חור תולעת היישר אל בטן האדמה

חור תולעת וירטואלי אל בטן האדמה

בוקר אחד בסתיו של 1862 ז’ול ורן הגיע לרו ז’קוב 18 והובילוהו לחדר שינה מאחורי חנות ספרים. שם פייר-ז’ול הצל נהג לקבל מבקרים שבאו אליו בבוקר. ז’ול ורן עזב כתב יד שלו מבלי שאמר כמעט מילה על מיטתו של הצל. מהר מאוד התחילה התכתבות בין המוציא לאור הצל לבין ז’ול ורן, שמרביתה נשמרה, למרות שהמכתבים הראשונים נאבדו. למעשה היה מתווך שהכיר בין השניים. הרבה יותר מאוחר ורן זיהה אותו כאלפרד דה ברהט (שם העט של אלפרד גאוזנק), סופר פורה שהקדיש את ספרו לילדים “הרפתקאות לילד הפריזאי” בהוצאת הצל ב-1862 לבנו של הצל. הצל מצא בז’ול ורן את הכותב שימיר את העולם החדש של התגליות וההמצאות למעשיות נקראות. ההסכם על כתיבת הספרים נחתם בין ז’ול ורן לז’ול הצל ב-23 לאוקטובר 1862. והספר הראשון שפורסם היה “חמישה שבועות בכדור פורח”, מסעות לתגליות ריאליסטיות מאוד לאפריקה.

בעשור שבין 1863 עד 1864 ז’ול ורן כתב את כמה מיצירותיו הפוריות ביותר ביניהן את “מסע אל בטן האדמה”. הנרטיב דרש ממנו להכיר ספרים וכתבים על מסעות שמכילים הסברים על מסעות גיאוגרפיים. החקירה בספר מתחילה ומסתיימת בהר געש.

הגיבור אקסל הוא יתום. הוא עובד כאסיסטנט לדודו וכשומר, הפרופסור לכימיה המוזר אוטו לידנברוק מהמבורג. יום אחד, לידנברוק מוצא כתב יד, ספר עתיק ונדיר מאיסלנד בחנות ספרים של יהודי (דמות היהודי מופיעה כסטריאוטיפ בספריו של ורן וגם הופיעה באור לא תמיד חיובי והרב של פריס העיר על כך).

כאשר הפרופסור מראה זאת לאקסל, נייר קלף מלוכלך מחליק מדפי כתב היד. המסמך מכיל טקסט שכתוב בצופן יתדות שאותו כתב מדען בן המאה ה-16. כאשר הצופן מפוענח, זוהי הזמנה לרדת למעמקי מכתש בהר באיסלנד שמוביל למרכז כדור הארץ, כפי שאותו מדען מת עשה. פרופסור לידנברוק יוצא לדרך, כאשר הוא מלווה בעוזרו. הם עוקבים אחר ההוראות שמצויים בקלף העתיק, מטפסים על ההר ומחכים שם שקרני השמש יצביעו על הכניסה למנהרה. בדרכם כאשר הם נעזרים בעוזר שאותו גייסו בבירה האיסלנדית, הם מגלים מאובנים של הצמחים ומגלים את החיות הקדומות ביותר. הם עוברים במסעם שכבות גיאולוגיות, כאשר בדרך הגיבור הצעיר נע קדימה ונאבד; המים אוזלים, הפנס נכבה, הגיבור רץ דרך מיסדרונות אפלים בבטן האדמה ונופל, הוא שומע קולות, והוא מצליח שוב לתקשר עם דודו על פני מרחק עצום תוך שהוא מדבר לקירות. לאחר האיחוד מחדש החבורה מגיעה לבטן האדמה ומגלה שם אוקיינוס ועדויות לקיום של חיים קדומים ופרה-היסטוריים: פטריות ענק, ומפלצות ימיות אשר מאיימות על הרפסודה שאותם הם בנו כדי לנווט בים.

ז’ול ורן נהג לתעד את מסעו במדויק בצורה ריאליסטית עם תיארוך מזמנו כאילו היה זה מסע אמיתי לחלוטין.

פרופסור לידנברוק גילה את המסר המקורי הכתוב בא”ב הסקנדינווי העתיק בהמבורג ב-24 למאי 1863 (כך אנו למדים מעמוד הפתיחה של הספר).

ב-24 ליוני 1863 הוא עומד עם אחיינו והעוזר האיסלנדי על קצה המכתש האיסלנדי, כאשר הם מחכים לשמש שתכוונם לרדת.

ב-20 לאוגוסט 1863 הם מחשבים שהם כיסו מרחק מספיק מתחת לכדור הארץ כך שהם ממוקמים מתחת לאנגליה.

אולם הם נסחפים על ידי הוריקן מתחת לפני האוקיינוס התת-קרקעי, ואז הרפסודה שאותה הם בנו נטרפת לקרקע יבשה. הם מוצאים בית קברות של מפלצות עתיקות מלפני המבול ומגלים גולגולת אנושית, מסטודונים (יונקים פרה-היסטוריים דמויי-פיל) וענק דמוי אדם. כאן ורן מציע חוסר אפשרות מדעית. למרות שכאשר אקסל מאוחר יותר נזכר בגילוי, כאשר הוא כותב את יומן המסע שלהם, הוא תוהה האם הם באמת ראו את הענק העל אנושי הזה. כאן ורן חוזר לריאליזם שלו.כאשר הם צפים על הרפסודה שאותה הם בנו, שלושת החוקרים מוצאים את עצמם יורדים לכדור הארץ. הם מגלים שנגמר להם האוכל והחום מתישם. הם מגלים סימנים של התפרצות הר געש, והם אכן מגורשים כך בהתפרצות הלבה לעולם החיצון – כאשר הם נוחתים על שפות הר הגעש. הם מוצאים את עצמם על הסטרומבולי, אי קטן ליד סיציליה בעל הר געש פעיל, במרחק עצום מנקודת כניסתם באיסלנד.

ב-9 לספטמבר 1863 הם חוזרים חזרה להמבורג. הם נהפכים למפורסמים בגרמניה.

הביקורת בעיתונות בזמנו של ז’ול ורן על הסיפור הייתה, “למסע דמיוני זה יש את כל הגוונים והתנועה של המציאות”. ואם הסופר לא היה מזהיר שזו פיקציה האשליה הייתה מושלמת, כך חשבו. ה”לה טמפס” היומי הגיב, בכך שהחשיב את הספר למעין מסה על המדע הגיאוגרפי.

פייר ז’ול הצל הוציא לאור את הספר “מסע אל בטן האדמה” בנובמבר 1864.

בעידן הוויקטוריאני, שבו יצאו משלחות גיאוגרפיות רבות לחקור את הקוטב, אזורים נידחים וניסו לכבוש פסגות הרים מושלגות וספינותיהם נטרפו בים בדרך, קורא מוקדם של הספר ללא ספק היה מתבלבל ושואל את עצמו האם הספר הוא עובדה או פיקציה? כאשר קשה לו להחליט בנושא. המחבר נראה שבכוונה בלבל את הקורא שלו: הוא שילב תאריכים אוטנטיים בתוך יומן המסע של הפרופסור ופרטי המסע והסביבה; והוא הוביל את הקורא לחשוב שאולי באמת קיימת מציאות כזו מתחת לפני האדמה? ישנם גם שמות אמיתיים של מדענים בסיפור כמו האמפרי דיווי שבא לבקר את הפרופסור שמשתרבבים בספר. באותה טכניקה השתמש ה.ג’. וולס כאשר הוא תאר את מכונת הזמן והשתמש בתיאוריות ושמות ידועים של מדענים מתקופתו הויקטוריאנית. אולם ורן הכניס אוטנטיות של מסעות גיאוגרפיים מפורטים, מקומות ותיארוך מדויק וסימוני גובה ואורך, יחד עם מה שנראה מאמרים מהעיתונות וכתבי עת מדעיים של אירופה מאותו הזמן כדי לבלבל את הקורא – אולי מדובר במאמר או ספר מדעי ולא בפיקציה ספרותית? 

קמיל פלמריון הציע ב-1909 במאמרו “חור דרך כדור הארץ” שחזור של המסע אל בטן האדמה וחישוב הזמן שלוקח להגיע אליו. כנראה שהוא הושפע מהספר של ז’ול ורן בן ארצו. המסע כולו מצד אחד של כדור הארץ לצד השני ימשך 84 דקות – כאשר לוקח 21 דקות להגיע אל מרכז כדור הארץ ועוד 21 דקות להגיע לאוסטרליה ולניו זילנד, ועוד 42 דקות לשוב לנקודת ההתחלה. אם מתחילים את המסע בפתח באחד מהרי המישור הגבוהים של דרום אמריקה בגובה של 2000 מטר והוא מסתיים בגובה הים בצד השני, אזי אדם שנפל אל החור יגיח באוסטרליה או בניו זילנד כאשר הוא עדין נע במהירות עצומה וצופים בחוץ יראו אותו כאילו היה קליע מוזר שנורה לגובה של 2000 מטר לאוויר ועף כך חוצה מכדור הארץ. וזה הרי מה שקורה לאקסל ולפרופסור מהסיפור של ז’ול ורן – ביוצאם מההר בסיציליה הם מועפים כמו קליע החוצה. אם מאידך שני צידי הפתח לקרקע מתחילים ומסתיימים בפני הים, יהיה זה אפשרי לדבר עם הנוסע אל בטן האדמה בהגיעו חזרה מהמסע אל בטן האדמה, כי ברגע שהוא יגיע חזרה הוא לא יעוף כמו קליע באוויר, אלא יצא מהפתח בצורה נינוחה לרגע, וזאת בטרם הוא ייפול לקרקע שוב מההדף. כמובן שפתח כזה אל בטן האדמה הוא מעבר ליכולת האפשרויות.

 Camille Flammarion, ‘A Hole Through the Earth’, in The Strand Magazine, Vol. 38 (1909), p. 355.  

 

ראו המאמר של דנה אשכנזי שעוסק בספר של ז’ול ורן והאם מסע אל בטן האדמה הוא אפשרי? פורסם במגזין האלקטרוני הפופולארי אימגו ב-18.9.07: אל מסתורי בטן האדמה – דנה אשכנזי

 

האדפטציה הראשונה שבוצעה לספר בקולנוע נעשתה ב-1959 על ידי חברת “פוקס המאה העשרים”. בסרט הוסיפו אישה צעירה למשלחת ההרפתקאות אל בטן האדמה. ראו:

הסרט מ-1959 

בשנות התשעים ביקרתי ב”יורו דיסני” שליד פריס, וראיתי את ה”ויז’ונאריום”. הסרט הכי קרוב לסרט תלת מימד שהיה באותה תקופה ונושאו היה ז’ול ורן שמטייל בפריז ונפגש עם ה. ג. וולס.  הסרט היה על מסך עגול לחלוטין שמקיף את הצופה ב-360 מעלות מסביב. לראשונה הקהל היה באינטראקציה ומוקף בסרט מסביב. ז’ול ורן טייל בתערוכה הבינלאומית של פריז מ-1889 שהייתה היריד העולמי שהתקיים בפריז מ-6 למאי ועד ה-31 לאוקטובר 1889. התערוכה התקיימה במהלך ציון 100 שנה לכיבוש הבסטיליה, אירוע שבאופן מסורתי נחשב כסמל לתחילת המהפכה הצרפתית. הסמל העיקר של אותו יריד היה מגדל אייפל שהושלם על ידי גוסטאב אייפל ב-1889 והוא שימש כשער הכניסה ליריד. מבחינת הארכיטקטורה של מגדל אייפל וביתני התערוכה שהציגו את ההמצאות הטכנולוגיות והמדעיות כמו אלה של תומס אדיסון למשל (הפונוגרף) וגם האומנותיות, הם כולם נבנו מברזל – וזה סימל את עידן הברזל הויקטוריאני. יותר מארבעים מדינות והקולוניות שלהן היו מיוצגות בתערוכה, מרוסיה, בריטניה, אוסטרו-הונגריה, סין, פרו, ניו זילנד, ארגנטינה, סיאם, ועוד מדינות ועד צרפת עצמה שתרמה הכי הרבה כאשר היא בנתה לא רק עשרות מבנים שאכלסו את התערוכות והתצוגות אלא גם תרמה מסעדות וחנויות ותיאטראות.

בסרט ביורו דיסני שליד פריס (כמעט במקום שבו נערכה התערוכה הגדולה ב-1889) הראו את ז’ול ורן מסתובב בין הקהל הוויקטוריאני – קהל הלבוש בבגדים מסוף המאה ה-19, נשים עם שמלות ארוכות ושמשיות וגברים עם חליפות ומגבעת שחורה בין בניני הארכיטקטורה מברזל של פריז מסוף המאה ה-19, כאשר רואים את ז’ול ורן הולך מסביב ב-360 מעלות של התערוכה של 1889. להלן קישור: ז’ול ורן ביורו דיסני 

בסרט התלת ממדי החדש מ-2008 – שיצא לאקרנים עתה “מסע אל בטן האדמה”, לובשים משקפים מיוחדות והן מכנסות את הדמויות בסרט כדי ליצור אשליה תלת ממדית.

יש לכם משקפיים תלת ממדיות? אם כן הביטו באתר הבא והכנסו לעולם תלת ממדי!!

הכנסו לעולם התלת ממדי של מסע אל בטן האדמה של ז’ול ורן

אותה העלילה של הפרופסור ואחיינו מהספר של ורן עתה מועברת למאה העשרים ואחת, כאשר הפרופסור הוא אמריקאי, אחיינו קנדי, ואילו המדען האובד הוא אחיו מקס של הפרופסור. האישה מהסרט של 1959 נותרת גם בסרט הזה. כזכור ז’ול ורן נהג לשים תאריכים בספריו וליצור “מציאות וירטואלית” כך שלא ניתן יהיה להבחין בין מסעות גיאוגרפיים אמיתיים של אותה תקופה במאה ה-19 לבין מסעות בדיוניים שאותם בדה מלבו ז’ול ורן עצמו.

לכן כמו שמתואר בסרט, קמה חבורה בשם “הורנים” שהאמינה שבאמת קיימים הסיפורים שאותם מספר ורן בספריו והיא הלכה בעקבות ספריו כדי לחפש את אותם מקומות. אחיו של הפרופסור מארה”ב, מקס עלה על ההר באיסלנד בעקבות ספרו של ורן כדי ללכת אל בטן האדמה דרך המכתש ולחפש את העולם הפרה-היסטורי הקדום שם במעמקים. ומנקודת מוצא זו מתחיל הסרט וגם מנקודת מוצא זו מתחיל האפקט התלת-ממדי שבסרט: המשלחת והמקומות הפרה-היסטוריים בבטן האדמה הם ריאליסטיים לחלוטין והם קיימים במציאות: אתם הולכים להיות שם בתלת-ממד. ז’ול ורן לא סיפר בדיה. המקומות קיימים באמת, כך כביכול אומרים לנו בסרט ואשליית התלת ממד יוצרת זאת. ואכן החבורה נופלת אל בטן האדמה כמו דרך חור פעור ענק ואתם הצופים כאילו באמת נופלים איתם בתלת ממד דרך חור ענקי, והחבורה נוסעת ברכבת במכרה על מסילה דקה, רעועה ומתפתלת ובמציאות וירטואלית כמו בסימולאטור טיסה אמיתי אנחנו הצופים בדיוק כמו בלונה פארק וירטואלי נופלים איתם ברכבת ונוסעים יחד איתם על הקרונות שנפרדים ועפים להם באוויר, וכל זאת כתוצאה מהאפקט התלת ממדי שמכניס אותנו למציאות וירטואלית.

 

למעשה הקולנוע התלת ממדי הכניס את עולם המחשבים והסימולאטורים אל תוך בית הקולנוע והמתאים ביותר היה ספרו של ז’ול ורן מהמאה ה-19 שיצר מציאות וירטואלית לקוראי המאה ה-19 ואנשים לא ידעו להבחין באותה התקופה האם מדובר בבדיה או במציאות כאשר ורן פרסם את ספריו בתחילה כפרקים במגזינים הפריזאים.

המקבילה בז’אנר לנפילה אל בטן האדמה היא “אליס בארץ הפלאות” של לואיס קרול, ספר שיצא לאור ב-1864 – שנה אחרי ש”מסע אל בטן האדמה” יצא לאור. לואיס קרול הלא הוא צ’רלס לוטוויג’ דודסון כתב על אליס פליסאנס לידל שיושבת על גדות הנהר ואז אצה רצה אחרי הארנב הלבן לעבר יקום מקביל, ארץ הפלאות שמצויה גם כן בבטן האדמה. ישנו חלק מפורסם בסיפור בו היא רודפת אחרי הארנב הלבן במורד החור במאורה.

והקטע מ-“אליס בארץ הפלאות” בתרגום המפורסם של אהרון אמיר, שהלך לא מזמן לעולמו, המתאר זאת כך:  

והנה פתאום שפן לבן חכלילי-עיניים חולף-עובר על פניה. בזאת לא היה דבר מופלא כל כך; עליזה גם לא נתמהה כל כך לשמוע את השפן אומר לנפשו, אלי! אלי! הלא אאחר!…אבל כיון שהעלה הארנב שעון מכיס חזיתו, והביט בו, ואחר חפז לו בדרכו, ניתרה עליזה ממקומה, כי חלף בה הרהור שמעולם עוד לא ראתה ארנב אשר כיס-חזיה לו, או שעון להעלותו מזה, ומלהטת סקרנות, דלקה אחריו בשדה, אף הספיקה לראותו גולש יורד במאורת שפן גדולה תחת למשוכה. כהרף עין עטה אחריו עליזה, וגם רגע לא נתנה אל לבה איך וכיצד תשוב לצאת. מרחק-מה תמשכה המאורה כאחת המנהרות, ואחר צללה פתאום, פתאום כל-כך עד שלא הייתה לעליזה אפילו שהות של רגע להתעשת ולעצור בטרם תמצא עצמה נופלת בתוך כמין באר עמוקה מאוד. אולי הייתה הבאר עמוקה מאוד, ואולי נפלה לאט מאוד, על כל פנים היו עתותיה בידה להביט על סביבה אגב רדתה ולחשוב מה עתיד לקרות. תחילה ניסתה להשפיל עין ולראות אנה היא באה, אבל החשכה הייתה עבה מידי; אחרי-כן הסתכלה בפאות הבאר וראתה כי טעונות הן ארונות ומדפי ספרים: פה ושם ראתה מפות ותמונות תלויות בווים. כעברה לקחה לה צנצנת מאחד המדפים: תווית שעל הצנצנת נאמר “רבת תפוזים”, אבל ריקה הייתה, למרבה האכזבה; כיוון שלא חפצה לשמוט את הצנצנת, מפחד פן תהרוג מישהו, התחכמה לשים אותה באחד הארונות עם שחלפה על פניו.

ובמאה העשרים ואחת איך תגיעו ליקום של אליס? נחפש איזה חור תולעת עקב הפרעה קוואנטית כדי להיכנס היישר אל בטן האדמה או לטוס אל מרחבי היקום בזמן קצר אם נרצה לבצע מסע שכזה שאותו תכננו עבורנו ז’ול ורן ולואיס קרול. היתכן דבר כזה?

ב-1935 אינשטיין והפיזיקאי נתן רוזן השתמשו ביחסות הכללית כדי לבחון את צורת המרחב-זמן סמוך לכוכב מאוד מסיבי. הם מצאו שהמרחב-זמן התעקם למנהרה, חור ביקום. אינשטיין ורוזן שמו לב שמנהרה הזו תוביל לאזור אחר של היקום. הם רצו לדעת מה קורה לאלקטרונים שעוברים דרך המנהרה. הם הבינו שמעבר דרך המנהרה הזו דרש מהירויות גבוהות יותר מזו של האור. מכיוון שזה היה אסור עלפי תורת היחסות הפרטית, אינשטיין ורוזן הסיקו שפתרון זה הוא רק מקרה מוזר מתמטי ללא ממשות פיזיקאלית והיחסות לא מאפשרת מעבר דרך גשר זה. אם גשר כזה איכשהו נפתח הוא ייסגר מיד בטרם פוטון בודד אחד יכול לעבור דרכו וכך תישמר הסיבתיות של תורת היחסות.

ב-1988 שלושה פיזיקאים ביניהם קיפ תורן פרסמו את המאמר הרציני הראשון אודות חורי התולעת בכתב העת היוקרתי “פיזיקס רביו לטרס”. הרעיון למאמר היה ספר וסרט מדע בדיוני בשם “מגע” מאת קארל סאגן. סאגן היה אסטרונום והכיר היטב את תורת היחסות והחורים השחורים והוא שאל את קיפ תורן האם מסע בזמן יתכן דרך חור תולעת? תורן הבין שגשר אינשטיין-רוזן יכול לשמש כמכונת זמן. אולם תורן הזהיר שחור תולעת צריך להכיל חומר אקזוטי שלא קיים בעולמנו, חומר שיצור אנטי-כבידה או דחייה כבידתית כדי לאפשר לנוסע בזמן לעבור דרך חור התולעת מבלי שהחור יקרוס על עצמו. דחייה כבידתית יכולה להיווצר על ידי אנרגיה שלילית או לחץ שלילי.  

חורי התולעת וגשר אינשטיין-רוזן הם לא מעשיים אבל בארץ הפלאות של לואיס קרול מתרחשים תהליכים מוזרים כאלה בדיוק 

בינתיים הכי קרוב שנגיע למסעות בחלל ואל בטן האדמה זה בקולנוע תלת-ממדי שנותן תחושה וירטואלית ממשית של מסע כזה… הכינו את המשקפיים והכנסו אל העולם הוירטואלי.

 

מרטין גרדנר כותב על הנושא:

 

In Carroll’s day there was considerable popular speculation about what would happen if one fell through a hole that went straight through the center of the earth. Plutarch had asked the question and many famous thinkers, including Francis Bacon and Voltaire, had argued about it. Galileo (Dialogo dei Massimi Sistemi, Giornata Seconda, Florence edition of 1842, Vol. 1, pages 251–52), gave the correct answer: the object would fall with increasing speed but decreasing acceleration until it reached the center of the earth, at which spot its acceleration would be zero. Thereafter it would slow down in speed, with increasing deceleration, until it reached the opening at the other end. Then it would fall back again. By ignoring air resistance and the coriolis force resulting from the earth’s rotation (unless the hole ran from pole to pole), the object would oscillate back and forth forever. Air resistance of course would eventually bring it to rest at the earth’s center. The interested reader should consult “A Hole through the Earth,” by the French astronomer Camille Flammarion, in The Strand Magazine, Vol. 38 (1909), page 348, if only to look at the lurid illustrations.

Carroll’s interest in the matter is indicated by the fact that in Chapter 7 of his Sylvie and Bruno Concluded, there is described (in addition to a Mšbius strip, a projective plane, and other whimsical scientific and mathematical devices) a remarkable method of running trains with gravity as the sole power source. The track runs through a perfectly straight tunnel from one town to another. Since the middle of the tunnel is necessarily nearer the earth’s center than its ends, the train runs downhill to the center, acquiring enough momentum to carry it up the other half of the tunnel. Curiously, such a train would make the trip (ignoring air resistance and friction of the wheels) in exactly the same time that it would take an object to fall through the center of the earth — a little more than forty-two minutes. This time is constant regardless of the tunnel’s length.

The fall into the earth as a device for entering a wonderland has been used by many other writers of children’s fantasy, notably by L. Frank Baum in Dorothy and the Wizard in Oz, and Ruth Plumly Thompson in The Royal Book of Oz. Baum also used the tube through the earth as an effective plot gimmick in Tik-Tok of Oz.

 

Advertisements

One thought on “חור תולעת היישר אל בטן האדמה

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s