על היטלר, 1935

ב- 4 לדצמבר 1926 אינשטיין כתב את המילים הבאות לחברו הפיזיקאי מקס בורן,

“אבל קול פנימי אומר לי שזה עדיין אינו הדבר האמיתי. התיאוריה אומרת הרבה, אבל לא באמת מביאה אותנו קרוב יותר לסוד של ‘ההוא העתיק’. אני, בכל אופן, משוכנע שהוא לא משחק בקוביות”.

אינשטיין האמין, כמו שפינוזה בכך ש”בני אנוש במחשבותיהם, ברגשותיהם ובפעולותיהם הם אינם חופשיים אלא בצורה סיבתית, קשורים כמו הכוכבים בתנועותיהם”. הפעולות האנושיות נקבעות, מעבר לשליטתן, על ידי חוקים פיזיקאליים ופסיכולוגיים, אמר אינשטיין ב-1932. וכך אלוהים לא משחק בקוביות.

וב-1933 קם לו שליט אכזר ומר והחל לשחק בקוביות של העולם. והייתה אף סכנה שביום מין הימים, בקרוב מאוד, ייטול לידיו נשק להשמדה המונית ויבעיר בדמיונו את האטמוספרה ואת הכדור כולו בטירופו הנורא.   

היטלר התמנה לקנצלר גרמניה ב-30 לינואר 1933. מהר מאוד הרייכסטאג עלה בלהבות ואחר כך הופיע גל הטרור הברוטאלי של הנאצים כנגד פוליטיקאים מהשמאל, נגד אינטלקטואלים ועיתונאים.  

אינשטיין היה באותה תקופה בביקור בארה”ב במכון ללימודים טכנולוגיים בפסדינה, קליפורניה, “הקלטק”. אינשטיין החליט, “לאור היטלר אני לא מעז לדרוך על אדמת גרמניה”. הוא כתב, “כבר ביטלתי את הרצאתי באקדמיה הפרוסית למדעים”.

בהבחינו במאבקים ברפובליקה הויאמרית שזכתה למכת מוות, אינשטיין התכונן למאבק הארוך כדי להציל את אירופה מהפאשיזם. פעולותיו הראשונות כללו ניתוק קשרים עם גרמניה תוך שהוא מוותר על האזרחות. אינשטיין נסע לקונסוליה הגרמנית בבריסל במרץ 1933 שם השיב את הדרכון שלו והכריז שהוא מוותר על האזרחות הגרמנית. כמוכן הוא נתן שתי הכרזות פוליטיות שאפיינו את השקפותיו הפוליטיות אודות חופש פוליטי והוא האשים את הפעולות הברוטאליות שננקטו על ידי הממשלה הנאצית כנגד האזרחים היהודים. אינשטיין אמר, “כל עוד יש לי חופש בעניין, אחיה רק במדינה בה שוררים חופש אזרחי, סובלנות, ושוויון של כל האזרחים בפני החוק… תנאים אלה לא קיימים בגרמניה בזמן הנוכחי”. בזמן שאינשטיין אמר את הדברים האלה ומסרם בכתב לעיתונאי בקליפורניה, רעידת אדמה – שהיא כה אופיינית באזור קליפורניה מוכה רעידות האדמה –  זעזעה את לוס אנג’לס.

מקליפורניה אינשטיין נסע לשיקגו ולניו יורק. בינתיים הנאצים פשטו על הקוטג’ של אינשטיין בקאפוט, גרמניה. הם עיקלו את סירת המפרש האהובה שלו. בעודו בניו יורק לא היה ברור לאינשטיין עדין היכן הוא יגור. הקונסול הגרמני בניו יורק, פול שוורץ, שהיה חברו של אינשטיין בברלין נפגש עמו ביחידות כדי לוודא שלא ישוב לגרמניה. “הם יסחבו אותך ברחובות בשיער”, הוא הזהירו. המקום היחיד אליו אינשטיין ואשתו התגעגעו היה ביתם בקאפוט… אבל לגרמניה הם כבר לא שבו.

במטרה לתפוש תשומת לב ציבורית, שפתו הברורה והחזקה של אינשטיין עוררה תגובה הרבה מעבר לסביבה הפוליטית הקונבנציונאלית. אינשטיין הגיש מכתב התפטרות לאקדמיה הפרוסית למדעים היוקרתית, שהייתה ידועה  עד כה במסורת של הניטראליות הפוליטית שלה. אינשטיין כתב, “תלות בממשלה הפרוסית הוא משהו שבנסיבות הנוכחיות אני חש כבלתי נסבל”.

עבור הנאצים… אינשטיין היה שנוא נפשם. לאחר עלית הנאצים לשלטון העיתונות הנאצית הרגישה חופשית להתקיפו ללא רחם. הנאצים כעסו שאינשטיין ויתר על האזרחות והתפטר מהאקדמיה בטרם הם סילקו אותו ראשונים. ולכן המזכיר אוהד הנאצים של האקדמיה הפרוסית למדעים, שבמילא כבר הייתה משוחדת, הוציא הכרזה ציבורית לעיתונות בה האקדמיה מצטערת על כי החבר המפורסם שהתפטר משתתף ב-“עיסוקים אכזריים” ו”בפעילויות בתעמולות בארצות זרות” באמריקה ובצרפת. האקדמיה סיכמה את הכרזתה באומרה שעקב התנהגות בלתי מקובלת זו מבחינה פוליטית לאקדמיה הפרוסית למדעים “אין כל סיבה להתחרט על החלטתו של אינשטיין להתפטר”. כאשר נודע לאינשטיין על הכרזה זו הוא נדהם והגן בלהט על מעשיו בהאשימו את העיתונות הגרמנית בכך שהציגה גרסה מעוותת של השקפותיו.

בנוסף אינשטיין הוטרד מאוד מהדיכוי של היהודים והלא יהודים ומרדיפתם על ידי הנאצים. הוא מחה על הרדיפות האלה, כמו למשל בראיון הרדיו מרשת ה-CBS בשנת 1935:

 

ידוע היטב שהפאשיזם הגרמני הוא במיוחד אלים בהתקפתו על אחי היהודים. בפנינו כאן המחזה של רדיפה אחר קבוצה המרכיבה קהילה דתית. הסיבה כביכול לרדיפה זו הוא הרצון לטהר את הגזע ה”ארי” בגרמניה. דרך אגב, שום גזע “ארי” כזה לא קיים; פיקציה זו הומצאה רק כדי להצדיק את הרדיפה וההחרמה של היהודים.

היהודים מכל הארצות באו לעזרת אחיהם המרוששים עד כמה שהם יכולים והם גם עזרו לקורבנות הלא יהודים של הפאשיזם. אבל הכוחות המשולבים של הקהילה היהודית בקושי הספיקו לסייע לכל הקורבנות האלה של הטרור הנאצי. לכן, שעת החירום בין המהגרים הלא יהודים – דהיינו, אנשים שהם חלקם ממוצא לא יהודי, ליבראלים, סוציאליסטים ופציפיסטים, המצויים בסכנה בגלל הפעילויות הפוליטיות הקודמות שלהם או סירובם לציית לכללים הנאצים – היא פעמים רבות אפילו יותר רצינית מזו של הפליטים היהודים…

 

להלן מאמר שנראה שמעולם לא פורסם. במאמר זה אינשטיין כותב, לאחר שהיטלר הכריז על עצמו “פיהרר”, על המגלומניה של היטלר ב-1935. לקרוא ולהזדעזע.

(ארכיון אינשטיין, 28-322, מתוך הספר של רוברט שולמן ודיוד רו)

 

אל הבושה הנצחית של גרמניה, המחזה הנגלה בלב אירופה הוא טראגי וגרוטסקי; והוא לא גורם לשום הרהור בקהילת האומות המכנה את עצמה מתורבתת! במשך מאות בשנים העם הגרמני היה נתון לאינדוקטרינציה על ידי רצף מתמשך של מורים וסמלים צייתנים [בצבא]. הגרמנים אומנו לעבודה קשה ולימדו אותם דברים רבים, אבל הם גם התאמנו בעבדות נכנעת, ברוטינה צבאית ובברוטאליות. החוקה הדמוקרטית של אחר המלחמה של הרפובליקה הוימארית התאימה לעם הגרמני בערך כמו שבגדי הענק התאימו לאצבעוני. אחר כך באו האינפלציה והמיתון, כאשר כולם חיו תחת פחד ומתח.

 

היטלר הופיע, אדם בעל יכולות אינטלקטואלים מוגבלים ובלתי מתאים לשום עבודה יעילה, מתפרץ בקנאה ובהתמרמרות כנגד כל מי שהנסיבות והטבע התחבב עליו. כשהוא מקפץ מהמעמד הבינוני הנמוך, היה לו בדיוק מספיק יהירות מהמעמד בכדי לשנוא אפילו את המעמד העובד שנאבק לשיווין גדול אף יותר בסטנדרטים של המחייה. אבל היו אלה התרבות והחינוך שהתעלמו ממנו לעד שאותם שנא יותר מכל. באמביציה המיואשת שלו לכוח הוא גילה שנאומיו, מבולבלים וחדורי שנאה כפי שהיו, זכו לשבחים פראיים מאלה שמצבם ונטייתם דמתה לשלו.

 

הוא אסף את שרידי האנושות הזו ברחובות ובטברנות והוא ארגן אותם סביבו. זוהי הדרך שבה הוא הקים את הקריירה הפוליטית שלו. אבל מה שבאמת אפיין אותו כמנהיגות היה השנאה המרה לכל מה שזר ובמיוחד התיעוב למיעוט חסר הישע, היהודים הגרמנים. הרגישות האינטלקטואלית שלהם הותירה אותו חסר שלוה והוא החשיבה, בצדק מסוים, כלא גרמנית. נאומי תוכחות תמידיים נגד שני “אויבים” אלה זיכו אותו בתמיכה של ההמונים, שלהם הוא הבטיח ניצחונות מזהירים ותור זהב. הוא ניצל בצורה ממולחת למטרותיו שלו את הטעם בעל המאות בשנים של הגרמנים להליכה בתלם, אימון, ציות עיוור, ואכזריות. כך הוא נהפך לפיהרר.

 

כסף זרם בשפע אל הקרנות שלו, במידה רבה מהמעמדות בעלי הנכסים שראו בו מכשיר למניעת השחרור החברתי וככלי של האנשים שתחילתו היה ברפובליקה הוימארית. הוא שיחק לידיהם של האנשים מהסוג של הרכושנות הרומנטית והפסיאודו-פטריוטית אליה הם הורגלו בתקופה של טרם מלחמת העולם הראשונה, ועם הרמאות של העליונות הכביכול של הגזע ה”ארי” או ה”נורדי”, מיתוס שהומצא על ידי האנטישמיים כדי לקדם את המטרות המרושעות שלהם. מאישיותו המקוטעת זה בלתי אפשרי לדעת באיזו מידה הוא עלול למעשה להאמין בשטויות שהוא ממשיך להפיץ. אלה, בכל אופן, שמתלכדים סביבו או שצצים באמצעות הגל הנאצי הם בעיקר ציניקנים קשים שהם לגמרי מודעים לשקר של השיטות חסרות המצפון שלהם.

 

 

Advertisements

0 thoughts on “על היטלר, 1935

  1. תודה לך על הפרספקטיבה הנוספת, הן על אישיותו של אינשטיין, ובמיוחד על רוח התקופה

  2. אותה “הליכה בתלם, אימון, ציות עיוור, ואכזריות.” שאיינשטין מתאר. כל מי שעשה צבא, מאולף לאותם דברים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s