חור תולעת היישר אל בטן האדמה

חור תולעת וירטואלי אל בטן האדמה

בוקר אחד בסתיו של 1862 ז’ול ורן הגיע לרו ז’קוב 18 והובילוהו לחדר שינה מאחורי חנות ספרים. שם פייר-ז’ול הצל נהג לקבל מבקרים שבאו אליו בבוקר. ז’ול ורן עזב כתב יד שלו מבלי שאמר כמעט מילה על מיטתו של הצל. מהר מאוד התחילה התכתבות בין המוציא לאור הצל לבין ז’ול ורן, שמרביתה נשמרה, למרות שהמכתבים הראשונים נאבדו. למעשה היה מתווך שהכיר בין השניים. הרבה יותר מאוחר ורן זיהה אותו כאלפרד דה ברהט (שם העט של אלפרד גאוזנק), סופר פורה שהקדיש את ספרו לילדים “הרפתקאות לילד הפריזאי” בהוצאת הצל ב-1862 לבנו של הצל. הצל מצא בז’ול ורן את הכותב שימיר את העולם החדש של התגליות וההמצאות למעשיות נקראות. ההסכם על כתיבת הספרים נחתם בין ז’ול ורן לז’ול הצל ב-23 לאוקטובר 1862. והספר הראשון שפורסם היה “חמישה שבועות בכדור פורח”, מסעות לתגליות ריאליסטיות מאוד לאפריקה.

בעשור שבין 1863 עד 1864 ז’ול ורן כתב את כמה מיצירותיו הפוריות ביותר ביניהן את “מסע אל בטן האדמה”. הנרטיב דרש ממנו להכיר ספרים וכתבים על מסעות שמכילים הסברים על מסעות גיאוגרפיים. החקירה בספר מתחילה ומסתיימת בהר געש.

הגיבור אקסל הוא יתום. הוא עובד כאסיסטנט לדודו וכשומר, הפרופסור לכימיה המוזר אוטו לידנברוק מהמבורג. יום אחד, לידנברוק מוצא כתב יד, ספר עתיק ונדיר מאיסלנד בחנות ספרים של יהודי (דמות היהודי מופיעה כסטריאוטיפ בספריו של ורן וגם הופיעה באור לא תמיד חיובי והרב של פריס העיר על כך).

כאשר הפרופסור מראה זאת לאקסל, נייר קלף מלוכלך מחליק מדפי כתב היד. המסמך מכיל טקסט שכתוב בצופן יתדות שאותו כתב מדען בן המאה ה-16. כאשר הצופן מפוענח, זוהי הזמנה לרדת למעמקי מכתש בהר באיסלנד שמוביל למרכז כדור הארץ, כפי שאותו מדען מת עשה. פרופסור לידנברוק יוצא לדרך, כאשר הוא מלווה בעוזרו. הם עוקבים אחר ההוראות שמצויים בקלף העתיק, מטפסים על ההר ומחכים שם שקרני השמש יצביעו על הכניסה למנהרה. בדרכם כאשר הם נעזרים בעוזר שאותו גייסו בבירה האיסלנדית, הם מגלים מאובנים של הצמחים ומגלים את החיות הקדומות ביותר. הם עוברים במסעם שכבות גיאולוגיות, כאשר בדרך הגיבור הצעיר נע קדימה ונאבד; המים אוזלים, הפנס נכבה, הגיבור רץ דרך מיסדרונות אפלים בבטן האדמה ונופל, הוא שומע קולות, והוא מצליח שוב לתקשר עם דודו על פני מרחק עצום תוך שהוא מדבר לקירות. לאחר האיחוד מחדש החבורה מגיעה לבטן האדמה ומגלה שם אוקיינוס ועדויות לקיום של חיים קדומים ופרה-היסטוריים: פטריות ענק, ומפלצות ימיות אשר מאיימות על הרפסודה שאותם הם בנו כדי לנווט בים.

ז’ול ורן נהג לתעד את מסעו במדויק בצורה ריאליסטית עם תיארוך מזמנו כאילו היה זה מסע אמיתי לחלוטין.

פרופסור לידנברוק גילה את המסר המקורי הכתוב בא”ב הסקנדינווי העתיק בהמבורג ב-24 למאי 1863 (כך אנו למדים מעמוד הפתיחה של הספר).

ב-24 ליוני 1863 הוא עומד עם אחיינו והעוזר האיסלנדי על קצה המכתש האיסלנדי, כאשר הם מחכים לשמש שתכוונם לרדת.

ב-20 לאוגוסט 1863 הם מחשבים שהם כיסו מרחק מספיק מתחת לכדור הארץ כך שהם ממוקמים מתחת לאנגליה.

אולם הם נסחפים על ידי הוריקן מתחת לפני האוקיינוס התת-קרקעי, ואז הרפסודה שאותה הם בנו נטרפת לקרקע יבשה. הם מוצאים בית קברות של מפלצות עתיקות מלפני המבול ומגלים גולגולת אנושית, מסטודונים (יונקים פרה-היסטוריים דמויי-פיל) וענק דמוי אדם. כאן ורן מציע חוסר אפשרות מדעית. למרות שכאשר אקסל מאוחר יותר נזכר בגילוי, כאשר הוא כותב את יומן המסע שלהם, הוא תוהה האם הם באמת ראו את הענק העל אנושי הזה. כאן ורן חוזר לריאליזם שלו.כאשר הם צפים על הרפסודה שאותה הם בנו, שלושת החוקרים מוצאים את עצמם יורדים לכדור הארץ. הם מגלים שנגמר להם האוכל והחום מתישם. הם מגלים סימנים של התפרצות הר געש, והם אכן מגורשים כך בהתפרצות הלבה לעולם החיצון – כאשר הם נוחתים על שפות הר הגעש. הם מוצאים את עצמם על הסטרומבולי, אי קטן ליד סיציליה בעל הר געש פעיל, במרחק עצום מנקודת כניסתם באיסלנד.

ב-9 לספטמבר 1863 הם חוזרים חזרה להמבורג. הם נהפכים למפורסמים בגרמניה.

הביקורת בעיתונות בזמנו של ז’ול ורן על הסיפור הייתה, “למסע דמיוני זה יש את כל הגוונים והתנועה של המציאות”. ואם הסופר לא היה מזהיר שזו פיקציה האשליה הייתה מושלמת, כך חשבו. ה”לה טמפס” היומי הגיב, בכך שהחשיב את הספר למעין מסה על המדע הגיאוגרפי.

פייר ז’ול הצל הוציא לאור את הספר “מסע אל בטן האדמה” בנובמבר 1864.

בעידן הוויקטוריאני, שבו יצאו משלחות גיאוגרפיות רבות לחקור את הקוטב, אזורים נידחים וניסו לכבוש פסגות הרים מושלגות וספינותיהם נטרפו בים בדרך, קורא מוקדם של הספר ללא ספק היה מתבלבל ושואל את עצמו האם הספר הוא עובדה או פיקציה? כאשר קשה לו להחליט בנושא. המחבר נראה שבכוונה בלבל את הקורא שלו: הוא שילב תאריכים אוטנטיים בתוך יומן המסע של הפרופסור ופרטי המסע והסביבה; והוא הוביל את הקורא לחשוב שאולי באמת קיימת מציאות כזו מתחת לפני האדמה? ישנם גם שמות אמיתיים של מדענים בסיפור כמו האמפרי דיווי שבא לבקר את הפרופסור שמשתרבבים בספר. באותה טכניקה השתמש ה.ג’. וולס כאשר הוא תאר את מכונת הזמן והשתמש בתיאוריות ושמות ידועים של מדענים מתקופתו הויקטוריאנית. אולם ורן הכניס אוטנטיות של מסעות גיאוגרפיים מפורטים, מקומות ותיארוך מדויק וסימוני גובה ואורך, יחד עם מה שנראה מאמרים מהעיתונות וכתבי עת מדעיים של אירופה מאותו הזמן כדי לבלבל את הקורא – אולי מדובר במאמר או ספר מדעי ולא בפיקציה ספרותית? 

קמיל פלמריון הציע ב-1909 במאמרו “חור דרך כדור הארץ” שחזור של המסע אל בטן האדמה וחישוב הזמן שלוקח להגיע אליו. כנראה שהוא הושפע מהספר של ז’ול ורן בן ארצו. המסע כולו מצד אחד של כדור הארץ לצד השני ימשך 84 דקות – כאשר לוקח 21 דקות להגיע אל מרכז כדור הארץ ועוד 21 דקות להגיע לאוסטרליה ולניו זילנד, ועוד 42 דקות לשוב לנקודת ההתחלה. אם מתחילים את המסע בפתח באחד מהרי המישור הגבוהים של דרום אמריקה בגובה של 2000 מטר והוא מסתיים בגובה הים בצד השני, אזי אדם שנפל אל החור יגיח באוסטרליה או בניו זילנד כאשר הוא עדין נע במהירות עצומה וצופים בחוץ יראו אותו כאילו היה קליע מוזר שנורה לגובה של 2000 מטר לאוויר ועף כך חוצה מכדור הארץ. וזה הרי מה שקורה לאקסל ולפרופסור מהסיפור של ז’ול ורן – ביוצאם מההר בסיציליה הם מועפים כמו קליע החוצה. אם מאידך שני צידי הפתח לקרקע מתחילים ומסתיימים בפני הים, יהיה זה אפשרי לדבר עם הנוסע אל בטן האדמה בהגיעו חזרה מהמסע אל בטן האדמה, כי ברגע שהוא יגיע חזרה הוא לא יעוף כמו קליע באוויר, אלא יצא מהפתח בצורה נינוחה לרגע, וזאת בטרם הוא ייפול לקרקע שוב מההדף. כמובן שפתח כזה אל בטן האדמה הוא מעבר ליכולת האפשרויות.

 Camille Flammarion, ‘A Hole Through the Earth’, in The Strand Magazine, Vol. 38 (1909), p. 355.  

 

ראו המאמר של דנה אשכנזי שעוסק בספר של ז’ול ורן והאם מסע אל בטן האדמה הוא אפשרי? פורסם במגזין האלקטרוני הפופולארי אימגו ב-18.9.07: אל מסתורי בטן האדמה – דנה אשכנזי

 

האדפטציה הראשונה שבוצעה לספר בקולנוע נעשתה ב-1959 על ידי חברת “פוקס המאה העשרים”. בסרט הוסיפו אישה צעירה למשלחת ההרפתקאות אל בטן האדמה. ראו:

הסרט מ-1959 

בשנות התשעים ביקרתי ב”יורו דיסני” שליד פריס, וראיתי את ה”ויז’ונאריום”. הסרט הכי קרוב לסרט תלת מימד שהיה באותה תקופה ונושאו היה ז’ול ורן שמטייל בפריז ונפגש עם ה. ג. וולס.  הסרט היה על מסך עגול לחלוטין שמקיף את הצופה ב-360 מעלות מסביב. לראשונה הקהל היה באינטראקציה ומוקף בסרט מסביב. ז’ול ורן טייל בתערוכה הבינלאומית של פריז מ-1889 שהייתה היריד העולמי שהתקיים בפריז מ-6 למאי ועד ה-31 לאוקטובר 1889. התערוכה התקיימה במהלך ציון 100 שנה לכיבוש הבסטיליה, אירוע שבאופן מסורתי נחשב כסמל לתחילת המהפכה הצרפתית. הסמל העיקר של אותו יריד היה מגדל אייפל שהושלם על ידי גוסטאב אייפל ב-1889 והוא שימש כשער הכניסה ליריד. מבחינת הארכיטקטורה של מגדל אייפל וביתני התערוכה שהציגו את ההמצאות הטכנולוגיות והמדעיות כמו אלה של תומס אדיסון למשל (הפונוגרף) וגם האומנותיות, הם כולם נבנו מברזל – וזה סימל את עידן הברזל הויקטוריאני. יותר מארבעים מדינות והקולוניות שלהן היו מיוצגות בתערוכה, מרוסיה, בריטניה, אוסטרו-הונגריה, סין, פרו, ניו זילנד, ארגנטינה, סיאם, ועוד מדינות ועד צרפת עצמה שתרמה הכי הרבה כאשר היא בנתה לא רק עשרות מבנים שאכלסו את התערוכות והתצוגות אלא גם תרמה מסעדות וחנויות ותיאטראות.

בסרט ביורו דיסני שליד פריס (כמעט במקום שבו נערכה התערוכה הגדולה ב-1889) הראו את ז’ול ורן מסתובב בין הקהל הוויקטוריאני – קהל הלבוש בבגדים מסוף המאה ה-19, נשים עם שמלות ארוכות ושמשיות וגברים עם חליפות ומגבעת שחורה בין בניני הארכיטקטורה מברזל של פריז מסוף המאה ה-19, כאשר רואים את ז’ול ורן הולך מסביב ב-360 מעלות של התערוכה של 1889. להלן קישור: ז’ול ורן ביורו דיסני 

בסרט התלת ממדי החדש מ-2008 – שיצא לאקרנים עתה “מסע אל בטן האדמה”, לובשים משקפים מיוחדות והן מכנסות את הדמויות בסרט כדי ליצור אשליה תלת ממדית.

יש לכם משקפיים תלת ממדיות? אם כן הביטו באתר הבא והכנסו לעולם תלת ממדי!!

הכנסו לעולם התלת ממדי של מסע אל בטן האדמה של ז’ול ורן

אותה העלילה של הפרופסור ואחיינו מהספר של ורן עתה מועברת למאה העשרים ואחת, כאשר הפרופסור הוא אמריקאי, אחיינו קנדי, ואילו המדען האובד הוא אחיו מקס של הפרופסור. האישה מהסרט של 1959 נותרת גם בסרט הזה. כזכור ז’ול ורן נהג לשים תאריכים בספריו וליצור “מציאות וירטואלית” כך שלא ניתן יהיה להבחין בין מסעות גיאוגרפיים אמיתיים של אותה תקופה במאה ה-19 לבין מסעות בדיוניים שאותם בדה מלבו ז’ול ורן עצמו.

לכן כמו שמתואר בסרט, קמה חבורה בשם “הורנים” שהאמינה שבאמת קיימים הסיפורים שאותם מספר ורן בספריו והיא הלכה בעקבות ספריו כדי לחפש את אותם מקומות. אחיו של הפרופסור מארה”ב, מקס עלה על ההר באיסלנד בעקבות ספרו של ורן כדי ללכת אל בטן האדמה דרך המכתש ולחפש את העולם הפרה-היסטורי הקדום שם במעמקים. ומנקודת מוצא זו מתחיל הסרט וגם מנקודת מוצא זו מתחיל האפקט התלת-ממדי שבסרט: המשלחת והמקומות הפרה-היסטוריים בבטן האדמה הם ריאליסטיים לחלוטין והם קיימים במציאות: אתם הולכים להיות שם בתלת-ממד. ז’ול ורן לא סיפר בדיה. המקומות קיימים באמת, כך כביכול אומרים לנו בסרט ואשליית התלת ממד יוצרת זאת. ואכן החבורה נופלת אל בטן האדמה כמו דרך חור פעור ענק ואתם הצופים כאילו באמת נופלים איתם בתלת ממד דרך חור ענקי, והחבורה נוסעת ברכבת במכרה על מסילה דקה, רעועה ומתפתלת ובמציאות וירטואלית כמו בסימולאטור טיסה אמיתי אנחנו הצופים בדיוק כמו בלונה פארק וירטואלי נופלים איתם ברכבת ונוסעים יחד איתם על הקרונות שנפרדים ועפים להם באוויר, וכל זאת כתוצאה מהאפקט התלת ממדי שמכניס אותנו למציאות וירטואלית.

 

למעשה הקולנוע התלת ממדי הכניס את עולם המחשבים והסימולאטורים אל תוך בית הקולנוע והמתאים ביותר היה ספרו של ז’ול ורן מהמאה ה-19 שיצר מציאות וירטואלית לקוראי המאה ה-19 ואנשים לא ידעו להבחין באותה התקופה האם מדובר בבדיה או במציאות כאשר ורן פרסם את ספריו בתחילה כפרקים במגזינים הפריזאים.

המקבילה בז’אנר לנפילה אל בטן האדמה היא “אליס בארץ הפלאות” של לואיס קרול, ספר שיצא לאור ב-1864 – שנה אחרי ש”מסע אל בטן האדמה” יצא לאור. לואיס קרול הלא הוא צ’רלס לוטוויג’ דודסון כתב על אליס פליסאנס לידל שיושבת על גדות הנהר ואז אצה רצה אחרי הארנב הלבן לעבר יקום מקביל, ארץ הפלאות שמצויה גם כן בבטן האדמה. ישנו חלק מפורסם בסיפור בו היא רודפת אחרי הארנב הלבן במורד החור במאורה.

והקטע מ-“אליס בארץ הפלאות” בתרגום המפורסם של אהרון אמיר, שהלך לא מזמן לעולמו, המתאר זאת כך:  

והנה פתאום שפן לבן חכלילי-עיניים חולף-עובר על פניה. בזאת לא היה דבר מופלא כל כך; עליזה גם לא נתמהה כל כך לשמוע את השפן אומר לנפשו, אלי! אלי! הלא אאחר!…אבל כיון שהעלה הארנב שעון מכיס חזיתו, והביט בו, ואחר חפז לו בדרכו, ניתרה עליזה ממקומה, כי חלף בה הרהור שמעולם עוד לא ראתה ארנב אשר כיס-חזיה לו, או שעון להעלותו מזה, ומלהטת סקרנות, דלקה אחריו בשדה, אף הספיקה לראותו גולש יורד במאורת שפן גדולה תחת למשוכה. כהרף עין עטה אחריו עליזה, וגם רגע לא נתנה אל לבה איך וכיצד תשוב לצאת. מרחק-מה תמשכה המאורה כאחת המנהרות, ואחר צללה פתאום, פתאום כל-כך עד שלא הייתה לעליזה אפילו שהות של רגע להתעשת ולעצור בטרם תמצא עצמה נופלת בתוך כמין באר עמוקה מאוד. אולי הייתה הבאר עמוקה מאוד, ואולי נפלה לאט מאוד, על כל פנים היו עתותיה בידה להביט על סביבה אגב רדתה ולחשוב מה עתיד לקרות. תחילה ניסתה להשפיל עין ולראות אנה היא באה, אבל החשכה הייתה עבה מידי; אחרי-כן הסתכלה בפאות הבאר וראתה כי טעונות הן ארונות ומדפי ספרים: פה ושם ראתה מפות ותמונות תלויות בווים. כעברה לקחה לה צנצנת מאחד המדפים: תווית שעל הצנצנת נאמר “רבת תפוזים”, אבל ריקה הייתה, למרבה האכזבה; כיוון שלא חפצה לשמוט את הצנצנת, מפחד פן תהרוג מישהו, התחכמה לשים אותה באחד הארונות עם שחלפה על פניו.

ובמאה העשרים ואחת איך תגיעו ליקום של אליס? נחפש איזה חור תולעת עקב הפרעה קוואנטית כדי להיכנס היישר אל בטן האדמה או לטוס אל מרחבי היקום בזמן קצר אם נרצה לבצע מסע שכזה שאותו תכננו עבורנו ז’ול ורן ולואיס קרול. היתכן דבר כזה?

ב-1935 אינשטיין והפיזיקאי נתן רוזן השתמשו ביחסות הכללית כדי לבחון את צורת המרחב-זמן סמוך לכוכב מאוד מסיבי. הם מצאו שהמרחב-זמן התעקם למנהרה, חור ביקום. אינשטיין ורוזן שמו לב שמנהרה הזו תוביל לאזור אחר של היקום. הם רצו לדעת מה קורה לאלקטרונים שעוברים דרך המנהרה. הם הבינו שמעבר דרך המנהרה הזו דרש מהירויות גבוהות יותר מזו של האור. מכיוון שזה היה אסור עלפי תורת היחסות הפרטית, אינשטיין ורוזן הסיקו שפתרון זה הוא רק מקרה מוזר מתמטי ללא ממשות פיזיקאלית והיחסות לא מאפשרת מעבר דרך גשר זה. אם גשר כזה איכשהו נפתח הוא ייסגר מיד בטרם פוטון בודד אחד יכול לעבור דרכו וכך תישמר הסיבתיות של תורת היחסות.

ב-1988 שלושה פיזיקאים ביניהם קיפ תורן פרסמו את המאמר הרציני הראשון אודות חורי התולעת בכתב העת היוקרתי “פיזיקס רביו לטרס”. הרעיון למאמר היה ספר וסרט מדע בדיוני בשם “מגע” מאת קארל סאגן. סאגן היה אסטרונום והכיר היטב את תורת היחסות והחורים השחורים והוא שאל את קיפ תורן האם מסע בזמן יתכן דרך חור תולעת? תורן הבין שגשר אינשטיין-רוזן יכול לשמש כמכונת זמן. אולם תורן הזהיר שחור תולעת צריך להכיל חומר אקזוטי שלא קיים בעולמנו, חומר שיצור אנטי-כבידה או דחייה כבידתית כדי לאפשר לנוסע בזמן לעבור דרך חור התולעת מבלי שהחור יקרוס על עצמו. דחייה כבידתית יכולה להיווצר על ידי אנרגיה שלילית או לחץ שלילי.  

חורי התולעת וגשר אינשטיין-רוזן הם לא מעשיים אבל בארץ הפלאות של לואיס קרול מתרחשים תהליכים מוזרים כאלה בדיוק 

בינתיים הכי קרוב שנגיע למסעות בחלל ואל בטן האדמה זה בקולנוע תלת-ממדי שנותן תחושה וירטואלית ממשית של מסע כזה… הכינו את המשקפיים והכנסו אל העולם הוירטואלי.

 

מרטין גרדנר כותב על הנושא:

 

In Carroll’s day there was considerable popular speculation about what would happen if one fell through a hole that went straight through the center of the earth. Plutarch had asked the question and many famous thinkers, including Francis Bacon and Voltaire, had argued about it. Galileo (Dialogo dei Massimi Sistemi, Giornata Seconda, Florence edition of 1842, Vol. 1, pages 251–52), gave the correct answer: the object would fall with increasing speed but decreasing acceleration until it reached the center of the earth, at which spot its acceleration would be zero. Thereafter it would slow down in speed, with increasing deceleration, until it reached the opening at the other end. Then it would fall back again. By ignoring air resistance and the coriolis force resulting from the earth’s rotation (unless the hole ran from pole to pole), the object would oscillate back and forth forever. Air resistance of course would eventually bring it to rest at the earth’s center. The interested reader should consult “A Hole through the Earth,” by the French astronomer Camille Flammarion, in The Strand Magazine, Vol. 38 (1909), page 348, if only to look at the lurid illustrations.

Carroll’s interest in the matter is indicated by the fact that in Chapter 7 of his Sylvie and Bruno Concluded, there is described (in addition to a Mšbius strip, a projective plane, and other whimsical scientific and mathematical devices) a remarkable method of running trains with gravity as the sole power source. The track runs through a perfectly straight tunnel from one town to another. Since the middle of the tunnel is necessarily nearer the earth’s center than its ends, the train runs downhill to the center, acquiring enough momentum to carry it up the other half of the tunnel. Curiously, such a train would make the trip (ignoring air resistance and friction of the wheels) in exactly the same time that it would take an object to fall through the center of the earth — a little more than forty-two minutes. This time is constant regardless of the tunnel’s length.

The fall into the earth as a device for entering a wonderland has been used by many other writers of children’s fantasy, notably by L. Frank Baum in Dorothy and the Wizard in Oz, and Ruth Plumly Thompson in The Royal Book of Oz. Baum also used the tube through the earth as an effective plot gimmick in Tik-Tok of Oz.

 

Advertisements

אינשטיין וסין. לרגל האולימפיאדה הקיץ בבייג’ין.

אינשטיין וסין. לרגל האולימפיאדה הקיץ בסין. זוכרים מה היה ב-2002?

על תערוכה שלא התקיימה על אינשטיין בבייג’ין ועל ביקור של אינשטיין שלא התקיים בסוף בבייג’ין. ומה כן יתקיים בסוף בבייג’ין? האולימפיאדה כמובן. וכן התקיימה תערוכה על אינשטיין מטעם מכון מקס פלנק מגרמניה ב-2005.

מעשה שהייה ב-2002. היחסים בין סין לישראל צלעו בגלל הגאון שלנו אלברט אינשטיין. הייתה אמורה להתקיים בסין תערוכה על אינשטין. השלטונות הסינים בקשו מישראל אז להסיר קביעות שאלברט אינשטיין הוא יהודי ושהוא תמך בהקמת מדינה יהודית מתערוכה אודות חייו של הפיזיקאי שתוכננה להסתובב בסין.

ומה ישראל שלנו הגיבה? ישראל ביטלה את התערוכה.

להלן:

The World; Albert Einstein, Political Pawn

By CRAIG S. SMITH

Published: The New York Times, August 4, 2002

 

התערוכה הייתה אמורה להיפתח בספטמבר 2002 ולהסתובב בין שנחאי, גאונגצאו וערים אחרות על פני כמה חודשים. היא הייתה מורכבת משלושים פוסטרים שמראים תצלומים, מכתבים ומסמכים אודות חייו של הפיזיקאי ועבודתו המדעית.

את רעיון התערוכה הגו בזמן ביקורו של הנשיא של סין ג’יאנג זמין בישראל בשנת 2000, כאשר היחסים בין סין לישראל הגיעו לשיא. יחסים אלה התבססו בעיקרם על סחר של טכנולוגיה צבאית ישראלית לסין, ונוסדו בדיוק באותה השנה אחרי שישראל ביטלה את מכירת מערכת הרדאר המוטס המתקדם לסין. בייג’ין בנתה על הציוד הזה כך שיהיה לו תפקיד מפתח בתוכניות המודרניזציה הצבאית הסינית, אבל ישראל נסוגה מהמכירה תחת לחץ מארה”ב. היחסים נעשו יותר מתוחים על ידי הבעיות בין ישראל לפלשתינים. סין באותה תקופה הייתה תומכת נאמנה ומסורה של יאסר עראפת והמטרה הפלשתינית ורק התחילה בהדרגה לבנות יחסים עם ישראל מהעשור האחרון.

והנה הגאון שלנו, אלברט, נכנס ביחסים המתוחים. לא ברור מדוע סין התנגדה לשפה בתצוגה של אינשטיין מ-2002, אבל גורמים רשמיים במשרד התרבות הסיני בקשו שישראל תמחק קטע שלם שתיאר את אינשטיין כתומך במדינת ישראל, וכמישהו שפעם הוצעה לו נשיאות ישראל על ידי דויד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל.

נכון שסין הייתה ביקורתית בגלוי ביחס לפוליטיקה של ישראל לעבר הפלשתינים, והתקשורת הסינית דווחה אודות אלימות במזרח התיכון והדגישה את נקודת המבט הערבית. אבל באותו הזמן הסינים גם נעשו למאוד סבלנים בנוגע לדתיים יהודים בתוך הארץ שלהם. בשנחאי שהייתה שם פעם אוכלוסיה יהודית מאוד גדולה ומתחילה אוכלוסיה חדשה כזו היום, הממשלה לאחרונה אפשרה את הפתיחה של מרכז יהודי קהילתי, שם מתקיימים שירותי דת. היא גם אפשרה שימוש מוגבר של בית הכנסת של העיר, שהוא באחריות העיר למטרת חגיגות חגים יהודים.

סין לא התנגדה לכך שישראל ביטלה את התערוכה של אינשטיין ב-2002, מה שרומז שבייג’ין, כאשר היא ביצעה את דרישותיה, התכוונה לשלוח לישראל מסר בשפת הכללים של הדיפלומטי הבינלאומית. העיתון “ידיעות אחרונות” בזמנו אמר שסין ניסתה “להפוך את אינשטיין ללא יהודי כדי לא לעורר כעס ערבי”.

 

Israel Calls Off Einstein Show in China

Israel has canceled an Albert Einstein exhibit in China after Chinese officials demanded the removal of references to his being Jewish and a supporter of creating a Jewish state, an Israeli spokesman said Tuesday.

The incident adds to diplomatic strains that date back two years, when Israel called off a deal to sell Beijing a sophisticated airborne radar system. China has also criticized recent Israeli attacks in Palestinian territories.

The Einstein exhibit was to open in Beijing in late September and travel to Shanghai, Guangzhou and other cities, according to the Israeli Embassy in Beijing. It consists of 30 posters reproducing photos, letters and documents about the physicist’s life and work.

It was the Chinese Ministry of Culture’s demand to omit or delete parts of the exhibition that deal with the Jewish origins and pro-Zionist attitude of Einstein and that he had been invited to be the president of Israel,” said Amir Sagie, an embassy spokesman. These three themes are very important to the biography of Einstein and can’t be changed.”

Zhang Ling, an official of the ministry’s Foreign Cultural Exchange Bureau, said it had no immediate comment.

China has had diplomatic relations with Israel for a decade. Their growing business ties include Israeli weapons sales to Beijing, but China recently has been focused on building ties with Arab governments.

The Israeli newspaper Yediot Aharonot said China was trying to de-Judaize Einstein.” It said Beijing took the step “so as not to spark Arab anger.”

Chinese-Israeli relations plunged in 2000 when Israel, under U.S. pressure, canceled the sale to Beijing of a Phalcon radar system.

 

ואז קמו תומכי החרם על ישראל וטענו את הטענה שהם דווקא תומכים בעמדה של הסינים: הטיעון שלהם היה שאינשטיין למעשה לא תמך במדינה יהודית בפלשתינה. לכן אין לכתוב זאת בתערוכה על חייו בייחוד לנוכח המצב בשטחים:

להלן האתר של תומכי החרם על ישראל

ב-2005 ציינו את שנת חגיגות מאה השנים ל”שנה המופלאה” של אינשטיין. באותה שנה הוצגה בביג’ין תערוכה בינלאומית לכבודו של אינשטיין מטעם מכון מקס פלאנק בברלין.

צילמתי את שער הכניסה לתערוכה

ואין זה פעם ראשונה שאלברט אינשטיין נמצא במרכז תקרית דיפלומטית עם סין. בפעם הראשונה היה זה אלברט בכבודו ובעצמו.

ב-17 לדצמבר, 1922, בעת ביקורו ביפן, אלברט אינשטיין כתב מקיוטו לקסיה יאנלי, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בייג’ין. מרוצה ממכתבו של קסיה, אינשטיין הודיע בכל זאת לקסיה שכנראה שלא יוכל לבוא לבייג’ין, והוא הצטער על כך ש”בייג’ין היא כל כך קרובה ועדיין אני לא יכול למלא את משאלתי שכל כך טיפחתי [לבקר בה], אתה יכול לדמיין כמה מאוכזב אני”. אינשטיין תכנן לבקר באוניברסיטת בייג’ין ולהרצות במשך כמה שבועות בתחילת 1923. למרבה הצער, המסע המתוכנן בוטל בגלל סידרת אי הבנות, כנראה דיפלומטיות. למרות הביטול, הביקור המתוכן עורר “שיגעון של יחסות” בין הציבור המלומד הסיני.

הסינים התחילו ללמוד אודות תורת היחסות חמש שנים קודם לכן ב-1917. התורה ומחברה נעשו לידועים בסין בין 1920 ל-1923, מה שעורר כמה סינים מוכשרים ללמוד פיזיקה מתמטית ותיאורטית. עד סוף העשור של שנות העשרים הפיזיקאים התיאורטיים הראשונים של סין התחילו להופיע ולהתמודד עם בעיות בתורת היחסות הכללית וקוסמולוגיה. כתוצאה, הסינים מהר מאוד קלטו את היחסות תוך עשור. הרבה מהם תרמו לקבלה המוצלחת של היחסות בסין, אבל התורמים המזהירים ביותר היו קבוצה של פיזיקאים סינים, שאומנו מבחינה מדעית ביפן, אירופה ובארצות הברית. ראו המחקרים של דניאן הו מסיטי קולג’ מניו יורק. להלן סיכום קצר.

אינשטיין הוצג בשנות העשרים בסין כגיבור לאומי בגלל כמה גורמים. ראשית הפילוסוף והמתמטיקאי הבריטי ברטרנד ראסל נתן סדרת הרצאות על היחסות בבייג’ין בתחילת 1921. שנית, הרעיונות הפציפיסטים של אינשטיין ורעיונותיו אודות דמוקרטיה סוציאליסטית בשנות השלושים הפכו אותו לפופולארי בקרב האינטלקטואלים הסינים. הם לא רק שהעריצו את ההישגים המדעיים של אינשטיין, אלא גם העריכו את הסימפטיה שלו והתמיכה שלו בעם הסיני כאשר הם הותקפו על ידי המיליטריסטים היפנים וכאשר היו רדיפות פוליטיות על ידי הממשלה הרודנית.

אבל האהדה לאינשטיין השתנתה עם הניצחון של הקומוניזם ב-1949 ומלחמת קוריאה ששינו לגמרי את האווירה בסין. מאו צה טונג שנטה לצד אחד – לברית המועצות ולמדיניותה בשנות החמישים וההשפעה של הסטליניזם הובילו לביקורת פוליטית ופילוסופית על אינשטיין ותורת היחסות שלו. הביקורת על אינשטיין בסין הייתה מבוססת על הפילוסופיה של מטריאליזם דיאלקטי והיא התמקדה בהשקפות הפילוסופיות של מרקס. בתחילה דברו על אינשטיין כמדען מהולל אבל פילוסוף עלוב. ולרוב בזו לתיאוריות המדעיות שלו גם כן. הביקורת על אינשטיין ותורתו במהלך התקופה של שנות הששים והשבעים בסין הייתה חלק מהפרופגנדה והמערכה האנטי מדעית הביקורתית במהלך המהפכה התרבותית בסין. במסגרתה הייתה גישה ניהיליסטית כלפי מחקר מדעי, מכוני מחקר פורקו ומדענים וחוקרים אולצו לעבוד במפעלים ובחוות. ב-1970 מחקר מדעי בסיסי, בייחוד מחקר תיאורטי, כמעט ונעלם מסין. היה צורך להציל את סין מסכנה זו שנגרמה על ידי הרדיקלים שהרסו את המחקר המדעי הבסיסי.

במצב זה פיזיקאים מסוימים יכלו לשוב למחקר מדעי והתאפשרה גישה מוגבלת לספרות מדעית מערבית. זה הוביל לפרסום התרגום הסיני לאוסף העבודות של אינשטיין. מיד כאשר הרדיקלים ירדו מהשלטון בסוף 1976, כמה פיזיקאים סינים התחילו לתכנן טקס גדול מאוד ליובל המאה ליום הולדתו של אינשטיין ב-1979 בכדי לשקם את שמו של הפיזיקאי בצורה ציבורית בסין. התוכנית בסוף אושרה על ידי המנהיגים הסינים. ב-20 לפברואר, 1979, יותר מאלף מדענים סינים התאספו בסין כדי לכבד את אלברט אינשטיין. נאם באירוע פייאואן צ’או, שהוא עתה יושב ראש האיגוד הסינית למדע וטכנולוגיה ונשיא האגודה הפיזיקאלית הסינית. הוא הציע הערכה מחודשת מוחלטת של אינשטיין והאשמה רשמית של המערכה הביקורתית במהלך המהפכה התרבותית. צ’או שיבח את ההישגים של אינשטיין במשך חייו, הפריך את ההאשמות הזדוניות כנגדו, והחשוב ביותר שבח את רעיונותיו הסוציאל דמוקרטיים. אלברט אינשטיין מאז לא רק שהושב שמו כגיבור מדעי, אלא הושב שמו כתומך ברעיונות סוציאל דמוקרטיים. ואז הגיעה ב-2002 התקרית בין סין לישראל בנוגע לתערוכה.

 

סין. יופי ציורי, עוני, שפע, חוסר צדק ומודרניות. מתכננים לנסוע לאולימפיאדה? בייג’ין שלא הכרתם – עיר מודרנית מצד אחד ועוני של ילדים קטנים

צילומים גלי וינשטיין 

מקדש תפילה – רחוב בבייג’ין

רחוב צדדי בבייג’ין

תחבורה ציבורית בבייג’ין

אופניים – כלי התחבורה הראשי בבייג’ין. חוסכים בדלק.

החומה הסינית עמוסה בתיירים ולא מומלצת למי שיש לו פחד גבהים.

 

ילדים בני חמש מקבצים נדבות בלילה. אל דאגה האבא עומד מרחוק… 

 

אזור העוני בבייג’ין

מבחוץ: דראג סטור – אזור החנויות – נראה כמו מנהטן, ניו יורק

מבפנים: מוכרים בגדים ונעלים “מייד אין צ’יינה” תוצרת “מקדונלדס”. האם חשבתם שסתם מקדולנדס עושה מבצע עכשיו להטיסכם לבייג’ין?… ישנה תעשייה שלמה בבייג’ין של ביגוד והנעלה מתוצרת “מקדונלדס.

הביוגרף של אינשטיין וולטר אייזקסון שכתב את הספר “אינשטין: חייו ויקומו” לא הזכיר בכלל את סין בספרו. והנה חלק ממאמר תגובה על כך שפורסם ב-“ניו יורק טיימס”:

China Needs an Einstein. So Do We.

By THOMAS L. FRIEDMAN

New York Times, Published: April 27, 2007

Correction Appended

I’ve been thinking about China as I read Walter Isaacson’s new biography of Albert Einstein. China isn’t even mentioned in the book – “Einstein: His Life and Universe” – but Mr. Isaacson’s stimulating and provocative retelling of Einstein’s career plays into two very hot debates about China.

First, what does Einstein’s life tell us about the relationship between freedom and creativity? Or to put it bluntly: Can China become as innovative as America, can it dominate the 21st century, as many predict, when China censors Google and maintains tight political controls while establishing its market economy?

Second, how do we compete with China, no matter how free we are, when so many of China’s young people are studying math and science and so many of ours are dropping out? Or to put it more bluntly: If Einstein were alive today and learned science the boring way it is taught in so many U.S. schools, wouldn’t he have ended up at a Wall Street hedge fund rather than developing theories of relativity for a Nobel Prize?

Mr. Isaacson’s take on Einstein’s life is that it is a testimony to the unbreakable link between human freedom and creativity.

“The whole theme of the last century, and of Einstein’s life,” Mr. Isaacson said in an interview, “is about people who fled oppression in order to go places to think and express themselves. Einstein runs away from the rote learning and authoritarianism of Germany as a teenager in the 1890s and goes to Italy and Switzerland. And then he flees Hitler to come to America, where he resists both McCarthyism and Stalinism because he believes that the only way to have creativity and imagination is to nurture free thought — rebellious free thought.”

If you look at Einstein’s major theories — special relativity, general relativity and the quantum theory of light — “all three come from taking rebellious imaginative leaps that throw out old conventional wisdom,” Mr. Isaacson said. “Einstein thought that the freest society with the most rebellious thinking would be the most creative. If we are going to have any advantage over China, it is because we nurture rebellious, imaginative free thinkers, rather than try to control expression.”

My gut tells me that’s right, but my mind tells me not to ignore something Bill Gates said in China the other day: that putting PCs, education and the Internet in the hands of more and more Chinese is making China not only a huge software market, “but also a contributor to this market. Innovation here is really at a rapid pace.”

Will China hit a ceiling on innovation because of its political authoritarianism? That’s what we need to watch for.

In the meantime, we should heed another of Mr. Isaacson’s insights about Einstein: he found sheer beauty and creative joy in science and equations. If only we could convey that in the way we teach science and math, maybe we could nurture another Einstein – male or female – and not have to worry that so many engineers and scientists in our graduate schools are from China that the classes could be taught in Chinese.

אלברט אינשטיין אזרח הכבוד של העיר תל אביב, 8 לפברואר 1923

בתחילת 1923 אינשטיין ואשתו אלזה בקרו בפלשתינה בשובם מהמזרח הרחוק במהלך הביקור בן ה-12 יום הם טיילו בכל הארץ ואינשטיין התקבל בכבוד הראוי לגבור ציוני.

אחד מהרשמים החזקים ביותר של אינשטיין מביקורו הייתה תל אביב. תל אביב של אותם ימים, עדיין לא הייתה עיר גדולה כפי שהיא כיום, אלא יותר התיישבות ראשונית חלוצית. היהודים כבר אז החלו לקרוא להתיישבות המתפתחת, “שיקגו הקטנה” שלהם. אינשטיין אמר, “מה שהיהודים השיגו כאן בכמה שנים מעלה את ההערצה הגדולה ביותר. עיר עברית מודרנית עולה מתוך הקרקע, בעלת חיים מסחריים תוססים ואינטלקטואליים. עם פעיל באופן יוצא מהכלל, היהודים שלנו!” נתנה לאינשטיין אזרחות הכבוד של תל אביב והייתה לכך חשיבות רבה יותר מאשר כל אזרחות כבוד אחרת.

 

התמונה לקוחה מהספר:,Renn,J, Albert Einstein One Hundred Authors For Einstein, Wiley- VCH, 2005.

 אלברט אינשטיין ואשתו אלזה עם ראש העיר מאיר דיזנגוף והציונים בצלאל יפה ובנציון מוסנזון בקבלה לכבוד אינשטיין שנהפך לאזרח כבוד של תל אביב, מלפני בניין הערייה בתל אביב, 8 לפברואר, 1923.

 

 

“ופרידריך לחש:  תּל אביב! (אַלטניילאַנד:  תל – חרבה עתיקה,   אביב – תחיה,  דבר חדש פורח,  והוא שם מקום).

– אמנם כן!  כִּוַנְתָּ היטב.  זה היה תל עולם,  תל חרבות נושנות,  ועתה הוא תל אביב וחיים.  על אדמתנו הישנה יסדנו מדינה חדשה.  ראה תראו אותה,  אדוני”.

תל אביב, תיאודור בנימין זאב הרצל, 1902, בתרגום של נחום סוקולוב.

ב-1906 עלה האדריכל והיזם עקיבא ויס עם אשתו וששת ילדיו (הקטן שביניהם, הרצל, בן שלושה חודשים) בחוף יפו. המשפחה שכרה דירה בבית ערבי ביפו שמצא עבורם מאיר דיזינגוף, אותו הכיר ויס בעבודתם המשותפת בחברת “גאולה” (חברה שרכשה קרקעות בארץ ישראל). כבר באותו ערב הוזמן ויס לאספה של יהודי יפו, על ידי שכנו דוד סמילנסקי. באספה זו הציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית, מתוכננת, עם רחובות, מים בתים, ביוב, מוסדות חינוך, והעיקר עיר עברית. הצעתו התקבלה. האגודה, “אחוזת בית” קמה וויס התמנה ליו”ר ועד האגודה.

ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, כשנה לאחר תחילת בניית השכונה ונשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע ב”ישורון”. הוא פעל להשגת הלוואה מהקרן הקיימת, פיקח על יישור השטח, עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות. ב-1910 כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. שיירה של גמלים הובילה את רהיטי משפחת ויס מיפו לביתה החדש ברחוב הרצל 2 באחוזת בית. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, אחוּזָבֶּת שמה, על שם האגודה שייסד אביה, והיא הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה.

בימיה הראשונים של אחוזת בית (הגרעין שממנו התפתחה העיר תל אביב), התחבטו ראשי האגודה שהקימה את העיר ב-1909, באיזה שם יקראו לה. עקב כך נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. אחד השמות שהוצעו היה “הרצליה” כדי להנציח את שמו של ד”ר בנימין זאב הרצל, הד”ר למשפטים מקים הקונגרס הציוני שנפטר מהתקף לב ב-1904. לבסוף נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין: “תל – אביב” כשם התרגום העברי של נחום סוקולוב לספרו של הרצל, אלטנוילנד, שפורסם שבע שנים לפני כן, ובו תיאר הרצל כיצד תיראה, לדעתו, המדינה היהודית לכשתקום (בשנת 1923 להערכתו). מילולית, שם ספרו של הרצל הוא “ארץ עתיקה חדשה” בגרמנית. סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית, קרא לו בשם הציורי “תל־אביב”: תל – האוצר הישן, עתיקות העבר, ואביב – המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. לאחר זמן מצאו כי תל אביב מוזכרת גם בספר יחזקאל ג’ ט”ו, כמקום שבו ישבו הגולים לבבל ליד נהר כבר: פסוק ט”ו – “ואבוא אל הגולה תל אביב היושבים אל נהר כבר, ואשר (קרי: ואשב) המה יושבים שם, ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם.”

בהצבעה על בחירת השם תמכו 20 אנשים בשם “תל־אביב” ו-15 בשם “נוה יפו”. האסיפה לא ידעה באותה עת כי שכונה בשם זהה כבר הוקמה במושבה נס ציונה (עד היום קיים בעיר רחוב תל אביב, אשר קדם לאחוזת בית).

מנחם שינקין היה אחד מהמתיישבים באחוזת בית. שינקין נמנה עם ראשי המתנגדים להקמת הקיוסק הראשון בעיר הצעירה. בשנת 1911 יסד שינקין, יחד עם יוסף אליהו שלוש (בנו של אהרון שלוש) והיזם והאדריכל עקיבא ויס, את “חברה חדשה” שהקימה את רחוב אלנבי על אדמות ממזרח לפסי הרכבת שנרכשו ממשפחת טנוס. היה גם ממקימי הגמנסיה הרצליה ויושב ראש הוועד המפקח שלה.

דמות חשובה נוספת היא מאיר דיזינגוף שהוזכר בהקשר לויס. דיזינגוף הצטרף לאגודת חובבי ציון באודסה שם נפגש עם יהודה לייב פינסקר, אשר צבי גינצברג (אחד העם) ואחרים, ונבחר כציר לוועידתם בשנת 1887. במהלך לימודי הנדסה כימית בסורבון בפריס הכיר דיזנגוף את הברון אדמונד ג’יימס דה רוטשילד, שהתרשם מכשרונו, והוא נשלח על ידו לארץ ישראל להקים מפעל לבקבוקי זכוכית עבור “יין הברון” בשנת 1892, אך המפעל לא הצליח ודיזנגוף חזר לחוץ לארץ. הוא הגיע לד”ר תיאודור הרצל והפך לחסיד נלהב שלו, למרות שבקונגרס הציוני השישי התנגד לתוכנית אוגנדה; התוכנית ליישוב יהדות העולם במושבה הבריטית במזרח אפריקה, בקניה של היום. באפריל 1903 השמיע שר המושבות הבריטי ג’וזף צ’מברליין בפני הרצל את הצעתו להחכיר לציונים שטח גדול ופורה במזרח אפריקה, שבו יקימו מושבה יהודית, מעין רשות יהודית. בתחילה דחה הרצל את הרעיון, אולם לאחר פרעות קישינב באפריל הציע הרצל הצעה מעוררת מחלוקת בקונגרס הציוני השישי: לבדוק את ההצעה כאמצעי זמני לעזרה ליהודי רוסיה שחייהם היו בסכנה. למרות שהוצגה כפתרון זמני למקרה חירום, ההצעה גרמה למחלוקת רבה בקרב הנציגים השונים בקונגרס. “תוכנית אוגנדה” חוללה סערה שטרם הייתה כדוגמתה בקונגרסים הציונים הקודמים. מתנגדי התוכנית תיארו אותה כבגידה בציונות ובעם היהודי והיו שפרצו בבכי. דיזינגוף התנגד לתוכנית.

מתוך הכרה בציונית, דיזינגוף עלה בשנית לארץ ישראל (לאחר מותו של הרצל ב-1904) בשנת 1905 כאשר דיזינגוף הוא בן 44. הוא התגורר ביפו וייסד את חברת “גאולה” לרכישת קרקעות יחד עם חברו זאב גלוסקין. מיד עם התארגנות התושבים להקמת השכונה החדשה, הצטרף להקמת “אחוזת בית”. הוא נבחר לראש הוועד בשנת 1911, ובתפקיד זה שימש עד לשנת 1922. כאשר קיבלה תל אביב מעמד של עיר נבחר לתפקיד ראש העירייה, תפקיד בו כיהן עד ליום מותו, למעט הפסקה של שלוש שנים. בתקופתו הפכה תל אביב משכונה פרברית של יפו לעיר בת כ-150 אלף תושבים.

1909 – 2009 : מאה שנים לתל אביב בשנה הבאה

במסגרת אירועי שנת המאה לתל אביב יושלמו תהליכים ארוכי טווח ובעלי השפעה ממושכת על הדורות הבאים בתל אביב-יפו. מערכת החינוך תקים פעילות מיוחדת שתכליתה להנחיל לדור הצעיר את חזונם של מייסדי העיר ולחזק את הקשר בין תלמידי בתי הספר וילדי הגנים לבין מורשת העיר. שיתוף ילדים ובני נוער בחגיגות ייערך בכמה מישורים:

1) תוכניות לימוד מיוחדות העוסקות בתל אביב-יפו.

2) סיורים בעיר.

3) פעילוית ספורט.

4) בקורים בהצגות ובתערוכות.

5) פעילות ירוקה בבתי ספר.

6) חידון תל אביב המסורתי.

7) ילדים יצרו לכבוד מאה שנה לתל אביב-יפו.

8) כנס חידון תל אביב-יפו.

9) פרויקטים קולנועיים.

10) ספר המאה שיוקדש לאמנים שחיו ויצרו בתל אביב-יפו.

באירועי המאה יושם דגש בשיתוף הציבור בחגיגות.

את פניהם של התיירים שיגיעו לישראל במהלך 2009 יקדם ביתן מיוחד שיוצב בנמל התעופה בן גוריון וימריץ את הנכנסים בשערי המדינה להתארח בתל אביב-יפו ולהשתתף בחגיגות.

תל אביב כבירת התיאטרון בישראל תארח בשנת המאה פסטיבל תיאטרון בין-לאומי בהשתתפות להקות תיאטרון בולטות מהעולם.

בפברואר יערך פסטיבל בין-לאומי למוסיקה אלקטרונית ווידאו-ארט במגוון סגנונות.

כאלף שלטים יוצבו במהלך שנת המאה לאורך טיילת להט והשדרות המרכזיות בעיר וכן בגני יהושע.

שנת המאה תיחגג בנוכחות משלחות וקבוצות מקרב יהדות התפוצות.

מופע הפתיחה יערך ב-4 לאפריל, 2009 בככר רבין בהשתתפות אמנים ידועי שם מהארץ ומהעולם, בנוכחות אורחים מחו”ל ואישי צבור ויקירי העיר.

כמוכן יערך כנס בנושא חדשנות אורבנית באפריל 2009 ויחנך מתחכם שרונה ואיפיון רחוב קפלן כשער הכניסה לעיר בתחילת אפריל 2009.

מהי המושבה שרונה? אחת מהפנינים הנחבאות של תל אביב-יפו שהוקמה ב-1871 על ידי מתיישבים טמפלרים מגרמניה. מייסדי המושבה נוצרים אדוקים שדגלו ביישוב ארץ ישראל הביאו מאירופה לישראל – לצד הרוח המשיחית – גם שיטות חקלאיות, טכנולוגיות ואמצעי ייצור מתקדמים. צאצאי המייסדים התגוררו בשכונה עד מלחמת העולם השנייה ואז גורשו על ידי שלטונות המנדט לאוסטרליה מפאת נתינותם הגרמנית (הבריטים והגרמנים היו אוייבים בלב ובנפש). עם קום המדינה הייתה שרונה מקום מושבה הראשון של ממשלת ישראל ובהמשך עברה לידי צה”ל. בשנים האחרונות משחזרים את מתחם דרום הקריה כדי להפוך את שרונה למתחם פנאי ובו מגוון מסעדות, בתי קפה ומוקדי בילוי. רחוב קפלן יחנך כשער ל”סיטי” של העיר וימותג כ”שדרת האומות”. לאורך הרחוב יתלו דגלי האומות של העולם ובמרכזו יוצב אלמנט עיצובי מרשים שיקבע את מעמדו של הרחוב ככניסה המרכזית לתל אביב-יפו.

ואלה הם רק מעט מהאירועים שיפתחו את חגיגות המאה. נכונו עוד המוני אירועים.