בצלו של אלברט?

 

בצלו של אלברט?

 

מבוא:

אינשטיין נפטר ב-1955 כאשר הוא ממנה את אוטו נתן ואת הלן דיוקס, מזכירתו הנאמנה כנאמנים משותפים על מאמריו האישיים. כשני עשורים מאוחר יותר, אוניברסיטת פרינסטון החלה לעבוד על אוסף המאמרים של אלברט אינשטיין. בינתיים המאמרים עברו העתקה בגלל צוואתו של אינשטיין שקבעה שכאשר הלן דיוקאס תלך לעולמה, כל העותקים המקוריים של המאמרים חייבים ללכת לאוניברסיטה העברית. היא נפטרה ב-1982 ופרויקט אוסף המאמרים של אינשטיין התקדם באמצעות ההעתקים של המאמרים בלבד כאשר המקור מצוי בארכיון אינשטיין בספריה הלאומית אוניברסיטה העברית. ב-1985 העורך דאז של פרויקט אינשטיין רוברט שולמן שמע אודות “מכתבי אהבה” מוקדמים שמצויים בידי הקרובים של אינשטיין בקליפורניה. הוא איתר את אבלין אינשטיין, נכדתו של אינשטיין בברקלי. לא היו בידיה המכתבים. אולם החיפוש הוביל לכספת שבה הופקדו 400 מכתבי משפחה אשר נגנזו על ידי אמה החורגת של אבלין, אליזבט רובוז אינשטיין (אשתו השניה של אביה). פרויקט אינשטיין עוקב ופרסום הכרך הראשון התעכב כדי ש-51 ממכתבי האהבה הראשונים יוכלו להיכלל בתוכו. הספר פורסם ב-1987 והעולם המדעי הכיר את השם מילבה מאריץ’. הציבור ככללותו למד על השם ב-1992 כאשר פורסם הכרך “מכתבי האהבה” בין אלברט אינשטיין למילבה מאריץ’.

מאז פרסום מכתבי האהבה, התעוררו קומץ של חוקרים בלתי ידועים ששאלו האם מילבה סייעה לאינשטיין בכתיבת מאמריו המפורסמים בשנת הפלאות 1905? החוקרים התעסקו במשחק של מה-אם? בעודם מבצעים ספקולציות על תפקידה של מילבה – אם בכלל –בעבודתו של אינשטיין? החוקרים הציעו מן הסתם, שמילבה עזרה לאינשטיין להגיע בשנים שלפני 1905 לתורות המפתח המפורסמות שלו שמשויכות עם מה שאנו מכנים שנת הפלאות, בייחוד עזרה לו להגיע לתורת היחסות. הויכוח התפתח סביב מילים שאמר כביכול אברם פ. יופ’ה, חבר האקדמיה הרוסית למדעים ועוזרו של וו. ס. רנטגן מ-1902 ועד 1906, שטען שראה את הגרסה המקורית לשלושת המאמרים המפורסמים של אינשטיין משנת הפלאות (המאמרים על התנועה הבראונית, האפקט הפוטואלקטרי ותורת היחסות). יופ’ה טען שהם נחתמו  על ידי אינשטיין-מאריטי, כאשר מאריטי הוא הגרסה ההונגרית למאריץ’, שם משפחתה של מילבה. ועל כך נסב הויכוח, האם זהו מחבר אחד או שניים בנוגע לשלושת המאמרים המפורסמים? כמובן שמרבים החוקרים מסכימים שאינשטיין הוא המחבר היחיד והמאמרים לא חוברו כצוות של בעל-אשה. העדויות ההיסטוריות וההתכתבויות בן אינשטיין למילבה אינן תומכות בצוות בעל ואשה כמחברים של המאמרים. חשוב לציין בנוסף שמילבה מאריץ’ עצמה אף פעם, גם אחרי שהתגרשה מבעלה, לא דרשה ולא תבעה קרדיט ציבורי על העבודה של אינשטיין מ-1905 והיא גם לא טענה לשום תפקיד כשותפה בעבודה על המאמרים האלה. סביר שמילבה הייתה כפי שנהוג לכנותה “לוח התהודה” לרעיונותיו המתפתחים של אינשטיין. אולם תיאורית הקונספירציה החלה… להלן הסיפור שמבוסס בעיקר על הטיעון של פרופ’ ג’ון סטצ’ל תוך התבססות על מקורות נוספים שמזים את תיאוריות הקונספירציה נגד אינשטיין.

 

מילבה מאריץ פוגשת באינשטיין בפוליטכניק

 

מילבה נולדה ב-19 לדצמבר 1875 בטיטל שבצ’קה, סרביה, באימפריה האוסטרו הונגרית. אמה הייתה ממוצא מונטנגרי ואביה היה סרבי. בילדותה היא הלכה לבית ספר לבנות בנובו סאד והיא הייתה התלמידה הטובה ביותר. היא לא הייתה פופולארית בין בנות כיתתה שלעגו לה על מוגבלותה וגם על שקדנותה. כנערה מילבה הייתה הנערה השנייה בזגרב להיכנס לגימנזיום הממלכתי הגבוה, שם למדה פיזיקה בכתה שכולה הייתה בנים. היא קבלה את הציונים הגבוהים ביותר בפיזיקה ובמתמטיקה. היא הייתה מוכשרת ובעלת אמביציות. היא נסעה ללמוד בשוויץ שהייתה המדינה השנייה אחרי צרפת באירופה שהסכימה לקבל נשים לאוניברסיטאות. היא למדה סמסטר אחד לימודי רפואה באוניברסיטת ציריך ועברה לפוליטכני השוויצרי למסלול מורים למתמטיקה ופיזיקה. מילבה הייתה המועמדת אשה היחידה בתחומה. מילבה מאריץ’ הייתה סטודנטית לפיזיקה מסרביה בפוליטכני השוויצרי מאז 1896. שם היא פגשה את חברתה הלן סאביץ’, סטודנטית להיסטוריה מוינה.

מילבה והלן גרו באותו פנסיון, האנגלברכט, יחד עם עוד ארבע נשים, שתי סרביות ושתי קרואטיות. חברותן התפתחה מהר מאוד והן החליפו ביניהן מכתבים. מלבד ללמוד יחד, הנשים גם הלכו יחד לקונצרטים, הלכו יחד לכפרים שסביב ציריך וניגנו בכלי נגינה. לפעמים האווירה העליזה שבפסיון הרגיזה כמה מהדיירות האחרות שבו. מילנה בוטה, סטודנטית לפסיכולוגיה מסרביה שהייתה חברה עם שתי הנשים במשך 30 שנה התלוננה להוריה ב-1900 שהרעש מפריע לה. לפעמים עד 11 בלילה הן היו צוחקות ומבלות את זמנן בלדבר דברים טיפשיים.   

אחד מהמבקרים שבא באופן תדיר לפנסיון היה אלברט אינשטיין, סטודנט שלמד עם מילבה והצטרף להופעות המוזיקליות המאולתרות של הנשים. מילבה ניגנה על הטמבוריצה (כלי מעין מנדולינה) ואחר כך בפסנתר. הלן נגנה בפסנתר ואינשטיין נגן בכינור. הלן כתבה לאמה אודות אהבתם המשותפת למוזיקה, “הצטרפתי למר. אינשטיין על הפסנתר. הלוואי ויכולת לשמוע אותו מנגן – הוא מנגן בכזו תשוקה עמוקה וצליל מלא” (7 יוני, 1900). פעמים רבות הדיירות האחרות בפנסיון היו מצטרפות. מילנה בוטה הודיעה להוריה ש-“העלמה מאריץ’ עשתה לי הכרות עם חברה הטוב, גרמני, שמו אינשטיין. הוא מנגן נהדר בכיור, הוא אמן אמיתי, וכך יהיה לי מישהו לנגן איתו שוב (21 למאי, 1898).  שבועיים מאוחר יותר היא כתבה להורים שלה, “רציתי לענות למכתבכם אתמול אחרי הצהרים, אבל היה לי ביקור, הייתה זו העלמה מאריץ’ עם הגרמני שסיפרתי לכם עליו ועשינו מוזיקה עד אחרי הצהריים” (3 יוני).

מילבה לבשה מגפיים אורתופדיות כדי לתקן עיוות פיזי. היא נולדה עם חריגה במפרק ירך שמאל, כאשר רגל אחת קצרה יותר מהאחרת. הלן הייתה בריאה אבל גם מילבה וגם הלן היו רזות מאוד. במכתב להוריה מילנה בוטה תיארה את מילבה כ-“נערה מאוד טובה, חכמה ורצינית. היא קטנה, חלושה, אפרורית, מכוערת, מדברת כמו נערה מנובי סאד אמיתית, צולעת מעט, אבל בעלת נימוסים מאוד טובים” (18 למרץ, 1898).

בראיון שפורסם בעיתון הסרבי “וראם” ב-1929, מילה בוטה (שאז כבר הייתה נשואה, ושם משפחתה היה שטפנוביץ’) נזכרה בשנים המוקדמות של מילבה ואלברט יחד באוניברסיטה: “מיטסה [הכינוי של מילבה] נשארה מעלינו בקומה הרביעית [בפנסיון]. בחדרה, בשקט מוחלט, תמיד מצאנו את מיטסה עם אלברט אינשטיין, ואף פעם לא העלנו בדעתנו שהוא יום אחד ייהפך לכזה אדם גדול. כל פעם כאשר באנו לתה, שניהם היו עובדים”. בלהט המשותף למדע, מילבה ואלברט בילו הרבה מזמנם באוניברסיטה זה בחברה של זו וגם בחברה של החברים של מילבה. בעודה באוניברסיטה, מילבה בילתה כמעט את כל זמנה עם אלברט. הם למדו יחד פיזיקה וזה היה חשוב עבור אינשטיין. הם קראו יחד עבודות קלאסיות של פיזיקאים של אותה תקופה ובילו יחד זמן רב כאשר הם עובדים במעבדות המאובזרות היטב של היינריך פרידריך וובר. אינשטיין כתב במהלך הקיץ של 1899 למילבה, “כאשר אני קורא את הלמהולץ בפעם הראשונה אינני יכול – ועדין אני לא יכול – להאמין שאני עושה זאת מבלי שאת יושבת לידי. אני מאוד נהנה לעבוד יחד, ואני מוצא זאת אמיתי ופחות משעמם”. כאשר אינשטיין דבר איתה על רעיונותיו הוא לפעמים בקש ממנה עזרה במציאת נתונים ואימותם. אולם המכתבים בין אינשטיין למילבה מצביעים על התפקיד החשוב ביותר של מילבה בקשר האינטלקטואלי ביניהם במהלך השנים המוקדמות: מילבה הייתה “לוח התהודה לרעיונות של אינשטיין”. לאינשטיין היה צורך חזק להסביר ולפתח את רעיונותיו בדיאלוג עם אחרים, וגם חבריו הטובים מקל’ה בסו וקונרד הביכט היו “לוחות תהודה” לרעיונותיו, אותם הוא הסביר להם בתכתובת עמם לאחר שעבר להתגורר בברן. קשה להקיש אודות התגובה של מילבה לגבי הרעיונות של אינשטיין מכיוון שמכתבים רבים אבדו. אבל נשמרו התשובות של מילבה למכתבים של אינשטיין שמכילים את הרעיונות המקוריים יותר שלו בנוגע לאלקטרודינמיקה של גופים בתנועה (מה שמאוחר יותר ייהפך למאמר היחסות). תשובותיה היו דיבור על ענייני משפחה, התכוננות למבחנים, ושום הערה בנוגע לרעיונות מדעיים. לכן ניתן להסיק שכנראה תבנית זו היא אופיינית לתשובות של מילבה לאינשטיין.

בעוד שלעולם לא נוכל לדעת מה היו שיחותיהם הפרטיות? בחינה של זיכרונות מאוחרים יותר יכולה להעיד אודות שתקנותה של מילבה בדיונים. פיליפ פראנק שהכיר את אינשטיין  באופן אישי וכתב עליו ביוגראפיה ועל כן תחקר אותו בצורה נרחבת, שאל אותו אודות השנים בהם היה סטודנט. פראנק כתב, שלמרות שמילבה מאריץ’ הייתה לגמרי ממעטת במילים ולא מגיבה כמעט בכלל, אינשטיין בתשוקתו למחקריו בקושי הרגיש זאת.

ב-1900 שניהם ניגשו לבחינות הסיום. בפיזיקה מילבה קבלה ציונים פחות או יותר כמו אלברט, אבל במתמטיקה היא קבלה ציונים נמוכים. שניהם המשיכו לעבוד. אינשטיין קיווה לעבוד כאסיסטנט אצל וובר בעודו עובד על הדוקטורט, אבל הוא לא הצליח להשיג משרת אסיסטנט אצל וובר למרות שהוא הרגיש שמשרה זו הובטחה לו. הדבר הוביל לחיכוכים בין וובר לאינשטיין ובין מילבה שגם המשיכה לעבוד במעבדה של וובר. אינשטיין לא הצליח למצוא משרה אחרת ובשנים הבאות הוא חי מהיד אל הפה כאשר הוא עובד בעבודות מזדמנות. לכן אלברט לא מיהר להתחתן עם מילבה. מה גם שהוריו התנגדו ליחסים עם מילבה. לפי מילבה הם החישו את פרדתה מאלברט “על בסיס השמצות ואינטריגות וכדומה” ומילבה לא מפרטת למה היא מתכוונת בכך. אבל ידוע שאמו של אלברט, פאולין, אף פעם לא הייתה שמחה אודות היחסים של בנה עם מילבה. והרי יש בכך יותר מין האמת. מילבה כתבה לחברתה הלן סאביץ’ מציריך ב-1900, “האם תאמיני לי שאמא של אלברט לא יכולה לסבול אותי? האם היא שמה אותי ללעג? לרגע נראיתי בלויה לעצמי, כל כך אומללה, אבל אז נחמתי את עצמי שהרי השחקן הראשי כפי שאנחנו יודעות הוא בדעה אחרת וכאשר הוא משרטט עבורי תמונות נהדרות לעתיד אני שוכחת את כל הבלויים, או שמא הנך חושבת שעלי לא?” ושנה אחר כך מילבה כתבה לחברתה הלן בסתיו 1901, “או, הלן, תתפללי לסנט פיטר ואולי הוא יהיה לגמרי שלי, שלא אצטרך להיפרד ממנו כל הזמן. אני אוהבת אותו מאוד”.

בסוף יולי 1900 אלברט אינשטיין זה עתה סיים את לימודיו בפוליטכניק השוויצרי בציריך. הוא לקח עמו מספר ספרים והגיע למשפחתו לחופשה בכפר ליד האלפים קרוב לגבול עם צפון איטליה. הוא פגש את “דודתו הנוראה” ג’וליה קוך בתחנת הרכבת ואת אמו ואחותו מאיה. הן קבלו אותו בנשיקות. כולם עלו על כרכרה ודהרו במעלה ההר. כאשר התקרבו למלון אינשטיין ואחותו ירדו לטייל. מאיה אמרה שהיא לא מעזה לדבר עם אמא שלהם על היחסים של אלברט עם מילבה מאריץ’. היא הייתה ידועה במשפחה כ”רומן דולי” מההתכתבויות של אלברט עמה (דולי הוא הכינוי שאינשטיין נתן למילבה במכתבים). מאיה בקשה מאחיה לרכך את אמם. אבל זה לא היה בטבע של אינשטיין לעשות זאת. היה לו פה גדול אותו לא נהג לסגור. כפי שכתב מאוחר יותר למילבה מאריץ’ על מה שקרה, זה גם לא בדיוק היה הטבע שלו לחסוך ממנה את כל הפרטים הדרמטיים של מה שעמד להתרחש ומה שאמו עמדה לומר. והרי מילבה כתבה מאוחר יותר לחברתה הלן בחורף 1901, ביום שלישי מציריך, “או, האם את מפחדת מהאלברטינו היקר והזקן שלי והלעג שלו? אבל אינני מתכוונת לספר לילד השובב אפילו מילה”. אל דאגה “האלברטינו” סיפר את כל מה שעמד להתרחש עתה למילבה, ולהלן מה שהוא סיפר לה במכתב: אלברט נכנס לחדר של אמו ואחרי שהיא שמעה על המבחנים שלו היא שאלה אותו: “נו, מה יקרה עם דולי שלך עכשיו?” “אשתי”, אינשטיין ענה, כאשר הוא מנסה להעניק למילותיו את אותה מידת טבעיות שבה השתמשה אמו בשאלתה. אינשטיין נזכר שאמו “זרקה את עצמה על המיטה, קברה את ראשה בכרית ופרצה בבכי כמו ילדה”. כאשר היא סוף סוף הצליחה לשוב לקור רוח, היא המשיכה שוב בהתקף. “אתה הורס את העתיד שלך והורס את האפשרויות שלך”, היא אמרה, “שום משפחה שמחשיבה את עצמה לא תקבל אותה. אם היא תכנס להריון אתה באמת תהיה בצרות”. בנקודה זו, היה זה תורו של אינשטיין לאבד את שלוותו “אני באופן תקיף הכחשתי שחיינו בחטא”, הוא דיווח למילבה מאריץ’ במכתבו, “וגערתי בה לגמרי”.בדיוק כאשר הוא עמד להתפרץ חברה של אמו נכנסה, גבירה, שופעת חיים וקטנה, אשה מהסוג הנעים ביותר”. הן החלו לדבר ביניהן אודות מזג האוויר, אורחים במלון ועניני יום-יום. ואז הלכו לאכול ולנגן מוזיקה. כך בחופש בדיוק כאשר אינשטיין חשב שהמשבר חלף ועבר לו אמו הייתה שבה לנושא…”כמוך, היא ספר, אבל אתה צריך שתהיה לך אשה”, היא התפרצה פעם אחת. ופעם אחרת היא העלתה את הנושא שמילבה מאריץ’ היתה בת 24 ואילו בנה היה רק בן 21: “כאשר אתה תהיה בן 30, היא תהיה מכשפה זקנה”. במהלך החודשים שחלפו נראה שההורים של אינשטיין לאט לאט החליטו לקבל את יחסיו עם מילבה מאריץ’ ובספטמבר אינשטיין כבר כתב למילבה: “אני חושב שהם שניהם בסוף יחבבו אותך מאד ברגע שהם יכירו אותך”. ובאוקטובר הוא כתב: “הורי נסוגו, בלית ברירה ובהיסוס מהקרב על דולי כאשר הם הבינו שהם יפסידו בו”. אבל בכל זאת אינשטיין כתב לא פעם: “אמא בוכה בצורה מרה ואין לי רגע מנוחה”…וגם: “הורי בוכים עלי כאילו מתתי. שוב ושוב הם מתלוננים שהבאתי חוסר מזל על עצמי על ידי מסירותי לך.” הבעיה המרכזית הייתה שמילבה מאריץ’ לא הייתה יהודיה והייתה סרבית ומבוגרת יותר מאלברט שלהם. היא נראתה רגילה למדי ולא יפה במיוחד, היא צלעה והיא לא הייתה אינטלקטואלית בצורה יוצאת דופן. אבל אינשטיין היה מאוהב בה באותה תקופה והוא כתב לה מכתבים עם משפטים כמו: “אני בדיוק הבנתי שלא הצלחתי לנשק אותך במשך חודש שלם”.

 

חתונה ושנת הפלאות

 

באמצע התקופה הקשה של חיפושים אחר עבודה, מילבה נכנסה להיריון מאלברט והם עדיין לא היו נשואים. השנה היא 1901. מילבה עזבה הביתה ולא שבה לעבוד יותר עם וובר. כנראה שגם החיכוך של וובר עם אינשטיין תרם לעזיבתה. היא הייתה עכשיו לגמרי תלויה ביחסים עם אלברט. הוא לעומת זאת מצא מנחה חדש בדמות אלפרד קליינר, פרופסור לפיזיקה מאוניברסיטת ציריך והוא התחיל לעבוד על תזת הדוקטורט שלו איתו.

אלברט לא רצה להתחתן כל עוד לא הייתה לו עבודה מסודרת. מילבה התקשתה לסבול את המשבר האמוציונאלי: הפרדות התכופות מאלברט, אי הודאות ועתה ההיריון. אלברט עבד כמורה פרטי בשאפהאוזן ומילבה התגוררה כעשרים קילומטרים רחוק משם. מילבה ואלברט התראו זה עם זה רק פעם אחת בשבוע כאשר אלברט בא לביקור, כנראה במטרה להסתיר את ההיריון מהקרובים. הוריו של אינשטיין שלחו מכתב להוריה של מילבה בו הם מביעים תרעומת על המצב. מילבה נשמעה מיואשת בתקופה זו ואילו אלברט הבטיח לה עתיד ורוד ברגע שתקופה קשה זו של חייהם תחלוף. מילבה כתבה לחברתה הלן סאביץ’ בדיצמבר 1901, “אלברט עדיין לא מצא עבודה. הוא עתה בשאפהאוזן, שם הוא עובד כמורה פרטי. את יכולה לדמיין שהוא לא חש טוב במצב כזה מתרפס. עדיין זה בקושי סביר שהוא ישיג משרה בטוחה יותר בקרוב. את יודעת שליקירי יש לשון מאוד אכזרית. ומעל לזה, הוא יהודי. מכל זה את יכולה לראות ששנינו יוצרים זוג מצער. ועדיין כאשר אנחנו יחד אנחנו שמחים כמו כולם”.

הילדה של אלברט ומילבה, שכונתה במכתבים של אינשטיין, ליזרל, כנראה נולדה בינואר 1902 בנובי סאד. באותה שנה אינשטיין עבר לברן לעבוד במשרד הפטנטים שם הוא נשאר לעבוד במשך שבע שנים.

אלברט ומילבה התחתנו לבסוף ב-6 לינואר 1903 באולם העירייה של ברן, ששה חודשים אחרי שאלברט מצא משרה כמומחה טכני במשרד הפטנטים בברן. מילבה הייתה בת 28 ואלברט היה כמעט בן 24. אלברט עבד ששה ימים בשבוע במשרד הפטנטים ובזמנו החופשי הוא עבד על הפיזיקה. מילבה כתבה לחברתה הלן במרץ 1903, “אינני יודעת אם את כבר יודעת משהו אודות העבודה של אלברט? הוא מועסק במשרד הפטנטים המקומי כמומחה, ובמשך שמונה שעות כל יום הוא מבצע את העבודה המשעממת נורא הזו. החלטנו בסודיות גדולה לחפש עבודה אחרת, או ללמד או כל אחת אחרת, היכן שתהיה לו עבודה בעלת קשר רב יותר לתחום שלו ושבה הוא יתעניין ובה ייהנה יותר. ננסה בכל מקום”. אלברט ומילבה עדין היו עניים כל כך. 

מילבה באה עם אינשטיין לברן אבל בלי ליזרל. אינשטיין החליט שהילדה תצטרף אליהם אחר כך. הוא כתב למילבה מאוחר יותר ב-1901, “הבעיה היחידה שעדיין יש לפתור היא כיצד לשמור את ליזרל הקטנה איתנו. אינני רוצה למוסרה. תשאלי את אביך, הוא אדם יוצא דופן והוא יודע על העולם יותר מאשר הג’וני [כינוי שאינשטיין נתן לעצמו במכתבים] הלא פראקטי והעסוק מאוד”. אבל ליזרל אף פעם לא הצטרפה לזוג אינשטיין וגורלה נותר לא ידוע. בגלל שתיקתם של משפחת אינשטיין בעניין זה, קיומה של ליזרל נהפך לחידה. ישנן כמה תיאוריות לגביה: או שהיא נמסרה לאימוץ, או שהיא נמסרה לבית ילדים מוגבלים כתוצאה ממחלה קשה שבה לקתה ומוזכרת בהתכתבויות של אינשטיין, ושם נותרה כל חייה. תיאוריה שלישית לגבי ליזרל היא שהיא מתה ב-1903 או מהר מאוד אחרי ספטמבר 1903, התאריך האחרון שניתן לוודא שבו הייתה חיה. ישנה תיאוריה נוספת שהועלתה לפיה הלן סאביץ’ אמצה את ליזרל, אולם בדיקה של היסטוריית משפחתה מראה שזה כנראה לא נכון. כנראה שלעולם לא נדע את האמת מה עלה בגורלה של ליזרל. מילבה אף פעם לא החלימה מכך שאיבדה את ליזרל ואירוע זה השפיע על יחסיה עם אלברט. יותר מעשרים שנה אחר כך, ב-1924, היא כתבה להלן, על “תשוקתה הבלתי מוגשמת לבת”.

אחרי החתונה, אינשטיין ושני חברים טובים הקימו את “האקדמיה אולימפיה” כדי לדון בנושאים בנוגע ליסודות של המדע כאשר הם בדרך כלל מקיימים את הפגישות שלהם בביתם של הזוג אינשטיין. מוריס סולובין, אחד מחברי האקדמיה אולימפיה נזכר שמילבה הייתה מקשיבה בריכוז לדיונים אבל היא אף פעם לא התערבה בויכוחים.

ב-14 למאי, 1904 מילבה ילדה את ילדם השני של הזוג, הנס אלברט לאחר הריון קשה.

אלברט עבד קשה במשרד הפטנטים ועבד על המאמרים המהפכניים שלו. ב-1905 כאשר בנו היה בן שנה, אלברט אינשטיין פרסם ארבעה מאמרים מדעיים שלגמרי המירו את הבנתנו אודות הזמן, החלל, האנרגיה והחומר. הראשון עסק באפקט הפוטואלקטרי ובקרינה, השני בתנועה הבראונית, והשניים האחרונים בדינאמיקה של גופים בתנועה וביחסים שבין המסה לאנרגיה – ובכך ביססו את תורת היחסות הפרטית. כנראה מברן בדצמבר 1906 מילבה כתבה להלן סאביץ’, “בעלי לרוב מבלה את זמנו הפנוי בבית בשחקו עם הילד הקטן, אבל כדי לתת לו את המגיע לו, עלי לציין שאין זה עיסוקו היחיד מלבד פעילויותיו הרשמיות. המאמרים שהוא כתב כבר עולים גבוה למדי”.

באוקטובר 1909 אלברט התחיל ללמד פיזיקה תיאורטית באוניברסיטת ציריך, משרה אותה הוא קיבל למרות המשכורת העלובה והיותה משרה חלקית. אלברט עזב את משרד הפטנטים כדי לקבל על עצמו את המשרה המלאה האקדמית הראשונה כפרופסור חבר באוניברסיטת ציריך. הוא ומילבה ובנם עברו חזרה לעיר ציריך שבה הם לראשונה נפגשו. מילבה כתב לחברתה הלן כנראה בקיץ 1909, “אני מקווה שנראה אחת את השנייה אז [בשנה הבאה], בציריך, היכן שבעלי לאחרונה התמנה לפרופסור לפיזיקה תיאורטית. אנחנו נעבור לשם באוקטובר, ומשרתו החדשה תתחיל בסמסטר החורף שאחריו. אינני יכולה לספר לך כמה שמחים אנחנו בשל שינוי זה, שישחרר את אלברט משמונה השעות היומיות שלו במשרד, והוא עכשיו יוכל להקדיש את עצמו למדע שהוא אוהב, ורק למדע”. מילבה הבחינה בפרסום ההולך וגודל של בעלה והיא חששה מנישואיה וכיצד זה ישנה את בעלה. היא כתבה להלן ב-3 לספטמבר, 1909, “חברתי היקרה! אמצע אוקטובר, ב-14, אנחנו עוזבים את ברן, היכן שגרתי במשך שבע שנים עכשיו, חייתי כל כך הרבה ימים נהדרים אבל עלי לומר גם ימים מרים וקשים. איך זה יהיה בציריך? שם אנחנו נתגורר במאוסנשטרס’ה 12, פלאנטרן. בעלי הוא עכשיו בזאלצברג, בפגישה של פיזיקאים גרמנים, שם הוא אמור לתת הרצאה. הוא נחשב עכשיו לפיזיקאי דובר הגרמנית הטוב ביותר, והם נותנים לו הרבה כבוד. אני שמחה מאוד בהצלחתו, כי זה באמת מגיע לו. אני רק מקווה ומייחלת שלפרסום לא תהיה השפעה מזיקה על אישיותו”.

באוקטובר 1909 מילבה כתבה להלן, “את רואה, עם כזה פרסום, לא נותר הרבה זמן לרעיה… הפנינים ניתנים לאחד, לאחר התיבה…ועלי לשאול אותך, אפילו אם המכתב היה המטרה, והנפש הפנימית ביותר שלי תעמוד פחות בגאווה, אפילו אז האם תוכלי לאהוב אותי? את רואה אני מאוד מורעבת לאהבה ואהיה כל כך שמחה עד מאוד לשמוע כן, שאני כמעט מאמינה שהמדע האכזר הוא אשם, ואני מקבלת בשמה את הצחוק עליו”.

ביולי 1910 נולד בם השני אדוארד שכונה בשם החיבה ט’ט’ה (או טדי). ב-1911 יוקרתו האקדמית של אינשטיין עלתה בקצב דרמטי. אלברט קיבל משרה בפראג כפרופסור מלא לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטה גרמנית וזה טלטל את הזוג שוב פעם. מילבה כתבה להלן מציריך בינואר, 1911, “בעלי, לאחר הרהור בוגר ובגלל יתרונות חומריים קיבל את ההזמנה לנסוע לפראג ובמרץ אנחנו נעזוב את ציריך כדי לעבור לשם. אינני יכולה לנסח זאת אחרת מלבד לומר שאינני הולכת לשם בשמחה ושאני מצפה למעט הנאה מהחיים שם… בעלי הוא בסדר. הוא עובד הרבה ונותן את ההרצאות שלו, אותן אוהבים רבים ונוכחים בהן רבים כמו גם הרצאות ציבוריות רבות, שאני אף פעם לא מפסידה לשמוע אותן.” בעוד שאלברט אינשטיין תכנן לעבור לפראג, הסטודנטים במכון הפוליטכני בציריך כתבו מכתב להנהלה בו הם מבקשים משכורת גבוהה יותר עבור אינשטיין בגלל איכות הרצאותיו. האינשטיינים נשארו בפראג עד 1912, השנה בה אלברט קבל שוב משרת פרופסור מלא לפיזיקה תיאורטית במכון הטכנולוגי בציריך. החזרה שלהם לציריך שפרה את מצב רוחה של מילבה אך רק לזמן קצר. מילבה כתבה להלן בדיצמבר 1912, “אנחנו בסדר וכולנו, גדול וקטן, שמחים מאוד להפנות את גבנו לפראג. עבורי, במיוחד, בגלל הילדים, שהותנו שם הייתה כל כך לא נעימה. התנאים ההיגייניים שם הם כאלה שלפעמים זה היה ממש קשה עבורי עם הילד שלי. את יודעת כבר שאין מים לשתיה שם. חלב הוא בדיוק מאיכות מפוקפקת. האוויר הוא תמיד מלא בפיח, אין גינות…אלברט גם לא נהנה מהחיים שם כמו בשוויץ, כך שהייתי מאוד שמחה כאשר לבסוף הוחלט לשוב חזרה לציריך. כאן הכל השתפר תוך זמן קצר”. ועכשיו מילבה מדברת על בעלה: “האלברט הגדול שלי נהפך לפיזיקאי מפורסם שהוא מוערך ביותר על ידי המקצוענים שמתלהבים ממנו. הוא עובד ללא לאות על הבעיות שלו. ניתן לומר שהוא רק בשבילן. עלי להתוודות במעט אשמה שאנחנו לא חשובים בשבילו ולוקחים את המקום השני”.

מילבה מביעה את התפוררות הנישואים הראשונים של אלברט אינשטיין אליה. אינשטיין עבד על תורת היחסות הכללית שאת גרסתה הסופית יפרסם רק ב-1915. בנוסף ב-1912 במהלך ביקור בברלין אינשטיין התחיל בקשר רומנטי עם בת דודתו אלזה לאוונטל, שאותה הכיר היטב מילדותו. אלזה הייתה צעירה רק בחודש ממילבה, בעלת נטיות ספרותיות ולמרות שאולי לא הייתה ברמה האינטלקטואלית של מילבה, היא הייתה אשה יותר חברותית ואשת חברה. היא הייתה גרושה שגרה בברלין עם הוריה והיו לה שתי בנות משל עצמה מנישואים קודמים. בין אם מילבה ידעה באותו הזמן אודות חייו הכפולים של אלברט, אין זה משנה. אבל מילבה חשה שהיא הולכת ומאבדת את בעלה. בסוף 1913 מילבה הייתה במידת מה מודעת למצב, כפי שאינשטיין הודיע לאלזה, “היא [מילבה] לא שואלת עליך, אבל אני מאמין שהיא לא מזלזלת במשמעות שיש לך עבורי”.

ב-1914 אלברט התמנה למשרת פרופסור חוקר וראש מכון קייאזר וילהלם לפיזיקה היוקרתי בברלין והוא נבחר לחבר באקדמיה הפרוסית למדעים. הוא עבר לברלין כדי לקבל את משרת המחקר סביב השעון ומילבה והבנים עברו לברלין איתו. זמן קצר אחרי המעבר לברלין באפריל 1914, מילבה הבינה שאינשטיין נמשך לאלזה והיא שבה לציריך עם שני הבנים כאשר היא אף פעם יותר לא תשוב יותר לחיות עם אינשטיין כבעל ואשה. למרות שלאחר הגירושים אינשטיין היה נשאר קבוע בביתה של מילבה כאשר הוא היה מבקר בציריך.

הדיילי טלגראף של לונדון פרסם ב-30 לאוקטובר, 1996 מכתב נבזי למדי שהוא טען שאלברט כתב למילבה ומבהיר שרגשותיו של אלברט למילבה השתנו. במכתב זה אלברט מפנה מספר חוקים למילבה שאם היא רוצה להמשיך ולחיות איתו עליה למלות אותם. זהו מסמך שנמכר במכירה פומבית ב”קריסטי” ב-1996 וכך יש להתייחס אליו. המסמך נראה הזוי לגמרי ולא מתאים כלל לאופיו של אינשטיין ומתאים לתיאוריות הקונספירציה הרבות שסובבות אותו. במסמך הזה נטען שאינשטיין פורש תנאים מגוחכים שמילבה מאריץ אינה יכולה למלא אותם, אבל אם היא רוצה להמשיך להיות אשתו עליה למלא אותם. לפי הדיילי טלגראף המכתב נכתב ב-14 לאפריל לאחר שאינשטיין קיבל עליו להיות מנהל מכון הפיזיקה באוניברסיטת ברלין. נישואיו עם מילבה עלו על שירטון, כאשר אינשטיין בן ה-35 מקדיש את רוב זמנו למחקר תורת היחסות הכללית. במכתב למילבה הוא מכתיב את התנאים הבאים:

א. תדאגי:

1) שהבגדים שלי והלבנים שלי ישמרו בסדר.

2) שיוגשו לי שלוש ארוחות סדירות ביום לחדרי.

3) שחדר השינה שלי וחדר העבודה שלי תמיד ישמרו במצב טוב ושאיש לא יגע בשולחן העבודה שלי מלבדי.

ב. תוותרי על כל קשר אישי איתי, מלבד אלה שדרושים כדי לשמור להופעות חברתיות. בייחוד לא תדרשי:

1) שאשב איתך בבית.

2) שאצא איתך או אסע איתך.

ג. תבטיחי במפורש להשגיח על הנקודות הבאות בכל מגע איתי:

1) לא תקבלי כל חיבה ממני ולא תתקרבי אלי לשם כך.

2) עליך לענות לי מיד כאשר אני מדבר אליך.

3) עליך לעזוב את חדר השינה שלי או את חדר העבודה שלי מיד ללא מחאה כאשר אני מבקש ממך לעשות זאת.

4) תבטיחי לא להשמיצני אל מול עיני הילדים, או במילים או במעשים.

זה המסמך שפורסם בדיילי טלגראף ב-1996 ונטען כנכתב על ידי אינשטיין והוא נראה הזוי לחלוטין וקונספירציה אחת גדולה נגד אינשטיין!

מילבה ואלברט התגרשו רשמית ב-14 לפברואר 1910.

בהתחלה אלברט לא רצה להתגרש ממש אלא רק להיפרד. הוא החל להתראות עם בת דודתו אלזה אבל לא רצה להתחתן איתה. הוא רצה חברות ללא התחייבות. הורי בת דודתו ניסו לאלץ אותו להינשא לה בשל הכבוד והצניעות. אינשטיין כתב ב-1915 שאם “אני אאפשר לעצמי להילכד, חיי יהפכו למסובכים ומעל לכל כנראה למעמסה כבדה על בני”. אבל אלזה בת דודתו ומשפחתה המשיכו לדחוף. וכך בפברואר 1916 אינשטיין ביקש ממילבה שתסכים לגירושין. אינשטיין אמר לה שלאלזה יש שתי בנות שצריכות להתחתן וסיכוייהן להתחתן יפגעו אם לא יתחתן עם אמן בצורה רשמית.

תיאוריות הקונספירציה: האם מילבה מאריץ’ הייתה שותפה לכתיבת מאמריו של אינשטיין?

 

ב-28 לדצמבר, 1901, אלברט אינשטיין בן ה-22 הבטיח לארוסתו מילבה מאריץ’, במכתב שכתב אליה, “כאשר תהיי אשתי היקרה והקטנה, אנחנו בשקדנות נעבוד על מדע יחד כך שלא נהפוך לחסרי תרבות זקנים, נכון? אחותי נראתה לי כל כך מטומטמת. לא כדאי לך להגיע ולהיות כזו – זה יהיה איום. את תמיד צריכה להיות המכשפה שלי וילדת הרחוב שלי”. עדיין מאז 1896, כאשר אינשטיין פגש את מילבה, דרך 1903, היום בו הוא התחתן איתה ועד 1914, היום בו הוא נפרד ממנה, ועד ליום בו הוא התגרש ממנה רשמית ב-1919 – במשך שני עשורים בהם הם היו יחד והוא נהפך לפיזיקאי התיאורטי המוביל בעולם ופרסם עשרות מאמרים, הוא אף פעם לא הזכיר את עזרתה בשום מאמר מבין אלה שפרסם. בנוסף, היא לא פרסמה שום מאמר משל עצמה, כותב פרופ’ ג’ון סטצ’ל ושואל, “מה השתבש?” סטצ’ל מספר שמיני חוקרים טענו שמאריץ’ למעשה תרמה משמעותית ואולי אף ביצעה את העבודה העיקרית בכמה מהמקרים למספר מאמרים חשובים שאותם פרסם אינשטיין בשמו. בנוסף טענו חוקרים אלה, אינשטיין פשוט לא הכיר בחשיבותן של תרומות אלה של מאריץ’. אולם, מראה סטצ’ל, העדויות ההיסטוריות שיש בידנו אינן תומכות כלל בטענות שכאלה.

ב-1989 פורסם מכתב בכתב העת הפופולארי לפיזיקה, “פיזיקס טודאיי” מאת אבאן האריס ווקר, שכותרתו, “האם אינשטיין תמך בדעותיה של בת זוגתו?” באנגלית הכותרת נשמעת נחמד יותר:

Did Einstein Espouse his Spouse’s Ideas?

המכתב פורסם יחד עם תשובה מאת ג’ון סטצ’ל שאומרת כמובן: לא.

סטצ’ל טוען שווקר עושה ממאריץ’ גיבורה ומאינשטיין מפלצת כאשר אין שום עובדות היסטוריות מבוססות אשר תומכות בטיעוניו. ווקר טוען ללא כל בסיס היסטורי:

1) שאינשטיין השמיד מכתבים שכיום חסרים מאת מאריץ’ שמצביעים על תרומתה לעבודתם המדעית.

מילבה מאריץ’ כתבה את תזת הדוקטורט שפורסמה על ידי אינשטיין. (2

3) מילבה מאריץ’ היא בעלת הקרדיט לרעיונות הבסיסיים שהיו “נקודות המפנה בתורת היחסות”.

4) אינשטיין נתן למילבה את כספי פרס הנובל שלו כדי להשתיקה אודות תפקידה בפיתוח התורה.

אם לומר את האמת, את כספי פרס הנובל, 32,250$, שהיו פי עשר מהמשכורת השנתית של פרופסור ממוצע באותו הזמן, אינשטיין נתן למילבה לפי הסכם הגירושים ביניהם כך שהכסף בחלקו יוכנס לקרן עבור בניו ובחלקו יועבר אליה. אינשטיין כתב בבדיחה לבניו, “אתם כולכם תהיו כל כך עשירים שיום אחד אני עלול לבקש מכם הלוואה”.

נשאלת השאלה אמר מילאן פופוביץ’ נכדה של הלן סאביץ’: איזה תפקיד היה למילבה בפיתוח התיאוריות המהפכניות של אלברט, אם בכלל? עד הגילוי של ההתכתבות בין אלברט למילבה ב-1985, רק כמה מחבריה של מילבה הציעו שאלברט אינשטיין יכל אולי לקבל עזרה ממילבה בענין חוקי ניוטון של היקום. במכתבים אלה, כותב פופוביץ’, אינשטיין כתב “עבודתנו על התנועה היחסית”; וההתכתבות ככלל מציעה, אומר פופוביץ’ שהזוג החליף רעיונות כשווים, כמו מארי קירי ובעלה פייר קירי. העובדה שאלברט נתן למילבה את כל הכסף שהוא זכה בפרס נובל בפיזיקה מאוחר יותר ב-1921 כחלק מהסכם הגירושין שלהם לעתיד נתפש כהכרה מסוימת לחובה האינטלקטואלית שלו עבורה.

סטצ’ל למעשה עונה לווקר ולדומיו – וכך גם ניתנת תשובה לפופוביץ’ –  כאשר הוא כותב במבוא לכרך הראשון למאמריו של אינשטיין:

“למרות שלא ניתן לשלול את האפשרות שהיה [למאריץ’] לה תפקיד משמעותי יותר, העדויות שברשותנו מציעות שהתפקיד של [מאריץ’] היה של לוח תהודה עבור רעיונותיו של אינשטיין, תפקיד שהיה גם לפעמים לחבריו מיקל’ה בסו וקונרד הביכט”.

ווקר מביא טיעון דומה לזה שיביא אחריו פופוביץ’,”אינני יכול אלא לראות את מילבה ואלברט אינשטיין עובדים כצוות, מקווים יחד להשיג סוג של הכרה שהגיעה לפייר ולמארי קירי”. ווקר מצטט מג’ון סטצ’ל ומסלף את שסטצ’ל אומר לטובת טיעוניו:

“המכתבים של [אינשטיין למאריץ’] מכילים הפניות ללימוד משותף של ספרים, בקשות שלה לחיפוש אחר נתונים, ואזכור אחד ויותר של עבודה משותפת. אבל מכתבים אלה לא נותנים כל אינדיקציה לכל רעיון שהיא תרמה לעבודתם”.

ווקר לא נרתע מהעדר עדויות אלה והוא כותב:

“עדיין רק עשרה מכתבים ממילבה לאלברט אינשטיין מתקופה זו נמצאו. ניתן להתפלא האם ישנם מכתבים נוספים שמסיבה מסוימת לא נשמרו בזהירות”.

הרמז ברור: העדויות ודאי הושמדו. מדוע? בגלל האמונה שמילבה ואלברט עבדו בצוות ואלברט רצה להשמיד ראיות ולנכס לעצמו את כל הגילויים. כך לפי הדמיון של ווקר כאשר אין לכך כמובן כל ביסוס היסטורי מוצק. ווקר עתה כותב על תחושותיו בנוגע לצוות אלברט ומילבה: “אינני יכול אלא להרגיש ש…הרעיונות הבסיסיים הקפריזיים שהיו נקודות המפנה לתורת היחסות באו ממילבה, בעוד שהמתמטיקה וההוכחות באו בעיקר מאלברט”.

והרי עם הרגשות לא ניתן להתווכח; מכיוון שהרגשות הן מחוץ לתחום המחקר ההיסטורי, המדעי והאקדמי… הן שום דבר מלבד…הרגשות פרטיות.

אם כן, לפי ד”ר ווקר, מילבה סיפקה את הרעיונות העיקריים בעוד שאלברט רק מילא את הפרטים המתמטיים. ותיכף נפגוש בד”ר נוסף שטוענת להפך…שמילבה ביצעה את המתמטיקה העיקרית ואילו אלברט גנב את השאר. הפרטים לא משנים, אומר סטצ’ל ובצדק, כי מכל זווית שנביט על העניין קופצים אנשים ומאשימים את אינשטיין כפלגיאריסט. נטען כנגד אינשטיין מתוך קונספירציה כאילו סוכם בינו ובין מילבה, שמילבה לא תחתום על מאמריהם המשותפים כדי שהדבר לא יפריע לאלברט למצוא עבודה, דבר שהוא התקשה מאוד למצוא לפני 1905. ומיד נשוב למחברת השנייה.

מלבד אזכור אחד במכתב מאינשטיין למאריץ’ ממרץ 1901, “עבודתנו על הבעיה בתנועה היחסית” אין כל שמץ של עדות ידועה שמצביע שמאריץ’ עבדה על הנושא. אין זה אומר נחרצות שהיא לא עבדה על הנושא. אולם כאשר לא מוצאים עדויות היסטוריות שתומכות חד משמעית בעבודתה בנושא של תנועה יחסית ותורת היחסות פירושו שככל הנראה מילבה מאריץ’ לא עסקה בנושא.

סטצ’ל מביא דוגמא של מאמר בו העדויות ההיסטוריות הן מוצקות יותר.

מדובר במאמר הראשון של אינשטיין אותו הוא שלח לכתב העת, אנאלן דר פיזיק. כאן אלברט כתב למילבה כנראה במאי 1901, “הפרופ’ [גוסטב] וובר המקומי מאוד נחמד אלי והוא מתעניין בעבודתי. נתתי לו את המאמר שלנו”.

אמירה זו נראית כמו עדות למאמר שפורסם כבר ולא רק ל”עבודתנו על הבעיה בתנועה היחסית” – רעיונות בתנועה היחסית שהיו עדיין מעורפלים ב- 1901 והם עדיין לא התגבשו לכדי רעיונות מהפכניים, דבר שיעשה רק ב-1905.

כאן מדובר במאמר מוכן שלנו. אבל במקרה זה יש עדיין שתי עדויות נוספות בנוגע למקור של המאמר. ששה חודשם קדם לכן אינשטיין כתב למילבה אודות המאמר, “התוצאות על קפילאריות אותן גיליתי לאחרונה בציריך, נראות למרות פשטותן כחדשות לגמרי. כאשר נגיע לציריך, הבה ננסה לאסוף נתונים אמפיריים על הבעיה בעזרת קליינר [פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת ציריך]. אם יתקבל חוק טבע, אז נשלח זאת לאנאלן של ווידמן”.

כאן אינשטיין בבירור מתייחס לתוצאות שלו למרות שהוא שוקל לעשות דברים שונים איתן יחד עם מילבה. חודשיים אחר כך מילבה כתבה להלן סאביץ’ חברתה הקרובה: “אלברט עדיין כאן והוא יישאר כאן עד אשר יסיים את הדיסרטציה שלו, מה שלבטח ייקח עד פסחא ורק אז הוא ייהפך לאלמן נפרד מאשתו… אלברט כתב מאמר בפיזיקה שכנראה יפורסם בקרוב באנאלן דר פיזיק. את יכולה לדמיין כמה אני גאה ביקירי אוצרי. אין זהו רק סוג מאמר של יום-יום אלא כזה מאוד חשוב. הוא עוסק בתורת הנוזלים. שלחנו עותק  פרטי גם לבולצמן, ובאמת נרצה לדעת מה הוא חושב עליו, אנו מקווים שהוא יכתוב לנו”. כאן מילבה מציינת שאלברט כתב את המאמר.

ובדצמבר 1901 היא כותבת להלן סאביץ’ על תזת הדוקטורט של אינשטיין שמבוססת על אותה תיאוריה, אותה אינשטיין הגיש לאוניברסיטת ציריך ב-1902:

“אלברט כתב מחקר נהדר אותו הגיש כדיסרטציה. הוא כנראה יקבל את הדוקטורט שלו תוך כמה חודשים. קראתי את העבודה הזו בהנאה רבה ובהערצה אמיתית עבור יקירי הקט שיש לו ראש כזה חכם. אשלח לך עותק כאשר היא תודפס. היא עוסקת במחקר של כוחות מולקולאריים בגזים תוך שימוש בתופעות ידועות שונות. הוא באמת ברנש נהדר. אבל ללא חברים יקשה לאיש כזה למצוא כל סוג של עבודה בטוחה. התפללי עבורנו, הלן הקטנה, שלא נהיה מוקפים במזל כה רע”.

בשני המכתבים מילבה קובעת במפורש שהעבודות נכתבו על ידי אינשטיין עצמו כאשר היא אינה טוענת לשום תפקיד בניסוח התיאוריה.

הפיזיקה העלתה רגשות אצל אינשטיין שבמהלך השלב המוקדם של יחסיו עם מילבה הוא חש רצון לשתפה בעשייה הפיזיקאלית שלו והוא דיבר איתה במכתב כ”עבודתנו בתנועה יחסית” למרות שמדובר בעבודתו שלו. והרי אין כל רמז במקומות אחרים ובמכתים אחרים לרעיונות מפורטים של מילבה אודות “תנועה יחסית” ונושאים אחרים בפיזיקה.

המכתבים של אינשטיין למילבה מאריץ’ בין 1899 ל-1901 משובצים בשלבים שמכילים את הרעיונות של אינשטיין ואת התחלת עבודתו על תורת היחסות. לעומת זאת המכתבים של מילבה מאריץ’ לאינשטיין, ומדובר רק באלה שנשמרו (לגבי אלו שלא נשמרו איננו יודעים כמובן), לא מכילים שום דבר בנושא. רק עשרה מבין המכתבים שכתבה מילבה לאינשטיין נותרו לעומת 41 מכתבים שיש בידינו שאותם כתב אינשטיין למילבה. ואולם, לא ניתן לאסוף עשרה מכתבים מתוך הארבעים ואחת מכתבים של אינשטיין למילבה ולהבחין שהם ריקים מדיבור פיזיקאלי, כי אין כאלה. בכל מכתב יש אזכור פיזיקאלי. בכל מכתב הוא דיבר על פיזיקה בעוד שבמכתבים של מילבה אין אפילו אזכור קטנטן של פיזיקה. אין זה מוכיח דבר, אומר סטצ’ל, ותמיד ישנה האפשרות שכל היצירות הגדולות שלה נאבדו. אבל כאשר מדברים על סיכויים והסתברויות, סביר שמאריץ’ הייתה נטולת הכישרון המדעי שהיה לאלברט אינשטיין. אינשטיין עזר לה בלימודים והיא כשלה בבחינות בפוליטכניק השוויצרי פעמיים ב-1900 וב-1901. והרי זה כמו שאומרים אצלנו…אומר דרשני…

ועתה מחברת נוספת שמשייכת למאריץ’ יכולות של גאון. דר. טראומל-פלאוץ שכתבה את “מילבה מאריץ’ האשה שביצעה את המתמטיקה של אינשטיין”.

מהן כישרונותיה המתמטיים של מאריץ’? ציוניה של מאריץ’ בפוליטכניק השוויצרי במהלך השנה הראשונה לא היו גבוהים. מאריץ’ לא ניגשה לבחינות הסיום ולא סיימה את הפוליטכניק השוויצרי. הטענות של טראומל-פלאוץ’ כאילו הייתה אפליה נגד נשים שאחראית לכך שמילבה נכשלה בבחינות ולכן לא סיימה את הפוליטכניק השוויצרי הפדראלי הן שגויות. היא טענה שגם אינשטיין וגם מאריץ’ נכשלו בבחינות הסיום לקבלת הדיפלומה, אבל אפשרו לאינשטיין לסיים את לימודיו כי הוא גבר ואילו למאריץ’ לא נתנו לסיים כי היא אשה. זו גם טענה לא נכונה. נשים סיימו את הפוליטכניק בזמן שמאריץ’ עשתה את בחינות הסיום פעמיים וכשלה ועשו כן גם אחריה.לכן עובדת היותה אשה לא יכולה לכשעצמה להסביר את כישלונה.

ווקר וטראומל-פלאוץ’ מצטטים את המכתב של אלברט שכותב למילבה מביתו במילאנו במהלך פרדה ממנה וניסיון למצוא עבודה ב-27 למרץ, 1901, “אהיה כה שמח וגאה כאשר אנחנו נהיה יחד ונוכל להביא את העבודה שלנו בתנועה יחסית למסקנה מוצלחת! כאשר אני רואה אנשים אחרים אני באמת יכול להעריך כמה מיוחדת את!”

בקונטקסט שבו הדברים כתובים, זהו מכתב אהבה אין זה מצביע על כך שמילבה הייתה שותפה לעבודה עצמה ביחסות. שנתיים קודם לכן ב-10 לאוגוסט 1899 אינשטיין מציין במכתב למילבה שהוא משוכנע שהאלקטרודינמיקה של גופים בתנועה (מה שאחר כך יוביל ליחסות הפרטית) כפי שמוצגת כיום היא אינה נכונה. וניתן להציגה בדרך פשוטה יותר. אינשטיין מפרט את מחשבותיו בנושא האלקטרודינמיקה ומילבה עונה במכתב חזרה לאינשטיין ולא מגיבה דבר על הערותיו המפורטות על האלקטרודינמיקה. היא מדברת על השמחה שבקבלת מכתביו, היא שולחת ברכות לאמו ולאחותו ומדברת על הא על דע. בסוף המכתב היא כותבת, “באמת, אל תיתן לאף אחד לקרוא את מכתבי, עליך להבטיח לי זאת”. מדע? תגובה על דיון הארוך של אינשטיין אודות האלקטרודינמיקה? כלום. לא לזה מילבה התכוונה באומרה: “אל תיתן לאף אחד לקרוא את מכתבי”…

ואינשטיין ממשיך לפרוש את מחשבותיו בנוגע ליחסות במכתבים למילבה ב-10 לספטמבר 1899, “דרך טובה לחקירה כיצד התנועה היחסית של הגוף יחסית לאתר המאיר משפיעה על מהירות ההתפשטות של האור בגופים שקופים הופעיה לי באאורו”…

וכמה שבועות אחר כך כאשר הוא נמצא בנפרד ממילבה הוא כותב לה:

“כתבתי לפרופ’ [וילהלם] וין באכאן אודות העבודה על תנועה יחסית של האתר המאיר ביחס לחומר הפונדרבילי, שאליה “הבוס” [היינריך פרידירך וובר, הפרופסור לפיזיקה של אינשטיין בפוליטכניק] התייחס בצורה כזו חורגת. קראתי מאמר מאוד מעניין משנת 1893 על יד איש זה [וין] באותו נושא”.

המאמר עוסק במספר ניסויים כולל ניסוי מיקלסון-מורלי. נגיד שלאינשטיין הייתה הכרות מעורפלת עם ניסו זה ממאמר זה של וין באותו הזמן בו הוא כתב את המכתב. אפילו אם מילבה הייתה זו שהודיעה לו על הניסוי, כפי שטראומל-פלאוץ’ מציעה, על בסיס עובדות קלושות, לא הייתה זו תרומה משמעותית לתורת היחסות הפרטית.

ב-17 לדצמבר 1901 אינשטיין כותב למילבה:

“אני עכשיו עובד מאוד בלהט על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה, שמבטיחה להיות מאמר עיקרי. כתבתי לך שאני בספק בנוגע לנכונות של הרעיונות אודות התנועה היחסית…עתה אני מאמין בזה יותר מאי פעם”.

יומיים אחר כך אינשטיין כותב למילבה:

“ביליתי את כל אחר הצהריים עם קליינר בציריך והסברתי לו את רעיונותיי על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה… הוא יעץ לי לפרסם את הרעיונות שלי אודות התורה האלקטרומגנטית של האור עבור גופים בתנועה יחד עם השיטה הניסויית…אני לבטח אכתוב את המאמר בשבועות הקרובים”.

אינשטיין לא פרסם דבר עד 1905.

סטצ’ל מסכם שהמכתבים של אינשטיין למילבה מאריץ’ מראים שאינשטיין מתייחס למחקרים של עצמו, לרעיונות של עצמו ולעבודתו שלו על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה.

מילבה במכתבים שלה חזרה לאלברט לא מגיבה לרעיונותיו הפיזיקאליים. אין זה מוכיח דבר, אומר סטצ’ל, אבל זה בודאי משפיע על הערכתנו שקרוב לודאי שמאריץ’ לא תרמה תרומה משמעותית לגילוייו של אינשטיין.

התכתבותם של מילבה ואינשטיין למעשה נעצרת כאשר מילבה מצטרפת לאינשטיין בברן ב-1903. מעט המכתבים מהשנים המשמעותיות ביותר לגילוי תורת היחסות, שהן השנים 1903 עד 1905, והן אלו שהובילו לניסוח הסופי של תורת היחסות, לא מכילים שום דבר רלוואנטי. כמוכן לא קיים שום מסמך שיכול לשפוך אור על שיתוף פעולה בשנים אלו וגם לפניהן. מסמכים וזיכרונות מאוחרים יותר מציעים שמילבה המשיכה גם אחרי 1903 בתפקיד הצנוע בו הייתה קודם, “לוח תהודה” לרעיונותיו של בעלה.

הבעייתיות היא הזוג מארי (סקלודווסקה) ופייר קירי ששניהם היו מדענים בעלי שם. כותבים שונים משווים אותם לזוג אינשטיין כאשר רק אלברט אינשטיין היה מדען בעל שם ואילו אשתו מילבה מאריץ’ למדה איתו בפוליטכני השוויצרי, שם הוא פגש אותה אבל היא לא הייתה מדענית כלל. לכן הטענות של טראומל-פלאוץ’ לפיהם היה זה ידוע בציריך שמאריץ’ הייתה שותפה מדעית של אינשטיין, פתרה את הבעיות המתמטיות שלו וביצעה תרומות מדעיות חשובות, הן חסרות שחר כי אין להן ביסוס מעדויות היסטוריות. מה שכן, אלברט ומילבה פגשו במרי קירי רק אחרי מותו של פייר קירי.

זוג נוסף שהייה לו שיתוף פעולה כמו מרי ופייר קירי הוא הזוג פול אהרנפסט וטטיאנה (אפאנסיאבה) אהרנפסט. אלברט ומילבה הכירו גם אותם. גם מארי וגם טטיאנה היו סלאביות כמו מילבה. אינשטיין ואהרנפסט היו יהודים שגדלו בסביבות דרום גרמניות. במקרים של אהרנפסט וקירי הנשים המשיכו בקריירות אחרי מות הבעלים. לעומתן למילבה לא הייתה קריירה פיזיקאלית, לא לפני ולא אחרי מות בעלה.

ווקר טוען שישנו פיזיקאי רוסי בשם אברם יופ’ה שטוען שראה את כתב היד של מאמר היחסות מ-1905 בטרם הוא פורסם ולטענתו השמות של אינשטיין ושל מילבה מאריץ’ היו עליו. אולם הטענה הזו היא מפוקפקת למדי…ראשית, ג’ופ’ה אכן היה אמור לראות את כתב היד כי הוא עבד באותו הזמן יחד עם וילהלם רנטגן בחבר העורכים של האנאלן דר פיזיק, כתב העת אליו שלח מאמר היחסות ב-1905. אבל רנטגן היה נסיין ואין שום סיבה מדוע שמאמר תיאורטי לחלוטין כמאמר היחסות יימסר דווקא אליו לשיפוט כאשר חברי העורכים, פול דרוד (העורך) ומקס פלאנק, היו תיאורטיקנים מובילים והיו בהחלט יכולים להעריך את המאמר בעצמם. ואכן שניהם ודאי קראו אותו כי הם מהר מאד אחר כך התייחסו למאמר היחסות מ-1905 במאמרים אותם הם פרסמו. שנית, אילו באמת שני השמות של אינשטיין ומאריץ’ היו על מאמר היחסות כאשר המאמר נמסר לפרסום לאנאלן, מי הוציא את שמה של מאריץ’ במערכת כתב העת? לאנאלן לא הייתה כל מדיניות שאוסרת פרסום של מאמרים על ידי נשים. שלישית, אם נגיד שרנטגן קרא את המאמר של היחסות כעורך בטרם הוא פורסם ב-1905, מדוע הוא חיכה עד 1906 אחרי שמאמר היחסות פורסם כדי לבקש מאינשטיין: “אפשר לקבל ממך עותק ממאמר היחסות?”

אחרי 1905 ב-1909 מילבה סייעה לאינשטיין כמה פעמים בהעתקת כמה מרשימות ההרצאות שלו – סיוע טכני.

Advertisements

2 thoughts on “בצלו של אלברט?

  1. אין ספק שגם הוא היה נמנה על המושמטים!

    כי אנשי הצבא מרשים לעצמם לתייג ולסמן את מיטב האנשים בארץ, ולהקיא אותם מקרב החברה רק בגלל שיש להם בעיות נפשיות קלות.

    אותם חלאות אדם צבאיות מרשים לעצמם בשם קדושת הצבא לשקר, לזייף, לסתום פיות ולהטיל דופי בי ובחברי.

    בקצב הזה הם עוד יארגנו שריפה המונית של ספרי אלברט אינשטיין. בטוחני שכל המגיבים המתלהמים והפטריוט-נבלים יבואו ותדפוק קופה – איינשטיין היה פציפיסט וסרבן פוטנציאלי.
    תצרף לזה גם את שריפת התמונות של ואן גוך ועוד הרבה אמנים סופרים ומשוררים שיש סיכוי טוב שהיו מושמטים מ”צבאנו הקדוש”.
    החלאות הצבאיות לא מבינים בנפש, אמנות, ומוסיקה.
    הם מבינים בזבל בהמות צבאי-`ציוני` ובו הם מזהמים את החברה, כי איבדו את הפרופורציות מרוב הרעלה.

    וכל אלה שמדברים פה על עזה שכם ורמאללה – אם אתם רוצים לדעת, מנטאלית, אתם כבר באיראן.
    אין שום הבדל בין הפנאטיות של דת הצבא שאתם משליטים כאן לבין הפנאטיות של האיסלאם.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s