלטרנטיבית הקרובה ביותר למשהו מעשה ידי אדם. בנר דיווח באותה פגישה של האגודה האמריקאית לקידום המדע בשיקגו בפברואר, שיש להם מערכת כימית מלאכותית שמסוגלת לבצע אבולוציה דרווינית. ולא אמר שום דבר מעבר לזה…

שאלו אותו: האם המערכת שלהם בחיים? ובכן, היא לא תומכת בעצמה. צריך לעמוד לידה סטודנט בוגר אוניברסיטה ולהאכילה מידי פעם… אבל היא מתפתחת.

ובנר שלף מערכת נוספת ממעבדתו: מולקולה שהיא בעיקר גרסה משוכללת של הסליל הכפול של הדנ”א שלנו – אבל בעלת שש אותיות באלפבית הגנטי שלה, במקום ארבע. נוקליאוטידים אלה מסתדרים בזוגות, והם יכולים להשתכפל, למרות שרק בעזרת הסיוע של אנזימי פולימראז וחום. לפעמים נעשות טעויות בזיווג וטעויות אלה נשמרות בדור הבא – כאשר המערכת מתפתחת. הצעד הבא הוא ליישם ברירה טבעית למערכת, כדי לראות האם היא יכולה להתפתח תחת לחץ סלקציה.

ההגדרה המקובלת של חיים היא מולקולה שמסוגלת לאבולוציה דרווינית, כך שהצוות מנסה לשלב יחד מולקולות שיהיו מסוגלות לבצע משימה זאת. בנר מנסה כך לגדל ET במעבדה שלו…

אולם מה יהיה אם הגדרת החיים הזו היא יותר מידי ממוקדת בהתאם להגדרת החיים על פני כדור הארץ? בדיוק בגלל שאנחנו מערכת כימית שמקיימת את עצמה ומסוגלת לאבולוציה דרווינית, אין פירושו של דבר שזוהי ההגדרה האוניברסאלית לחיים…

האם לאי טי היה דנ”א בעל 6 נוקלאוטידים?

  

אי טי: “הייתי רוצה לפגוש אורגניזם בעל אלפבית של שש אותיות. אולם כנראה שזה יקח זמן רב יותר לבצע רצף כזה”. 

 

ב-2003 יצא מחקר שנטל דגימות דנ”א מאנשים, חיות, צמחים, מיקרובים ווירוסים. החוקרים מניו זילנד ומשבדיה טענו, שהמשותף לנו, לוירוסים, לבקטריות וגם לצמחים הוא, שהדנ”א שלנו יוצר מבנה של סליל כפול המוחזק יחד על ידי ארבעה כימיקאלים שונים הקרויים בסיסים. כלומר, אצל יצורים חיים “האלפבית” הוא בן ארבע אותיות (אדנין (A) תימין (T). ציטוזין (C) וגואנין (G)). המדענים יצרו תוכנת מחשב שהראתה שלא סביר שהאורגניזמים היו מתפתחים כלל על כדור הארץ אילו “קוד החיים” שלהם היה כתוב על ידי יותר או פחות בסיסים.

המחקר בדק איזה סוג של דנ”א יכל להיות ליצורים חיים במקום אחר ביקום, מחוץ לכדור הארץ, אילו הם היו מבוססים על תהליך אבולוציה דומה לשלנו. נגיד שאותו תהליך התרחש על פלנטה דומה לשלנו, אבל שמצויה בקצה אחר של היקום. התוצאות של המחקר שבוצע על סימולציות מחשב היו, שסביר שאותם עקרונות של החיים כמו אלה על כדור הארץ יהיו בכל מקום אחר ביקום. אבל אם התפתחו צורות חיים המבוססות על רנ”א על פלנטות אחרות, ואם הם פיתחו טכניקות לתיקון טעויות הדרושות כדי לתקן את ההרס לקוד הגנטי שנגרם על ידי מוטציות וניוון, בהחלט יתכן שהם התפתחו למשהו שיש לו דנ”א בעל ששה בסיסים.

שפילברג צדק…

 

המאמר של דיוויס.

 

 

מהי אהבה ואילו אזורים במוח פעילים באהבה?

מוצא הנשיקה והאהבה: ביולוגיה וכימיה במוח

מחקר חדש מסביר אהבה באמצעות דמויות במוח, הורמונים וגנטיקה – בקיצור האהבה מפורקת לכימיה במוחנו. מזל טוב ליום האהבה שחל היום!

 

SETH BORENSTEIN
Thursday, February 12, 2009

להלן התרשים שמראה כל אזור במוחנו ומשייכו לסוגי אהבה שונים לפי המחקר החדש:

Image

החוקרות הראשיות: לוסי ל. בראון והלן פישר.

לפי מחקר חדש, המקור לאהבה הוא בראש שלנו ולא בלב.

Scientists Agree: It’s in His Kiss

למה הפלים מתנשקים עם החדק? ולמה השימפנזות מתנשקות בדיוק כמונו? מהי הנשיקה? האם זה הכל במוח? זהו חלק ממחקר מקיף וחדש על אהבה ורומנטיקה. הלן פישר, אנתרופולוגית ביולוגית מאוניברסיטת רטגרס אשר בניו יורק עמדה בפני קהל עצום במסיבת עיתונאים שבה ציפו לסקופ עיתונאי… והיא הסבירה מהי נשיקה צרפתית? מתקרבים… מחליפים רוק… ובגלל שהנשיקה הזו הצרפתית (כפי שאנו מכנים אותה) היא כל כך נפוצה וכולנו עושים אותה…, יש לה יתרון אבולוציוני: הנשיקה היא מכניזם לבחירת הבן זוג והערכתו, טוענת פישר. ומסתבר הרי שבני האדם הם לא היחידים שמתנשקים נשיקה צרפתית! שימפנזות מתנשקות, שועלים וכלבים מלקקים זה את זה בפניהם, ציפורים מסוימות מנקשות במקור שלהן זו בזו, וכמובן פילים שמים את החדק שלהם בפיות זה של זה. אוי כמה רומנטי…  

זהו חלק מתחום חדש שמנסה להסביר את הביולוגיה של האהבה הרומנטית.

יש הטוענים שההסבר הזה הוא לא פואטי.

ההסבר לאהבה באופן הנוירו-מדעי יכול להיות מובן על ידי דימות מוחי, הורמונים וגנטיקה. הסבר זה מסביר את המתאהבים החדשים, אלה שמאוהבים זמן רב, ואלה – שלצערנו… – לבם נשבר.

לכל אלה משהו משותף – לאהבתם ולאכזבתם מקור ביולוגי משותף במוח.

בבני אדם ישנם ארבעה אזורים זעירים במוח שחוקרים מסויימים סבורים שיוצרים מעגל של אהבה.

קבוצה מקולג’ אלברט אינשטיין לרפואה אשר בניו יורק בודדה אזורים אלה באמצעות השמות המאוד לא רומנטיים:

ventral pallidum, ventral tegmental area VTA, nucleus accumbens, raphe nucleus

כאשר אנשים מתאהבים מחדש והם הוכנסו למכשיר תהודה מגנטית MRI והראו להם תמונות של אהובם החדש, אז אזור ה-VTA, שהוא האזור החם… מיד הואר. אותו הדבר התרחש עבור אנשים שהיו מאוהבים במשך 20 שנה.

מסתבר שה-VTA הא חלק חשוב במוח, מנגנון של תאים שיוצרים דופמין ושולחים אותו לאזורי מוח שונים. חלק זה של המערכת עובר אקטיבזציה בגלל שאנחנו מנסים לזכות בפרטנר הזוגי שלנו.

האהבה פועלת מבחינה כימית במוח שלנו כמו התמכרות לתרופה. וכך אהבה רומנטית היא התמכרות, התמכרות נהדרת, יש לציין… וזאת כמובן, כאשר הכל הולך כשורה, והתמכרות איומה כאשר היחסים נכשלים. אנשים הורגים ומתים על מזבח האהבה. למשל, סיפור העם הידוע של רומיאו ויוליה.

 

כמובן שהקונוטציה להתמכרות נשמעת לא סימפטית, כי אהבה אמורה להיות נעימה ונהדרת, אבל זו בדיוק הסיבה לנועם… והסיבה היא לשמור אותנו יחד.

ואולם לפעמים כידוע האהבה לא שומרת אותנו יחד. ולכן המדענים חקרו מוחות של אנשים שלבם נשבר, והם גילו פעילות מוגברת באזור ה- nucleus accumbens. אזור זה משויך חזק יותר אפילו עם התמכרות. האנשים שלבם נשבר מראים עדות חזקה יותר של מה שניתן לכנות השתוקקות, ממש זהה להשתוקקות לסמים – של אדם שמנסים לגמול אותו מסמים….

בנוגע לזוגות שהם נשואים 20 שנה והם עדיין מחזיקים ידיים, כלומר מאוהבים ממש כמו אלה שהתחתנו היום, וזוהי לצערנו קבוצה מאוד קטנה של אנשים נשואים. באנשים אלה, שני אזורי מוח הוארו בעת סריקת תהודה מגנטית – יחד עם אזור ה-VTA: אזורי הventral pallidum  וה-raphe nucleus.

ה-ventral pallidum  משוייך עם התקשרות ועם הורמונים שמורידים לחץ נפשי ואילו ה-raphe nucleus שואב החוצה סרוטונין שנותן תחושה של רוגע.

 

הלן פישר: דרווין הוא בעל דמיון, תיאורטיקן, צנוע, נעים ואינטואיטיבי, נשוי, חבל מאוד ומת

בספרה החדש – הלן פישר שואלת מדוע אנחנו מתאהבים באדם זה ולא באחר? היא מזהה ארבעה סגנונות אישיות ביולוגיים שנוצרים על ידי כימית המוח, ותוך שימוש ב-28,000 איש היא מראה מי באופן טבעי נמשך למי. הלן פישר נהפכה ממש לשדכנית דרווינית וספריה על אהבה נחשבים לרבי מכר. היא גם יועצת לאתר אינטרנט בשם: Chemistry.com ולאתר זה היא חברה שאלון: השאלון

פישר חברה את השאלון אחרי שנים של מחקר במדע המשיכה והרומנטיקה. השאלון חושף לאיזה מבין ארבעה טיפוסי אישיות מבוססים מבחינה ביולוגית המועמד מתאים, והוא מסייע לזוגות למצוא בני זוג מבחינת ההתאמה המוחית הכימית. פישר תכננה את השאלון תוך השענות על עקרונות הפסיכולוגיה האבולוציונית, תחום שהוא מושפע מרעיונותיו של דרווין. ויותר מכך, היא אפילו השתמשה ברעיונות אלה… כדי להתאימם לצ’רלס דרווין עצמו (כמה נחמד ביום הולדתו ה-200). היא אפיינה את אישיותו כ-“מנהל משאים ומתנים, בעל דמיון, תיאורטיקן, צנוע, נעים ואינטואיטיבי, אבל גם נשוי, חבל מאוד ומת”…

המטרה של המחקר המשותף של הלן פישר ושל לוסי בראון היא לפתח גלולות ותרופות שמבוססות על הורמונים של המוח, שיחד עם תרפיה עשויות לסייע ליחסים בעייתים. למרות שכמובן נכנסים כאן נושאים אתיים: כמו למשל, כיצד לא לפגוע באנשים. המטרה בכל אופן היא לחקור מדוע אנשים מסוימים נמשכים לאנשים אחרים.

בגדול המטרה היא בראש ובראשונה לסיע לסובלים מאוטיזם.

 

יבוא יום ויכניסו למשקאות שלנו בסופר שיקוי אהבה

 

האם גלולה או ספריי של אוקסיטוצין יוכלו להציל לכם את הנישואים? אולי, לפי מדענים שחוקרים את הבסיס הכימי לרגשות החמקניים ביותר שלנו – האהבה. הם מציעים לנו שיקוי תוצרת הי טק שתומן בחובו הרבה ויכוחים אתיים.

אולם מסתבר שיש במחקר זה סיוע לאותיזם, כי חומרים כאלה יש בכוחם ליצור קשרים חברתיים. אם כן המחקר של כימיקאלים במוח שקשורים בהתקשרות אמוציונאלית הוא לא רק מועיל לאהבה. הביולוגים עשויים עוד מעט לצמצם מצבים מנטאליים מסוימים שקשורים באהבה לשרשרת ביוכימית של אירועים. כך לפי לארי יאנג מאוניברסיטת אטלנטה. מנה מהירה של ההורמון הנכון יכולה לשנות במהירות יחסים.

מסתבר שאוקיסיטוצין לא מספיק. זקוקים לתרכובת היסטוקומפטביליטית (תיאום היסטולוגי: תיאום בין התורם לנתרם כאשר יש השתלה); תרכובת שמשפיעה על מערכת החיסון והיא אולי קשורה במשיכה מינית ראשונית. עבור גברים נראה שההורמון וזופרסין יותר חשוב.

חוקרים טוענים שהאהבה היא ביולוגית ופירושו שרגשות אהבה כנראה מצויות בחיות אחרות. ומדוע? כל יונק כאשר יש לו תינוקות, הוא קשור לתינוק ויגן עליהם. הגנה זו קשורה בכימיקל עתיק במוח שמעורר את הקשר ההורי. בני אדם, התפתחו כדי להשתמש במכניזם זה כדי לעורר קשרים זוגיים, כך מאמין יאנג.

בכל אופן, התפתחויות אחרונות בביולוגיה של קשרי זוגיות מראים שמהר מאוד תהיה איזו חברה שתעשה מכך רווח ותכניס “שיקוי אהבה” בעל התרכיב ההורמונאלי הנכון למשקאות שאותם אנו רוכשים במרכולים. ואם יעשו כן, האם אנו נפגין או שיהיה לנו אכפת מכך? ככלות הכל האהבה היא הדבר החשוב ביותר, הלא כן?…  

האם יפתחו תרופה לריפוי בעיות בזוגיות?…

 

<a href="

 

צ’רלס דרווין – “ניוטון של הביולוגיה” 12.2.09 יום הולדת 200

צ’רלס דרווין – “ניוטון של הביולוגיה” 12.2.09

יום הולדת שמח צ’רלס דרווין – מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים.

Happy Birthday Darwin

 SN Special : Darwin turns 200

 

When physicists speak of not only a strange universe, but one even stranger than we can possibly imagine, they articulate a sense of unfinished business that most neo-Darwinians don’t even want to think about, says Simon Conway Morris

Simon Conway Morris

guardian.co.uk, Thursday 12 February 2009

  • השנה הכנסיה מתנצלת בפני צ’רלס דרווין לרגל יום הולדתו ה-200 שחל היום

    הוותיקן נותן לדרווין חיבוק יום הולדת ענקי ומותיר את הבריאתנים עם פה פעור. ראו הסרט בכתבה הבאה:

    February 11, 2009

    Vatican buries the hatchet with

    Charles Darwin

    The Vatican has admitted that Charles Darwin was on the right track when he claimed that Man descended from apes. A leading official declared yesterday that Darwin’s theory of evolution was compatible with Christian faith, and could even be traced to St Augustine and St Thomas Aquinas. “In fact, what we mean by evolution is the world as created by God,” said Archbishop Gianfranco Ravasi, head of the Pontifical Council for Culture. The Vatican also dealt the final blow to speculation that Pope Benedict XVI might be prepared to endorse the theory of Intelligent Design, whose advocates credit a “higher power” for the complexities of life.

    The Vatican claims Darwin’s theory of evolution is compatible with Christianity

    The Vatican has admitted that Charles Darwin’s theory of evolution should not have been dismissed and claimed it is compatible with the Christian view of Creation.

    Gianfranco Ravasi: The Vatican claims Darwin's theory of evolution is compatible with Christianity

    הארכיבישוף גיאנפרנקו רבאסי שטוען שהכנסיה מעולם לא האשימה בצורה רשמית את התיאוריות של דרווין

    
													THE CHARLES DARWIN BICENTENARY COLLECTION

    כל העולם חוגג היום יום הולדת 200 לדרווין

    ראו סדרת הכתבות בעיתון Nature.

    הארכיבישוף דיאנפרנקו רבאסי, ראש המועצה הפונטיפיקלית לתרבות בכנסיה, אמר שבעוד הכנסיה הייתה עוינת לתורה של דרווין בעבר, ניתן לראות שחשבו על רעיון האבולוציה כבר בימי הביניים הקדושים אוגוסטינוס ותומס מאקווינוס.

    והרי דרווין עצמו הביא רשימה שלמה של הוגי דעות – שניתן למעשה לראות שהיא מובילה עד יוון העתיקה – והם חשבו על רעיון ההשתנות של המינים, מה שנוגד את הרעיון של הבריאתנים.

    הארכיבישוף רבאסי הוסיף, שלמעשה הכנסיה הרומית הקאתולית אף פעם לא פסלה רשמית את התיאוריה של דרווין, והוא הפנה את תשומת הלב להערות של האפיפיור פיוס השנים-עשר שתאר את האבולוציה כתיאוריה מדעית תקפה נוספת לתיאור התפתחות בני האדם.

    ומדוע הותיקן מתפייס עתה עם התורה של דרווין? החשש של הכנסיה הוא שהאתאיסטים המיליטנטים ישפיעו על אנשים להתרחק מהדת באמצעות האבולוציה וישתמשו באבולוציה כנגד הכנסיה וכדי לנגחה. זאת הסיבה העקרית מדוע הכנסיה האנגלית שואפת להשיב את דרווין היום ביום הולדתו המאתיים כדי להראות שהמדע והדת הם בהסכמה.

    אם כן, בדיוק לפני 150 שנה, ב-24.11.1859 יצאה המהדורה הראשונה של הספר של צ’רלס דרווין מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים, ספר שזכה ליחס מטעם הכנסייה כמעט כמו ספרו המהפכני והידוע של קופרניקוס. מהספר של דרווין הודפסו 1250 עותקים, שכולם נמכרו ביום אחד. המהדורה השישית של הספר יצאה בשנת 1872.

    ספרו של דרווין, מוצא המינים, מבחינת חשיבותו, כמוהו כפרינקיפיה של אייזיק ניוטון. אולם מבחינת ההתנגדות לו, ניתן לומר שהפרינקיפיה היוותה שיאה של מהפיכה מדעית – אם ננקוט במינוח של תומס קוהן –  ואילו ספרו של דרווין השאיר מהפיכה מדעית לא גמורה. הכנסייה ותומכי תיאוריות הבריאה מתקשים להתפייס בלב שלם עם דרווין ועדיין ישנה התנגדות ניכרת לעצם הרעיונות שבמוצא המינים גם ביום ההולדת ה-200 לדרווין שחל היום. מזל טוב.

    לכן, מבחינת ההשפעה של מוצא המינים על חסידי האבולוציה ועל מתנגדיה, הרי אין ספק שהספר הוא אחד החשובים ביותר שהופיע במאה התשע-עשרה. לא היה ספר כמוהו שעורר תגובות כה רבות, אם חיוביות ואם שליליות, אם על ידי אנשי מדע בתחום הביולוגיה, הפסיכואנליזה, האתיקה המטפיזיקה, הפוליטיקה וההגות, ואם על ידי סופרים ואמנים או על ידי הדיוטות ובתודעה העממית הפולקלורית.

    האם ומדוע יש סיבה להתנגדות הרבה לאבולוציה? יודעים אתם שהמדע לא מתקדם בצורה של קפיצות. אוהבים להשאיל את הביטוי “קפיצות קוונטיות”, כמו איזה פוטון שיורד בצורה דיסקרטית מרמה לרמה ונעלם כמו חתול הצ’שייר מאליס בארץ הפלאות בין הרמות. בפיזיקה הקוונטית בה כל עוד לא מבצעים מדידה לא יודעים בכלל היכן החלקיק… מושג זה אולי מתאים, אבל לתיאור המדע הוא לא מתאים. אין קפיצות בגילויים מדעיים, ולכן מהפכות מדעיות לא מתרחשות כאשר יום אחד קם בבוקר מדען בשם אלברט אינשטיין ואומר ויהי יחסות או צ’רלס דרווין – ויהי אבולוציה. אפשר לומר שתיאוריות מדעיות עצמן מתגלות בתהליך אבולוציוני ולא בתהליך של בריאה פתאומית…

    הבה נסקור מעט את התיאוריות שקדמו לאבולוציה ונראה כיצד הן מובילות בתהליך אבולוציוני לתורה של דרווין. צ’רלס דרווין חיטט באבק הספריות וביצע עבודה קשה וערך רשימה של 34 מחברים שחשבו לפניו על האפשרות של השתנות המינים, ובהם אף אלה שהגו את רעיון הברירה הטבעית.

    אולי אחד הערעורים המודרניים המדעיים הראשונים לתיאוריות הבריאה ולרעיון שכל המינים הם יציבים בתכונותיהם ובמבניהם באו די מוקדם. הביולוג הצרפתי ביפון, בן מאה ה-18, הגיע בשנת 1761 לידי מסקנה שהמינים לא היו קבועים ועומדים, אלא הם השתנו במשך הזמנים. הוא שיער שמוצא אחד היה לאדם ולקוף, לסוס ולחמור ולשאר בעלי החיים. במלים אחרות, ביפון אמר שהאדם מוצאו ממשפחת הקופים. הוא תלה את השינויים, הקובעים דרגות חילופים בין מין לקודמיו, בשינויי סביבה שפעלו על הגוף החי. הוא הסתייע גם בעובדה, שמאובני החיות והצמחים התקועים בשכבות עמוקות, הם שונים מהחיות והצמחים של ימינו ויותר מאלה התקועים בשכבות העליונות.

    לפיכך, ביפון הגיע לכדי מסקנה שכדור הארץ הוא עתיק הרבה יותר ממה ששערו לפניו – בניגוד להשערה של תיאורית הבריאה. לדעתו, תקופה של 6000 שנה לא יכלה להספיק להתפתחות החיים באופן שתואר על פני כדור הארץ. ביפון גם הניח שהבדלים בפוריות, חוסר התאמה לסביבה ופגעי הזמן והמקום הם היו הגורמים להתפתחות החיים, כך שבתורתו ניתן למצוא את הניצנים הראשונים לתורת הברירה הטבעית. ביפון בכל זאת חי בתקופה שבה להביע דעה כמו זו שהביע היה בזה משהו נועז, וגם החשש מפני הכנסייה ששידלה אותו להתכחש לדעותיו – כל אלה גרמו לו לחזור בו מהשקפתו הנועזות. ולכן הוא אמר שהמינים למעשה נבראו כפי שהם נראים בהווה, כלומר, זוהי ההשקפה של תורת הבריאה.

    בדומה לביפון, ג’אן בפטיסט למרק גם כן חשב על רעיון התפתחות המינים והקדיש את כל חייו לביולוגיה. הוא קבל משרת בוטנאי במוזיאון הלאומי בפריס, ואחרי המהפכה הצרפתית הוא נתמנה לפרופסור לזואולוגיה של חסרי-חוליות. תוך כדי מחקריו הסיסטמאתיים למרק הגיע לידי מסקנה שמיני בעלי חיים והצומח אינם יציבים, אלא הם משתנים והופכים למינים חדשים, שהם צאצאיהם. במשך הזמן מופיעים מינים חדשים, שהסתעפו מן הראשונים שקדמו להם. למרק מגדיר מין באופן הבא: “כל ציבור יחידים, שמוצאם מאחרים הדומים להם”. בעלי חיים מגיבים לשינויי סביבה באנטומיה שלהם, ושינויים אנטומיים אלה הם תגובותיהם המתאימות המבניות של בעלי החיים מתוך הצורך והשאיפה שלהם לשכלול. התגובה לסביבה היא סיבת ההשתנות האיטית, המסתיימת ביצירת המינים החדשים. לגבי גופים חיים, כל מה שנרכש עובר בירושה מדור לדור. למשל שימוש מרובה באיבר גורם לפיתוח יתר של איבר זה, ותכונה נרכשת זו עוברת בירושה. מאידך, אי-שימוש באיבר במשך דורות מביא עליו ניוון ואף כליה. תכונות חדשות, שנרכשו מחמת הצורך בתגובה לסביבה, לפי למרק, עוברות בירושה ומצטרפות לסך הכל של התכונות, הקובעות את אופיו של היחיד ושל המינים החדשים שהופיעו במשך הזמן. כל יצור חי מתאמץ להגיב לסביבה לפי הצורך. ובאשר לצמחים שהם נטולי רצון, ושעל כן אין בהם הכישרון למאמץ מכוון לפי הצורך, הרי הסביבה לבדה מספקת את השינויים האנטומיים ואת יצירת המינים החדשים במשך הזמן. למרק הרחיב את רעיון ההתפתחות הזה למציאות כולה, על כל החיים והדומם כאחד. הוא פרסם את הרעיון שלו בשנת 1802 בספרו פילוסופיה זאולוגית, שראה אור בשנת 1809.

    אולם הרעיון של התפתחות המינים לא מצא אוזן קשבת בין אנשי המדע בני זמנם ואולי זה אות לבאות. בגלל שרעיון הבריאה היה כל כך ממוסד ומקודש לדת, והוא הכה שורשים כה עמוקים במחשבה האנושית ואנשי מדע בעלי סמכות באקדמיה הצרפתית ובכלל באקדמיה החזיקו בו, רעיון השתנות המינים זכה ללעג והוא ירד מן הפרק מהר מאוד בחוגים המדעיים והפילוסופיים של צרפת.

    ניתן לומר שצ’רלס דרווין קבל את האהבה לביולוגיה וגם אולי בעקיפין ביותר ירש חלק מדעותיו המהפכניות מסבו. אראסמוס דרווין, סבו של דרווין היה רופא ידוע בזמנו, הוגה דעות מקורי ובעל דמיון מדעי, שרעיונותיו הרחיקו לכת אל מעבר למחשבה בת זמנו. ספרו, זואונומיה או חוקי הטבע האורגני, יצא בין השנים 1794 ל-1796 בשני כרכים, ובשנת 1802 הוא הוציא מסה בחרוזים בשם היכל הטבע. דרווין הסב דחה את רעיון הבריאה ושיער, שחיים אורגניים הופיעו לראשונה “תחת גלי-ים ללא חופים וטופחו במערותיו העשויות בדולח. תחילתם גופים קטנים בלתי-נראים בזכוכית מגדלת, שנעו ברפש בתחתית הים או בקעו להם דרך במים; ואלה רכשו להם במהלך הדורות כוחות חדשים והצמיחו אברים, שהיו הולכים וגדלים; ומהם יצאו קבוצות הצומח וממלכות הנושמים בעלי סנפירים, רגליים וכנפיים”. החיים התחילו, התרבו והתפתחו לראשונה במי הים.

    כמו ביפון לפניו, שיער אראסמוס דרווין, שהאדם מוצאו ממשפחת הקופים. הוא זכה ליתרון גדול מכל בעלי החיים על ידי שינוי מוצלח ואקראי בשרירי האגודל, מה שאפשר לו לקרב את קצה האגודל עד לקצה האצבע הקטנה. לאחר שרכש תכונה זו הלך והתקדם עוד. הדמיון בין איבר החי מעיד על מוצאם ממקור אחד. במשך הזמן נרכשו תכונות חדשות וחלו שינויים אנטומיים חדשים בהתאם לסביבה ובהתאם לצרכים שלהם, רגליהם ותזונתם וגם מחמת מאמציהם. ישנה תבנית משותפת במבנה של כל בעלי החיים, והדמיון במבנה שבין מיני החיים בעלי הדם החם מוכיח, שכולם נוצרו מאיזה שהוא סיב חי זה. “בורא הכל הגדול גיוון את מעשי ידיו עד בלי סוף, אבל יחד עם זאת הוא הטביע דמיון מסוים בפני הטבע, מה שמוכיח לנו שכל בעלי החיים הם ממשפחה אחת בעלי אב אחד”, כתב דרווין הסב. הוא הניח שתכונות חדשות עוברות בירושה מדור לדור.

    צ’רלס דרווין נולד ב-12.2.1809 בדיוק לפני 200 שנה בעיר שרוסברי אשר באנגליה. כאשר היה בן 8 מתה עליו אמו וכך נשלח לפנימייה של בית הספר התיכון. הוא לא הצטיין בלימודיו ונחשב לתלמיד פחות מבינוני. דרווין היה עסוק בחיפושים אחר פרפרים וחיפושיות במקום לשקוד על לימודי הלשונות הרומית והיוונית. וזה הרי מזכיר את אלברט אינשטיין התלמיד בבית הספר, במקום לשקוד על לימודי שפות לטיניות בהן לא הצטיין, אינשטיין למד לבד מדעים וספר גיאומטריה קטן יקר לליבו שאותו קבל במתנה. ולא פעם אכן אומרים שדרווין הוא האינשטיין של הביולוגיה. אם כן כאשר הגיע דרווין לגיל שש-עשרה הוציאו אביו מבית הספר ושלח אותו לאדינברו ללמוד רפואה. באותם ימים הרפואה נחשב למקצוע מקובל ויישומי. גם גלילאו גליליי התחיל את לימודיו כסטודנט לרפואה ונטיות ליבו היו לעבר המתמטיקה והפיזיקה. דרווין כמו גלילאו קודמו ואינשטיין הבא אחריו (שהשתעמם בשעורים המיושנים של האקדמיה בפיזיקה), השתעמם בשעורי הרפואה, והוא לכן בילה את זמנו באיסוף חומר ביולוגי ובהסתכלות בטבע בחברתם של חוקרי טבע צעירים. אינשטיין כמה עשרות שנים אחריו מרוב שעמום בילה את זמנו בלימוד עצמי של ספרי פיזיקאים וקריאת כתבים פילוסופיים. דרווין נפגש עם ד”ר גרנט, זואולוג צעיר שהאמין בתורת ההתפתחות של למארק. היה ברור כבר שדרווין לא יעסוק ברפואה. זאת בייחוד לאחר שאביו התעשר והוא יכל להבטיח את עתיד בניו. דרווין האב החליט בכל זאת שבנו צריך ללמוד מקצוע, ומכיוון שהבן – כמו שראיתם – סירב ללמוד רפואה או משפטים, שהיו המקצועות הנהוגים באותה תקופה, הוא שלח את בנו לקיימבריג’ על מנת שיכין עצמו להיות כוהן בכנסייה האנגליקנית. דבר שדרווין קיבל בלי התנגדות, כיוון שבימים ההם עדין הוא היה מאמין ונוצרי אדוק. לתשומת לב הכנסייה שהתנגדה קשות לתורת האבולוציה שלו אחר כך…

    דרווין למד בקיימבריג’ משנת 1831, וחרף זאת עיקר ההתעניינות שלו הייתה בביולוגיה. אבל מה עושים, שבניגוד לרפואה או משפטים, ביולוגיה לא הייתה מן המקצועות המכובדים ביותר בעולם האקדמיה באותה תקופה? כאשר הוא היה בקיימבריג’, דרווין התקרב אל פרופסור הנסלאו, כוהן-דת שהיה פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה. הנסלאו משך את דרווין להתעניין גם בגיאולוגיה והציג אותו בפני פרופ’ סדג’וויק, פרופסור לגיאולוגיה, וזה קירב את דרווין למחקר מעשי בשטח. בשנת 1831 סיים דרווין את לימודיו בקיימבריג’ ושב לביתו.

    בהמלצתו של פרופסור הנסלאו דרווין נתמנה חוקר-טבע באוניה “ביגל”, שיצאה בשליחות הצי הבריטי למסע סיור סביב העולם. האוניה יצאה ב-27.12.1831 וחזרה לאנגליה ב-2.10.1836. במשך המסע הזה דרווין ירד מהאונייה וערך סיורים בחופה הדרומי של אמריקה, בפנים הארץ ובאיים, כדי לאסוף חומר גיאולוגי, בוטני זואולוגי ופליאונטולוגי. ותוך כדי כך הוא חקר את החי והצומח ורכש ידע אקולוגי על בעלי החיים והצמחים. דרווין חקר את הדמיון בין החיות השונות ואת המאובנים של החיות הקדומות, שאותם הוא מצא בדרום אמריקה. הוא בחן את ההבדלים השונים בין החיות באזורים שונים, תוך תלות באקלים שונה ושווה. הרושם הגדול ביותר על דרווין היו החיות והצמחים שבאיי גלפאגוס. איים אלה הם חבל איים המרוחק 800 עד 1000 קילומטר מערבה מחופי אמריקה הדרומית.

    התגליות שאותן ביצע דרווין במהלך חמשת השנים של הסיורים והנסיעות באונית “ביגל” – תוך שהוא פטור מדאגות פרנסה – גרמו לדרווין להחליט שיקדיש את חייו לחקר בעיית מוצא המינים. הוא התחיל לערוך רשימות מפורטות, נוסף על החומר הרב שאותו הוא אסף, והוא סקר את הספרות שרק יכל להשיג בתחום. דרווין התחיל להכין את יומן המסע של “ביגל” לדפוס. וכאשר הוא הפך בחומר הרב שאסף והסתכל בו, הוא הגיע לכלל דעה, שהרבה עובדות רומזות על מוצא משותף לבעלי החיים. ביולי 1837 הוא התחיל להכין רשימות של בעיית מוצא המינים. באוקטובר 1838, כחמישה עשר חודשים אחרי שהתחיל בחקירה שיטתית, הוא קרא את ספרו של מאלתוס על האוכלוסיה. עכשיו הוא היה מוכן להעריך את מלחמת הקיום הנפוצה בכל מקום על סך התצפיות, שנמשכו זמן רב, בהרגליהם של בעל חיים והצמחים. מיד עלה בדעתו שבתנאים אלה יהיו שינויים מועילים נוחים להתקיים ולא מועילים נוחים לחלוף, ודבר זה עשוי להביא ליד התהוות מין חדש. כך נולד רעיון הברירה הטבעית.

    בשנת 1839 דרווין התחתן ולאחר מכן גר כשלוש שנים בלונדון. בספטמבר 1842 הוא עבר לגור באחוזה שקנה בכפר דאון, שם הוא בילה את שארית חייו עד ליום מותו ב-19 לאפריל 1882. רוב ימיו היה דרווין חולה וב-1841 הוא נאלץ לוותר על עבודת מחקר בגיאולוגיה מפאת חולשה גופנית. אשתו טיפלה בו במסירות ובאהבה. מחלתו הרחיקה אותו מחיי ציבור, וכך בילה את רוב ימיו בחוג משפחתו ובאחוזתו, והיה עסוק בחקירה ביולוגית, בניסויים לפי מידת כוחותיו, ובעיון בלתי פוסק בבעיות היסוד של הביולוגיה. כל חייו לאחר שובו מהמסע באוניית ה”ביגל” הוקדשו לעבודה ולמחשבה בלתי פוסקים. בגלל מחלתו דרווין לא השתתף בפרהסיה בפולמוס הסוער שעורר ספרו, אלא הסתפק בתשובה שבכתב במהדורות האחרונות של ספרו.

    בשנת 1842 העלה דרווין על הנייר סיכום קצר של משנתו על מוצא המינים, ובשנת 1844 הרחיבו עד כדי 230 דפי כתב, אבל לא פרסם את שני החיבורים האלה בדפוס. אולם בצוואה שכתב בימים ההם, ביקש להוציאם לאור אם ימות – הם יצאו לאור בשנת 1909 על ידי בנו, סיר פרסיס דרווין, ובשנת 1958 על ידי הוצאת קיימבריג’. שני החיבורים האלה מכילים למעשה את עיקרי הנימוקים, שדרווין הביא אחר כך בפרוטרוט בספרו מוצא המינים של שנת 1859. דרווין המשיך לאסוף חומר ומזמן לזמן הודיע את מסקנותיו לשני ידידיו, שהם הבוטניקאי הגדול הוקר וסיר צ’ארלס לייאל, אבי הגיאולוגיה המודרנית. הוקר קרא את כתב-היד של הספר, שנכתב בשנת 1844. דרווין היה מחליף מכתבים עם שני חבריו אלה, שתחילה לא קבלו את דעותיו, וזאת למרות שהם עודדו אותו בעבודתו. במכתב שכתב דרווין להוקר ב-11.1.1844 הוא כותב:

    “הייתי עסוק מאז שובי בעבודה נועזת מאוד ואינני מכיר איש שלא יגיד שזו היא עבודה מטופשת מאוד. התרשמתי מאוד מנפיצותם של בעלי החיים באיי גלפגוס… ומטיבם של מאובני יונקים שבדרומה של אמריקה…, עד שהחלטתי לאסוף ללא הבחנה כל עבודה מכל מין, העשויה לעסוק באופן כלשהו בבעיה מהו המין. קראתי ספרים בלי סוף על חקלאות ולא הפסקתי מלאסוף עובדות כל הזמן. ובסוף נראה האור, ואני כמעט משוכנע (בניגוד גמור לדעה שבה האמנתי עד עכשיו), שמינים אינם בלתי-משתנים (וזה דומה להודיה ברצח). ישמרני אלוהים משטויותיו של למרק על ‘נטייה להתקדמות’ ועל ‘הסתגלות מכוח רצון שבבעלי חיים, הפועל לאטו’. אבל המסקנות, שאליהן הגעתי, אינן שונות הרבה משלו, אף-על-פי שהמנגנונים שונים זה מזה מעיקרם”.

    דרווין המשיך במחקריו ובשנת 1856 יעץ לו לייאל לפרסם את השקפותיו בספר כולל, ודרווין החליט להכין את פרסום דעותיו בשלושה כרכים. הוא כבר כתב מכתב לפרופסור אזה גריי שבבוסטון ב-5.9.1857 בו הוא מודיע על השקפותיו. אבל בינתיים ב-18.6.1858 דרווין קבל מכתב לא צפוי מאלפרד ראסל וואלס מטרנייט שבמזרח הרחוק שאליו מצורף מאמר על “הנטייה של זנים להתרחק בלא סייג מהתכונות של אב-טיפוס”. במאמר הזה וואלס נתן תיאור מלא של תפקיד מלחמת הקיום והברירה הטבעית בהתפתחות מינים חדשים. המאמר למעשה היווה תמצית קצרה ומספקת של תורת דרווין. כמו דרווין, וואלס הגיע למסקנותיו לאחר קריאה בספרו של מאלתוס על האוכלוסיה. דרווין כבר רצה לוותר על זכות ראשונים אבל הוא פנה בעניין זה לשני ידידיו לייאל והוקר. כיוון שלייאל והוקר ידעו על כתב היד של דרווין משנת 1844 (הוקר קרא את כתב היד), הם לא יכלו להסכים לוויתור שכזה, ואחרי משא ומתן הוחלט לפרסם בבת אחת בצורת הרצאות בחברה הלינאית שבלונדון פרק מכתב היד של דרווין יחד עם העתק המכתב, שאותו כתב דרווין בשנת 1857 לאזה גריי, וגם את המאמר של וואלס על הנטייה של זנים. וכך היה.

    דרווין הזדרז עתה וכתב את ספרו המפורסם, ה”אופוס מגנום” של חייו. השם המלא של הספר היה “על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים”. בסך הכל זכה הספר לשש מהדורות. ישנם שינויים קלים בין מהדורה למהדורה, והמהדורה השישית מכילה פרק אחד נוסף על הראשונה וכוללת גם תשובות למבקריו של דרווין. עבודותיו באתר הבא.

    ראוי לציין, שבין דרווין לוואלס הייתה ידידות גמורה ו-וואלס טבע את השם דרוויניזם ככינוי לתורת האבולוציה על ידי הברירה הטבעית, והוא היה האיש שכינה את דרווין בשם “ניוטון של הביולוגיה”.

  • האם אנחנו בני דודים?

     

    מקורות: צ’רלס דרווין, מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים, תרגם מאנגלית והוסיף מבוא שאול אדלר (מוסד ביאליק: ירושלים), 1965.

     

  • סטיבן הוקינג: החיפוש של אינשטיין אחר תורות איחוד נועד לכישלון

     

    בסוף המאה ה-19, במה שהיה קרוי פיזיקת ה-Fin de siècle , חשבו שהתגלו כבר החוקים היסודיים בפיזיקה, אלה שהיו צריכים כבר להתגלות – המכניקה, האלקטרומגנטיות, התרמודינימיקה ונגזרותיהם. התגלו אנומליות או בעיות בתורות הקיימות, אם תרצו. אבל חשבו שיתכן וניתן לאחד בין התורות השונות תחת מה שהיה נהוג לכנות בשמות, ההשקפה האלקטרומגנטית, שהחליפה את זו המכניסטית – העולם כמו עבודת שעון, והייתה אפילו ההשקפה האנרגטית.

    ויליאם תומסון, הלא הוא לורד קלוין, אחד מאבות התרמודינמיקה נתן ב-1900 הרצאה שכותרתה:   

    Nineteenth-Century Clouds over the Dynamical Theory of Heat and Light

    File:Lord Kelvin photograph.jpg

    לורד קלוין

    שתי העננות האפלות עליהן קלוין רמז היו ההסברים הלא משכנעים שאותם הפיזיקה בזמנו לא יכלה לתת לשתי תופעות מטרידות במיוחד:

    1) ניסוי מיקלסון-מורלי.

    2) קרינת גוף שחור.

    התופעות האלה היו עד כדי כך מטרידות, שהמדענים נזדקקו למה שקרוי הנחות אד-הוק שהודבקו בצורה מלאכותית לתורות כדי להסבירן. בנוסף, ההסבר לתופעות האלה – אם בכלל יכל להתקבל – לא היה שלם ומספק. ויותר מכך, אם לפחות אחת מהתופעות או מהניסויים האלה הוסברו בתורה אחת, אזי תופעות אחרות שזכו להסבר מספק לא יכלו להיות מוסברות על ידי אותה תורה. לדוגמא, ניסוי מיקלסון מורלי. כאשר הצליחו להסבירו בתורה שבה האתר נישא לגמרי עם כדור הארץ, לא יכלו להסביר בשום אופן תופעה מוסברת אחרת והיא: ניסוי שביצע מדען צרפתי בשם ארמנד היפוליט פיזו כדי למדוד את המהירויות היחסיות של האור במים נעים – ניסוי שיכל להיות מוסבר רק בתורה שמניחה אתר נייח או לפחות נגרר חלקית. 

    שתי תורות פותחו במהלך חמש השנים מאז הרצאתו של קלווין ופתרו שתי עננות אלה:

    1) תורת היחסות הפרטית של אלברט אינשטיין.

    2) תורת הקוונטים שהחלה להתפתח על ידי מקס פלנק ואינשטיין.

    אינשטיין ניגש לפתור עננות נוספות ופיתח את תורת יחסות הכללית. 

    אבל עם הפתרונות מסתבר מופיעות גם ענננות נוספות.

    לא מזמן יצא ספר שכותרתו היא הבאה:

    Einstein’s Mistakes: The Human Failings of Genius-Hans C.Ohanian

    הספר פותח ברשימה של 23 הטעויות שאותן ביצע הגאון הגדול שלנו אלברט אינשטיין.

    הנה הרשימה של השגיאות שוב וניתן לקרוא עליה ברשימה שפרסמתי אותה כאן באתר:

     

     

    Einstein’s 23 Biggest Mistakes

    1. 1905 Mistake in clock synchronization procedure on which Einstein based special relativity
    2. 1905 Failure to consider Michelson-Morley experiment
    3. 1905 Mistake in transverse mass of high-speed particles
    4. 1905 Multiple mistakes in the mathematics and physics used in calculation of viscosity of liquids, from which Einstein deduced size of molecules
    5. 1905 Mistakes in the relationship between thermal radiation and quanta of light
    6. 1905 Mistake in the first proof of E = mc2
    7. 1906 Mistakes in the second, third, and fourth  proofs of E = mc2
    8. 1907 Mistake in the synchronization procedure for accelerated clocks
    9. 1907 Mistakes in the Principle of Equivalence of gravitation and acceleration
    10. 1911 Mistake in the first calculation of the bending of light
    11. 1913 Mistake in the first attempt at a theory of general relativity
    12. 1914 Mistake in the fifth proof of E = mc2
    13. 1915 Mistake in the Einstein-de Haas experiment
    14. 1915 Mistakes in several attempts at theories of general relativity
    15. 1916 Mistake in the interpretation of Mach’s principle
    16. 1917 Mistake in the introduction of the cosmological constant (the “biggest blunder”)
    17. 1919 Mistakes in two attempts to modify general relativity
    18. 1925 Mistakes and more mistakes in the attempts to formulate a unified theory
    19. 1927 Mistakes in discussions with Bohr on quantum uncertainties
    20. 1933 Mistakes in interpretation of quantum mechanics (Does God play dice?)
    21. 1934 Mistake in the sixth proof of E = mc2
    22. 1939 Mistake in the interpretation of the Schwarzschild singularity and gravitational collapse (the “black hole”)
    23. 1946 Mistake in the seventh proof of E = mc2

    והנה עכשיו פרופסור סטיבן הוקינג עומד לפרסם ספר מעורר מחלוקת חדש שמציע שעצם החיפוש (לא רק הניסוח) בן השלושים שנה של אלברט אינשטיין אחר ה”תורה של הכל” – תורת איחוד השדות – היה כנראה בכלל שגיאה. כלומר, זוהי השגיאה מספר 24 של אינשטיין!

    ומי ימצא את השגיאה מספר 25?

    אינשטיין התפרסם לאחר הופעת שתי תורות היחסות שלו, אותן הוא פרסם בשנות העשרים לחייו. בבסיס התורה הראשונה הייתה נקודת מבט חדשה אודות החלל והזמן והאילו השניה הייתה תורת כבידה חדשה. אולם הוא העביר את שאר הקריירה המדעית שלו בהתנגדויות לפירושים של מכניקת הקוונטים של אותו אל, שלדעתו לא משחק בקוביות; ובנוסף, הוא עבד שנים רבות במכון ללימודים מתקדמים אשר בפרינסטון בניסיון כושל לישב בין רעיונותיו אודות החלל והזמן מתורת היחסות הכללית עם ההתנהות של החומר והאנרגיה ברמה התת-אטומית. אינשטיין שאף לאחד את הכוחות בטבע תוך שימוש בעקרונות היוריסטיים ובגישה המתמטית שהנחו אותו בחיפוש אחר תורת היחסות הכללית.

    ד”ר אשר עידן כתב לי אתמול תגובה מעניינת בקפה דה מרקר באותו הנושא בזו הלשון:

    “איינשטיין היה דיקטטור לא קטן. הוא התנגד לתורת הקוונטים בעיקר כי רצה להמשיך להחזיק בקנאות בדת תורת היחסות. ניסוי EPR (איינשטיין-פודולסקי-רוזן), אחרי דוד בוהם ואחרי בל ואחרי אספקט, נראה כמו הנסיון של הכנסייה להילחם בקופרניקוס. האנטנגלמנט והסופרפוזיציה הקוונטיות מראות שאפשר לעבור את מהירות האור, וגם הממצאים האחרונים מהטלסקופ האבל אודות היקום שלנו כ”מיני יקום” החג סביב “על-יקום” בדיוק כמו שהאלקטרון חג סביב גרעין האטום (לייבניץ ידע את זה כבר בשנת 1695)”.

    מה דעתכם?

    היום המצוד שכל כך מעסיק פיזיקאים בדמות תורות כמו הכבידה הקוונטית או תורת המיתרים הוא איחוד במידה רבה הפוך לכוונה של אינשטיין, איחוד תוך שימוש בעקרונות ובגישה הקוונטית והחלקיקית. 

    בספרו החדש The Grand Design “התכנון הענק”, סטיבן הוקינג עומד להציע רעיון מהפכני, לפיו אותו חיפוש בדיוק של אינשטיין וממשיכי דרכו אחר “תורת איחוד שדות” הוא כנראה נועד לכישלון והוא מעצם מהותו עקר.

    הוקינג מגיע אפילו לסימפסונים

    כלומר, אין זה משנה האם מחפשים איחוד בהתאם לעקרונות היוריסטיים של תורת היחסות הכללית, קלקלוס הטנסורים או בהתאם לרעיונות המיקרוסקופיים של תורת הקוונטים או תורת החלקיקים האלמנטריים. עצם החיפוש אחר איחוד הוא עקר ושבנו בצורה מטפורית בלבד לשתי העננות של הלורד קלווין מהמאה התשע-עשרה.

    הוקינג כרגיל עומד לעורר מחלוקת רבה בין הרבה קולגות – לפחות אלה שעובדים בתחום, כלומר ביחוד בקרב אלה שעובדים בתורת המיתרים והכבידה הקוונטית. 

    הספר “התכנון הענק” נראה לכן שיהפך לרב מכר בדיוק כמו “קיצור תולדות הזמן”.

    הוקינג כבר התבטא בהרצאה לאחרונה שפורסמה באתר שלו:

    “אנשים מסוימים יהיו מאוד מאוכזבים אם לא תהיה תורה אולטימטיבית. הייתי שייך למחנה הזה, אבל שיניתי את דעתי. אני עכשיו שמח שהחיפוש שלנו אחר ההבנה אף פעם לא יבוא אל קיצו”. והרי הוקינג שינה בעבר את דעותיו לגבי חורים שחורים. אין זה חדש אצלו לעורר מחלוקות…

    הוקינג באוניברסיט העברית

     

    From
    February 8, 2009

    Professor Stephen Hawking: Einstein had futile quest

    Stephen Hawking, the British physicist and best-selling author

    שלושה ימים לפני הבחירות: אינשטיין היה נגד בגין – במי היית בוחר אינשטיין?

    הרהורים על מיליטריזם ושלום שלושה ימים לפני הבחירות

     

    אינשטיין בייחוד נבהל מהשיטות המיליטריסטיות שבהן השתמש מנחם בגין ורעיו ומנהיגים אחרים והוא הצטרף לאנטגוניסט שלו סידני הוק כדי לחתום על עצומה ב”ניו יורק טיימס” שמוקיעה את בגין כ”טרוריסט” ו”מאוד דומה” לפאשיסטים.

    EINSTEIN STATEMENT ASSAILS BEGIN PARTY

     

    December 3, 1948, Friday

    Page 5, 203 words

    Dr. Albert Einstein, Prof. Sidney Hook and nineteen other scholars and teachers joined yesterday in a public statement denouncing the Freedom party of Israel led by Menachem Begin, who is now visiting in the United States, as one that until recently “openly preached the doctrine of the Fascist state.”

     

    EINSTEIN IS ASSAILED BY MENACHEM BEGIN

     

    December 7, 1948, Tuesday

    Page 14, 267 words

    While two dozen pickets paraded in front of Carnegie Hall last night, shouting slogans that named Menachem Begin as a “Fascist,” the former commander of the disbanded Irgun Zvai Leumi addressed a public meeting inside the hall.

    ואולם שנים רבות אחר כך דוקא מנחם בגין – אותו קיצוני לפי הכינוי למעלה – עשה שלום עם מצרים. כלומר, מנחם בגין יישם באופן מעשי בשטח את הרעיונות של מחנה השלום.

    מה שנראה כמגמת ההתמתנות בימין החלה.

    אריאל שרון מאותו הבית של מנחם בגין נטש את הליכוד ואת עזה בלא הסכם, והחמאס נבחר.

    אולם אהוד אולמרט גם כן מאותו הבית, שבינתיים נעשה מתון יותר, יצא לשתי מלחמות – צודקות יותר או צודקות פחות (האם ניתן לומר בכלל שמלחמות הן צודקות?) נגד ארגוני טרור.

    בכך אהוד אולמרט יישם באופן מעשי בשטח את הרעיונות המיליטריסטיים של הימין. נשאלת השאלה, האם ניתן להלחם בכלל נגד ארגוני טרור?

    ועתה שלושה ימים לפי הבחירות, כאשר הימין הוא שמאל מעוות והשמאל הוא ימין מעוות ומיליטריסטי, נשאלת השאלה: מי יביא שלום?

    או ביתר דיוק, מי מסוגל להביא שלום? שלום שיהיה מוסכם ומקובל בקונסנזוס רחב על העם שלנו? האם זה שמתקרא ימני יותר? האם זו שמתקראת מפלגת המרכז שיצאה לשתי מלחמות נגד ארגוני טרור? או האם הנוטה יותר שמאלה?

    אשמח לתשובותיכם. 

     

     

     

    קניתם כבר איפון? הדור הבא קונסולת משחקים ניידת

    קניתם כבר איפון? הדור הבא קונסולת משחקים ניידת

    השדרוג הבא של האיפון של אפל יתמקד במשחקים, זוהי ההסכמה בין אנליסטים למפתחים. ומדוע? מכיוון ששוק המשחקים הוא מאוד כדאי מבחינת מרחב המולטימדיה של הטלפונים הניידים. בנוסף האיפון של אפל בדיוק מתאים לשלוט בשוק המשחקים הניידים.

    Apple’s Next iPhone Will Rule at Gaming

    האייפון והאיפוד טאץ’ הולכים והופכים לפלטפורמת משחקים נגישה. כבר בנובמבר 2008 גרג ג’וסוויק אחראי השיווק של אפל קרא לאיפון ולאיפוד טאץ’ “העתיד של הגיימפליי”, ובכך הוא איים בצורה רצינית על קונסולות המשחקים כמו ה-DS של נינטנדו וה-PSP של סוני. למכשירי אפל יש יכולות כמו האקסלרומטר ומסך המולטיטאץ’, שמציגים גישות חדשות של אפשרויות משחק אל מול היריבים.

    Apple marketing exec Greg Joswiak has declared that the iPhone and iPod Touch represent “the future of gameplay” – unlike dusty old antiques the DS and PSP.

     

    לאיפון הבא תהיה יכולת גרפית משופרת ויכולות עיבוד טובות יותר. שיפורים אלה, כך חוזים, כנראה יכללו בצ’יפ ARM חדש שאותו מפתחת אפל בחברת הבת שאותה היא רכשה. באפריל 2008 אפל רכשה את חברת המוליכים למחצה PA Semi  ב-278 מיליון דולר כדי ליצר צ’יפי ARM לאיפוני העתיד.

    Picture_11_2

      

    Pa_semi_chip

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    שינוי עיקרי אחד שתכניס אפל לדור השלישי של האיפון הוא מצלמת אינטרנט משופרת שתתמוך בלפחות 3.5 מגה פיקסלים רזולוציה עם יכולת הקלטת וידאו ופלאש.

    Apple: Soon to Be a Mobile Gaming Force

     

    Watch out, Sony and Nintendo; overnight, the maker of the iPhone is making a mark on the handheld gaming industry 

    iPhone is “future of gameplay” – Apple News

    מתי ניתן לצפות שהאיפון החדש יופיע? האיפון הראשון הושק ביוני 2007, השני רק ביולי 2008, ולכן הדור השלישי של האיפונים ינחת לא יותר מאוחר מקיץ 2009.

    קיץ 2009 יהיה חם ולוהט. בינתיים קר וגשום…