אינשטיין ואשתו מבקרים ב-1923 בפלשתינה

אינשטיין ואשתו אלזה מגיעים ב-1923 לפלשתינה ומתקבלים ברב פאר והדר בריטי…כאילו אינשטיין הוא ראש מדינה ולא פיזיקאי תיאורטי. מטח של כבוד מכריז על בואו של אינשטיין במשכן ארמונו של הנציב העליון הבריטי סיר הרברט סמואל. לאחר שהוא ואשתו יורדים מהספינה הם עוצרים בלוד, תל אביב, ירושלים וגם חיפה. אינשטיין בצניעותו האופיינית מגיע לפלשתינה עייף מכיוון שביקש לנסוע בספינה בתא הנוסעים במחלקה הרגילה ולא בתא הנוסעים במחלקה הראשונה. אשתו אלזה מרגישה מאוד לא נוח מהטקסיות הבריטית והיא הולכת לישון מוקדם כמה לילות כדי לברוח מהאירועים הנוצצים. אינשטיין העייף נשאל שוב ושוב: האם תשוב עוד פעם לירושלים והפעם כדי להישאר? אינשטיין ידע שאם הוא ישוב חזרה הוא יהיה כמו “קישוט” ללא סיכוי למנוחה ושקט לעולם, כפי שציין ביומנו: “לבי אומר כן, אבל ההיגיון שלי אומר לא!”…

עלילות הבריטים ומטח של התותח…  

בתחילת 1923 אינשטיין ואשתו אלזה בקרו בפלשתינה בשובם מהמזרח הרחוק במהלך הביקור בן ה-12 יום הם טיילו בכל הארץ ואינשטיין התקבל בכבוד הראוי לגבור ציוני. אינשטיין ואשתו ירדו מהאונייה בפורט סאיד בראשון לפברואר, 1923. הם נסעו ברכבת ללידה, מה שאנו מכנים היום לוד, שנוסדה ב-1909, ואחר כך נסעו לירושלים. במהלך הימים הראשונים הזוג אינשטיין היו האורחים של הסיר הרברט סמואל (לעתיד לורד סמואל), הנציב העליון של המנדט בפלשתינה. הרברט סמואל היה שיך לזן של הפילוסופים הבריטיים שהתעניינו בתורת היחסות והוא אחר כך התכתב עם אינשטיין הרבה שנים אחר כך, אם כי לא לעתים תכופות. באותו הזמן, סמואל היה הרשות העליונה בפלשתינה והוא העניק לאינשטיין את הכבוד של אורח המדינה, כולל מטח יריות תותחים כדי לקדם את פניו בבואו לביתו של הוד מעלתו הנציב העליון.

ביום שלמחרת היה יום שבת. אינשטיין החליט לטייל עם סיר הרברט לאורך קירות העיר העתיקה ובערב הם נפגשו עם הוגו ברגמן, “המלומד הרציני מפראג”, שהתכוון לבנות ספריה במקום. אינשטיין ביקר בכותל ומעט התרחק מהחרדים שנראו לו זרים לאור הרקע החילוני ממנו אינשטיין בא. הוא העדיף את היהודים העובדים, האיכרים, האמנים – אותם ראה בימים שאחר כך. אינשטיין האמין שהעבודה המעשית והלימודים, יותר מכל דבר אחר הם העתיד של העם היהודי.

אחד מהרשמים החזקים ביותר של אינשטיין מביקורו הייתה תל אביב. תל אביב של אותם ימים, עדיין לא הייתה עיר גדולה כפי שהיא כיום, אלא יותר התיישבות ראשונית חלוצית. היהודים כבר אז החלו לקרוא להתיישבות המתפתחת, “שיקגו הקטנה” שלהם. אינשטיין אמר, “מה שהיהודים השיגו כאן בכמה שנים מעלה את ההערצה הגדולה ביותר. עיר עברית מודרנית עולה מתוך הקרקע, בעלת חיים מסחריים תוססים ואינטלקטואליים. עם פעיל באופן יוצא מהכלל, היהודים שלנו!”

נתנה לאינשטיין האזרחות כבוד של תל אביב והייתה לכך חשיבות רבה יותר מאשר כל אזרחות כבוד אחרת.

אינשטיין מקבל אזרחות כבוד ב”שיקגו בקטנה”.

התמונה לקוחה מהספר:

Renn,J.Albert Einstein One Hundred Authors For Einstein, Wiley VCH, 2005.

 

האירוע החשוב ביותר עבור אינשטיין, ששילב רגש, אינטלקט, יהדות ואת חלומותיו המדעיים, היה חנוכתה של האוניברסיטה העברית בירושלים. הכבוד כמובן ניתן לאינשטיין – כאשר לא היה אדם יותר ראוי ממנו המדען היהודי הדגול שהגה את תורת היחסות והפך על פיה את הפיזיקה של המאה העשרים –  לחנוך את האוניברסיטה העברית הראשונה בארץ. האוניברסיטה נהפכה כל כך יקרה ללבו של אינשטיין ועתה אחר הצהרים של פברואר ה-7 ל-1923 הוא עמד בהר הצופים בהיכל זמני מקושט בסמלים של המנדט הבריטי. אולם ברקע התנופפו דגלים של התנועה הציונית וסמלים של שנים עשר השבטים של ישראל, וכך אינשטיין התכונן לשאת את הרצאת הפתיחה הראשונה אי פעם של האוניברסיטה העברית בציון.

מנחם אוסישקין נשיא הועד הפועל הציוני נתן לאירוע אופי היסטורי של ממש:

“לפני שלושת אלפים שנה המלך שלמה בנה בית לאדון המלך עולמים על הר המוריה ותפילתו הראשונה בבית זה הייתה שבית זה צריך לההפך לבית תפילה לכל העמים. עתה בעוד אנו בונים בת זה, אנו מתפללים שהוא ייהפך לבית המדע לכל העולם. פרופסור אינשטיין, אנא צעד על הבמה שחכתה לך מזה אלפיים שנה”.

אינשטיין צעד ונתן את הרצאתו.

במהלך השבוע השני לשהייתו בפלשתינה אינשטיין טייל בארץ בחברת גורמים רשמיים מהתנועה הציונית, ביקר בבתי ספר, מפעלים ובקונגרס של איגוד המסחר של ההסתדרות.

בתחילת המאה העשרים הקימו בארץ ישראל את ה”תכניון” בחיפה, כפי שכינה אותו ב-1924 חיים נחמן ביאליק. אלברט אינשטיין בא לבקר בחיפה בטכניון ונהיה אחר כך לנשיא ועד הטכניון.

אינשטיין מבקר במכון שנקרא שנה אחר כך “תכניון” על ידי חיים נחמן ביאליק

לכל אורך הביקור שאלו את אינשטיין: האם תבוא שוב, הפעם כדי להישאר? כמובן שהציעו לאינשטיין משרה אקדמית באוניברסיטה העברית מספר פעמים. בערב האחרון של ביקורו אינשטיין רשם ביומנו: “הם לגמרי רוצים אותי בירושלים ומסתערים עלי בכל הדרגות בשאלה זאת. לבי אומר כן, אבל ההיגיון שלי אומר לא!” אינשטיין אף פעם לא חזר, אפילו לא ביקור. הוא העדיף להיות קשור לציונות ממרחק.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s