אינשטיין על תיאודור הרצל

הפסיכולוג החברתי ווילי הלפאך שירת כשר החינוך במדינה הגרמנית באדן החל מ-1922 ועד ל-1924 והוא רץ לנשיאות בגרמניה ב-1925 כמועמד של המפלגה הדמוקרטית הגרמנית ב-1925. ב-1929 הוא פרסם מאמר ב-Vossische Zeitung – מאמר ביקורתי אודות התנועה הציונית, שהביע עמדה שאותה הוא הביע שנים רבות אחר כך. בשנות החמישים הוא עדיין טען שהציונות החטיאה את אחת המשימות הקריטיות של הגלות: שמירה וזיכרון של “התחושה והמחשבה הקוסמופוליטיות, שנראות לי הרבה יותר חשובות כ-‘ויטמין’ לתרבות המערבית כאשר תרבות זו היא ממודרת ומפורקת לחלקים לאומיים” (הלפאך לקרל זיליג, 22 למרץ, 1953).

אינשטיין ענה להלפאך במכתב בקיץ 1929 את התגובה הבאה למאמר אותו הוא פרסם באותה שנה:

 

קראתי את מאמרך על הציונות וקונגרס ציריך ו[אני] מרגיש, כמקדיש מאוד לרעיון הציוני, שאני חייב לענות לך, אפילו אם רק בצורה קצרה.

היהודים הם קהילה שקשורה יחד בקשרי דם ומסורת, ולא רק של דת: הגישה של שאר העולם לעברם היא הוכחה מספיקה לכך. כאשר אני באתי לגרמניה לפני חמש עשרה שנה [בפעם השניה] גיליתי לראשונה שאני יהודי, ואני חייב את הגילוי הזה יותר לגויים מאשר ליהודים.

הטרגדיה של היהודים היא זו שהם עם בעל סוג היסטורי מוגדר, שנעדר את התמיכה של קהילה שתשמור אותו יחד. התוצאה היא רצון ליסודות מוצקים בפרט שמסתכמים בצורותיהם הקיצוניות על אי יציבות מוראלית. אני הבנתי שגאולה הייתה אפשרית לגזע רק אם כל יהודי בעולם ייהפך למחובר לחברה חיה, שאליה הוא כפרט עשוי לשמוח להיות שייך, ושעשויה לאפשר לו למגר את השנאה וההשפלה שמפגין כלפיו שאר העולם.

אני ראיתי יהודים נכבדים שבאופן בסיסי הפכו אותם לקריקטורה, והמראה גרם ללבי לדמם. ראיתי כיצד בתי ספר, עיתוני קומיקס, ואינספור כוחות אחרים של הרוב הגויי חתר תחת הביטחון אפילו של חברי היהודים הטובים ביותר, והרגשתי שלא ניתן להרשות שזה ימשך.

ואז הבנתי שרק יוזמה משותפת יקרה ללב של היהודים בכל העולם יכולה להשיב לעם הזה את הבריאות. זה היה הישג גדול של הרצל על שהבין והכריז בשארית קולו שהגישה המסורתית של הקיום היהודי מה שהייתה, ההקמה של בית לאומי או, ליתר דיוק, מרכז בפלשתינה, הייתה מטרה מתאימה שיש לרכז בה את מאמצנו.

לכל זה אתה קורא לאומיות, ויש משהו בהאשמה. אבל מטרה משותפת שבלעדיה אנחנו גם לא יכולים לחיות וגם לא למות בעולם עוין זה, שתמיד יכולה להיקרא בשם מכוער זה. בכל מקרה זוהי לאומיות שמטרתה לא כוח אלא כבוד ובריאות. אילו לא חיינו בין אנשים חסרי סובלנות, צרי אופקים ואלימים, הייתי הראשון להשליך את כל הלאומיות לטובת האנושיות האוניברסאלית.

המטרה שאנחנו היהודים לא יכולים להיות אזרחים ראויים של המדינה הגרמנית, למשל, אם אנחנו רוצים להיות ‘לאום’, מבוססת על חוסר הבנה של טבע המדינה שנובעת מחוסר הסובלנות של רוב הלאומים. כנגד חוסר סובלנות זה אנחנו אף פעם לא נהייה בטוחים, בין אם נכנה עצמו עם (או לאום) או לא.

אני ניסחתי את כל זה בכנות ברוטאלית למען הקיצור, אבל אני יודע מכתביך שאתה אדם הגיוני ולא מתמקד בצורה.

אלברט אינשטיין.

 

רוברט שולמן כתב שאינשטיין ראה בתיאודור הרצל, המייסד של הציונות, מישהו שכמוהו קודם ניגש לבעיה היהודית כמתבונן מתבולל רק כדי אחר כך להבין את הכוח של הסולידאריות. במחווה שנכתב באפריל 1929 אינשטיין כתב: “כאשר הוא חי בנפרד מהמסורת היהודית והתחושה של השייכות היהודית, הרצל הבחין בצורה אינטואיטיבית כיצד היהודים בייאושם המוראלי ובהתרסקותם זקוקים לעזרה”.

 

תערוכה באוניברסיטת חיפה, תיאודור הרצל ורחוב הרצל: סיור מודרך.

באוניברסיטת חיפה מתקיימת בימים אלה תערוכה שנושאה הרצל חוזה המדינה לרגל 60 שנים למדינה. הייתי באוניברסיטה וצילמתי כמה תמונות. להלן סיור וירטואלי על פני מהלכיו של הרצל. אם תרצו אין זו אגדה.

אני אתחיל בפינת הרחובות הרצל-בלפור בשכונת הדר בחיפה. לטובת המתגוררים בחיפה וגם אלו שלא… 

ב-1896 הרצל כתב את יודנשטאט, מדינת היהודים, שבו הוא הציע פתרון מעשי לבעית היהודים.

הוא פנה לקייזר וילהלם השני מגרמניה כדי שזה יפנה לסולטן התורקי.

הרצל בחדר עבודתו 1897 (?)

עם ילדיו: האנס, טרוד ופאולין 

ב-1897 נוסד הקונגרס הציוני בבאזל.

 

הרצל חשב: נקים בנק ציוני ונרכוש צ’ארטר על ישראל מהסולטן התורקי. וככה הקימו את בנק לאומי בבאזל, לא בהדר או ב”ארמון” בהדר – סניף בנק לאומי בחיפהל’ה הוא לא הראשון. נכון, בגניבת עמלות הוא אולי במקום הראשון בעולם יחד עם בנק הפועלים ובנק דיסקונט ובנקים אחרים בארץ. זה כן. ואת עקרוות הציונות הבנקים שלנו כבר מזמן שכחו… 

 עם הקמת התנועה הציונית הרצל עמד בהדר או על ההר, ובבזאל כבר, ודיווח על כישלונותיו במגעים עם הקייזר וילהלם השני, עם הסולטן הגדול ועם הבריטים. למטה יובאו פירוט המשאים ומתנים.

 

הרצל בקונגרס הציוני השני, באזל, 1898 

והרצל אז הכריז:

“אם תרצו אין זו אגדה”  “Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen”.  

ב-1898 הרצל נסע לישראל כדי להפגש עם הוד מעלתו הקייזר וילהלם – שהיה טיפוס מאוד בעייתי ונטה רק ליהודים עשירים ולא סבל באופן כללי יהודים.

 

הרצל והקייזר וילהלם השני, 1898

מקווה ישראל, פוטומונטאג’

הרצל עם הקייזר בעת ביקורו של הקייזר בארץ הקודש.

אבל הקייזר לא היה מוכן להעניק חסות להתיישבות יהודית ברחוב הרצל בהדר?… סליחה התבלבלתי, כלומר בארץ ישראל. והיה על הרצל לפנות ישירות לסולטן התורקי.

ושוב הרצל נפגש עם הקייזר… לא בחיפהל’ה…. אלא ביפו.

הרצל הציע לסולטן… מה? כסף כמובן. ניתן לאימפריה העותומאנית כסף לכסות החובות ובתמורה קבלו את היהודים. משתלם לא?

אבל, אמר הסולטן, אדוני העורך דין, סליחה המשפטן, תיאודור. לא יהודים בארץ ישראל. לכו לסוריה, לארצות מסביב של האמפריה העותומאנית. לא בהדר בבקשה… רחוב הרצל שם הוא חד סיטרי. אתם יודעים שהיום רחוב הרצל בהדר הוא חד סיטרי ומותר רק לאוטובוסים לנסוע ברחוב? 

אם כן, הרצל לא הצליח לגייס יהודים עשירים לממן את ההתחייבויות.

הוא חשב מה לעשות בבאזל ב-1901.

ב-1902 הרצל פנה לבריטים. אבל הבריטים התנגדו לעליית יהודי מזרח אירופה. קחו את הכרמלית וטוסו ישר לאוגנדה, אמרו, שמעתם?

ומה עם בלפור, שכן של הרצל בשכונת הדר? בלפור יגיע רק ב-1917 עם ההצהרה שלו. בינתיים לא עזר להרצל אצל הבריטונים, וגם אחר כך הבריטונים עשו הרבה בעיות בפלשתינה…

הרצל, היית צריך לראות מה שאלברט אינשטיין כתב על הבריטים ואיך הוא התלונן על היחס שלהם כלפי היהודים בפלשתינה. תקרא במאמרים של גלי פה באתר רשימות! יש כמה מילים בגרמנית ולשאר אפשר להשיג תרגום בקלות.

אז בצר לו הרצל ניסה לפנות לאפיפיור כדי שיפתור את בעיית היהודים. אה גרוייס’ה מצייא’ס. האפיפיור קבלו יפה, הושיט לו את ידו והרצל לא נישק לו אותה. הרצל? האפיפיור כנראה נעלב: מה לא נשקת לי את היד? טוב, לא נוכל לעצור מבעד היהודים מללכת לעיר קודשם ירושלים (הוא דבר על ירושלים, לא על חיפה… סורי). אבל כראש הכנסייה אינני יכול להמליץ מפורשות על ישוב היהודים.

הרצל נפטר ב-1904 ובדיוק כמו משה שלא זכה להגיע לארץ המובטחת כך גם הרצל לא זכה לראות את המדינה.

הרצל גם לא זכה לראות את מדינת היהודים וגם לא את הצהרת בלפור ב-1917אבל זכה גם זכה להיות דבוק לעד כרחוב חוצה את רחוב בלפור בשכונת ההדר בחיפה…

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s