אלברט וצ’ארלי – מפגש של גאונים

ב-1931 אינשטין ביקר בלוס אנג’לס והוזמן כמובן מיד להוליווד.

אינשטיין היה אורחו של צ’רלי צ’פלין. אלזה אשתו של אינשטיין התייחסה לצ’פלין כשחקן הנערץ עליה ביותר. היא התרגשה ואמרה שבעלה מעריץ של סרטיו של צ’פלין. צ’פלין הזמין את אינשטיין להיות אורחו בביתו בברלי הילס. וכך, אינשטיין, אשתו אלזה ומזכירתו הלן דיוקס הצטרפו לצ’רלי צ’פלין ולפאולט גודארד חברתו לארוחת ערב חגיגית. נכחו בארוחה גם עיתונאי ואישים נוספים. הזוג אינשטיין הגיעו למסיבת ארוחת הערב אצל צ’רלי צ’פלין ב-14 לינואר, 1931. אלזה היא זו העיקרית שדיברה בארוחה כי האנגלית של אלברט…עדיין נשמעה כמו משהו שהוא רק המציא אותו בזה הרגע.

אלזה הסבירה כיצד אלברט שלה הגיע לתורת היחסות הכללית. ניכר עליה שהיא הייתה מאוד גאה להיות אשתו של המדען המפורסם ביותר בעולם.

כפי שהיא אמרה זאת, אלברט ירד למטה יום אחד בחלוק הבית, אך לא יכל להביט בארוחת הבוקר בשל “רעיון נהדר”. במקום הוא ישב ליד הפסנתר, לגם מהקפה ומפעם לפעם הפריע לנגינתו כאשר הוא חוזר ואומר: “יש לי רעיון נפלא!” הרעיון רק דורש מעט עבודה. לאחר זמן מה הוא שב לחדר העבודה שלו, כאשר הוא מבקש שלא יפריעו לו והוא נשאר שם למשך שבועיים. הארוחות שלו נשלחו אליו לשם והוא הגיח כל ערב להליכות קצרות…לאחר השבועיים האלה, אלזה מספרת, אלברט ירד בוקר אחד כאשר הוא נראה מותש והוא הניח שני גיליונות נייר על השולחן. “זהו זה”, הוא אמר. וזה, סיכמה אלזה, הייתה תורת היחסות הכללית.

כמובן שלקח לאינשטיין כמה שנים טובות להגיע לתורה זו, מה גם שאלברט ניגן בכינור ולא בפסנתר… אבל הדימיון של אלזה בעת הארוחה באחוזתו המפוארת של צ’רלי צ’פלין המשעשע עבד היטב…

לאחר עלילות תורת היחסות, אינשטיין נשאל האם הוא מאמין ברוחות. אינשטיין ענה שלא פגש אף פעם ברוח אבל אם 12 איש יטענו בו-זמנית (היש דבר כזה בכלל לפי תורת היחסות הפרטית?) שראו רוחות אולי יטה להאמין. צ’פלין שאל את אינשטיין האם אי פעם היה בסייאנס בו השולחן רעד והתעופף לו באוויר? תופעות על טבעיות היו שיגעון אופנתי באותם ימים בהוליווד ומדיומים מתחזים היו דבר שהיה חלק מין התעשייה ההוליוודית. אבל אינשטיין שנפל לתוך הוליווד מאירופה הראה מעט התעניינות בתופעות ההוליוודיות. לכן צ’פלין עבר לדון מהפסיך אל הפיזיקה. הוא שאל, האם התורה של אינשטיין סתרה את זו של ניוטון? “להפך” ענה אינשטיין, “היא הרחבה של זו של ניוטון”. וזה אכן נכון. התורה של ניוטון היא מקרה גבולי של זו של אינשטיין…

צ’פלין, דמות קסומה על המסך ומחוצה לו, כפי שחברו פעם תארו, “אם במקרה אתה מספר לו את אותה בדיחה פעמיים הוא לא יפריע לך…אלא יקשיב בסבלנות ויצחק איתך שוב פעם”.

במהלך ארוחת הערב אלזה אמרה שהיא דחתה הצעות רבות להפוך את אלברט שלה לשחקן קולנוע, אבל הוא התייצב מול מצלמות יומני החדשות בברלין תמורת תשלום שהלך לעניים.

כאשר אלזה שמעה שצ’פלין עומד להתחיל בסיבוב הופעות עולמי היא הזמינה אותו כאורח לברלין. אבל אלזה הבהירה לצ’פלין שדירתם הצנועה בברלין בקושי ניתנת להשוואה לאחוזה המפוארת של צ’פלין ב-בברלי הילס, שהייתה ממוקמת על שטח עצום ולה הייתה גינה בסגנון יפני בעלת גשרים מבמבוק, בריכות, פגודות ומיני קישוטים. האינשטיינים חיו בצניעות שהייתה אופיינית לאירופה.

אחרי הארוחה הם הצטרפו לפרמיירה של סרטו של צ’פלין “אורות הכרך” בתיאטרון הקולנוע המפואר של לוס אנג’לס שנפתח לא מזמן. בקומדיה שבוימה ונכתבה על ידי צ’פלין עצמו, צ’פלין הקבצן הנודד נאבק לסייע לנערת פרחים עיוורת שבה התאהב. למרות שסרטים אחרים באותה תקופה הוקלטו כבר עם פס קול, “אורות הכרך” הדומם זכה לשבחים עצומים הן אומנותיים והן להצלחה מסחרית רבה.

 צ’רלי צ’פלין ב”אורות הכרך”.

כאשר פשטה השמועה שצ’רלי צ’פלין יתארח בפרמיירה יחד עם אינשטיין, 25,000 איש סתמו את הרחובות מחוץ לבית הקולנוע. הקהל הריע בקול, “דוקטור אינשטיין” בעוד צ’פלין ליווה את האורח הנדהם. אינשטיין כמעט ונחרד כאשר ראה את המחזה של הקהל שמתנפל על דלתות הקולנוע ונדחק לתוך דלתות האולם. בעודו מביט על הקהל הנרגש, אינשטיין פנה לצ’פלין ואמר: “זה מדהים – אף פעם לא דמיינתי משהו כמו זה!” אינשטיין שאל, “מה פירושו של כל זה?” צ’פלין עצר לרגע וענה, “כלום, פשוט כלום”. בעוד הקהל המשיך להריע, צ’פלין הסביר לאינשטיין, “הם מריעים לי כי הם מבינים אותי והם מריעים לך כי אף אחד לא מבין אותך”. אכן אינשטיין לא אהב את כל הרעש סביב “קרקס היחסות”. היה ברור שהמדען המפורסם גנב את ההצגה. בעיתון הופיעה הכותרת: “פרופסור אלברט אינשטיין, חכם בדרכי העולמות הרחוקים, בלילה שעבר החליף מקומות עם אליס בארץ הפלאות. הורידו אותו אל הארץ, הוציאוהו מהחלל החיצון ומהממד הרביעי, ומיקמוהו במרכז עצמו של כל האורות והזוהר והרעש הבוהק שמתלווים לעשיית פרמיירה של סרט בלוס אנג’לס, והוא שרד את ההלם”.

אינשטיין התיישב באולם החשוך בעודו מביט בהופעה של חברו צ’פלין על המסך הגדול. בסוף הסרט המרגש אלברט אינשטיין ואשתו אלזה הוציאו ממחטות כדי לנגב את עיניהם כי הסרט היה כל כך מרגש. כפי שדווח בעיתונות: “המקל של צ’פלין, הכובע דמוי הברזל, המבט של צ’פלין העצוב הזה והשפם הקטן האמיץ והבודד – כמו אלקטרון חסר בית שצף בחלל – כל אלה הביאו לניצוץ בעיניו של אינשטיין”. אינשטיין אמר לעיתונאים לאחר הפרמיירה, “נהדר! נהדר! כל טיפה של זה עבודת אומנות. מר צ’פלין הוא אמן בכל דבר שהוא עושה”.

צ’רלי צ’פלין ואלברט אינשטיין

אינשטיין גנב לצ’פלין את השפם ואת ההצגה?…

העיתונאים לא יכלו אלא להעיר על שני החברים המפורסמים ביותר בעולם ואודות חברותם הנוצצת את הדבר הבא:

“האומנות של צ’פלין, שהיא קבועה כמו מהירות האור באחת ממשוואותיו הטובות ביותר של דוקטור אינשטיין, הקסימה את האיש שנתן לעולם את היחסות וכאב בטן אינטלקטואלי.

בטוח, זה נראה שהתעקמות קרני האור בסביבת השמש, כפי שמנבא אינשטיין, לא הביאה לפרופסור הגרמני יותר שמחה מאשר המאבקים של צ’רלי בשריקה שאותה בלע בשוגג במהלך רסיטל השירה”.

אינשטיין אמר לצ’פלין אודות אותו ערב הוליוודי, “ביקרתי במעבדות המפורסמות ביותר בעולם. הבטתי בטלסקופים הגדולים ביותר בעולם. ראיתי פלאי מדע. אבל אף פעם לא ראיתי משהו כמו זה. ואני מקווה שאף פעם לא [אראה] שוב פעם”.

 

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s