ההבדל בין פציפיסט משוכנע לפציפיסט מוחלט לפי אלברט אינשטיין

ההבדל בין פציפיסט משוכנע לפציפיסט מוחלט לפי אלברט אינשטיין

שבע שנים אחרי אירוע פצצת האטום בהירושימה ב-1952, הראו לעם ביפן תצלומים של ההרס שנגרם על ידי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי. הציבור היפני רצה לדעת על תפקידו של אינשטיין ביצירת הנשק האטומי והסיכוי לשימוש בהן בעתיד. כדי לענות על השאלות האלה, העורך של קאיזו שלח לאינשטיין מכתב ב-15 לספטמבר 1952. במכתב הוא הפנה לאינשטיין ארבע שאלות:

1)    מהי תגובתך לתצלומים שמראים את האפקט ההרסני של הפצצה?

2)    מה אתה חושב על פצצת האטום כמכשיר להרס אנושי?

3)    חושבים בציבור שהמלחמה הבאה תהיה מלחמה אטומית. האם פירושו שיהיה זה הרס האנושות?

4)    מדוע שיתפת פעולה ביצור פצצת האטום למרות שהיית מודע היטב לכוחה ההרסני העצום?

אינשטיין ענה חמישה ימים מאוחר יותר בזה המכתב:

20, לספטמבר, 1952 מכתב לעורך קאיזו

“השתתפותי ביצור הפצצה האטומית התבססה בפעולה בודדת: חתמתי על מכתב לנשיא רוזוולט, שבו הדגשתי את ההכרח בביצוע ניסוי בקנה מידה גדול ביחס לאפשרות יצור של פצצת אטום.

הייתי מודע היטב לסכנה הנוראית עבור האנושות כולה והיה והניסויים יוכחו כמוצלחים. עדיין חשתי מחויב לנקוט בצעד בגלל שזה נראה סביר שהגרמנים עלולים היו לעבוד על אותה בעיה בכל סיכוי של הצלחה. לא ראיתי כל אלטרנטיבה אלא לפעול כפי שפעלתי, למרות שתמיד הייתי פציפיסט משוכנע.

אני מאמין שהריגת בני אדם במלחמה אינה טובה יותר מרצח רגיל. אבל כל עוד לאומות אין את הנחישות לבטל מלחמה באמצעות פעולה משותפת ועל ידי מציאת אמצעים לפתרון המחלוקות שלהן ולהגן על האינטרסים שלהן בסידורי שלום בהתאם לחוקים הקיימים, הן תמשכנה להחשיב את ההתכוננות למלחמה כהכרחי. הן תחושנה מאולצות להיות מעורבות ביצור של אפילו הנשק המתועב ביותר מחשש שהן עלולות לפגר במרוץ החימוש הכללי. גישה כזו יכולה רק להוביל למלחמה, והלוחמה כיום פירושה השמדה אוניברסאלית של בני האדם.

אין הרבה טעם, לכן, בהתנגדות ליצור כלי נשק מסוים. הפתרון היחיד הוא לבטל גם את המלחמה וגם את האיום מהמלחמה. זוהי המטרה שלעברה עלינו לחתור. עלינו להיות נחושים לדחות את כל הפעילויות שבכל דרך שהן סותרות מטרה זו. זוהי דרישה נוקשה עבור כל אינדיבידואל שהוא מודע לתלותו בחברה. אבל אין זו דרישה בלתי אפשרית.

גנדי, הגאון הפוליטי הגדול של זמננו, ציין את הנתיב שיש לקחתו. הוא סיפק את ההוכחה לגבי איזו הקרבה האדם מסוגל לה ברגע שהוא מגלה את הנתיב הנכון. עבודתו לטובת שחרור הודו היא עדות חיה לעובדה שהרצון של האדם, שנתמך על ידי השכנוע העשוי ללא חת, הוא חזק יותר מאשר הכוחות החומריים שנראה שלא ניתן להתגבר עליהם”.

ההצהרה הזו תורגמה מגרמנית ליפנית על ידי הפציפיסט היפני סיהי שינוהרה. אחר כך הוא התחיל להתכתב עם אינשטיין וביקר את החלטתו של אינשטיין לשלוח את המכתב לנשיא רוזוולט ב-1939, פעולה שהוא האמין כלא קונסיסטנטית עם פציפיזם מוחלט. הוא גם חש שגנדי לבטח היה פועל אחרת אילו הוא היה מתעמת מול אותה בעיה. שינוהרה טען שההתחייבות של אינשטיין לפציפיזם מוחלט קרסה והתערערה תחת האינטרסים האמריקאים. על כך שינוהרה קיבל את התשובה הבאה מאינשטיין ב-22 לפברואר 1953:

“הגישה שלך היא בהחלט לקוחה מההשקפה של פציפיסט מוחלט, כלומר, ללא תנאים. אבל במכתבי ל-קאיזו אני לא אמרתי שאני הייתי פציפיסט מוחלט, אלא, במקום שהייתי תמיד פציפיסט משוכנע. בעוד שאני פציפיסט משוכנע, ישנן נסיבות שבהן אני מאמין שהשימוש בכוח הוא מתאים – דהינו, לאור אויב שיש לו נטייה ללא תנאים להרוס אותי ואת עמי. בכל המקרים האחרים אני מאמין שזה שגוי ומזיק להשתמש בכוח ליישוב סכסוכים בין לאומים.

זו הסיבה מדוע אני מאמין שהיה צורך להשתמש בכוח וזה היה מוצדק במקרה של גרמניה הנאצית. ביחס לרוסיה, זה עניין שונה למדי. במאבק הנוכחי בין ארה”ב לברית המועצות זה רחוק מלהיות ברור איזו ארץ מאיימת על הקיום של האחרת – אכן, זה אפילו מוטל בספק האם איום כזה בעצם קיים. במצב כזה אני משוכנע שגישה אגרסיבית מצד כל צד שהוא היא לא מוצדקת, ולכן, לשום אומה אחרת אין את הזכות להניח תפקיד פרטיזני בקונפליקט. הגישה של הודו [גנדי] נראית לי כמופתית. אני מאמין שכל פציפיסט יפני אמיתי צריך לשאוף ולהעריך לגמרי את העמדה ההודית ולאמצה כמודל עבור יפן”.

שינוהרה הגיב על ידי זה שהוא ביקר את המניעים והפעולות של אינשטיין. הוא האמין שאינשטיין תמך בשימוש בפצצה כנגד גרמניה. לכן שינוהרה סבר שיש לו אחריות להחלטה האמריקאית להשתמש בה כנגד אזרחים תמימים על הירושימה ונגסאקי.

אינשטיין מצידו ענה להאשמות של שינוהרה בהכחשה גורפת ב-23 ליוני, 1953

אני פציפיסט מסור, אבל לא מוחלט. פירושו שאני מתנגד לשימוש בכוח בכל הנסיבות, מלבד כאשר ניצבים מול אויב ששואף להרס של חיים כמטרה בפני עצמה. תמיד גיניתי את השימוש בפצצת האטום כנגד יפן. אולם, לא היה ביכולתי למנוע את ההחלטה שבנוגע אליה יש לי מעט אחריות כמו שלך יש אחריות למעשי היפנים בקוריאה ובסין.

אף פעם לא אמרתי שאישרתי את השימוש בפצצת האטום כנגד הגרמנים. האמנתי שהיה עלינו להימנע מהאפשרות שלגרמניה תחת היטלר תהיה חזקה בלעדית על נשק זה. זו הייתה הסכנה האמיתית באותו הזמן.

אני לא רק מתנגד למלחמה כנגד רוסיה אלא לכל מלחמה עם ההסתייגות שלמעלה.

נ.ב. אתה צריך לשאוף ליצור דעה על אחרים ועל מעשיהם רק על בסיס מידע מספק!”

(AP Photo) אלברט אינשטיין 

למען הגילוי הנאות, אינשטיין כאן דייק היסטורית. אינשטיין לא כתב את המכתב לנשיא רוזוולט שמציע את ההכרח באפשרות בנית הפצצה, אלא ליאו זילארד חיבר אותו באנגלית, הביאו לאינשטיין שחתם עליו (לאחר שאישר בכך את תוכנו). ה-FBI בראשות אדגר הובר הוציא את אינשטיין מפרויקט מנהטן בגלל שהובר העניק לאינשטיין סיווג בטחוני נמוך. לכן אינשטיין לא היה שותף לפרויקט מנהטן ולבניית פצצת האטום. אינשטיין הוצא מפרויקט הפצצה, לא היה שותף לו ולא ידע מה מתרחש בלוס אלמוס בגלל סיווגו הביטחוני הנמוך. בגלל היותו פציפיסט ה-FBI חשש שהוא מהווה סיכון בטחוני ומנעו ממנו להתקרב לכל מה שנוגע לפצצה שמא הוא יפריע וימנע את המבצע. לקראת הסוף כאשר הוא כבר ידע על המתרחש, גם אז לא הייתה לו השפעה פוליטית. השאלות היותר מהותיות הן: האם המשוואה המפורסמת של אינשטיין מ-1905 E=mc2 הובילה לפצצת האטום? באותה מידה ניתן לשאול האם גילוי הניטרון שהוביל לגילוי ריאקצית השרשרת בביקוע הגרעיני הוביל לפצצת האטום? וניתן לשאול האם החתימה על המכתב לרוזוולט הובילה להשלכת הפצצה על הירושימה? התוכנית המקורית הייתה לבנות פצצה כנשק הרתעה למקרה שלהיטלר תהיה פצצה. יפן כלל לא הייתה בתוכניות. התוכניות שונו רק לקראת הסוף בשנת 1945 – כאשר אינשטיין מזמן לא היה כבר בתמונה. לכן הסוגיה כאן היא מאוד מסובכת ומורכבת מבחינה היסטורית – כרגיל כמו בכל סוגיה מיליטריסטית וכאשר מעורבים בה גורמים פוליטיים, אינטרסנטיים וכוחניים…

 

 

Advertisements

0 thoughts on “ההבדל בין פציפיסט משוכנע לפציפיסט מוחלט לפי אלברט אינשטיין

  1. בהזדמנות זו תודה על החומר שאת מביאה מאיינשטיין, כמה חכם וכמה רלוונטי לתמיד.

    בענין הזה, איינשטיין היה מעורב. נכון שלא במידה מכרעת אבל חשובה. מצב גרוע יותר היה אצל אופנהיימר וגם העימות הבלתי נמנע. נראה שהמדענים שעבודתם קריטית ליצור נשק השמדה המונית נמצאים במילכוד מראש, הם נסחבים לתוך הנושא די בתמימות, ויש מי שיודע להוביל אותם לנקודה הזו, ואז מתחיל ניסיון לחזור אחורה, לא תמיד בהצלחה. יש להניח שקיימים בישראל סיפורים דומים, אך פחות מוכרים. זהו ריקוד עם השטן, ואי אפשר לצאת מזה נקי לחלוטין.
    גדולתו של איינשטיין היא בשקיפות של ההחלטות שלו, בכנות היחסית, בניסיו להציב גבולות במקום שברור מראש שהוא לא יקבע אותם, וכל המסקנות הכלליות שהוא הפיק מכך על טיבו של כוח, על אבדן החירות שכרוך בידע ובכוח, וכולי.

  2. את הנשק הגרעיני ייצרו פשוט מאותה סיבה שטיפסו על האוורסט, מפני שהוא שם. כשהובן שניתן ליצרו שוב לא ניתן היה למנוע את התהליך-אין ספק שידע זה היה מניע את הרוסים לייצרו גם לא האמריקאים נמנעים מכך והתוצאות-מי יכול לשערן. כאשר חתם אינשטיין על המכתב הידיעה כי נשק גרעיני הוא אפשרות לא הייתה סוד

  3. ולא בגלל שהיה “פציפיסט מוחלט” או “פציפיסט משוכנע”.
    הטלת הפצצות על הירושימה ונגסקי סיימה מלחמה. ארה”ב העריכה שסיום המלחמה ב-1945 חסכה חיים של חצי מיליון חיילים אמריקנים שהיו נהרגים לו היתה המלחמה נמשכת. בנוסף, קיימת הערכה שלו היתה המלחמה נמשכת, בריה”מ – שצבאה כבר לא היה דרוש למלחמה באירופה – היתה פולשת ליפן עוד לפני ארה”ב, מה שהיה מונע מיפן את ההסטוריה של ששים השנים האחרונות, ועושה אותה דומה יותר לזו של, נגיד, פולין ורומניה.
    טוב שהטילו את הפצצות האלה. אם יפן לא רצתה להיות מופצצת בהן, היא לא היתה צריכה לפתוח במלחמה מלכתחילה.

  4. אינשטיין כתב למעלה:
    אבל במכתבי ל-קאיזו אני לא אמרתי שאני הייתי פציפיסט מוחלט, אלא, במקום שהייתי תמיד פציפיסט משוכנע. בעוד שאני פציפיסט משוכנע, ישנן נסיבות שבהן אני מאמין שהשימוש בכוח הוא מתאים – דהינו, לאור אויב שיש לו נטייה ללא תנאים להרוס אותי ואת עמי. בכל המקרים האחרים אני מאמין שזה שגוי ומזיק להשתמש בכוח ליישוב סכסוכים בין לאומים.

    אם קוראים משפט זה בהקשר למלחמה שהתנהלה באזורנו היום, ניתן לזהות את הפציפיסט המוחלט עם השמאל הדריקאלי ואילו את הפציפיסט המשוכנע עם השמאל המתון יותר.

  5. גלי, לא ניראה לי ההשוואה למפלגות ישראליות, מן הטעם שאף אחת לא טוענת לייצג פציפיזם בכלל אלא תוכניות כוללות לאזור הזה. חד”ש אינה מפלגה פציפיסטית כמובן, והקומוניסטים בטח לא. והניאו מרקסיזם לא מתנער מהקריאה לאלימות של מרקס, במקום שזו נדרשת, להיפך מרקס כתב הרבה על שפת האלימות.
    נידמה לי שפציפיזם הוא עניין אישי, ויכול להצטרף לכל עמדה פוליטית כוללת, הוא יכול לנבוע מאמונה דתית מסויימת (יש כתות או מעין כיתות בתוך דתות גדולות שהן פציפיסטיות, כמו הקוויקרים, או כת פרובוסלבית שטולסטוי היה קשור אליה בערוב ימיה), ויש פציפיזם כמו של איינשטיין, ויש סוגים נוספים ומגוונים ככל שיש בני אדם.
    ניראה לי שיש פה, עם זאת, יותר מטעות אצלך אלא תפיסה שגויה של השמאל הישראלי. השמאל הישראלי ככל שאני מבינה מתנגד בעיקר לכיבוש כפתרון פוליטי לבעיה היהודית באזורנו, כל מפלגה וגוון מציעים פתרון אחר, וישנם אנטי ציונים או לא ציונים שמתנגדים למדינת הלאום היהודית בכלל, חלקם מן הצד החילוני (מה שאת מכנה רדיקלי) וחלקם אורתודוכסים. בשני המקרים לא מדובר בפציפיזם בכלל, אלא בהתנגדות רעיונית עקרונית להמצאת הלאום היהודי, שהיא בבסיס הציונות.
    השמאל הרדיקלי מתנגד גם לאימפריאליזם וקולוניאליזם, אבל להערכתי תומך בהתנגדות מזויינת להם, כך שגם כאן אין שמץ פציפיזם.
    אלא עמדה פוליטית כזו או אחרת, שיוצא שהיא מתנגדת למלחמות מסויימות בלבד.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s