אלברט אינשטיין אזרח הכבוד של העיר תל אביב, 8 לפברואר 1923

בתחילת 1923 אינשטיין ואשתו אלזה בקרו בפלשתינה בשובם מהמזרח הרחוק במהלך הביקור בן ה-12 יום הם טיילו בכל הארץ ואינשטיין התקבל בכבוד הראוי לגבור ציוני.

אחד מהרשמים החזקים ביותר של אינשטיין מביקורו הייתה תל אביב. תל אביב של אותם ימים, עדיין לא הייתה עיר גדולה כפי שהיא כיום, אלא יותר התיישבות ראשונית חלוצית. היהודים כבר אז החלו לקרוא להתיישבות המתפתחת, “שיקגו הקטנה” שלהם. אינשטיין אמר, “מה שהיהודים השיגו כאן בכמה שנים מעלה את ההערצה הגדולה ביותר. עיר עברית מודרנית עולה מתוך הקרקע, בעלת חיים מסחריים תוססים ואינטלקטואליים. עם פעיל באופן יוצא מהכלל, היהודים שלנו!” נתנה לאינשטיין אזרחות הכבוד של תל אביב והייתה לכך חשיבות רבה יותר מאשר כל אזרחות כבוד אחרת.

 

התמונה לקוחה מהספר:,Renn,J, Albert Einstein One Hundred Authors For Einstein, Wiley- VCH, 2005.

 אלברט אינשטיין ואשתו אלזה עם ראש העיר מאיר דיזנגוף והציונים בצלאל יפה ובנציון מוסנזון בקבלה לכבוד אינשטיין שנהפך לאזרח כבוד של תל אביב, מלפני בניין הערייה בתל אביב, 8 לפברואר, 1923.

 

 

“ופרידריך לחש:  תּל אביב! (אַלטניילאַנד:  תל – חרבה עתיקה,   אביב – תחיה,  דבר חדש פורח,  והוא שם מקום).

– אמנם כן!  כִּוַנְתָּ היטב.  זה היה תל עולם,  תל חרבות נושנות,  ועתה הוא תל אביב וחיים.  על אדמתנו הישנה יסדנו מדינה חדשה.  ראה תראו אותה,  אדוני”.

תל אביב, תיאודור בנימין זאב הרצל, 1902, בתרגום של נחום סוקולוב.

ב-1906 עלה האדריכל והיזם עקיבא ויס עם אשתו וששת ילדיו (הקטן שביניהם, הרצל, בן שלושה חודשים) בחוף יפו. המשפחה שכרה דירה בבית ערבי ביפו שמצא עבורם מאיר דיזינגוף, אותו הכיר ויס בעבודתם המשותפת בחברת “גאולה” (חברה שרכשה קרקעות בארץ ישראל). כבר באותו ערב הוזמן ויס לאספה של יהודי יפו, על ידי שכנו דוד סמילנסקי. באספה זו הציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית, מתוכננת, עם רחובות, מים בתים, ביוב, מוסדות חינוך, והעיקר עיר עברית. הצעתו התקבלה. האגודה, “אחוזת בית” קמה וויס התמנה ליו”ר ועד האגודה.

ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, כשנה לאחר תחילת בניית השכונה ונשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע ב”ישורון”. הוא פעל להשגת הלוואה מהקרן הקיימת, פיקח על יישור השטח, עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות. ב-1910 כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. שיירה של גמלים הובילה את רהיטי משפחת ויס מיפו לביתה החדש ברחוב הרצל 2 באחוזת בית. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, אחוּזָבֶּת שמה, על שם האגודה שייסד אביה, והיא הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה.

בימיה הראשונים של אחוזת בית (הגרעין שממנו התפתחה העיר תל אביב), התחבטו ראשי האגודה שהקימה את העיר ב-1909, באיזה שם יקראו לה. עקב כך נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. אחד השמות שהוצעו היה “הרצליה” כדי להנציח את שמו של ד”ר בנימין זאב הרצל, הד”ר למשפטים מקים הקונגרס הציוני שנפטר מהתקף לב ב-1904. לבסוף נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין: “תל – אביב” כשם התרגום העברי של נחום סוקולוב לספרו של הרצל, אלטנוילנד, שפורסם שבע שנים לפני כן, ובו תיאר הרצל כיצד תיראה, לדעתו, המדינה היהודית לכשתקום (בשנת 1923 להערכתו). מילולית, שם ספרו של הרצל הוא “ארץ עתיקה חדשה” בגרמנית. סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית, קרא לו בשם הציורי “תל־אביב”: תל – האוצר הישן, עתיקות העבר, ואביב – המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. לאחר זמן מצאו כי תל אביב מוזכרת גם בספר יחזקאל ג’ ט”ו, כמקום שבו ישבו הגולים לבבל ליד נהר כבר: פסוק ט”ו – “ואבוא אל הגולה תל אביב היושבים אל נהר כבר, ואשר (קרי: ואשב) המה יושבים שם, ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם.”

בהצבעה על בחירת השם תמכו 20 אנשים בשם “תל־אביב” ו-15 בשם “נוה יפו”. האסיפה לא ידעה באותה עת כי שכונה בשם זהה כבר הוקמה במושבה נס ציונה (עד היום קיים בעיר רחוב תל אביב, אשר קדם לאחוזת בית).

מנחם שינקין היה אחד מהמתיישבים באחוזת בית. שינקין נמנה עם ראשי המתנגדים להקמת הקיוסק הראשון בעיר הצעירה. בשנת 1911 יסד שינקין, יחד עם יוסף אליהו שלוש (בנו של אהרון שלוש) והיזם והאדריכל עקיבא ויס, את “חברה חדשה” שהקימה את רחוב אלנבי על אדמות ממזרח לפסי הרכבת שנרכשו ממשפחת טנוס. היה גם ממקימי הגמנסיה הרצליה ויושב ראש הוועד המפקח שלה.

דמות חשובה נוספת היא מאיר דיזינגוף שהוזכר בהקשר לויס. דיזינגוף הצטרף לאגודת חובבי ציון באודסה שם נפגש עם יהודה לייב פינסקר, אשר צבי גינצברג (אחד העם) ואחרים, ונבחר כציר לוועידתם בשנת 1887. במהלך לימודי הנדסה כימית בסורבון בפריס הכיר דיזנגוף את הברון אדמונד ג’יימס דה רוטשילד, שהתרשם מכשרונו, והוא נשלח על ידו לארץ ישראל להקים מפעל לבקבוקי זכוכית עבור “יין הברון” בשנת 1892, אך המפעל לא הצליח ודיזנגוף חזר לחוץ לארץ. הוא הגיע לד”ר תיאודור הרצל והפך לחסיד נלהב שלו, למרות שבקונגרס הציוני השישי התנגד לתוכנית אוגנדה; התוכנית ליישוב יהדות העולם במושבה הבריטית במזרח אפריקה, בקניה של היום. באפריל 1903 השמיע שר המושבות הבריטי ג’וזף צ’מברליין בפני הרצל את הצעתו להחכיר לציונים שטח גדול ופורה במזרח אפריקה, שבו יקימו מושבה יהודית, מעין רשות יהודית. בתחילה דחה הרצל את הרעיון, אולם לאחר פרעות קישינב באפריל הציע הרצל הצעה מעוררת מחלוקת בקונגרס הציוני השישי: לבדוק את ההצעה כאמצעי זמני לעזרה ליהודי רוסיה שחייהם היו בסכנה. למרות שהוצגה כפתרון זמני למקרה חירום, ההצעה גרמה למחלוקת רבה בקרב הנציגים השונים בקונגרס. “תוכנית אוגנדה” חוללה סערה שטרם הייתה כדוגמתה בקונגרסים הציונים הקודמים. מתנגדי התוכנית תיארו אותה כבגידה בציונות ובעם היהודי והיו שפרצו בבכי. דיזינגוף התנגד לתוכנית.

מתוך הכרה בציונית, דיזינגוף עלה בשנית לארץ ישראל (לאחר מותו של הרצל ב-1904) בשנת 1905 כאשר דיזינגוף הוא בן 44. הוא התגורר ביפו וייסד את חברת “גאולה” לרכישת קרקעות יחד עם חברו זאב גלוסקין. מיד עם התארגנות התושבים להקמת השכונה החדשה, הצטרף להקמת “אחוזת בית”. הוא נבחר לראש הוועד בשנת 1911, ובתפקיד זה שימש עד לשנת 1922. כאשר קיבלה תל אביב מעמד של עיר נבחר לתפקיד ראש העירייה, תפקיד בו כיהן עד ליום מותו, למעט הפסקה של שלוש שנים. בתקופתו הפכה תל אביב משכונה פרברית של יפו לעיר בת כ-150 אלף תושבים.

1909 – 2009 : מאה שנים לתל אביב בשנה הבאה

במסגרת אירועי שנת המאה לתל אביב יושלמו תהליכים ארוכי טווח ובעלי השפעה ממושכת על הדורות הבאים בתל אביב-יפו. מערכת החינוך תקים פעילות מיוחדת שתכליתה להנחיל לדור הצעיר את חזונם של מייסדי העיר ולחזק את הקשר בין תלמידי בתי הספר וילדי הגנים לבין מורשת העיר. שיתוף ילדים ובני נוער בחגיגות ייערך בכמה מישורים:

1) תוכניות לימוד מיוחדות העוסקות בתל אביב-יפו.

2) סיורים בעיר.

3) פעילוית ספורט.

4) בקורים בהצגות ובתערוכות.

5) פעילות ירוקה בבתי ספר.

6) חידון תל אביב המסורתי.

7) ילדים יצרו לכבוד מאה שנה לתל אביב-יפו.

8) כנס חידון תל אביב-יפו.

9) פרויקטים קולנועיים.

10) ספר המאה שיוקדש לאמנים שחיו ויצרו בתל אביב-יפו.

באירועי המאה יושם דגש בשיתוף הציבור בחגיגות.

את פניהם של התיירים שיגיעו לישראל במהלך 2009 יקדם ביתן מיוחד שיוצב בנמל התעופה בן גוריון וימריץ את הנכנסים בשערי המדינה להתארח בתל אביב-יפו ולהשתתף בחגיגות.

תל אביב כבירת התיאטרון בישראל תארח בשנת המאה פסטיבל תיאטרון בין-לאומי בהשתתפות להקות תיאטרון בולטות מהעולם.

בפברואר יערך פסטיבל בין-לאומי למוסיקה אלקטרונית ווידאו-ארט במגוון סגנונות.

כאלף שלטים יוצבו במהלך שנת המאה לאורך טיילת להט והשדרות המרכזיות בעיר וכן בגני יהושע.

שנת המאה תיחגג בנוכחות משלחות וקבוצות מקרב יהדות התפוצות.

מופע הפתיחה יערך ב-4 לאפריל, 2009 בככר רבין בהשתתפות אמנים ידועי שם מהארץ ומהעולם, בנוכחות אורחים מחו”ל ואישי צבור ויקירי העיר.

כמוכן יערך כנס בנושא חדשנות אורבנית באפריל 2009 ויחנך מתחכם שרונה ואיפיון רחוב קפלן כשער הכניסה לעיר בתחילת אפריל 2009.

מהי המושבה שרונה? אחת מהפנינים הנחבאות של תל אביב-יפו שהוקמה ב-1871 על ידי מתיישבים טמפלרים מגרמניה. מייסדי המושבה נוצרים אדוקים שדגלו ביישוב ארץ ישראל הביאו מאירופה לישראל – לצד הרוח המשיחית – גם שיטות חקלאיות, טכנולוגיות ואמצעי ייצור מתקדמים. צאצאי המייסדים התגוררו בשכונה עד מלחמת העולם השנייה ואז גורשו על ידי שלטונות המנדט לאוסטרליה מפאת נתינותם הגרמנית (הבריטים והגרמנים היו אוייבים בלב ובנפש). עם קום המדינה הייתה שרונה מקום מושבה הראשון של ממשלת ישראל ובהמשך עברה לידי צה”ל. בשנים האחרונות משחזרים את מתחם דרום הקריה כדי להפוך את שרונה למתחם פנאי ובו מגוון מסעדות, בתי קפה ומוקדי בילוי. רחוב קפלן יחנך כשער ל”סיטי” של העיר וימותג כ”שדרת האומות”. לאורך הרחוב יתלו דגלי האומות של העולם ובמרכזו יוצב אלמנט עיצובי מרשים שיקבע את מעמדו של הרחוב ככניסה המרכזית לתל אביב-יפו.

ואלה הם רק מעט מהאירועים שיפתחו את חגיגות המאה. נכונו עוד המוני אירועים.

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s